מסע בזמן – בנייתן מחדש של קבוצות גדולות (5) / המורה להיסטוריה

מאז הצטרפה לליגה ב- 1989, מינסוטה טימברוולבס ביססה את מעמדה כ… כ… איך נגדיר זאת? ככלום. היא לא זכתה בבחירה הראשונה בדראפט, היא לא התקדמה, היא לא השתפרה. בעוד שעמיתותיה לאקספנשיין תוך 4-5 שנים רצו קדימה עם כוכביהן (שאקיל, לארי ג'ונסון, אלונזו מורנינג, גלן רייס וסייקלי במיאמי) מינסוטה נתקעה במקום. באופן פלאי היא הצליחה לפשל בכל בחירת דראפט אפשרית – לוק לונגלי (בחירה 7) ואלמור ספנסר (בחירה 6) היו גבוהים כשם שהיו כושלים. לייטנר (בחירה 3) ואיזיה ריידר (בחירה 5) היו עם מספרים נהדרים ואופי מחורבן. דונייל מארשל הועף מהקבוצה בטרייד עוד בעונת הרוקי שלו. הג'נרל מנג'ר החדש, קווין מקהייל, שחזר הביתה למינסוטה אחרי שנותיו בבוסטון, נראה היה כממשיך את המסורת העלובה של הקבוצה כאשר בדראפט האיכותי של 1995 התעקש לבחור בתיכוניסט כל-כך רזה עד שהוא כלל לא הטיל צל כשעמד מול השמש – קווין גארנט. עשרים וחמש שנים לאחר מכן, כאשר מינסוטה זקפה לזכותה אותו מספר עונות פלייאוף כמו מספר טבעות האליפות של רוברט הורי, נדמה שרק מסע בזמן יכול להציל את הפרנצ'ייז המיוסר הזה…

קווין מקהייל זיהה די מהר את הפוטנציאל הטמון בקווין גארנט. מקל מהלך, צעיר, ללא עמדה מוגדרת על המגרש – אבל נוטף כישרון טבעי ומכור לעבודה קשה. מקהייל החליט לוותר על מרבית שחקניו האיכותיים בכדי לאפשר לביג-טיקט לבוא לידי ביטוי. באמצע עונת 1995 הוא שלח את כריסטיאן לייטנר לאטלנטה תמורת הסנטר אנדרו לאנג. זמן קצר לאחר מכן הועבר איזייה ריידר לפורטלנד תמורת בחירת סיבוב ראשון בדראפט הקרוב. מעתה – היה המסר – זו הקבוצה של גארנט.

בדראפט של 1996 היו למינסוטה שלוש בחירות: הבחירה ה- 5, הבחירה של פורטלנד (מספר 17), הבחירה ה- 35 בסיבוב השני. בבחירה החמישית בחרה מינסוטה בגארד מקונטיקט, ריי אלן. למרות סיכומים מוקדמים עם מילווקי על החלפה בינו לבין הבחירה הרביעית, סטפן מרבורי, חברו הטוב של גארנט ורכז מסחרר, קווין מקהייל החליט, בתחושת בטן, להישאר עם בחירתו המקורית. בבחירה ה- 17 בחר מקהייל בשחקן תיכונים נוסף, ג'רמיין או'ניל. בבחירה ה- 35 הוא בחר בשותפו של ריי אלן לקו האחורי בקונטיקט, הישראלי דורון שפר. במהלך הימים הבאים ספג קווין מקהייל ביקורת אינסופית 'גן ילדים במינסוטה' כתבו המקומונים על הבחירה בבוגר תיכון נוסף. רבים שחטו את מקהייל על כך שוויתר על רכז כריזמטי שיכול היה להשלים את גארנט טוב בהרבה מהקלע המופנם שנבחר. מקהייל ניתק את הטלפון בביתו, הפסיק לקרוא עיתונים, ולא יצא מהבית במשך שבוע שלם.

לעונת 1996-7 עלתה מינסוטה עם תמהיל משונה של וותיקים וצעירים: הסנטר אנדרו לאנג, הפורוורד סם מיצ'ל, הגארד דאג ווסט והרכז טרי פורטר – מבין כל אלו רק הפורוורד טום גוגליוטה היה שחקן איכותי באמת. מהצד השני ניצבו הצעירים – שני בני עשרה דקיקים, ושני גארדים ביישנים שכל הזמן מתלחשים ביניהם ומעבירים חוויות על הקפיטריה ביוקון.  שבוע לאחר תחילת העונה החליט מקהייל לעבות את עמדת הסנטר ולהחתים את דין גארט, שחקן ששיחק 8 עונות באירופה. ברגע האחרון הוא העדיף לוותר עליו ולהחתים סנטר נמוך אך שרירי שלא נבחר בדראפט האחרון – בן וואלאס.

למרות הערבוב המשונה שרקח מקהייל, באופן מפתיע הקבוצה התחילה להיראות כמו קבוצה נ.ב.א. לגיטימית. גוגליוטה קלע 20 נקודות למשחק, גארנט הפך לשחקן עם ממוצעי דאבל-דאבל (14.3 נק' ו- 10.1 ריב') וריי אלן, למרות התחלה איטית, הפך לקלע אמין עם 17.2 נק' למשחק. הקבוצה עדיין סבלה מחולשה בעמדת הרכז (למרות רגעים שבהם שפר ואלן שיחזרו את הכימיה שלהם מימי קונטיקט, כימיה שהיוותה את אחד השיקולים לבחור ברכז הישראלי) ובעמדת הסנטר, כאשר לאנג, וואלאס ואו'ניל מתקשים לספק מספיק הגנה וריבאונד. ברגע האחרון העפילה מינסוטה לפלייאוף, בפעם הראשונה בתולדותיה. היא הובסה בסיבוב הראשון 3-0 על ידי יוסטון, אך הייתה תחושה חגיגית שמשהו חדש מתחיל בארץ 10,000 האגמים.

בעקבות האכזבה מהסנטרים הצעירים שלה, או'ניל ו-וואלאס, שקלה מינסוטה לוותר עליהם ולהחתים סנטר מנוסה יותר כמו סטנלי רוברטס אך בסופו של דבר פליפ סנדרס, מאמן הקבוצה, שיכנע את מקהייל לתת בהם אמון. לעונת 1997-8 הופיעה מינסוטה עם קבוצה דומה (למעט החתמתו של שחקן CBA זניח בשם ברוס בואן) בציפייה שההתבגרות של הצעירים תמשיך להצעיד אותה קדימה. הצפיות אכן התממשו, כאשר גארנט נבחר לראשונה לאול-סטאר, אלן ביסס את מעמדו כאחד הקלעים הטובים בנ.ב.א ובן וואלאס החל להראות יכולות הגנה וריבאונד טובות מאוד בעמדת הסנטר. באמצע העונה נפצע הפורוורד הפותח טום גוגליוטה, שהיה באמצע העונה הטובה בקריירה שלו, וברוס בואן מצא את עצמו מגיע מקצה הספסל לחמישייה הפותחת. הוא הפגין יכולת הגנתית טובה וקליעה יעילה כשהוא תורם 20 דקות למשחק. גם דורון שפר הלך והתקדם, וכאשר טרי פורטר נעדר במשך כעשרים משחקים בשל פציעה, שפר פתח בחמישייה והוכיח יכולות טובות. מינסוטה הגיעה שוב לפלייאוף, אך שוב הפסידה, הפעם בסדרה צמודה מול סיאטל שנגמרה ב-3-2. 

קיץ 1998 עמד בסימן של שינויים – מייקל ג'ורדן פרש והליגה כולה נדרכה באמונה מחודשת שהאליפות חזרה להיות בהישג ידם של בני תמותה רגילים. ללא קשר, הליגה הוקפאה בשל שביתה ארוכה שעיכבה את תחילת העונה. מינסוטה עצמה התאכזבה לגלות שגוגליוטה בחר לעזוב את הקבוצה ולחתום בפיניקס תמורת סכום נמוך יותר מאשר הציעו לו בקבוצתו המקורית. טרי פורטר, שסיים חוזה, חתם במיאמי. מקהייל חש שהקבוצה נמצאת בקו פרשת מים – אם עוד שחקנים יעזבו אותה לטובת מזג אוויר נורמאלי וקבוצות שמתחרות על האליפות, הכל יתפרק. הוא ישב וחשב מה אפשר לעשות בכדי לקדם את מהלך הפיכתה של מינסוטה לקבוצת צמרת? רעיון אחד היה להחתים פרי אייג'נט משובח – ג'ו סמית'. למרות שמו הרגיל, ג'ו סמית' היה שחקן מצוין, בחירה מספר אחת בדראפט 1995, סנטר-פורוורד איכותי.  סמית' יספק קליעה בצבע, מה שאו'ניל ו-וואלאס התעקשו להימנע מלתת לקבוצה. אבל ג'ו סמית' היה יקר מדי – פילדלפיה הציעה לו חוזה של 80 מיליון דולר. הפיתרון היה פשוט – להחתים את סמית' על חוזה נמוך לעונה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת בכדי שאפשר יהיה להחתים עוד שחקנים במקביל – ואז לתת לו חוזה ארוך ו'שמן'. זו הייתה עסקה מתוחכמת, ערמומית  – ולחלוטין לא-חוקית. העונש על עסקאות אפלות מעין אלו יכול היה להיות קנס של מיליונים ואובדן בחירות דראפט למשך שנים ארוכות. מקהייל כמעט והשתכנע לכת על המהלך הזה, אך בסופו של דבר וויתר. טובות שתי ציפורים בצבע (וואלאס ואוני'ל) מאשר שאני אהיה ציפור אחת בכלא, מלמל לעצמו מקהייל פתגם אירי עתיק, בטרם פנה לטפל בבעיה הדחופה יותר – רכז. עם כל הכבוד לדורון שפר, מקהייל לא ראה בו רכז יוכל להוביל את מינסוטה לשלב הבא. הוא ישב עם רשימותיו וחיפש רכז פנוי. 'אוקיי, יש כאן משהו. מוכשר, ראית משחק, קליעה, KG אמר עליו שהוא אחלה בנאדם, לא מקבל דקות משחק בקבוצה שלו".

דאג ווסט, בחירת הדראפט של מינסוטה, נסטרוביץ',  ובחירת הדראפט של שנת 2000 נדדו לפיניקס, ובתמורה הגיע בחור קנדי נחמד עם חיוך קבוע – הרכז המחליף של הסאנס, סטיב נאש. בתום השביתה הגדולה הסתבר כי השידוך בין נאש, אלן וגארנט היה מושלם. נאש נראה כמי ששוחרר מכבלים שעד כה הגבילו אותו, וביסס את עצמו כרכז מצוין, שהפך את סגנון המשחק של מינסוטה למהיר פי-כמה. קווין גארנט הפך מבעל פוטנציאל לכוכב של ממש, וריי אלן קלע שלשות בקצב מסחרר. בואן ו-וואלאס כיסחו, נשכו ושרטו, וג'רמיין או'ניל הפציע כשחקן של ממש מהספסל. מינסוטה סיימה עם רקורד חיובי של 32-18, ובפלייאוף התמודדה בסיבוב הראשון עם יוטה. הייתה זו סדרה קשה ומותחת בין סטוקטון ומאלון מהצד האחד לבין ממשיכיהם הצעירים – נאש וגארנט. למרות הניסיון העדיף של יוטה, סגנית האלופה בשנתיים הקודמות, הרי שההתלהבות והאנרגיות של מינסוטה היוו יריב שקול. לאחר שוויון 1-1, במשחק השלישי קלע קארל מאלון סל ניצחון במשחק שהגיע לשתי הארכות. במשחק הרביעי היה זה דווקא שחקן הספסל של מינסוטה, דורון שפר, שמצא את עצמו פנוי לקליעת שלשת ניצחון. במשחק החמישי והמכריע היה זה ריי אלן שבתצוגת קליעה מרשימה עם 7 שלשות הכריע את המשחק – לראשונה מינסוטה עוברת סיבוב בפלייאוף. בסיבוב השני התמודדה מינסוטה עם פורטלנד. בן וואלאס וג'רמיין או'ניל נתנו תצוגת הגנה מרשימה על ראשיד וואלאס וסאבוניס, כאשר קווין גארנט קולע מחצי מרחק שוב ושוב בסדרה נפלאה בה קלע בממוצע 28.2 נק'. לאחר סדרה קשה, מצאה את עצמה מינסוטה במשחק השישי בפיגור של 18 נקודות. תצוגת שלשות של נאש ו-אלן החלה קמבק הדרגתי, שהגיע לשיאו ברבע האחרון כאשר פורטלנד קרסה תחת הלחץ. מינסוטה העפילה לגמר המערב. מהצד השני ניצבה סאן אנטוניו עם צמד המגדלים שלה – דאנקן ורובינסון. הללו עשו שמות בהגנה של מינסוטה, והסדרה נגמרה לאחר 5 משחקים. הספרס המשיכו הלאה לאליפות, והטימברוולבס חזרו הביתה להתאמן ולהתכונן לעונה הבאה. בטיסה חזרה הביתה נשמע צחוקו של ברוס בואן: "אמנם הפסדנו, אבל לפחות שלוש פעמים הורדתי לדאנקן החנון הזה בעיטה טובה ממש". גארנט הסתובב אליו, עצבני ואמר בקול רם, רם מדי: "זה נחמד. זה אפילו מצחיק. אבל היינו יכולים לנצח אותם. בעונה הבאה זה שלנו". 

גארנט טעה. למרות חיזוק הספסל עם בחירות הדראפט הפורוורד הרוסי אנדריי קירילנקו והגארד ראג'ה בל, למרות שג'רמיין או'ניל נבחר לשחקן השישי עם 13.5 נק' ו- 8.8 ריב' מהספסל, למרות שבן וואלאס וקווין גארנט נבחרו לחמישיית ההגנה, וברוס בואן לחמישיית ההגנה השנייה, למרות שהקבוצה התקדמה ל- 52 ניצחונות, זאת לא הייתה העונה שלה.  פציעה בקרסול של ריי אלן וכאבי גב לסטיב נאש היו סימנים מעורר דאגה בשבוע לפני הפלייאוף, ובסיבוב הראשון פיניקס הפתיעה אותה בניצחון קל 3-1. 

במינסוטה נשמעו עוד ועוד קולות שזה לא ילך. הקבוצה בנויה עקום מהיסודות, כך הם טענו. גארנט הוא שחקן נהדר, אבל לא נועד להוביל קבוצה. אותו הדבר בנוגע לריי אלן. הם לא ווינרים, לא מנהיגים. ברוס בואן ובן וואלאס הם נגרים מדופלמים. שפר יהודי מדי. קירילנקו רוסי מדי. אונ'יל לא מנוסה וחסר אחריות. עונת 2000-1 התחילה באווירה דכאונית משהו בלב כל ההאשמות הללו, אך עד מהרה הסתבר שהקבוצה הזאת גם יודעת לשחק כדורסל לא-רע. עם רצפים של 10 ו- 12 ניצחונות רצופים, מינסוטה סיימה עם רקורד של 59 ניצחונות ו-23 הפסדים. קווין גארנט נבחר ל- MVP עם אינטנסיביות חסרת תקדים. נאש ואלן נבחרו יחד איתו לאול סטאר, ו-וואלאס ובואן ביססו את מעמדם כשחקני הגנה מהבכירים בליגה. אבל ככל שהפלייאוף התקרב, הליחשושים על חולשותיה של הקבוצה התגברו, והמשוכה בדמותה של האלופה עם שאקיל וקובי נראתה גבוהה מדי. הפלייאוף התחיל בסדרה מול דאלאס המוכשרת של וובר וסטויקוביץ'. ההגנה של מינסוטה נראתה מצויין והצליחה להגביל את אחת ההתקפות הטובות בליגה ל- 93.1 נקודות למשחק. וואלאס ואו'ניל שלטו בצבע, ואלן ונאש ביססו את מעמדם כקו האחורי הטוב בליגה. הסדרה נגמרה בשלושה משחקים קלים. בסיבוב השני התמודדה מינסוטה עם גולדן סטייט המבריקה של וינס קרטר וראשיד וואלאס. שוב ההגנה והאינטנסיביות של מינסוטה הוכיחו את עצמן: ריי אלן היה במיטבו, קווין גארנט הוגדר על ידי השדרים כ'שחקן השלם ביותר במשחק היום' עם שני טריפל דאבלים בתחילת הסדרה. נאש הפגין יכולת קליעה מדהימה עם 17 שלשות בסדרה ב- 0.642 אחוזי קליעה. הסדרה נגמרה בסוויפ נוסף, כאשר הדבר המעניין ביותר בסדרה היה התגרה בין ג'רמיין או'ניל לראשיד וואלאס. ראשיד חנק את או'ניל עד שעיניו התחילו להתגלגל לאחור – רק לאחר שבן וואלאס נתן לו אגרוף ברקה, ראשיד התעלף ושיחרר את אחיזתו. דיוויד שטרן השעה את ראשיד ל- 20 משחקים, ואת או'ניל ובן וואלאס למשחק בודד כאשר הקומישינר מחמיא לו על שהציל את חייו של חברו לקבוצה בתגובתו המהירה. ראשיד הודיע בתקשורת שבן וואלאס מבחינתו בן מוות, והחשבון ייסגר בזמן ובמקום המתאימים. גם ללא בן וואלאס, הסתיימה המשחק הרביעי בקלילות. 

גמר המערב הגדול הפגיש שתי קבוצות ללא הפסד בפלייאוף – הלייקרס הביסו ללא קושי את פיניקס ואת סאן אנטוניו, כאשר קובי ושאק נראים בלתי מנוצחים עם למעלה משלושים נקודות לכל אחד בממוצע. שאקיל הודיע בראיונות שהוא מתנצל מראש על מה שהוא הולך לעשות לוואלאס ואו'ניל בשידור חי בשעות שגם ילדים צופים – וחטף קנס של 10,000 דולר משטרן.  המשחק הראשון היה צמוד מאוד. הלייקרס הצליחו להאט את אלן ונאש, ושאקיל עשה כרצונו בצבע בשני צידי המגרש. למרות קמבק בדקות האחרונות בהנהגת צוות הספסל בהנהגת הצעירים בל וקירילינקו, הסתיים המשחק בניצחון של הלייקרס. במשחק השני מינסוטה עלתה נחושה בהרבה: קווין גארנט נראה היה כגיבור על –  מלקט ריבאונדים מעל לראש של שחקני הלייקרס, מטביע בעוצמה, חוטף וחוסם. נאש מסר מסירות בלתי אפשריות, וריי אלן חזר ותפס את הטאצ'. המשחק הסתיים בניצחון בהפרש של 18 נקודות. במשחק השלישי הלייקרס ניסו להכניס את שאקיל למשחק ומסרו לו שוב ושוב. בן וואלאס, למרות נחיתות הגובה שלו, עמד כסלע מוצק ושוב ושוב לא נתן לשאקיל לקלוע מעליו. למרות שקובי התפוצץ בדרך ל- 37 נקודות, שאר הלייקרס היו חסרי אונים מול משחק ההתקפה המהיר של הטימברוולבס. במשחק השלישי בואן הצליח לבלום את קובי, וואלאס המשיך לעצור את שאקיל, וגארנט ואלן שיתפו פעולה בדרך ל- 68 נקודות. באופן שלא יאומן, מינסוטה הובילה 1-3 על האלופה מלוס אנג'לס.

במשחק החמישי שאקיל נכנס לבעיית עבירות, בין היתר בשל התסכול שלו מההגנה של ביג בן עליו, וברייאנט לקח את המשחק עליו. 48 זריקות שהניבו 52 נקודות הובילו את הלייקרס לניצחון על מינסוטה 90-98. במשחק השישי התפתח משחק אדיר, נאש קלע 6 שלשות מ- 9 זריקות, קירילנקו עלה מהספסל ותרם תרומה משמעותית בשני צדי המגרש. גארנט אמנם החטיא זריקות רבות, אבל ליקט 18 ריבאונדים והשיג 4 חסימות ו- 7 חטיפות במפגן רב-תחומי. וואלאס המשיך לתסכל את שאקיל. הצוות המסייע של הלייקרס התעורר, הורי וקוקוץ' קלעו שלשות, לייטנר קלע כמה סלים מריבאונד התקפה, וקובי, למרות החטאות רבות, נתן הגנה גדולה על ריי אלן. בדקה האחרונה בריאנט קלע סל קשה על הפנים של אלן, גארנט החטיא זריקה נוחה והלייקרס ניצחו. הסדרה הושוותה, והמשחק השביעי והמכריע עתיד היה להיות בלוס אנג'לס. בן וואלאס נקלע לבעיית עבירות כבר ברבע הראשון, וג'רמיין או'ניל לא הצליח לעצור את שאקיל שצבר 14 נקודות מהירות. השופטים הדביקו עבירות מהירות גם לראג'ה בל שניסה לשמור על בריאנט, וקירילנקו הועף מהמשחק בטענה שקילל ברוסית את האמא של השופט. בפיגור של 14 נקודות במחצית, גארנט כינס את הקבוצה בחדרי ההלבשה: "השופטים נגדנו, התקשורת נגדנו, דיוויד שטרן נגדנו, שאקיל שוקל כמו כל הקו הקדמי שלנו, פיל ג'קסון משתמש בכישופים אינדיאנים. אין לנו סיכוי" ואז הוא צעק עד שהקירות רעדו – "תאמינו! הכל אפשרי! תאמינו!" במחצית השניה זו הייתה מינסוטה אחרת לחלוטין. גארנט קלע שוב ושוב, ריי אלן הצליח לכפות על קובי זריקות בלתי אפשריות, ובן וואלאס, עם ארבע עבירות, הצליח שוב ושוב לגרום לשאקיל להסתבך ולאבד את הכדור. גארנט סיים את המשחק עם 35 נקודות, 17 ריבאונדים ו- 6 חסימות, ובדקה האחרונה, אחרי הטבעה מדהימה על הראש של לייטנר, שיחרר זעקה מהדהדת לתקרת האולם. המשחק הסתיים בניצחון 112- 103 של מינסוטה, שעלתה לגמר. חילופי ההאשמות בין קובי, שאקיל וג'קסון נמשכו שבועות ארוכים. קובי התעקש על טרייד ועבר בהמשך הקיץ לניקס תמורת סטפן מרבורי ושתי בחירות דראפט בדראפט 2003, אחת של הניקס והשניה של קליבלנד. 

הגמר כבר היה אנטיקליימקס מוחלט, כאשר אורלנדו של דאנקן, קאסל וגרנט היל ניסתה לעצור את ההתלהבות של מינסוטה – לשווא. דאנקן זכה להגנה משובחת מבן וואלאס, ואף הועף מהמשחק השלישי לאחר שחבט בברוס בואן ששם לו רגל במאבק על ריבאונד. אלן ונאש קלעו וחדרו שוב ושוב, ג'רמיין או'ניל הפגין יכולת קליעה מצוינת מחצי מרחק. אבל מעל כולם היה גארנט שנראה היה כאילו לא יורד לנוח על הספסל אפילו לא לרגע. הסדרה נגמרה בניצחון 1-4. אחת התמונות המפורסמות בתולדות הליגה היא של קווין גארנט עם ידיו פרושות לתקרה עם הכדור בכף ידו, עיניו עצומות בחוזקה והוא זועק "הכל אפשרי!" .הפרשנים ידעו לשבח את מינסוטה הצעירה, שכל שחקניה כמעט מתחת לגיל שלושים, שידעה להיבנות בסבלנות. בפגישה בבית הלבן, הנשיא אל גור שיבח את גארנט שנתן השראה לנוער של ארצות הברית, ושיבח את התרומה של שחקניה הבינלאומיים של הקבוצה – שפר, קירילנקו ונאש. המושבה הבינלאומית במינסוטה תוגברה כאשר מקהייל בחר בדראפט רכז צרפתי לא-מוכר בשם טוני פארקר, וסנטר טורקי בשם מהמט אוקור. הרכז הישראלי שפר בחר לעזוב במפתיע את הקבוצה ויצא למסע מסביב לעולם.

בעונה שלאחר מכן, 2001-2, חלה ירידת מתח במינסוטה, ולאחר 52 ניצחונות בעונה הרגילה, היא הפסידה בגמר המערב 4-2 לסקרמנטו של ג'ייסון קיד, סטויקוביץ', דיבאץ', ונוביצקי. סקרמנטו ניצחה בגמר את פילדלפיה של אייברסון וקארל מאלון. בפגרה קווין מקהייל התמודד עם כמה בעיות – המרכזית שבהן: ג'רמיין או'ניל דרש לפתוח בחמישייה ולקבל חוזה של 9 ספרות. מקהייל סירב, ואו'ניל בחר לעזוב את הקבוצה ולחתום בניו יורק. מקהייל פנה לשוק השחקנים החופשיים והחתים את הסווינגמן הוותיק לטרל ספרוול על חוזה נמוך – הוא הסביר לעיתונאים שלמרות שיש לו ילדים להאכיל, יותר חשוב לו צ'אנס אחרון לאליפות יחד עם אלופים כמו ריי אלן, גארנט, נאש וביג בן. בעונת 2002-3 המשיכה מינסוטה להוביל את המערב, כאשר נאש נבחר ל- MVP של הליגה. בבפלייאוף היא ניצחה בקלות את סאן אנטוניו, את פיניקס בסיבוב השני, ובגמר המערב עמדה להתמודד עם האלופה, סקרמנטו. הייתה זו סידרה אפית בין נוביצקי וגארנט, קיד ונאש, סטויקוביץ' ואלן, דיבאץ' ובן וואלאס. בסדרה מותחת והפכפכה הסתבר שההגנה של מינסוטה היא עדיין הטובה בליגה. במשחק השישי נאש נתן הצגה נהדרת של 32 נקודות ו- 18 אסיסטים, פארקר הצעיר קלע שלושה סלים מכריעים ברבע האחרון, וגארנט חסם את ניסיון הזריקה של נוביצקי בשניה האחרונה. בגמר פגשה מינסוטה את בוסטון הנהדרת. בוסטון (שהשיגה בטרייד חד-צדדי את דאנקן שמאס בפציעותיו של גרנט היל באורלנדו) העמידה קבוצה מצוינת עם בילאפס (שאחרי תחילת קריירה איטית החל לפרוח בעונתו החמישית בקבוצה) ופול פירס.  דאנקן, שחגג באליפות היחידה שזכה בה מול גארנט הצעיר, מצא את עצמו מתמודד כעת עם דגם חדש ומשופר. גארנט ובן וואלאס חסמו את הצבע בפניו, ובואן וספרוול מנעו מפירס לבוא לידי ביטוי. בילאפס אמנם קלע סל ניצחון במשחק השלישי של הסדרה, אבל העוצמה של מינסוטה הכריעה אותו ואת חבריו; בניצחון במשחק החמישי בבוסטון, רקדו נאש, אלן, גארנט וחבריהם כשהם חוגגים אליפות  שניה מרגשת. הטימברוולבס חזרו וחגגו אליפות בעונה לאחר מכן – בגמר המערב מול הלייקרס של שאקיל והרוקי הסנסציוני לברון הובהר שוב שבן וואלאס הוא הקריפטונייט לשאקיל הגדול, כמו שגם שאק הודה בראיון לאחר ההדחה. זכורות התמונות של לברון הצעיר ממרר בבכי כאשר גארנט מנחם אותו ולוחש לו שגם יומו יגיע. בגמר מול אלופת המזרח, הניקס, שוב פגשה מינסוטה את קובי בריאנט ופיל ג'קסון. בריאנט השיג את ממוצע הנקודות הגבוה לסדרת גמר עם 43.8 נק' למשחק, אך מינסוטה ניצחה את הסדרה בחמישה משחקים, כאשר ריי אלן נבחר לשחקן המצטיין של הגמר, בעיקר בזכות השלשה הדרמטית שלו במשחק המכריע. גם האליפויות של 2006 ו-2008 היו מרגשות ודרמטיות בדרכן. 

בתכנית מיוחדת של NBC במלאות עשור לאליפות הראשונה של מינסוטה, ישב המראיינים, צ'ארלס בארקלי ודיוויד רובינסון, וראיינו את כוכבי הקבוצה הגדולה ההיא. בארקלי קבע שגארנט הוא הפאור-פורוורד הגדול בהיסטוריה. "גם נוביצקי ודאנקן היו טובים בעשור הקודם, אבל בסופו של דבר הם לא הביאו הישגים. נוביצקי לפחות נשאר נאמן לסקרמנטו והביא לה אליפות, אבל דאנקן האופורטוניסט הציני, שרדף אחרי אליפויות ועבר בין חצי מקבוצות הליגה, פגע במורשת של עצמו ונשאר עם האליפות הבודדת שלו מסאן אנטוניו. גארנט הוכיח את עצמו כאחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק, כווינר שאין כמוהו, ברמה של ביל ראסל ומייקל ג'ורדן". בעוד נאש, אלן, בואן, גארנט ו- וואלאס משתדלים שבכל זווית צילום יראו את אצבעות ידם עטויות בחמש טבעות האליפות, נאש דיבר בעדינות על כך שקצת כואב לו על הכוכבים הגדולים של הדור שבגלל השושלת ממינסוטה נאלצו לוותר על חלום האליפות – בילאפס, פירס, ג'ינובילי, גאסול,סטאודמייר,  ואלו שנאלצו להסתפק באליפות אחת  – שאקיל, קובי, קיד, נוביציקי, דאנקן." רובינסון הנהן בהבנה בעוד בואן ו-וואלאס  בצד נשפכים מצחוק 'זה המשחק, אח שלי, זה המשחק. מי שרך, מי שמוותר לעצמו – לא זוכה. אנחנו, כאן במיני, זכינו כי רצינו את זה. רצינו את זה ממש." גארנט הנהן בהסכמה מולם – "כשרוצים את זה ממש – אז הכל אפשרי, בייבי, הכל אפשרי".

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. אהבתי מאוד. חושב שהם הקבוצה המתאימה ביותר לפרוייקט, כי בזבזו שנות שיא של אחד השחקנים המוכשרים שהליגה ראתה. מעניין מה היה קורה אם גארנט היה בספרס ודאנקן במינסוטה

  2. מעולה ושנון כרגיל תודה..סורי רק זה פלטון ספנסר העגלה..אלמור זה הבחור עם הבעיות הנפשיות שהקליפרס כמובן בחרו בדראפט..וככה ללכלך על דאנקן?נפש עדינה ורגישה כמוהו?אותך לראשיד וולאס

  3. תודה. מצוין כרגיל. באמת קבוצה שבזבזה במובן מסוים את שנות השיא של הכוכב שלה. סדרת לשפר על הדרך קריירה חביבה מאוד בליגה.

  4. ואני הכי אהבתי את: "קובי התעקש על טרייד ועבר בהמשך הקיץ לניקס תמורת סטפן מרבורי ושתי בחירות דראפט בדראפט 2003, אחת של הניקס והשניה של קליבלנד. " למרות שדי בטוח שגם זה לא היה עוזר לניקס….

  5. תודה רבה.
    ההחמצה הגדולה היא אכן בטרייד בדראפט 1996. הם בחרו בריי אלן והעבירו אותו תמורת מרבורי, שנטש אותם די מהר וחירב לעצמו את הקריירה. השילוב בין הקליעה הטהורה של אלן לגארנט התגשם 12 שנה אחר כך בבוסטון, אבל בזמן אמת הם יכלו ליצור שושלת נהדרת.
    שפר? הוא באמת היה כוכב בקונטיקט ויכול היה למצוא נישה נחמדה בליגה אם לא היה מוותר וחותם במכבי.

  6. גדול. אל תדאג הם היו מוצאים דרךלחרב גם את זה. השילוב בין נאש אלן וגארנט יכול היה להיו אדיר.
    יכול להיות שהיינו רואים מינסוטה של גארנט אחרת אם לא השטות המטומטמת עם ג'ו סמית . זו בהחלט החלטה אומללה.
    אהבתי גם שדאנקן עשה בסוף את הדרך לאורלנדו.

    1. נאש וגארנט היו חברים ממש טובים (אחת הסיבות שארנט רצה לעבור לפיניקס ולא לבוסטון…) כך שזה יכול היה לעבוד טוב גם בהקשר הזה

  7. תודה המורה. אני זוכר כל כך טוב שב-1996-7 הייתי בטוח שמינסוטה היא הדבר הבא. אחת הבעיות הגדולות שלה היתה המאמנים שלה. לפליפ סאנמדרס ניגמר, ומקהייל תמיד היה מאמן חלש ללא כריזמה וללא תקשורת עם השחקנים. בתור אנליסט הוא הרבה יותר טוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט