"הפעם זה לתמיד": טום בריידי הכריז (שוב) על פרישה

טום בריידי, הקווטרבק הגדול בתולדות המשחק הודיע היום (רביעי) על פרישה בחשבון הטוויטר שלו והכריז: "הפעם זה לתמיד".

בריידי העלה סרטון בן 53 שניות בחשבון הטוויטר שלו בו אמר: "בוקר טוב. אני אגש ישר לנקודה, אני פורש ממשחק פעיל, לתמיד. אני יודע שזה היה סיפור גדול בפעם הקודמת, אז היום כשהתעוררתי החלטתי פשוט להקליט את ההודעה הזאת ולעדכן אותכם. בעולם הזה יש לך הזדמנות אחת לפרישה "גדולה" וניצלתי אותה כבר בשנה שעברה. אני מודה לכל מי שתמך בי".

כזכור, הקווטרבק ששיחק יותר ממחצית חייו בליגה, הודיע על פרישה בשנה שעברה רק כדי לחזור בו ולחזור לעונה רוויית שערוריות בטמפה ביי. הוא נאלץ לקחת הפסקה במהלך מחנה האימונים ויצא לחופשה עם מי שהיתה אישתו בזמנו, הדוגמנית ג'יזל, אך כפי שהסתבר מאוחר יותר היחסים שלהם עלו על שרטון והם התגרשו לאחר 13 שנות נישואין. על פי הפרסומים, הבעיות שלהם נסובו סביב החזרה שלו למשחק פעיל.

גם השנה המקצועית שלו לא היתה ברמה לה הוא רגיל, כאשר הבאקס אומנם עלו לפלייאוף אך עשו זאת במאזן שלילי (9:8) והודחו בשלב הוויילדקארד על ידי דאלאס לה הפסידו 31:14 בתצוגה חלשה מאוד. לאחרונה היו דיווחים על כך שהוא עשוי לחבור לג'וש מקדניאלס בלאס ווגאס אך עכשיו נראה שזה לא ייצא לפועל.

במהלך הקריירה שלו הוא זכה ב-7 תארי סופרבול (6 בניו אינגלנד ועוד אחד בטמפה ביי) – יותר מכל קבוצת NFL אחרת מאז 1967 – ושבר אין ספור שאי מסירה לאורך הקריירה. הוא פורש מהליגה בגיל 45 – כפי שהבטיח לא אחת – עם שלושה תארי MVP ועוד חמישה תארי MVP של הסופרבול.

*

בחדשות נוספות ברחבי הליגה:

  • שון פייטון מונה למאמן דנבר – המאמן הוותיק "שפרש" גם הוא בשנה שעברה והיו דיבורים על כך שיאחד כוחות עם בריידי בשנה שעברה במיאמי, יחזור לעמוד על הקווים ויקווה להחזיר את הקריירה של ראסל ווילסון למסלולה. קבוצתו לשעבר, ניו אורלינס, תקבל מהברונקוס בחירת דראפט בסיבוב הראשון השנה ובחירת סיבוב שני בשנה הבאה.
  • דאמיקו ראיינס ביוסטון – מתאם ההגנה של סן פרנסיסקו הסכים לקבל את משרת המאמן הראשי של הטקסאנס. כזכור, יוסטון הפכו לקבוצה הראשונה בעידן המודרני שפיטרה שני מאמנים שנה אחרי שנה, לאחר שנפרדו מלאבי סמית' בסיום העונה. הוא חתם לחוזה של שש שנים ויהיה המאמן השחור השלישי ברצף שמאייש את התפקיד.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. וטוב שכך.
    זה כן אומר שאני צריך למצוא קבוצה חדשה לאהוד, אבל בקטנה.

    בעונה הקודמת (כלומר, לא האחרונה) הוא עוד היה מס׳ 1 בליגה הן ביארדים והן בטאצ׳דאונים ולדעתי רוג׳רס שדד ממנו את ה mvp, אבל השנה זה היה די ברור שזה נגמר, הוא נתן מספרים בינוניים, לא הצליח לסחוב את הקבוצה באמת, והיה עצבני הרבה יותר מדי.

  2. תודה טום טריפיק. באמת אחלה קריירה. ממש ממש לא יודע לא יודע על מי אני אהמר עכשיו. עד היום תמיד הימרתי נגדך, וכמעט תמיד ניצחת בכל זאת

  3. אני מאשים את הסרט החדש שיוצא: Eighty for Brady.
    הוא בטוח עוד האמין בעצמו וביכולות שלו ושהוא ממש לא מבוגר מדי, אבל כשגילה שיוצא סרט גדול שבו אלילת הנוער העכשווית ג'יין פונדה רודפת אחריו – הוא נשבר.

  4. להבדיל מהמשחק שלו, כאן העיתוי שלו לא היה משהו, איחר בשנה.
    הווינר הגדול ביותר בתולדות המשחק, היו מוסרים טובים ממנו בתוך ומחוץ לפוקט, היו מדויקים ממנו ועם זרוע חזקה יותר, וודאי שהיו קווטרבקים שרצו טוב ממנו אבל לא היה אף אחד שידע לנצח כמו טום בריידי
    מזכיר בזה אליל אחר – מייקל ג'ורדן
    .
    חוץ מזה, אני בספק אם הפרידה מאשתו היא בגלל החזרה למשחק. יכול להיות שהיא לא רצתה בזה אבל יחסים טובים לא נגמרים בגלל החלטה אחת. אין לי אינפורמציה משום מקור אבל אני בטוח שהיחסים ביניהם היו רעועים ממילא והחזרה לשחק הייתה עוד נדבך אם בכלל.
    .
    בשורה טובה ליוסטון (ורעה לניינרס). אני בטוח שדאמיקו יצליח לפחות כמו סאלה בג'טס שאמנם לא עלו לפלייאוף אבל נראו כמו קבוצת פוטבול לראשונה אחרי לא מעט זמן

    1. ברור שזה לא מקרה אחד, הם היו ביחסים מעורערים זמן מה. הדיווחים היו שהפרישה הראשונה היתה כדי להתמקד במשפחה והחזרה היתה "הקש ששבר את גב הגמל". מהדיווחים שיצאו מהצד של ג'יזל, היא הרגישה שהוא מקדיש יותר מידי זמן לקריירץ המשחק שלו על חשבון המשפחה. עם זאת, כנראה שאף פעם לא נדע את האמת (ואני חייב לציין שהלוואי ולא היינו יודעים בכלל את הדברים שיצאו עד עכשיו, זה העסק הפרטי שלהם).

  5. ולפי מה שהבנתי יש לבריידי חוזה שידור בפוקס ל-10 השנים הבאות ב-375 מיליון דולר – יותר ממה שהוא השתכר בכל הקריירה! צרות של עשירים

    1. אכן, חוזה שהוא חתם עליו לאחר הפרישה הראשונה. הוא לוקח את המקום של גרג אולסון, שישדר את הסופרבול הקרוב (שיעבור לעמדת הפרשן בצוות המשני של פוקס).

  6. אכן פרידה מהגדול מכולם (בפער) אבל כמו שכולם והוא יודעים- זה היה שנה מאוחר מדי. שנה מיותרת בקריירה ושכנראה עלתה לו בנישואים.

    בהצלחה לפייטון בדנבר- יש לו חתיכת עבודה שם לשקם את הברדק המזעזע שנקרא קבוצת פוטבול. יש לו יכולות לשנות שם את הקבוצה כמו שפידרסון עשה בג'אגז.
    יהיה מעניין מי יהיה הק"ב הבא של ה49. יש שם קבוצה לאליפות שצריכה מישהו שיקח אותם לחוף מבטחים.

    1. אני לא מסכים עם המושג " פרש מאוחר מידי".
      הבן אדם רוצה לשחק את המשחק ומרוויח על זה הרבה כסף
      למה שלא ישחק כל זמן שהוא רוצה ורוצים אותו?
      לא רק בריידי כמובן, כל שחקן בכל ספורט בעולם (מי אמר רונאלדו??)

  7. תשמעו, לא יודע כלום על פוטבול, ולכן גם לא יודע יותר מדי על בריידי, אבל סטרץ' כזה לא פוגשים כל יום, כל שנה, כל עשור, או כל מאה, ומעניין יהיה "לסכם" את הקריירה שלו ולנסות להסביר/לתאר את הסיפור הזה. איך בעצם, מהמקום ה-199 בדראפט או משהו, הוא "עשה את זה" – מה היה נכון, מה לא נכון, איך השתפר או אם היה מוכשר מדוע בעצם פספסו אותו? איך הצליח לאורך תקופה ארוכה כל כך? כמה מזה זה כשרון כמה מזה זה אופי? בקיצור, קריירה מפוארת, הרבה שאלות, תשובות שאולי נוכל ללמוד מהן משהו, והרבה חומר "גנרי" למחשבה, שיכול לעניין גם את מי שלא מכיר את המשחק הזה.
    אז אני "מזמין" פוסט שמנתח את הדבר הגדול הזה. אשאיר לכם להחליט מי כותב אותו, עד כדי כך אני נחמד וגמיש.
    😉

    1. התחושה שלי היא שבהרבה מקרים, פוטבול הרבה יותר מכדורסל הוא משחק שקל לפספס בו בדראפט.
      אז נכון, יש עמדות כמו הטייט אנד שצריכים שילובים לברוניים של כוח ואתלטיות או ראנינג בקס שצריכים, לרוץ מהר ולהצליח לשנות כיוונים, ואלו יכולות ״אתלטיות״ אמיתיות שכנראה קל יותר למדוד בזמן אמת.
      אבל בסופו של דבר קווארטרבק טוב צריך נתונים פיזיים שיש לפחות לאחוז אחד באוכלוסיה (גובה מעל 1.80, מהירות ב-10 אחוז העליונים, כוח ב-חמש אחוז העליון. כמו שאמרתי, הכל ביחד בטח אפשר למצוא בערך באחוז מהאוכלוסיה באמריקה) שזה הרבה הרבה יותר מהנתונים שנצרכים לכוכב כדורסל. אבל קוורטרבק צריך עוד משהו – אופי, וזה משהו שבדראפט כנראה קשה מאד למדוד.
      לכן, גם, אם לא היה נפצע, לא הייתי מתפלא אם ברוק פרדי מהמקום ה 1000 שהוא נבחר בדראפט או כמה שזה לא היה, גם היה יוצא קוורטרבק מדהים. לכן, גם יש את הסיפור של עובד הסופרמארקטים קורט וורנר. הצלחה בפוטבול פשוט מודד דברים שלפעמים קשה למדוד בקומביין של הדראפט

      אחרי הכל, אני לא חושב שיש דבר אחד פיזי בו בריידי עדיף על מהומס או פייטון מאנינג. כלומר, פרט לאופי בלתי מתפשר וכנראה גם להרבה הרבה הרבה שכל בקדקד (אני לא אומר שמאנינג ומהומס לא כאלה, אני רק אומר שבריידי הוא אקספשנל).

      1. מעניין מאד, תודה רבה אבי.
        בנוגע לאופי אני חושב שאני יכול להבין, גם בלי להבין בפוטבול, בנוגע לשכל זה קצת נשגב מבינתי…
        😉
        … כלומר, האם תוכלו להסביר "איזה סוג של שכל", בערך, צריך ק"ב?
        אני יכול לחשוב על שתי אסוציאציות
        האחת היא מי שהוא, קרוב לוודאי, הק"ב הטוב ביותר בתולדות הנ.ב.א, ניקולה יוקיץ' – איזו יכולת לנתח בשבריר של שניה את תנועתם של גורמים רבים במרחב, למרות שהם זזים במהירויות שונות, בכיוונים שונים, וגם מושפעים זה מזה (זה לא בליסטי), להבין מה צריך לעשות, ואז גם להצליח לעשות את זה בצורה מדויקת (החלק השלישי הכי קשה לי. בכדורגל, למשל, במח אני סוג של זידאן – הבחור היה עושה, לאורך שנים, בדיוק את מה שחשבתי שצריך לעשות, בדיוק מתי ואיך שחשבתי שצריך לעשות זאת. ההבדל "הקטן" בינינו היה שהוא גם היה מצליח להעביר את הכדור בדיוק לפי התכנית שלי, בעוד שאני, אפעס, לא ממש).
        השניה היא של טייס קרב, שעושה משהו די דומה, גם אם בתנאים פיזיים שונים ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים. במיונים לקורס טייס עושים כל מיני מבחנים שמודדים תפיסה תלת מימדית, קבלת החלטות תוך זמן קצר ושאר ירקות. זה לא מחליף את הצורך ללמד את הבן אדם לטוס ואז לבדוק האם הוא מצליח בזה, אבל זה כנראה עוזר לסנן בין מתאימים יותר לפחות, מה שמוזיל ומייעל את התהליך. האם יש שימוש בבדיקות/מבחנים כאלה בפוטבול? משהו אחר?

        1. בשבילי לקוורטרבק יש שתי החלטות שהוא צריך לקבל בכל דאון. (וכן, אני יודע זה לא רק הוא, אלא גם המאמן והמתאם, אבל תהיו איתי).
          1. האם למסור או לרוץ (ואם כן, אז למי למסור ולמי לרוץ). לקרוא את היריבה ואת המצב.
          2. לכמה יארדים – זה מאד קל לומר ״כמה שיותר״ אבל זה לא נכון, כי זה מאד תלוי באיך אתה רוצה לנהל את השעון. אם אתה בפיגור 5 נקודות עם שתי דקות לסיום אתה לא רוצה למסור לטאץ׳ דאון מיד, אלא לקוות שהטאץ׳ דאון יגיע בדיוק עם הבאזר לסיום המשחק.

          יש לי תחושה שלפחות במס׳ 2 למעלה, טום בריידי היה סוג של קספרוב – יכל לקרוא 13 מהלכים קדימה כדי לגלות בדיוק מתי הוא צריך לעשות מה, כדי לנצח. נכון, יש עוד שלוש מיליון דברים שלא תלויים בו בכלל, ועדיין .

          1. אוסיף על מה שאבי כתב
            .
            ישנו סיווג נפוץ נוסף — פרה/פוסט סנאפ (רגע מסירת הכדור מהסנטר ל-qb). לפני הסנאפ צריך לקרוא את המהלך, לראות איך ההגנה מתארגנת, ואז אולי לשנות מערך, להזיז תופס, להוסיף שומר וכן הלאה.
            פוסט סנאפ, במהלכי מסירה כשהכדור אצל הקיובי, צריך לדעת לזהות את המגינים שמתקרבים אלייך וכיצד להישאר ב'פוקט' (הכיס ששחקני קו ההתקפה מייצרחם לך), איזה סוג כיסוי יש על התופסים שלך, לעבור בין הקריאות השונות במהירות לא נתפשת (התופס העיקרי, המשני, השלישי ו'האופציה הבטוחה'), ואז לשלוח כדור מדויק לתופס.
            .
            אך זה כל כך קשה, ויש המון איכויות חשובות שלא כתבתי. מלבד המספרים מטמטמי החושים, בריידי היה אמן בזריקת כדורים החוצה. לכאורה, נשמע לא חשוב. למעשה, כמות הפעמים שהוא ניצל מסאק (הפלה שלו ע"י ההגנה שמחזירה את בהתקפה x יארדים אחורה) וכך חסך לקבוצה שלו יארדים — אפילו במהלך שלא הצליח — היא היסטורית. וזו הבנה של קיובי מבריק. מתי ההגנה בדיוק מגיעה אליו, כמה זמן יש לו להוציא את הכדור מהיד, ולא להתפתות לשמור את הכדור עוד חצי שניה כדי…
            .
            דבר נוסף הוא הגלגולים הרבים של משחקו. בשש השנים הראשונות לקריירה הייתה לקבוצתו הגנה מפוארת, והוא היה 'ווינר', אך כשחקן השתפר בהדרגה. יש לציין שגם לא היה לו נשק התקפי ברמה גבוהה לידו. כשהוא קיבל תופס hof הוא סיים עם עונה מושלמת לראשונה בהיסטוריה ושבר את שיא הטידי (הפסידו בסופרבול). שלוש שנים אחכ הפטס בחרו בשני te מעולים, תפקיד שיכול לחסום ולתפוס (שונה מהרסיבר שהוזכר קודם) — אחד מהם נחשב לגדול בהיסטוריה בתפקידו. ההתקפה הייתה מדהימה והוא זכה בעוד mvp והפסיד בעוד סופרבול.
            ואז בגיל 37 משהו קרה. לאיש כבר היו שתי קריירות של hof. באמת – תסתכל על 00-06, ועל 07-13, ובשני המקרים יש לו קייס להיכל התהילה. אבל בעונת 2014 משהו קרה. קבוצתו הייתה תמיד מעולה. אבל כבר עברו עשר שנים מהאליפות האחרונה, שני כאבים כואבים בסופרבול, והבחור הזדקן. ואז היה סופרבול מדהים עם אחד המהלכים הגדולים בהיסטוריה. משם הוא התחיל סטרצ' שכל כך מגוחך לחשוב עליו, מכיוון שכנראה הוא לבדו נותן לו קייס ל-goat. בשש שנים קלנדריות הבן אדם זכה בארבעה סופרבולים, הגיע לעוד אחד, לקח mvp, וגם עזב את מכורתו לאחר 20 שנה ולקח אליפות עם קבוצה שלא הגיעה לפלייאוף לפניו 12+ שנים. וכאן נכנס the Brady mind. מן הסתם הוא היה פחות אתלטי ומרהיב מהשיא שלו. אך כל כך חכם, כל החלטה בונבניירה, בייחוד בקלאצ'. רוצה לומר, זה לא שהוא 'נסחב' לאליפויות. היה לו את הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הסופרבול, ושנתיים אחכ הוא שבר את השיא של עצמו.. ב-15 נקודות… כדי לשבור את שיא הסופרבולים לקיובי… בקאמבק שנמשך רבע ושתי דקות.. מ-28-3. לדעתי, זה הרגע המקביל לזריקה של ג'ורדן ביוטה.

    2. מי שהגיבו לפני הגיבו מצוין, אז אין לי הרבה מה להוסיף.
      רק אציין שלאותו עובד בסופר שהפך לQB יש חשבון יוטיוב שבו הוא מסביר מהלכי התקפה. שווה לצפות לפחות באחד רק כדי להבין את החשיבה של הק"ב בכל מסירה (ממליץ בעיקר לשים לב לחלק בסרטון בו הוא אומר שהרסיבר "פנוי").

  8. שנה שעברה השוויתי בין הגואטיות של בריידי לזו של ג׳ורדן, אבל צריך לומר עוד משהו.
    גם אם נשווה רק את טמפה ביי של בריידי לוושינגטון של ג׳ורדן, בריידי יוצא לגמרי עם ידו על העליונה (אליפות, שלושה פלייאופים. שתי עונות ברמת mvp).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט