איך הגענו לכאן

בוסטון התחילה את הסדרה בסערה, ובמשחק הראשון הפגינה דומיננטיות מוחלטת, שנמשכה שלושה רבעים. ברבע האחרון של המשחק, על אף שהניצחון של הסלטיקס לא היה מוטל בספק – מיאמי הראתה אופי וצמצמה את הפער. היכולת הזו של מיאמי מהרבע האחרון המשיכה למשחק מספר שתיים ב-TD במסגרתו, מיאמי כבר ניצחה. לא בטוח שהביתיות בסדרה הזו מהווה יתרון משמעותי, והסלטיקס הגיעו למיאמי עם הגנת ברזל והחזירו לעצמם את הביתיות. גם המשחק הרביעי עמד בסימן ההגנה וחוסר ההתחשבות בביתיות (ובסימן דירק וויט), וגם אותו בוסטון ניצחה בצורה משכנעת. עד כה בסדרה, מיאמי, למרות הפיגור הורידה בכ-15 את הנקודות של בוסטון למשחק לעומת העונה, ומשחקת גם הגנה חזקה מאוד, כשאצלה, לאור ההעדרות של ג'ימי ושל טריי רוז'ייר, זה פשוט לא מספיק. 

הדבר הכי משמעותי בסדרה עד כה

הפציעה של פורזינגס במשחק מספר ארבע, שכבר ברור(?) שגם את הסדרה הבא הוא יחמיץ. המשחק מהווה מבחן אופי רציני לסלטיקס. הם צריכים להשלים את הניצחון על מיאמי גם בלעדיו. למעשה, גם בסיבוב הבא הציפייה היא שבלי פורזינגס בוסטון תנצח, את מי שלא תתמודד מולה. התחלתי את השנה מאוד סקפטי לגבי פורזי, לא אהבתי אותו בכלל. במהלך השנה שיניתי את דעתי – קודם כל החיוך והגישה – אני לא אוהב קבוצות "כועסות", קבוצות "זועמות" ופורזי מביא רוח מאוד חיובית, בטח בקבוצה שבה לא ברור המצב בין טייטום לבראון. שנית, מדובר באחלה שחקן, שגם יודע לקלוע מבחוץ, לשחק עם הגב לסל, לרווח את המשחק. בקיצור תענוג. 

הערב

הלכתי על בדיקה מקיפה של הבופה. הגארדן בסידור לחג הפלייאוף, מה שאומר שסדרים ישנים משתנים. חדר האוכל פינה את עצמו לטובת שימוש של עיתונאים נוספים, וחדר חלופי נפתח באיזור אחר. בתפריט אוכל אסייתי, סלט ירוק שנראה טרי כמו בישראל, ועמדת גיוזות וסיגרים (שאינם מרוקאים). כל זה תמורת השקעה של עשרה דולר מצד העיתונאים. שווה. אחד החידושים לפלייאוף הוא עמדת החטיפים והמתוקים ליד מושבי הכתבים (הלא מיוחסים). את העיתונאים מכלי התקשורת המשמעותיים מושיבים בקומה נמוכה בערך בחצי הגובה של האולם, ואני יושב בקומה הכי עליונה, מוקף בכלי תקשורת מטיוואן, לטביה ועוד. הדבר המדהים הוא, שלמרות שזו הקומה האחרונה – רואים נהדר, ובנוסף, זו קומה מרווחת וכייפית. את צמד הברמנים כבר צילמתי לכם בעבר, והם מקור מידע משמעותי להלך הרוח הבוסטונאי – השיח היום הוא סביב קבוצת ההוקי הובילה 3:1 על טורנטו ואתמול הפסידו בבית. אין ציפייה שהסלטיקס יילכו בעקבותיהם.

הימור (לפני המשחק)

העדרו של פורזי אמור אולי להקשות על הסלטיקס, אבל לא להביא להפסד. נפרק אותם (מחווה כמובן…למי שמכיר)

רבע ראשון

את פורזי מחליף הארפורד בחמישייה, כצפוי. וקדימה. נקודות ראשונות של בראון שלוקח את השומר מתחת לסל. ומהצד השני בם מנצל את החסרון של פורזי. וויט בשלשה, ובראון שוב מתחת לסל. ארבע דקות לתוך המשחק שוויון 9. הסלטיקס עד כה באחוזים נמוכים והגנה טובה. שש דקות, מיאמי קוראים לפסק זמן בפיגור של ארבע. בסלטיקס, וויט ובראון (איפה טרנטינו שצריך…) היחידים שקלעו עד כה, טייטום אפילו לא זרק לסל. ביציאה מפסק הזמן שתי שלשות של הסלטיקס מעלות את היתרון, כמהעבר השני – בם נותן משחק התקפי פנטסטי. טייטום מנסה להיכנס למשחק, בניסיונות לסחיטת עבירה. מצליח. וויט (!) בשלשה, מעלה לשתיים עשרה יתרון ובאופן כללי הוא עדיין משחק כאילו אנחנו במשחק מספר ארבע. כרגע יש לו 15 נקודות ולמיאמי – 16. האוזר מעלה ל- 32 מול 16 בלבד למיאמי, שתי דקות לסוף הרבע. טייטום עם שתי שלשות רצופות לקראת סיום הרבע, וגם האוזר עם שתיים מהשלוש. סיום הרבע 23 – 41 לבוסטון. בם עם 12 נקודות בלי לרדת לספסל, וויט עם 15 והוא עוד הספיק לנוח שלוש דקות.  

רבע שני

הרבע השני נפתח באופן דומה – הסלטיקס קולעים ומיאמי, לא. טייטום ובראון קולעים ושלוש דקות לתוך הרבע, ביתרון 24 נקודות לבוסטון, מיאמי יוצאת לפסק זמן שבתקווה, יעצור את השטפון שהולך מולם. 

רבע שני

ביציאה מפסק הזמן בוסטון ממשיכה בהגנה המאוד חזקה שלה, ובקליעות מהצד השני. בראון מעלה לשלושים הפרש אחרי שלשה, שהגיעה אחרי שלשה של הולידיי. הסלטיקס עם 10 מתוך 17 לשלוש עד כה. הירו בשלשה משלו מוריד את הפער ל-15, בסך הכל שלשה שלישית שנכנסת למיאמי במשחק. איבוד של טייטום, עבירה וסל מורידות לשתיים עשרה, אבל האסל רציני של הסלטיקס, שמתבטא גם ביתרון משמעותי בריבאונדים עד כה, מאפשר להם לא להיקלע לצמצום משמעותי. ההגנה ממשיכה לעבוד, ההתקפה מתחלקת יחסית יפה, וכל זה מביא ליתרון של 46 – 58 במחצית. בראון וויט עם 17 כל אחד, טייטום עם 15 ושמונה ריבאונדים. מהצד השני, בם עדיין ללא מנוחה ועם 21 נקודות בחצי.

רבע שלישי

מילס במקום יוביץ, ואצל הסלטיקס, אותה חמישייה שפתחה את המשחק. אחוזי העונשין של הסלטיקס לא משהו והם על 65% עם 20 זריקות, נכון לתחילת הרבע השלישי. שלשה של וויט מעלה לשלושים הפרש 46 – 76 קצת יותר משתי דקות לתוך הרבע השלישי. בראון, וויט והרפורד ממשיכים לקלוע, וכשנראה שנגיע למחוזות לא נעימים, מיאמי מצליחים לקלוע קצת ולהשאיר את ההפרש לסביבות ה-30 הנמוך. טייטוםוויט בהגנה פנטסטית. הסלטיקס מובילים 15 – 37 בריבאונד, כשלכל אחד משחקני החמישייה ארבעה כאלו, ומעלה. השעמום של הקהל מביא אותו להתחיל לעשות "גל" ביציעים, כולם היו שמחים משריקה לסיום כבר עכשיו. האוזר ופריצ'רד נותנים את הטון בדקות האחרונות. הרבע השלישי נגמר ב- 66 – 98 לבוסטון.

רבע רביעי1

האוזר, קורנט ופריצ'רד פותחים את הרבע. ובם מקבל מנוחה, סוף סוף! הולידיי מנצל את משחק האימון כדי להעלות את בוסטון למעל מאה נקודות עם פתיחת הרבע, ומיאמי ממשיכים להטיל לבנים עם 3 מתוך 23 לשלוש נקודות. מביך. נראה שמזולה מתחיל להעלות ספסל עמוק, קרי, שחקנים מעבר לרוטציה של השמונה. האוזר בהתעוררות של הרבע הרביעי, ביחד עם ארבעה מחליפים נוספים, מסוף סופו של הספסל, מעל ל-35 יתרון. חמש דקות לסיום, הקהל מתחיל לעזוב. מזולה לוקח פסק זמן ארבעים שניות לסוף, ביתרון 37 מה שנראה לי כחוסר כבוד, אבל מסתבר שהוא לקח אותו על מנת לתת כבוד לשדרן (מיתולוגי?) של בוסטון שזה משחקו האחרון. הקהל על הרגליים בתשואות. תוצאת סיום 84 – 118. בראון וויט עם 25 כל אחד, טייטום עם 16 ו-12 ריבאונדים. מהצד השני, בם עם 23.

סיכום

לצערנו, הפציעות מנעו סדרה תחרותית. אולי הפציעות והבדלי הרמה… בוסטון נתקלו בהגנה קשוחה ברוב המשחקים, שזה אימון חיובי תמיד. קשה מאוד להסיק מהסדרה על המשך הדרך, אבל אופתע מאוד אם הסיבוב הבא יקשה על הסלטיקס. למען האמת, חוץ ממילוואקי בריאה – לא רואה מי יכול לעצור אותם מלהגיע לגמר. יאללה, למנוחה, להבראתו של החד קרן ולימים שקטים לכולנו.