הניקס ואוקלהומה כבר השלימו סוויפ והעפילו לגמר האזורי, ואילו הסדרות בין הספרס למינסוטה ובין דטרויט לקליבלנד עדיין איתנו. נפתח עם נקודה על הניקס והשינוי שהוביל ל-7 ניצחונות רצופים, נעבור לאוקלהומה שהפכו לראשונים שפותחים את הפלייאוף עם שני סוויפים מאז גולדן סטייט וקליבלנד ב-2017, ונסיים עם שתי הסדרות שעדיין לא הסתיימו.
1. השינוי של טאונס.
טאונס קלע 25 נקודות במשחק הראשון של הפלייאוף, 18 במשחק השני ו-21 במשחק השלישי, אבל הניקס הפסידו את שני האחרונים מהם. מאז, הניקס סופרים 7 ניצחונות רצופים וגמר מזרח שני ברציפות, וטאונס לא עבר את ה-20 נקודות באף אחד מהמשחקים האלה. מצד שני, 4 מהניצחונות האלה היו בהפרש של 29 ומעלה ורק אחד מהם הסתיים בהפרש של פחות מ-14. יחד עם בעיית עבירות בחלק מהמשחקים, בין היתר בגלל עבודת ההגנה על אמביד, כמות הדקות של טאונס ירדה משמעותית. לכן, בטבלה הבאה נוסיף בסוגריים נתונים פר 36 דקות עבור הנתונים הפשוטים ועבור כמות הזריקות מכל טווח (שדה/שלשות/עונשין), והטבלה תציג את השינוי של טאונס שנמצא במרכז השיפור של הניקס.
| קארל-אנתוני טאונס | 3 משחקים ראשונים | מאז |
| דקות | 33.5 | 26.5 |
| נקודות | 21.3 (22.9) | 15.7 (21.5) |
| ריבאונדים | 11 (11.6) | 9.6 (13.1) |
| אסיסטים | 3.3 (3.6) | 8 (10.9) |
| איבודים | 3.7 (3.9) | 2.4 (3.3) |
| יחס אסיסטים-איבודים | 0.91 | 3.29 |
| יוסג' | 22.5% | 22% |
| אחוזי שדה | 56.8% (13.3) | 60% (10.7) |
| אחוזי שלשות | 50% (4.3) | 47.1% (3.3) |
| אחוז אפקטיבי | 64.9% | 67.3% |
| אחוז עונשין | 100% (5.7) | 85.7% (8.2) |
| טרו שוטינג | 72.7% | 74.9% |
| רייטינג התקפי | 115.4 | 132.1 |
| רייטינג הגנתי | 102.4 | 100.5 |
| נט רייטינג | 12.9 | 31.5 |
כפי שניתן לראות, למרות שטאונס קולע 5.6 נקודות למשחק פחות ברצף הניצחונות הזה ביחס לפתיחת הפלייאוף, זה כמעט רק תוצאה של מיעוט דקות. האחוזים היו מצוינים עוד קודם ועלו קצת, בעיקר בצבע, כשהוא גם מגיע לקו יותר. אפשר להצביע על עוד כמה דברים קטנים, אבל ברור שההבדל הגדול הוא הקפיצה בכמות האסיסטים שבא יחד עם ירידה בכמות האיבודים. טאונס חילק 6 אסיסטים לפחות בכל אחד מ-7 המשחקים האחרונים אחרי 4, 2 ו-4 במשחקים הראשונים, וכל זה למרות שהוא שיחק רק 23:21 דקות למשחק בסדרה נגד פילדלפיה, גם בגלל שני ניצחונות קלים וגם בגלל בעיית עבירות בחלק מהמשחקים.
נציג כעת שתי דוגמאות מהמשחק האחרון להתרחשות המרכזית שיוצרת חלק ניכר מהאסיסטים של טאונס. בשני המקרים, טאונס מחזיק בכדור מחוץ לקשת עם שומר צמוד בגלל האיום מחוץ לקשת. בזמן שהכדור אצל טאונס, ההתרחשות המרכזית של ההתקפה היא בתנועה בלי כדור בזמן שטאונס מחכה לרגע שיהיה לו מצב טוב למסירה נוחה. בשלב הבא כבר מגיעים מהלכים בהם טאונס חודר לצבע ומחפש את המסירה או כשהוא כבר בתוך הצבע ונותן את המסירה הנוספת, אבל זה המהלך הבסיסי שהניקס הגבירו את התדירות שלו, והוא מביא להם תוצאות טובות מאוד.
2. הדרך הקצרה לגמר האזורי.
כפי שצוין בפריוויו אתמול, אוקלהומה הפכו הלילה לקבוצה ה-16 שפותחת את הפלייאוף עם שני סוויפים והשמינית מאז שהסיבוב הראשון הפך לסדרה של הטוב מ-7 ב-2003. מתוך 7 הקבוצות האלה, 4 הראשונות הודחו בגמר האזורי, והן מיאמי ב-2005, קליבלנד ב-2009, אורלנדו ב-2010 והספרס ב-2012, שהפסידו בגמר המערב לאוקלהומה, אך ב-3 המקרים הבאים הקבוצה הגיעה לגמר לפחות, במקרה של קליבלנד ב-2017, וגם זכתה באליפות בשניים מהמקרים, שהם גולדן סטייט ב-2017 וקליבלנד ב-2016. במילים אחרות, ריצה כזאת נובעת גם מזה שמדובר בקבוצה חזקה וגם מיריבות חלשות יחסית, והראיה לכך היא העובדה שהיחידה שהמשיכה עם סוויפ נוסף זו גולדן סטייט של 2017.
קשה יהיה לשייך את אוקלהומה לקבוצה הראשונה. בכל המקרים שם אפשר למצוא שחקנים מרכזיים שהיו בריצת הפלייאוף הראשונה שלהם לצד כוכבים מנוסים, אבל הקבוצה הייתה רגע לפני שיפור נוסף שהסתיים באליפות (מיאמי והספרס) או רגע לפני שהעסק יתפרק והכוכב ינטוש (קליבלנד ואורלנדו). בצד השני נמצאות שתי הקבוצות הגדולות של העשור הקודם, והת'אנדר אמנם לא הגיעו לרמה של גולדן סטייט ב-2016 בעונה הסדירה וכרגע לא הרשימו כמו שתי הקבוצות ששלטו בעשור הקודם, אבל אין ספק שהן קרובות יותר לשם. הלייקרס במשחק האחרון הצליחו קצת לאתגר אותם ולכפות עליהם משחק צמוד ראשון בפלייאוף, ויהיה מעניין לראות אם המנצחת בין הספרס למינסוטה תוכל לאתגר אותם יותר.
3. הכוכב של האנדרדוג.
לצד שתי סדרות שהסתיימו בסוויפ, יש לנו שתי סדרות בשוויון 2, ואצל שתיהן בחרתי להתמקד בכוכב של הקבוצה ללא יתרון הביתיות, זו שנחשבת אנדרדוג על הנייר, כי בשני המקרים הוא נראה יותר טוב בסיבוב השני. נתחיל עם הסדרה המערבית ועם אנתוני אדוארדס, ואז נעבור למזרח ודונובן מיטשל, אך רגע לפני כן, נציין ששניהם מובילים את טבלת הקלעים בסדרה שלהם בפער משמעותי. מיטשל קולע 33 למשחק, שזה הכי הרבה בסיבוב השני, והבא בסדרה הזאת הוא קייד שמדורג חמישי עם 23.5 נקודות למשחק, ואילו אדוארדס בתיקו עם שיי על מקומות 3-4 עם 24.5 נקודות (ברונסון שני עם 29), והבא בתור בסדרה הזאת הוא וומבניאמה עם 18.3 נקודות למשחק, במקום ה-15 הכללי בסיבוב השני.
מינסוטה והספרס בשוויון 2 בסדרה הצמודה ביותר בפלייאוף המערבי עד כה, שהיא הראשונה במערב שמגיעה לשוויון 2. בשני הניצחונות של מינסוטה, אדוארדס היה מצוין ברבע האחרון, ובעיקר בחלק הראשון שלו. במשחק 1, אדוארדס קלע 11 נקודות ב-5:11 הדקות הראשונות של הרבע האחרון ובשאר הרבע לקח רק זריקה אחת והחטיא אותה, אבל המיקוד ההגנתי באדוארדס שהוביל לשמירות כפולות אפשר לאחרים לייצר נקודות. במשחק 4, אדוארדס קלע 16 נקודות ברבע האחרון, 14 מהן ב-6:48 הדקות הראשונות של הרבע, ובשאר הרבע לקח רק זריקה אחת מריבאונד התקפה וקלע אותה, אבל דוסומנו, ריד וגובר היו אלה שקלעו את הסלים בסוף שהביאו למינסוטה את הניצחון.
כלומר, בניגוד לסדרה נגד דנבר, בה בכל פעם מישהו אחר התעלה במינסוטה, נגד ההגנה של הספרס הם זקוקים לכוכב שלהם במיטבו, באופן שמאלץ את ההגנה של הספרס לשנות כיוון ולהתמקד יותר באדוארדס, מה שפותח קצת את הצבע ומייצר יותר הזדמנויות לאחרים. אחד הנתונים שמראה את זה הוא הנקודות בצבע של מינסוטה, שקלעו 54 ו-50 בניצחונות של משחקים 1 ו-4 בהתאמה, לעומת 36 ו-38 בהפסדים של משחקים 2-3. לצורך ההשוואה, בצד השני זה קצת פחות משפיע, כי הספרס קלעו 58 נקודות בצבע במשחקים 1, 2 ו-4 ו-46 במשחק 3, בכל המקרים יותר ממינסוטה.
בסדרה בין דטרויט לקלילבנד, בינתיים הקאבס שומרים על הביתיות, ועומדים לאורך הפלייאוף על 6 ניצחונות בית ו-5 הפסדי חוץ. אבל אצל דונובן מיטשל אפשר לראות מגמת שיפור כללית, למעט שני המשחקים הראשונים בהם הוא היה טוב, ונדגים אותה בטבלה בפסקה הבאה. לפני כן נציין שהוא אמנם קלע 43 נקודות במשחק האחרון, אבל זה המשך של מומנטום חיובי שלו כי בכל אחד ממשחקי הסדרה נגד דטרויט הוא קלע יותר מאשר במשחק הקודם (23, 31, 35 ו-43 בהתאמה). לא הייתי מהמר על זה במשחק 5, אבל גם אם הוא יקלע קצת פחות זה יספיק כדי לשמור על הכושר הטוב ולתת לקאבס סיכוי לקחת משחק חוץ שהם חייבים כדי להעפיל לגמר המזרח.
| משחקים 1-2 נגד טורונטו | משחקים 3-7 נגד טורונטו | נגד דטרויט | ממוצע פלייאוף כללי | |
| נקודות | 31 | 20 | 33 | 26.4 |
| ריבאונדים | 5 | 4.8 | 6.3 | 5.4 |
| אסיסטים | 4.5 | 2.4 | 2.8 | 2.9 |
| איבודים | 2.5 | 2.8 | 2.3 | 2.5 |
| אחוזי שדה | 55.8% | 38.8% | 49.5% | 46% |
| אחוזי שלשות | 47.1% | 27.9% | 30.8% | 32.3% |
| אחוז אפקטיבי | 65.1% | 44.7% | 55.9% | 52.7% |
| אחוזי עונשין | 75% | 100% | 82.4% | 84% |
| טרו שוטינג | 66.6% | 46.9% | 61.1% | 56.3% |
כמו שאפשר לראות, שני המשחקים הראשונים נגד טורונטו היו עם אחוזים גבוהים במיוחד מבחינת מיטשל, ואת זה הוא לא הצליח לשחזר גם כשהוא קלע 43 נקודות הלילה. עם זאת, בסדרה נגד דטרויט הוא כבר נראה טוב ומצליח לייצר נקודות ביעילות טובה, גם כשהקליעה מבחוץ לא נכנסת באחוזים שהוא היה רוצה. הלילה, מיטשל קלע את הנקודה הראשונה שלו מהקו באמצע הרבע השני וירד למחצית עם 4 נקודות ב-1/8 מהשדה, אבל 6 מהזריקות היו ברצף של 4 דקות מנוחה של הארדן ואלן, ובסך הכל הוא אפשר להתקפה לזרום בלעדיו, כך שהקאבס ירדו למחצית בפיגור 4 בלבד. במחצית השנייה מיטשל כבר קלע 39 נקודות והשווה את השיא לנקודות במחצית של משחק פלייאוף, כולל 15 נקודות מתוך הריצת 23- 0 בתחילת המחצית מתוך 23 אישיות ברבע השלישי, ועוד 18 נקודות מתוך ה-22 של קליבלנד ברבע האחרון שמנעו קאמבק.
לדעתי נתון השורה הכי בולט לגבי השינוי בתפקוד של טאונס הוא שעד כה בפלייאוף יש לו יותר מפי 2 אסיסטים מאשר היו לו שנה שעברה, בחצי מהמשחקים.
כשיש לו מאמן שיודע איך להשתמש בו, טאונס הוא שחקן נפלא למרות כל ההודעות לתקשורת ששולח הסוכן של ג'ימי.
אוקלהומה אולי לא מרגישה כמו אחת מהקבוצות הגדולות, אבל זה נראה שהיא לגמרי שם. אין ולא הייתה קבוצה שבמשך 48 דקות שמה חמישה שחקנים על המגרש שאין להם שום חולשה. כלום.
שחקנים שעולים לסגור משחק בשלושים הפרש היו יכולים להיות שחקני 4-8 בקבוצות פלייאוף אחרות. כל אחד מהשחקנים הוא שחקן שנותן תפוקה בשני הצדדים, כל הזמן. ובפלייאוף כשאחד המשחקים החשובים הוא לחפש ולצוד חולשות, כשאין חולשה, אין ליריבות מה לנצל. ככה מספיק לאוקלהומה כמה דקות של סטרץ' הגנתי מטורף כדי לברוח ליריבה. בדיוק כמו חמישיית המוות של גולדן סטייט ההיא, רק על פני קבוצה שלמה.
+100
מסכים לגבי טאונס.
לגבי אוקלהומה – בעונה שעברה הם התקשו מאוד נגד שתי הקבוצות הטובות שהיו נגדם בפלייאוף ועוד לא היו שם, אבל אולי אג'אי מיטשל והשיפורים הקטנים זה מה שהיה חסר להם. אולי בעוד שנתיים אני אוכל להצביע בדיעבד על זה שלא זיהיתי באמת את הגדולה של אוקלהומה.
סיכום יפה עמיחי.
תוסיף לאג'אי מיטשל את מקיין, גם נותן עוד ממד התקפי.
מיטשל ומקויין זה שיחוק בדיוק במקום. אמרנו שנה שעברה שאוקלוהומה ניצחה דרך ההגנה וההתקפה לא הייתה משהו. והיינו צריכים התעלות של ג" דאב לפחות בשני משחקים בסדרת הגמר כדי בכל זאת לנצח ב7 משחקים. ובכן – אוקלהומה של השנה טובה בהרבה בהתקפה מזאת של שנה שעברה (גם צ'רט השתפר, הארטנשיין, וכמובן הקטע של מיטשל ומקיין) ולא ירדה בכלום ביכולת ההגנתית – להיפך גם שם השתפרה.
אוקלהומה קבוצה מאוד מאוד חזקה,הגדולה שלה שאי לעולם לא יורדת לרמה של הקבוצה מולה,זאת אומרת קבוצה חלשה ממנה כמעט ולא תצליח לגרור אותה לרמה שלה בעיקר מהסיבות שציינת,יחד עם זאת היא בהחלט מתקשה מול קבוצות חזקות שיודעות לנצל את החולשות שלה ויש לה חולשות. אם היא קבוצה היסטורית או לא נדע במידה והספרס יגיעו מולה.את מיני הם ינצחו די בקלות.
מסכים.
יפ
אוקייסי סיימה את העבודה ויש לה סוויפ שני בפלייאוף הזה, האם זה הולך לפו פו ועוד שני פו? שאלה.
הפיסטונס עם מחצית ראשונה טובה, אבל פתיחת המחצית השנייה עם הנקודות של מיצ'ל והמשחק נגמר, מזל שהיו שני הניצחונות בבית.
בכל מקרה בגמר המזרח השנה, הניקס נראים כמו אלה שיעברו לגמר הליגה.
הכדורסל הישראלי חוזר וזה זמן טוב למילה שתיים על תופעת הבנים של. כל פעם מחדש יש הייפ על שחקן מהנבחרות הצעירות, ואיכשהו יותר מדי פעמים זה בן של, היה את רועי ברקוביץ' שבכלל לא היה אמור להיות בנבחרות ובטח שלא היה אמור לשחק בליגת על, אבל הבן של, ואחרי זה היה את שון דניאל, שכל מי שהבין כדורסל ראה שאין לו זריקה, אבל הוא הבן של, אז בשידורים של ליגת בתי הספר, כל מהלך שמגיע ממנו, השדרים מתפוצצים.
עכשיו הכוכב התורן של העניין הזה הוא עומרי אורלנד, שהוא לא רק הבן של, אלא גם הנכד של, מסתבר שהוא הנכד של בארי לייבוביץ', שלגביו תמיד תישאל השאלה, אם היה כזה שחקן היסטורי, למה אף פעם לא שיחק ברמה יותר גבוהה מהפועל תל אביב. בכל מקרה, עומרי אורלנד, דעה אובייקטיבית, רואים שהוא יודע לכדרר ויודע לזרוק, אבל הוא לא מוסר, זה בגלל שזה סגנון המשחק שלו או שאף אחד לא מעיז להעיר לו כי הוא הבן של, שאלה. באליפות אירופה קדטים, בבית המוקדם היו הופעות מאוד מרשימות, אבל אז הגיעה שמינית הגמר מול סלובניה ואורלנד הסתפק רק בעשר נקודות ואחוזי קליעה לא טובים, כלומר לקח טונות של זריקות, החטיא וסירב באדיקות למסור לשחקני הנבחרת. שפת הגוף של אורלנד משדרת עוצמה וביטחון אישי וזה בסדר, השאלה האם הוא אמור להיות הכוכב הגדול, האם המשחק זורם אליו או שהוא משתלט על המשחק. יש שחקנים שהמשחק אומר להם, אתם צריכים לקחת את ההובלה, קוקוץ', פטרוביץ', מג'יק, ג'ורדן, לארי בירד ושמות גדולים אחרים, השחקנים האלה נועדו להיות הכוכבים הגדולים, אבל הם גם ידעו למסור ובודאי שנמנעו מלזרוק כל התקפה בלי למסור לשחקנים אחרים. אצל אורלנד, יותר מדי פעמים הוא נכנס למוד של סטף קרי, עובר את החצי, עושה איזו סדרת כדרורים מטופשת וזורק מהשלוש, אם נכנס נכנס, הבעיה שלאורך הזמן זה לא נכנס, וסטף קרי מוסר, לא משחק לבד.
באמת תופעה בלתי נסבלת ,זה מזכיר לי איזה הייפ מטורף היה על הבן של נו שכחתי את שמו שיחק בנבחרת יגוסלביה נו איך קוראים לו ולבן שלו ,מרוב שהייפ היה מגזם הבן נעלם ואף אחד לא זוכר את שמו אפילו
היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל
עומרי אורלנד הוא אחלה ילד, הוא ישתפר בזה. זו הייתה נבחרת ואליפות אירופה לגילאי 16 יחד עם משחק נוקאאוט.
בוא נראה אותו בעוד 2-3 שנים. עדיין מוקדם
שכחת את קופר פלאג ברשימה של הגדולים שצריכים לקחת את ההובלה
בקושי ראיתי את הניקס בפלייאוף הזה, אבל לזכותי יאמר שעוד בפלייאוף הקודם טענתי שטאונס לא מחובר לקבוצה, והנתונים דלעיל מראים על שינוי בדיוק בכיוון הזה, אז קודם כל מחיאות כפיים סוערות לי.
בשולי הדברים אפשר גם לתת איזה ח"ח לטאונס עצמו, למייק בראון, ואני מניח שגם לברונסון שהסכים למנהל משחק שני, אז קבלו ח"ח.
.
תודה רבה בוס, אחלה פוסט.
תודה. טאונס עושה דברים שונים שעוזרים לקבוצה להיראות הכי טוב במאה הנוכחית, אבל גם בעונה שעברה הוא היה צלע מרכזית בריצת פלייאוף טובה
נכון ולא סותר.
בגמר הניקס אמורים לקחת, אוקייסי התחילו את הפלייאוף בסערה אבל לאט לאט נחלשים ומתעייפים
למה, בעצם, אתה חושב כך?
כי אחרי בוסטון ודטרויט שהוא חשב הגיע תור הניקס
שום חולשה לא נצפת כרגע. לא שאני לא מקווה שיהיה אחלה מלחמה מול הניקס, אבל אוק טובה מהם בהגנה ולא נופלת מהם בהתקפה. יהיה אחלה גמר ולטעמי האחוזים לטובת אוק. הגנה כמו שלהם ניקס לא פגשה עדיין וגם לא תפגוש בגמר המזרח.
רב תודות
הנתון העוד יותר מרשים בסטרצ' של טאונס המוסר הוא כמות האיבודים שגם בפר 36 דקות מאבד פחות מהמשחקים הראשונים.
מיטשל בהחלט מפציץ הרבה יותר מאשר בסדרה מול הראפטורס אבל במידה ושוב יודח בסיבוב השני הוא יישאר כרגיל עם המספרים הנאים ועם הסטיגמה שהוא לא שחקן שלוקח קבוצות לצעד הבא.
תודה. מסכים לגבי שניהם בגדול, אבל הייתי נותן למיטשל הזדמנות. זו פעם ראשונה שקליבלנד לוקחים שני משחקים בסיבוב השני בשנים האחרונות, וגם מיטשל הגיע לזה ביוטה רק פעם אחת
גם אני נותן לו וגם מאוד אוהב אותו. יש לו הזדמנות להוכיח שהוא שחקן שמשפר קבוצות קודם מול דטרויט ואז בהמשך נגד הניקס. אבל לפחות שיעשה גמר קונפרנס. זה המינימום בשבילו.
אני חושב שהוא מהבודדים שאי אפשר להגיד שלא התעלה בפלייאוף, למרות התוצאות. אני בד"כ מאוד תקיף לגבי שחקנים שלא מצליחים/מופיעים בפלייאוף, אבל אני מרגיש שכל פעם הוא עושה את המקסימום ופשוט לא מצליח. בין אם זה בגלל שמי שלצידו לא הופיע או בין אם זה בגלל שהקבוצה השנייה פשוט הייתה עדיפה. אני מאוד מקווה שיצליח ללכת עד הסוף בשלב כזה או אחר, אבל בינתיים קשה לי להגיד שה"כישלונות" שלו הם באשמתו.
הוא כבר שנים שחקן טופ 10 בליגה ולא עשה גמר איזורי וחוץ מלקלוע הרבה הוא לא משדרג את הקבוצות ברמה של הישגיות.
עכשיו יש לו הזדמנות טובה להוכיח שהוא כן וזה מתחיל קודם בלעבור את דטרויט, שהיא לא קבוצה מאיימת במיוחד ואני מאוד עדין.
הוא לא סתם קולע הרבה, הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה, שבאופן קבוע מעמיד ממוצעים ויכולות גבוהים גם בפלייאוף, לדעתי הוא ההפך מקלוריות ריקות. פשוט קשה לי למצוא איך להאשים אותו כשהוא כל פעם עושה את שלא גם כשהוא מפסיד.
לקלוע ולהפסיד זה ההגדרה לקלוריות ריקות. עכשיו אני לא אומר שהוא כזה אבל הוא עוד לא הוכיח שהוא ההיפך של זה.
כלומר שחקן יכול לקלוע 40 נק', לסחוב את הקבוצה שלו על הגב, אבל אם הם מפסידים בסוף 101:100 אלו קלוריות ריקות?
לא.
מיטשל הוא לא ההגדרה לקלוריות ריקות אבל הוא גם לא ההיפך הגמור מזה. לא עבר סיבוב שני מעולם ולא הראה עד כה שהוא מסוגל לסחוב קבוצה על הגב ולהביא אותה לעמדת ניצחון
תודה רבה
מיטשל והארדן, הארדן ומיטשל, שניהם סוחבים על הגב את הקוף של אי הגעה לגמר איזורי לא? אמביד גם בחבורה הזו. שחקני מקס שלא מובילים להישגים בפלייאוף.
יש להם עוד כמה קופים ודברים במשותף
הארדן עשה 2 גמרים איזוריים. אמביד ומיטשל לא
צודק טעות שלי
תודה עמיחי, יופי של מסקנות.
השינוי של טאונס בהחלט שיפר פלאים את הניקס, צריך לתת שם קרדיט לבראון, אני ממש לא בטוח שת'יבודו היה מוצא את זה. נראה כמה זה יהיה רלוונטי בשלבים יותר מאוחרים כשקבוצות גם יתחילו לתכנן על זה.
מיטשל לדעתי נהנה הרבה יותר נגד השומרים של דטרויט מאשר נגד הפורוורדים הארוכים והפיזיים של טורונטו, וזה טוב, כי קליבלנד חייבת אותו בשיא אם היא רוצה לעבור.
אחלה מחשבות
טאונס התחספס בניו יורק, כמו שצריך
ומיטדל מראה מה זה התעלות של כוכב…
שאפו
✨
ערב טוב לכולם ותודה לעמיחי על פוסט מצוין
1. הניקס משחקים כדורסל יפה מאד באופן כללי , ולהתאמה של קאט יש חלק בזה .
אני בהחלט חושב שמגיעה מילה טובה לבראון . הוא כבר השווה את ההישג של טיבס , אם יצליח מעבר לזה בהחלט יהיה נכון להודות שלאון רוז ראה משהו שאני לא ראיתי .
2.אנטמן מסתמן כאמריקאי הבכיר להרבה שנים , ויסלחו לי הצמד של בוסטון . בזמנו חשבתי שהיה צריך לקבל רוקי השנה ולא לאמלו , מאחל לו שיזכה בתארים יותר משמעותיים .
3.דוני נתן הלילה הצגה שהזכירה את ההצגות שנתן מול ג'מאל . אני די קרוע לגבי הסדרה הזו , אבל מקווה שדוני יצליח להוריד קוףתמהגב ולהגיע לגמר אזורי
4.לא בדקתי , אבל עד כמה שזכור לי הארדן הגיע 4 פעמים לגמר אזורי ומתוכן פעם אחת הגיע לגמר הכללי . כשחקן מוביל , הגיע פעמיים לגמר המערב עם יוסטון . כשחקן שישי , פעמיים עם okc
5.דילן הרפר די סותר את הטענה של חגי לגבי בנים של . לדעתי גם האחים בוזר יסתרו את הטענה הזו
זה כבר פלייאוף שלישי רצוף שטאונס טוב. אבל צובר עבירות בקצב חולה אפילו מול פילי שלא היה צריך לעבוד קשה מדי בהגנה. חייב לסדר את זה להמשך (לא יודע איך מבחינה קבוצתית-מאמן אפשר לעזור עם זה)
דווקא נגד פילי היה לו מאצ'-אפ קשה מהבחינה הזאת נגד אמביד. שווה בדיקה להמשך אם זו בעיה עקבית או רק מאצ'-אפ
בס"ד
תודה רבה
תודה רבה עמיחי
[…] השיפור העקבי של דונובן מיטשל לאורך הסדרה כתבתי אתמול כאן, וכרגע הוא עומד על 33 נקודות למשחק ב-49.5% מהשדה. הבא אחריו […]
[…] שהתרגלנו לראות ממנו בפלייאוף. גם על טאונס כבר דיברתי כאן, ובמקרה שלו, השאלה העיקרית היא איך הוא יתמודד עם מאצ'-אפ […]