הרבה התרגשות אפפה את אוהדי הנ.ב.א. לקראת ליל הדראפט 1986. היה זה מחזור משובח במיוחד של שחקני קולג', ילדים טובים ומחונכים, ושחקני כדורסל מעולים – טארפלי, וושבורן, פרסון, ווקר – זה היה ברור שהם עתידים להותיר חותם של ממש על הליגה. בכדי להוסיף עוד התרגשות, בשל טריידים כמה שנים קודם לכן, בשני המקומות הראשונים עמדו לבחור לא נמושות, אלא שני מועדוני הפאר של המזרח – בבחירה הראשונה פילדלפיה של הדוקטור, צ'יקס, טוני, בארקלי ומאלון, ובבחירה השניה האלופה המכהנת, בוסטון סלטיקס. היה זה ברור שהעובדה שצירוף השחקנים הטובים ביותר במחזור המשובח לשתי מתמודדות קבועות על האליפות יבטיח להם עוד שנים ארוכות של שליטה במזרח.
פילדלפיה העבירה את הבחירה הראשונה שלה לקליבלנד שבחרה בבראד דוהארטי מצפון קרוליינה. בוסטון בחרה בפורוורד לן ביאס ממרילנד. לן ביאס, פורוורד בגובה 2.06 עם אתלטיות מפחידה הוגדר על ידי רוב הפרשנים שחקן בסגנון של מייקל ג'ורדן. הוא נבחר כשחקן השנה בACC, והפגין ווינריות ואופי בארבע שנותיו במכללה. המחשבה של השילוב בינו לבין בירד, מקהייל ופאריש, אלופי הנ.ב.א. הטריים הייתה מרגשת.
למחרת היום ביאס הגיע לבוסטון יחד עם משפחתו וחתם בקבוצה מול העיתונאים. הפלאשים הבזיקו שוב ושוב בעוד הוא מחייך עם כובע בוסטון על ראשו. מאוחר בלילה הוא חזר הביתה. הוא נכנס עם הוריו ואחיו לסלון, צוחקים ומחובקים. בהמשך הערב הטלפון צילצל "מה קורה, לני בוי?? אח שלי!!! סלטיק טרי-טרי!!! מי שיראה ללארי לג'נד איך משחקים באמת!!! מה המצב, אלוף?" לן חייך – היה זה חברו הטוב בריאן טריבל. בריאן, כמו בריאן, היה זה שידע לחגוג את המאורע "אלוף!!! החבר'ה מחכים לך כאן במעונות! יאללה, תיכנס כבר לאוטו ותיסע! הבחורות עוד רגע מגיעות, ואירגנתי לנו חומר משהו חבל על הזמן". ביאס צחק:"אין עליך בחגיגות ניצחון. מזמין אותך להפיק את חגיגות האליפות שלנו בבוסטון עוד שנה" "יאללה, יאללה, עם הכסף שאתה הולך להביא לנו, אנחנו הולכים לחגוג כל יום, כל היום. יאללה תעיף ת'תחת שלך לכאן או שהמסיבה מתחילה בלעדיך".
לן ניתק את השיחה והלך להתלבש. כמה דקות לאחר מכן, הוא עמד לצאת מהבית. אמא שלו באה וחיבקה אותו חזק-חזק 'אני כל-כך גאה בך, לני שלי. אתה נהדר' היא התרחקה לרגע והסתכלה בו עם דמעות בעיניה 'תבטיח לי שתשמור על עצמך טוב, שומע, בן? אל תעשה שטויות, שומע בן? עבדת כל-כך קשה להגיע לאן שהגעת, אל תעשה שטויות עכשו!' 'אמא'לה, את מכירה אותי, אני בקושי שותה פפסי במסיבות האלו" חייך אליה ביאס וחזר וחיבק אותה/ כשהוא עומד לצאת מהדלת' אחיו קרא לו מהסלון "לני! יש לך טלפון" 'אוף, בטח בריאן עוד פעם מנג'ס לי שאני כבר אגיע. תגיד לו שאני כבר באוטו' 'לא נראה לי שזה בריאן, יאללה בוא כבר".
ביאס ניגש לסלון ולקח את השפופרת 'האלו, בריאן, מה אתה רוצה? אני כבר בא למסיבה. הוצאת אותי מהאוטו'. צחוק מחוספס נשמע מהצד השני 'זה לא בריאן, לני. זה לארי'. 'לארי? איזה לארי?' 'לארי, לארי מאינדיאנה' נשמע שוב הצחוק המחוספס מהצד השני. ביאס גמגם 'לארי? לארי ה- MVP? לארי אלוף שלוש פעמים? לארי מהסלטיקס?' 'כן, הלארי הזה… לא יצא לי להגיע היום לחתימה שלך בקבוצה, אבל רציתי לדבר. יש לך כמה דקות או שאתה צריך ללכת למסיבה של בריאן? איך שנוח לך…' 'לעזאזל המסיבה הדפוקה הזאת' התפרץ ביאס 'יש לי את כל הזמן בעולם. אני רק עובר לדבר בטלפון בחדר שלי'.
הם דיברו במשך שעות. הם דיברו על הלחץ של גמר הנ.ב.א., על האתגר של שמירה על מג'יק והדוקטור, על כל מה שלארי עבר עם מות אביו ועל עבודתו במחלקת התברואה בפרנץ' –ליק. לארי סיפר על האימונים הבלתי-פוסקים, על המשמעת העצמית שנוצרה מתוך מצוקה ופחדים, ולן ביאס הקשיב, והקשיב והקשיב. כשהשיחה הסתיימה, הוא הרגיש מבוגר יותר, נבון יותר, מחויב יותר. השעה הייתה שלוש בבוקר. הוא הלך לישון . בבוקר הוא שמע ששני חברים קרובים מתו ממנת יתר במסיבה של בריאן. בבכי בלתי פוסק בחדרו, הוא הבטיח לעצמו להתרחק מבריאן ומכל החבורה הזאת.
כשמחנה האימונים התחיל, אלופת הנ.ב.א. התייצבה עם החמישייה הקלאסית שלה, ולצד שלושת הרוקי'ס החדשים – לן ביאס שמשך את כל תשומת הלב, ושני השחקנים שנבחרו בסיבוב השני של הדראפט, במאמץ של אאורבך להצעיר את הקבוצה – תמורת בחירות סיבוב שני בעתיד השיג הג'נרל מנג'ר המתוחכם את הבחירה ה- 26 מאינדיאנה ואת הבחירה ה- 40 מדאלאס. דניס רודמן המגושם וג'ף הורנאסק המפוחד לא נראו כשחקנים שיעזרו במשהו לאלופת העולם, אבל, כמו שהתבדח מקהייל -'מישהו צריך לסחוב לנו את המזוודות – אי אפשר עם כל הווטרנים אלו בקבוצה בשנה שעברה'. ביל וולטון ודניס ג'ונסון נשפכו בצחוק, בעוד דני איינג' מוריד כאפה להורנאסק המבועת.
הסלטיקס נראו מצוין. החמישיה עדיין הייתה הטובה בליגה, ואולי בהיסטוריה. ביאס נכנס לאט-לאט לעניינים, כשהוא מחליף את בירד או את מקהייל, ומפגין סט יכולות מרשים של קליעה, חדירה והגנה. רודמן והורנסק תרמו דקות ספורות פה ושם, ומקהייל נאלץ להודות בראיון באמצע העונה שהצעירים נותנים לו ולחבריו הרבה אוויר לנשימה. בניצחון בשיקגו בסוף מרץ מקהייל שבר עצם בכף רגלו. למרות רצונו להמשיך ולשחק, הרופאים וצוות האימון שיכנעו אותו שהסלטיקס יסתדרו בלעדיו עד שיחלים. ביאס נכנס לחמישיה למשחקים האחרונים של העונה, בהם השיג בממוצע 21.2 נקודות ו- 8.2 ריבאונדים. הסלטיקס נכנסו לפלייאוף בהילוך גבוה. הקורבן הראשון הייתה שיקגו שהובסה 3-0 בשנה השניה ברציפות. ההגנה של ביאס על ג'ורדן לא איפשרה לו להגיע שוב לתצוגות הקליעה שאיפיינו אותו בסדרה הקודמת. בסיבוב השני הסלטיקס ניצחו את מילווקי 1-4, כאשר היתרון האתלטי של ביאס ורודמן איפשר לסלטיקס להגביל מאוד את כוכב מילווקי, טרי קמינגס. קווין מקהייל, שהספיק להחלים בכדי לחזור לגמר המזרח, הפגין חוסר שביעות רצון מהאופן בו הקבוצה הסתדרה בלעדיו, אבל נרתם מחדש למאמץ הקבוצתי.
דטרויט, שחיכתה בגמר המזרח כבר הייתה אתגר אחר – קבוצת הגנה מחוספסת וקשוחה. שתי הקבוצות החליפו מהלומות, שרטו ונשכו בדרך לשוויון 2-2 בסדרה. במשחק החמישי לן ביאס, שעד כה נראה, איך נאמר – כרוקי אבוד ומבולבל, התפרץ בדרך ל- 37 נקודות מול ההגנה הקשוחה של הבד-בויס. הטבעה אחת שלו על הראש של ליימביר ומהורן הופיעה על השער של הספורטס אילוסטרייטד עם הכיתוב – 'סלטיקס – הדור הבא'. במשחק השישי הפיסטונס הובילו בנקודה, אך בשניה האחרונה בירד חטף את הכדור מתומאס ומסר לדניס ג'ונסון שקלע סל ניצחון. בראיונות לאחר המשחק רמז איזיה תומאס שבירד הוא סתם שחקן, אוברייטד וכל תהילתו היא בזכות צבע עורו. בשלב הזה דניס רודמן, הרוקי הביישן של הסלטיקס נכנס אל תוך הפריים וצעק 'אתה לא מבין בכלל, זה לא קשור לצבע עור. לארי הוא הכי טוב אי פעם. יאללה, לך הביתה, איזיה, שלום ותודה!' המכות שהתפרצו בין תומאס לרודמן לא הצליחו לקלקל את חגיגות הניצחון – הסלטיקס הגיעו לגמר בפעם הרביעית ברציפות.
בגמר הלייקרס חיכתה להם אחרי שורה של סוויפים במערב, לשיחזור המפגשים ביניהם בעונת 1984 ובעונת 1985. היה זה גמר אפי. מקהייל המאושש עשה כרצונו בצבע של הלייקרס, בירד הפגין יכולת-שיא, בעיקר במשחק 2 ו- 3 בהם קלע למעלה מ- 40 נקודות. ביאס ידע עליות וירידות לאורך הסדרה ביכולת הקליעה שלו (12.2 נקודות ב- 41.3%), אך יחד עם רודמן סיפק הגנה יעילה על מג'יק ועל וורת'י. הסדרה הגיעה למשחק שביעי, בו מג'יק נתן הצגה מרשימה בשורה של סלים, וגם קארים התעורר וקלע 27 נקודות. הרבע האחרון של המשחק ושל העונה התחיל ביתרון 5 נקודות ללייקרס. לארי בירד, שנח במשך דקות ארוכות במחצית השניה, קם מהספסל והתחיל לעבוד. שתי שלשות ו- 5 קליעות עונשין תוך 3 דקות הביאו למהפך בתוצאה. חטיפה של ביאס ומסירה לשלשה של איינג' כבר מוטטו את הלייקרס. בפעם הראשונה מאז הסלטיקס של סוף ימי ראסל ב1969, קבוצה הצליחה לעשות ריפיט – הסלטיקס אלופה בפעם ה- 17. בירד התראיין בחיוך האופייני לו 'ידענו שזה שלנו מהרגע הראשון של העונה. תודה לקווין, רוברט, דני,דניס וביל. הם החברים לקבוצה הכי טובים שאדם יכול היה לבקש'. ואז עצר והמשיך 'ותודה גם ללני, ודניס וג'ף. הם סחבו את המזוודות מצוין לאורך העונה.' הוא עצר לרגע 'אבל מדי פעם גם אותנו, הקשישים'.
כמה ימים לאחר מכן נערך הדראפט של 1987. מעל לכולם ניצב הסנטר דיוויד רובינסון, שנחשב לכוכב של פעם בדור. השילוב בין אתלטיות ומהירות נדירות, אינטליגנציה מרשימה, ומשחק הגנה ביל-ראסלי היה נראה החבילה השלמה. אך אליה וקוץ בה – רובינסון המוכשר התחייב מראש לשירות צבאי של שנתיים בצי. כל קבוצה שתזכה בבחירה הראשונה תאלץ לחכות שנתיים עד שתזכה לקבל אותו. בהגרלת הלוטרי זכתה סן אנטוניו, שעד מהרה גילתה שלא בטוח שהיא זכתה במשהו. השמועות התחילו לרוץ – יתכן ורובינסון ינצל את המצב המיוחד אליו נקלע. על פי חוקי הליגה, אם שחקן לא חתם על חוזה בקבוצה שבחרה בו, הוא יוכל להעמיד את עצמו לבחירה מחודשת בדראפט הבא. אם גם אז הוא לא יחתום בשום קבוצה, אחרי שנה נוספת של המתנה הוא יהיה חופשי לבחור לחתום בכל קבוצה שירצה. אף שחקן בעבר לא היה מוכן לשבת בצד במשך שנתיים בכדי להשיג את חופש הבחירה הזה, אך במקרה של רובינסון שנתיים ההמתנה נכפו עליו בכל מקרה. הדבר הוליד גל של שמועות בנוגע לסיכומים מוקדמים בין הסנטר המוכשר לבין קבוצות מובילות ברחבי הליגה שהבטיחו לו, לכאורה, הרים וגבעות. הלייקרס, שחיפשו בנרות מחליף לג'אבר, היו להוטים במיוחד להשיגו. מקורבים להנהלת שיקגו דיברו בעיניים בורקות על שילוב האפשרי בינו לבין ג'ורדן. סן אנטוניו, שוק קטנטן וקבוצה כושלת ידעה שהסיכויים שלה להחתים את רובינסון הולכים ונמוגים. האם לבחור בבחירה הראשונה בשחקן הטוב מכולם בפער עצום, למרות שקיים סיכוי גבוה שהוא יעדיף לחתום בקבוצה אחרת? האם יהיה אפשר לשכנע אותו? המפגשים בין הנהלת הספרס לרובינסון לא הובילו להתחייבות כלשהי מצדו. הדברים הסתבכו כאשר רובינסון בחר בסוכן שלו – בוב וולף. בוב וולף, עורך דין יהודי מבוסטון, היה הסוכן של לארי בירד וחבר קרוב של רד אאורבך. כאשר הודיע רובינסון על בחירתו בסוכן, בורסת השמועות החלה נוטה לכיוון הסלטיקס. כמה שעות לפני הדראפט, הנהלת הספרס קיבלה טלפון מרד אאורבך. ההצעה הייתה כזאת – אנחנו מוכנים לתת לכם את דניס ג'ונסון וקווין מקהייל תמורת זכויות הדראפט של רובינסון. הספרס עמדו לנתק, אבל אאורבך הבהיר להם שרובינסון התחייב בפניו שהוא לא יחתום בספרס אם הללו יבחרו בו, ובתום השנתיים שלו בצי יחתום בסלטיקס. 'יש לכם שתי ברירות – או להרוויח שני שחקנים מצויינים עכשו ולבנות קבוצה סביבם, או להישאר בלי כלום. זה לא כיף, אבל זה המצב. אפעס, אתם קצת בברוך, תכל'ס, אבל יש לכם שעה לקבל החלטה'. אווירת הנכאים השתררה במשרדי הספרס. כל הניסיונות להשיג בטלפון את רובינסון או את וולף נכשלו. בדראפט עצמו הספרס הודיעו שהם מעבירים את רובינסון תמורת קווין מקהייל, דניס ג'ונסון וסכום כסף שלא פורסם. נציג הספרס ניסה להציג את העסקה כמהלך מתוחכם שאיפשר לספרס להיבנות כבר כאן ועכשו סביב הפאור-פורוורד הטוב במשחק ורכז מנוסה ומשופשף במקום ללכת לתקופת המתנה של שנתיים מבוזבזות, אבל ארשת פניו אמרה הכל – הספרס נדפקו, ובגדול.
בדראפט של 1987 הסלטיקס בחרו גם בסווינגמן רג'י לואיס. לאורך העונה חסרונם של מקהייל ו-די.ג'יי. הורגש, כאשר הסלטיקס ירדו לראשונה אחרי ארבע עונות משישים ניצחונות. ביאס נכנס לחמישייה והפגין יכולת מצוינת עם 22.1 נקודות ו- 8.2 ריבאונדים. לואיס והורנאסק ניסו למלא את נעליו הגדולות של דניס ג'ונסון, ורודמן הפך לשחקן הגנה וריבאונדר מוביל, כשהוא נבחר לשחקן השישי של העונה. בירד נתן עוד עונה נהדרת, אך אחרי ארבעה תארי MVP ברצף נאלץ לוותר על התואר למייקל ג'ורדן. בפלייאוף העיפה בוסטון את הניקס ואת אטלנטה, בדרך לשיחזור גמר המזרח מול דטרויט. היתה זו סדרה לפנתיאון, כאשר הגארדים הלא-מנוסים של בוסטון מתקשים מול תומאס, דומארס וויני ג'ונסון, ומאידך – דאנטלי ומהורן מתקשים לשמור על בירד וביאס. דווקא במשחק השביעי בירד נקלע ליום שחור, כשהוא מחטיא שוב ושוב. היה זה ביאס שברבע האחרון קלע מכל מצב, ועם עשר נקודות רצופות ברבע האחרון הוביל את הסלטיקס לגמר – שוב. אך הפעם המפגש עם הלייקרס היה משוכה גבוה מדי. מג'יק היה במיטבו, ומייקל תומפסון וג'אבר הצליחו לעייף את רוברט פאריש ולחגוג בצבע הפרוץ של בוסטון. הסדרה נגמרה בניצחון 1-4 של הלייקרס, והיו פרשנים שהצביעו על הצדק הפואטי שהסלטיקס הערמומית שגזלה את רובינסון מסן אנטוניו האומללה קיבלה את עונשה.
בדראפט 1988 בחרה בוסטון בבחירה ה- 24 בגארד בריאן שאו. היא פתחה את העונה עם הורנאסק כרכז, לואיס כסקנד גארד, וביאס, בירד ופאריש בקו הקדמי, ושאו, איינג' ורודמן עולים מן הספסל. כמה משחקים אל תוך העונה הסתבר שבירד פצוע ועליו לעבור ניתוח להוצאת רסיסי עצם מהעקב. הפרשנים דיברו שוב על 'קללת הסלטיקס' בשל המחטף של דיוויד רובינסון. לן ביאס הפך לכוכב של הקבוצה עם 26.4 נקודות למשחק, וגם לואיס והורנאסק הפגינו ניצוצות, אך המחסור בגבוהים ובניסיון נתן את אותותיו. הסלטיקס סיימו את העונה בכמה ניצחונות שהצליחו להכניס אותם לפלייאוף בקושי רב, והם עפו לאחר סדרה קשוחה מול הפיסטונס, שזכו בסופו של דבר באליפות, הרבה בזכות הטרייד של אמצע העונה, בו דאנטלי ודומארס הועברו תמורת קלייד דרקסלר. אך הסלטיקס מראש בילו את העונה לא מתוך מבט על ההווה אלא על העתיד.
לקראת הדראפט של 1989 רד אאורבך ניסה לעצב את הקבוצה באופן שיתאים לחזרתו של בירד ולהגעתו של רובינסון לאחר שנתיים של המתנה מתוחה. הניסיון עם הורנאסק כרכז לא הצליח, והמתח בינו לבין לואיס יצר בקיעים בגיבוש הקבוצתי. אאורבך התלבט אך בחר לוותר על לואיס ולהעבירו לסיאטל תמורת הבחירה ה- 16 בדראפט. לסלטיקס הייתה את הבחירה ה- 13 בדראפט 'בזכות' הישגיה הבינוניים בעונה הקודמת. היא שקלה לבחור בפורוורד הקשוח מייקל סמית', אך לבסוף בחרה בגארד לא-מוכר יחסית בשם טים הארדווי, לצלילי שריקות בוז מצד אוהדי בקהל. בבחירה ה- 16 היא בחרה בפורוורד שהגיע ישר מהתיכון – שון קמפ.
לעונת 1989-90 עלתה בוסטון עם קבוצה מחודשת ומסקרנת – חמישיה של הארדווי, הורנאסק, ביאס, בירד ורובינסון לצד ספסל של שאו, איינג', רודמן, קמפ ופאריש. רובינסון הוכיח את עצמו מהרגע הראשון 'יש שחקנים שהם לא באמת רוקי'ס כבר מהרגע הראשון – הם סופרסטארים מההתחלה' החמיא שחקן הניקס, כריס מאלין, אחרי שרובינסון המטיר 30 נקודות ו- 18 ריבאונדים על קבוצתו. רובינסון זכה בסוף העונה בתואר רוקי העונה. בירד חזר לעצמו לאט-לאט, והורנאסק, סוף סוף בתפקידו הטבעי, ביסס את עצמו כאחד הקלעים הטובים בליגה. הארדווי הפתיע את כולם, בדרך לחמישיה הראשונה של הרוקי'ס בסגנון משחק מסחרר והשוואות מחמיאות לטייני ארצ'בילד המיתולוגי. רודמן ופאריש התחרו זה בזה על תואר השחקן השישי של העונה, ובוסטון שלחה ארבעה נציגים לאול-סטאר – בירד, רובינסון, הורנאסק וביאס, שאף זכה בתואר ה-MVP של המשחק.
בוסטון זכתה בראשות המזרח בפער משמעותי מדטרויט ושיקגו. בגמר המזרח בוסטון ניצחה את דטרויט, כאשר בסוף המשחק החמישי והמכריע, בו קלע בירד 38 נקודות, רודמן עומד מול תומאס ומקניט אותו – 'אתה יודע לאיית GOAT?". לאחר התגרה האלימה במהלכה איבד תומאס שלוש שיניים, רודמן הודה בראיון עיתונאי שגם הוא לא יודע לאיית זאת. בגמר מול יוסטון המרשימה של אולג'ואן, ריצ'מונד ופיפן, התקשתה בוסטון, כאשר אולג'ואן המנוסה עושה בית-ספר לרובינסון וגורם לו להיראות כמו רוקי. אך פיפן נעלם מול ההגנה האגרסיבית של בוסטון, פאריש נתן הופעת וינטג' עם הגנה טובה על אולג'ואן ושליטה בריבאונד. בירד אמנם הסתפק ב- 16.4 נקודות אך הוסיף להם 10.1 ריבאונדים ו- 8.6 אסיסטים, קמפ ורודמן סיפקו דקות חשובות מהספסל, והורנאסק קלע שלשת ניצחון במשחק השלישי.
מעל כולם זרח ביאס שקלע 27.2 נקודות וזכה בתואר ה- MVP של הגמר. כאשר הוא עמד מול המצלמות עם שני הגביעים בידיו הוא אמר בדמעות – 'אני לא ה- MVP, לקבוצה הזאת יש רק שחקן אחד שיכול להיות ה- MVP כל עוד הוא משחק – וזה לארי לג'נד. זה הכל בזכותו. הוא הקפטן שלנו, המנהיג שלנו, הוא הקבוצה שלנו'. רובינסון הרעיף מחמאות על חבריו לקבוצה – 'אני יודע שיש אנשים בטקסס שכועסים עלי, אבל תבינו שלהיות בבוסטון, עם השחקנים האלו, האגדות האלו, עם הגופיות ודגלי האליפות התלויים כאן מלמעלה – זה משהו אחר. אני מתחייב להביא עוד הרבה אליפויות למקום הנהדר הזה'. המאמר של מנחם לס בידיעות אחרונות לתיאור המשחק נפתח בכותרת 'ירוק ח"י' לציון האליפות ה- 18 של הקבוצה.
אמנם בירד הלך ודעך בשלוש העונות הבאות, אך הקבוצה המשיכה להצליח הארדווי והורנאסק ביססו את מעמדם כקו האחורי היעיל בליגה, בעוד שהקו הקדמי של ביאס, רודמן ורובינסון קבע סטנדרט חדש של אתלטיות, הגנה ותחכום. קמפ הפך להיות השחקן השישי של הליגה, ואיינג', בירד ופאריש, זקני השבט, תרמו את תרומתם בין אם להגעה לגמר המזרח וההפסד לשיקגו האלופה ב- 1991, ובין אם לאליפויות של 1992 ו- 1993. גם לאחר פרישתם המשיכה בוסטון לשלוט במזרח, וזכתה בעוד שתי אליפויות ב- 1995 בסדרה הטעונה מול סן אנטוניו של שאקיל וג'יסון קיד וב- 1997 מול מינסוטה המסחררת של אנפרני הארדווי וכריס וובר.
בראיון עיתונאי סיפר רד אאורבך על הקבוצה הזאת עם לחלוחית בעיניו "אצלנו בבוסטון אין אפשרות של להיבנות, של תהליך. אנחנו לא מאמינים בתהליכים, אלא להישאר בפסגה – קבוע. אנחנו לא התכוונו להיות כמו הלייקרס שאחרי פרישת מג'יק נכנסו לתחתית של הליגה עד היום. כמו שקוזי העביר את הקבוצה לראסל שהעביר את הקבוצה להאבליצ'ק שמסר את הקבוצה לקאואנס, כך היה לנו ברור שצריך למצוא את הדור הבא, למי להעביר את הלפיד מהקבוצה הגדולה של בירד ומקהייל. כמו שחשבתי לפני כולם והצלחתי להשיג את בירד בדראפט של 1978, כמו שגנבתי את מקהייל ופאריש לגולדן סטייט ב- 1980, כך המשכנו לעבוד בלי הפסקה גם בהמשך. לא נחנו על זרי הדפנה. השגנו את ביאס, שביסס את עצמו ככוכב הגדול של שנות ה- 90, השגנו בתרגיל kosher לגמרי את רובינסון (זה שהספרס האמינו לבלוף שלנו זו בעיה שלהם), וידענו להכשיר את הדור הבא לצד הוותיקים. זו קבוצה גדולה כמו קבוצות העבר. בירד הוא הגדול מכולם עם 7 טבעות אליפות, וגם ביאס עם שש אליפויות הוא בחמישיה של הסלטיקס הגדולים מכולם". אני בטוח שגם הקבוצה שבנינו כעת עם החתמת הצעיר הנהדר קווין גארנט שיבוא לעזור לפירס המוכשר עוד תגיע להישגים יפים.' אאורבך נאנח וניגב את מצחו בממחטה. 'אבל בירד – הוא הגדול מכולם, אותו אני הכי אוהב'.
עידו גילרי
22 אפר 2020 09:39:51הרצחת וגם ירשת? אין גבול?
וברצינות הסלטיקס אשכרה עשו את כל הצעדים נכון כדי להמשיך ולשלוט רק שאז הקארמה התערבה וקצרה את שני כוכבי העתיד שלהם.
davidz45
22 אפר 2020 09:58:02תודה רבה..לן ביאס הוא אחד מה what ifs הכי גדולים בתולדות ה nba..הכתיבה שלך שנונה ומעניינת ולארי לגנד מודה לך שהקלת על בעיות הגב הקשות שלו
שלהבת
22 אפר 2020 10:08:51אוניברסיטת מארילנד סיפקה את ה what if הגדול ביותר. לא משהו להתגאות בו.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
22 אפר 2020 10:08:54בנוגע לביאס – הלוואי, הלוואי, הלוואי.
.
כל השאר, כרגיל, מעולה! אהבתי במיוחד את סכסוך האיות בין תומאס לרודמן :-))))
Zvika Bar-Lev
22 אפר 2020 15:06:40צחקתי בקול בקטע הזה…
asaf
22 אפר 2020 13:47:14תודה רבה. בוסטון באמת עשו הכנה נכונה להעברת השרביט אחרי לארי והגוורדיה ואז הגיעו הטרגדיות של ביאס וכמה שנים אחריו רג'י לואיס.
Zvika Bar-Lev
22 אפר 2020 15:08:15בתור אוהד בוסטון בכלל ולארי בפרט, אני ממש מתלהב מהפוסט הזה, אבל יוצא מזה שתכלס שמירת השושלת של בוסטון באה על חשבון בניית השושלת של סאן אנטוניו
עידו גילרי
22 אפר 2020 15:12:32אהה כי ג'ורדן לא נחשב?
Zvika Bar-Lev
22 אפר 2020 15:27:04הוא השאיר לו משהו, לא?
עידו גילרי
22 אפר 2020 15:33:29פירורים… לא אימפריה
רועי ויינברג
22 אפר 2020 15:35:20טקסט מעולה. לן ביאס אולי ה-what if הגדול בליגה. מאזן את כל המזל הטוב שהיה לבוסטון כל השנים
שגיא נאור
22 אפר 2020 15:43:43נפלא גילרי!!
הדבר היחידי שלא ציינת זה עם מי ג'ורדן לקח אליפות ב-91 כשפיפן מספר 2 של אולאג'ואן.
הליגה הזאת מלאה בכל כך הרבה צמתים של מה היה אילו, לא רק מוות טראגי כמו של ביאס ולואיס אלא כמעט כל שנה בדראפט.
עידו גילרי
22 אפר 2020 15:59:42לא שלי (למרות שהייתי שמח אם כן). סדרה שכותב לנו הגולש – המורה להיסטוריה.
historyteacher
22 אפר 2020 20:10:11מה, לא סיפרתי לך על כך ששיקגו החתימה את טום צ'יימברס בקיץ 1988 כשחקן חופשי? ושאיזיה תומאס עבר לשיקגו תמורת סטייסי קינג באמצע נות 1991 אחרי סולחה עם ג'ורדן, ונתן ספירנט אחרון לקריירה שלו? למרבה הצער ההשקעה לטווח הקצר נתנה לג'ורדן אליפות, אבל בעונה לאחר מכן הקבוצה דעכה פלאים…
Berch
22 אפר 2020 20:35:21בול מה שזכרתי
🙂
Avri
22 אפר 2020 16:37:23הנאה צרופה. כמו שאמרו למעלה, לא רק שהשארת את ביאס בחיים גם ניקית את בעיות הגב של לארי. למרות שאם הרכב כזה (+העובדה שלקחת למייקל את סקוטי) בוסטון קוטפת אליפויות גם אם ללארי חסרות יד ורגל.
historyteacher
22 אפר 2020 20:02:25אני רק דוקטור להיסטוריה, לא לרפואה… לא טיפלתי בבעיות הגב של בירד – אחרי עונה שלמה שהוא הפסיד (88-89) הוא כבר לא במיטבו (למרות שמי שזוכר אותו בסדרת הלייאוף מול אינדיאנה ב- 1990 איך הוא תפקד בלי גב ואחרי שדפק את הראש בפרקט, יודע שגם חצי נכה הוא היה השחקן הכי טוב על המגרש) – על פי התסריט לעיל הוא גורם פחות מרכזי בקבוצה – אבל עם ביאס, קמפ ורודמן הוא צריך לשחק הרבה פחות דקות וזה מאריך את הקריירה שלו בעוד עונה. בראיונות בירד ומקהייל דיברו על כך שביאס היה מאפשר להם להאריך את הקריירה. כך, למשל, בעולם האמיתי בעונת 1987 מקהייל המשיך לשחק עם שבר בכף הרגל לאורך כל הפלייאוף כי לא היו לו מחליפים וקיצר לעצמו את הקריירה משמעותית
Avri
22 אפר 2020 16:43:17ואם כבר מעגלים את ההסטוריה, מה אם בדראפט 1996 הסלטיקס מוותרת על אנטואן ווקר ובוחרת במקום את סטיב נאש, ושנה לאחר מכן לא מתייאשת מהבחירה השלישית שלה – צ'ונסי בילאפס – ובמקום מרסר בוחרת הישר מהתיכון את טרייסי מגריידי?
historyteacher
23 אפר 2020 10:04:04או, עם שתי בחירות לוטרי ב- 1997, ועם רקורד גרוע במיוחד, הם לוקחים את דאנקן ואת מקגריידי… זה דראפט שכואב לסלטיקס אולי יותר מהדראפט של 1986…
historyteacher
22 אפר 2020 20:10:55מה, לא סיפרתי לך על כך ששיקגו החתימה את טום צ'יימברס בקיץ 1988 כשחקן חופשי? ושאיזיה תומאס עבר לשיקגו תמורת סטייסי קינג באמצע נות 1991 אחרי סולחה עם ג'ורדן, ונתן ספירנט אחרון לקריירה שלו? למרבה הצער ההשקעה לטווח הקצר נתנה לג'ורדן אליפות, אבל בעונה לאחר מכן הקבוצה דעכה פלאים…
historyteacher
22 אפר 2020 20:14:05סליחה, התגובה נשלחה פעמיים
historyteacher
22 אפר 2020 20:12:22אגב, התסריט של חתימת דיוויד רובינסון בסלטיקס אכן היה פחד עמוק של הנהלת הספרס ב- 1987. רובינסון בסוף לא חתם עם וולף אלא עם סוכן אחר ואז התחייב לסן אנטוניו, אבל התסריט הזה בהחלט יכול היה להתקיים.
עידו גילרי
22 אפר 2020 23:46:11טוב כי הם שילמו לו שנתיים כדי לא לשחק כדורסל.
עידו גילרי
22 אפר 2020 23:51:33שלא לדבר על החוזה השערוריתי בהיסטוריה פחות או יותר.
historyteacher
23 אפר 2020 09:58:46למה שערורייתי?
עידו גילרי
23 אפר 2020 11:46:38טוב אני מן הסתם קצת מגזים. אבל חוזה שנותן לו כל שנה את הממוצע של שני החוזים הגבוהים בליגה (לאורך כל שנות החוזה). זה סעיף די הזוי שאף אחד בעולם לא היה מקבל עם לא היה לו הלברג' של רובינסון.
historyteacher
23 אפר 2020 16:08:56החכמתי. תודה!
Berch
22 אפר 2020 20:35:51תענוג אמיתי
תודה
🙂
אשך טמיר המקורי
22 אפר 2020 23:29:33מעולה ממש
מנחם לס
23 אפר 2020 05:19:19ייתכן ואני אחד היחידים שממש ראה את לן ביאס. בד"כ אחרי אסונות כאלה מגבירים את ההלל בצורה מוגזמת הרבה יותר מאשר העובדות בשטח. לא במקרה הזה. לן ביאס היה, לדעתי, הופך לסופר-כוכב בליגה הזאת. משהו עם סכוי להיות מין קובי בריאנט כזה. ואני לא אומר זאת ללא מחשבה. הוא היהה הדבר האמיתי.
תודה מורי
historyteacher
23 אפר 2020 10:01:42תודה דוק ולכלולם.
ההנחה היא שאם ביאס היה אכן משחק איתם, בירד ומקהייל לא היו קורסים בריאותית. הסלטיקס של אמצע שנות השמונים אכן היו חמישיה מבריקה, אבל בלי ספסל ובלי צעירים – מקהייל עם רגל שבורה פלייאוף שלם ובירד משחק 40 דקות בערב עם גב כואב – זה גמר אותם. ביאס היה מאפשר להם לשחק פחות ולעשות קאווי…
מולי
23 אפר 2020 21:29:46רק שתדע שהרעיון של טלפון מלארי שמונע את ההליכה למסיבה הוא גאוני! (כמעט כמו הסדרה הזו).
historyteacher
23 אפר 2020 23:32:46חבריו טענו שזו הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שהוא עשה סמים. צובט בלב לקוות שהוא היה מוותר גם הפעם…
חיים
23 אפר 2020 22:11:11סדרה מעולה ופרק מצוין.
פינגבק: הקבוצה הטובה בהיסטוריה – פיניקס סאנס, פרק 1 / המורה להיסטוריה – Hoops