נענים לאתגר / עידו גילרי

בזמן שהליגה מנמנמת לה את פגרת האולסטאר אנחנו מקבלים גם מנוחה מהתלונות הבלתי פוסקות על השופטים. לא שאין על מה להתלונן אבל צריך לזכור שכדורסל הוא אחד מענפי הספורט הקשים לשיפוט. רק לשם המחשה תנסו לשער לרגע כמה סיטואציות המצריכות התייחסות יש במשחק ליגה אחד. חשבתם? אני לא הולך לעשות כאן מופע חושים ולרשום בדיוק את מה שעבר לכם בראש אבל רוב הסיכויים שזה פחות מ-500, שזה די חסם תחתון לרוב המשחקים. אז נכון רוב הסיטואציות האלה הן די טריוויאליות אבל בוא נניח לרגע שרק 10% מהן הן קשות לשיפוט כך שהסיכוי לטעות בהן הוא 50-50 והגענו למינימום של 25 טעויות שיפוט במשחק.

בקיצור לא ניתן לנטרל לחלוטין את השפעת השופטים על המשחק, אבל כן רצוי לשאוף למזער את הנזק. אם פעם שופטים היו שורקים פחות או יותר לפי איך שבא להם, עם השנים הירידה לפרטים וההתמקצעות של הענף הביאו למשפטיזציה לא קטנה של ספר החוקים, על מנת ליצור סטנדרטים ברורים ואחידים. זה גורם לא אחת לבלבול ומרמור כתוצאה מירידה לפרטים טכניים אבל בגדול זו מטרה נכונה. אני לא מתכוון לשבת לסנגר כאן על השופטים או על הליגה ומה שהיא עושה על מנת להכשיר ולהעריך את השופטים (רמז זה רחוק מאד ממה שאוהבים לצעוק כאן ברחבי האתר). זה נושא לפעם אחרת. אבל אני כן רוצה לדבר על איך המאמנים יכולים להתמודד עם אותם מקרים קריטיים בהם השופטים טועים.

ההתפתחויות הטכנולוגיות של העשורים האחרונים הוסיפו לארגז הכלים של השופטים ושל כל מאמן את מערכת הריפליי ריוויו. גם מערכת הריוויו אינה חפה מחוליים אבל היא מאפשרת לתקן שגיאות של השופטים במקרים רבים, במיוחד ברגעים היותר קריטיים של המשחק. זה כבר יותר מעשרים שנה שה-NBA משתמשת בהילוכים חוזרים כדי לבדוק מהלכים במשחק. השופטים משתמשים בה כבר מזמן ככלי לבדוק החלטות אבל המאמנים קיבלו את הרשות לערער רק לפני חמש שנים.

השיטה עוברת כל הזמן שינויים, כמו למשל העונה שנוסף ערעור אחד למאמן שמצליח בצ'לנג' הראשון שלו. אבל האם המאמנים מצליחים לעשות במערכת שימוש יעיל? בטח כשהדעה הרווחת לפעמים היא שהשופטים לא יהפכו החלטה מטעמי אגו. מי המאמנים שלמדו את אומנות הצ'לנג ומי אלה שדופקים כל פעם את הראש בקיר? זה מה שנבדוק עכשיו.

*

בתור נקודת פתיחה צריך קודם כל להיזכר כי ניתן לעשות צ'לנג למעשה רק על שלושה דברים:

  • עבירה שנשרקה נגד הקבוצה שלך. כאן חשוב להדגיש כי לא ניתן לערער על פאול שלא נשרק וכמו כן השופטים לא יכולים ללכת לריוויו בעצמם על האם היה פאול או לא.
  • כדור חוץ שנשרק (שוב אי אפשר לערער על כדור חוץ שלא נשרק).
  • גולטנדינג הגנתי או התקפי שנשרק (למעט בשתי הדקות האחרונות של המשחק).

עוד נקודה מעניינת היא שבמקרה הראשון ההחלטה הסופית היא של השופט הראשי במשחק בעוד שבשני המקרים האחרים (ובכל מקרה של ריוויו על ידי השופטים שאינו קשור למכות על המגרש או עבירות בלתי ספורטיביות) ההחלטה הסופית היא של השופט בריפליי סנטר באותו היום.

למה זה חשוב? כי זה באמת עוזר לשפר את איכות ההחלטות כאשר השופט יושב מול כל הזוויות על מסכי ענק, עם עזרים טכנולוגים נוספים לרשותו, לעומת שופט המשחק שנמצא תחת לחץ ומסתכל במסך קטן. למזלנו ל-NBA אין מתחרים בנוגע לשקיפות בכל נושא השיפוט. למשל תראו לי עוד ליגה בה מיד לאחר המשחק השופט צריך להתייצב ולענות לשאלות עיתונאי נבחר לגבי החלטה מוטלת בספק. בכל אופן כחלק מהעיקרון הזה הליגה מעמידה לרשותנו את מאגר כל (כן בדיוק כמו שזה נשמע – כל) החלטות הריוויו – צ'לנג' של מאמן או כזה שהגיע מהשופטים עצמם. בכל צ'לנג' אנחנו מקבלים את הזווית וההילוך האיטי שהובילו להחלטה. מזמין את כולם להעמיק ולחפור זה בהחלט עוזר להבין איך מתקבלות החלטות וגם להבין שזה בודאי לא מושלם כשגם כאן יהיו החלטות שקשה להסכים איתן (כבר אמרנו שזה ספורט קשה לשיפוט?).

אבל אני רוצה שנסתכל לדוגמא על שריקות גולטנדינג כשצריך להחליט מתי הכדור עבר את שיא הגובה או האם הכדור מעל הטבעת. בדיוק כאן זה הופך לאמצעי טכנולוגי נהדר כשלרשות השופט בריפליי סנטר עומד גם סימון מתי כל אחד מהדברים האלה קורה שאותו הוא יכול להתאים לרגע הנגיעה בכדור.

שימו לב איך שופט הריפליי מקבל את האינפורמציה בשני המלבנים בצד ימין למעלה כי ברגע החסימה של יאניס הכדור היה בדרכו למעלה (ירוק על ball flight) אבל כבר מעל החישוק (אדום על cylinder) ולכן  ההחלטה על הפרעה לא חוקית לזריקה הושארה על כנה.

לעומת זאת כאן  השופטים רואים כי הנגיעה של גובר בכדור היא עדיין בעודו במהלכו כלפי מעלה (ירוק במלבן בצד) והנקודות של הוולבס ירדו מהלוח:

*

אבל רצינו לדבר על מה המאמנים עושים עם יכולת הערעור שבידיהם וכאן לדעתי צריך להיות הרבה פעמים יותר חכם מאשר צודק. לפעמים מאמנים נותנים לרגש (או לרגש של השחקן) להשתלט עליהם מה שמביא לאובדן של יכולת הערעור בשלבים מאוחרים וחשובים יותר במשחק.

אני רוצה שנסתכל לשם המחשה על המשחק של הניקס מול הרוקטס ממש לפני הפגרה. לקראת המחצית טום תיבודו בחר לערער על פאול של טאג' גיבסון שניסה לסחוט תוקף. שריקה גבולית שנראה שהריוויו החליט בצדק להשאיר על כנה.

לגיבסון מערכת יחסים ארוכת שנים עם תיבודו וייתכן שהיתה לזה השפעה על הבחירה של תיבודו לקחת צ'לנג כדי לגבות את השחקן שלו. לעומתו אודוקה הצליח לעשות שימוש יותר מושכל בצ'לנג' שלו. חלפה לה קצת יותר מדקה ועם הבאזר לסיום המחצית נשרקה עבירה של ארון הולידיי בניסיון שלשה של דיווינצ'נזו.

במקרה כזה השופטים חייבים ללכת לבדוק שהפאול היה לפני הבאזר וכך הם עשו. המסקנה הייתה שהפאול אמנם היה אחרי הזמזום אבל הזריקה יצאה בזמן. שימו לב שבמקרה הזה לשופטים אסור לבדוק עם היה פאול או לא רק את התזמון. אז לאודוקה זה נתן מספיק זמן להחליט שזריקת הרגל קדימה של הג'ינג'י של הניקס היא מה שגרם למגע ולכן ערער על ההחלטה. השופטים הלכו שוב לריפליי והפעם חזרו עם החלטה לשנות את השריקה משלוש זריקות לדיוינצ'נזו לעבירת תוקף.

התוצאה הייתה שהרוקטס ירדו להפסקה ביתרון 14 נקודות כשלניקס אין צ'לנג' ולהם יש. כן זה יהפוך קריטי בהמשך. הניקס התקמבקו יפה בחצי השני והצליחו להשוות כאשר הרוקטס יצאו להתקפה מכרעת וכמו במראה לסיום החצי הראשון הם החטיאו והכדור עף לארון הולידיי שהופיע במערכה הראשונה ועכשיו היה מוכן לירות. הוא ירה והחטיא אבל השופטים שרקו לעבירה של ג'יילן ברונסון בדיוק כמו שקרה להולידיי בסוף החצי הראשון.

גם הפעם הם הלכו למוניטור כדי לבדוק שהעבירה הייתה לפני הבאזר  וחזרו עם 0.3 שניות על השעון. הולידיי קלע את השתיים הראשונות החטיא את השלישית והמשחק תם. מייד לאחר המשחק כשהשופט הראשי אד מלוי נשאל לגבי הפאול של ברונסון הוא הודה שבהילוך החוזר ראו שהמגע של ברונסון עם הולידיי היה במקרה הכי גרוע גבולי ולא הייתה צריכה להישרק עבירה. לניקס היה טיימאוט עדיין אם תיבודו היה שולט ברגשות ושומר על הצ'לנג' המשחק הזה היה הולך להארכה.

*

אחרי כל הסיפורים וההקדמות הגיע הזמן לראות עד כמה המאמנים שולטים באומנות הערעור. יש לכם כמה שורות טקסט לחשוב על המאמן של הקבוצה שלכם ועד כמה הוא יודע מה הוא עושה כשהוא מסובב את האצבע מול השופטים. אנחנו בדיוק אחרי שני שליש עונה (820 משחקים) ובטבלה הבאה נוכל לראות את התפלגות הערעורים לפי סוג:

צ'לנג'יםהצלחותאחוזי הצלחה
עבירות63833252.0
שריקות חוץ19414574.7
גולטנדינג241770.8
סך הכל85649457.7

יש לנו בממוצע קצת יותר מצ'לנג' אחד למשחק או במילים אחרות קבוצה מערערת בממוצע אחת לשני משחקים בערך. באופן לא מפתיע רוב גדול (74.5%) מהערעורים הם על עבירות שנשרקו ולמרות שמדובר בשריקה הכי סוביקטיבית שניתן לערער עליה עדיין השופטים הפכו יותר מחצי מההחלטות שהמאמנים ערערו עליהן. בערעורים על חסימות / כדורי חוץ אנחנו רואים שאחוזי ההצלחה גבוהים בהרבה כי יש כאן בסיס ויזואלי חזק יותר לצ'לנג' וגם להחלטה.

מה לגבי תזמון הערעורים? האם המאמנים שומרים על הצ'לנג שלהם לזמנים הקריטיים? בגדול כן אבל כנראה שלא מספיק…בחלוקה לרבעים מתקבלת התמונה הבאה:

צ'לנג'יםהצלחותאחוזי הצלחה
רבע ראשון825567.1
רבע שני17010863.5
רבע שלישי22314062.8
רבע רביעי37518950.4
הארכה6233.3

מן הסתם רוב הערעורים הגיעו בחצי השני אבל עדיין רק 44.5% ברבע האחרון או בהארכה. נכון צריך לקחת בחשבון שיש כאן לא מעט מקרים שמאמנים קיבלו צ'לנג' נוסף אחרי שזכו בראשון אבל עדיין הייתי מצפה מהמאנים להיות יותר שקולים בבחירת עיתוי הערעור ולחשוב על המשך המשחק. בולטת גם המגמה של ירידה בהצלחת הצ'לנג' מתחילת המשחק לסופו. זה בסך הכל מה שניתן לצפות כאשר ברבעים הראשונים מאמנים יערערו בעיקר כשהם יותר בטוחים בהצלחת הצ'לנג' בעוד שלקראת הסיום מאמנים הרבה פעמים יערערו גם כשהם יודעים שהסיכוי נמוך כדי לנסות ולהציל את המשחק.

אחרי כל ההכנות הגיע זמן האמת מי הוא הצ'לנג'ר שיזכה בתואר מלך הצ'לנג'ים? נו מור בטס. תופים בבקשה והרי התוצאות:

קבוצהצ'לנג'יםהצלחותאחוזי הצלחה
שיקגו בולס201575.0
דאלאס מאבריקס322371.9
ממפיס גריזליס312271.0
בוסטון סלטיקס402870.0
פיניקס סאנס392769.2
ברוקלין נטס281967.9
סן אנטוניו ספרס332266.7
אוקלהומה סיטי ת'אנדר382565.8
יוטה ג'אז342264.7
מינסוטה טימברוולבס332163.6
דנבר נאגטס241562.5
אינדיאנה פייסרס211361.9
שרלוט הורנטס281760.7
מיאמי היט15960.0
קליבלנד קאבלירס281657.1
ניו יורק ניקס301756.7
וושינגטון וויזארדס231356.5
אורלנדו מג'יק271555.6
פורטלנד טרייל בלייזרס201155.0
מילווקי באקס331854.5
לוס אנג'לס קליפרס281553.6
דטרויט פיסטונס17952.9
אטלנטה הוקס291551.7
פילדלפיה 76'רס361747.2
לוס אנג'לס לייקרס261246.2
ניו אורלינס פליקנס20945.0
סקרמנטו קינגס331442.4
יוסטון רוקטס311341.9
טורונטו ראפטורס281139.3
גולדן סטייט ווריורס311135.5

חייב להגיד שכל החפירה התחילה מזה ששמתי לב שווגל מצליח לזכות במלא צ'לנג'ים ורציתי לראות איך הוא מול כל השאר. אותי לפחות הפתיע לראות בראש הרשימה את בילי דונובן (צ'יקו, קפיץ – הייתם מודעים?). גם  השם של ג'ייסון קיד לא היה אחד שהייתי שם גבוה. מאזולה ראיתי שעושה עבודה טובה בערעורים שלו וגם ווגל עמד באתגר שהצבתי בפניו למרות ירידה קלה ב'כושר' בשבוע האחרון לפני הפגרה.

בשיפולי הטבלה אנחנו מגלים שהווריורס צריכים להעסיק עוזר מאמן שתפקידו היחיד יהיה לזנק על האצבע המערערת של סטיב קר בכל פעם שהיא מתחילה לנוע. מה לעזאזל הוא עושה…? גם ראייקוביץ' אודוקה ובראון מאותגרים אתגרית ולא יזיק להם לחזור על הקורס צ'לנגים 101. קשה להגיד האם הנתונים האלה משקפים בכללי לכל מאמן כי לא מצאתי את התוצאות של השנתיים הקודמות אבל בכללי בשנים האחרונות אנחנו רואים שיפור באחוזי ההצלחה של המאמנים בצ'לנג'ים.

לסיום ובמבט קדימה. מה לדעתכם כדאי לשנות במערכת הריוויו (צ'לנג והחלטה עצמאית של השופטים כאחד)? מה רצוי להוריד מה כדאי להוסיף?יאללה accept the challenge ושפכו חמתכם.

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. תודה עידו. מעניין מאוד.
    1. אפילו בליגת העל בכדורגל השופט חייב להתראיין על כל החלטה שנויה במחלוקת, ככה שה-NBA לא בהכרח חריגים בעניין.
    2. אם יש מקרה שמצדיק צ'אלנג' אני רוצה שהמאמן שלי ייקח אותו, בלי קשר לשאלה באיזה שלב אנחנו של המשחק. אני מסכים שככל שמתקרבים לסיום הצורך בצ'אלנג' גדל, אבל אני מעדיף לקחת צ'אלנג' של 90% בהתחלה מאשר לקחת צ'אלנג' של 50% בסיום.
    3. הייתי רוצה שתהיה למאמן אפשרות לצפות בהילוך חוזר בסיסי אחד ולפי זה להחליט אם לקחת צ'אלנג', ולא רק לסמוך על שחקנים ולקוות לטוב.

    1. תודה. מה לגבי כדורסל?
      אם יש מהלך שהוא 90% הצלחה אז כן סביר לקחת אותו כי עכשיו עדיין יהיה לך עוד צ'לנג' בהמשך אם תצליח. אבל אני מדבר על מקרין יותר גבוליים שמאמנים בוחרים בכל זאת לקחת את ההימור ואז אתה נתקע עד הסוף בלי יכולת לתקן ברגעים הקריטיים.
      זה לא ריאלי לתת למאמן לראות את ההילוך החוזר לפני. איך תעשה את זה? תעצור אחרי כל מהלך?

            1. לא חושב שזה ריאלי ואני נגד כל מה שיכניס עוד זמן מת (שאני לא רואה איך זה קורה בלי).

    2. בפועל הרבה מאמנים מסתכלים על המסך באולם לפני שהם לוקחים צאלנג' שזה דווקא לא ברור לי למה זה חוקי.. זה חלק מההימור של המאמן

  2. מעולה גילרי, אחוזי הפגיעה הנמוכים של סטיב קר הם לא הפתעה, לא מזמן אחרי צ'אלנג מוצלח הוא נתפס במצלמה מנענע את ראשו בחוסר אמון מוחלט …לדעתי מה שמחכה בסוף דרך זה שיפוט ממוחשב מוחלט, ברגע שהטכנולוגיה ובמיוחד הAI יגיעו לרמה הנדרשת ויהיה ניתן להחליט בשברירי שניה על כל ההחלטה אז השיפוט ייעשה על ידי רובוטים שיהיו למעשה מצלמות שנעות סביב הכדור ומספקות מידע למעבדה המרכזית ( טוב אולי אני קצת מושפע מספרי מד"ב שאני קורא לאחרונה)

    1. אנחנו ממש ממש לא קרובים לזה.
      מה שכן AI יוכל לתת לשופטים אינדיקציות לגבי דברים מסוימים הרבה יותר מהר וברילטיים.

  3. אחרי כל כך הרבה שנים יפה לראות שהבולס שוב מובילים את הליגה
    🙂
    ועכשיו באמת – בליגה שבה כל פוזשן יכול להשפיע על עונה שלמה אני לא מבין איך לא מצרפים לצוות האימון שופט לשעבר בתור עוזר המאמן שאחראי על צ'אלנג'ים…. לדעתי זה ירים את האחוזים.
    (אני מקווה שמישהו מהצוות הניהולי הבכיר של פילדלפיה קורא כאן את התגובות…..)

      1. בהנחה של כמות זהה של משחקים, הגישה של פילדלפיה יותר יעילה מהגישה של שיקגו. כי בהיבט של צבירת נקודות על פני עונה שלמה, עדיף לקבל יותר צ'לנג' ים באחוזי הצלחה נמוכים ממעט צ'לנג' ים באחוזי הצלחה גבוהים. מהבחינה הזאת בוסטון עובדים נכון.

        1. לא הייתי מכניס יותר מדי משמעות לתוך זה. לא מעט מזה תלוי סיטואציות משחק. בסופו של דבר מה שחשוב שתוכל לעשות צ'לנג' כשזה קריטי.

    1. "…בליגה שבה כל פוזשן יכול להשפיע על עונה שלמה…"
      אחת ההצהרות הכי מוגזמות שניתן להעלות על הדעת…
      ליגה של 82 משחקים ששני שליש מהם משוחק במיינד סט של ספורטק.
      "You're so far past the line, you can't even see the line. The line is a dot to you!!"
      https://www.youtube.com/watch?v=Pgp33-EVqXk

  4. תודה על כתבה מאוד מקצועית ומנומקת.
    שיפוט זה מקצוע בעייתי כי הוא מתנגש באינטרסים.
    הסיכוי שתמיד יהיו אנשים לא מרוצים משיפוט הוא גבוה ביותר.

      1. מדובר בתחרות , בה חייב להיות צד שמפסיד.בה כל צד היה שמח לקבל טעויות שיפוט שנוטות לטובתו.

      1. בנוגע לאי עצירה – נו אז המשחק ימשך עד סוף ההתקפה, ואז יבדקו, אם הצליחו – המשך ההתקפה מתבטל ללא קשר למה שקרה בה, אם לא הצליחו – ההמשך נחשב ללא קשר למה שקרה בה. אאל"ט זה מה שקורה בכדורגל, עם נבדל למשל.
        .
        בנוגע לגבול – למה צריך להיות כזה, מאמן יכול לבחור להתלונן על כך שציפור עפה ליד האוזן של השחקן. אם הוא צודק – יקבל, אם לא – לא יקבל. אני מניח שהמאמנים לא יבזבזו צ'לנג' סתם כי בא להם.

        1. קשה לי להאמין שמישהו שרואה כדורסל יגיד דבר כזה. יכולות לחלוף בשקט שתי דקות משחק בלי עצירה. מה תעשה אז?
          ולגבי הלערער על הכל למה הכוונה? גם על דברים שלא נשרקו – שוב מאד בעייתי.

            1. אני יודע בדיוק מה זה בלי עצירה ולא חסרים לך מקרים כאלה בטח לא אם נרד לדקה – מה תעשה במקרים כאלה? תחזיר את השעון אחורה?

            2. לא יודע בנוגע לשעון, האמת שלא נשמע לי קריטי לכאן או לכאן, אבל אם קרה משהו משמעותי, אבל לא מוצדק, צריך לשנות אותו, גם אם לא נשרקה שריקה .

            3. שום דבר לא קריטי – רק כשאתה מגיע לסיום. מה לעשות זה האופי של המשחק. זה לא כדורגל שכל גול הוא בעל השפעה עצומה.

            4. זאת גם הסיבה שהשופטים יכולים ללכת למוניטור על הרבה יותר דברים בשתי דקות האחרונות.

            5. לזה אני יכול להתחבר.

            1. כן. יש צוות נפרד שצופה במצלמות ויחליט אם לקרוא לשופט ברגע שהמשחק נעצר

  5. תודה עידו.
    קודם כל ודבר ראשון שצירך לעשות זה שברגע שהולכים לראות הכל שפיט.זה פשוט מטומטם ברמות קשות,הרי כל המטרה אמורה להיות שהשופטים יקבלו את ההחלטה הנכונה.
    לפחות לגבי הלייקרס אני יכול להגיד לך שאחת הבעיות זה שהאם מקבל כמעט תמיד את מה שהשחקנים טוענים בטח ובטח שזה לברון או דיוייס.והשחקנים מה לעשות לא תמיד אוביקטיבים.
    לגבי קיד זה דוקא ידעתי וזה גם נובע כי השחקנים שלו בעיקר יודעים לעשות את ההפרדה בין נכנסתי לסל ולא קלעתי עז עשו עלי פאוול לבין מה שבאמת פאוול

    1. אני לא יודע אם הכל – אבל צריך לחשוב מה רלבנטי לכל סיטואציה ובהחלט זה נורא מעצבן שהם רואים משהו ולא יכולים לעשות לגבי זה כלום.
      מה יש לך נגד דוויט פאוול?

  6. תודה עידו, מעניין מאוד.
    הסלטיקס הם הקבוצה המצטיינת בערעורים לפי אחוז הצלחות ביחס לכמות נסיונות. בסך הכל הכי הרבה החלטות שונו לטובתם, שזה הדבר המשמעותי פה.
    גם פיניקס איתם בצוותא.
    אין ספק שצריך למצוא דרך שהערעור יתפוס על סגנמט שלם ולא רק על הסיבה לערעור בלבד. אולי לקצוב פרק זמן (נגיד 5 שניות לפני המהלך) שבו אם יש טעות שיפוט ברורה שצריכה להשתנות.

  7. האם ניתן לערער על פלייגרנט? האם ניתן לדרוש פאול על התחזות? (ברור שמערערים על מה שנשרק ולא על מה שלא נשרק, אבל האם שקלו את זה?). מציע חתול לא כל כך נחמד בתמורה לוידאו בסלואו מושן של האשך או שמעון מגיבים לחוק החדש על פיו כל התחזות תיענש בהפחתת נקודות, תשודר בסלואו מושן פעמיים ותחוייב בשיימינג משמעותי ברשתות חברתיות.

    1. לא. אפשר לערער על האם היה בכלל פאול…ואז הם יכולים לבדוק אם זה פלייגרנט או לא.
      לא הבנתי את השאלה על התחזות. האם הכוונה האם השופטים יכולים לבדוק אם שחקן עשה פלופ או לא?

      1. בכל מקרה בדרך כלל כמעט כל פלייגרנט נבדק אם הוא 1 או 2 אז לדעתי אין כמעט מקרים שהם לא הולכים לריוויו.

  8. באחד המשחקים האחרונים של הסלטיקס ג'ו לקח צאלנג' ואז הופיעה כתובית שציינה את ההצטיינות שלו בלקיחת צאלנג'ים בהם ההשופטים קיבלו את דעתו. חייב לציין שלסלטיקס יש אנליסט מאחור שלא צופה במשחק אלא בלפטופ שלו וכשיש איזה שהוא חשד הוא מיד בודק ונותן איזה סימן לצוות. יכול להיות שלפי זה מאזולה מחליט אם לקחת טיימאאוט (גם שיטה) או צאלנג'?

  9. אחלה טור.
    אין ספק שלשפוט כדורסל זה קשה מאוד.
    אבל 1 – השופטים צריכים להיות יותר אחידים בשריקות, אפילו תוך כדי משחק.
    אבל 2 – הבעייתיות עם הצ'לנג' זה שלרוב לוקח עידנים לשופטים לעמוד מול המסך עד שמחליטים. צריך לתחום את זה ל-30 שניות, ואם לא הגיעו להחלטה אז השריקה המקורית נשארת.

    1. מסכים לגבי האחידות.
      אל תשכח שצ'לנג' = טיימאאוט (הבעיה שריוויו שופטים זה אקסטרה טיימאאוט…). כרגע נותנים להם שתי דקות להגיע להחלטה. מסכים שצריך לקצץ את זה. 30 שניות זה מעט מדי.

  10. הנקודה שיותר מדי שופטים אמריקניים לא מבינים היא שעם כל החשיבות של כוכבי העל, השיפוט צ"ל ספורטיבי ומקצועי ומקצועני ואין כל הצדקה לשרוק לטובתם לעברה שלא הייתה או לא לשרוק לעברה שעשו או לא לשרוק לצעדים שביצעו וכדומה, גם אם הם יפסידו בגלל זה וגם אם לא תהיה להם אליפות בקריירה. אף כוכב על לא יכול תהיות מעל המשחק וחוקיו. כולם צריכים להיות שווים בפני החוק, בחוק האזרחי ובחוקי הספורט.

  11. מרתק. מי ידע שיש מומחיות כזו…
    ההסבר למה סטיב קר אחרון הוא סיבובי. הוא אחרון כי השופטים לא סובלים אותו בגלל הביקורת שלו נגדם במסיבות עיתונאים. והוא מתלונן נגדם כי הם לא סובלים אותו כי הוא בכיין.
    אני מיינתי את הטבלה לא לפי אחוזים אלא לפי מספר מוחלט של הצלחות. למיון לפי אחוזים אין משמעות. דונובון עושה צנזורה עצמית ולא משתמש בזכות לערער. לא חוכמה.
    למה מספר מוחלט של הצלחות? כי יש למאמן זכות למספר מוחלט של ערעורים. הוא לא מקבל עונש על כישלון. מקסימום ירד פסק זמן שממילא נוצל כפסק זמן בעת הערעור. מי שלא מנצל ערעורים זורק זכות לפח.
    מאמן בוסטון השתמש פי 2 בזכות שלו ממאמן שיקאגו, ולכן הצליח יותר כמעט פי 2. 28 מול 15. באחוזים הוא הצליח פחות, אבל האחוזים לא מעניינים.
    לכן לדעתי במקום הראשון עומד מאמן בוסטון.

  12. על ערעור בכל מקרה יורד טיימאאוט לקבוצה? לא כמו בפוטבול?
    ואפרופו, אתה חושב שכדורסל קשה יותר לשיפוט מפוטבול?

    1. רק על האחרון – כלומר אם הראשון מצליח הקבוצה מקבלת את הטיימאאוט בחזרה אבל כשאתה לוקח את השני אתה מאבד את הטיימאאוט גם אם אתה זוכה בו.

    2. כן – לדעתי כדורסל יותר קשה לשיפוט בעיקר בגלל שפוטבול זה מהלך אחד כל פעם ולכל שופט יש תחומי אחריות מאד מוגדרים.

      1. גם לשופטי כדורסל יש חלוקת אחריות.
        והיחס בין מספר השחקנים למספר השופטים הוא קרוב. נכון שהעצירות אולי עוזרות, אבל בוא, גם בכדורסל יש כל הזמן עצירות.
        השטח הפיזי (המגרש) שכל שופט פוטבול צריך לכסות הוא הרבה יותר גדול, יש מגע חוקי שהופך ללא חוקי תוך שבריר שניה ולהפך, יש הרבה יותר אינפורמציה שצריך לעבד בכל רגע נתון לדעתי בפוטבול

  13. אני גם תומך בתיאורית המתמחה עם הלפטופ… מן הסתם גם המאמנים מצ'לנג'ים, אבל כנראה בצורה יותר אמוציונלית.

    תודה, אחלה כתבה

  14. בס"ד תודה.
    בעיניי למאמן מה שחשוב הוא מספר הצ'אלנגים המוצלחים, ולא האחוז.
    זה שמשאמן לקח צ' אלנד והפסיד, לא מוריד ממאמן שלא לקח את הצ'אלנג.
    בגלל זה יודיוקה לא רע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט