מסע בזמן – בנייתן מחדש של קבוצות גדולות (3) / המורה להיסטוריה

סיאטל של סוף שנות השמונים הייתה קבוצת צמרת קבועה במערב. בק קורט גבוה ואגרסיבי עם מקמילן ואליס, לצד פורוורדים צעירים ומוכשרים בדמותם של דריק מקקי, קסוויאר מקדניאל ומייקל קייג'. אך הקבוצה לא הצליחה להבשיל לכדי מתמודדת של ממש על האליפות, ואט–אט החלה לשקוע. אך בנ.ב.א. לעתים ההליכה לאחור היא זו שמקפיצה אותך קדימה.– ובדראפט 1989 השיגה סיאטל את שון קמפ, ובאופן לא–צפוי היא זכתה בהגרלת הלוטרי בבחירה השניה בדראפט 1990 שהניבה עבורה את הרכז גרי פייטון. כך סיאטל השיגה שני שחקני אול–סטאר קבועים נהדרים שהיוו את הבסיס לקבוצת צמרת לאורך שנות התשעים. שני השחקנים המורכבים – אליס ומקדניאל הועברו תמורת קלעים וותיקים – אדי ג'ונסון וריקי פירס.; הקבוצה שנבנתה הגיעה לגמר ב– 1996 והקשתה על שיקגו הגדולה. אך במסע שלנו במנהרת הזמן, דומה כי ניתן היה להפיק הרבה יותר מאותו עשור עבור קבוצה זו…

בדראפט של קיץ 1991 לסיאטל הייתה בחירה אחת בדראפט, במקום ה- 14. היא שקלה לבחור בסנטר ריץ' קינג, אך הצוות הרפואי לא היה מרוצה ממצבו. היא בחרה בפאור פורוורד המוכשר כריס גטלינג, שחקן התקפה מצוין. למרות המחשבה להעביר את הרכז המחליף אייברי ג'ונסון לדנוור, בחרו סיאטל להשאיר אותו. במהלך העונה הקבוצה חרקה ולא התקדמה – דבר שהביא לחילופי מאמנים; קייסי ג'ונס הוותיק פוטר, וג'ורג' קארל הגיע. הקבוצה גילתה שטף התקפי מרשים, הגיעה לפלייאוף במומנטום מרשים, כשהיא מעיפה את גולדן סטייט שדורגה במקום השלישי במערב, אך מובסת על ידי יוטה בסיבוב השני. עם זאת, התחושה הייתה שלקבוצה יש עתיד בהיר לפניה.

פייטון וקארל – תחילתה של ידידות מופלאה

בקיץ סיאטל, כמו קבוצות רבות אחרות התעניינו בכוכב גדול שקבוצתו והוא הגיעו לקרע בל-יאוחה. הוא טען שהוא פצוע, הקבוצה לא האמינה לו וטענה שהוא מתחזה. לו נמאס לעוף מהפלייאוף בסיבוב הראשון שוב ושוב, והם החלו להטיל ספק האם הוא באמת שחקן פרנצ'ייז (יש חוקרים הטוענים שקלקול יחסים מסוג זה בין קבוצות לכוכבים שלהם היא תופעה שלעתים מתרחשת באקלים היבש של טקסס). זו הייתה סופה של ידידות מופלאה – וחאכים אולג'ואן רצה לעזוב את יוסטון. מיאמי הציעה עבורו את סייקלי, מיינור ובימבו קולס, הלייקרס התעניינו – אבל בסופו של דבר דווקא ההצעה של סיאטל התקבלה: המחיר היה לא-קל: הסנטר המוכשר בנויט בנג'מין, הרכז האהוב נייט מקמילן, צמד הצעירים המוכשרים דנה בארוס וכריס גטלינג, ובחירת הדראפט של פיניקס ב- 1994 שהתקבלה בטרייד על אדי ג'ונסון. חאכים אולג'ואן הגיע למסיבת העיתונאים והביע שמחה על עזיבת יוסטון: 'הבעלים וכל הצוות שם היו בעלי אינטליגנציה נמוכה. נתתי הכל לקבוצה הזאת, והם עשו את כל השגיאות האפשריות. הם ביזו אותי בכך שלא האמינו לי שהייתי פצוע אחרי שפעמים כה רבות עליתי לשחק פצוע עבורם ונלחמתי כמו אריה. אני שמח להיות כאן ומאמין שעם הקבוצה המוכשרת שבנו כאן נגיע להישגים מרשימים". לצד המעבר של אולג'ואן לסיאטל, עזב בארקלי את פילדלפיה ועבר לפיניקס.

חאכים מול הסוניקס, עכשיו ביחד.

בדראפט של אותה קיץ, סיאטל התלבטה האם לבחור בדאג כריסטי האתלטי, אך העדיפה בסופו של דבר את הקליעה הנקייה של יוברט דיוויס, ולחיזוק הקו האחורי החתימה את מאריו אלי הוותיק. כמחליף לאולג'ואן הוחתם הסנטר הצעיר אנטוניו דיוויס שצבר ניסיון באירופה על חוזה של 600,000 דולר. לאחר השינויים הדרמטיים בסגל השחקנים, פתחה סיאטל את העונה עם פייטון ופירס בקו האחורי, וקו קדמי מפחיד ואתלטי של מקקי, קמפ ואולוג'ואן. על הספסל ישבו אייברי ג'ונסון, אלי, יוברט דיוויס, אדי ג'ונסון, מייקל קייג', ואנטוניו דיוויס.

אחרי תחילת עונה איטית במהלכה אולג'ואן התעמת לא-פעם עם השחקנים הצעירים שסביבו, הצליח קארל לגבש את הקבוצה, פירס ואולג'ואן הצליחו לבסס את מנהיגותם בקבוצה, וסיאטל התחילה לשעוט קדימה. לאורך העונה היא נותרה צמודה לניו יורק, שיקגו ופיניקס בראשות הליגה. בפלייאוף סיאטל ניצחה את פורטלנד 1-3, ובסיבוב השני נוצחה יוטה 4-1. במקביל פיניקס ניצחה בקלות את הקליפרס, והצליחה לנצח את סן אנטוניו בשישה משחקים. הכל היה מוכן לגמר המערב הגדול. בארקלי היה במיטבו בסדרה עם 33.2 נק' ו- 14.2 ריב' למשחק, וקמפ ומקקי התקשו להתמודד עמו. מאידך, צמד הסנטרים המוגבלים של פיניקס עשו כל שביכולתם בכדי להקשות על אולג'ואן – אך לשווא: אולג'ואן עשה כרצונו בצבע, וידע למסור החוצה לפירס, ג'ונסון, דיוויס ואלי שקלעו מבחוץ. הסדרה הייתה צמודה להפליא, והגיעה למשחק שביעי: במחצית הראשונה בארקלי החטיא רק פעם אחת, והוביל את פיניקס ליתרון עשר נק'. במחצית השניה פירס ומקקי קלעו מבחוץ, פייטון הקשה על קווין ג'ונסון והמשחק נכנס להארכה. עשר שניות לסיום המשחק מארלי קלע שלשה שהעלה את פיניקס ליתרון נקודה. לאחר שהכדור נהדף החוצה שניה לסיום, מקקי הכניס את הכדור לפייטון שקלע מחצי מרחק סל ניצחון. סיאטל חוזרת לגמר לאחר 14 שנה.

בגמר מול שיקגו (שהצליחה לצלוח סדרה קשה מול הניקס) אולג'ואן וקמפ היו נהדרים, אך הגארדים של סיאטל התקשו לעצור את ג'ורדן שקלע בסדרה 38.2 נקודות. שיקגו זכתה באליפות לאחר שישה משחקים מאתגרים. בעודו דומע, פייטון התראיין כששחקני הבולס רוקדים ברקע. 'אני בטוח אני בטוח שזה שלנו בשנה הבאה. אני בטוח לגמרי. יש כאן חבורה של לוחמים. היינו כל כך קרובים'.

עדיין לא תורך, שון.

בקיץ סיאטל העבירה את אייברי ג'ונסון, יוברט דיוויס ומייקל קייג' לדטרויט תמורת ג'ו דומארס הוותיק, ובחרה בדראפט את הרכז סם קאסל ובסיבוב השני את הפורוורד הקשוח בו אאוטלו. סיאטל נראתה מוכנה לעונת 1993 – חמישיה של פייטון, דומארס, מקקי, קמפ ואולג'ואן לצד ספסל של קאסל, אלי, פירס, א. ג'ונסון, אאוטלו ו-דיוויס. לאחר שנה של שיתוף פעולה, השילוב בין הוותיקים והצעירים עבד מעולה. סיאטל שוב שעטה קדימה בעונה הסדירה; קאסל נבחר לחמישיית הרוקיס השניה, מקקי ופייטון לחמישיית ההגנה, פייטון, קמפ ואולג'ואן לאולסטאר. אולג'ואן נבחר ל- MVP של העונה הסדירה. בפלייאוף המשיכה סיאטל להצליח, לאחר סיבוב ראשון קשה מול דנוור, ניצחון קל מול הלייקרס. בגמר המערב החוזר מול פיניקס הפעם לא היו קשיים, ולאחר חמישה משחקים בארקלי יצא לחופשת הקיץ שלו, וסיאטל חזרה לגמר הליגה – והפעם, מול הניקס.

היה זה גמר מחוספס וקשוח. יואינג עשה את כל שביכולתו מול אולג'ואן, אבל הגארדים שעמדו בפניו לא הצליחו להתמודד עם הזריזות והקליעה של סיאטל, ואוקלי ומייסון התקשו להתמודד עם קמפ שבאתלטיות מרשימה קלע שוב ושוב סלים וירטואוזים. במשחק מספר 2 היה זה קאסל שבאסיסט נהדר מצא את אולג'ואן לסל ניצחון. הניסיון של דומארס ופירס בא לידי ביטוי בעיקר במשחק מספר 4 ו- 5 כשהם קולעים בכל אחד למעלה מעשרים נקודות. המשחק השישי היה צמוד. סטארקס נתן תצוגת קלאצ' עבור הניקס כשהוא קולע 7 שלשות, ומאידך קמפ נתן הצגה בצבע של הניקס בשורה של הטבעות. בדקה האחרונה אולג'ואן חסם את ניסיון השלשה של סטארקס, וקמפ קלע מהעונשין ארבע פעמים בכדי להביא לסיאטל אליפות ראשונה מאז ימי דניס ג'ונסון וסיקמה. אולג'ואן המשתנק מדמעות אושר התחבק עם ג'ורג' קארל והצביע על קמפ ופייטון – 'ביוסטון אף פעם לא הייתה לי עזרה כזאת.של צעירים עם כישרון מדהים'. פייטון דווקא שיבח את הוותיקים אולג'ואן, פירס ודומארס שידעו כל פעם לתת עצה, לקלוע סל מכריע ולהביא את הניסיון הארוך שלהם ממאבקי צמרת לאורך שנות השמונים.

ג'ורג' קארל ושון קמפ. אחרי האליפות, לפני הפיצוץ.

אך האליפות לא השכיחה וויכוחים בנוגע לאגו ולשכר: זמן קצר לאחר החגיגות החל קמפ לדרוש שהחוזה שלו יפתח מחדש. במקביל פנתה הנהלת שיקגו בהצעה מעניינת – העברת הפאור-פורוורד הצעיר והמוכשר תמורת סקוטי פיפן המתוסכל. פיפן, שבעונה שהסתיימה הוביל את הקבוצה שלו בכל חמש הקטגוריות המרכזיות (השני בלבד בהיסטוריה שעשה זאת) מאס בהתנהלות הקבוצה מולו ובתחרות מול טוני קוקוץ', ודרש לעבור. הנהלת סיאטל התלבטה ארוכות אל מול מחאת אוהדים וכעס מצדו של גארי פייטון, לאחר שהשמועה דלפה לתקשורת. במסגרת ההתלבטות ג'ורג' קארל הרים טלפון למייקל ג'ורדן, תוך כדי קריירת הבייסבול שלו. ג'ורדן היה חד-משמעי: 'לכו על זה. סקוטי יהפוך את חבריו לטובים יותר – קמפ לא'. הייתה זו חוות דעת מכריעה והטרייד יצא לפועל עם כמה שינויים קטנים – קמפ, פירס ובחירת דראפט 1997 עברו תמורת סקוטי פיפן ו-וויל פרדו.

קודם נביא את סקוטי.

חודש אל תוך עונת 1994-5 החליטה הנהלת סיאטל ללכת על מהלך דרמטי נוסף. מתוסכלת מחולשה מסוימת בריבאונד וקשובה לבקשותיו לאולג'ואן שחש שאאוטלו ודיוויס לא מצליחים למלא את החור שנפער בקו הקדמי של סיאטל – בוצע טרייד נוסף: וויל פרדו, בו אאוטלו, ואדי ג'ונסון עברו לסן אנטוניו עבור כוכב לא-מרוצה נוסף שהגיע למשבר עם ההנהלה – דניס רודמן. הספרס מאסו בהתנהלותו הלא-רצינית ובחרה להודות בכישלון הניסוי עמו. סיאטל האמינה שרודמן יחזור למוטב.

ואז את דניס.

היה זה שידוך שנוצר בגן עדן: תחת השפעת חברו הטוב דומארס מימי דטרויט העליזים והנהגתו השקולה והרגועה של אולג'ואן, רודמן תיפקד בצורה טובה למעט שני מקרים לאורך העונה – באחת הוא נשך שופט באף במשחק נגד הלייקרס ובשני הוא תפס את הכדור וברח איתו אל מחוץ לאיצטדיון. חוץ ממקרים אלו (שעלו לו בהשעיה ל- 15 משחקים) הוא הוביל את הליגה בכדורים חוזרים (18.2) שוב. החמישיה של סיאטל הפכה לחמישיית הגנה חסרת תקדים בהיסטוריה של הליגה: פייטון, דומארס, פיפן, רודמן ואולג'ואן חנקו את היריבות, כאשר קאסל, אלי, מקקי ודיוויס תרמו את שלהם מהספסל. לאחר עונה של 58 ניצחונות סיאטל העלתה הילוך נוסף בפלייאוף: ניצחונות על יוסטון (שהצליחה לגנוב ניצחון בעזרת סל הניצחון של הרוקי המצוין גרנט היל), על סן אנטוניו ועל יוטה הובילו את סיאטל לגמר – שוב. הגמר מול אינדיאנה הקשוחה היה דומה: סל ניצחון של שרמפף במשחק הראשון העיר את סיאטל, שהפעילה את ההגנה האימתנית שלה ולא איפשרה לפייסרס לעבור את 85 הנקודות באף משחק לאחר מכן בדרך לניצחון 1-4. העיתונאים והאוהדים היללו את הנהלת הסופרסוניקס שבמהלך חסר-תקדים לקחה אלופה וידעה לעצב אותה מחדש – בדרך לאלופה מרשימה אף יותר. פייטון שפך על חבריו שמפניה בצווחות בעוד הוא נשבע לכל עיתונאי סביבו ששני הטריידים היו יוזמה שלו. סיאטל וההגנה המפחידה שלה שיגשגו גם בעונה הבאה: קבוצות נעצרו מולה על 70 נקודות לעתים תכופות. שוב היא צלחה את הפלייאוף ללא אתגר של ממש; אך בצד השני חיכתה יריבה מאיימת במיוחד – הניקס. באמצע העונה ג'ורדן, אחרי שנתיים וחצי של כישלונות בבייסבול בחר לפרסם מכתב מרגש – 'אני חוזר הביתה' בעודו בוחר לחזור ולשחק בעיר בה נולד–ניו יורק. החמישה של הארפר, ג'ורדן, לארי ג'ונסון, אוקלי ויואינג הצליחה לנצח את אורלנדו במשחק השביעי. הניקס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בצורה משכנעת, אבל אז קארל ערך שינוי בחמישיה – דומארס ירד לספסל, פיפן עבר לשמור על ג'ורדן, רודמן עבר לשמור על יואינג ואולג'ואן שמר על אוקלי באופן שאיפשר לו לבוא ולעזור בהגנה. מפלצת ההגנה של סיאטל חזרה לנשוך, והניקס הפסידו את שלושה המשחקים הבאים. המשחק השישי היה צמוד. ג'ורדן קלע עד לסוף הרבע השלישי 38 נקודות, בעוד שאולג'ואן ופייטון מחזיקים את סיאטל במשחק. בחמש הדקות האחרונות של המשחק פיפן קלע שתי שלשות על הפנים של ג'ורדן. בעשר השניות האחרונות ג'ורדן קיבל את הכדור, כידרר שש פעמים ועלה לג'אמפ המוכר ביותר בעולם. חסימה של פיפן. המשחק הסתיים – סיאטל אלופה בפעם השלישית.

לא הפעם, מייקל.

בעונה הבאה הפסידה סיאטל בגמר המערב נגד יוסטון המוכשרת של רג'י מילר, גרנט היל ואלונזו מורנינג, שהפסידה בגמר נגד אורלנדו של הארדווי ושאקיל לצד הרוקי הסנסציוני קובי בריאנט. סיאטל עוד חזרה בעונת 97-8 והצליחה לאחר פלייאוף רצחני להעפיל לגמר. בשידור החוזר של הגמר מול אורלנדו התפתחה סדרה היסטורית. אולג'ואן, פצוע ומותש הצליח להגביל את או'ניל ל- 21.1 נקודות למשחק (11 נקודות פחות מהממוצע שלו לאורך העונה), אך התקשה לבוא לידי ביטוי בהתקפה. רודמן ופיפן סיפקו הגנה מרשימה על הארדווי ובריאנט. היה זה פייטון שלקח את נטל ההתקפה על כתפיו, ועם ממוצע של 23.4 נקודות למשחק סחף את קבוצתו המותשת לניצחון קשה במשחק השישי כשהוא זוכה בתואר השחקן המצטיין של הגמר. 'אנחנו הקבוצה הגדולה של הדור הזה' הוא התייפח בפני המצלמה בעודו מתחבק עם רודמן שבחר ללבוש שמלת כלה בצבע ורוד לחגיגות הניצחון. ג'ורג' קארל, מחובק עם סקוטי פיפן, האיש בעל שש טבעות האליפות. קארל צרח למצלמות – 'אף פעם אל תזלזלו בלב של אלופה – הוכחנו את זה בסדרה הזאת". סיאטל של שנות התשעים היא ללא ספק אחת מהשושלות הגדולות בתולדות הליגה ובוודאי קבוצת ההגנה הגדולה מכולם.

מסמן את היעד הבא. לא קרה בסוף.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

      2. Ljos

        19 אפר 2020 19:08:16

        מודה שאהבתי את השיוויוניות שבחלוקה של הפוסטים של המורה להיסטוריה בין שלושתכם.
        ושכל פעם היה מישהו שטעה לחשוב שאתם כתבתם את הפוסט.

    2. historyteacher

      19 אפר 2020 13:15:52

      קבוצה מעולה. עשתה עונות של 60 ניצחונות, והפגינה הגנה ואתלטיות יותר מכל קבוצה בשנות ה- 90 (למעט שיקגו, וזה אומר הרבה)
      כמובן שבתסריט הזה הם קצת יותר טובים…

    3. Avri

      19 אפר 2020 17:33:37

      ממש לא היתה קבוצה בינונית. עשו מעל 60 נצחונות 3 פעמים. איפה הם ואיפה יוטה של היום. אבל, מורה להסטוריה, לאן נעלם דטלף שרמפף האגדי?

  3. עידו גילרי

    19 אפר 2020 10:51:16

    שמע יצרת מפלצת והרגת מיתוס בו זמנית…
    העובדה שהאקים לא עבר בטרייד באותו קיץ עדיין מדהימה אותי. באקלים של ימינו אין סיכוי שזה היה קורה.

    1. historyteacher

      19 אפר 2020 13:16:26

      קבוצה מעולה. עשתה עונות של 60 ניצחונות, והפגינה הגנה ואתלטיות יותר מכל קבוצה בשנות ה- 90 (למעט שיקגו, וזה אומר הרבה)
      כמובן שבתסריט הזה הם קצת יותר טובים…

      1. historyteacher

        19 אפר 2020 13:17:44

        זה היה כל כך ברור שאולג'ואן יעבור באותו קיץ. הוא ויוסטון כבר ניתקו כל קשר לחלוטין. כל מעבר שלו היה משנה לגמרי את פני הנ.ב.א. למשך שנות ה- 90

        1. עידו גילרי

          19 אפר 2020 13:20:04

          וזה לא כאילו שני הצדדים השלימו והחליטו להמשיך הלאה. מעניין עד כמה ההגעה של רודי טי שינתה את פני התמונה.

          1. historyteacher

            19 אפר 2020 13:32:14

            שאלה טובה… זו אכן הייתה הפתעה. יוסטון הפכה תוך קיץ לקונטנדרית אחרי שנים של בינוניות. לא היו שינויים של ממש בסגל השחקנים.

  8. historyteacher

    19 אפר 2020 13:27:57

    חאכים היה כל כך טוב, והקרע שלו עם יוסטון היה כל כך מוחלט, שזה היה מאוד קרוב שהוא יעבור. העומק של סיאטל באמת הפך אותה למועמדת העיקרית לקבל אותו בטרייד. כמובן שגם הטרייד בין שון קמפ לפיפן כבר היה די סגור, ולפי מה שג'ורג' קארל סיפר בספרו לאחרונה, ג'ורדן ממש לחץ עליו ללכת על זה.
    לפי ג'ורדן אם פיפן לא היה בשיקגו, קרוב לוודאי שהוא לא היה חוזר לשם, כך שהטרייד הזה גם היה משנה לגמרי את פני הנ.ב.א. במשך שנים קדימה.

    1. עידו גילרי

      19 אפר 2020 13:32:33

      אני לא רואה אף קבוצה של אז שיכולה להתחרות בהרכב של אולוג'אן, פייטון, פיפן ורודמן ועוד הוספת להם היובי דו כתואם קר ואת הספסל של האליפויות של הרוקטס…

  11. Ljos

    19 אפר 2020 14:23:18

    וב-24 באוקטובר, 2006, האקים פרץ למשרד של הווארד שולץ, שבר לו את העט, אמר "לא" ויצא, משאיר מאחוריו את הבעלים של רשת סטארבאקס מפוחד ומצונף בפינה. אומרים שעד היום קליי בנט מחכה ליד הפקס לתשובה לגבי המכירה של הסופרסוניקס.

  12. Berch

    19 אפר 2020 14:30:21

    אחלה טור מורה להיסטוריה יקר.
    גם נתת אליפות לג'ורג' קארל וגם ליואינג.
    חבל שבארקלי לא קיבל אחת (אולי בעתיד)
    מ ו ש ל ם
    🙂

  13. jefffoster10

    19 אפר 2020 15:46:42

    זה חלום מאוד מאוד יפה
    בעיקר שקבוצה של ג'ורג' קארל עושה הגנה טובה
    פוסט נהדר, נהניתי לקרוא
    ולטובת הדור הצעיר של האתר, וביניהם אני, נשמח לשמוע את הסיפור של הקרע בין האקים ליוסטון (פעם ראשונה ששמעתי על זה)

    1. עידו גילרי

      19 אפר 2020 15:57:30

      אולוג'ואן חתם ב1986 על הארכת חוזה שסגרה אותו ברוקטס 11-12 שנה קדימה. רק שאז הליגה תפסה תאוצה והחוזה שלו נהיה מצחיק ביחס ליכולת שלו. האקים ממש לא היה מרוצה ורצה לפתוח את החוזה. הרוקטס סירבו ממש לא באלגנטיות וגם לא נראה שהם מתאמצים לבנות קבוצה קונטנדרית סביבו .
      ואז היה הקטע עם הפציעה שהקבוצה האשימה אותו והוא ממש נכנס בהנהלה בפומבי (קרא להם אידיוטים פחות או יותר).
      ואז הוא דרש טרייד שלא קרה. ואופס תוך שנתיים יש לו אליפות…

        1. עידו גילרי

          19 אפר 2020 17:53:52

          גם בתקופה המדוברת היה לו את אחד החוזים הגבוהים בליגה (לשנה הספציפית). הוא פשוט הסתכל קדימה וראה את החוזים שמקביליו קיבלו שהיו בסקלה אחרת לגמרי.

  15. שחר דלאל

    19 אפר 2020 17:17:42

    נהדר, תודה רבה.
    .
    סיאטל האמיתית נפלה קורבן למוסר עבודה נזיל, שפגע ביכולת ובמרקם הקבוצה והוביל לטרייד ששלח את קמפ לקליבלנד בתמורה לווין בייקר. ואז הגיעה השביתה, כולם חזרו לא בכושר (חוץ מפייטון כמובן) והקבוצה התפרקה מבפנים באופן סופי.

  16. מנחם לס

    19 אפר 2020 18:58:04

    הטורים של המורה להסטוריה נהדרים ממש. אולי פאקו כבר כתב זאת, אבל היה מעניין מאד לדעת על המורה הזה. מי הוא? בן כמה הוא? מה הוא עיסוקו? מהיכן הוא.

    דבר אחד שאף פעם לא הבנתי זה מה הבעייה להיכנס עם שמל האמיתי? אני הייתי גאה עם מאמר כזה, והייתי רוצה שכל חברותי וחברי יקראו אותו עם שמי ככותב המאמר!

    1. historyteacher

      19 אפר 2020 22:35:11

      תודה על המחמאות. ממש.
      בן 43, מורה להיסטוריה, ד"ר להיסטוריה רומית/תקופת בית שני, מאוד אוהב כדורסל אינטליגנטי (קוקוץ' פינת סבוניס, ליד סימטת סטף קרי) וקורא מושבע של דוקטור לס מאז שנות השמונים – עיתונים, ספרים, הכל עדיין על המדפים אצל ההורים.
      צרכן מושבע של האתר ומשתדל לכתוב קצת סביב סדרות הגמר אבל רק עכשו בימים ההפוכים של הקורונה מצליח להפסיק להיות כפוי-טובה ולהתפנות קצת יותר ולהחזיר טובה על כמה שנים של הנאה מאתר מרתק

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט