אני לא יודע בעד מי אני במשחק הזה.

מצד אחד, אני ממש אוהב את קיובן. בטח יותר מאשר את באלמר. הרבה יותר התרגשתי לראות אותו היום משוטט במסדרונות מאשר את לוקה או הארדן, זה בטוח.

מצד שני, אני לא כל כך אוהב את דונצ׳יץ׳

אבל את הארדן עוד פחות

אבל כן אוהב את פול ג׳ורג׳

אבל לא את קיירי

עכשיו, אם הקליפרס יפסידו את הסדרה, לא יהיה לי סיבוב שני ללכת אליו, שזה גם בעיה כי בא לי לראות את אוקייסי שוב.

בקיצור, דילמה.

לפני לפני המשחק, ניצלתי אתהעובדה שאני גם די חופשי היום, וגם אשתי והבת שלי בצרפת, אז הלכתי מוקדם מאד לדאון טאון לוס אנג׳לס, לגמתי קפה, ראיתי הומלסים ששוטפים שמשות של מכונית ואז גם הלכתי לסרט שהיה ממש אחלה יחסית (THE MINISTRY OF UNGETELMANLY WARFARE). כיף גדול, אבל במקום שעה ורבע נסיעה כפי שהייתי צריך לעשות לו הייתי יוצא מביתי בשעה הרגילה, נסעתי רק 40 דקות, וזה כבר סיבה טובה להגיע מוקדם.

לפני המשחק ראיתי את לוקה משחק חיובים עם איש הנהלה כלשהו (לא יודע, אולי שחקן עבר), שניהם זרקו מחצי מגרש האחד נגד השני, לוקה קלע אחת, גם הבחור השני קלע אחת, לוקה גם עשה איירבול אחד. גם הבחור השני. ואם כבר לוקה ,הבחור סופרסטאר, עטים עם עטים בשביל חתימות, כמו מעט מאד שחקנים אחרים שראיתי בעולם. ככה זה כשאתה לבן עם פני מלאך.

המשחק מתחיל עם קצב טוב, 6 סלי שדה בשתיים וחצי דקות כששתי הקבוצות משחקות התקפה נאה. נדמה לי שכדורסל טוב יש בהחלט בסדרה הזאת, עם סיכוי מסוים שזה הכדורסל הכי טוב בממוצע מבין כל שמונה סדרות הסיבוב הראשון (ובטח טוב יותר מאשר מה שהלייקרס הפגינו במשחק בו נכחתי לפני כמה ימים). יאללה, עוד שלוש דקות, עוד 6 סלי שדה, ועם כל הקצב הזה, הפסקונת. מי שטוב בינתיים בצד האחד זה זובאץ׳ ומאן, מי שטוב בינתיים בצד השני, זה … כולם בסדר.

חוזרים למשחק, חוזרים גם זובאץ׳ ומאן עם עוד שני סלים, אבל דונצ׳יץ׳ מנווט ומעלה את דאלאס ליתרון עם שתי נקודות, ריבאונד התקפה ואסיסט בשתי התקפות רצופות.

וזה הזמן לדבר על הקהל – תשמעו, קליפרס, חבר׳ה – אתם בבעיה. הנה היציע ממש מתחתיי (כלומר, הכל מתחתיי, אבל בעיקר היציע הזה). אנחנו באמצע הרבע הראשון, כן? תפוסת הקהל לדעתי בסך הכל, היא באיזור ה 85%. לא רע יחסית למשחק אמצע עונה. מזעזע יחסית למשחק מס׳ 5 במצב של 2-2 בפלייאוף. מזעזע. אצל הלייקרס, זה לא קורה, ועם עשר מיליון תושבים, היה אפשר לצפות שבאלמר ימצא דרך למלא את הקהל, לפני השטויות שהוא מתכוון לעשות שנה הבאה באינגלווד.

אמרתי לכם כבר שאני מעדיף את קיובן?

ובמשחק עצמו? דונצ׳יץ׳ מצתחיל להיראות כמו השחקן הכי טוב על המגרש עם קצת יותר מרבע טריפל דאבל אחרי קצת פחות מרבע משחק, ובינתיים (שתי דקות לסיום הרבע) הכוכבים של הקבוצה הביתית עדיין לא מצאו את עצמם. מזל שיש זובאץ׳ ומאן. וגם מזל שמדביקים לסלובני את העבירה השניה שלו היום. בצד הביתי צריך לומר שפול ג׳ורג׳ מגיע בקלות יחסית מפתיעה לסל, אבל גם לא מצליח לסיים שוב ושוב, במפתיע. והרבע מסתיים עם יתרון בן נקודה לקיובנים.

קליבר (קליבה?) עם שתי שלשות רצופות בדיוק מאותה פינה. הארדן מלהטט מלהטט מלהטט אבל לא זורק, והכדורר מוחמץ ומפה לשם, 6 הפרש לאורחת, במשחק שבהסתברות גבוהה המנצחת בו תיקח את הסדרה. בטח אחרי שקליבר קולע עוד אחת, בדיוק מהפינה השניה. צלף צלף הגרמני הזה שמשום מה מקבל מעט מדי דקות לאורך העונה, למרות שבואו, הוא לא פחות טוב מאשר גאפורד או לייבלי, מה שכמובן לא מפריע לקיד להוציא אותו ולהחזיר (נדמה לי את לייבלי) למגרש. הקבעון הזה של קיד, יגרום לכך שהוא לעולם לא יהיה מאמן גדול במיוחד. למרות שהיי, גם סטיב קר קצת מקובע. וגם לפיל ג׳קסון היה קטע כזה עם התקפת המשולש.

מה שאומר שיש מצב שהמאמן הגמיש ביותר בהיסטוריה הזכורה לי הוא פופ, שבאמת ידע לתאם סגנונות לקבוצות שלו. זה נדיר. ואפשר להבין למה הוא נחשב בעיניי רבים לגדול מכולם, ולמה וומבי רצה לשחק שם.

זובאץ׳ אגב, שלא חגג מול קליבר(ה), חזר לחגוג אחרי שקליבר יצא. ושוב נשאלת השאלה – למה לעזאזל קליבר הוצא מהמשחק… לזובאץ׳ בכל מקרה, כבר 13 נקודות אחרי 17 דקות משחק והוא נראה כמו הסנטר הטוב בעולם. או לפחות, טוב יותר מאשר אמביד. וגם זה משהו, אם כי בפלייאוף, זה קצת פחות.

והנה, קליבר שוב במשחק, והפעם מחטיא זריקה מהפינה. קורה גם לטובים ביותר, אבל זה בסדר, כי מיד אחרי ההפסקה הוא חוזר לצלוף מהפינה. והוא כרגע עם 2 שלשות מכל אחת מהפינות. יפה לו , ויפה גם לדאלאס שמובילה ב-10. לוקה מצידו עם בדיוק חצי טריפל דאבל (אבל הרבה יותר בנקודות) עם קצת יותר מדקה לסיום המחצית, ובהחלט נותן משחק גדול, וגם לא ״בול הוגרי״ במיוחד. בצד השני, לג׳ורג׳, הארדן ווסטברוק יש 12 נקודות משותפות במחצית הראשונה, שזה למשל פחות ממה שיש לקליבר(ה) לבד או לזובאץ׳, אבל שוב, זה בגלל שהוא הסנטר הטוב ביקום, והם – לא.

אני כן צריך לומר משהו אחד – אני לא זוכר משחק עם כל כך הרבה כתבים. נכון, כולנו יושבים בשורות העליונות, אבל הנה העניין – יש כאן לכתבים שני ״יציעים״ עליונים. בדרך כלל, ממלאים רק אחד מהם, וגם הוא חצי ריק , כי רבים לא טורחים לשבת. אבל היום גם היציע השני מלא, שלא לדבר על היציע הראשון. אז אולי המשחק הזה לא כל כך מעניין את תושבי לוס אנג׳לס, אבל את העיתונאים, בהחלט כן, וגם זה משהו. אחרי הכל, לא צריך להיות רק IMDB . אפשר גם להיות ROTTEN TOMATOES

17% – > 19% – > 28% ->33% – > 34%

מה זה אתם שואלים? זהו מקבץ של חמש עונות (לא רצופות, אבל כן עוקבות) ואחוז השלשות של דרק ג׳ונס בעונות האלה. כן, האיש הפך את עצמו במו ידיו לרלוונטי כי הוא למד לא רק לשמור ולהיות ארוך, אלא גם לקלוע שלשות, והיום יש לו שתיים כאלה כבר. ואפרופו, חוסר יהולכת לקלוע שלשות, מרקיף מוריס קלע זרק כאן בחימום, כאילו שיש לו סיכוי להיכנס למשחק שלא בדקות גארבג׳. ובסופו של דבר, מרקיף הוא אולי הדוגמה הסטטיסטית המובהקת ביותר בתולדות הכדורסל, למישהו שהתחיל טוב יותר מאחיו בגלל שהכדורסל שוחק בצורה אחת, והפך להיות טוב פחות כי הכדורסל הפך להיות למשחק של שלשות, והוא לעולם לא הצליח להתאקלם.

ובעוד אני מ**יין את המוח על אחוזים ושחקנים לא כל כך חשובים, דונצ׳יץ׳׳ קולע וקולע וקולע, ודאלאס כבר ב-21 הפרש כשלבנה של ווסטברוק מהשלוש, בטח לא עוזר לקליפרס לשנות את זה. ובאמת, מדובר במשחק נפל די רציני של הקבוצה המקומית. אף אחד חוץ מהסנטר הטוב ביקום, לא טוב (אולי קצת מאן). דאלאס מפרקת. הקליפרס מתפרקת. דונצ׳יץ׳ נופל במתפרצת. דרק ג׳ונס מדהד דאנק באותה מתפרצת, והעסק מתחיל להיות קצת מביך. בטח ובטח אחרי השלשה החמישית מהפינה של הגרמני החביב. בדקות האחרונות של הרבע השלישי, מתעורר סוף סוף פול ג׳ורג׳ עם שתי שלשות רצופות, וההפרש יורד אל מתחת ל-20, שזה נחמד אבל סביר להניח שזה מעט מדי ומאוחר מדי, בטח כשגרין בצד השני משלים מהלך של 4 נקודות ומחזיר את ההפרש לבדיוק 20 נקודות, עם בדיוק 12 דקות לשחק. כלומר, אם יש על מה לשחק.

התשובה על כך, כפי שהיא מהדהדת מאסיסטים של דונצ׳יץ׳ והחטאות לבנים של הארדן היא שיש מצב שלא. ההפרש עולה, טיירון לו אמנם מחזיר את גדול סנטרי תבל, ואת טרנס מאן עוזרו למשחק, אבל מוציא את פול ג׳ורג׳, שזאת החלטה לא סבירה (תשאיר את כל מי שחם, כי כל השאר קרים. לא?). דונצ׳יץ׳ מוסיף עוד שלשה, ובהתקפה אחריה מחליט שאין לו כח ששמעון יכתוב עליו שוב, אז במקום לא לעלות להגנה, או פשוט לא עולה להתקפה, ומפה לשם 27 הפרש ואני מתחיל לראות את 85% התפוסה עושים מעשים והופכים את המשחק ל 75% תפוסה.

ועכשיו יורים חולצות על הקהל, וכל הקהל באקסטזה, משל היו סטודנטיות בקולומביה והתותח היה יורה בקבוקי מים ולא חולצות. ואני באמת מבין את זה בדרך כלל, אבל לא היום – כי היום, על כל מושב כבר ממילא היתה חולצה, אז על מה אתם מתלהבים בדיוק?? אמריקאים.

שבע דקות לסיום, 70 אחוז תפוסה בקהל, ובמקום להעלות את פול ג׳ורג׳, לו מעלה את בונז היילנד וגם משאיר את פי.ג׳יי טאקר, כי ברור – הם אלו שיושיעו את הקבוצה המקומית. ברור. דונצ׳יץ׳ במשחק באמת עצום לגמרי וההפרש הוא כבר 30 נקודות טבין ותקלין, ומילא זה שהקליפרס לא יחזרו היום למשחק ,לא ברור אם הם יצליחו להתמודד עם ההשפלה, לקראת המשחק השישי בדאלאס.

ועם 5:40 שניות, ותפוסת קהל של בערך 56.66 אחוז, המאמנים מרוקנים את הספסלים, וזה אומר שנזכה לראות מאורות גולה כמו אקסום, לאוסון, בראון ובוסטון. ונדמה לי שזה הזמן לעשות כמעשה הקהל, ולפרוש בשיא, כשהארדי מצידו פותר את החידה היחידה שעוד נותרה למשחק – האם הקהל יקבל צ׳יק פילה בחינם, כשהוא קולע את זריקות העונשין שלו בקלות. אם כי, חובה לציין שנחמד לראות את קרב התותחנים הכבדים של הגארבג׳ טיים – היילנד מול הארדי קולעים דאבל פיגר כל אחד בדקות שבהן תפוסת הקהל יורדת באופן אקספוננציאלי (קודם, היה ליניארי, אם שמתם לב למתמטיקה).

בסופו של דבר וסיכומו של יום: 93-123 לאורחים. דונצ׳יץ׳ במשחק ענק של 35 נק׳, 10 אס׳ ו-7 ריב׳, קליבר(ה) עם אותן 15 נקודות. קיירי (במהלך 43 הדקות הראשונות של המשחק) והארדי (במהלך חמש הדקות האחרונות של המשחק) קלעו 14 כ״א. לייבלי ודרק ג׳ונס נתנו גם הגנה טובה וגם 12 כ״א

בקליפרס אף אחד לא היה טוב חוץ מהסנטר הטוב ביקום שסיים עם 15 נק׳ ב 7-8 מהשדה. פול ג׳ורג׳ קלע גם הוא 15 אבל באחוזים פחות טובים, אבל עם 11 ריב׳. פאוול קלע 14. מאן והיילנד 11 כ״א (היילנד גם הוא, כמו הארדי, רק בדקות הגארבג׳). הארדן ווסטברוק היו שניהם חלשים להחריד.