האם השינויים על הקווים יעשו את ההבדל? שלושת הקבוצות המובילות בבית – באפלו, מיאמי וניו אינגלנד – עשו מהפכים בצוות האימון. הדולפינס החליפו את ברייאן פלורס, המאמן ההגנתי המיושן שהגיע ממערכת אולדסקול בניו אינגלנד במאמן התקפי נוצץ שהגיע מהעץ של קייל שנהאן במפרץ המערבי. הבילס איבדו את מתאם ההתקפה שלהם, בראיין דייבול, לאחר שזה עבר להיות מאמן ראשי אצל הג'ייאנטס, והפאטס גם איבדו את המוח ההתקפי שלהם, ג'וש מקדניאלס, שהלך לאמן את הלאס וגאס ריידרס. ייתכן והתזוזות האלו יזיזו את המחט לטובת ריצת פלייאוף עמוקה של אחת הקבוצות?
ניו יורק ג'טס:
מאזן בעונה שעברה: 4 ניצחונות, 13 הפסדים ומקום אחרון בבית.
מה היה: עונתו הראשונה של רוברט סאלח כמאמן ראשי של הסילונים בניו ג'רזי לא התרוממה רבות מעל הקרקע. האש והתשוקה שראינו ממנו כמתאם ההגנה בסן פרנסיסקו עדיין ישנם, אך ההגנה שלו הייתה מהחלשות ביותר בליגה – הג'טס חטפו 29.6 נקודות למשחק, הנתון הגרוע בליגה. הם הצליחו להוציא כמה שפנים מהשרוול שלהם, הניצחונות על הטייטאנס (בהארכה, שבוע 4) ועל אלופת ה-AFC הנוכחית מסינסינטי (משחק הקריירה של מייק וייט) היו מרשימים, אבל ברוב הזמן הם פשוט לא הצליחו לעמוד בקצב.
זאק ווילסון, הרוקי שנבחר בבחירה השנייה בדראפט לאחר עונה היסטורית ב-BYU, לא הצליח לשחזר את ההצלחה גם בליגה של הגדולים. הוא נחטף יותר פעמים משמסר לטאצ'דאונים ונקבר תחת לחץ 44 פעמים, כמות הסאקים השלישית בגודלה בעונה שעברה מאחורי בורו וטנהיל, כאשר שני אלו שיחקו לפחות 3 משחקים יותר ממנו בעונה הסדירה. כמובן שזה מאוד מוקדם לשפוט את ווילסון, והוא הראה לא מעט ניצוצות, אך חובה לציין שהוא – יחד עם טרוור לורנס – היו המוסרים הטירונים המאכזבים ביותר כאשר שחקנים כמו מאק ג'ונס ודייויס מילס שיחקו נהדר בהתחשב בסיטואציות שלהם.
הג'טס נתנו את המפתחות להתקפה שלהם בידי 3 רוקיז מרכזיים – יחד עם ווילסון, עמדות הרץ האחורי והתופס הראשי אוישו על ידי הטירונים מייקל קרטר כאחראי הנשיאות ואלייז'ה מור כאחראי התפיסות. קרטר הראה שהוא יכול גם להיות נשק רציני במשחק האווירי עם 36 תפיסות ל-325 יארד, בנוסף לנתון סולידי של 4.3 יארד לריצה מאחורי קו התקפי רע.
אלייז'ה מור הוביל את הירוקים ביארדים אוויריים, על אף שפתח רק ב-6 ממשחקי הקבוצה. הוא גם נשא את הכדור 5 פעמים לנתון מרשים של 10.8 יארד לנשיאה.
בצד השני, ההגנה הייתה חלשה מאוד כאמור, כאשר נקודות האור היחידות היו על הקו ההגנתי. ג'ון פרנקלין מאיירס נתן עונה נהדרת מתחת לרדאר, קווינן וויליאמס לא מימש את הפוטנציאל העצום שצפו לו בהגיעו מאלבמה, אבל הוא בורג חשוב במרכז ההגנה של רוברט סאלח. בנוסף לכך, סי.ג'יי מוזלי הפציע הצליח לשחק כמעט עונה שלמה, עדיין לא שווה את חוזה העתק שקיבל אבל הוא לפחות הצליח להישאר על הדשא.
מה קורה: בניגוד לשאר הקבוצות בבית, הג'טס נותנים לפרויקט שלהם זמן להתאחד ביחד ולא עשו שינויים משמעותיים במיוחד. לייקן טומלינסון נכנס לעמדת הגארד וצפוי לשפר את משחק הריצה בין התאקלים. די.ג'יי הגיע מסיאטל כדי לחזק את הסקנדרי וסי.ג'יי אוזמה מגיע כוטרן אחראי לעמדת הטייט אנד.
מה יהיה: קשה לצפות ליותר מדי מהקבוצה הזו, במיוחד בבית שהפך להיות קשה במיוחד בשנים האחרונות. הם לא הצליחו לנצח יריבת דיויז'ן מאז 2019 והשיפורים הקלים שעשו בקיץ לא שמו אותם בעמדה רצינית להתמודד על פלייאוף. הם יוסיפו ניצחון אחד למאזן וישארו במרתף של הבית.
מיאמי דולפינס:
מאזן בעונה שעברה: 9 ניצחונות, 8 הפסדים ומקום שלישי בבית.
מה היה: לאחר שהתחילו עם ניצחון אחד משבעת המשחקים הראשונים שלהם, העונה של הדולפינס נגמרה עוד לפני שהתחילה, או כך לפחות חשבנו. בשבוע 16 הדולפינים הגיעו למשחק מול הטנסי טייטאנס במאזן חיובי עם מומנטום של 7 ניצחונות רצופים וסיכוי בלתי ייאמן להילחם על הפלייאוף לאחר שנראה כי היו נלחמים על הבחירה הראשונה בדראפט בחודש נובמבר. אך כמו כל משחק חשוב בעידן של בראיין פלורס, הדולפינס פשוט התרסקו מול היריבה ונדרסו בתוצאה 34:3. הניצחון בשבוע העוקב על ניו איגלנד היה נחמד בשביל האגו, אבל הפאטס הגיעו לפלייאוף והדולפינס נותרו על הספה בשנה השישית ברציפות.
טואה המשיך לנצח את רוב המשחקים בהם שיחק (7 מתוך 12), שם 16 ט"ד על הלוח וסיים עם אחוזי דיוק טובים של 67.8%, אולם בהרבה מאוד משחקים הוא עשה טעויות מחרידות שגורמות לך לתפוס את הראש, במיוחד כאשר הוא לא ניסה למסור למרחק יותר מדי.
מצבת הרצים הייתה פושרת, עסקים כרגיל אחרי העונה הקסומה ההיא של ג'יי אג'אי תחת אדם גייס. מיילס גאסקין היה הרץ המוביל עם 612 יארדים על הקרקע, אך רק 3 ט"ד ו-3.5 יארד לנשיאה. דיוק ג'ונסון, כוכב הקולג'ים של מיאמי, הלהיב את הקהל בסאות' ביץ' כאשר נתן כמה משחקים קסומים במהלך העונה אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
מבחינת התופסים, ג'יילן וואדל שבר את שיא התפיסות לשחקן בשנה הראשונה שלו עם 104 כאלו בדרך ל-1015 יארד שהובילו את הקבוצה בפער אדיר. גם מייק גסיקי נתן עונה טובה כתופס מעמדת הטייט אנד עם 780 יארד ב-73 תפיסות, אבל תפקידו צפוי להיעלם עם הגעתו של המאמן החדש, עליו נדבר בקרוב.
ההגנה, שאמורה להיות הצד החזק של פלורס, סיימה במקום ה-16. הרוקי ג'בון הולאנד היה מרשים מאוד מעמדת הפרי סייפטי, זאביין הווארד ממשיך להיות מהקורנרים הטובים בליגה עם עיני נץ לכדור והטירון הנוסף ג'יילן פיליפס רשם 8.5 סאקים, שני רק לעמנואל אוגבה בקבוצה.
מה קורה: בראיין פלורס עזב בסערה ובמקומו הגיע האנטי תזה שלו – מאמן התקפי חדשני שיכול למקסם את היכולות של הסגל המוכשר הזה. בנוסף הדולפינס גם התחזקו מאוד בפרי אייג'נסי, הטרייד על טייריק היל פותח מימד נוסף להתקפה הזו, ההחתמה של טרון ארמסטד צפויה לייצב את עמדת התאקל השמאלי, שהייתה החלשה ביותר בקו ההתקפה החלש במיאמי ועוד שחקנים כגון סדריק ווילסון, ראחים מוסטרט ומלווין אינגרם יוסיפו עומק חשוב לסגל הזה.
מה יהיה: הקבוצה ללא ספק משופרת, אבל כמובן שיהיו קצת כאבי גדילה. אני מאמין שם יסיימו עם מספר דו ספרתי של ניצחונות בפעם השנייה בשלוש שנים ויגיעו לפלייאוף בתור ווילד קארד.
ניו אינגלנד פטריוטס:
מאזן בעונה שעברה: 10 ניצחונות, הגעה לפלייאוף בכרטיס הווילד קארד והפסד שם לבאפלו בילס.
מה היה: העונה השנייה ללא טום בריידי בראש הקסדה הלכה טוב יותר מהתכנון באזור מסצ'וסטס. מאק ג'ונס, הקוורטרבק מאלבמה שנבחר בבחירה ה-15 נכנס מיד לעניינים וביצע את ההתקפה של ג'וש מקדניאלס בצורה נהדרת. אחוזי השלמה גבוהים, אחריות במשחקים גדולים והימנעות יחסית מסאקים הקנו לו הרבה קולות להיות הרוקי ההתקפי של העונה.
ג'ונס נעזר המון במשחק הריצה המחוכם של מקדניאלס, דמיאן האריס הוביל את כלל הרצים עם 929 יארד ו-15 ט"ד עצומים. אפשר לומר כי הפאטס נסמכו קצת יותר מדי על משחק הריצה, הם אפילו ניצחו משחק בו מאק ג'ונס השלים רק 2 מסירות נגד הבאפלו בילס. אולם, כאשר התנאים השתפרו וג'וש אלן וחבריו הצליחו למסור את הכדור, הפטריוטס הושפלו במשחק הווילד קארד שלהם.
התופסים שלהם לא מסוגלים להחזיק בדו קרב אווירי מול המטוסים הכבדים של באפלו, למשל. ג'קובי מאיירס וקנדריק בורן השיגו 800+ יארדים, והאנטר הנרי שם 9 ט"ד מעמדת הטייט אנד ובכל זאת – אין זה מספיק.
ההגנה, כמו תמיד בעידן בליצ'ק, הייתה נהדרת. סיימו במקום השני בנקודות למשחק כאשר היריבות שלהם שמו רק 17.8 נקודות בממוצע על לוח התוצאות.
ג'ייסי ג'קסון כיכב בעמדת הקורנר וצבר 8 חטיפות, אדריאן פיליפס היה מצוין כסטרונג סייפטי לצד דווין מקורטי הותיק ששירת לצידו כפרי סייפטי. ג'אוון בנטלי הוביל את הקבוצה בתאקלים ובפאמבלים שהכריח ומת'יו ג'ודון אכל את הקוורטרבקים 12.5 פעמים, מעל פי 2 מהבא בתור בקבוצה שהיה קייל ואן נוי עם 5.
מה קורה: ג'וש מקדניאלס נטש את הספינה, שוב פעם, להיות מאמן ראשי של קבוצה מהבית המערבי של הקונפרנס כאשר לקח את העבודה כמאמן ראשי בלאס וגאס ריידרס. ביל בליצ'ק החזיר את ג'ו ג'אדג' ומאט פטרישיה, שנכשלו כמאמנים ראשיים, לצוות האימון. לפי הדיווחים, למרות שהפאטס לא עדכנו זאת באופן רשמי, מאט פטרישיה – מאמן הגנתי בהווייתו – צפוי לקרוא את המהלכים למאק ג'ונס בעונה הקרובה.
הפאטס שמרו על טרנט בראון בעמדת התאקל, מהלך חשוב בהתחשב בכך ששאק מייסון וטד קאראס עזבו לקונטנדריות אחרות. כוכב הסופרבול ההוא נגד הסיהוקס, מלקולם באטלר, חזר לקבוצה שבחרה אותו בדראפט עם חוזה לשנתיים וטרנס מיטשל הוחתם כדי לנסות למלא טיפה מהבור הענק שהשאיר ג'יי.סי ג'קסון בעזיבתו ללוס אנג'לס.
מה יהיה: אני פחות מאמין בקבוצה הזו ומאמין שמאק ג'ונס יחווה רגרסיה לאחר שמאמנים למדו אותו, וללא ג'וש מקדניאלס שהיה חלק אינטגרלי מההתקפה הזו במשך שנים ארוכות. 8 ניצחונות מאכזבים ומקום שלישי בבית.
באפלו בילס:
מאזן בעונה שעברה: 11 ניצחונות, העפלה לשלב הדיויז'יונל והפסד צורב לקנזס סיטי.
מה היה: הבילס היו במרחק 15 שניות להגיע לאליפות הקונפרנס, אם ההגנה שלהם לא הייתה נותנת לטייריק היל, שמאז כבר הספיק לעבור ליריבה העיקרית של הבילס בבית, לתפוס ולרוץ על לעמדה טובה מספיק בשביל שער שדה ששלח את המשחק להארכה, שם הצ'יפס ניצחו בהטלת המטבע והגנת הבילס, שהייתה ההגנה הטובה ביותר בהיבט הנקודות בעונה הסדירה, הפכו לדלתות מסתובבות שלא הפריעו למאהומס ועוזריו להגיע שוב פעם לחצי הגמר הכללי.
ג'וש אלן המשיך את העלייה המשוגעת שלו למעלה ונתן עונה ברמה של הגדולים ביותר, מועמד רציני מאוד ל-MVP לשנים הקרובות. סטפון דיגס כתמיד חרך יריבים עם הזרירות ויכולת ריצת הראוטים העילאית שלו, המהלכים של בראיין דייבול היו תאווה לעיניים והבילס שיחקו את אחד מהמשחקים ההתקפיים המושלמים ביותר בהיסטוריה בסיבוב הווילד קארד נגד היריבה מניו אינגלנד כאשר הם שמו ט"ד בכל אחד ואחד מהדרייבים שהיו להם במשחק.
ההגנה היה פנטסטית, עד שהתפרקה שם במשחק הכואב בארוואוהד. צמד הסייפטיז מייקה הייד וג'ורדן פויר מעולים, והם נותנים את הטון לשאר ההגנה שמשחקת נהדר כמקשה אחת.
מה קורה: הבילס הוסיפו ה-MVP של סופרבול 2015, וון מילר, שזכה בלומברדי שנה שעברה עם הלוס אנג'לס ראמס. בצד ההתקפי רוג'ר סאפולד וג'יימסון קרואדר יסייעו כל אחד בתפקיד שלו כשחקן ותיק שמוסיף עומס חיובי לעמדות שכבר לא רעות בכלל. כאמור, האבידו המשמעותי הוא ברייאן דייבול, שעזב לאמן את הג'איינטס. יהיה מסקרן לראות איך ג'וש אלן יסתדר בלעדיו.
מה יהיה: הבילס מנצחים את הבית שוב פעם, וכנראה מגיעים לאליפות ה-AFC. משם, אלוהים גדול…
Havlicek stole the Ball
2 ספט 2022 16:34:20תודה גדולה על הסיקור!
באפאלו – משום מה, לא מאמין בהם יותר מדי. היו מדהימים בפלייאוף (עד ה-13 שניות האחרונות). ינצחו את הבית, אבל לדעתי הצ׳יפס/צ׳ארג׳רס ידיחו אותם בפלייאוף. בין 11 ל-12 נצחונות.
.
מיאמי – מאוד אהבתי את פלורס והצטערתי ששיחררו אותו (אפילו הימרתי עם חברים שתחת הנהגתו הם יגיעו לסופרבול בשנים הקרובות). הכל תלוי בטואה — יהיה טוב+, השמיים הם הגבול עם הסגל הזה. יהיה meh, וכל ההשקעות היו לשווא. חושב שלצמד הרסיברים תהיה עונה גדולה (מהמר על מעל ל-1,100 יארדס each). אובר על 9.5 נצחונות.
.
ג׳טס – pass. אנדר על 5.5 נצחונות.
.
פטס – האם זו תהיה העונה הגרועה ביותר של הפטס במאה ה-21 (או לפחות מאז 2001)? מאמין שכן. הנשקים החזקים בהגנה עזבו/פרשו, בהתקפה אין אף שחקן מעניין לצד ה-qb, שהיה נחמד מאוד שנה שעברה, אבל לא הראה ניצוצות ליכולת לסחוב את הקבוצה עליו לפלייאוף. מה שקורה בצוות האימון כמעט מגוחך (מה לעזאזל גרם לבליצ׳ק להביא את פטרישיה+גאדג׳ שוב? היו מאמנים מחרידים עם התקפות זוועתיות. חשבתי שהוא מתמקד בנפוטיזם בשלב זה של הקריירה). והדראפט.. לא נראה שמשם תצא הישועה. אנדר על 7.5 נצחונות (וגם על 6.5).
סכין בגב האומה
2 ספט 2022 17:28:37תודה על הסיקור! לפי ווגאס באפלו היא הקבוצה עם הכי הרבה סיכויים לקחת את ה-NFL, אני מניח שבעיקר בגלל וון מילר.
בתור אוהד של באפלו עקב שרשרת ההפסדים הבלתי תיאמן שלהם בגמרי ה-NFL בשנות ה-90, אני צופה תסריט דומה השנה
מנחם לס
2 ספט 2022 17:36:46בופלו אול דה וויי עד הסופרבול, ואולי כולל.
יש להם את אחד המאמנים הטובים בליגה. יש להם אופנסיב ליין. יש להם PASS R RUSH. יש להם את ה-SECONDARY, ויש להם את הקוורטרבק עם ג'ון אלן. ההתקפה תחסר את הקואורדינטור שלה בריאן דבול, עכשיו מאמן הג'איינטס.
תודה עידו
יניב ש.
2 ספט 2022 21:48:26סיכום הבית בקצרה:
– הבילס הכי טובים בבית, ועדיין לא ייקח את הסופרבול
– הפטריוטס לא מספיקים מוכשרים
– הדולפינס לא מספיק יציבים
– הג'טס… אוי הג'טס
עידן
3 ספט 2022 07:28:04באפלו מועמדת רצינית לסופרבול
מיאמי עם טואה יהיה טוב תהיה סוס שחור חזק מאד בפלייאוף
הפטריוטס יהיו בינונים מינוס אולי בשנה האחרונה של ביילציק (הרגשה חזקה מאד שכן)
הגטס הם הגטס אולי ישתפרו בניצחון שניים אבל לא יותר מזה
עידן
3 ספט 2022 07:28:18אם
ארז
3 ספט 2022 15:06:02דבר אחד צריך לומר לפני הכל, הקלישאה על מתאם ההגנה שכמאמן ראשי ההגנה שלו 35 בליגה של 32 קבוצות, יש הבדל ענק בין להיות מתאם ההגנה בקבוצת צמרת לבין להיות בתפקיד כלשהו בקבוצת תחתית, ועוד בעונתך הראשונה שמה. לא אתה בחרת את השחקנים, גג היה לך איזה אינפוטונצ׳יק במי שהגיע בעונה הזו, לא יותר מזה. כמו שלא שופטים ראש עיר על השנה הראשונה שלו שכולה פרוייקטים של קודמו. אני לא אומר שכל מאמן צריך לקבל שנתיים חסד, אבל יש גבול מה אפשר לעשות עם הגנה בשנתך הראשונה.
הג׳טס סובלים מבעיה ידועה ששמה ״הקבוצה השניה של ניו יורק״, שזה אומר שלעד כל הישג שלהם ייצבע ביחס לשניה. הנטס יכולים לבנות שלישיות ורביעיות, זה לא ישנה את העובדה שהניקס מרוויחים יותר כסף מכל קבוצה שאינה הלייקרס, ובואו לא נדבר על למי יש רקורד יותר טוב, בטח מאז שנות ה40 של המאה הקודמת, בין הריינג׳רס לאיילנדרס. אבל זה מה יש, ובפוטבול זה בכלל ברמה של ״תסתכלו כמה has been הג׳איינטס, ותזכרו, הג׳טס יותר גרועים״. ווילסון היה אחד מהדראפט האבוד(?) שבמסגרתו הלך לורנס לפח בג׳קסונוויל ולאנס לסן פרנסיסקו, ובינתיים אף אחד משלושתם לא נהנה מהבחירות שעשה בחיים (חוץ מהכסף, כמובן).
ואם להיות הקבוצה השניה בניו יורק זה מכה לכל החיים, מה יגידו הבילס שהם הקבוצה השלישית? האמת שהבילס מאמינים במנטרה שאם החיים נותנים לך לימון, תעלה עליו עם מכבש ותעשה ממנו פיתה. כמו האוהדים הפסיכים שלהם, גם הבילס, יש כסף, אין כסף, לא באנו להנות אלא לשחק פוטבול, ומה שלא הולך להם בכח, הולך באלימות. ובהתאם לתימה, עוד קבוצה נהדרת ממקום שלא היית מבקר בו כתייר גם אם היו משלמים לך, אבל מי שאוהב ספורט או פוטבול, מומלץ לבקר בבאפלו למשחק של הבילס, ועוד יותר מומלץ להגיע כמה שעות לפני למגרש החנייה.
מצד שני, מיאמי, עיר שאמריקנים מאוד אוהבים לבקר בה, ולכתוב על זה שירים. בדרך כלל זה לא מרמז על יכולת גבוהה של קבוצת הספורט של העיר, שלא לומר על אוהדים יותר מדי מסורים, ואכן מיאמי מבלים קבוע בשליש התחתון של הטבלה כשזה מגיע למספרי קהל, אבל כסף יש בפלורידה, והמבנה המחזורי של הספורט אומר שפעם אתה למטה ופעם למעלה, רק אל תצפו לחוויה מעבר למה שרואים על המגרש כשזה מגיע לאוהדים.
ולבסוף, ניו אינגלנד. קבוצה שלא רוצה להיות תקועה בעיר שלא רצתה אותה. נכון שהיום כמעט כולם משחקים מחוץ בעיר שהם נושאים את שמה, אבל במקרה של ניו אינגלנד יש סיבה למה הם שינו את השם כשהוקמה הNFL, וכנראה שזה הדדי. כמובן שהיום לא תראה את זה, אחרי ההצלחה של העשורים האחרונים שהפכה את הקבוצה הזנוחה לאהובת ליבם של כל תושבי הקומונוולת׳ אבל עדיין, זה לא באמת זה, והקהל של הפטריוטס הוא בעיקר אוהדי נצחונות יותר מאשר קהל ביתי אמיתי. שזה די בפורמה, אם נסתכל על בליצ׳ק האיש שכולם אוהבים לשנוא, על הלגסי המוכתמת שהקבוצה שלו השאירה עם כל מני שערוריות שהאפילו על הפוטבול הנהדר ששיחקו, וכמובן על בריידי שאחרי שהפך את הפטריוטס למועדון פאר, גילה שהמועדון במקום לתת לו את מפתח העיר, צ׳ק פתוח ולקרוא כיכר או שתיים על שמו, יש להם תוכניות אחרות. הם עדיין בצמרת הליגה כמובן, מועדון גדול לא נמחק ביום, אבל תנו להם יומיים שלושה, והם יחזרו להיות הילד החורג של עיר שלא ממש מתה על פוטבול.