מה בסך הכל רוצה האוהד הנייטרלי, תגידו. קצת קרב פיצ׳רים ככה ארבעה-חמישה אינינג, איזה 3-ראן הומראן לפתוח את החגיגות, שוויון דרמטי, עוד יתרון מינימלי לצד אחד, ואז ווק-אוף, נצחון בתחתית האינינג התשיעי. לא יותר מדי נכון? ואם אפשר גם שהמשחק יהיה קובע, כזה של win or go home, ויציעים מלאים ואווירה מחשמלת, אבל כל זה פחות חשוב, העיקר הדרמה. מה נאמר ומה נגיד שזה בדיוק מה שקיבלנו?

כל פעם שיש משחק כזה אומרים אצלנו ״מי אמר שבייסבול משחק משעמם״. אבל בואו נודה על האמת, כשג׳וג׳ו רומרו או חזוס קרוז עמדו חצי דקה על המאונד עד שהואילו בטובם להחליט שהם מוכנים לקבל את הסימן של הקצ׳ר, זה לא הכי action-packed שיש, וכשמקסיקו החליפו 4 פיצרים ב2 אינינגס המשחק קצת נרדם (וגם היה איזה 4 בבוקר, רחמנות). גם היה משעשע לראות את השיפט היפני שלא רק שלא הועיל, אלא אפילו הזיק. אבל למי שלא אנטי בהגדרה, כן, זה היה משחק מהסוג שפעם כשהיינו מקליטים בווידאו ומוחקים עם המשחק הבא, אז זה היה מאלה שלא היית מוחק.

יפן 6 – מקסיקו 5

יפן פתחו את המשחק עם המכונת פיצ׳ינג בדמות אדם, רוקי סאסאקי. הבחור זורק במהירות לא נתפסת, זה כבר הבנו, אבל היה מעניין לראות אותו גם זורק מול שחקני MLB ולא מול החבריה העליזה של סין וצ׳כיה. ופה התגלה שמעבר לפאסטבול ב100 מייל לשעה, יש לבחור גם ארסנל 2-seam מפחיד, שכלל ספליטר, סינקר וקאטר, שזה באמת לא הוגן, כדור שנע ב100 מייל לשעה תוך כדי שהוא זז (רואים בעיניים!) ימינה ושמאלה? זה לא פייר! זורק כזה הקבוצה השניה לא צריכה לקחת אינינג כדי להתאפס, הם צריכים לקחת את כל הליינאפ כדי להתאפס. מהעבר השני, מקסיקו שלחו את פטריק סאנדובל, שלא זורק 100 מייל לשעה, אבל יודע את העבודה, והוא גם שמאלי, והתוצאה באינינג הראשון, 0-0 עם 5 סטרייקאאוטס (3 סאנדובל).

להיותו של סאנדובל שמאלי יש חשיבות-מה. היפנים לוקחים מאוד ברצינות את זה שעדיף לחובט להיות שמאלי, ואצלהם כל הילדים לומדים להיות שמאליים מגיל אפס. ומאחר ואין להם את המאמנים האמריקנים שיתקנו את העמידה של החובט שתהיה ״כמו שצריך״, התוצאה היא ערימה של שמאליים שעומדים וחובטים באופן פחות אורתודוקסי משאנחנו מכירים. סאסאקי זורק כל כך מהר שבהתחלה היה נראה שהשופט לא מצליח למקם את הכדורים שלו בזון, אבל אחרי זה התברר שזה לא הזורק, אלא שהשופט לא מספיק מדוייק, מה שגרר הרבה הערות מהספסל המקסיקני ודממה מהספסל היפני כי יפנים.

תאוצה = כוח / מסה

הכל הלך לפי הספר עד האינינג הרביעי. סאסאקי עוד הספיק לפסול את אלכס ורדוגו ואת ג׳ואי מנסס שנראו אבודים מול היכולת של הבחור (המכונה ״monster״) והיה נראה שעדיף לחובטי מקסיקו לחכות שיוחלף ואז לנסות את מזלם, ועד אז, לנסות ליצור מגע ולקוות לטוב, וכך עם שני אאוטס, ראודי תלז ניסה לעצור את הכדור עם המחבט ויצא לו שהכדור התגלגל לו שמאלה, לצד של האין הגנה ותלז עלה על הבסיס. איסאק פאריידס הצליח גם הוא לפגוע בכדור ויצא לו בלופ שנפל, מעשה שטן, בדיוק בין כל שחקני האינפילד והאאוטפילד. ואז, עם שני רצים על הבסיסים ו2 אאוטס, סאסאקי ניסה להתל בלואיס אוריאז אבל הקאטר שלו didn't cut ואוריאז נכנס בכדור עם כל הלב והמחבט ושלח אותו ליציע השמאלי. 0-3 מקסיקו.

זה אגב השלב שצריך להגיד משהו על השידור של פוקס. הבטיחו לנו את ג׳ו דייוויס וג׳ון סמולץ, וקיבלנו את דייב פלמינג ויונדר אלונזו. פלמינג בסדר, אבל הקריאות שלו קצת מעצבנות, כשהוא קולט שזה לא פסילה אלא היט פתאום הוא מכניס להילוך באמצע המילה. אבל זה בטל בשישים לעומת יונדר אלונזו, הפרשן שלו. אלונזו במהלך האט-באט באמת סבבה, ואפשר ללמוד ממנו הרבה על בחירת פיצ׳ים וכזה, אבל כשנבחרת לטינית כלשהי פתאום חובטית, משתחרר לו הפיוז והוא הופך למקבילה הקובנית של סלבה ברזילאי.

באינינג החמישי, יפן החליפו את סאסאקי ביושינובו יאמאמוטו, שזורק אמנם 95 מייל לשעה, אבל זה פתאום נראה לאט. מהצד השני, פטריק סאנדובל התחיל להסתבך עם כדור של אוקאמוטו שנקטף על ידי רנדי ארוזרינה כשהוא כבר מעבר לגדר ושדד מהיפנים הומראן. סאנדובל אפשר עוד היט ו-ווק והוחלף בחוזה אורקידי שאמנם פרגן עוד ווק ליפנים אבל פסל את קונדו כשאוהטאני בon deck. יאמאמוטו אפשר 2 ווקס בשלושה אינינגס ותו לא, והיפנים עלו לתחתית השביעי כשהתוצאה עדיין 0-3, אפשרי.

חוזה אוריקדי פתח את האינינג טוב עם סטרייקאאוט וליין אאוט של נוטבאר, אבל עם 2 אאוטס קונדו שיגר אחד ימינה ואורקידי הוחלף בג׳וג׳ו רומירו השמאלי. רומירו לא הסתבך יותר מדי עם אוהטאני, הוליך אותו לבסיס הראשון והתפנה לזרוק למאסאטאקה יושידה, ״רק״ הרכש החדש והמלהיב של הבוסטון רד סוקס ומי שהוביל את הWBC עם 10 RBI, שניים פחות מהשיא בטורניר. יושידה הוציא פאול ופספס, ועם two on two out two and two is the count ירה את הכדור שעף לו ימינה, ימינה, ושניה לפני שנפל באזור הפאול, פגע בעמוד. 3-3 והRBI ה13 של יושידה, שיא WBC.

מה שבטוח, ביטוח

צריך לציין, עד השלב הזה אפשר היה לשמוע תירוצים מפה ועד הודעה חדשה. יפן עברו משעון יפן לשעון ארה״ב, וג׳ט לג זה לא משהו פשוט. הם גם לא שיחקו כמה ימים וכרגיל טענות הrust v rest עלו. אבל תירוצים לחוד, וביצועים לחוד. יפן הראתה שהם מסוגלים להשיג תוצאות על המגרש, אבל זה לא יהיה פשוט, ובמצב של 3-3 הרגיש לכולם שיש עוד משהו בקנה של שתי הנבחרות.

בשמיני יפן חזרו ושלחו את יאמאמוטו, שעד אותו רגע היה מעולה, והוא פתח עם סטרייקאאוט, ואז אפשר דאבל לארוזארינה שמיד דפק את הפוזה שלו על הבסיס הראשון. לא הספקנו להגיד scoring position ואלכס ורדוגו שלח דאבל משלו לצד השני ואת ארוזרינה הביתה, 3-4 מקסיקו. וורדוגו הוחלף ברץ ג׳ארן (יארן?) דוראן. יאמאמוטו אפשר סינגל לג׳ואי מנסס שקידם את דוראן לשלישי, והוחלף באטסוקי יואסה. יואסה פסל את תלז בסטרייקאאוט תוך שמנסס גונב את השני ואז איסאק פאריידס גלגל כדור שמאלה. דוראן הגיע הביתה בקלות מהבסיס השלישי, ומנסס קיבל את הgo ahead ממאמן הבסיס השלישי לרוץ הביתה בנסיון להשיג יתרון של 3 ריצות, אלא שיושידה שמוקם היטב בלפט פילד הגיע מהר מדי לכדור, שלח אותו לקצ׳ר טאקויה קאי שפסל את מנסס על הצלחת, והאינינג הסתיים, 3-5 מקסיקו.

קשה להגיד שתוצאה של 3-5 באינינג השמיני היא חיובית, אבל אם אתם יפן אתם קונים את זה על פני 3-6 עם שני אאוטס ורץ על הבסיס השני. יפן לא רק שקנו, אלא גם עלו במטרה להשיג לפחות ריצה אחת, וחזוס קרוז הזורק החדש של מקסיקו אכן סייע להם בכך שפגע עם הכדור באוקאמוטו שהלך לבסיס הראשון והוחלף בטקורה נאראמו. טטסואו יאמאטה גלגל כדור שמאלה וקידם את נקאנו לשני, ואז ססוקה גנדה ניסה להוריד באנט, ולא וויתר, ועם שני סטרייקס (פאול באנט יכול להיות סטרייק שלישי) הצליח להשיג את הסאקריפייס. יפן שלחו את אוהטאקה יאמאקאווה (ולי נגמר המקום על הדף) לחבוט והוא הצליח להביא את נאקאמו הביתה, 4-5 מקסיקו.

אינינג תשיעי, יפן העלו את הקלוזר שלהם טאיסיי אוהטה. עם אאוט אחד אלן טרחו העיף את הכדור שוב לno-mans land אבל סוסוקה גנדה החליט ששנית בלופ לא יפול ורץ כל הדרך עם הגב לכדור ותפס אותו תוך גליץ׳, שני אאוטס. אלק ת׳ומס עלה עם hit by pitch ולמי ששם לב, יכל לראות אירוע ש״אצלנו״ לא מכירים, אוהטה לאחר שפגע בת׳ומס לא רק שלא עשה לו פרצוף של ״תגיד תודה שזה לא היה לראש״ אלא הוריד את כובעו וקד בפני החובט, כמבקש את סליחתו על המאורע. יפנים. כך או כך, אוסטין ברנס פסל, ויפן עלו לחבוט, עם heart of the lineup, שוהיי אוהטאני, ואחריו יושידה. מקסיקו שלחו את ג׳יובאני גאייגוס לסגור הבאסטה ועברו להתפלל למריה.

אוהטאני לא לקח אפילו זריקה אחת. הפנומן ירה את הכדור ימינה, בדיוק למקום של האין הגנה ונעמד על הבסיס השני. גאייגוס זרק ליושידה ״מסביב״ והוליך אותו כדי לזרוק למונטאקה מורקאמי שעמד אז על 0 מ4 עם 3 סטרייקאאוטס וכפי שאמר השדר did not look comfortable. יושידה הוחלף ברץ אוקיו שוטו, ומורקאמה, comfortable או לא, חבט את הכדור כל הדרך לקיר בסנטר פילד, אוהטאני לא הספיק לדרוך על הבסיס ושוטו שעט(ו) מאחוריו והגיע הביתה, 5-6 יפן.

מה נאמר ומה נדבר, הדבר היחיד הבעייתי במשחק הזה (מלבד האורך, 3:41 שעות) היה שהוא היה כל כך מותח שבטח הגמר יהיה let down. אבל מעבר לזה, תענוג. שתי נבחרות שלא וותרו לרגע, אם זה תלז ששבר את המחבט אחרי הסטרייקאאוט, הרצים על הבסיסים שרצו כאילו חייהם תלויים בכך, הזורקים ששמרו את המשחק צמוד, או החובטים ששמו את האגו בצד וניסו למשוך עוד פאול ועוד בול. זה משחק שבאמת אפשר לחזור אליו עוד שנים ולהגיד ״זה למה צריך WBC״. מקסיקו חבטו 9 היטס ו2 ווקס לעומת 10 היטס ו7 ווקס של יפן לעיני 35,933 צופים שעודדו את שני הצדדים לאורך כל המשחק.

תחזית למחר: התחממות גלובלית

שתי נבחרות, משחק אחד, על כל הקופה. יפן, הנבחרת הטובה במפעל, בעיקר עסקה בלהביס, ובמשחק הראשון שבו נתקלה באתגר, הוכיחה שהם לא מכונים ״סאמוראי ג׳אפאן״ סתם, אלא שהם יודעים להלחם. ארה״ב, כפי שכבר חזרנו ותיארנו, לא הרשימה. כלומר, זו ארה״ב, אז לא מרשים בשבילם זה עדיין מעל ומעבר לבערך 3/4 מהנבחרות האחרות, אבל זה גם עניין של צפיות. לדוגמה, רנדי ארוזרינה, אחרי ששדד הומראן מאוקאמוטו, השדרים הפכו כל תפיסה שלו למינימום ווילי מייז בפולו גראונד, כשבפועל כמעט כולן היו regulation, בטח לאאוטפילדר שהוא שחקן הרכב בביג ליגס. אותו דבר ארה״ב. אתה לא יכול לעלות עם סגל שכולו אול-סטארים, MVP וכאלה ולצפות להנחות כשאתה מתקשה מול קולומביה.

יפן הודיעו שיפתחו עם שוטה אימאנגה, המכונה ״מי זה?״ וארה״ב כנראה יפתחו עם מריל קלי, המכונה גם הוא ״מי זה?״. נקווה שזה לא אומר שיתפתח דו קרב בצהרי היום עם 7-9 ברביעי כי התקלקלנו קצת עם הארוחה שני כוכבי מישלן שקיבלנו בחצי. יפן מובילה ב20 נקודות על ארה״ב בOPS והם עם 2 ריצות פחות בERA (אפשרו יותר מ10 ריצות פחות). אם ארה״ב היו פיצ׳ר הם היו נשלחים למיינורס בעוד שיפן היו חותמים על חוזה של 25 מליון דולר לעונה. אז מה זה אומר? האמת כלום. סטטיסטיקה יכולה לתאר את מה שהיה, לא לנבא את מה שיהיה. לשתי הנבחרות ליינאפ מאיים מאוד, בעיקר מספרי 1-4 של ארה״ב ו2-4 של יפן (וטריי טרנר, אם שוב יחבוט 9). שתי הנבחרות נצחו בהפרשים גדולים ונצחו משחקים צמודים, כששתיהן שמרו על יתרון ושתיהן חזרו מפיגור. לשתיהן יש את כל הכלים לעשות את זה, ארה״ב בפעם השניה ברציפות, יפן בפעם השלישית (והראשונה מאז 2009). הימור? אין הימור. May the best team win.