שניהם פרצו לתודעה שלי באותה תקופה, שניהם עומדים לרדת מהבמה בערך באותו הזמן אחרי דומיננטיות בלתי נתפסת של כמעט שני עשורים. פייטון מאנינג נכנס לחיי אי-שם לפני הדראפט של שנת 1998 כיורש העצר המיועד של ליגת ה-NFL אחריה עקבתי באדיקות כבר כעשור. 18 שנים מאוחר יותר לאחר שבירת כל שיא אפשרי כמעט הוא רוכב אל השקיעה כמנצח ושם המוכר בכל בית אב בארצות הברית. אבל זה לא טור על פייטון.  לקראת סוף שנות ה-90 ערוץ יורוספורט הכניס לחיי מספר ענפי ספורט שהאוהד הישראלי הממוצע לא נחשף אליהם עד אז. יחד עם ענף האופניים נכנסו גם ענפי ספורט החורף למיניהם. כך עוד לפני אולימפיאדת החורף של נגאנו ב-1998 התוודעתי לאולה איינר ביורנדאלן.

***

ענף הסקי במדרון הוא יחסית מוכר ומעניין וגם יש לא מעט העוסקים בו בזמנם הפנוי. לעומת זאת סקי למרחק או מה שנקרא קרוס-קאנטרי יכול להיות די איטי ומשמים. אבל רגע, לא לדאוג רק תכניסו פנימה רובים ומטווח וקיבלתם את אחד מענפי הספורט המרתקים ביותר – הביאתלון. העיקרון פשוט המתחרים גולשים בין 10 ל-20 ק"מ תלוי בסוג המקצה כשבאמצע הם צריכים לעצור מספר פעמים לירי על מטרות המרוחקות 50 מטר מהם. הירי מתבצע משני מצבים: שכיבה ועמידה כשגודל המטרות משתנה בהתאם – 4.5 ס"מ בהיקף ממצב שכיבה ו-11.5 ס"מ ממצב עמידה. כל החטאה גוררת עימה עונש שמתבטא או בתוספת זמן או במרחק נוסף שצריך להחליק. השילוב של שני האלמנטים הנ"ל הוא שהופך את הספורט למרתק. מצד אחד הכושר האירובי הנדרש כדי להחליק מרחקים ארוכים במהירות גבוהה ומצד שני היכולת לרוגע וריכוז מקסימלי הנדרשים לפגיעה במטרות.

כמו מאנינג גם ביורנדאלן נחשב לתקווה הגדולה של הענף עוד בצעירותו. כבר ב-1993 בגיל 19 הוא חזר מאליפות העולם לצעירים עם 2 מדליות זהב במקצים האישיים. זה סימן את כניסתו לסבב העולמי כדבר הגדול הבא והוא לא אכזב. עד אולימפיאדת נאגנו הוא הספיק לנצח ב-5 מרוצים כשהוא מתברג כל שנה בין עשרת המקומות הראשונים בסבב של גביע העולם. באולימפיאדה ביפן הוא זכה במדליה האולימפית הראשונה שלו במקצה הספרינט ל-10 ק"מ. ניצחון זה נתן את האות לפתיחתו של עידן של דומיננטיות בלתי נתפסת לאורך 12 שנים. במהלך התקופה הנ"ל מלך הביאתלון, כפי שהוא מכונה לעיתים, זכה ב-84 מרוצים כשהוא זוכה בסבב הגביע העולמי ב-6 עונות. הפעם היחידה לאורך התקופה שבה הוא סיים נמוך ממקום שני בסוף הסבב הייתה בעונה בה התכונן לאולימפיאדה של 2002 בסולט-לייק סיטי. במקרה הנ"ל ההכנה השתלמה כשהוא סיים עם סוויפ חסר תקדים של כל 4 מדליות הזהב האפשריות.

***

כאוהד של מתחרה מסוים הצפייה מהצד בתחרות ביאתלון היא בהחלט אירוע מעודד התקפי חרדה. היא מתגנבת לאורך רגעי ההחלקה האיטית על המסלול ומתגברת ככל שמתקרבים למטווח שם כל מה שנבנה על השלג יכול להתפוצץ בפנים. כך אתה מתרגל לקולות הייחודיים של הספורט אשר מזינים או מפיגים את החרדה הזו. הצלצול הנקי והמרגיע המבשר על פגיעה מדויקת במטרה לעומת הקול החתוך והמחוספס של החטאה.

ככל שאתה עוקב אחרי ספורט מסוים יותר ויותר אתה לומד גם לזהות את הניואנסים המפרידים בין הצלחה לכישלון. בביאתלון הדברים מתכנסים בסופו של דבר לניהול נכון של המאמץ. המסלול בדרך כלל מתוכנן כך שתהיה בו עלייה אחת גדולה בה הדופק עולה לשמיים, שלאחריה ירידה אל המטווח. מי שמשקיע יותר מדי מאמץ בהחלקה על השלג לא מספיק להסדיר את הדופק בזמן הירידה ונאלץ להאט את קצב הירי או להחטיא.

ביורנדאלן אף פעם לא היה מהקלעים המדויקים ביותר. הוא בהחלט היה מהטובים אבל אף פעם לא בטופ. מה שאפשר לו להפוך לגדול מכולם הוא העליונות שלו על השלג. בשיאו הוא היה מחליק כל כך מהר שהיה יכול לסגור בקלות יחסית פער של שתי החטאות במטווח. זהו יתרון עצום מכיוון שהוא אפשר לו לתכנן את המאמץ שלו בהתאם לדיוק במטווח, בזמן שמתחריו לא יכלו לשמור כוחות אם רצו להשיגו. הדבר היה בולט במיוחד במרוצי המרדף בהם כולם מתחרים בו זמנית ולא נגד השעון.

המחזה של ביורנדאלן חוצה את קו הסיום (או כל ביאתלט אחר לצורך העניין) אף פעם לא היה חומר לשערי מגזינים. פנים מיוסרות ששאריות רוק קפוא מידלדלות מסנטרן שבדרך כלל מלוות גם בהתמוטטות לקרקע כמה מטרים לאחר מכן. למרות זאת כמו מאנינג מדובר באחת הדמויות הפופולאריות ביותר בנורבגיה ביתו. בניגוד למאנינג בעל האישיות המאד מוחצנת מחוץ למגרש ביורנדאלן הוא דווקא טיפוס מופנם, אפרורי וחסר חוש הומור שלא נוטה לספק לקהל מעריציו מידע שהוא כה צמא לו. כמו פייטון גם ביורנדאלן הוא וורקהוליק שלא נראה כדוגמתו אשר הציב סטנדרטים חדשים שהפכו מודל לחיקוי. בחודשי האימונים הוא מסתגר בקארוון שהותאם לשם כך בו הוא מתאכסן ושומר על כושר ליד מסלול האימונים. מספרים עליו שהוא יורד לכל פרט באובססיביות עד כדי כך שבתקופת האימונים הוא אפילו לא הרשה לילדיו לבוא לבקר כדי שלא יידבק חס וחלילה במחלות. למרות כל זאת לפחות בשנים האחרונות הוא התרכך ואף פונה אל מעריציו הרבים ברשתות החברתיות.

***

את עונת 2008/09 ביורנדאלן סיים בדומיננטיות האופיינית לו במקום הראשון, לאחר עוד 4 מדליות זהב באליפות העולם בפיונג'יאנג. אבל בעונה הבאה בגיל 36 השנים התחילו לעשות את שלהן והרגליים כבר לא הצליחו לייצר את אותה מהירות החלקה אגדית. אולה איינר עדיין ניצח ב-3 מרוצים אבל הפך לאחד מן השורה וסיים את הסבב במקום ה-10. באולימפיאדת ונקובר ב-2010 הוא אכזב ברוב המקצים וחזר עם מדליית כסף אישית בלבד (בנוסף לזהב בשליחים). כאן התחילו הקולות הרגילים סביב ספורטאים מזדקנים: "הוא גמר את הסוס" … "שיפרוש כבר לפני שהוא יבזה את עצמו" .. ועוד. לביורנדאלן זה לא ממש הזיז והוא המשיך להתחרות ולהתאמן באותה אדיקות סיזיפית שאפיינה אותו לאורך כל הקריירה.

באופן אישי תמיד קיוויתי שהוא יצליח לחבר כושר טוב לירי אפקטיבי ולזכות בתארים אבל הוא כבר לא הגיע יותר לפודיום באליפויות העולם. אחת לעונה בערך הכל היה מצליח להתחבר לו ועוד ניצחון היה נוסף לאוסף אבל הוא כבר נראה גמור. ביורנדאלן התעלם מכל הרינונים והודיע שימשיך להתחרות עד האולימפיאדה של סוצ'י ב-2014 שלאחריה יפרוש (האולימפיאדה ה-6 שלו).

כשמאנינג עבר לדנבר ב-2012, לאחר שני ניתוחי צוואר מסובכים, רבים תהו האם נשאר לק"ב המזדקן עוד משהו במיכל. פייטון ענה לכולם ביכולת שוברת שיאים על המגרש שהובילה את הברונקוס כמעט עד לבאר והם נעצרו רק בסופרבול של 2014 על ידי הגנת סיאטל ההיסטורית. כשביורנדאלן הגיע לסוצ'י לא הרבה נתנו לו סיכוי למדליה. המלך החדש של הביאתלון – הצרפתי מרטין פורקאד כבר שלט ביד רמה כשהוא מציג בשנתיים שקדמו דומיננטיות ביורנדאלנית ומנצח את סבב הגביע העולמי בהפרשים גדולים. אבל ההכנות הקדחתניות אפשרו למלך הותיק להפתיע ולהוציא מהמגלשיים שלו את אותה מהירות מוכרת פעם אחת אחרונה. ביורנדאלן ניצח את התחרות הראשונה במקצה הספרינט וגרף מדליה זהב אישית חמישית, 16 שנה אחרי הראשונה שלו.

***

זה היה אמור להיות אקורד הסיום המושלם לקריירה של אחד מגדולי הספורטאים בהיסטוריה. אבל כרגיל את ביורנדאלן זה לא עניין ועם האוכל בא התיאבון. אליפות העולם על השלג הביתי באוסלו הייתה במרחק של שנתיים בלבד והוא החליט לדחות את הפרישה המתוכננת. לא הפריע לו כלל להיות עוד מתחרה מן השורה במשך שנתיים ולקראת האליפות לקח חופש מתחרויות כדי לתת לקהל הנורבגי את ההצגה לה הוא ציפה. היורש מרטין פורקאד המשיך בשנתיים הנ"ל את השליטה הבלתי מעורערת שלו בסבב. בניגוד לביורנדאלן פורקאד ביסס את שלטונו הרבה בזכות יכולת הקליעה המדהימה שלו שתמיד הייתה בטופ וגם באליפות העולם באוסלו לא היו לו מתחרים. אבל למעט פורקאד אף אחד לא יכל לביורנדאלן. הסוס הותיק היה מושלם במטווח במקצה הספרינט וניצל את יתרונו משם גם במירוץ ה-pursuit  כדי לזכות בשתי מדליות כסף בנוסף לזהב במירוץ השליחים.

כאן הגיע המרוץ האחרון בתחרות, ה-mass start   שהוא המקצה בו כל המתחרים מזנקים יחד ולא נגד השעון. כאן הגיל של ביורנדאלן היווה בעיה מכיוון שלא נותרה לו המהירות הדרושה כדי לברוח או אפילו להיצמד לשאר המתחרים. הוא ידע שיהיה חייב לשמור על דף חלק במטווח כדי להשאיר לעצמו סיכוי.

כשהברונקוס ומאנינג זכו בסופרבול שמחתי בגלל שרציתי לראות את מאנינג פורש כמנצח למרות היכולת החלשה שהפגין בעונתו האחרונה. ההופעה של ביורנדאלן באליפות העולם ממש גרמה לי לרגעי אושר כי היה זה בעיני אחד ממפגני הווינריות הגדולים בהם נתקלתי בחיי. חששתי, אבל רציתי להאמין שיוכל לגרוף עוד מדליה אחת ולסיים אליפות עולם בגיל 42 עם 4 מדליות.

ככל שהמרוץ התקדם וביורנדאלן הוריד את המטרות אחת אחרי השנייה התקווה הלכה וגברה. מתחרים נשרו בזה אחר זה עם כל הקפה כתוצאה מהחטאות. לביקור האחרון במטווח הגיעו יחד שלושה: פורקאד, ביורנדאלן ויוהנס ת'יגנס בו. בו הוא התקווה הנורבגית הגדולה שנולד ב-1993 לאחר שביורנדאלן כבר הגיח לזירה. רק בן 22 הוא נראה כמתחרה העיקרי של פורקאד לשנים הבאות. לביורנדאלן לא היה סיכוי להשיג את השניים על השלג גם אם היו מחטיאים מטרה אחת אבל הוא היה חייב לפגוע בשלו כדי למנוע מהמתחרים בדבוקה הבאה מלהשיג אותו. בקור רוח אופייני הוא שוב עשה 5 מ-5 שהבטיחו לו מעשית את מדלית הארד. שני האחרים לא החטיאו גם הם וכך נותר רק הקרב על המקום הראשון. לקולות העידוד של הקהל הנורבגי הנלהב נכנסו השלושה לישורת האחרונה כשבו הצעיר רענן יותר ובמה שאולי מהווה רמז לבאות מקדים את פורקאד ונותן לקהל סיום מהסרטים לאליפות.

***

מאנינג לקח לעצמו כמה חודשים לחשוב לפני שהודיע על הפרישה הצפויה. גם ביורנדאלן לא מזדרז לתלות את המגלשיים ולשים את הרובה בארון. ייתכן שהוא יחליט לפרוש אבל יש גם סיכוי שהוא יחשוב לעצמו – האולימפיאדה הבאה רק עוד שנתיים, שבע זה מספר יפה אז למה לא?

יפרוש או לא זה לא באמת משנה, אחרי ההתעלות האחרונה נותר לי רק דבר אחד לומר – תודה , אגדה.