אנשי הרוחות/ שחר צ'קוטאי

אנשי הרוחות/ שחר צ'קוטאי

שיקגו העונה היא אחת הקבוצות המפתיעות בליגה. אחרי שהכתירו את דרוזן כהחתמה הגרועה בקיץ, ורבים כבר הספידו את הקריירות של לאבין ושל ווצוביץ', שיקגו יצאה לעונה אחרת. למרות הפציעות של הכוכבים, ופציעות של המשלימים, וקורונה לכל הקבוצה, הבולס עדיין נאחזים בראש טבלת המזרח. חלק מהותי מהצלחת הקבוצה הם שחקני המשנה שלה, אלה שלא בולטים לעין, אלה שהאוהדים שואלים "מי זה?", אנשי הרוח שמופיעים בעת הצורך כדי לעזור לקבוצה לנצח.

ואם כבר אנשי רוחות איך אפשר בלי קספר, ואם כבר קספר אז מופע הארנבות מתאר בצורה מדוייקת את השחקנים הללו:

איו דוסומו:

הרוקי הנפלא שנבחר בבחירה ה-38 (תומר גבעתי כבר כתב עליו, ולכן לא אכביר במילים. ניתן לקרוא כאן) ממשיך להיות אחת הבחירות הכי טובות בדראפט החולף. איו מוכיח לכל אלו שלא רצו בו בגלל היותו מבוגר שהניסיון שלו הוא החשוב. לאורך העונה היכולת שלו רק משתפרת, בתחילת העונה הוא עלה מהספסל ועשה צרות ליריבים עם ההגנה שלו, כעת הוא הפך גם לאיום גדול בצד ההתקפי.

עד הפציעה של לונזו בול הממוצעים של דוסומו היו: 6.3 נק' 2.1 רב' 1.2 אס'. אך החל מה-15 בינואר, אז נכנס לחמישייה, הוא החל להפציץ – 12.8 נק', 7.3 אס' 4.3 רב' 1.3 חט'. מעבר לסטט', הוא הפך לחלק מרכזי בשיקגו. למעשה בתקופה הזאת, הנט-רייטינג שלו הוא הגבוה בקבוצה, גם במדד ההגנתי הוא מוביל את הקבוצה.

אפשר לקחת את המשחק מול אינדיאנה כדוגמה – 14 אס' לעומת 2 איבודים במהלך המשחק, וברגעי האמת הוא לא פחד להיכנס פנימה ולהטביע את אות הניצחון.

גם במשחק מול אורלנדו הוא לא חשש לזרוק שלשה משמעותית בסיום, שזיכתה אותו בחיבוק גדול מדמאר דרוזן שנראה כאילו לקח את הרוקי כפרוייקט אישי.

איו כבר העיד על עצמו שהוא רוצה לשחק הכי טוב עבר המאמן שמרים אותו אגדת ה-NBA דווין ווייד, שהוא בעצמו יליד שיקגו כמו איו, התייחס לכישרון הצעיר ואמר: "הוא יודע לשחק את המשחק הזה שנקרא כדורסל. הוא מגיע בזמן הנכון, סוחט עבירות תוקף והוא יכול לשמור על הכוכבים של היריבות. יש לילות בהם הוא קולע 20+ נק', הוא מסוג השחקנים כמו קאווי לאונרד, כמו הבחור שאתה יודע שידרוש מעצמו הרבה וימשיך לפתוח את היכולות שלו בעתיד, כמו שג'ימי באטלר הפך להיות".

לגארד הצעיר (בן 22) יש עוד הרבה לאן להתקדם, אבל לעת הוא מכסה למאמן בילי דונובן את החוסר בעמדת הרכז.

ג'בונטה גרין:

המטרה בכדורסל היא לקלוע לסל, אך חלק גדול מהמשחק הוא גם למנוע מהקבוצה היריבה לקלוע. בתפקידים האלו ישנם שחקנים רבים המכונים "הפועלים שעושים את העבודה השחורה" או כמו שכתבו באתר בכתבה על השחקנים האפורים: MOP-most overworked player.

בחמישייה של שיקגו ניתן לראות תפקיד מוגדר לכל אחד, לונזו/איו כרכזים, לאבין ודרוזן כסקוררים, ווצ'וביץ' גבוה שקולע ורק גרין נשאר ללא הגדרה. הוא לא מספיק גבוה כדי להיות פאוור פוורווד (6-4, 1.93), הוא לא קלעי מספיק טוב כדי להיות סמול פוורווד, הוא גם לא רכז ובטח שלא סנטר. אבל אפשר להגדיר אותו במילה אחת: נשמה.

ג'בונטה גרין גדל בוירג'יניה שם גם שיחק בתיכון והוביל את קבוצתו לזכייה בתואר האזורי. הוא נבחר לחמישית הטורניר וגם חלק את תואר השחקן המצטיין, הוא קלע 18.6 נק' 5.8 רב' ו-3.1 חט'. בהמשך הוא הצטרף לאונ' רדפורד, שם גם שיחק פוטבול. בעונה הראשונה שלו הוא נכנס במהירות לתוך החמישייה ובתום השנה השנייה שלו הוא נבחר לשחקן ההגנה של האזור. למעשה הוא הוביל את רשימת כל הזמנים של האוניברסיטה שלו ברב', בחט' ובמשחקים ששיחק, הוא גם מקום שני בנק'. בתחילת העונה האונ' הפרישה את גופיה מס' 2 שלו.

ב-2015 הוא ניגש לדראפט אך לא נבחר והלך לשחק בליגה השלישית בספרד, אחרי שנבחר לשחקן המצטיין בליגה השלישית הוא עבר לליגה השנייה באיטליה, גם שם הוא הרשים ונבחר לייצג את פיניקס סאנס בליגת הקיץ. ב-2018 לאחר שלא הצליח להשאיר רושם גדול בליגת הקיץ הוא חתם באולם הגרמנית ונבחר לשחק במשחק הכוכבים כמחליף בנבחרת הבינלאומיים. בקיץ הוא שוב זומן לליגת הקיץ והפעם הוא הצליח לקבל חוזה מבוסטון סלטיקס. אחרי עונה וחצי גרין עבר בטרייד לשיקגו והעונה הוא גם נכנס לחמישייה.

גרין אולי הגיע מאוחר לליגה אך הוא עושה את כל המאמצים להצלחת הקבוצה שלו. כפי שהוא מעיד על עצמו: "אני רק רוצה לעשות את מה שדמאר, זאק או ווצ' לא חייבים לעשות. כמו לשמור על הכוכב של היריבה, הוא לעשות את כל הדברים הקטנים. הם יקלעו את הסלים, אני צריך להוריד מעליהם את הלחץ".
חברו לקבוצה, האולסטאר זאק לוין, מחזק את דבריו ואומר: "הוא מביא את מנטליות הכלב למשחק, לעשות מה שצריך למען הקבוצה. להקריב את הגוף, לרוץ בלי סוף ולעשות את העבודה המלוכלכת. האנרגיה שלו מדבקת".

אחד המאפיינים הגדולים של ג'בונטה גרין הוא הניסיון להטביע כל כדור – "אם אפשר אז למה לא"


עוד שחקן ששוה את הדיבור עליו הוא אלכס קארוסו אך הוא פצוע כעת ולכן אכתוב עליו בהזדמנות אחרת.
שיקגו נמצאת במקום הראשון במזרח הצמוד, ולמרות החסרונות הרבים מאמן הקבוצה מצליח למצוא את הדרך לנצח. בשלבים הבאים היכולת של שחקני המשנה להתעלות יהיה הכרחי להצלחה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

    1. tomer givati

      6 פבר 2022 16:39:31

      דוק, האם לדעתך ללונזו כשהוא בריא יש קייס לחמישיית ההגנה? לדעתי חסרונו מורגש בתחום הזה לא פחות מאשר בניהול המשחק

  2. tomer givati

    6 פבר 2022 16:35:26

    תודה רבה שחר, תמיד כיף לקרוא על הבולס. אני נהנה מאוד לראות אותם השנה. מחזיקים יפה למרות המזל הרע שיש להם העונה. החיסרון של פטריק משמעותי מאוד לדעתי ושם גם תקום ותיפול העונה שלהם. לקלוע והרבה הם יכולים השאלה מי יעצור את הכוכבים היריבים בפרימטר ובצבע ולזה כרגע אין פתרון

  8. יהלי אולמר

    6 פבר 2022 19:56:46

    מעולה שחר, תודה רבה
    איו וגברים נותנים אנרגיות חשובות מאוד לכם, אין קבוצה בלי שחקני משנה שמחוברים טוב לשחקנים המרכזיים וזה בדיוק מה שיש לכם בבולס

  9. bobby

    6 פבר 2022 20:57:37

    טור נהדר, תודה! תמיד עניין אותי לקרוא יותר לעומק על השחקנים המשלימים בקבוצה הזאת. זה ברור שלאור כל הפציעות והגבלות הקורונה שעברו על סגל הבולס, המחליפים ודאי עושים עבודה נאמנה.

  10. thetroll

    6 פבר 2022 21:15:33

    מעולה תודה שחר. אהבתי את הפוקוס על דוסומו וגרין.
    אני מבין את זה שבבחירות המוקדמות לוקחים את הכי הרבה פוטנציאל אבל בשלהי הדראפט בסיב 2 זה תמיד עדיף בעייני לקחת שחקן מבושל. הדבר היחיד שאני לא מצליח להבין לגבי דוסומו ובכלל זה איך שחקן שקולע 42% מהשלוש ו 53% מהשדה קולע רק 65% מהעונשין. אם למישהו יש הסבר טוב לתופעה המוזרה הזאת שיקום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט