שחמט בישראל בעשור הנוכחי/שחר אלוני

בפוסט הקודם, ראינו את תקופת השיא של השחמט הישראלי, שהחלה בשנות ה 90' והגיעה לפיק בתקופה 2000-2012 בהובלת גלפנד כשלצידו סמירין, סוטובסקי ואברוך ולאחר מכן גם רודשטיין.

גלפנד(45) זכה בתחרות החזקה לזכר טל ב 2013 תוך שהוא מקדים את קרלסן, קרואנה, נקמורה וקרמניק, במה שהיה להישג הגדול האחרון שלו ברמה העולמית הגבוהה.
סוטובסקי פחות או יותר פרש משחמט תחרותי בתקופה זו, ואילו סמירין ואברוך היו כבר בשלהי הקריירה שלהם ברמה הבינ"ל.
באותה שנה זכתה אנסטסיה וולר מישראל באליפות אירופה לילדות עד גיל 10.

נבחרת ישראל, לאחר המדליות והשגי השיא בעשור הקודם הגיעה בעשור הזה למקומות הבאים באולימפיאדות: 26 , 9 , 27 , 39. כאשר בחלק מהפעמים ניסה האיגוד לשלוח קבוצה ללא הבכירים ובחלק מהמקרים הם כן הצטרפו.

נבחרת הנשים של ישראל בתקופה הזו הגיעה למקומות דומים (פעם אחת מקום 9, ובשאר הפעמים סביב מקום 30). חשוב לזכור שבאולימפיאדה יש 130-140 נבחרות והצמרת צפופה, כך שהנבחרת גם במצב הזה הוציאה סה"כ הישגים מכובדים, בטח ביחס למדינה קטנה כמו ישראל שאין בה כמעט השקעה ממשלתית בשחמט.

בימים אלה מתקיימת אליפות אירופה לנבחרות. ישראל בהרכב ללא חלק מהבכירים מדורגת 15 מתוך 39 בתחרות הכללית ו 19 מתוך 31 בתחרות הנשים. אנחנו עוקבים אחרי התוצאות מדי יום בפוסטים של אירועי דיומא.

מעניין לראות אילו מדינות ממוקמות לפנינו בתחרות הכללית:
אפשר לראות שאין הרבה מדינות בסדר גודל של ישראל שמקדימות אותנו באירופה, ואפשר למנות את –
גרוזיה (שהיתה חלק מברה"מ עם מסורת שחמט חזקה).
אזרבייג'אן (כנ"ל, המדינה של קספרוב)
ארמניה (כנ"ל, המדינה של פטרוסיאן)
ואולי עוד מדינה או שתיים.
גם בעולם אין יותר מדי מדינות קטנות שמקדימות אותנו בצורה ברורה, ואפשר לחשוב על בודדות.

(התמונה מאתר חיפהחיפה, אליפות ישראל בשחמט 2021)

ברור שאי אפשר להשוות את ישראל למעצמות שחמט כמו רוסיה, סין או הודו, אך סה"כ אנחנו במקום מכובד, ואם ההשקעה הממשלתית תהיה גבוהה יותר נוכל אף לעלות.

בלינק הזה, אפשר לראות איפה ישראל מדורגת במדד של רבי אמנים יחסית לגודל האוכלוסיה- מקום 12 בעולם.
אפשר לראות שמקדימות אותנו מדינות שהן מקלטי מס זעירים כמו מונאקו ואנדורה. מלבדן מופיעות לפנינו איסלנד שתמיד היתה גבוה בטבלה הזו, הונגריה ועוד כמה מדינות קטנות מברה"מ ויוגוסלביה לשעבר.
המדד מוטה למעלה עבורינו, שכן יש לנו די הרבה רבי אמנים ותיקים שעלו מברה"מ בשנות ה 90' וכיום הם כבר לא פעילים. גם אם נשקלל זאת, אנחנו עדיין במקום מכובד ברשימה.

בנבחרת הכללית, השחקנים שהם בשיא הקריירה מבחינת גיל הם נבאתי ורודשטיין (שהוא כבר פחות פעיל בשנים אלה, אבל אולי עוד יגביר פעילות מחדש). איתם הותיקים שהם בעשור החמישי והשישי לחייהם, כמו גלפנד המדורג ראשון בארץ, סמירין, מיכלבסקי ואחרים. ולצידם רבי אמנים צעירים כמו בורוכובסקי, קובו ושטיינברג.

בנבחרת הנשים יש לאחרונה הצלחות יפות של שחקניות מדורות שונים, גם ותיקות כמו קלינובה, גם אלופות ישראל לשעבר כמו אולגה גוטמכר. גם שחקניות בשיא הקריירה כמו שוייגר, פורת ואפרויימסקי, וגם צעירות שפורצות קדימה בשנים אלה כמו להב, קטקוב, לויתן ואחרות.

בנוסף ישראל גם זוכה בהשגים מהטובים בעולם ברמה האישית וברמת הנבחרות לותיקים (בזכות בירנבוים, גרינפלד וכגן וכן אנג'לה בורסוק), לכבדי שמיעה (בזכות גרינפלד) ולבעלי מוגבלויות (בזכות גורבנוב).

יהיה מעניין לראות כבר בקיץ הקרוב איך כל זה יבשיל לקראת אולימפיאדת 2022.

קבלו את רשימת אלופי ישראל של העשור:

  • 2010 – ויטלי גולוד
  • 2013 – תמיר נבאתי
  • 2014 – ויקטור מיכלבסקי
  • 2016 – תמיר נבאתי (2)
  • 2018 – אלון גרינפלד (2)
  • 2021 – ויקטור מיכלבסקי (2)

אז על מיכלבסקי וגרינפלד כבר כתבתי בפוסטים קודמים, מה שמותיר אותנו עם שני אלופים אחרונים בסקירה שלנו, גולוד ונבאתי:

גולוד – התמונה מויקיפדיה

ויטאלי גולוד

גולוד (50 היום) נולד בלבוב, אוקראינה, ואף זכה באליפות האחרונה של אוקראינה במסגרת ברה"מ ב 91', בהיותו בן 20. הוא עלה לישראל ב 93'.
ב 2004 זכה בסגנות אליפות הארץ, וב 2010 שיפר זאת לזכיה באליפות ישראל, ושימש גם כמאמן נבחרת הנשים.
יש לו גם סגנות במכביה של 2013 (אחרי אברוך).
בשיאו, על פי הצ'ס מטריקס, היה מדורג 80 בעולם.

נבאתי – התמונה מויקיפדיה

תמיר נבאתי

נבאתי הוא היום בן 30, ואלוף ישראל פעמיים.
הוא גם מדורג שני בארץ לפי מד-כושר, מעט מתחת לגלפנד.
ב 2007 הוא זכה באליפות ישראל לנוער עם תוצאת מושלמת נדירה של 9 מתוך 9.
היה סגן אלוף ישראל ב 2010 (אחרי גולוד) וזכה באליפות ב 2013 וב 2016.
הוא השתתף בתחרות גביע העולם ב 2015, והעפיל גם ב 2019.
באמתחתו מספר זכיות בתחרויות בינ"ל וכן דרגת רב אמן מגיל 20.
בשיאו היה קרוב למקום 50 בעולם.

באליפות ישראל 2013 הקדים את סמירין, אברוך, מיכלבסקי ורודשטיין.
ב 2016 סיים לפני פוסטני, רויז, גולוד ומיכלבסקי

הוא מייצג בימים אלה את ישראל מהלוח הראשון של הנבחרת באליפות אירופה.
אם יזכה בעתיד פעם נוספת באליפות ישראל הוא יכנס למועדון מצומצם של אלה שזכו 3 פעמים בתואר: בירנבוים, צ'רניאק ופורת (6 זכיות).

ופה בעצם סיימנו את כל סדרת הפוסטים על שחמט בישראל 🙂
תודה לכל הקוראים והמגיבים!

ולסיום, מי שחושב שהקריירה של גלפנד החלה בשנית ה 90' והסתיימה ב 2015, יכול לצפות במשחק המדהים הבא בו הוא נטל חלק לפני כשבוע, עם 5 מלכות שהיו על הלוח בשלבים שונים של משחק קצר, בהנחיית אגאדמטור:






\

לפוסט הזה יש 10 תגובות

    1. בשמחה אור, האמת שהוא נותן תחרות טובה באליפות אירופה בינתיים, לזה התכוונת? הוא על גבול הטופ 100 בעולם ודי קרוב לגלפנד כרגע במד כושר.
      אבל בשיא הוא היה יותר גבוה מהיום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט