תמונות יפואיות לקראת פסח/ מולי

קול תיפוף נשמע מרחוק כששוטטתי לפני כשבוע ביפו. השמש זרחה על אחר צהריים אביבי ושום ענן לא העיב על תכלת  הטורקיז המופלאה של יפו. קול מואזין שקרא לתפילת אחר הצהריים ביום הרמאדן, התחרה בקול פעמוני כנסיות רחוקים, וכל אחד מן הקולות הבהב במקצב משלו שנחתך למשמע קול אופנוע קצוץ-אגזוז שצרם התקרבו, והתרחק ממני בשאגה נמוגה והולכת.

על יפו שמעתי לראשונה בהיותי בן שמונה, כשראיתי את התוכנית הראשונה של "מבט ספורט" שהביאה באצטדיון בלומפילד שביפו את הדרבי בין מכבי ת"א להפועל ת"א ב…כדורסל! (מכבי ת"א, שאירחה את המשחק, רצתה להביא הרבה קהל אז התקינה פרקט על הדשא). לא להגזים. זה לא היה שידור ישיר אלא שידור מוקלט של המחצית השנייה של המשחק, ואני מודה שעולם הספורט של בכיתה ב' היה מורכב כולו מ'תופסת', כדורגל ושביבי סטאנגה, אבל הטלוויזיה היתה אז חידוש, ותוכנית שלמה המוקדשת לספורט בטלוויזיה, היתה לגבי כל הישראלים אז חידוש מטורף.

אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שהוריי הירשו לי להישאר ער כה מאוחר (התוכנית החלה בשמונה וחצי או תשע, אינני זוכר בדיוק) אחרי שכל יום הייתי נרדם כשהטרנזיסטור הצמוד לאזני משדר את "היום בכנסת", תכנית ששודרה מעשרה לשמונה עד שמונה בלילה.

דן שילון אמר: "אנו מביאים לכם את המחצית השנייה של הדרבי התל-אביבי בכדורסל מאצטדיון בלומפילד ביפו", וכשנזכרתי במשחק הזה, שמעתי את קול התיפוף מתחזק, ולפתע נפלה עלי התובנה שכנראה השידור הזה היה משחק הכדורסל הראשון שראיתי בחיי.

אל תהיו מופתעים. הכדורסל לא היה כה נפוץ בישראל של סוף שנות הששים.  אני חושב שרק כשהייתי בכיתה ד' תלו בחצר בית הספר שלי חישוקי כדור סל. לא, אל תחשבו שזה היה עמוד כדורסל דומה לזה שיש היום בכל פינה. היה זה חישוק מתכת שהוצמד לגדר הבטון הגבוהה של החצר האחורית של בית הספר, מבלי שאפילו טרחו לצייר עליה ריבוע שידמה את הקרש…

מצחיק אותי לחשוב שאני שיחקתי על מגרש כדורגל אמיתי בכיתה ג' (שיעורי ההתעמלות שלנו היו במגרש קטמון המיתולוגי) אבל שהפעם הראשונה בה ממש דרכתי על פרקט היתה בחטיבת הביניים כששיעורי ההתעמלות בחטיבת הביניים נערכו במגדל ימק"א (מרחק עשרים וחמש דקות הליכה מבית הספר), ובמסגרתם יצא לי לשחק גם על מגרש הכדורגל המיתולוגי לא-פחות, וגם באולם הכדורסל של ימק"א, שהיתה לו רצפת פארקט אמיתית (ויודעים מה, אפילו לשחות בבריכה המחוממת).

כעת זיהיתי בנוסף לצליל התיפוף גם קול חמת חלילים והבנתי את פשר המנגינה. גם בסביבות ימק"א וגם בעיר העתיקה של ירושלים יכולת לשמוע את המתופפים הללו: תהלוכות של הצופים הערביים, לעתים צופים נוצרים ולעתים צופים מוסלמים, חלקם במדי החאקי וחלקם (התזמורות בעיקר) בתלבושות צבעוניות שלרוב אדום או ירוק שולטים בהן.

החלטתי לנסות להתרחק מן ההמולה של התהלוכה, ופניתי ימינה לרחוב יפת. הדקות עברו ויפו, כמו יפו, חייכה אותי כשליד בית הכנסת אלי כהן ראיתי את מסעדת אבו מרוואן. מול המסעדה פניתי לרחוב ד"ר ארליך ונזכרתי בספרו של אלון חילו "אחוזת דג'אני". רחוב ד"ר ארליך נקרא, הרי, לפני קום המדינה רחוב דג'אני, ובית החולים "צהלון" שנמצא בהמשכו היה לפני מלחמת העצמאות בית חולים פרטי בבעלות משפחת דג'אני"

בגחמה של רגע נמנעתי מלפנות לרחוב מעפילי סלוודור, הקרוי על שם אניית המעפילים סלוודור שטבעה בים השיש בשנת 1940 אחרי שיצאה מבולגריה וכשני שלישים מהנוסעים בה טבעו אבל בפניה לרחוב הבא נעצרתי.

"רחוב נתן פנץ". אמר השלט בפנייה הבאה ימינה ואני שאלתי את עצמי מי זה נתן פנץ ולמה יש על שמו רחוב? מאחר ולעתים יש בצמתים הסבר מפורט יותר (שורה אחת זה יותר ממאומה) החלטתי להיכנס לרחוב הזה ואולי לגלות בצמתים שבהמשכו מי ומה זה הנתן פנץ הזה.

היה זה רחוב צר שרק בצדו האחד היתה מדרכה סלולה. בתיו היו בני קומה אחת, בנייה ישנה, כזו  של פעם. מעל לגדר אחד מהבתים, יכולתי אפילו לראות שיחי גומא, או אולי קני סוף מתנשאים ומרשרשים הרבה מעל גובה הגדר.

הרחוב היה מאובק, מה שהזכיר לי את הפעם הראשונה בחיי בה  ביקרתי ביפו. הייתי אז חייל צעיר, כארבעה חדשים בצבא, עת הוצבתי לפיקוד הנחל. אני זוכר שבזמן שנסעתי בקו 42 (או אולי 46?) מהתחנה המרכזית של ת"א ליפו, חיכיתי לראות מה כל כך מדהים ביפו שהיא "נכנסת כמו יין לדם" כמאמר שירו של אבי טולדנו. אין לי מושג אם הנסיבות הצבאיות גרמו לכך, או שאולי היתה זו ההשוואה הבלתי-אפשרית בין מציאות  לדימיון, אבל אני זוכר היטב את התחושה שלי אז שיפו של אז היתה מכוערת, מאובקת, וממש ממש לא מרשימה… בדיוק כמו הרחוב הזה עכשיו.

את המבנים בני הקומה האחת החליפו מבנים בני שני קומות, מכוערים פי שניים, ואני כבר חיכיתי לצומת כלשהי, לחפש שלט, עד שלפתע, אחרי עוד חצר שקירותיה החיצוניות היו מכוסות בגרפיטי בערבית, צץ לו משמאלי רחוב בשם שמואל ירחינאי.

אני בטוח שאין לך מושג מי זה שמואל יאחינאי, והאמת היא שאם שמי הפרטי לא היה שמואל (מולי זה ספק קיצור ספק כינוי של שמואל, ואני תמיד נאלץ להסביר את ההשתלשלות של "שמואל"  -"שמוליק" – "מוליק" – "מולי"), חילוני שכמוני לא היה בחיים יודע ששמואל ירחינאי או שמואל "איש הירח" (שזה תרגום השם מארמית), היה שמו של אמורא בבלי שהתפרסם כרופא ואסטרונום, ואפילו כמי שפיענח חלומות לשאפור הראשון, אחד ממלכי פרס.

נו טוב, אז מאחר ולמרות שאני שמואל, הרי אינני איש ירח, ואפילו לא איש חלל כמו איתן סטיבה שחג בדקות אלו סביב כדור הארץ, ברור שהמשכתי ללכת ברחוב נתן פנץ בניסיון לפענח את החידה מיהו.

אחרי עוד בניין או שתיים היתה מימין פניה לרחוב שהשלט עליו אמר "רחוב דוד שוויצר" ומשמאל שפשפתי את עיני כשגיליתי למרבית הפתעתי פסל של כדורגלן בועט בעיטת מספרת.

את דוביד שווייצר, "הכריש" אני זוכר היטב. אמנם לא זכיתי לראות אותו משחק (הוא פרש לפני שנולדתי) אבל בהחלט ראיתי אותו מאמן ובשנות נערותי הוא אימן את נבחרת ישראל בכדורגל. אני זוכר שמאוד התרשמתי אז מהכרס שלו, ושלא בדיוק הבנתי איך יכול להיות שהוא היה כדורגלן מפורסם עם כרס שכזו. היום אני מבין זאת היטב, במיוחד כשאני בוחן מקרוב את הכרס שלי עצמי.

הפסל מהכיכר – מוויקיפדיה בעברית

ניתן להבין, לכן, את תדהמתי כשעברתי לצדו השני של הכביש והתקרבתי לכיכר בה היה הפסל וקראתי  את שתי השורות העליונות בשלט שהיה כתוב בה:

כיכר נתן פנץ

לזכר הכדורגלן

"מה??????" שאלתי את עצמי. "מי זה נתן פנץ ולמה לא שמעתי עליו עד כה?"

המשך הכיתוב נתן את ההסבר:

קפטן קבוצות מכבי ובית"ר תל אביב

וחבר נבחרת ארץ-ישראל בטרם קום המדינה

הותיר חותם אישי וקבוצתי על כר הדשא

נפל כלוחם האצ"ל במבואות יפו

במערכת על הגנת העיר תל אביב, פסח תש"ח

מאחר ואני "סקרן בלתי נלאה" פתחתי ויקיפדיה וגיליתי בויקיפדיה ערך על נתן פנץ בו מסופר בין השאר כי "המשוריין של פנץ נתקע באחת הסמטאות הצרות של שכונת מנשייה. משוריין בריטי שהופיע מולו ירה פגז פיא"ט שהרג את פנץ ושניים מחבריו."

יודעים מה? דווקא העובדה שבצמוד לרחוב דויד שווייצר, יש לנו דווקא את פסלו של נתן פנץ אוששה בי את התובנה הכואבת של סדר העדיפויות הלאומי הנוכחי שלנו: יומיים אחרי שהמפגע בדיזינגוף נתפש בפרברי יפו, אכן יותר סביר שנראה בכיכר יפואית  את פסלו של הכדורגלן שנפל ביפו מאשר את פסלו של כדורגלן ומאמן מצטיין לא פחות.

ועוד עוברת בי המחשבה שלצערי לא נראה בירושלים את פסלו של יהודה תובל ז"ל שנפל בלבנון,

אבל הכי, הכי אני מקווה שלא רחוק היום שבו הפסלים בכיכרות ירושלים ונצרת וטבריה וחיפה ועכו ובאר שבע ויפו,  ינציחו ספורטאים ואומנים עטורי הישגים שהגיעו לשיבה טובה.

פסח שמח ובטוח לכולנו

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. דוקטור רזי הופמן

    14 אפר 2022 13:32:19

    תודה מולי וחג שמייאח
    ד"ש חם לרחוב יודה מרגוזה.
    אגב, אחרי שהנ"ל הלך לעולמו לא היה לו כנראה מחליף אש פנו לסבא יהושוע ווינשטיין, שהיה סבו של אבי והסנדק שלי שגם מהל אותי, שימחל מכבודו ויהגר מעיר הקודש ליפו הנחותה כי מישהו צריך לעשות ברית מילה ולשחות (ט) שחיטה/שחייה כשייייירה.
    הוא נפטר לא הרבה שעשה שחתך לי.

    2. דוקטור רזי הופמן

      14 אפר 2022 13:40:18

      בלבלתי שני סבא רבה, הרב שמהל אותי שמו היה נחום ויינשטיין. השני מהצד של סבתא רבה היה סבא יהושע.

        1. דוקטור רזי הופמן

          15 אפר 2022 09:23:11

          אכן כן
          אנחנו שבט מהצד של אבא ואחת לכמה שנים נפגשים חלק (סניף) מהשבט, כנס בני דודים.
          הסיפור המרכזי היה המעבר מעיר הקודש ליפו ואחרי כן ייסוד תל אביב. רחוב לילנבלום עם ה"אחוזה המשפחתית"…
          משפחה של רבנים מוהלים ושוחטים של הקהילה. ואני יצאתי לתרבות רעה…
          🙂
          חג שמח וכשר

  4. asaf

    14 אפר 2022 19:35:40

    תודה מולי. תמיד מהנה ונוגע בנימי הרגש בכתיבה שלך.
    כמו עמיחי גם אני ממש אוהב את הפספקטיבה שלך לחיים שבאה לידי ביטוי בכתיבה.

  5. יהלי אולמר

    14 אפר 2022 20:02:41

    מעולה מולי
    כתיבה נהדרת, כרגיל נותן את הכל מעצמך אל תוך המקלדת.
    עשית לי חשק לטייל, אותי בעיר אולי בטבע, אבל לקחת מישהו/מישהי (אני רווק 😔) שאני אוהב לכמה שעות טובות מחוץ לבית יתקבל בברכה

  6. עגל

    14 אפר 2022 21:02:37

    תודה מולי.
    אני מאוד אוהב את הרשימות שלך גם אם הן תיאור רשמים בלבד של זרם התודעה ובודאי אם אתה מוסיף תוכן מעניין.
    יפו אכן כעורה אבל גם תל אביב כזאת, ועדיין ברחובות שלהן יש קסם מיוחד.

  10. onetwo3

    15 אפר 2022 08:30:20

    תודה מולי. מיוחד מאוד.
    "את המבנים בני הקומה האחת החליפו מבנים בני שני קומות, מכוערים פי שניים" – לפנתיאון.

  11. NFS

    15 אפר 2022 08:52:37

    מצוין מולי.
    אהבתי את המחשבה לחקור את הרחוב ולמצוא אולי כיתוב כלשהו על אותו נתן פנץ, כאשר התשובה המיידית נמצאת במרחק הקלדה בגוגל.

  12. עידו גילרי

    15 אפר 2022 09:37:47

    מעולה מולי, תודה.
    פוסט עם פנץ ליין אפשר לומר.
    עם 'היום בכנסת' ליד האוזן איך לא תרדם ב20:00…
    נראה לי אני צריך קצת שידורים כאלה כל ערב.
    חג שמח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט