פריוויו פלייאוף 2026: ניו-יורק ניקס (3) – קליבלנד קאבלירס (4):

מאזן העונה: 2- 1 לניקס. כל קבוצה ניצחה את משחקי הבית שלה, כשהניקס ניצחו שניים צמודים בחצי הראשון של העונה, השני מהם בכריסמס, ואילו קליבלנד ניצחו 109- 94 בסוף פברואר.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 4- 0 לניקס. כל המפגשים הקודמים היו בסיבוב הראשון, ובהם הניקס ניצחו 2- 0 ב-1978, 3- 1 ב-1995, 3- 0 ב-1996 ו-4- 1 ב-2023, ובכל המקרים הניקס הודחו בשלב הבא, על ידי פילדלפיה, אינדיאנה, שיקגו ומיאמי בהתאמה.

ניו-יורק ניקס:

מאזן: 53- 29. מקום שלישי במזרח.

חמישייה: ג'יילן ברונסון, ג'וש הארט, מיקאל ברידג'ס, אוג'י אנונובי, קארל-אנתוני טאונס.

מחליפים בולטים: מיילס מקברייד, חוזה אלברדו, לנדרי שאמט, ג'ורדן קלארקסון, מיטשל רובינסון.

היסטוריה: שתי אליפויות ב-1970 ו-1973, 6 הפסדים בגמר ב-1951, 1952, 1953, 1972, 1994 ו-1999, ועכשיו גמר מזרח שני ברצף עבור הניקס, שלא היו במעמד הזה עד השנתיים האחרונות מאז 2000.

הפלייאוף עד כה: אחרי ניצחון אחד על אטלנטה, הגיעו שני הפסדים דרמטיים בנקודה, אבל מאז הניקס העלו הילוך וניצחו 7 משחקים רצופים בהפרש מצטבר של 185 נקודות, והעפילו בקלות לגמר המזרח, הפעם בתור הקבוצה המנוסה יותר במעמד.

למה כן: לפני העונה הניקס סומנו כקבוצה הטובה במזרח, וגם אם זה לא בא לידי ביטוי בעונה הסדירה, בפלייאוף עד כה מדובר בקבוצה הטובה במזרח ואולי בליגה כולה. שני כוכבים מצוינים, חמישייה איכותית ומאוזנת, ספסל טוב, ובניגוד לשנים הקודמות, תחושה שיש מאמן שמגיב לסיטואציות ויודע לעשות התאמות.

למה לא: בעיקר כי הם עוד לא התמודדו עם אתגר משמעותי בפלייאוף הזה, ויש כמה שחקנים מועדים לפורענות ברגעים שדברים לא יסתדרו. למרות הסיטואציה השונה, אפשר לחשוב על קווי דמיון בין הסדרה הזאת ובין הסדרה נגד אינדיאנה בשנה שעברה, בעיקר בגלל שהיריבה עברה את מוליכת המזרח והניקס התקשו פחות.

קליבלנד קאבלירס:

מאזן: 52- 30. מקום רביעי במזרח.

חמישייה: ג'יימס הארדן, דונובן מיטשל, מקס סטרוס (דין וויד), אוון מובלי, ג'ארט אלן.

מחליפים בולטים: סם מריל, דניס שרודר, דין וויד (מקס סטרוס), ג'יילון טייסון.

היסטוריה: אליפות אחת ב-2016 והפסדים בגמר ב-2007, 2015, 2017 ו-2018. בשנים של לברון היה עוד גמר מזרח אחד ב-2009, אבל העונה יהיה גמר המזרח השלישי בסך הכל של הקאבס בלעדיו, שהגיעו למעמד הזה גם ב-1976 ו-1992, ובשני המקרים הפסידו לאלופה שבדרך (נראה מי יודע באיזה קבוצות מדובר).

הפלייאוף עד כה: שתי סדרות של 7 משחקים, כאשר הפלייאוף של קליבלנד נפתח ב-11 ניצחונות בית רצופים, כל הסדרה נגד טורונטו ועד לשוויון 2 נגד דטרויט, ואז החלה רכבת ההרים. הקאבס ניצחו את משחק 5 בחוץ בהארכה, הובסו בבית במשחק 6, והצליחו לחזור ולהביס את דטרויט במשחק 7, שמקנה להם את המקום כאן.

למה כן: שני משחקי 7 רצופים, אחד בבית עם כל הלחץ ואחד בחוץ אחרי אובדן הביתיות במשחק 6, ובשני המקרים קליבלנד הגיבו טוב ברגע ההכרעה וניצחו. כמו כן, אפשר לציין 4 שחקנים שונים שיכולים להוביל את הקבוצה לניצחונות, ולכל אחד מהם היה רגע מפתח בניצחון אחד לפחות מבין ה-8 שלהם בפלייאוף.

למה לא: קבוצה פחות טובה שצלחה בקושי שתי קבוצות עם התקפות בעייתיות מאוד. הניקס אמורים להציב אתגר בדרגת קושי דומה להתקפה של קליבלנד, ובמקביל להקשות הרבה יותר על ההגנה ועל סימני השאלה שיש בה. אם דטרויט קלעו ב-39% לשלוש נגד ההגנה של קליבלנד, אפשר כבר לחשוב כמה רחוק יכולים הניקס הלוהטים להגיע.

מאצ'-אפים מרכזיים:

חלוקת שמירות בהגנה של הניקס – ברידג'ס צפוי להיות השומר העיקרי של דונובן מיטשל, ואחרי עבודה מצוינת על טייריס מקסי, שקלע רק 18.3 למשחק נגד הניקס והגיע רק פעם אחת ל-20 נקודות, לא בטוח שמדובר באתגר קשה יותר. בהנחה שאנונובי כשיר, הוא יקבל את אוון מובלי במאצ'-אפ מרתק, אבל בזמן שייתכן שיש למובלי יתרון מסוים בצבע, הפעם לא יאפשרו לו לקחת שלשות חופשיות כמו בסדרות האחרות. ג'וש הארט יכול להתמודד עם הארדן, ובמידת הצורך יש לניקס את אלברדו ומקברייד שהם שומרים מצוינים בקו האחורי. את ברונסון אפשר להחביא על השחקן בעמדה 3 או הגארד השלישי של קליבלנד, ואילו טאונס שרד את אמביד וג'ארט אלן זה אתגר פחות גדול.

חלוקת שמירות בהגנה של קליבלנד – דין וויד פתח בחמישייה לאורך הפלייאוף משיקולים הגנתיים, והוחלף במשחק 7 על ידי סטרוס, ובכל מקרה, מי מהם שישחק יצטרך לשמור על ברונסון בעיקר. מיטשל יצטרך לשמור על ברידג'ס ככל הנראה, כי אין לו סייז בשביל אנונובי. אחרי זה העניינים קצת מסתבכים ויש שתי אפשרויות עיקריות. אפשרות אחת היא הקלאסית, לשים את אלן על טאונס, את מובלי על אנונובי ואת הארדן על החוליה החלשה הארט, והאפשרות השנייה היא לשים את מובלי על טאונס, את אלן על הארט כדי שיוכל לעזור בצבע (או הפוך בין הגבוהים), ואת הארדן על אנונובי בתקווה להצלחה דומה לזו שהייתה לו מול טוביאס האריס, שהיה עם 9/21 מהשדה כשהארדן שמר עליו.

הקרב בצבע – הניקס מובילים את הפלייאוף בנקודות בצבע עם 53.1 למשחק, במקום השישי בקבוצות שמאפשרות ליריבות הכי מעט עם 42.6, ובמקום הראשון עם הפער הכי גדול, ואילו קליבלנד קולעים 45.1 (מקום 7) ומאפשרים 48.7 (מקום 12). לא פחות מרשים אצל הניקס זה היעילות בצבע עם 61.5% (מקום 2), אבל שם הפער פחות גדול כי גם קליבלנד עם 58.4% (מקום 4). ברמת השחקנים, כולם מלבד אלברדו (43.8%) קולעים טוב בצבע אצל הניקס, ואילו אצל קליבלנד אפשר לציין את שרודר (44.7%) וטייסון (42.9%) ככאלה שמתקשים בצבע, ואין להם אף פינישר שעובר את ה-70% בצבע, בניגוד למיטשל רובינסון (80%) או ברידג'ס (73.9%) אצל הניקס.

שלשות – גם בתחום הזה, הניקס מובילים את הפלייאוף עם 40.8% וקליבלנד במצב פחות טוב עם 34% (מקום 7), כאשר הניקס מגיעים אחרי סדרה נגד פילי בה הם קלעו ב-44.8% לשלוש, ואילו קליבלנד יציבים עם 34% בשתי הסדרות שלהם. ברמת השחקנים, אנונובי ואלברדו עוברים את ה-50%, טאונס כמעט שם, מקברייד ושאמט מגרדים את ה-45% מלמטה, ברונסון עובר במעט את ה-40% וברידג'ס עם 36.7%, גם כן מעל הממוצע של הקאבס, אז רק הארט (27.3%) וקלארקסון (שמחר יציין חודשיים מאז השלשה האחרונה שלו) נמצאים באזור בעייתי. גם בהנחה שחלק מהשחקנים לא ישמרו על האחוזים, מדובר עדיין בקבוצה עם הרבה מאוד איומי קליעה מבחוץ, בוודאי ביחס לקליבלנד.

אצל קליבלנד, סם מריל הוא היחיד שעובר את ה-40% (40.4%), וגם סטרוס (37%), וויד (36.8%) ומובלי (36%) מצליחים להיות איום משמעותי מבחוץ. לעומתם, הארדן ושרודר עם שליש הצלחה ומיטשל אפילו עם פחות מזה (31.1%). קליבלנד ניצחו בכל 4 המשחקים בהם האחוזים שלהם לשלוש היו מעל 37%, הפסידו ב-4 מ-5 המקרים שהם קלעו בפחות מ-32% (הניצחון היה במשחק 7 נגד טורונטו), ובאופן כללי, יש להם מאזן 6- 1 כשהאחוז שלהם לשלוש היה גבוה יותר לשלוש ומאזן 2- 5 כשהיריבה קלעה טוב יותר, ואילו לניקס היו רק שני משחקים בהם היריבה קלעה באחוז גבוה יותר, והם במאזן 1-1 באותם משחקים, לעומת מאזן 7- 1 במשחקים בהם הניקס קלעו באחוז גבוה יותר מהיריבה מחוץ לקשת.

איבודים – הפעם הניקס לא במקום הראשון, אלא במקום השני מבין הקבוצות של הסיבוב השני, כשרק אוקלהומה איבדו פחות, ועוד כמה קבוצות בסיבוב הראשון. לעומת זאת, קליבלנד במקום ה-15 בשקלול הכללי של הפלייאוף וה-7 בסיבוב השני, ובשני המקרים רק הלייקרס איבדו יותר כדורים. במבט על שחקנים, אם נוריד את דוראנט שבמשחק היחיד שלו בפלייאוף איבד 9 כדורים, הארדן שני לקייד עם 4.8 איבודים וגם מיטשל (2.4), מובלי (2.1), שרודר (1.7) וסטרוס ואלן (1.1 כל אחד) מאבדים יותר מכדור למשחק, ואילו אצל הניקס טאונס (2.8), ברונסון (2.2) והארט (2) הם היחידים עם יותר מאיבוד למשחק. כאן בהחלט מושפע מההגנות הלוחצות שהיו נגד קליבלנד עד כה, אבל ההבדל בין הקבוצות בתחום הזה הוא הארדן, וזה שווה 3-4 איבודים למשחק גם נגד הגנה פחות לוחצת.

הכוכבים – צמד מכל קבוצה, ונתחיל עם הניקס. ג'יילן ברונסון עומד בפלייאוף על 27.4 נקודות ו-6.1 אסיסטים באחוזים טובים, אבל הוא עושה את זה ב-20.2 זריקות למשחק, הכי מעט שלו בפלייאוף במדי הניקס ועם 18.7 כאלה ב-7 הניצחונות הרצופים של הניקס. כתבתי כבר כאן על זה שהוא מחזיק פחות בכדור, והנתונים טיפה עלו בגלל משחק 3 בו הוא היה עם 33 נקודות ו-9 אסיסטים ב-11/22 מהשדה ו-8/9 מהקו, אבל עדיין נמוכים משמעותית ממה שהתרגלנו לראות ממנו בפלייאוף. גם על טאונס כבר דיברתי כאן, ובמקרה שלו, השאלה העיקרית היא איך הוא יתמודד עם מאצ'-אפ שונה ומגוון יותר, שכולל את מובלי ואלן שמציגים מגוון הגנתי שיכול לאתגר אותו, ולפחות מובלי גם מציג מגוון התקפי.

בצד של קליבלנד, שני הכוכבים הם שני הגארדים, ונתחיל עם מיטשל. השחקן שקלע הכי הרבה נקודות במשחק פלייאוף בודד ב-40 השנים האחרונות הוא הסקורר המרכזי, וב-4 המשחקים היחידים בהם הוא לא הגיע ל-50% טרו שוטינג הם הפסידו (3 ההפסדים נגד טורונטו ומשחק 6 נגד דטרויט). מצד שני, קליבלנד במאזן 5- 1 במשחקים בהם מיטשל קולע 26 או יותר, מה שקרה בשני המשחקים הראשונים נגד דטרויט ובמשחקים 2 (ההפסד היחיד ברשימה), 3, 4 ו-7 נגד דטרויט. במשחקים נגד טורונטו ובמשחק 3 נגד דטרויט הם גם היחידים בהם מיטשל חילק 4-5 אסיסטים, והוא התעלה על זה במשחק 7 עם 8 אסיסטים (אפילו ללא איבוד), וכל המקרים בהם הוא חילק 4 אסיסטים או יותר הסתיימו בניצחון. למרות רגעים של חוסר יציבות, מיטשל הוא הסקורר הכי טוב של קליבלנד והאיש שצריך לקלוע כדי שהם יוכלו לנצח משחקים.

לעומת זאת, קליבלנד אמנם ניצחו בכל המשחקים בהם הארדן קלע 24 נקודות ומעלה, אבל זה קרה רק 3 פעמים, ובשניים מהמקרים מיטשל קלע יותר, כך שרק את משחק 5 נגד דטרויט באמת אפשר לזקוף לזכות הארדן כסקורר, וגם בו מיטשל קלע 7 בהארכה לעומת 3 של הארדן ב-3/6 מהקו באותן דקות נוספות. כנראה שהתפקיד החשוב יותר של הארדן הוא ניהול המשחק, כי ב-4 המשחקים בהם הוא איבד 7 כדורים ומעלה קליבלנד הפסידו, לעומת מאזן 4- 0 במקרים שהוא איבד 3 כדורים ומטה, כולל איבוד בודד במשחק 7 נגד דטרויט. בשני משחקי 7, הארדן איבד 3 כדורים במצטבר, ויש לזה קשר ישיר לכך שאלו שני המשחקים הכי טובים של ג'ארט אלן בפלייאוף הזה.

השחקנים המשלימים בחמישייה – נתחיל גם כאן עם הניקס. אוג'י אנונובי הוא הקלעי השני בטיבו של הניקס בפלייאוף, עם 21.4 נקודות למשחק ב-61.9% מהשדה, 53.8% לשלוש ו-75.5% אפקטיבי, אבל הוא נעדר משני המשחקים האחרונים בגלל פציעה ויהיה מעניין לראות איך זה ישפיע על הכושר שלו. מיקאל ברידג'ס פתח חלש את הפלייאוף, כולל משחק של 0 נקודות נגד אטלנטה, אבל ב-5 המשחקים האחרונים הוא קלע 18.8 נקודות למשחק ב-67.8% מהשדה ו-45.5% לשלוש, ואילו ג'וש הארט הוא החוליה החלשה מהבחינה הזאת עם 10.3 נקודות באחוזים נמוכים יותר, אבל יש לו גם 9 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים ו-1.6 חטיפות למשחק.

אצל קליבלנד, מובלי עומד על ממוצעים של 17, 8 ו-4.1 לצד 1.1 חטיפות ו-1.9 חסימות, ואפילו אחוזים לא רעים לשלוש כפי שכבר הזכרנו, והמשחק האחרון היה אולי הטוב ביותר שלו בפלייאוף עם 21, 12 ו-6, אבל חוסר היציבות עדיין שם, ובכל סדרה היה לו משחק בו הוא אפילו לא הגיע לספרות כפולות. אצל ג'ארט אלן העניין הזה אפילו יותר בעייתי, כולל משחק של 2 נקודות נגד דטרויט ושל 3 נקודות נגד טורונטו, אבל דווקא במשחקי 7 הוא התעלה עם 22 נקודות ו-19 ריבאונדים נגד טורונטו ושיא אישי לפלייאוף הנוכחי של 23 נקודות נגד דטרויט. בהנחה הסבירה שסטרוס הוא מי שישלים את החמישייה, מדובר בקלעי שלשות איכותי ושומר לא רע, אבל לצד 4 משחקים של 4 שלשות או יותר, היו לו 9 משחקים בהם הוא לא הגיע לספרות כפולות בפלייאוף הזה.

הספסל – מיילס מקברייד הוקפץ לחמישייה של הניקס לאור הפציעה של אנונובי, והגיב עם 7 שלשות במשחק 4. ג'ורדן קלארקסון ולנדרי שאמט הם הסקוררים של הקו האחורי מהספסל, כששאמט קולע שלשות וקלארקסון שכח איך עושים את זה אבל קולע ממקומות אחרים, ואילו חוזה אלברדו ומיטשל רובינסון מביאים בעיקר הגנה. שווה לשים לב לכך שרוב הספסל של הניקס הוא גארדים, מה שמשפיע בעיקר על התפקוד של השחקנים המגוונים בחמישייה. גם בצד של קליבלנד רוב הספסל הוא גארדים, כששני שחקני הספסל העיקריים הם סם מריל, הקלעי הטוב ביותר שלהם לשלוש, ודניס שרודר שמסייע בניהול המשחק. לצידם יש את דין וויד שנותן הגנה ולפעמים קליעה ואת ג'יילון טייסון, שלא מקבל המון הזדמנויות, אבל מראה פוטנציאל מעניין כסקורר משני מדי פעם.

אקס פקטור לכל קבוצה:

ניקס – מיקאל ברידג'ס. אחרי אלכסנדר-ווקר, ג'יילן ג'ונסון ומקסי, הפעם מיטשל והארדן הם אלה שיצטרכו להתמודד עם אחד מהשומרים האישיים הטובים בליגה. בצד השני, אמור להיות לו יתרון במאצ'-אפ על כל מי שישמור עליו כמעט, מה שלא היה לו נגד אטלנטה ורק לעיתים רחוקות נגד פילדלפיה. במידה מסוימת, ברידג'ס הוא השחקן שמעיד בצורה הטובה ביותר האם ההתקפה הקבוצתית של הניקס עובדת וכולם מוצאים את מקומם, או שזה ברונסון, קצת טאונס ושאריות.

קליבלנד – אוון מובלי. היחיד בקליבלנד עם היכולות לשבש באמת את ההתקפה של הניקס מצד אחד, והמקום העיקרי בו יש לקליבלנד יתרון אפשרי במאצ'-אפ. משחקים בהם הקליעה של מובלי מבחוץ נכנסת או שהוא מצליח לייצר לאחרים מצבים יקשו על ההגנה של הניקס, ומנגד, היכולת שלו לאטום את הצבע לצד ג'ארט אלן תקשה על הההתקפה של הניקס. אם זה לא יעבוד מספיק, הניקס יהיו בעמדה עדיפה.

תחזית:

אחת נראתה כמו קבוצה בשלה לאורך הפלייאוף והאחרת לא ממש, אבל בגמר אזורי ראשון של הארדן מאז שהוא היה נגד מיטשל בסיבוב השני, יהיה על קליבלנד פחות לחץ וזה יעזור להם לצמצם קצת פערים. עם זאת, הגיע הזמן לראות את הקבוצה מהתפוח הגדול בגמר. 4- 2 לניקס.

פריוויו למשחק 1:

3:00 ניו-יורק ניקס– קליבלנד קאבלירס (0-0 בסדרה):

כאן נדבר ספציפית על משחקי 1. הניקס ניצחו בשני הניסיונות הקודמים השנה, וגם ב-2 מתוך 3 מקרים בעונה שעברה. באופן כללי, הניקס במאזן 7- 2 במשחקי 1 בעידן ג'יילן ברונסון, שזו בהחלט עמדה טובה להיות בה. בצד של קליבלנד, גם הם ברצף של 4 עונות בפלייאוף, אבל הם במאזן 3- 4 במשחקי 1 בשנים האחרונות, כשכל 3 הניצחונות היו בסיבוב הראשון, והסדרה האחרונה נגד דטרויט הייתה הראשונה שבה הם עברו שלב למרות הפסד במשחק 1 מאז גמר המזרח של 2018. יהיה מעניין לראות האם ואיזה שינויים ברוטציה מתכננים המאמנים, בעיקר סביב השאלה האם נראה את טאונס ורובינסון יחד נגד מובלי ואלן, והאם נראה שחקנים מסוימים מקבלים הזדמנות גדולה יותר או שהקבוצות ילכו עם מה שעבד להן עד עכשיו.

הימור: הניקס ב-7.