בפוסט קודם, ראינו את השיאים שהגיע אליהם השחמט הישראלי בשנות ה 70': זכיות באליפות עולם לקבוצות גיל, מדלית זהב אולימפית לנשים באולימפיאדה הביתית ב 76', מקום 5 ומקום 6 באולימפיאדות לנבחרת הכללית, וההשתתפות של אלה קושניר בדו קרב לאליפות העולם לנשים.
כל זה הפיח תקוות לפריצה של השחמט הישראלי לשיאים חדשים בשנות ה 80'. העשור החדש החל בסימן של ישראלים צעירים רבים שזכו בתחרויות השונות בארץ, וחלק מהם השיגו דרגה של רב-אמן בהמשך.
שחקנים כמו עופר ברוק, אילן מנור, רונן לב, וערן ליס זכו באליפות ישראל לנוער, ואילו באליפות הבוגרים היה גם כן גיוון בזוכים:

• 1980 – נתן בירנבוים (2)
• 1982 – יהודה גרינפלד
• 1984 – אלון גרינפלד
• 1986 – נתן בירנבוים (3)
• 1988 – גד רכליס
• 1990 – יהודה גרינפלד (2)

אפשר לראות בעשור הנ"ל 4 זוכים שונים שכולם או ילידי ישראל או עלו לארץ בגיל צעיר בילדות. את נתן בירנבוים ואת יהודה גרינפלד, ראינו בפוסטים קודמים.
אלון גרינפלד, שזכה באליפות ב 1984, מחזיק בשיא ישראלי (ואולי עולמי) שכן הוא זכה גם ב 2018, כלומר בהפרש של 34 שנים. באמתחתו גם זכיות באליפות ישראל לנוער, ייצוג של ישראל באולימפיאדות כשחקן ואחר כך כקפטן הנבחרת וזכיה בטורנירים בין לאומיים. לפי כצ'ס מטריקס, דירוג השיא העולמי שלו היה 31 בעולם, שהוא דירוג מרשים שמתקרב לזה של שחקנים כמו ליברזון ויוסף פורת, מה שהופך את גרינפלד לשחקן החזק ביותר בארץ באותו עשור, מבחינה זו.

גדי רכליס, נחשב בזמנו לאחד השחקנים המוכשרים שהיו בארץ, דירוג השיא שלו לפי הצ'ס מטריקס הוא 111 בעולם, ובדומה לכמה שחקנים נוספים משנות ה 80' , רבים חושבים שהוא היה יכול להגיע מאד גבוה. לא הכרתי אישית את רכליס, אז לא אוכל להעיד ספציפית עליו.

בעשור הנ"ל התמונה בעולם היתה של קושי להתפרנס משחמט בצורה יציבה, אלא אם היית שחקן טופ 50, או עדיף מכך טופ 20. היום המצב שונה לגמרי כמובן, אבל באותה תקופה זה בהחלט השפיע על החלטותיהם של שחקנים מוכשרים רבים שגדלו בישראל. הכרתי כמה מהם אז, וראיתי כיצד הם בוחרים בתחומים אחרים ומשאירים את השחמט כתחביב לצד הקריירה העיקרית, וזאת אחרי, או תוך כדי שהשיגו דרגה של רב-אמן.

המצב הפך לקשה יותר בתחילת שנות ה 90' כאשר החלה תקופת הפיצול ונראה היה שפרנסה יציבה יש רק לשחקני טופ 20 עולמי, שהצטרפו אז לארגון של קספרוב. יתכן שישראל פספסה כך פוטנציאל של דור צעיר חזק שכלל שחקנים שזכו באליפויות עולם לקטגורית הגיל שלהם. היום ב 2021, המצב שונה לגמרי, אולם אז הדברים היו אחרים.
שחקנים ראו כיצד הם מצליחים בקושי להחזיק רמה עולמית תחרותית בזמן השרות הצבאי, ואז לאחר מכן, האופק הפרנסתי לא ברור ועדיין צריך להתחרות באיבנצ'וק, אנאנד, טופאלוב וקראמניק שפרצו אז לצמרת העולמית. תנאים אלה השפיעו על בחירתם של שחקנים ישראלים רבים.

באולימפיאדות, לא הצליחה ישראל לשחזר את השגי השיא של שנות ה 70' והגיעה לאורך העשור למקומות 11-16 באולימפיאדה הכללית, ופחות מכך באולימפיאדות הנשים. בנשים, אפילו לא שלחנו משלחת למשחקי 1984, ובשאר הטורנירים המיקום היה 18-30 בעולם.
עם זאת, באותו עשור בלטה מאד לובה קריסטול המצוינת שהשלימה 5 זכיות באליפות ישראל לנשים והוסיפה לכך זכיה באליפות העולם בשחמט בהתכתבות.