חודשיים בדיוק עברו מפתיחת העונה, וזו הזדמנות להפנות מבט כללי על מה שעבר על הליגה עד כה. לכן, התקבצו 5 חברי צוות שהתנדבו לכך וענו על 5 שאלות זהות, מה שנקרא 5 על 5. אם הפורמט הזה יעבוד טוב אנחנו ננסה לעשות אותו פעם בחודש או משהו כזה, בתקווה שיהיה לנו צוות מגוון ושונה בכל פעם. איתנו בצוות היום (לפי סדר הא'-ב') – אורי הדר, מתנאל אלאשבילי, עומר בקאל, שחר אלוני ותומר שנאן.

שאלה 1: מי הקבוצה שהכי מפתיעה אותך עד כה העונה?

אורי הדר: קליבלנד קאבלירס, בפער מכל השאר. הקפיצה של גארלנד לאולסטאר לגיטימי, יחד עם האיכות וההגנה שמובלי מביא לשולחן הן יוצאי דופן. כמו שלברון פעם אמר בסיטואציה קצת שונה- “Cleveland, this is for you!”.

מתנאל אלאשבילי: קליבלנד קאבלירס. הקבוצה המפתיעה של העונה היא מעין הניקס של העונה שעברה, קליבלנד קאבלירס. ציפינו שיגרדו אולי פליי-אין, אבל הרכב שלושת הגבוהים המוזר הזה איכשהו יעיל הגנתית בצורה לא נורמלית. להרחיב על כל שחקן יכול לקחת שעות כי על אף רוטציה קצרה כל שחקן נותן המון. כדאי לגעת יותר במאמן, ג'יי בי ביקרסטאף, שהחליט לעשות הפוך מכל הליגה ולבנות פארק יורה עם זיקית קטנה שמנהלת את העסק. הגנת שלושת הגבוהים זה הסיפור, בשנים קודמות המטרה הייתה להוציא את הביג בלוקר מהצבע ולהכניס את הסמול פורוורד הקטן או אפילו את הפאוור פורוורד שנהיה קטן יותר ויותר. מול קליבלנד אתה לא יכול לעשות את זה כי לרוב נכנס אוון מובלי במקום אלן שהוא בין החוסמים הטובים בליגה כבר עכשיו או את לאורי מרקאנן שרק הנוכחות שלו בעייתית. בהתקפה יש מעין שבלוניות מסוימת שתלויה בגארלנד או ברוביו ובפיק אנד רול שלהם עם אחד הגבוהים, אבל בגלל שקליבלנד החלה לפרק קבוצות בהגנה אז בהתקפה המומנטום הולך משם. אז במאזן 19- 12, אפילו מעל מילווקי, הקאבס הם ההפתעה המרעננת של העונה.

עומר בקאל: קליבלנד קאבלירס. מקום שלישי במזרח עם פער של שלושה משחקים לפני המקום השביעי, אין יותר מפתיע מזה. אין דבר במשחק של קליבלנד שלא מפתיע אותי. העובדה שהם מציבים את מרקאנן בסמול פורוורד ליד שני סנטרים ענקיים בעצמם וזה עובד כל הדרך לתואר ההגנה השנייה הטובה בליגה. העובדה שג'ארט אלן נראה כמו בחירה הגיונית לאולסטאר היא מפתיעה בהחלט, הוא עומד על 19 נקודות, עשרה ריבאונדים ו2 חסימות בזמן שהוא זורק 71% מהשדה בעשרת המשחקים האחרונים שלו. העובדה שאוון מובלי הרוקי כבר מקבל השוואות לקווין גארנט ויכול לסיים בחמישיית ההגנה השנייה של העונה היא מפתיעה וההתעלות של גארלנד כסקורר הראשי של הקבוצה קרתה כל כך מהר שאני כבר שכחתי שסקסטון סיים את העונה. נשאר רק לקוות שמה שאנחנו רואים מקליבלנד כרגע הוא אמיתי ושהם יצליחו לשמור על היכולת עד לסוף העונה.

שחר אלוני: קליבלנד וגולדן סטייט. קליבלנד היתה בתחתית הליגה בשנה שעברה, וגם בעונות שלפני כן. היא צירפה לגרעין הקבוצה את הרוקי מובלי ועוד כמה שחקני רוטציה חביבים. העונה אנחנו רואים מטמורפוזה, קבוצה מלהיבה, מנצחת, שצועדת כרגע במקום 4 במזרח, עם רצף של 5 נצחונות וזה כשמובלי וסקסטון פצועים. הם מקדימים כרגע את מיאמי, שארלוט, פילי, אטלנטה ובוסטון, חלק מהן בפער גדול.
ההפתעה השניה היא גולדן סטייט. בשנה שעברה נעצרו בפלייאין. השנה בלי שינויים גדולים (עם כל הכבוד לשדרוג של ג'ורדן פול), הם שורפים את הליגה. קבוצה מעולה משני צידי המגרש, מאזן מעל 80% שהוא השני הכי טוב בליגה, בפער גדול מרוב המתחרות, כשרק פיניקס מעליהם.
מה בדיוק קרה? ומה יקרה כשקליי יחזור?
לא יודע אם זה יתפוס באותה עוצמה בפלייאוף, אבל קבוצה מצויינת כבר יש במפרץ.

תומר שנאן: קליבלנד קאבלירס. התשובה המתבקשת היא הקאבס. מסתכלת בלבן של העיניים לקבוצות המובילות בליגה ומציגה יכולת נפלאה כבר 31 משחקים לתוך העונה. אני עדיין סקפטי בנוגע להמשך העונה, אבל אם הקבוצה תמשיך באותו כיוון יתרון ביתיות זו ממש לא מילה גסה עבורם

שאלה 2: מי הקבוצה שהכי מאכזבת אותך עד כה העונה?

אורי הדר: אטלנטה הוקס. אחרי הריצה בשנה שעברה, ההגנה של אטלנטה נראת לא טוב. טריי יאנג ממשיך להיות נפלא, אך האחרים לא נותנים את התפוקה הרצויה והקבוצה צועקת לשינוי, כשהאפשרות הטובה ביותר היא דרך טרייד.

מתנאל אלאשבילי: פורטלנד טרייל בלייזרס. יש כאן הרבה מועמדות. לדעתי זו פורטלנד טרייל בלייזרס, שצ'ונסי בילאפס לא נראה שמתאקלם טוב מדי. לילארד נראה רע בתחילת העונה, ועל אף שחזר טוב יותר מהפציעה, שמועות סביבו רצות יותר מדי. לפורטלנד יש הרבה נתונים דווקא משחקים לטובתם, אבל בפועל הם לא עוזרים לה במיוחד. עם מאזן חוץ גרוע של 1- 11 ועם שבעה הפסדים רצופים לפני הניצחון על שארלוט, הטרייל בלייזרס מתקשים למצוא את עצמם בהגנה.
בעשרת המשחקים האחרונים הם קלעו 104.7 נקודות למשחק ונתנו ליריבות לקלוע 114.2 למשחק. בסך הכל, רייטינג הגנתי של 112.5 העונה, מקום 27 בליגה. אם נוגעים בסיבה העיקרית לחוסר הביטחון בקבוצה, היא כנראה חוסר הניסיון של בילאפס והטלטלות הרבות שהקבוצה עברה ועוברת. את לילארד הזכרנו, הג'נרל מנג'ר שפוטר, סי ג'יי מקולום שריאתו קרסה, ושאר השחקנים לא יציבים בעליל בגלל שאין בסיס איתן. פאוול ונורקיץ' יציבים, אך לא מספיק טובים, ונאנס את קובינגטון תורמים הגנה ולא מספיק התקפה.

עומר בקאל: ניו-יורק ניקס. הכל התחבר להם בעונה הקודמת. אחרי העונה הקודמת בה הניקס סיימו במקום הרביעי במזרח ונתנו לנו קרב בלתי נשכח נגד טרה יאנג ציפיתי מהקבוצה ליותר העונה בעיקר לנוכח התוספות של קמבה ווקר ואוון פורנייר, אבל זה פשוט לא שם. בניגוד לעונה הקודמת היריבות קולעות מולה באחוזים הגיוניים בשלשות פנויות וההגנה הרביעית בטיבה בעונה הקודמת מצאה את עצמה במקום ה23.
לאחר עונת ALL NBA מדהימה בה ג'וליוס רנדל היה מקבל ההחלטות העיקרי של קבוצת פלייאוף הוא לא מצליח לשחזר את אותה יכולת, השלשה כבר לא נכנסת ב41% מהפעמים אלא ב34% וכל אותם זריקות קשות שהוא קלע משום מקום לא נופלות וכמוהו גם אר ג'יי בארט לקח צעד אחורה ומתקשה ליצור נקודות לעצמו.
החמישייה הפותחת של ת'יבודו נראית מנותקת לחלוטין בלי קצב ברור ואף אחד שייקח אחריות והיא נשארת במשחקים בעיקר בגלל כל מה שהיא מקבלת מדירק רוז וקוויקלי מהספסל, מלבד אלק בורקס שתפס את המקום של קמבה (הפלוס מינוס הנמוך ביותר) כל החמישייה הפותחת של הניקס מחזיקה בפלוס מינוס שלילי. בתור אוהד כדורסל שלא ראה את הקבוצות של פטריק אווינג (והיה די צעיר בזמנו של כרמלו) קיוויתי לראות יותר מהמדיסון סקאוור גארדן בזמן הפלייאוף, במיוחד אחרי ההצגה שקיבלנו רק מסדרה אחת בעונה הקודמת.

שחר אלוני: ניו אורלינס פליקנס. מקום כמעט אחרון בליגה עם 30% הצלחה בקבוצה שלפחות על הנייר עולה עם ציון, אנגראם, ולנצ'יונאס בעונת קריירה לשלוש, ניקיל ועוד. אז אצל ציון לא ברור אם הפציעות גורמות לעליה במשקל או ההפך, והוא לא משחק, אנגראם קולע 45% מהשדה ולא ממש מנצח משחקים.
הם מתחרים בשתי קבוצות טאנקינג כמעט מוצהרות: יוסטון ואוק', שאחת מהן מקדימה אותם. ההתלבטות פה היתה מול אנדיאנה, אבל שם לפחות יש מאזן יותר סביר.

תומר שנאן: בוסטון סלטיקס. הסגל מבטיח, קיבלו חיזוק בדמות דניס שרודר, טייטום ובראון צמחו בעוד שנה ובכל זאת משהו לא דופק בקבוצה ממסצ'וסטס. מאזן של 50-50 פשוט לא מייצג את המקום בו הם היו אמורים להיות השנה, וללא שיפור דרמטי בשאר העונה קשה לי לראות אותם מצליחים להשיג משהו משמעותי העונה.

שאלה 3: דרג את 3 המועמדים המובילים שלך ל-MVP.

אורי הדר: 1. סטף קרי. 2. קווין דוראנט 3. יאניס אנדטקומבו. סטף סוחב את הווריורס כמעט לפסגת הליגה, דוראנט מוביל כמעט לבד את ברוקלין לראשות המזרח ועל יאניס תעיד היכולת שלו לסחוב את הבאקס לצמרת למרות ריבוי היעדרויות של מידלטון והולידיי.

מתנאל אלאשבילי: 1. קווין דוראנט. 2. סטף קרי. 3. ניקולה יוקיץ'. קווין דוראנט, אין פה שאלה לדעתי. סטף קרי, המשחקים האחרונים במרדף לאחר השיא הורידו אותו למקום שני, אולי יחזור בקרוב לטופ. ניקולה יוקיץ', פשוט לא לישון על הג'וקר כי הוא מחזיק קבוצה לגמרי לבדו.

עומר בקאל: 1. קווין דוראנט. 2. ניקולה יוקיץ'. 3. סטף קרי.
סטפן קרי – עם 27 נקודות למשחק, סטף פתח את העונה לוהט, עם 150 שלשות שנקלעו עד עכשיו, והוא נמצא בדרך הבטוחה לשבור את שיא השלשות שקבע ב-15/16. ההתקפה של גולדן סטייט סביבו נראית לא פחות טוב מאיך שהיא הייתה נראית בשיאה של הקבוצה ומדורגת כרגע רביעית בליגה. סטף עומד גם במקום הרביעי בליגה בדפנסיב ווין שיירס, אבל משהו ברדיפה אחרי השיא המיתולוגי של ריי אלן הוציא את סטף מהשלווה שאפיינה אותו וגרמה לו לכפות את הזריקות שלו בניגוד לקצב המשחק, כאשר בעשרת המשחקים האחרונים שלו הוא רושם 24.4 נק' על 36.6% משלוש, 37% מהשדה ורק 4.6 אסיסטים לעומת 3.6 איבודי כדור. אני מאמין שעכשיו שהשיא מאחוריו סטף יוכל לחזור לקצב בו שיחק בתחילת העונה ולאיים על המקום הראשון.
ניקולה יוקיץ' – המקרה של יוקיץ' דומה למקרה של סטף בעונה הקודמת, עונה אישית מדהימה וחסרת תקדים אל מול סגל משלים מזעזע ומיקום באמצע הטבלה. בפוזשנים שיוקיץ' לא על המגרש הדירוג ההגנתי וההתקפי של הקבוצה צונח וממקם אותם כסגל הגרוע ביותר בליגה. עד כה יוקיץ' מחזיק ב-PER של 34.2 שממקם את העונה הנוכחית של הביג מן הסרבי כעונה האינדיבידואלית הטובה בהיסטוריה. רק לשם השוואה ההבדל בין יוקיץ' למקום השני (יאניס ב-19/20) הוא ההבדל הקיים בין המקום השני למקום ה-37. פרס השחקן המצטיין בעיני מחזיק בתוכו ערך עצום לניצחונות הקבוצה וקשה לי למקם שחקן שנמצא באמצע הטבלה בראש הדירוג שלי אבל מה שיוקיץ' עושה העונה הוא ההגדרה המילונית ל-Most Valuable. עם 26.3 נקודות על 59% מהשדה, 13.5 ריבאונדים ו-7.5 אסיסטים אני חושב שהעונה הנוכחית של הג'וקר מכניסה אותו לדיון על זהות השחקן הטוב ביותר בליגה. אם יצליח למשוך את דנבר כמה מקומות במעלה הטבלה הוא ראוי לזכייה.
קווין דוראנט – יש רק דרך אחת לתאר את המשחק של דוראנט העונה וזו דומיננטיות מוחלטת. זו יכולה להיות הגרסא הטובה ביותר של דוראנט שראינו אי פעם. הוא קולע את הנקודות שלו בקלות מטורפת ועומד על 55.3% מהמיד ריינג' ו38.2% מהשלוש, יודע בדיוק מאיפה הוא צריך לזרוק ומתי, והיכולת שלו להבין את הצורך בהשתלטות על המשחק (Takeover Mode) אל מול הצורך בלהכניס את שאר הקבוצה לעניינים השתבחה כמו יין או וויסקי. זה לא משנה אם הארדן משחק לידו על רגל אחת או שהוא מוצב ליד ארבעה רוקיז, דוראנט סוחב את הנטס למקום הראשון במזרח עם כמעט 30 נקודות ושישה אסיסטים לערב והוא גם נמצא במקום השלישי בליגה בנקודות במצבי קלאץ' (מינימום חמש דקות לסיום כשההפרש בין הקבוצות עומד על חמש נקודות). הגרסא הזאת של דוראנט היא אולי שחקן הכדורסל המושלם ביותר שיכולת ליצור, פליימייקינג, קליעה מכל מקום, הגנה ויכולת להתעלות ברגעים החשובים ביותר. אם העונה הייתה נגמרת כרגע הוא צריך לזכות בתואר הנכסף בפעם השנייה.

שחר אלוני: 1. ניקולה יוקיץ'. 2. יאניס אנדטקומבו. 3. קווין דוראנט. כרגע קרי, יאניס ודוראנט מובילים, אבל פול ג'ורג', יוקיץ' ולברון נמצאים גם הם בסביבה, כשמה שפוגע בהם ביחס לאחרים זה מאזן קבוצתי, כי ביכולת האישית הנתונים הם די דומים. לברון מאז שחזר מהפציעה נמצא בסקלה יותר גבוהה קצת, ויתכן שישתווה בהמשך למובילים.
קצת נתונים שימחישו את זה: קרי: 6 , 5.5 , 27 – 56.5% אפקטיבי. דוראנט: 6, 8, 29.5 – 57% אפקטיבי. יאניס: 6 , 11.5 , 27 – 56% אפקטיבי. לברון: 7 , 6 , 26 – 57.5% אפקטיבי. יוקיץ': 7.5 , 13.5 , 26.5 – 63.5% אפקטיבי. ג'ורג': 5.5 , 7.5 , 25 – רק 48.5% אפקטיבי.

תומר שנאן: 1-2. קווין דוראנט וסטף קרי. 3. יאניס אנדטקומבו. ממש צמודים במקום 1-2 נמצאים קווין דוראנט וסטף קרי – ללא הירידה ביכולת של קרי בזמן האחרון כנראה שהוא היה לבדו בפסגה. הגארד עושה עד כה עונה שעבור כל שחקן אחר הייתה היסטורית ובזכותו הווריורס נמצאים במקום בו הם נמצאים. דוראנט מנגד עושה עבודה מופלאה בנטס, קולע מכל מקום בפרקט וסוחב את הקבוצה הבכירה של ניו יורק כשהארדן נעדר תכופות ואירווינג רק לאחרונה קיבל אישור לשחק במשחקי חוץ.
מאחוריהם נמצא יאניס, שעל אף המקום הדי נמוך של הבאקס במזרח ממשיך בכושר המעולה שהוא הרגיל אותנו אליו, אך למרות היכולת שלו מסתמן שהעונה בהיעדר פציעות (טפו טפו טפו) זה יהיה מירוץ ראש בראש בין סטף לקיי די עד הסוף.

שאלה 4: דרג את 3 המאמנים הטובים ביותר העונה לדעתך, נכון לעכשיו.

אורי הדר: 1. סטיב קר. 2. מייק בודנהולזר. 3. מונטי וויליאמס. סטיב קר מוביל את גולדן סטייט למאזן מאוד מרשים, ואותו דבר מונטי וויליאמס בפיניקס, כשההתמודדות של בודנהולזר עם גל הפציעות וההיעדרויות היא די מרשימה.

מתנאל אלאשבילי: 1. סטיב קר. 2. קווין סניידר. 3. טיילור ג'נקינס.
סטיב קר – הבחור ממשיך להכתיב את הכדורסל לכל הפלנטה הזו. התנועה שלהם זה דבר מדהים ומרהיב, שגם ילד בגיל בית ספר או בגן שלא זכה לראות המון כדורסל בחייו, יוכל להגיד "וואו, זה הכי טוב שיש". הגנתית כמובן שכשיש לך מוח ברמתו של דריימונד גרין ואת הסנטר בגוף של גארד גארי פייטון השני יש לך בסיס די טוב.
קווין סניידר – אותה גברת, שינוי אדרת לא היה. רודי גיי מוסיף המון לעמדה ארבע ואפילו לעמדה חמש כשוויטסייד לא בעניינים. התנועה עדיין קיימת ומכוונת בעיקר לקלוע לשלוש כמו מכונות, מיטשל די מזכיר את העונה שעברה כשהוא קצת יותר רגוע ברוב העונה הסדירה עד פגרת האולסטאר ומשם הוא מתחיל להרים הילוך. על אף רייטינג הגנתי של "רק" 106.7 ששם אותם במקום השישי בליגה, ברייטינג ההתקפי יוטה ממשיכה להיות ההתקפה מהטובות בליגה, אם לא הטובה ביותר עם הרייטינג ההתקפי הטוב בליגה כולה, 117.8. לצורך השוואה, שארלוט אחריה מעמידה רייטינג התקפי של 113.7 וההורנטס די מפציצים בכמויות כולל כמה משחקים העונה של 135 ומעלה. על גבול המטריף לדעת שבמאה פוזשנים הקבוצה הזו יכול לקלוע עליך 118 נקודות.
טיילור ג'נקינס – כבר ראינו מג'נקינס כמה הכדורסל שלו מלהיב, עכשיו אנחנו בכלל רואים זאת שללא ג'ה מוראנט הקבוצה מצליחה לנצל את כל טיפת היכולת והכישרון שיש לה, ג'ארן ג'קסון ג'וניור מתחיל לפרוח כפי שצופה ממנו, דזמונד ביין נהיה פתאום שחקן של יותר משלשה במשחק ונותן משחקים של 20 ומעלה באופן יציב, דילון ברוקס חזר להיות קרציה גם בהתקפה ולא רק בהגנה ודיאנתוני מלטון ממשיך להיות טוב מאוד בלי שישימו לב אליו, לצערי, כי הבחור נותן המון על גבול ההכל על הפרקט. ג'נקינס הוא האחראי העיקרי על כל הסיפור הזה, הוא יודע אצל מי לשים את הכדור, מנתח מצוין את הסיטואציות על הפרקט ומתאים חמישיות. הביג בוס.

עומר בקאל: 1. סטיב קר. 2. ג'יי בי ביקרסטאף. 3. מונטי וויליאמס.

מונטי וויליאמס – קל להיות מאמן נהדר כשיש לך מאמן על המגרש בדמות כריס פול, אבל זה לא גורע ממה שמונטי משיג עם הקבוצה הזו. אחרי הריצה הנהדרת של פיניקס בעונה הקודמת הם פתחו את העונה חדורי מטרה יותר מתמיד במטרה להראות שמה שקרה בפלייאוף לא היה עניין של מזל. הוא הצליח להתמודד עם העונה עם פציעה ממושכת של בוקר ולא חיפש שחקן שיחליף את מספר הנקודות שלו אחד לאחד או ביקש מכריס פול לקחת X יותר זריקות אלא המשיך לדגול בהנעת הכדור של הקבוצה ובחיפוש הזריקה הטובה ביותר. פיניקס נראית יציבה ובטוחה בעצמה יותר העונה ואת הקרדיט אפשר לתת לאיש על הקווים.
ג'יי בי ביקרסטאף – מידת הצלחה של מאמן נקבעת לפי כמות ההימורים המוצלחים שלו. ביקרסטאף מוביל את קליבלנד להגנה השנייה בטיבה בליגה ומצליח להוציא קבוצות מהמשחק הרגיל שלהם עם כמות הגודל שהוא שם בחמישייה הפותחת. כשסקסטון, הקלעי המוביל של הקבוצה בעונות האחרונות ועד אותו רגע, נפצע וסיים את העונה ההחלטה המתבקשת הייתה להעלות את ריקי רוביו מהספסל בשביל הנקודות החסרות אבל ביקרסטאף העדיף ללכת עם אוקורו, שקלע בספרות חד ספרתיות עד אותו רגע, מתוך ביטחון בגארלנד. הוא מצליח להוציא את המיטב מקווין לאב מהספסל ויותר מהכל הוא נתן לקליבלנד אישיות בהתקפה ובהגנה בפעם הראשונה מאז הקדנציה האחרונה של לברון.
סטיב קר – מאז שהגיע לגולדן סטייט סטיב קר הקפיד על מערכת מאוד מסוימת של משחק ששמה את הנעת הכדור ואת החסימות מחוץ לאקשן כערך עליון ואחרי כמה שנים בהם האישיות שהייתה בסגל לא התאימה כולנו רואים מה גרם לסטיב קר להתעקש על אותו סגנון משחק. לגולדן סטייט העונה יש עקרונות ברורים שמגיעים מעמדת המאמן והיא מצליחה לקיים כל אחד מהם. היא מניעה את הכדור בהתקפה ומשחקת את ה"כדורסל היפה" שתמיד אפיין אותה ובהגנה היא מייצרת לחץ על הצבע (סופגת הכי פחות נקודות משם בליגה), בין אם זה בשמירה אזורית או אישית, ונותנת לקבוצות אחרות להסתפק בשלשות וזה מקנה לה את ההגנה הטובה ביותר בליגה. קר הופך את ביאליצה, גארי פייטון השני, אוטו פורטר ואיגודלה לחמישייה משומנת שהופכת משחקים הם מובילים את הליגה בנט רייטינג ובפלוס מינוס בזכות ההתמסרות שלהם למערכת של קר. וכל זה בלי קליי תומפסון וג'יימס ווייסמן.

שחר אלוני: 1. סטיב קר – גולדן סטייט. 2. מונטי וויליאמס – פיניקס. 3. קווין סניידר – יוטה.
טוב, פה זה פשוט, שלוש קבוצות שעל פניו לא אמורות לטרוף את הליגה.
אנחנו מדברים עכשיו על העונה הרגילה.
גולדן עם קרי וג'ורדן פול היו שווים פלייאין והשתדרגו לפסגה.
לפיניקס כבר התרגלנו, אבל גם שם המאמן משיג שלם גדול משמעותית מסך חלקיו הצעירים.
ליוטה עוד יותר התרגלנו – הם בצמרת הליגה שנה אחרי שנה כשעל הנייר יש לפחות 10 קבוצות עם חומר שחקנים דומה לשלהם או יותר טוב.

תומר שנאן: 1. סטיב קר. 2. בילי דונובן. 3. ג'יי בי ביקרסטאף. סטיב קר – למרות שעל פניו מעט מוזר למקם אותו במקום הראשון, גולדן סטייט נראית פשוט נהדר. התיאום בין קרי לגרין מזכיר את הקבוצה טרום דוראנט, קרי מראה סימנים של עונת ה-MVP פה אחד וחלק מהקרדיט, לכל הפחות, מגיע למאמן המוערך.
בילי דונובן – שיקגו ניצבת במקום השני במזרח. מעל קבוצות כמו מילווקי ומיאמי. וחלק גדול מזה הודות למאמן שגם כאן בכל הנוגע לעונה הסדירה מציג שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.
ג'יי בי ביקרסטאף – ראו ערך בילי דונובן, קליבלנד נראית פשוט מדהים עד כה, לאב יצא מהכוך בו ישב במשך עונות וסוף סוף הקבוצה נראית במגמת התאוששות אחרי עזיבת הקינג. הרבה מזה הודות לו.

שאלה 5: דרג את 5 הקונטנדריות המובילות לדעתך, נכון לעכשיו.

אורי הדר: 1. מילווקי. 2. פיניקס. 3. ברוקלין. 4. גולדן סטייט. 5. יוטה. זה מתחיל באלופה המכהנת וסגניתה, ממשיך בקבוצה שהייתה הכי קרובה לנצח את הבאקס בפלייאוף, ואחר כך שתי הקבוצות שמתבססות יחד עם פיניקס בפסגת המערב.

מתנאל אלאשבילי: 1. ברוקלין. 2. גולדן סטייט. 3. מילווקי. 4. פיניקס. 5. שיקגו.
ברוקלין נטס – דוראנט פסיכי, הארדן גם חזר לעצמו על אף שהסטטיסטיקה לא מבשרת על כך, קיירי איכשהו חוזר בטעות, הספסל נותן את העבודה הראויה. הסגל והכישרון, קיים בהחלט, חובת ההוכחה בפלייאוף והם תלויים רק בעצמם.
גולדן סטייט ווריורס – הזכרתי כבר את הכדורסל המדהים שלהם, אבל לדעתי כשיחזור קליי תומפסון, רק קבוצה אחת בעולם הזה תוכל לעצור אותם וזו ברוקלין. יהיה מעניין מאוד לראות את הווריורס של קרי, קליי וגרין מול דוראנט והארדן. לפי איך שזה נראה כרגע, הכדורסל של השתיים האלו הוא הטוב בעולם.
מילווקי באקס – הסגל לא שונה בהרבה, הגריק פריק עדיין פריק, ובניגוד לעונות הקודמות (אולי ראינו קצת בעונה שעברה), מילווקי הורידה הילוך הפעם בעונה הסדירה. כשכל הסגל בריא, הם עדיין האלופים והכדורסל שלהם עדיין מהטופ בעולם כולו.
פיניקס סאנס – הקלאץ' של הקבוצה הזו מדהים. הדרך שלהם לסגור משחקים בניצחון ולהראות אופי של ווינרים, לדעתי הוא מה שייקח אותם רחוק מהאחרות. הם לא טובים מהשלוש האחרות כי הכל נשאר די אותו דבר אצלה, והם יצטרכו לתת עוד בוסט של יכולת כדי להיות בטופ 3.
שיקגו בולס – בגלל שיוטה עוד לא הוכיחו את היכולת שלהם לעבור יותר משתי סדרות פלייאוף, אלך הפעם עם הקבוצה המרהיבה הזו. הבולס משחקים כדורסל כל כך יפה, בועט, מהיר, איזה כדורסל מייצג "כדורגל ברזילאי"? כי ככה הבולס משחקים.

עומר בקאל: 1. מילווקי. 2. גולדן סטייט. 3. ברוקלין. 4. פיניקס. 5. לייקרס.
לייקרס – נכון זה לא נראה יפה עכשיו, אנת'וני דייוויס נראה פאסיבי על המגרש ולא מצליח לשלוט בצבע כמו שראינו ממנו בעבר, ווסטברוק לא תמיד מצליח למצוא את המקום שלו בהתקפה וכל משחק איתו זה כמו רכבת הרים והצוות המשלים לא מצליח להיות עקבי מספיק בשביל לעזור לקבוצה לצבור כמה ניצחונות ברצף. אבל בגיל 37 לברון לא נתן לנו הרבה סיבות לחשוב שהוא מאט במשחקים בהם הוא כן שותף ולכן עדיין קשה לי להוציא אותו מהחמישייה המובילה שלי (הבחירה הייתה בינו לבין יוטה). אחרי שגילו שראסל ווסטברוק הוא לא תעודת הביטוח שהם חשבו שהוא גם בלוס אנג'לס מבינים שכמו בעונה הקודמת הכל יקום ויפול על הבריאות של שני הכוכבים שלהם בשלבים המתקדמים של העונה אבל המשחק ההתקפי של לברון ודייוויס עדיין יכול להתגבר כמעט על כל הגנה בליגה כשהוא רוצה.
פיניקס – מה עוד אני יכול לבקש מהסאנס? אחרי שהגיעו לגמר בשנה שעברה במערב מוכה הפציעות פיניקס משחקת העונה כדורסל כמעט מושלם בשני צידי המגרש ומראה דומיננטיות מוחלטת. בקבוצה עומדים להיכנס לפלייאוף עם אותו סגל מהעונה הקודמת רק שהפעם הוא יעשה את זה עם הרבה יותר ניסיון בשלבים המאוחרים של העונה והרבה יותר ביטחון במשחק שלו. הקרב במערב יהיה בעיקר בינם לבין גולדן סטייט וכמו שכבר ראינו בשני משחקים העונה פיניקס היא אחת הקבוצות היחידות בליגה שיכולות לגרום לקבוצה של סטיב קר להזיע ולנצל את יתרון הגובה שלהם בפנים. היא אחת הקבוצות היחידות בליגה שמחזיקה בספסל עמוק שיוכל לתרום בפלייאוף ביחד עם כוכבים שיכולים להשתלט על משחק ואני בטוח שהם מאמינים שהעונה הם יכולים ללכת עד הסוף.
ברוקלין נטס – ניזכר איך זה נגמר בעונה שעברה, עם הארדן שמשחק על רגל אחת ובלי קיירי לדוראנט היו חסרים סנטימטרים ספורים בשביל להדיח את מילווקי כבר בסיבוב השני. הדרמה עם קיירי תלווה אותם עד לסיום העונה אבל כמו שזה נראה כרגע בקבוצה יחזירו לסגל למשחקי החוץ ובסדרה היחידה שראינו את השלישייה של ברוקלין משחקים (נגד בוסטון) הם היו נראים בלתי ניתנים לעצירה. האקס פקטור הגדול ביותר של הנטס יהיה הארדן, המזוקן פתח את העונה בצורה נוראית הושפע מהחומרים החדשים ונראה שהוא לא מצליח להתמודד מהפציעות שסחב איתו מהפלייאוף האחרון אבל אם יצליח לשפר את הקליעה שלו ולהסיר את החלודה עד לפלייאוף ברוקלין תהיה קבוצה מסוכנת מאוד בשלבי ההכרעה.
גולדן סטייט – יש שלושה גורמים עיקריים שמשפיעים על איכות של קבוצה בפלייאוף: עומק, הגנה וכוכבים. אז לגולדן סטייט העונה יש את הספסל הטוב ביותר בליגה, ההגנה הטובה ביותר בליגה ואת השחקן שמועמד לזכייה בDPOY ואחד המועמדים המובילים לזכייה בMVP שסוחב על הגב שלוש זכיות ואינספור נקודות ברגעים החשובים ביותר של העונה. במשחקים האחרונים אנחנו רואים קצת יותר עד כמה הקבוצה צריכה אופציה נוספת בהתקפה במשחקים בהם הכדור לא בדיוק נכנס לסטף באחוזים שהוא רגיל אליהם ולכן אם קליי תומפסון יחזור להרכב בצורה שמתקרבת למה שאנחנו רגילים ממנו אני אקפיץ אותם למקום הראשון בדירוג האישי שלי.
מילווקי באקס – האלופה המכהנת היא עדיין הקבוצה בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לזכות באליפות בעיני. יאניס מגיע לפלייאוף העונה בלי הכוכבית שליוותה אותו בשנים האחרונות ועם הניסיון מהריצה הקודמת בה למד את הדרך לצבור נקודות גם כשכל ההתקפה מתמקדת בו ובניסיון שלו להגיע לטבעת. השלישייה של מידלטון הולידיי ויאניס היא עדיין השלישייה החזקה ביותר שקיימת בליגה בשני צידי המגרש ועם הקליעה מבחוץ של גרייסון אלן ביחד עם (כמעט) אותו הסגל שרץ בעונה הקודמת הם הקבוצה הבטוחה ביותר מבחינתי לזכות בגביע. הדבר היחיד שיכול להאט אותם היא הפציעה של ברוק לופז, ההגנה של לופז בטבעת בשילוב היכולת שלו לחסום אנשים לריבאונדים ולהוסיף קצת קליעה מחוץ לקשת היו הכרחיים לבאקס בעונה הקודמת וקאזינס לא מסוגל להיכנס לתפקיד שהוא מילא שאחראי על הרבה מהעבודה השחורה ואני מקווה שנראה אותו בחזרה במגרש עוד לפני הפלייאוף.

שחר אלוני: 1. מילווקי. 2. פיניקס. 3. ברוקלין. 4. גולדן סטייט. 5. לייקרס. לא שמתי את ברוקלין ראשונה כי משהו שם עוד נראה קצת גבולי. דוראנט ישחק בפלייאוף 45 דקות למשחק? הארדן יחזור לעצמו? ישחק טוב בסדרה מכריעה? אולדריג' זה כוכב שלישי של אלופה? או מילס? גריפין יחזור לתרום? אבל ברור שהם רחוקים כמה סידורים אחרונים מלהיות הפייבוריטים (גם בלי קיירי, שאולי בדרך נס יוכל לשחק אחרי שיצא מפרוטוקול הקורונה שאליו הוא נכנס אתמול).
גולדן סטייט כמו שהם עכשיו לא חושב שיזכו באליפות, אלא ירוצו מצוין בעונה הרגילה וכמה שלבים בפלייאוף. צריך לראות אם קליי חוזר בכושר טוב כדי להעריך מעבר לזה, ואז יש על מה לדבר. הלייקרס כרגע מג'עג'עים, אבל יש שם פוטנציאל מאד לא ממומש בינתיים, ויש הנהלה נמרצת (פלינקה ולברון) אז לא הייתי פוסל מקצה שיפורים שלהם בסגל ובתלכיד על המגרש במחצית השניה של העונה.

תומר שנאן: 1. ברוקלין. 2. פיניקס. 3. גולדן סטייט. 4. מילווקי. 5. יוטה.
ברוקלין נטס: עם החזרה המסתמנת של קיירי בצירוף הכושר הפסיכי בו קיידי נמצא והיכולת הנהדרת שהארדן מציג כשהוא בריא, קשה לי לחשוב על קבוצות שיכולות לאתגר את הנטס כשהם בהרכב מלא.
פיניקס סאנס: הביג 3 שלהם נראה פשוט נהדר ביחד, ונראה שהקבוצה שהגיעה כמעט הכי רחוק שאפשר בעונה שעברה לא מתכוונת לעצור העונה. עדיין קשה לי לראות אותה מתגברת על הנטס בסדרה של שבעה משחקים, אך זה יהיה צמוד, צמוד מאוד.
גולדן סטייט ווריורס: בהינתן שימור יכולת של קרי בפלייאוף, הווריורס יעשו בעיות לכל קבוצה שתפגוש אותם. אבל ה"אם" הזה הוא "אם" גדול, ולמרות היכולת הטובה של דריימונד לא תספיק במידה וקרי יציג יכולת לא טובה כשזה יגיע לרגעי האמת.
מילווקי באקס: התלות ביאניס גדולה אמנם, לטעמי קצת גדולה מדי (לראיה ההפסד לפליקנס, האחרונה בליגה, ללא הגריק פריק). אבל קשה להתעלם מהעובדה שכשהיווני משחק יש לה יכולת לאתגר כמעט כל קבוצה בליגה, אולי למעט הנטס בכושר הנוכחי של דוראנט. לאלופה הנוכחית יש עוד דרך ארוכה לפני שהיא תגיע למקום הראשון, אך היא נמצאת בכיוון הנכון וכל פציעה בכל קבוצה מהטופ 3 שלפניה יכולה לטרוף את הקלפים
יוטה ג'אז: הצמד מיטשל&גובר ממשיך לספק תוצאות, כשגם בוגדנוביץ' וקונלי נראים לא רע. עדיין הם נופלים מכל אחת מהקבוצות שציינתי לפניהם לדעתי (וייתכן שיפלו גם נגד קבוצות שלא צוינו כאן), אבל בהתבסס על היכולת שלהם עד כה מקומם לגמרי כאן.