אחרי כמה שנים קשות, קונפרנס הפאק-12 חוזר לעניינים. בשנה שעברה הקבוצות המערביות לא הרשימו במיוחד בעונה הרגילה, אבל אז די התפוצצו בטורניר סוף העונה, עם 3 מכללות שהגיעו לאליט 8 (UCLA, אורגון סטייט, ו-USC). כשמוסיפים לזה את הפינאליסטיות, גונזאגה וביילור הטקסנית, אפשר לראות שלמרות שיותר מ-80% מהמכללות בדיוויז'ן 1 ממוקמות ממזרח לקו החציוני של היבשת הצפון אמריקאית, למערביות אין בכלל מה להתבייש.

השנה, UCLA, אורגון, אריזונה, ואולי גם USC ואריזונה סטייט צפויות להעמיד קבוצות טובות, למרות שמתוכן רק UCLA נראית כרגע כמו קונטנדרית אמיתית.

.

UCLA ברואינז

ממש כמו האחות העירונית הגדולה (שחולקת את הכבוד עם בוסטון), UCLA היא המכללה הכי מעותרת בכל הזמנים, עם 19 פיינל פורים ו-11 אליפויות. אבל 10 מהאליפויות הללו הגיעו בין 1964 ל-1975, עם דומיננטיות שמזכירה את זו של הסלטיקס בשנות ה-60 ולא תחזור יותר בעידן המודרני. מאז 1995 UCLA לא זכתה באליפות, למרות שלושה פיינל פורים רצופים ב-2006-2008.

אבל בשנה שעברה, אחרי לא מעט שנים קשות ועונה סדירה בינונית מאוד, היא פתאום התפוצצה בטורניר סוף העונה, עם ניצחונות מפתיעים על אלאבמה ומישיגן החזקות, והייתה במרחק זריקה אחת שלא נכנסה בתום 40 הדקות (ועוד שלשה מטורפת של ג'יילן סאגס בהארכה) מלהדיח את גונזאגה הבלתי מנוצחת ולהגיע לגמר.

אז השנה הברואינז רוצים יותר והם גם מחזירים פחות או יותר את כל הסגל מהשנה שעברה. ג'וני ג'וזאנג, שהיה נפלא בריקוד הגדול, הוא סיפור מעניין. יליד לוס אנג'לס שניסה את מזלו בקנטאקי לפני שנתיים וכמעט לא שיחק. אז הוא החליט לחזור הביתה וזה השתלם בגדול. גארד/פורוורד (1.98) לא מאוד אתלטי, אבל גיימר וסקורר מגוון, שמשיג את הנקודות שלו מכל הטווחים. ניסה את מזלו בדראפט, אבל החליט לחזור לעוד שנה ב-UCLA. לידו ישחק עוד גארד/פורוורד לא פחות מוכשר, ג'יים ג'אקז (1.98), שגם הוא היה נהדר בטורניר של שנה שעברה ויכול לתת עוד קפיצה השנה. גם ג'וזאנג וגם ג'אקז (שמתם לב כמה ג' יש בשמות הללו?) נראים כרגע כמו שחקני סוף סיבוב ראשון או תחילת סיבוב שני בדראפט, אבל עונה מוצלחת שלהם ושל הקבוצה יכולה להקפיץ אותם גבוה יותר. לידם ישחק גם הרכז האנרגטי והלוחמני טיילר קמבל, רק 1.80 (אם לא מחשבים את מה שהולך לו על הראש), אבל מהיר מאוד וחסר פחד, שגם הוא חוזר עם עוד ניסיון. UCLA תלך לאן שהשלישייה הזו תביא אותה.

.

ומה עם איזו בחירת לוטרי פוטנציאלית? גם את זה יש לברואינז. פייטון ווטסון הוא ווינג ארוך ואתלטי עם המון אפסייד. שיחק בנבחרת ארה"ב עד גיל 19 הקיץ והראה ניצוצות. כבר עכשיו הוא מוסר נהדר ושחקן הגנה טוב, אבל הכדרור לא משוייף וגם הקליעה לא יציבה כרגע. בקבוצה עם שלושה וטרנים בעמדות הגארד/פורוורד (ג'וזאנג, ג'אקז והסיניור הסולידי ג'ול ברנארד) אני מאמין שווטסון עדיין יראה לא מעט דקות בגלל האינטנסיביות ההגנתית, אבל יש מצב שיתקשה להתבלט התקפית ולכן הפוטנציאל ללוטרי הוא כנראה לשנים הבאות, לא במיידי.

אז כמה טובים UCLA הולכים להיות? טובים מאוד. הסנטר החזק קודי ריילי נותן להם נוכחות יפה בצבע והם התחזקו עם עוד סנטר הגנתי, חוסם וריבאונדר מצויין, מיילס ג'ונסון האתלטי, שהגיע מראטגרס. השלישייה של ג'וזאנג, ג'אקז וקמבל תקלע הרבה, ההגנה אמורה להיות טובה יותר מבשנה שעברה, ובסה"כ זו אחת הקבוצות החזקות במכללות וכנראה הכי טובה בפאק-12.

.

אריזונה ווילדקאטס

אריזונה היא אולי הקבוצה היחידה שאני הולך לדבר עליה כאן שהיא לא באמת קונטנדרית, אלא אם תפתיע מאוד. הוויילדקאטס איבדו 4 מששת הסקוררים המובילים שלהם הקיץ, כולל הרכז הסיניור ג'יימס אקינג'ו, שעבר לביילור אחרי שהיה הקלעי והמוסר המוביל בשנה שעברה. ובגלל הצרות שהיו להם עם ה-NCAA, הם גם לא הצליחו להביא מחזור גיוס מרשים במיוחד (אף פרשמן מהטופ-100 בין בוגרי בית ספר).

אז למה היא בכל זאת פה? קודם כל, כי בא לי. אבל מעבר לזה, כי אני חושב שהיא תהיה יותר טובה ממה שמנבאים לה, גם אם לא באמת קונטנדרית. וגם כי היא יורשת את גונזאגה השנה כיעד מספר אחד לשחקנים בינלאומיים במכללות. באריזונה יקבלו דקות השנה שחקנים מהארצות הבאות: ליטא (שניים), אסטוניה, שבדיה, צרפת, קנדה, האיטי, מאלי, וקמרון. וכן, גם כמה מארצות הברית.

כאמור, אריזונה איבדה כמה סקוררים בולטים בראשות אקינג'ו (16 נקודות ו-5.5 אסיסטים בשנה שעברה). אבל האמת היא שלמרות המספרים, אני לא בטוח עד כמה הוא יהיה חסר. במשחקים שלהם שראיתי בשנה שעברה הייתה לי הרגשה שאמנם יש לו יכולות, אבל הוא מחזיק המון בכדור ודי תוקע את ההתקפה עם ווליום זריקות גבוה ואסיסטים שמגיעים בעיקר מיוסג' גבוה. ובאמת, מבט על הסטטיסטיקה שלו משלוש השנים במכללות מגלה אחוזי קליעה מהשדה נמוכים במיוחד (עם שנה לא הגיע ל-38%).  סקורר נוסף, ג'מראל בייקר, גם הוא היה סקורר לא יעיל (אף עונה מעל 40% מהשדה) ובסך הכל אני לא בטוח עד כמה החיסרון שלהם יפגע באריזונה.

זו הולכת להיות קבוצה צעירה, אבל עם הרבה גודל ואתלטיות וגם שני שחקנים מעניינים במיוחד. על בן מתורין הקנדי (2.01) כתבתי כבר כאן לפני כמה חודשים. מדובר על קלעי מצויין (42% בשנה שעברה כפרשמן באריזונה) וגם אתלט טוב. אם יוכל לשפר השנה את ההגנה, היציבות ויכולת קבלת ההחלטות, וגם להראות שהוא יכול ליצור קצת יותר לעצמו ולאחרים, זה יכול להיות שווה לוטרי בדראפט הקרוב כ-3-אנד-די עם פוטנציאל ליותר. הפרוספקט השני שאני מחבב באריזונה הוא אזולאס טובליס הליטאי (המוכשר מבין צמד התאומים טובליס שמשחקים בקבוצה). פאוור פורוורד מגוון (2.10), לא אתלט גדול בלשון המעטה, אבל מאוד מיומן, עם עבודה רגליים יפה וטאץ' נהדר. אם יוכל לשפר השנה את הקליעה מבחוץ והמסירה, יש מצב לבחירת סיבוב שני, למרות שנראה לי שהוא בכלל יותר מתאים להיות יופי של שחקן יורוליג.

.

מעבר לטובליס ומתורין, אני די אוהב גם את הרכז האסטוני קר קריסה (גיימר שצפוי לפרוץ השנה עם יותר דקות כפוינט גארד המוביל) והקלעי השבדי פל לארסון, שהגיע מיוטה (46% משלוש כרוקי), שיכול גם לרכז אם צריך, אבל יצטרך להפחית את האיבודים.

בצבע יש לאריזונה המון גודל עם שני סנטרים אפריקאים. כריסטיאן קולוקו הקמרוני (2.16) הוא חוסם נהדר, שהראה ניצוצות מבטיחים כבר בעונת הרוקי שלו וצפוי לקבל עוד דקות וביטחון השנה. מאחוריו יעלה עומאר באלו (2.08), הכוכב של נבחרת מאלי הצעירה, שלפני שנתיים, כשהוא רק בן 17,הוביל אותה למדליית כסף היסטורית (הראשונה ליבשת אפריקה) באליפות העולם עד גיל 19 ונבחר לחמישיית הטורניר. באלו לא הצליח למצוא את מקומו בגונזאגה ונראה שהוא קצת דרך במקום בשנתיים האחרונות. אבל הוא מביא לאריזונה המון גודל וכישרון. סנטר קצת כבד שמשחק בעיקר מתחת לטבעת, אבל חזק מאוד, מיומן, ארוך, ובעל נוכחות בשני צידי המגרש. יחד עם קולוקו וטובליס, יש לאריזונה את אחד מהקווים הקדמיים הגדולים והחזקים במכללות.

מבין האמריקאים בסגל, דיילן טרי הוא גארד/פורוורד ארוך עם ראיית משחק טובה והגנה מצויינת, אבל בלי קליעה. הגארד ג'סטין קייר, שהגיע מג'ורג'יה, הוא תוספת חשובה מאוד וכנראה גם יפתח בחמישייה כמבוגר האחראי. שחקן שנה שישית במכללות (!) בקבוצה של שחקני שנה שנייה, עוד מגן מצויין שיעזור גם בהובלת הכדור. וממש ברגע האחרון, הווילדקאטס הוסיפו גם את הסיניור קים אייקן, פאוור פורוורד הגנתי מנוסה שמגיע מאיסטרן וושינגטון, מביא הרבה קשיחות, ולא אתפלא אם גם הוא ימצא בסופו של דבר מקום בחמישייה.

בסך הכל, מדובר על קבוצה עמוקה מאוד, עם הרבה כישרון ו-10 או אפילו 11 שחקנים שיכולים להשתלב ברוטציה (ואפילו לא הזכרתי את שני הרוקים המוכשרים, שיין נואל ואדאמה בול הצרפתי, שניהם גארדים עם לא מעט אפסייד, שאולי יתקשו קצת למצוא דקות אבל בהחלט יכולים להפתיע). אני קצת מודאג מהעומק בעמדת הרכז, בעיקר אם קריסה לא משתלט על העניינים ומראה שהוא הבעל בית. אבל בסך הכל זו קבוצה צעירה ומאוד מעניינת. על הקוים יעמוד טומי לויד, שזו השנה הראשונה שלו כמאמן ראשי בקולג'. אבל הוא מגיע עם 20 (!) שנות ניסיון ליד מארק פיו בגונזאגה ונחשב למפתח שחקנים מצויין. נצטרך לראות איך הוא כמנהל משחק ואיך הוא יתמודד עם אור הזרקורים והלחצים שבאים כשהאחריות כולה עליך.

.

טוב, נראה לי שמספיק. כמובן שיש עוד המון. לא הזכרתי למשל מכללה כמו טקסס, ששלטה בשוק ההעברות השנה ובנתה קבוצה מאוזנת, מנוסה וחזקה, אבל בלי אף פרוספקט נבא בולט. כנ"ל קנזס, וילאנובה, וביילור האלופה, שכל אחת מהן (אולי חוץ מביילור) היא קונטנדרית אפשרית. גם לא דיברתי על כמה כישרונות בולטים עם פוטנציאל לוטרי פלוס, כמו ג'בארי סמית, הרוקי של אובורן (בהחלט הרשים אותי בגילאים הצעירים) או פטריק בולדווין, שבחר ללכת לשחק במכללה קטנה שאבא שלו מאמן. אם הם ירשימו, אין ספק שעוד תשמעו עליהם מג'ון.

מחר בלילה מתחילים לשחק עם לא פחות מ-330 מכללות שמשחקות כבר בערב הראשון. זה כולל את המשחק המרכזי של הערב הפותח, כשדיוק וקנטאקי יפגשו במדיסון סקוור גארדן. בהמשך השבוע: בשישי, UCLA (מדורגת שנייה) מול וילאנובה (רביעית), ובשבת, גונאגה (#1) מול טקסס (#5).

נשתדל לעדכן כאן מדי פעם.