4 חודשים בדיוק חלפו מאז פתיחת העונה, ושוב כינסנו כאן 5 חברי צוות לדיון עם 5 שאלות רלוונטיות לשלב הזה של העונה. איתנו בצוות היום (לפי סדר ה-א'-ב') – אינדיאני, יהלי אולמר, יונתן פורת לובנסקי, עמית טבול ותומר גבעתי.

שאלה 1: איזו קבוצה הכי נפגעה מפציעות של שחקני מפתח עד כה העונה?

אינדיאני: דנבר. ההתלבטות שלי הייתה בין הנאגטס לבין הקליפרס אבל בסוף לא יכולתי שלא לדמיין את יוקיץ' של השנה עם מארי ומייקל פורטר ג'וניור. הקבוצה נמצאת במקום השישי במערב והיא נסמכת כמעט באופן בלעדי על הכתפיים השמנמנות של הסלובני שאפילו קולע לא רע משלוש. מבחינה סטטיסטית אין הרבה שינוי מהעונה שעברה בה זכה ב MVP כשהקפיצה המשמעותית היא בגזרת ריבאונד ההגנה עם כמעט 3 ריבאונדים יותר.
בלי מייקל פורטר הקבוצה, שלא ממש מצטיינת בתחום הריבאונד, חייבת את יוקיץ' קרוב לסל בכל פוזשן הגנתי. אם כן, יוקיץ' הוא ההבדל בין נמושה לבין קבוצת פלייאוף לגיטימית. אלא שכרגע נראה שזאת התקרה של הקבוצה שהייתה אמורה לשחק עם עוד שני שחקנים שהיו הופכים אותה לקונטנדרית. עם השדרוג של יוקיץ' בצד ההגנתי הוא יהיה חייב עזרה לייצר נקודות ומארי ומפ"ג שניהם מסוגלים לייצר את הנקודות הנדרשות. מארי בשיאו היה יכול לנהל את ההתקפה ולייצר יותר אפשרויות עבור הקבוצה. שילוב התקפי של מארי ויוקיץ' של השנה הוא חלום של כל מאמן וכשמוסיפים את הנקודות היציבות וההגנה הטובה של מפ"ג הקבוצה שווה גמר. כרגע, היא מנסה בעיקר שלא ליפול על הרגליים.

יהלי אולמר: דנבר. מייקל פורטר ג'וניור שוב בדרכו לחדר הניתוח (צ'נדלר פרסונס 2.0?) וג'מאל מארי לא חוזר להפגין את האקרובטיקה שלו בחדירות לסל בקרוב. בשיא כוחם הם יכולים להיות מספרי 3 ו-2 ראויים בהחלט לג'וקר הגדול, שיחד איתם יכול היה לבנות את אחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה, אם לא הכי. בצד החיובי, יוקיץ' מספיק כדי להחזיק את הראש של דנבר מעל המים, אך הצמד יכול היה לפתוח לו חלון לאליפות השנה, במיוחד בהתחשב במצב הפציעות האחרות במערב.

יונתן פורת לובנסקי: זו שאלת "מה אם…" גדולה. הפציעה של זאיון שלחה את הפליקנס לשום מקום, אבל בעונה הקודמת, הבריאה יחסית שלו, הם היו פחות או יותר באותו המקום. הקליפרס והנאגטס אולי היו מגיעים יותר רחוק עם סגל בריא – אבל נראה ששתי הקבוצות הצליחו להוציא גם קצת לימונדה מהלימונים: הקליפרס נתנו קפיצת מדרגה כקבוצה נטולת כוכבים שמפחיד לחשוב על להתמודד מולה כשכולם בריאים וה-MVP המכהן ניצל את ההזדמנות כדי להראות שהוא עוד לא סיים את תצוגת התכלית שלו. מהצד השני יש את הבלייזרס. דובר על אולי מעבר של לילארד ואז הייתה הכרזה שהוא נשאר בפורטלנד לנצח נצחים, לפחות. בסך הכל העונה התחילה בצורה קצת יותר אופטימית. אבל לילארד התחיל מלסחוב פציעה ואז עבר ללהיות מושבת תוך כדי ששחקנים אחרים ממשיכים להיפצע. כרגע כבר יש שם קבוצה אחרת מזו שהתחילה את העונה.

עמית טבול: יש שתי קבוצות שעברו פציעות קשות של שחקני מפתח. אינדיאנה – ברוגדון ומושא הקראש שלי טי.ג'יי מקונל פצועים מזה כמה חודשים, טרנר נראה בדרך להשבתה עד סיום העונה ובפעם האחרונה שהטי.ג'יי השני (וורן) חיבר חצי עונה בריאה הקורונה הייתה רק בירה. הפייסרס היו תמיד על הקצה בכל מה שקשור לפציעות משמעותיות (לאוורט, אולדיפו, לאמב, טרנר), אבל הפעם זה כבר היה יותר מדי בשבילם. ההגעה של האליבורטון, הילד וג'יילן סמית אולי תייצב קצת את הגיליון הרפואי של הקבוצה (פחות את הטבעת שתרעד מהקלינגים של באדי). הם עשו נכון שנפרדו מאחד הגבוהים שלהם והביאו סגל צעיר לבנייה מחדש. נקווה שאלילת הפציעות קצת יותר תרחם עליהם (ועל רוביו).
פורטלנד – לילארד שיחק פצוע ולאחר מכן הושבת, יש שיגידו עד סוף העונה. גם כשהיה על המגרש, ניכר שהוא לא משחק ברמתו הרגילה. מקולום גם הוא היה פצוע תקופה לא קצרה. אנפרני סיימונס אמנם פרח בעקבות הפציעות ואולי הפריצה שלו הייתה הקטליזטור לפירוק הכללי שלהם בטרייד דד ליין, כולל פירוק של אחד הצמדים המבטיחים בשנים האחרונות.

תומר גבעתי: לדעתי הקבוצה שהכי נפגעה מפציעת שחקני מפתח היא ברוקלין. אם נחשיב את מצבו של אירווינג כפציעה או היעדרות, בנוסף לפציעתו של KD, וחוסר היציבות של הארדן מבחינה רפואית, נקבל מצב של שלישיה גדולה שבדדמשך שנה שלמה בקושי שיחקה ביחד- דבר שהוביל לטרייד.
אופציה נוספת שעלתה לי לראש היא הלייקרס, אבל שם הבעיות המבניות בסגל חמורות יותר מכל פציעה של שחקן מפתח.

שאלה 2: איזו קבוצה היא המרוויחה הגדולה של חלון הטריידים?

אינדיאני: בוסטון. דרק ווייט שהגיע היישר ממחנה האימונים שנקרא גרג פופוביץ' הוא בדיוק השחקן שיכול לשחרר את הפקק שנוצר בתור האינסופי של שחקני הסלטיקס לכדור. עקומת הלמידה שלו גבוהה מאוד והעונה עשה קפיצת מדרגה עצומה בניהול המשחק (הייתי גם משחיל אותו לטופ 5 במרוץ ה MIP) עם קבוצת תחתית ואם יצליח להביא את הכדורסל הקבוצתי לבוסטון אין אף קבוצה שתרצה לעמוד מולה בפלייאוף. כרגע הוא עולה מהספסל אבל לא מן הנמנע שייכנס גם לחמישייה במשחקים מסוימים וינהל את המשחק ברוטציה עם סמארט. גם דניאל ת'ייס הבן האובד הצטרף בחלון ההעברות וייתן עוד דקות משחק חשובות לקבוצה שמצבת הסנטרים שלה הייתה צריכה חיזוק.
השינויים הקטנים האלה מעידים על חכמה של ארגון שהצליח להרוויח לא מעט במינימום מחיר. ההגנה של בוסטון תמשיך להיות טובה ואולי גם תהיה הטובה בליגה לאור היכולת הירודה של הווריירס לאחרונה וההתקפה, שנמצאת במקום ה 18 יכולה עם ניהול משחק נכון יכולה להשתפר פלאים ולהיכנס לעשירייה הפותחת. זה יספיק למקום טוב בפלייאוף ולדעתי גם לריצה עד הגמר שם תצטרך למצוא פתרונות מול פיניקס.

יהלי אולמר: אינדיאנה. בואו נתחיל מהשוד שעשו לסקרמנטו: נדיר שקבוצה מקבלת בטרייד גארד בן 21 שיכול לעשות הכל (לקלוע מתפיסה וכדרור, לחדור לסל ולייצר לאחרים) שיכול בעתיד להיות הכוכב הראשון שלהם וגם לעזור להם עכשיו. הם קיבלו גם את באדי הילד, קלע מצוין שעוזר להם עכשיו ויוכלו להעבירו בקיץ יחד עם ברוגדון הסימפטי. טייריס, הווינג הרוקי כריס דוארטה והביגמנים המעניינים אייזיה ג'קסון, ג'יילן סמית' ומיילס טרנר מהווים את השלד של הקבוצה. הם יכולים לאגור כמה נכסים שקיבלו על לאברט יחד עם בחירת הדראפט שלהם השנה כדי לבחור גבוה ככל שאפשר בשחקן שיהווה את אבן הפינה של הקבוצה הבאה שלהם. זה לא ריבילד, אלא ריטול: בעזרת מספר קטן של מהלכים מדויקים, הפייסרס הצליחו לייצר בסיס נאה לקבוצה הגדולה הבאה שלהם. כל האפשרויות פתוחות במדינת שדות התירס.

יונתן פורת לובנסקי: ברוקלין. עד לא מזמן היה קשה לחשוב על קבוצות שירוויחו מלהביא אליהן את בן סימונס. הן היו צריכות להיות במקום שבו הן רוצות להיפרד משחקן אחר שמחזיק בחוזה ענק, ויכולות גם להיעזר בהגנה וניהול המשחק של סימונס – כי יש להן הרבה שחקנים אחרים שייקלעו. והנה לפניכם הברוקלין נטס שלא חסרים לה שחקנים שקולעים – ואם הלכה הקליעה של הארדן אז לסימונס הם הוסיפו עוד שחקן שקולע (סת' הוא אולי גולת הכותרת של הטרייד, ולא בן) וכמה בחירות דראפט. בצד השני דריל מורי ייצטרך להוכיח שהוא GM רציני ולא רק מנהל ברומאנס עם הארדן.

עמית טבול: פילי – הפכה מצ'וקרית של סיבוב שני לקונטנדרית על אמת. השילוב של הארדן ואמביד אם יתפוס – יהיה מהאימתניים בליגה. סימונס לא תרם דבר לסיקסרס העונה והארדן עם חשק הוא שחקן טופ 5 בליגה. פילי איבדה את סת' קרי אבל שמרה על מקסי.
ברוקלין – הטרייד עם פילי היה כל כך במקום, עד שבאופן מפתיע נראה שגם הנטס מרוויחים כאן. סימונס לא מחזיק בכדור כמו הארדן וישאיר לא מעט יוסג' לקיירי ודוראנט. אם הארדן לא היה מקבל את הטרייד הם היו מאבדים אותו ללא תמורה. בנוסף, סת' קרי הוא נכס של ממש לקבוצה שרוצה להגיע עד הסוף. החמישייה של ברוקלין תהיה כאב ראש לא קטן לכל הגנה. טרייד שכולו win win.
קליפרס – קובינגטון ופאוול (אם נתעלם מהפציעה) הם תוספות משובחות לסוס שחור כמו הקליפרס מודל 2022-23. עמדות הפורוורד יהיו עמוסות לענפה אחרי שפול ג'ורג' וקוואי יחזרו, אבל העומק והוורסטיליות בעמדות 3-5 (רוקו יכול לשחק גם 5) יאפשרו למפרשיות להציג סגל בלתי נגמר שיהיה מהמשובחים בליגה.
אינדיאנה – קיבלה פרוספקט מבטיח עם חוזה רוקי לעוד שנתיים, נפטרה מהפקק בעמדות הגבוהים וקיבלה את באדי הילד שעם קצת מזל ותושייה שלו ושל המאמן עוד יכול להיות שחקן רלוונטי. על סקרמנטו אין מה להגיד. כבודו של סאבוניס במקומו מונח, אבל הם היו צריכים להיפטר מפוקס ולא מהאליברטון. פוקס וסאבוניס יכולים להיות צמד מצוין, אבל שניהם לא שומרים גדולים ולא קולעים מרחוק (פוקס גם לא טוב מהעונשין יחסית לגארד). זה אומר שסקרמנטו תצטרך כל הזמן לכסות עליהם וזה יפגע בגמישות של ההרכבים האפשריים.  
בוסטון – קיבלו בדיוק את הקומבו גארד שהיו צריכים. השילוב שלו עם סמארט, טייטום, בראון ורוברט וויליאמס מציג חמישייה צעירה משובחת ומבטיחה בהתקפה ובהגנה.

תומר גבעתי: לדעתי המרוויחה הגדולה ביותר של חלון הטריידים היא גם זאת שנפגעה עד כה מחיסורים בסגל- ברוקלין, שמקבלת לשורותיה כוכב צעיר, אולסטאר לשעבר שרעב להוכיח שהוא רלוונטי וראוי למעמד לאחר תקופה ארוכה של השבתה מרצון ותחושת פגיעה אישית קשה. משחק ההגנה המשובח של סימונס יאפשר לנאש לשחק עם שחקן שמסוגל ורוצה לשמור (חידוש מרענן בברוקלין), שומר על שמאפשר גמישות בהגנה בעמדות הפנים והחוץ, מנהל משחק נהדר וריבאונדר טוב מאוד. צירופם של דראמונד וקרי יוסיף עומק לספסל של נאש.
אופציה נוספת שעלתה לי לראש היא אינדיאנה שהלכה לריבילד המהיר בהיסטוריה ויצא עם שלל מסקרן.

שאלה 3: איזו קבוצה הייתה צריכה לעשות שינוי משמעותי לפני הדדליין ולא עשתה את זה?

אינדיאני: הלייקרס. כל כך הרבה דיבורים ומעט מדי עשייה. זה המשפט שיהדהד יותר מכל לקראת סוף העונה של הלייקרס שכבר נמצאת במקום התשיעי במערב וממשיכה להתדרדר. הפציעות החוזרות והנשנות ובעיקר חוסר ההבנה מה לעשות עם ווסטברוק היו אמורה לגרום לצוות המקצועי לחשוב מחוץ לקופסא ולתת למאמן עם מה לעבוד. הלייקרס לא עשו כלום בחלון האחרון וזה ככל הנראה יהיה בעוכריהם.
אפילו תחושה של שינוי או רעננות אי אפשר להכניס למועדון המבוגר הזה שלא התקדם מילימטר בנתינת מענה רציני על סימני השאלה הרבים שלו. האם ווסטברוק יכול להיות מנהל משחק ליד לברון? האם יש מספיק קלעי שלוש שאפשר לסמוך עליהם? האם התיאום המעולה בין לברון לדייוויס בעונת האליפות מספיק בעונה המשוגעת והתחרותית הזאת? ושאלת השאלות – האם יש מישהו בקבוצה הזאת חוץ מאנתוני דייויס שמסוגל לייצר גם הגנה וגם התקפה? שאלות לרוב, תשובות אין ושינוי סגל כבר לא בא בחשבון. בתחילת העונה הייתה מן תחושה שהולכים על כל הקופה בידיעה שהסגל הנוכחי לא יכול לרוץ יותר מעונה אחת. המטרה הייתה אליפות הליגה וכרגע נראה שהקבוצה המזדקנת לא תנצח בטורניר שיתנהל בין כל הקבוצות של לוס אנג'לס.

יהלי אולמר: יוטה. מאז שהובסו ע"י הקליפרס בפלייאוף שעבר, יש מחסור בשחקני פרימטר שיכולים לשמור בהגנה בעיר שליד אגם המלח (כי גובר לא יכול לשמור אחד על חמש). קונלי סבבה אבל נמצא בדעיכה, והיא תואץ במוקדם או במאוחר. בויאן בוגדנוביץ' לא שמר על אף אחד עוד כשהיה באירופה. כל מה שמעניין את ג'ורדן קלארקסון זה הצד השני של המגרש. מיצ'ל יכול להתאמץ יותר אך הדבר יפגע ביכולותיו ההתקפיות כשהוא הגו-טו-גאי הבלתי מעורער שלהם כבר כמה שנים. המגן הבולט שלהם בכנפיים הוא רויס א'וניל הסולידי אך נמוך מדי כדי לשמור על הווינגים הגדולים ששולטים בליגה מאז 2015. להביא את ניקייל אלכסנדר-ווקר זה לא ממש מה שהרופא רשם עבורם: חלופה מעט יותר כמו ג'רמי גראנט הייתה (אולי) יכולה לעשות את ההבדל בפוסטסיזן.

יונתן פורת לובנסקי: הלייקרס. ולא, ווסטברוק הוא לא הבעיה העיקרית שלהם. לקבוצה הזו חסרה הגנה. אתלטים שיכולים לשמור על כמה עמדות, למהר לחילופים ולעשות את העבודה המלוכלכת (לא מהסוג האלים, כבר יש להם את דווייט הווארד). הם הולכים להמשיך לדשדש ולספר לנו שאוטוטו הכל מתחבר. 

עמית טבול: הלייקרס והניקס – שתי קבוצות תקועות שלא עשו שום מהלך. הלייקרס תקועים עם ווסטברוק וחבורה גריאטרית שלא שומרת. אם לא יקרה משהו מיוחד, הם לא יעשו כלום העונה. הניקס תקועים שנים בעמדת הרכז. הם היו צריכים להביא שחקן כמו דיארון פוקס או דירק ווייט אבל לא עשו את זה. לצערם נראה שההצלחה של העונה שעברה היא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

תומר גבעתי: קבוצה שלדעתי הייתה צריכה לעשות שינוי לפני הדד ליין ולא עשתה היא שיקגו. בכוונה בחרתי להימנע מבחירה צפויה בלייקרס או בניקס שלדעתי לא רלוונטיות השנה לשלבים המאוחרים והתמקדתי בקבוצה שיש לה סיכוי אמיתי לעשות דברים יפים העונה. הבולס זקוקים למגן איכותי בפרימטר ומגן נוסף שיעזור לווצ'ביץ' בצבע ויגן על הטבעת. שתי בעיות אלה לא נפתרו עדיין. מרגיש לי שחסר לקבוצה הנהדרת הזאת הגרוש ללירה, גרוש שעדיין לא הגיע לאלינוי.

שאלה 4: איזו קבוצה מצליחה בעונה הסדירה הרבה יותר ממה שהיא תצליח בפלייאוף?

אינדיאני: שיקגו בולס. בלב כואב. מאוד. שיקגו הייתה ההפתעה הגדולה והנעימה ביותר של העונה והיא עדיין מובילה את המזרח באופן מרשים אבל האמת היא שכל קבוצת תחתית תעדיף לקבל את הבולס בסיבוב הראשון ולא את מילווקי או ברוקלין ואפילו לא את קליבלנד.
הסיבה הראשונה והברורה היא הניסיון. בליגה מסתובבים שחקנים רבים עם קוף העונה לשם פלייאוף על הגב ואחד הבולטים שבהם הוא דמאר דרוזן. אחרי שנים שבהם בקושי הצליח לקחת משחק מול לברון הוא הוחלף בקוואי שהביא איתו אליפות וחיזק עוד יותר את התחושה שבמאני טיים דרוזן לא ממש מצליח לתפקד. במזרח הרצחני הוא עלול לפגוש קבוצות כמו טורונטו כבר בסיבוב הראשון שיכולה לעשות לו את המוות ולשלוח עליו כמה שומרים מעולים. כרגע הוא השחקן הטוב בקבוצה שלו ואני לא בטוח שהוא בנוי מנטאלית לתפקיד בשלבים המאוחרים בעונה. אפשר כמובן להוסיף את לאבין חסר ניסיון הפלייאוף ואת ווצ'ביץ' שהולך לקבל טיפול אישי מאמביד, יאניס, אלן וחבריהם ואני בכלל לא בטוח שהוא בנוי לזה.
הסיבה השנייה היא הגנה. ההתקפה של שיקגו קרובה לשלמות כשהיא במקום הראשון בליגה באחוזים מהשדה ומהקו, במקום השני באחוזים לשלוש ובמקום הרביעי באחוז אפקטיבי. ההתקפה כולה מדורגת רביעית בליגה ועד לפני כמה שבועות הייתה במקום הראשון והשני בעקביות. הבעיה היא, שבפלייאוף משחקים בשני צדדים של המגרש ושם הבעיות של הקבוצה נערמות ברמה האישית והקבוצתית כאחד. הרייטינג ההגנתי של הקבוצה הוא 111.4, מקום 21 בליגה ובמשחקים האחרונים המצב נהיה גרוע יותר.
אלא שלא רק מדובר במחצית מהמשחק אלא במחצית היציבה יותר וכזאת שיכולה לייצר התקפה יותר טובה. כל שחקן התקפה, טוב ככל שיהיה מגיע למשחקים בהם שום דבר לא נכנס. הדבר נכון גם לגבי קבוצות בכללותן (מישהו אמר גמר המערב יוסטון-ג"ס?) שהסטטיסטיקה כולה נזרקת לפח ושחקנים פשוט רואים שחור בעיניים. מה נשאר יציב? הגנה. קבוצת הגנה טובה או שומר טוב יכול לעשות זאת בעקביות גדולה יותר עם ידיעה שהרוב תלוי בו. קבוצה כמו שיקגו שמסתמכת על אחוזים טובים לא יכולה לסמוך עליהם בכל משחק נתון והיא חייבת למצוא דרך לעצור את היריבות שלה בשביל שתהיה לה אמירה כלשהי בפלייאוף. לצערי, זה ממש לא הולך לקרות ברבע האחרון של העונה ובסוף שיקגו תהיה עוד כוכבית נחמדה על העונה הזאת בספרי ההיסטוריה.

יהלי אולמר: דאלאס. היא כרגע במקום החמישי במערב, הישג יפה ביחס לחוזק הסגל שלהם, אבל אני לא אוהב את העמידות של שיטת המשחק שלהם בלחץ של הפלייאוף. כדורסל מנצח בפלייאוף הוא בדרך כלל כדורסל ורסטילי, שכולל כמה שחקנים שיכולים לחדור, ליצור מכדרור ואם אפשר גם למסור והכל ברמת ביצוע גבוהה. למאבריקס יש רק בחור אחד כרגע, לוקה כמובן, אך עם כל הצער שבדבר, הוא רק בחור אחד (אולי ג'יילן ברנסון יבליח אבל הגנות חכמות ישתמשו בשומרים ארוכים עם סייז טוב להפריע לו). לדעתי קבוצות המשחקות בשיטה התקפית הליוצנטרית (כמו עם לברון בקליבלנד הארדן ביוסטון) מחזיקות בסיכויים נמוכים מאוד לאליפות וזה בדיוק המצב של המאבס.

יונתן פורת לובנסקי: לדעתי יש שתי מועמדות:
1. שיקגו. כי דמאר דרוזן תמיד הראה ירידה ביכולות בפלייאוף ואני לא בטוח מה הולך להשתנות, ווצ'ביץ' מעולם לא עבר סדרה, לונזו בול ולאבין מעולם לא ביקרו. הקבוצה במקום השלישי והנה הרשימה של הקבוצות עם מאזן יותר גרוע שאולי ייפגשו את הבולס בסיבוב הראשון: האלופה ממילווקי, ה76ים, טורנטו ראפטורס הסופר חמים והסלטיקס המשתפרים. יש סיכוי שזה ייגמר מהר מאוד. 
2. גולדן סטייט – גם בגלל הצעירות של הרבה מהסגל, גם כי בסיבוב השני כנראה שתחכה ממפיס שהיא הקריפטונייט של ג"ס, וגם כי אני אוהד הקבוצה – מה שתמיד גורם לי לקוות לטוב ביותר ולצפות לגרוע ביותר.

עמית טבול:

אני חושש שדאלאס לא תוכל להגיע רחוק בפלייאוף. ההגנות על לוקה ובראנסון יתהדקו ואין להם כבר את פורזינגיס שעבר לוושינגטון בטרייד שערורייתי. הם ממוקמים כרגע במקום החמישי ועם הרוסטר הנוכחי לא יגיעו יותר גבוה, כך שבלי יתרון ביתיות ונגד קבוצה חזקה בסיבוב הראשון הם יסיימו את חלקם לעונה זו.
יתכן שגם הקאבס יצליחו פחות בפלייאוף לעומת היכולת שהציגו רוב העונה. פילי ובוסטון התחזקו ובעמדה טובה לעקוף אותם במיקום וגם אם יהיו מתחתיהם במיקום, יוכלו להדיח אותם בסיבוב הראשון ללא יתרון ביתיות.

תומר גבעתי: לדעתי קבוצה שמצליחה בעונה הסדירה הרבה יותר מאשר בפלייאוף היא ממפיס. אני מאוד אוהב את החבורה הצעירה והלוחמת של טיילור ג'נקינס אך לצערי ולתחושתי כשהכסף יהיה על השולחן, והכוכבים ושאר הזקנים יתחילו להרביץ בהגנה, לתחושתי זה לא יספיק וממפיס תתקע במחסום הקיר.
אופציה נוספת היא קבוצה מהחוף המזרחי- קליבלנד.

שאלה 5: איזו קבוצה תנצח לדעתך במשחק האולסטאר ומי יהיה ה-MVP?

אינדיאני: טים דוראנט. שחקני אולסטאר מתחלקים לשניים: אלה שבאו ליהנות כי זאת ההזמנה החמישית שלהם ואלה שבאו להוכיח שהם שייכים למעמד או סתם שחקנים ללא חוש הומור. את המשחק של 2019 אני זוכר רק בגלל האסיסט הפסיכי של סטף לדאנק של יאניס. סטף קלע 9 נקודות (נראה לי) במשחק וכמובן לא זכה ב MVP שהלך לשחקנים שפשוט קלעו טונות של נקודות כמו יאניס, דוראנט וקוואי.
הקבוצה של לברון כמובן טובה יותר אבל היא מלאה בשחקנים שיבואו סתם למסור מאחורי הגב או מעל לראש ולזרוק זריקות סבתא מהחצי. הקבוצה של דוראנט די משעממת מלבד ג'ה מוראנט ואני מאמין שהוא גם יזכה ב MVP עם כמה דאנקים מהסרטים. אלא אם כן בוקר יבוא חם יקבל מספיק דקות ויתפור 60 נקודות ב 5 דקות כמו שרק הוא יודע לעשות הוא יקבל את התואר חסר החשיבות הזה.

יהלי אולמר: טים לברון תנצח, בהערכה פשטנית הם מחזיקים בארבעה מששת השחקנים הטובים בליגה כיום: לברון עצמו, קרי, יאניס ויוקיץ', בעוד אמביד ודוראנט הפצוע שלא יקח חלק במשחק משלימים את הרשימה מהצד השני. זה אמור להספיק להם למשחק הזה לפחות. האמ.וי.פי לדעתי יהיה ניקולה יוקיץ', יש לי הרגשה שהסטארים בטים לברון שסוחבים את הקבוצות שלהם כל השנה יהנו מאוד מהחיים הקלים שהוא יעשה להם במשחק הזה.

יונתן פורת לובנסקי: קבוצה: טים לברון. זה תמיד יוצא הפוך ממה שאני מהמר. אבל אני הולך עם מה שנראה צפוי יותר בעיני. לברון בהחלט הוכיח שהוא ג'נרל מנג'ר הרבה יותר טוב מדוראנט. ודוראנט בכלל לא יהיה, אז אם שופטים לפי כמות כישרון – טים לברון. וכמובן – האולסטאר בקליבלנד ולברון ירצה לנצח את המשחק יותר מכל שחקן אחר.
הMVP – לברון. באולסטארים האחרונים זה לא נראה כאילו זה מעניין אותו. אבל העונה הזו לא הולכת לשום מקום. והפעם הוא בקליבלנד, כאמור. נראה לי כמו מספיק מוטיבציה. 

עמית טבול: זה תלוי בעיקר במחויבות ובמוזה של השחקנים. יש לי הרגשה שלברון ייקח את המשחק הזה מאוד ברצינות על מנת להמשיך לטפח את המורשת שלו ולהמתיק מעט את העונה הסיוטית שעוברת עליו. אני מהמר שהקבוצה של לברון תנצח וכן על תואר MVP שילך אלי לברון גם כן.  

תומר גבעתי: קבוצה שתנצח לדעתי במשחק האולסטאר היא קבוצתו של לברון או כל קבוצה שלא כוללת את KD כקפטן שלה משום שהוא מתקשה להבין את חוקי הפורמט של כוחות. השחקן המצטיין בקרקס יהיה לדעתי שחקן מפתיע יחסית שירצה לנצל את אור הזרקורים ולהפציץ. אלך עם לאמלו בול כשגם טרי יאנג עשוי לקחת את הפרס.