סופרמן נגד פלאש!
או מה קורה כשהשחקנים הכי מהירים ואתלטים מתחרים על הנסיון לתפוס את הפוטבול.
סופרבול 2015 אולי יזכר כסופרבול שסופית הפך את בריידי לקווטרבאק הגדול בכל הזמנים, אבל בטוח יזכר כסופרבול שסופית הכריע את השאלה: בריידי או מאנינג?
אבל צריך לזכור ש-22 שניות לסיום המשחק, הפוטבול בידיים של סיאטל, שצריכים רק יארד בודד בשביל לנצח את המשחק. יארד אחד בודד.
ומי שהכריע את המשחק לא היה בריידי. זה היה הקורנרבאק מלקולם באטלר שחטף את המסירה של ווילסון (הקווטרבאק של סיאטל)
"אם אויבך חושב שאתה רחוק – גרום לו לחשוב שאתה קרוב. אם אויבך רגוע – תלחיץ אותו, ולהפך." (סון טסו)
אז אלו שחקני ההגנה עם המשימה הכי קשה – לעצור את התקפת המסירה:
הסייפטי (strong safety, free safety)
"שמור את חבריך קרוב ואת אויביך קרוב יותר." (סון טסו)
הסייפטי הם דיפנסיב באקס שממוקמים 10-15 יארד מקו ההגנה ותפקידם לכסות את שחקני המטרה של של ההתקפה למסירה למרכז השדה (בדרך כלל הסלוט רסיבר והטייט אנד, אבל יכול להיות כל שחקן שרשאי לקבל מסירה כולל הראנינג באקס והווייד רסיבר)
בדרך כלל עולים למגרש סטרונג סייפטי (סייפטי חזק) ופרי סייפטי (סייפטי חופשי)
"אם תשלח תגבורת לכל מקום תהיה חלש בכל מקום." (סון טסו)
הסטרונג סייפטי בדרך כלל חזק יותר מהפרי סייפטי, אבל הסיבה שהוא נקרא הסייפטי החזק היא לא בגלל חוזקו, אלא בגלל שתפקידו לכסות את הצד החזק של ההתקפה (הצד בו ממוקם הטייט אנד) הסייפטי החזק ממוקם בדרך כלל קצת יותר קרוב לקו ההגנה ובנוסף לכיסוי המסירה, הוא גם עוזר בהגנה נגד משחק הריצה.
(סטרונג סייפטי קאם צ'אנסלור)
"איזה הוא מצביא משכיל בהתקפה, שיריבו אינו יודע על מה יגן. איזה הוא מצביא משכיל בהגנה, שיריבו אינו יודע מה יתקיף." (סון טסו)
הפרי סייפטי בדרך כלל מגיב למשחק – הוא עוקב אחרי המהלך של ההתקפה ומגיב בהתאם. היות והוא מצוות לכיסוי הקווטרבאק, והיות ובדרך כלל הקווטרבאק זורק מתוך "הכיס" שיוצרים עבורו שחקני קו ההתקפה, הפרי סייפטי כשמו הוא – חופשי לעזור בכיסוי שחקן התקפה אחר. כאשר ההתקפה מוסרת, בדרך כלל הפרי סייפטי יעזור לקורנר באק שבצד המגרש שלו.
נהוג גם להשתמש בפרי סייפטי בבליץ' על הקווטרבאק (בגלל שאין לו שחקן לכסות)
(אד ריד, אולי הפרי סייפטי הגדול בתולדות ה-NFL)
הקורנרבאק (cornerback)
"כליל המעלות הוא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה." (סון טסו)
הקורנרבאק מגנים על עומק המגרש, תפקידם לצפות את מסירת הקווטרבאק, לנסות להגיע לפוטבול לפני הרסיבר, ובמידה והרסיבר תפס את הפוטבול – לתקל אותו.
הקורנרבאק ממוקמים מימין ומשמאל קו ההגנה, קרוב לגבולות המגרש.
התכונות הנדרשות מהקורנרבאק הם מהירות אדירה, זריזות וגמישות. בגלל שאסור לקורנרבאק לגעת ברסיבר לפני שזה תפס את הפוטבול, תפקידם הוא אולי הקשה ביותר לביצוע.
בשבוע הבא:
הקווטרבאקים הגדולים!
(בריידי מוכיח שהוא גדול!!!)
טיפה סרוחה
13 יול 2015 19:07:28שוב תודה גיא.. מעולה…
john
13 יול 2015 20:00:21מעניין מאוד גיא. הקטע עם בריידי קורע
אני לעולם לא אתחבר טוטלית לפוטבול וללא שום סיבה מיוחדת. סתם חוסר כימייה עם הספורט. אני מקפיד על הסופרבול וזהו.
גיא
13 יול 2015 20:19:32כשרק צופים בסופרבול, אני יכול להבין למה לא מתחברים
(השעה המאוחרת, ההפסקות הבלתי נגמרות)
אבל כשאתה מתחיל לצפות ביום א', 20:00, השעה שרוב משחקי המחזור משוחקים, אין סיכוי שלא תתמכר.
השעה נוחה.
בהפסקות פשוט מדלגים ל-"רד זון", תוכנית שמציגה את האירועים המרכזיים, מכל המגרשים, בזמן אמת.
והספורט – מדהים.
שחקן שיודע לזרוק כדור בצורת חללית למרחק של 10-40 מטר למטרה בתנועה בדיוק לא הגיוני, כל זאת בזמן שחבורת גורילות עם כוח של דובים ומהירות של אריות מנסים לצוד אותו.
חבורה של גלדיאטורים שמאיישים את קווי ההגנה וההתקפה מזנקים אחד על השני בעוצמה של שעטת פילים, ובחן של רקדניות בלט,
וביניהם מנסה משוגע עם עור חזיר בידו לרוץ בסבך ממוטות בקריז ולהתחמק מנסיונות לשתול אותו לקרקע, רק בשביל להתקדם כמה יארדים בודדים.
מה יש לא לאהוב???
(כפי שניתן להבין, מומלץ גם לחובבי נשיונל ג'יאוגרפיק…)
איש הערפל
14 יול 2015 01:45:46צריך לגור בארה"ב ואז בלתי אפשרי לא להתמכר, גם אני לא הייתי חובב על של המשחק אבל כמה שנים כאן וזהו. הבאסה היחידה שאני לא מתחבר לאף קבוצה באופן טוטאלי אז הצפיה במשחקים פחות מרגשת.
p
13 יול 2015 20:11:29תודה גיא.
טור ענק כרגיל. אבל למה להזכיר לי את המשחק הזה…?
שבועיים של דכאון היו לי אחריו…
גיא
13 יול 2015 20:21:24אני אוהד של דנבר. אתה יכול לדמיין איך הרגשתי כשהם שיחקו שנה שעברה בפלייאוף (אם אפשר לקרוא לזה "שיחקו"…)
דובי
13 יול 2015 20:34:47ברונקוס זה ג'ון אלוויי מהתקופה של מונטנה או שאני מערבב?
p
13 יול 2015 20:54:38תנחומיי.
.אני מבין שזה קשה יותר אז להגיד שבריידי טוב ממנינג? או שזה ביטוי כעס ואכזבה ממנינג?
לטעמי מנינג היה רע בסופרבול ההוא, אבל רחוק מכמה שהאופנסיב ליין שלו היה רע.
גיא
13 יול 2015 21:10:23אני ממש אוהב את מאנינג, ולדעתי הוא אחד הגדולים ששיחקו (או לפחות שיצא לי לראות)
אבל זה שאני אוהד שחקן (ומתוקף היותי אוהד הברונקוס -אני אוטומטית נגד הפטס) לא מונע ממני להודות שבריידי, בעיקר בפלייאוף, הוא ברמה של הגדול מכולם – מונטנה.
אני לא חושב שזה מוריד במשהו ממאנינג. כשמאנינג במיטבו, זו חווייה אסטטית מדהימה. זה כמו לראות כירורג שהוא גם חוזה עתידות.
לפני ההפסד השנה היה ברור שהוא פצוע, ופשוט כאב הלב לראות אותו מנסה, ולא מצליח.
ןההפסד לסיאטל – יש למאנינג חלק. אבל אני חייב לתת קרדיט לאחת ההגנות המרשימות והחכמות שיצא לי לראות.
p
13 יול 2015 21:15:32המשחק החל בטעות הטרגית של הסנטר (?) ומשם פשוט התדרדר.
אני לא אוהב את הפטס. מרגיש כמו הקבוצה שכולם אוהדים (לא עוזר שהמשרד השני הגדול של החברה שלי בבוסטון). כמו לייקרס/בוסטון ומנצסטר יונייטד.
אני חושב שוילסון קצת אנדררייטד. אין ספק שהוא מסתמך המון על ההגנה הטובה בליגה והרנינג בין הטובים, אבל עדיין החלק שלו ענק.
אומנם הוא כמעט הפסיד לסיאטל את המשחק בעצמו מול גרין ביי, אבל בסוף הוא היה שם בחזרה ובשתי מסירות ענק בהארכה הביא את הנצחון.
גיא
13 יול 2015 21:27:43בדיוק 2 המשחקים שמראים עד כמה המאמנים בפוטבול חשובים. גרין ביי הפסידה בגלל השמרנות של מאמנה, וסיאטל הפסידה בגלל החלטה תמוהה של לא לנסות לרוץ יארד 1 עם מרשון "החיה" לינץ'.
בדיוק 2 המשחקים שמראים עד כמה פוטבול הוא ענף מדהים –
הכל יכול לקרות.
(זה היה הסנטר רמירז עם הפלופ)
וווילסון?- עוד מעט יהיה לו חוזה ענק להצדיק.
אני חושב שהוא הראה ניצוצות של קווטרבאק שיודע גם לשחק מהפוקט, ולא רק לרוץ ולאלתר (ע"ע קיפרניק)
p
13 יול 2015 22:42:20לגמרי.
קשה לי להגיד איזה מאמן יותר הפסיד את המשחק שלו.
לא סובל את קפרניק.
ולווילסון היה משחק סיינט לואיס השנה של 300 יארד מסירה ו-100 ריצה. היחיד בהיסטוריה. אני יודע שיש הישגים מרשימים מזה (500+ מסירה לדוגמא), אבל עדיין, די מדהים.
גיא
13 יול 2015 20:53:14אני עם אלווי והדנבר ברונקוס מאז תקופת הלוזריות כאשר הפסידו 2 סופרבול רצופים ב-87' ו-88' ואז שמו את חותם הלוזריות הגדול בתבוסה 55-10 לניינרס בראשותו של מונטנה.
אחר כך הגיע טארל דייויס הגדול ששחרר לחץ מאלווי והקבוצה זכתה ב-2 סופרבול רצופים ב-98' ו-99'.
עידו גילרי
13 יול 2015 23:00:38אני לא אוהב את תווית הלוזרים שהדביקו לברונקוס של סוף שנות ה-80. אנישם שוכחים את הניסים שאלווי והחברים שלו עשו כדי להגיע לסופרבולים הנ"ל (מי שלא זוכר מוזמן לשאול את אוהדי הבראונס). בנוסף השנים האלו היו בשליטה מוחלטת של ה-NFC גם בלי קשר לברונקוס. לגבי התבוסה לניינרס באמת אין על מה להתלונן – זו אחת הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה של הליגה אם לא ה- .
גיא
14 יול 2015 04:49:58כשאני כותב לוזריות, אני מתכוון ל-"לוזריות". לא מאמין במושג.
הם היו קבוצה חד מימדית עד הגעת טארל דייויס. זה כל ההבדל.
לא שונה מהעובדה שבריידי זכה רק באליפויות כשלקבוצתו הגנה סופר חזקה. בשנים שניו אינגלנד הסתמכו על התקפת ה-"נו האדל" בהנהגתו של בריידי הם לא הצליחו לזכות.
לא הופך אותו לפחות גדול.
עידו גילרי
14 יול 2015 09:21:57צריך לזכור שב-2007 הייתה לפטריוטס גם הגנה מצויינת – רק הקסדה של טיירי וההגנה האדירה של הג'ייאנטס באותה עונה עצרו את המכונה הזו שההתקפה של התבססה לחלוטין על בריידי.
Italy Ezra
13 יול 2015 21:18:08אני מעריץ גדול של סון טסו ואני ממליץ בחום לראות את התוכנית ״אומנות המלחמה״ בערוץ ההיסטוריה!
כתבה מעולה, אני נדבקתי בחיידק הפוטבול כלפני לצי שנה . טוב לדעת שבישראל י ש עוד אנשים שחושבים שפוטבול זה ספורט של חבורת מגודלים עם קסדה שמדביקים כדור לדשא בצבע שונה!
Italy Ezra
13 יול 2015 21:19:58שלא חושבים*
חצי שנה*
יש*
סליחה על הטעויות אני פשוט מקליד מהסמארטפון.
מנחם לס
13 יול 2015 21:48:32אנשים שוכחים שמנינג חזר מפציעה שאיש לא האמין שיצליח לחזור ממנה.
הוא אחד הקוורטרבקים הגדולים עם חסרון אחד: הוא לא מסוגל לרוץ שני צעדים עם הכדור, ובפוטבול המודרני אין אפשרות להצליח ללא קוורטרבק נייד. לא חייב להיות ספור אתלט כי גם בריידי לא, אבל בריידי יכול לתת 2-3 יארדס כשצריך.
עידו גילרי
13 יול 2015 22:41:44זה נכון שמאנינג לא רץ גם כשמכוונים לו אקדח לרקה . זה גם נכון שבריידי הפך את הק"ב-סניק למהלך היעיל ביותר בפוטבול. אבל מצד שני שניהם לא ק"ב ניידים ואי אפשר להגיד ששניהם לא מצליחים. מאנינג גם הראה שהוא יכול להפתיע בריתה לדוגמא במשחק הנפלא מול דאלאס לפני שנתיים כשהוא הריץ נייקד-בוט סטייל ג'ו מונטנה.
נכון שיש כמה ק"ב מאד נייידים בטופ כרגע (רוג'רס,לאק, ואפילו ווילסון) אבל מצד שני יש גם ק"ב כמו איליי מאנינג, ג'ו פלאקו, ודרו בריס – כולם חיות כיס מצויות שזכו יחד ב4 סופרבולים בעשור האחרון (בנוסף לאלו של בריידי ופייטון).
עידו גילרי
13 יול 2015 22:05:47טוב, מכיוון שאנחנו כאן גם בקטע חינוכי אז כמה תוספות.
נתחיל במידת המגע המותרת בין המגינים לתופסים. בחמשת היארד הראשונים לאחר קו ההתגוששות (אני מת על התרגום הזה) מותר למגינים לדחוף את הרסיברים אבל לא לאחוז בהם. מעבר לחמשת היארד הנ"ל דחיפה נחשבת מגע לא חוקי שגוררת עבירה של חמישה יארד וניסיון ראשון אוטומטי. אחיזה או תפיסה של המגן על התופס בכל שלב בו הוא ללא כדור היא גם עבירה שגוררת עונש של חמישה יארד ודאון ראשון.
כאשר הכדור נמסר באוויר המגן יכול לתאקל את הרסיבר רק כשהכדור מגיע אל התופס אבל לאו דווקא לאחר שתפס אותו. המגינים הטובים יודעים להכניס את היד או לתאקל ברגע הנכון כך שהרסיבר לא יצליח להשלים את התפיסה.
לשני השחקנים יש זכות שווה לנסות לתפוס את הכדור ואם אחד מתקל או מושך את השני זאת עבירת פאס-אינטרפירנס. במקרה שהמגן הוא זה שהפריע זאת עבירה שגוררת נסיון ראשון אוטומטי מהמקום בו נעשתה (גם אם הכדור נזרק 50 ירד מעבר לקו). במקרה והרסיבר הוא זה שביצע את העבירה העונש הוא עשרה יארד מקו התחלת המהלך.
עידו גילרי
13 יול 2015 22:19:59לגבי הכיסוי ההגנתי של התופסים. הרבה מהגנת המסירה היום מבוססת על הגנה איזורית מכיוון שקשה מאד בחוקים הנוכחיים של הליגה לכסות רסיברים באחד על אחד.
המשמעות היא שהשחקנים שנסוגים לאחור – הסייפטי, הקורנרים ולעיתים גם ליינבקרים מחלקים את כיסוי השדה בעומק על פי איזורים שנקבעו מראש. כשיש כיסוי כזה יותר קל להגנה להביא שמירה כפולה למקום בו נזרק הכדור מה שהופך את השלמת המסירה לקשה בהרבה. מהצד השני זה גם מצריך יותר תיאום בין שחקני החוליה האחורית. הק"ב הטובים יודעים למצוא את הנקודות הרגישות בתפרים של כל הגנה איזורית כזו להשחיל לשם את הכדורים (אמרתם מאנינג?).
המערך שגיא העלה הוא המערך ה"קונבציונלי" אבל בעידן המסירה של היום הרבה יותר נפוץ לראות שלושה רסיברים כשאחד מגיע בעמדת הסלוט (בין הרסיבר הרחוק לקו ההתקפה). זה מאלץ את ההגנה להקדיש לכיסוי שלו עוד שחקן. בדרך כלל זה יהיה או ליינבקר או שהקבוצה תעלה עם מערך בו חמישה שחקני קו אחורי (מה שנקרא חבילת ניקל).
יונתן שגב
14 יול 2015 02:36:38רגע, תנו לי להבין: יש בסך הכל בהגנה 7 שחקני ״חומה״, שני קורנרבקים ושני סייפטים? אני בטוח מפספס משהו…
גיא
14 יול 2015 05:19:07בגדול, כן. אבל כמו שכתב עידו, יש קבוצות שעולות עם מערך אחורי מעובה על חשבון אחד הליינבקרים (אז יהיו 5 שחקני קו אחורי)
עידו גילרי
14 יול 2015 08:57:45זה לא מדויק. נראה לי שמה שאתה קורא לו שחקני חומה הוא שחקני קו ההגנה שממוקמים ישירות מול קו ההתקפה. ביניהם לבין החוליה האחורית נמצאת מה שבאופן מסורתי הייתה החולייה החשובה ביותר בהגנה – חוליית הליינבקרים.
הליינבקר הוא תפקיד מורכב מכייוון שלמעשה הוא מעורב בכל מהלך, בין אם זה ריצה או מסירה. הם צריכים לקרוא את מה שההתקפה עושה ובהתאם לכך לרוץ קדימה כדי לעצור את הרץ עם הכדור אןו אחורה כדי לכסות את הרסיברים שנמצאים בשטח שלהם.
גיא
14 יול 2015 05:15:29תודה על ההרחבה ,עידו.
הטרידה אותי השאלה לאיזה עומק להכנס בפוסטים הראשונים.
ובחרתי להצמד לתאור כללי של תפקידים על המגרש כך שמי שבכלל לא מכיר יוכל בכלליות להתחיל להבין את התנועה של ההגנה
(ברור שקו ההגנה זו הכללה גסה. איפה 4-3 או 3-4 שאולי מהוות את השינוי הגדול בדרך בו המשחק שוחק לאורך השנים)
אני מקווה תוך כדי העונה לרדת לרזולוציות של האסטרטגיות של ההגנות השונות עם משחקים רלוונטים.
תודה גדולה במיוחד, גם לכל מי שמשתתף בדיון בתגובות. נראה לי שניתן מהתגובות ללמוד יותר מאשר מהפוסטים עצמם.
עידו גילרי
14 יול 2015 09:19:51כמו שכבר אמרתי לקחת על עצמך משימה ממש לא פשוטה.
אני חושב שהדרך שבחרת מנגישה את הספורט לקהל הרחב בצורה הטובה ביותר, בלי לחפור יותר מדי.
ינתי פרזי
14 יול 2015 08:37:25ג'ו מונטנה
עגל
14 יול 2015 13:54:13גיא תודה על עוד פוסט שמקדם אותי באפסילון לעבר הבנת הספורט המורכב הזה. זה מתחיל להזכיר לי את ימי מונטנה העליזים, את "המקרר" (שכחתי איך קוראים לו) והקווטרבק של שיקגו מסוף שנות ה-80 (גם אותו שכחתי). 🙂
האיורים עוזרים (כדאי להגדיל). את העניינים המתקדמים אנינ מציע להשאיר לתגובות בין מביני העניין אחרת הטקסט יהיה מורכב מדי.
גיא
14 יול 2015 14:43:17בסוף שנות ה-80 ה-QB של שיקאגו היה ג'ים הארבו (כיום מאמנה של בולטימר. נחשב לאחד המאמנים הטובים ב-NFL) שלא ממש התבלט בשנותיו כ-QB.
המקרר (וויליאם פרי) הוא אחד מגדולי (תרתי משמע) שחקני הברס, זכו בסופרבול 86'.
עידו גילרי
14 יול 2015 14:53:16אני חושב שעגל מתכוון לג'ים מקמהון שהיה הק"ב שלהם בסופרבול. זו הייתה העונה הראשונה שהפוטבול ממש היכה גלים בארץ.
חוץ מזה אתה מבלבל באחים לבית הארבו – ג'ים (המאמן המודח של הניינרס) היה היחיד מביניהם ששיחק בליגה. דווקא בימים שלו בקולטס הוא היה לא רע. ה"מקרר" פרי הרבה יותר גדול בממדים מביכולת שהוא הציג – בסופו של דבר שחקן מאד בינוני עם הייפ מוגזם.
גיא
14 יול 2015 15:29:10אתה צודק. ג'ון הארבו הוא מאמן הרייבנס. ג'ים אימן את הניינרס ואת סטנפורד.
מקמהון עזב את הברס ב-86'. בסוף שנות השמונים הארבו היה ה-QB של הברס.
לוויליאם "המקרר" פרי לעולם ישאר ה-TD בסופרבול:
https://www.youtube.com/watch?v=e59Y9nG9v3A
כשמדברים על איכות – אז בלי שאלה הכוכבים של הקבוצה באו מההגנה:
ריצ'ארד דנט (HOF), זכה בסופרבול MVP, השתתף ב-4 פרו בול.
מייק סינגלטרי (HOF), השתתף ב-10 פרו בול, זכה פעמיים בשחקן ההגנה של השנה. אחד מגדולי הליינבקרים של כל הזמנים (אוהדי הברס יטענו שהוא הגדול מכולם)
עידו גילרי
14 יול 2015 15:59:05אם כבר נותנים את הקרדיט למי שהגיע בקבוצה הזו ולא לנערי הפוסטר (מקמהון ופרי) אז חובה לציין בהגנה גם את דן המפטון (שחקן קו ההגנה) שגם מצא את מוקמו בהיכל התהילה לאחר שכמו סינגלטרי בילה את כל הקריירה בשיקגו.
בהתקפה כמובן שיש אחד יחיד ומיוחד שאמנם היה בשלהי הקריירה אבל עדיין אחד מחמשת הרצים הטובים בהיסטוריה – וולטר "סוויטנס" פייטון.
מקמהון שיחק בברס עד הפלייאוף של 1989 וגם אחריו הק"ב היה טומזק.
בחצי הראשון של שנות ה-90 הארבו היה הק"ב של הברס.
גיא
14 יול 2015 16:09:52אז הפעם אחרי בדיקה, ולא סתם מהשרוול,
88 הייתה שנתו האחרונה של מקמהון בשיקאגו.
ב-89 טומצ'ק פתח כ-QB (הארבו עלה מהספסל) ב-90 הארבו כבר קיבל את המושכות.
וולטר פייטון היה תותח. כבר יש לי פוסט על ראנינג באקס בו הוא יקבל את הכבוד הראוי.
גיא
14 יול 2015 16:10:48וכמובן שהתכוונתי לשרוול שלי.
עגל
15 יול 2015 07:52:36תודה חברים, בטח שהתכוונתי לג'ים מקמהון.
היה גם עוד רץ אחד (רסיבר) אגדי שנכנס להיכל התהילה ושכחתי את שמו . . . אני לא מתכוון לאו. ג'יי סימפסון הזכור לשמצה