בשנת 1989 נפלה חומת ברלין ומעט לאחר מכן החל גל עליה גדול מברה"מ לישראל.
עם העליה הגיעו לישראל גם שחקני שחמט מאד חזקים ברמה עולמית גבוהה, ששינו כליל את פני השחמט בארץ.

נעיף מבט באלופי ישראל של העשור:

• 1992 – איליה סמירין
• 1994 – ליאוניד יודסין
• 1996 – לב פסאחיס
• 1998 – ערן ליס
• 2000 – בוריס אברוך ואליק גרשון

אפשר לראות שכולם היו מתוך גל העליה ממדינות ברה"מ, מלבד ערן ליס ש"הבריק" ב 1998.
על חלק מהשחקנים פירטתי בפוסטים קודמים ואפשר להקיש על הלינק (מסומן בכחול).

שחקן מאד חזק נוסף שהגיע לארץ היה לב פסאחיס:
הוא היה פעמיים אלוף ברה"מ בשחמט: ב 1980 ביחד עם בליאבסקי, וב 1981 ביחד עם קספרוב, עליו הוא גבר במשחק בניהם.
לאורך שנות ה 80' הוא זכה בכמה וכמה תחרויות בינ"ל חזקות.
הוא גם זכה במדלית זהב על השגיו האישיים במסגרת נבחרת ברה"מ באליפות אירופה 83'.
הוא היה בצוות האימון של קספרוב, ותלמידים נוספים מפורסמים שלו הם האחיות סופי ויהודית פולגר ואמיל סוטובסקי.
בשיאו, על פי הצ'ס מטריקס, היה פסאחיס מדורג במקום ה 7 בעולם.

באליפות ישראל 1996 הוא זכה במקום ראשון משותף ביחד עם יודאסין. היו כמה שנים, שבהם המפגש פסאחיס-יודאסין, היה "משחק העונה" בשחמט הישראלי.

ב 1998 נערכה האליפות באופן מאד יוצא דופן, בשיטת גביע, ופסאחיס הודח במפתיע בחצי הגמר על ידי מיכלבסקי (המנצח בגמר היה ערן ליס, אותו הכרתי במועדון השחמט בראשל"צ).
באליפות של 2000 סיים שלישי אחרי שני הזוכים המשותפים (בהפרש חצי נקודה מהם).

פסאחיס ייצג את ישראל ב 7 אולימפיאדות (1990-2002) בתוצאות טובות מאד, והיה חלק מהנבחרת המצליחה של אולימפיאדת 1998.

אלוף נוסף הוא ערן ליס:
ליס, זכה באליפות העולם עד גיל 14 (בהיותו בן 13) , מספר שנים לאחר שלמד את המשחק מבני משפחתו, ובניהם אחיו הגדול אריק ליס.
שנה לאחר מכן זכה גם באליפות ישראל עד גיל 20 (בהיותו בן 14) , וחזר על ההישג בגיל 18.
בגיל 16 זכה בארד באליפות העולם לגילאי 16 בהקדימו את וסאלין טופאלוב.
ב 1998 הוא זכה באופן מרשים באליפות ישראל, וזאת למרות שבאותו זמן כבר היה סטודנט למשפטים, עיסוק שדרש חלק גדול מזמנו.
ליס הוא כיום עורך דין בכיר בתחומי קניין רוחני, מחשבים וטכנולוגיות מידע והגנת הפרטיות, וכתב בגלובס בתחום השחמט. הוא משחק מדי פעם בליגת העל הישראלית.

נבחרת ישראל באולימפיאדות –

לאורך העשור היו לנבחרת ישראל השגים יפים, וזאת בתקופה שבה היה הרבה יותר קשה להשיג אותם, שכן התפוצה של השחמט בעולם גדלה משמעותית.

ההתפרקות של ברה"מ יצרה 3-4 נבחרות על, שמועמדות למדליה, ועוד 5 נבחרות דרג שני שיכולות להקשות על כל יריבה ביום נתון. גם ההתפרקות של יוגוסלביה יצרה מספר נבחרות כאלה. בנוסף לכך הצטרפו מעצמות נוספות כגון הודו וסין, שלפני כן לא היו על מפת השחמט כלל, ואיתן מדינות נוספות.
כמו כן כמה מדינות בעולם נהנו מהגירה של שחקני ברה"מ אליהם, כמו קמסקי בארה"ב, שירוב בספרד, קורצ'נוי בשוייץ (עוד קודם לכן), ואחרים.

במצב הזה היה מאתגר הרבה יותר להשיג מדליה באולימפיאדות.
במשחקי 1992, הופיע ישראל עם פסאחיס, סמירין ואלתרמן בלוחות הראשונים, מה שהפך את נבחרתינו לחזקה יותר מאשר אי פעם בעבר. נבחרת כזו היתה זוכה במדליה בסיכוי טוב בעשורים הקודמים, אולם כאן ההישג היה מקום 11.

ב 1994, הצטרף גם יודאסין להרכב המאד חזק של הנבחרת, אך המיקום הסופי המעט מאכזב היה 14.
ב 1996 הרכיבה ישראל סוללת כוכבים של ממש, עם סמירין, יודאסין, אלתרמן, פסאחיס, חוזמן וגם סוטובסקי הצעיר, שזה עתה זכה באליפות העולם עד גיל 20. המיקום הסופי הפתיע לרעה והיה 17 בלבד.

דווקא ב 1998 הגיעה הנבחרת להישג השיא שלה בעשור, וזה למרות שההרכב היה מעט חלש יותר על הנייר, שכן הוא כבר לא כלל את יודאסין (ועדיין לא כלל את גלפנד). את ישראל ייצגו אלתרמן, סמירין, סוטובסקי ופסאחיס (שהיה כבר בן 40). והמחליפים היו ד"ר קוזאשווילי (שהיה אחד האנשים היחידים בעולם לגילו שהיה גם רב אמן וגם רופא, ואף אותו הכרתי במועדון השחמט בזמנו), ובוריס אברוך.
הנבחרת זכתה במקום הרביעי המצוין (עדיין בלי גלפנד כאמור), בשוויון נקודות עם אוקראינה של איבנצ'וק שזכתה בארד.
מי ש"הבריק" היה המחליף בוריס אברוך שזכה במדלית זהב על השגיו האישיים – 8 נקודות מתוך 10 !
הוא היה בכושר כל כך טוב שבסופו של דבר רק סמירין שובץ בהרכב יותר פעמים ממנו.

בוריס אברוך, היה גם אלוף ישראל (משותף) בשנת 2000 –
הקריירה של אברוך כוללת זכיה באליפות ברה"מ עד גיל 12 וכן באליפות העולם עד גיל 12.
זכיות באליפות ישראל לנוער, אליפות צה"ל, אליפות ישראל הכללית, ועוד כמה פעמים בהם סיים במקום שני או שלישי באליפות ישראל.
הוא גם ייצג את ישראל לא פחות מ 7 פעמים באולימפיאדות, עד 2012.
זה כולל גם לוח שלישי ב 2008, שם זכתה נבחרת ישראל במדלית כסף אולימפית. ועוד פעמיים מקום 4 ופעמיים מקום 5.
אברוך זכה פעמיים במדליה על הישגים אישיים באולימפיאדות.
בשיאו היה מדורג 51 בעולם לפי הצ'ס מטריקס (שמוגבלת עד שנת 2005).

לישראל היו עוד השגים גדולים בעשור הזה כגון:
זכיה של רונן הר צבי באליפות העולם עד גיל 16.
זכיה של אליק גרשון באליפות העולם עד גיל 14
סוטובסקי וליס מסיימים שני ושלישי באליפות אירופה, בשוויון נקודות עם המנצח.
זכיה באליפות אירופה לביה"ס תיכוניים ב 1996
וגם מספר זכיות אישיות וקבוצתיות באליפות העולם לפתרון בעיות שחמט.

כלומר, ביחס למה שראינו בפוסט על שנות ה 80', היה שינוי דרסטי.

גם נבחרת הנשים של ישראל זכתה לתנופה רבה עם העליה של שנות ה 90':
ב 1990, עדיין הובילו את נבחרת הנשים השחקניות החזקות משנות ה 70', לובה קריסטול ופודרז'נסקיה, והנבחרת זכתה במקום ה 18.
החל מ 1994 הובילה את הנבחרת השחקנית החזקה, אמן בינ"ל כללי, מאשה קלינובה, שייצגה את הנבחרת מאז, ועד לטורניר האחרון שנערך ב 2018. היא היתה גם אלופת ישראל פעמיים, בהפרש של 18 שנה.

לאורך העשור זכתה נבחרת ישראל לנשים במקומות מכובדים באולימפיאדות, כשהשיא היה מקום 7 ב 1996.