כמו בפרק הראשון, בו גילינו את הכוחות הפועלים על יאניס, גם בפרק זה, המפצח את סודות האטום של הגוף השני, מילוואקי, נבדיל בין כוחות מסדרים שונים.
כוחות מסדר ראשון
קבוצה שיאניס מעוניין לעבור אליה
העדפותיו של השחקן משפיעות על מאזן הכוחות בין הקבוצה המוכרת לבין הקונות הפוטנציאליות בשוק, הן המועדפות על השחקן והן אלה שלא. ראינו זאת, למשל, כשאנתוני דייויס, השקנאי, הצהיר שהוא מעוניין בטרייד רק ללייקרס.
כפי שציינו בפרק הקודם, חוזהו של יאניס כולל את העונה הקרובה – 2027, ואחריה אופציית שחקן ל-2028, כך שבפועל, מי שתיקח את יאניס, כנגד רצונו, מבטיחה לעצמה אך ורק את העונה הקרובה. לכן, אם יאניס לא יבטיח לקבוצה המטרידה עבורו שיאריך חוזה בשורותיה, נכונותה של הקבוצה השנייה לשלם עבורו תפחת בהתאם, וכתוצאה מכך תפחת גם האטרקטיביות של ההצעה עבור מילוואקי.
התמורה עבור יאניס
אז נניח שמצאנו קבוצה שיאניס רוצה לעבור אליה (בפוסט הקודם), ונניח שנמצא קבוצה שמעוניינת ביאניס (בפוסטים הבאים. אי אפשר הכל ביחד. סורי). נשאלת השאלה מה מילוואקי רוצה לקבל עבור יאניס? לאן היא רוצה להגיע ביום שאחרי? ואיך היא מתכוונת לעשות זאת?
שאלות טובות, ואנחנו כאן כדי להשיב עליהן, בהצלחה מוגבלת, כמובן. בפרק זה נתאר את המרכיבים האפשריים והרצויים של התשלום, כלומר מהו "המטבע העובר לסוחר" בביזנס הזה.
נאמן לתפיסתי מימים ימימה, אני סבור שהיכולת של קבוצה משוק פחות אטרקטיבי, דוגמת מילוואקי, להמציא את עצמה מחדש כקונטנדרית בתוך זמן קצר, ובכן, יכולת זו הינה מוגבלת ביותר. לכן, מילוואקי צריכה לצבור נכסים שאם וכאשר יצטברו, ויתבררו כמוצלחים, יחזירו אותה לקונטנדרשיפ, ובהם:
כוכבים צעירים
האופציה המועדפת על מילוואקי, כמו על כל קבוצה שהסופרסטאר שלה מעוניין לעבור הלאה, היא למצוא כוכב צעיר שיוכל להוות את הבסיס לקבוצה הגדולה הבאה שלה.
אבל, מרבית הקבוצות שיש להן כוכב צעיר לא ישמחו לשלוח אותו למילוואקי עבור יאניס – כמו שהסברנו בפוסט הקודם, "כל הקטע" הוא שהקבוצה המטרידה עבור יאניס תישאר קונטנדרית, והחלפת כוכב אחר במשנהו לא בהכרח תחזק את הקבוצה מספיק על מנת להפוך לקונטנדרית. בנוסף, לא ברור שהצרחה של כוכב צעיר עבור יאניס – שהוא אמנם יאניס אבל בכל זאת מבוגר, מבסס את משחקו על אתלטיות, ובשנים האחרונות גם פציע – תחזק את הקבוצה מספיק בהווה על מנת להצדיק את ההיחלשות בעתיד. לכן, כוכבים צעירים לרוב לא יעמדו על הפרק בסיטואציה כזו, ובמקרה שכן, לא אחת הם יהיו עם כוכבית קטנה כזו, המטילה ספק בהיותם כוכבים או באפשרות שיהיו כאלה בעתיד.
ובכל זאת, הן מבחינת מילוואקי, והן מבחינת קבוצות השוקלות להטריד עבור יאניס, זוהי אפשרות שאי אפשר להתעלם ממנה.
האם הספרס, הזקוקים לביג מן לצד וומבי, (ובמקומו כשהוא נח), שחקן טוב בהגנה ובהתקפה, ושחקן שהוכיח את עצמו בשלבים הגבוהים ביותר, מוכנים לשלוח למילוואקי חבילה סביב דילן הארפר? האם הספרס עם יאניס ובלי הארפר היא קבוצה טובה יותר? לא יודע, אבל זה בוודאי תרחיש שצריך להעמיק בו.
כנ"ל בנוגע לאוקלהומה המאוכזבת, שלא תתקשה להרכיב חבילה סביב צ'ט, ג'יי-ויל או מיטשל. האם השחקנים הללו נתפשים על ידי מילוואקי כטובים מספיק על מנת לבנות סביבם את הקבוצה הגדולה הבאה של הבאקס? ואם כן, האם יאניס הוא מה שאוקלהומה צריכה? גם זה תרחיש שיעלה על שולחננו בהמשך.
בחירות סיבוב ראשון
לנוכח הקושי להשיג כוכבים צעירים, אזי בחירות סיבוב ראשון, ובוודאי בחירות צמרת בסיבוב הראשון, הן, לטעמי, הנכס השני בערכו, והנגיש יותר, עבור קבוצות בכלל, וקבוצות משוק פחות אטרקטיבי בפרט.
ראשית, לדעתי בחירות אלה הן האופציה המרכזית לגייס סופרסטאר בפוטנציה, שיתכן ויוכל להוביל את הקבוצה לקונטנדרשיפ בשנים הבאות.
שנית, ניתן לסחור בהן עבור סופרסטארים בפוטנציה, ואף עבור סופרסטארים בפועל המעוניינים לעבור למקום אחר.
שלישית, בניגוד לשחקנים בשר ודם, בחירות סיבוב ראשון עתידיות אינן כרוכות בעלות כספית מיידית ולכן קל לצבור אותן ולסחור בהן. גם כאשר בחירות סיבוב ראשון מתממשות, ואפילו אם הן מתבררות כבחירות צמרת, תג המחיר שלהן מוגבל, נכון להיום, לכ-14 מיליון דולר בשנה, עלות שכרו של קופר פלאג בעונה החולפת, שהיום זה מחיר נמוך מאד לשחקן מוכשר כל כך.
לא כל בחירות הסיבוב הראשון נולדו שוות, אז קשה לאמוד את שווין המדויק, אך ניתן להצביע על מספר קבוצות משנה בתוכן.
בחירות קרובות של קבוצות חלשות
בהנחה שהקבוצה תיוותר חלשה, ובהנחה שפורטונה תפעל פחות או יותר לפי הסטטיסטיקה, אפשר להניח שבחירה קרובה של קבוצה חלשה תתברר כבחירת לוטרי. כמובן שאין כאן וודאות – קבוצה חלשה יכולה להתחזק לפתע, אבל קיימת סבירות גבוהה שקבוצה חלשה תשתתף בלוטרי. תוצאות הלוטרי אינן וודאיות, ויתכן שקבוצה תסבול מחוסר מזל ותגריל בחירה נמוכה יחסית, אבל עדיין, ההסתברות לזכייה בבחירה גבוהה מהווה בסיס לאופטימיות – כך למשל על פי טנקתון, כל אחת מ-8 הקבוצות החלשות בליגה נהנתה מסיכוי של כ-30% ומעלה לזכייה באחת מ-4 הבחירות הגבוהות בדראפט האחרון. אם הבנתי נכון, האחוזים הללו אמורים להשתנות בעונות הבאות, אבל לא במידה משמעותית – קבוצה חלשה יחסית צפויה לקבל בחירה גבוהה יחסית.
שווין של בחירות רחוקות של קבוצות חלשות פחות ברור, מאחר ואין וודאות שהקבוצה תשמור על רמתה לאורך זמן.
אם למשל נסתכל על דטרויט של ראשית העשור הנוכחי – הקבוצה ניצחה רק כ-25% ממשחקיה. אך מאז הקבוצה צברה בחירות גבוהות, גייסה כישרונות צעירים והשתפרה מאד כך שב-2025 כבר עמדה על כ-50%, וב-2026 על כמעט 75%. זה אמנם דפוס הגיוני, לאור שיטת הדראפט, אבל לא תמיד המציאות מתאימה את עצמה כל כך יפה לתיאוריה – כך למשל סקרמנטו של תחילת העשור הייתה קבוצה בינונית, שניצחה כ-37% ממשחקיה, השתפרה לאזור ה-50% והעונה צללה ל-27%. מה היה הסיכוי לצפות במדויק ב-2020 את יכולתן של שתי הקבוצות הללו ב-2026? לא גבוה.
השורה התחתונה, והלא מפתיעה, היא שהיכולת לצפות את רמתה של הקבוצה בטווח הארוך הינה מוגבלת, ולכן במקרה של קבוצה חלשה נעדיף בחירות קרובות.
בחירות רחוקות של קבוצות חזקות
מאותה סיבה ממש, אם נגזר עלינו לקבל בחירות של קבוצות חזקות, נעדיף שהן יהיו רחוקות יחסית. הסבירות שבחירה של דנבר ב-2027, כשניקולה יוקיץ' הוא, עדיין, ניקולה יוקיץ', תתברר כבחירת לוטרי, הינה נמוכה ביותר – על מנת שדנבר, גם לנוכח כל בעיותיה המדוברות, תזכה בבחירת לוטרי ב-2027, יוקיץ' צריך להיפצע, לפרוש, ליפול מהסוס או שילוב של כל אלה. כל תרחיש אחר, לדעתי, ישאיר אותה בפלייאוף.
לעומת זאת, בחירה של דנבר ב-2032, למשל, נראית לי אטרקטיבית הרבה יותר – אם בכלל יישארו בקבוצה, או בליגה, יוקיץ' ואארון גורדון יהיו בני 37, ומורי יהיה בן 35, וקבוצה עם שלישית קשישים כזו בהחלט מועמדת, לדעתי, לבחירת לוטרי.
בזמנו בדקתי ומצאתי שפרק הזמן הממוצע שלוקח לקבוצה לחזור לקונטנדרשיפ עומד על 9.2 עונות בממוצע. כלומר, אפילו אם נניח שימי הקונטנדרשיפ של דנבר הסתיימו ב-2026, וזו הנחה פסימית לדעתי, ניתן לצפות שדנבר תחזור לקונטנדרשיפ בערך ב-2035, ואם אכן כך יהיה אז הבחירה ב-2032 נשמעת לי אחלה.
יתכן, כמובן, שהקרונקיז יחליטו לפזר את ההפגנה כבר עכשיו, ימכרו את נכסיהם לכל המרבה במחיר, יקבלו מגוון נכסים עתידיים, ועם ניהול מבריק והרבה מזל יצליחו להעמיד קונטנדרית חדשה כבר ב-2032, או אז גם הבחירה הרחוקה תתברר כבחירה נמוכה.
אבל עדיין, בכל הקשור לבחירות של דנבר, וקבוצות חזקות אחרות, אני מעדיף את חוסר הוודאות לבחירה נמוכה ב-2032 על הכמעט וודאות לבחירה נמוכה ב-2027.
בחירות לא מוגנות
אחד המנגנונים המגדרים את הסיכוי, ואת הסיכון, להפיק ערך גבוה מבחירת דראפט עתידית הוא ההגנה על הבחירות. כלומר, גם אם נניח שדנבר תציע את הבחירה שלה ב-2032, על התרחיש הפוסט יוקיצ'י האופף אותה, הקרונקיז בהחלט יכולים לדרוש שהבחירה תתממש רק אם, למשל, היא תתברר כבחירה 5-30.
כלומר, בתרחיש שבו דנבר אכן תיחלש, תשתתף בלוטרי, הלוטרי יאיר לה פנים, והיא תזכה בבחירות 1-4, בתרחיש כזה הבחירה תישאר אצל דנבר ולא תעבור לקבוצה השנייה. במצב כזה הבחירה עשויה לעבור לשנה הבאה, כך שהקבוצה השנייה תקבל את הבחירה של דנבר ב-2033, אם או בלי הגנה כזו או אחרת, הבחירה יכולה להפוך לבחירות סיבוב שני, או כל הסדר אחר שמוחם הקודח של הפרסטיז והאיינג'ז של הליגה מסוגל לחשוב ולהסכים עליו.
חוסר המוגנות של הבחירה הוא שיקול חשוב, בעיקר מאחר והסבירות למצוא סופרסטאר בבחירות מחוץ לבחירות 1-4 הינה נמוכה. כמובן שהעובדה שבחירה אינה מוגנת לא מבטיחה שהבחירה תתברר כבחירת צמרת – כאמור, עונה טובה יחסית, או סתם חוסר מזל בהגרלה, בהחלט יכולים לגרום לבחירה להתברר כנמוכה. אבל עדיין, בחירה שאינה מוגנת נהנית מתקרה פוטנציאלית גבוהה יותר מזו של בחירה מוגנת.
מצד שני, בחירות לא מוגנות הן אירוע נדיר למדי בליגה. נדמה לי שקיבלנו כמה כאלה מאטלנטה עבור דז'ונטה מורי, (ושוב, אין זו ערובה לבחירת צמרת – לפחות בינתיים, ההוקס טובים מכדי לזכות בבחירה כזו), אבל למיטב הבנתי רוב הבחירות הנסחרות מוגנות.
שחקנים המהווים נכס מוכח
שחקנים המהווים נכס מוכח מעניינים אותנו פחות כשחקנים ויותר כנכסים עבורם אפשר לקבל… נכון, בחירות נוספות.
נניח, למשל, שבוסטון מעוניינת להטריד עבור יאניס ומציעה לשלם עבורו, בין השאר, בבבת עיני, דרק וייט הגדול. האם דרק וייט יהיה הבסיס לקבוצה הגדולה הבאה של הבאקס? אפילו אני – סובייקטיבי, מוטה ומשוחד שכמוני – לא חושב כך. אז מה כן?
אפשר בהחלט להעביר אותו הלאה, מיד או אחרי תקופה קצרה, לקונטנדרית שזקוקה לו (הספרס?), עבור נכסים עתידיים. תחשבו למשל על הטרייד של מילוואקי עצמה עבור לילארד, במסגרתו ידידי ג'רו הולידיי עבר לפורטלנד, שמיד גלגלה אותו הלאה לבוסטון, שנעזרה בו כדי לזכות באליפות.
כמובן, לא כל הנכסים המוכחים שווים זה לזה, וערכו של השחקן כ"נכס מוכח" תלוי ברמתו של השחקן ובמרכיבי החוזה שלו. בשלב זה, ככלל אצבע, נניח ש"נכס מוכח" הוא מי שעבורו נסכים להעביר, מעבר לאיזון השכר, גם בחירת סיבוב ראשון אחת ומעלה.
כוחות מסדר שני
שחקנים צעירים
קטגוריה זו נבדלת מקטגורית הכוכבים צעירים שציינו כחלק מכוחות הסדר הראשון. מה ההבדל בין כוכב צעיר לשחקן צעיר?
ובכן, ברגעים אלה ממש, עשרות מדענים מבריקים מהמחלקה למדעים פלנטריים עושים ימים כלילות על מנת למצוא את התשובה המדויקת לשאלה זו, לפי שעה ללא הצלחה, אז בינתיים נסתפק בדוגמא ואתם תבינו – דילן הארפר ואג'יי מיטשל הם, בעיני, כוכבים צעירים. כלומר הם שחקנים שאני יכול לראות אותם מובילים קבוצה טובה ברמות הגבוהות ביותר. האם הקריירה שלהם תגיע לרמה של יאניס? אני לא יכול להבטיח לכם, אבל אני כן חושב שייזכרו ככוכבים.
לעומת זאת, דוגמה לשחקן צעיר הינו קרטר בריאנט, שרמת הכדורסל שלו, בשלב זה לפחות, רחוקה מאד מזו של הארפר או מיטשל, ואיני מחשיב אותו לכוכב.
בתרחיש חיובי הפוטנציאל של שחקן צעיר יכול להתממש בשני אופנים.
את האופן הראשון אני מגדיר כ"אולי בסוף בכל זאת יצא ממנו כוכב" – אמנם קרטר בריאנט אינו מפזר ניצוצות כמו הארפר, אך יתכן שאם יתאמן קשה, יקשיב למאמניו, יחזק את גופו, ישפר את קליעתו, יפתח את סבלנותו וכו' – אם כל אלה יקרו, אז בסופו של דבר יהפוך לכוכב ויוכיח אותי על טעותי.
כדוגמאות למסלול כזה אפשר לציין בעיקר כוכבים שנבחרו בבחירה נמוכה יחסית, ואיש לא ציפה שיהפכו לכוכבים, דוגמת מאנו ג'ינובילי (בחירה 57), טוני פארקר (28), ג'ימי באטלר (30), קוואי ויאניס (15) וכמובן יוקיץ' (41). שחקנים אלה השתפרו לאורך הקריירה הרבה מעבר למה שניתן היה לחזות על סמך צפייה בהם בראשית דרכם.
האם שמו של קרטר בריאנט יתווסף לרשימה המפוארת הזו? ובכן, אמנם קרטר בריאנט כבר הטביע על יוקיץ'….
… אבל הסיכויים שיהפוך ליוקיץ', יש להודות, נמוכים מאד – יש מעט מאד קריירות כאלה.
את האופן השני אני מגדיר כ"השבחה", והוא גורס שהשחקן, גם אם לא יהפוך לכוכב, יתפתח מספיק כך שיהפוך לנכס שאפשר יהיה לממש בטרייד מאוחר יותר. כלומר, גם אם נסכים שהסיכוי שהקריירה של קרטר בריאנט (בחירה 14) תתפתח כמו הקריירה של קוואי (15) נמוך מאד, אנחנו חושבים שקיים סיכוי לא רע שבריאנט יהפוך לסוג של דז'ונטה מורי או דרק וייט. ואותם, כזכור, מכרנו הלאה במחיר לא רע בכלל יחסית לשחקנים שנבחרו בבחירה ה-29.
בחירות סיבוב שני
בחירות הסיבוב השני בדרך כלל "מתנהגות באופן דומה" לאלו של בחירות הסיבוב הראשון, לכן גם כאן נעדיף בחירות קרובות של קבוצות חלשות, בחירות רחוקות של קבוצות חזקות, ובחירות שאינן מוגנות. יש לציין כי בחירות הסיבוב השני אינן מוגרלות, כלומר הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר מקבלת את הבחירה ה-31, השנייה מהסוף מקבלת את ה-32 וכן הלאה, כך ש, לטוב ולרע, מידת אי הוודאות הכרוכה בהן נמוכה יותר.
אופציה להחלפת בחירות (סיבוב ראשון ושני)
אופציה להחלפת בחירות אינה מגדילה את מספר הבחירות אך היא בעלת פוטנציאל לשפר את איכותן. למשל, אם לאוקלהומה הייתה האפשרות להחלפת בחירות עם וושינגטון בדראפט 2026, פרסטי היה מודיע לוושינגטון שהוא ממש את האופציה, ומקבל את הבחירה הראשונה, בעוד שוושינגטון הייתה מקבלת את הבחירה ה-30 של אוקלהומה. אמנם מספר הבחירות של פרסטי לא משתנה בעקבות החלפה כזו, אבל ברור שערכה של הבחירה הראשונה גבוה הרבה יותר מערכה של הבחירה ה-30.
השימוש באופציה מאפשר גמישות נוספת לנוכח חוק סטפיאן, הקובע שקבוצה אינה יכולה להעביר בטרייד את בחירת הסיבוב הראשון שלה בשתי עונות עוקבות. האופציה אינה נחשבת כהעברת בחירה, ולכן בהחלט ניתן לקיים עסקה במסגרתה, נניח, אוקלהומה מעבירה למילוואקי את בחירת הסיבוב הראשון שלה ב-2026, אופציה להחלפת בחירות סיבוב ראשון ב-2027, בחירת סיבוב ראשון ב-2028, שוב החלפה ב-2029, וכדומה.
השיקול המרכזי בשימוש באופציה כזו, לטעמי, קשור גם הוא בהערכת יכולתה העתידית של הקבוצה. אם למשל נניח טרייד בין הניקס למילוואקי, גם אם מילוואקי תקבל אופציה להחליף בחירות עם הניקס ב-2027, הסיכוי שהאופציה הזו תשתלם עבורה הינו נמוך ביותר, שהרי הסיכוי שהניקס, עם יאניס, תבחר גבוה יותר ממילוואקי, בלי יאניס, ב-2027 הינו אפסי. לעומת זאת, אופציה להחלפת בחירות ב-2034 למשל, אחרי שדור הזהב הנוכחי של הניקס, לפחות ברובו, כבר יפרוש, יכולה להתברר כבעלת ערך. לכן, לטעמי, השימוש באופציה כזו רלבנטי בעיקר בנוגע לשנים רחוקות יותר, בדומה לבחירות סיבוב ראשון של קבוצות חזקות.
גם על האופציות הללו ניתן להגן. כלומר, אפשר לומר שהאופציה תתממש רק אם הבחירה תהיה במיקום כזה או אחר, ושאר תנאים מתנאים שונים. וכמו במקרה של ההגנה על בחירות, גם במקרה של הגנה על אופציות להחלפה, קשה להעריך מראש את ערכן.
כוחות מסדר שלישי
נכסים מסחריים
נכסים מסחריים הם נכסים שתרומתם הראשונית אינה על הפרקט אלא בסיוע להתנהלות הכלכלית של הקבוצה, ורק בסופו של דבר מיתרגמים לנכסים ספורטיביים.
כך למשל קליטת חוזים מסתיימים, גם אם השחקנים עצמם אינם טובים במיוחד, עשויה להועיל לקבוצה במספר היבטים בשנה העוקבת, ובהם – ירידה בהוצאות בכלל ובקנסות מעל תקרת השכר בפרט, אפשרויות טובות יותר להחתמת שחקנים חופשיים, גמישות גדולה יותר בטריידים עתידיים, שימוש בחריגות טרייד וכדומה.
בנוסף, פינוי מקום מתחת לתקרת השכר פותח בפני הקבוצה אפשרויות מעולם התיווך.
למשל, לעתים שתי קבוצות מעוניינות בטרייד ביניהן, אך מצבן המסחרי אינו מאפשר להן לבצע אותו. במקרה כזה, לעתים משולבת בטרייד קבוצה שלישית, שהגמישות המסחרית שלה מאפשרת לעקוף את החסמים לעסקה. הקבוצה השלישית גובה "עמלה" על שירותיה הטובים בדמות מזומן, שחקנים צעירים, בחירות וכדומה. דוגמא נוספת היא כשקבוצה תחרותית מנסה להיפטר מ"חוזה מת", כך שיתאפשר לה להתחזק או לפחות לשלם פחות מס, והיא מוכנה לשלם לקבוצה המסוגלת לקלוט את החוזה המת.
אוקלהומה בראשית העשור הנוכחי היוותה דוגמא יפה לעסקי התיווך – פרסטי היה מעורב בעסקאות רבות בכל רחבי הליגה, כשהוא קונה ומוכר שחקנים, בחירות, זכויות וחריגות טרייד, כאילו היו מכוניות משומשות, ו"מקלף אחוזים" עבורו בכל עסקה. דיברנו על זה, בין השאר, כאן.
"לצאת בסדר עם יאניס"
אנחנו נכנסים לקטגוריות פחות מדידות ויותר רכות, ובהן, לדעתי, שעבור מילוואקי יש ערך ב"לצאת בסדר עם יאניס" ו"לסיים את זה יפה". מדוע?
לדעתי, למועדון יש אינטרס להעביר לשחקנים בליגה, ובפרט לכוכבים שבהם, סיגנל שאומר שבמידת האפשר המועדון מכבד את הרצון של השחקנים. האם זה הפרמטר הראשון בחשיבותו? לא, לכן הוא מופיע תחת הכותרת של כוחות מסדר שלישי ולא מסדר ראשון. האם זה משהו שתמיד משפיע על החלטת המועדון? גם לא, לכן זה רק במידת האפשר.
ועדיין, אני מניח שחלקנו, במהלך הקריירה, עבדנו אצל מנהלים עבורם רצונו של העובד חשוב כקליפת השום, וגם אצל מנהלים שככל שהם יכולים, תחת הצרכים והאילוצים, מקנים משקל כלשהו לרצונו של העובד. אנשים שלפחות All else equal, או כמעט equal, יעדיפו את האפשרות הטובה יותר לעובד.
אני חושב שהסיגנל הזה חשוב לכל מועדון הן מול שחקנים, נוכחיים ועתידיים, והן מול אוהדים, ובפרט למועדון משוק קטן שכוכבים לא צובאים על שעריו.
בכל מקרה, מאחר וכבר הנחנו שיאניס יוטרד רק לאחת הקבוצות שיסכים לשחק בהן, אנו מניחים שהמטרה הזו, של "לצאת בסדר עם יאניס" ממילא תושג, במידה כזו או אחרת.
שחקנים שימשכו קהל בתקופת הביניים
אישית, אני חסיד של תפיסת "מועדון צריך לבנות קונטנדרית", ושצעדי הארגון צריכים להיות רתומים להשגת מטרה זו.
עם זאת, אפשר לטעון שגם במהלך עידן הדמדומים / השנים הארוכות במדבר הלא תחרותי / העונות הנשכחות בבטן הרכה של הליגה / תקופת הטנקינג – גם במהלך כל אלה כדאי לשמר משהו שיגרום לאוהדים וותיקים להישאר, לילדים להתחיל לאהוד את הקבוצה, ולכולם לקנות כרטיסים.
אם אכן ניתן משקל לשיקול הזה, אז נראה שכדאי להעדיף שחקנים שיימשכו קהל במהלך התקופה הזו.
איזה שחקנים מושכים קהל ואיזה לא?
לא יודע, אני אישית לא חסיד גדול של כל הקאם תומאסים, הקווין פורטר ג'וניורים, והג'בארי פארקרים של הליגה, אלא מעדיף טי.ג'יי מקונלים ואלכס קרוסואים, אבל אני מניח שסקרים, קבוצות מיקוד, ושאר כלים שיווקיים דה-לה-שמעטע, יוכלו לסייע למנהלים בליגה להכריע בסוגיה הזו.
סיכום פרק 2 – הגוף השני, מילוואקי
בפרק זה תיארנו ודרגנו את המטבעות השונים שיתכן ויעברו לסוחר בטרייד. בפרק הבא נבחן את הנכסים העומדים לרשות המחזרות שונות, ואת עוצמת האינטרס שלהן בעסקה.
מקורות: ספוטרק, בסקטבול רפרנס, אי.אס.פי.אן, ויקיפדיה
