יחסינו לאן? / עידו גילרי

כל מי שנמצא במערכת יחסים ארוכה מספיק מכיר את התקופה הזו שבה האידיליה ההתחלתית מתפוגגת וכל אחד מתחיל לגלות את כל מה שמעצבן בצד השני. במצב כזה לא משנה כמה מנסים לא ניתן להתחמק מהרגע הזה שבו מגיעים לשיחת יחסינו לאן?

איך הגענו לכאן?

כדי להבין את מערכת היחסים המורכבת הזו צריך קודם קצת רפלקציה לגבי  איך הגענו הנה? הנה מה שקרה בליגה שלנו מפתיחת המילניום בכל הנוגע לנקודות הנקלעות ויעילות התקפית:

רואים את הקו האדום? כן זו העונה שסילבר מיודענו קיבל את ההגה לידיו כשעוד שנתיים קודם כבר התחיל למשוך בחוטים אחרי שסטרן הודיע שהוא יהיה מחליפו. אז  מה נראה לכם שקפיצה מ-101 נקודות לקבוצה למשחק ל-115 נקודות למשחק תוך עשור זה משהו שקורה בלי יד מכוונת? טוב אולי אתם נאיבים אבל שימו לב שגם מספר הנקודות שקבוצה עושה ל-100 פוזשנים (דהיינו האופנסיב רייטינג) זינק באותה תקופה מ-106 ל-115 שזה אם נרצה העונה הכי יעילה בהיסטוריה מבחינת ייצור נקודות. כל זה לא קורה בלי הוראות מלמעלה. או שדווקא כן?

מי שקורא מדי פעם מה שאני כותב יודע שאני אוהב לדבר על שתי מהפכות שהובילו אותנו לנקודה הזו אף אחת מהן לא קשורה לאיש והקרחת הבוהקת. אם אנחנו רוצים לשאת עיננו קדימה אז החדשות המעניינות הן ששתי המהפכות הסתיימו. זה לא אומר שנראה היפוך מגמה אבל לדעתי זה כן אומר שהמגמות יבלמו. בואו ננסה להבין למה.

שני התהליכים התרחשו במקביל וקשורים מן הסתם זה בזה והשילוב של השניים שינה את הכדורסל שאנחנו רואים לחלוטין. המהפכה הראשונה היא מהפכת הקצב אותה אני נוהג לייחס לווריורס של סטיב קר והשנייה שבאה במקביל ומזוהה יותר עם התקופה – מהפכת השלשות של הרוקטס של דרל מורי.

אורך העשור האחרון קצב המשחק (pace) עלה מסביבות ה92-93 פוזשנים למשחק לאיזור של 99-100 פוזשנים לכל קבוצה. באותו זמן אחוז הזריקות שנלקחות מעבר לקשת השלוש (3PAr) קפץ מאיזור 25% ל-40%. הווריורס והרוקטס כל כך הצליחו התקפית שכל המאמנים בליגה פשוט רצו (מילולית…) לחקות אותם ואף הצהירו על זה בגלוי: אנחנו הולכים לשחק יותר מהר, אנחנו הולכים לזרוק יותר שלשות.

מה זה אומר עלינו?

כל זה ברור וידוע אבל הנקודה החשובה שיש לתת לה את תשומת הלב הראויה היא הקצה הימני של הגרף. שתי המגמות הנ"ל נבלמו. הקצב התייצב כבר סביב עונת 2019/20 בעוד שבנטייה לזרוק שלשות ראינו שנתיים האטה בגידול ובשנה האחרונה לראשונה אף אחוז הזריקות לשלוש ירד!  בקיצור המהפכה נגמרה אבל תוצאותיה ניכרות בשטח.

רק לשם רענון, למה זה מסביר את הטירוף ההתקפי בליגה? טוב קצב משחק זה קל – יותר התקפות לכל קבוצה שווה יותר זריקות ויותר סלים לכן לא מפתיע שיש הרבה יותר נקודות. זה עדיין לא מסביר למה פר התקפה אנחנו רואים שקבוצות מצליחות לעשות נקודות יותר בקלות. גם זה דוסקס ונטחן דק דק עד אפר – המוריבול. באחוזים הממוצעים שנקלעים בליגה זריקה לשלוש שווה יותר מזריקה ל-2 לכן יותר זריקות לשלוש מוביל ליעילות גבוהה יותר ומן הסתן ליותר נקודות. אם נוסיף לזה קצב ומשחק מעבר שמוביל גם לסלים קלים ויש לנו הסבר לא רע בכלל למגמה. אז למה שזה ייעצר בכלל?

בוא נסתכל על כמה נקודות קבוצות בליגה הצליחו לייצר מכל סוג זריקה לאורך השנים בהתאם לאחוזי הקליעה הממוצעים בליגה מכל טווח כל שנה (למי שרוצה זה בעצם אותו גודל שאנחנו מכירים כ"אחוז האפקטיבי" לכל סוג זריקה רק בצורה קצת שונה ובעלת יותר משמעות…):

ניתן לראות כי בזמן שהאפקטיביות של השלשות לא השתנתה בשני העשורים האחרונים זו של הזריקה ל-2 טיפסה בהדרגה עד למצב ששתי הזריקות מניבות בערך את אותה תועלת. מוריבול – זוכרים? זה לא שנהיה קל יותר לקלוע אלא שהליגה העלימה בהדרגתיות ושיטתיות את המידריינג' כך שהמשקל של זריקות נוחות מתחת לסל הולך וגדל ומי שזורק מידריינג הוא בעיקר מי שמסוגל לקלוע אותו באחוזים מתקבלים על הדעת. בשנתיים האחרונות שתי סוגי הזריקה "משתלמים" בערך באותה מידה כשבשנה שעברה אפילו יש עדיפות לזריקה בתוך הקשת. מצד שני העונה שעברה בהרבה מובנים היא לדעתי חריגה סטטיסטית ולכן יש להתייחס אליה בהתאם. למשל זריקות ל-2 נקודות נכנסו ב-54.8% – גבוה ב1.5% מכל עונה אחרת בהיסטוריה וזה כפי שראינו כשדווקא נזרקו יותר זריקות מהטווח. לא מעט מזה קשור לעובדה שזריקות המידריינג' בעונה שעברה ראו רק רשת ב43.4% מהמקרים – הרבה מעל ה-40-41% ה"סטנדרטי". כשגם הזריקות מתחת לסל נכנסו באיזה 2% יותר מהרגיל. אני יודע אני יודע – אז תגידו "אין הגנה זה ברור" אבל חכו עוד נחזור לזה בהמשך וכאמור לא הייתי בונה הרים על עונה אחת.
אני רוצה קודם להתעכב על היבט מאד משמעותי שלא התייחסנו אליו בגרף הקודם. אם קודם התייחסנו למעשה לאחוז האפקטיבי בכל סוג זריקה אז כל מי שטיפה טובל רגליו בבריכת האנליטיקס  או זוכר לטובה את הבן הממזר של ג'ון סטוקטון ידע לצעוק – "רגע אבל מה עם הטרו-שוטינג?". במילים אחרות אנחנו צריכים לתת את הדעת על העובדה שכששחקן עולה לזריקה קיימת האפשרות שיעשו עליו פאול והוא ילך לקו. סביר שבזריקות ל-2 נראה הרבה יותר עבירות כאלה אבל עד כמה? אז הנה התמונה מתחילת המילניום:

ראשית ברור שהעבירות בזריקת לשלוש הם מאד נדירות גם עם פועלו ה"מבורך" של ג'יימס הארדן בעשור הקודם. כלומר זה משהו שלא ישחק כמעט תפקיד בערך של הזריקה משלוש. לעומת זאת בתוך הקשת אנחנו רואים שלאורך התקופה 14%-20% מהזריקות בתוך הקשת מובילות לקו (כלומר פעם אחת כל 7 עד חמש זריקות). כמו כן ניתן לראות כי בשנות המהפכה אנחנו מבחינים בעלייה הדרגתית באחוז הזריקות ל-2 שנגמרות בעבירה לעומת ירידה מתונה יותר בתדירות שבה נשרקות עבירות בזריקה באופן כללי. הנתון האחרון הוא ברור ומובן כתוצאה מהעליה החדה בתדירות זריקת השלשות. הנתון הראשון לעומת זאת יכול להצביע אולי על שינוי מגמה בשיפוט? אני יודע שיש כאלה שמאמינים בכך אבל לטעמי העובדה שיש קורלציה ברורה בין העליה הזו לעלייה בתדירות השלשות מלמדת אחרת. איפה מתרחשות רוב העבירות הנ"ל? בדרך כלל בקרבת הסל כששחקנים חודרים או מקבלים כדור מתחת לסל והקבוצה השניה מנסה למנוע נקודות קלות. עבירות על זריקות מידריינג יש –  אבל הרבה פחות. לכן ברגע שהתחילו להעלים את המידריינג' יש במקביל עלייה בתדירות העבירות בזריקות ל-2.

כמו כן אנחנו שוב רואים שגם פה העונה הקודמת מציגה חריגה עם קפיצה חדה של כמעט 2% בעבירות  בזריקות ל-2 נקודות למרות שבעונה זו דווקא היו לנו יותר כאלה. האם היו הנחיות חדשות שגרמו לשינוי זה? הדבר היחידי הרלבנטי לזריקות מהקו שנכנס היה העונשין על עצירת מתפרצת (היו 212 כאלה ב-1230 משחקים אם זה מעניין מישהו…). אבל פאולים כאלה ממילא אינם מתרחשים בזריקה ולכן לא רלבנטים לדיון. בקיצור רוב הסיכויים שהשנה נראה פחות שריקות מהעונה שעברה.

ועכשיו לנקודה המהותית שאני חושב שגם בליגה התחילה לחלחל – אם יש הרבה פחות עבירות בזריקות מעבר לקשת אז אנחנו לא יכולים להסתכל רק על אחוזי הקליעה בלבד צריך לשקלל גם את זריקות העונשין שנותנות לנו נקודות קלות באחוזים גבוהים. לשם כך נחשב את התוחלת (כמה נקודות נצפה לקבל מכל נסיון זריקה) של כל סוג זריקה בהתאם למספר הזריקות, אחוז הדיוק בהן ומספר הזריקות מהקו עם הדיוק בהן (כאן הנחתי כי אין הבדל בדיוק מהעונשין בשלוש זריקות לעומת שתיים וממילא כבר ראינו שהמקרה הראשון יחסית זניח).

כאמור אם נח לכם לחשוב במונחים מוכרים יותר אז זה בעצם הטרו-שוטינג בכל סוג זריקה בצורה טיפה שונה. פה אנחנו רואים הבדל בולט – כבר באמצע המהפכה ברגע שדאנתוני ממש לקח את הרוקטס לקיצוניות של 50% זריקות לשלוש הליגה הגיבה והשלשה הפכה לפחות יעילה מזריקה ל-2. שוב לא בגלל שהתוחלת של השלושת ירדה אלא פשוט בגלל שהעלמנו את המידריינג'. כלומר הליגה באוברשוט כבר כמה שנים מה שאומר שקבוצות יכולות להרוויח מהסתמכות פחותה על השלשות שעלולה להוביל לפסיביות.

השאלה המתבקשת היא האם הריווח המטורף שיוצרות השלשות באמת הרג את הנכונות/יכולת להגן בליגה? אין ספק שההשפעה ניכרת על איך שמשחקים הגנה וגם על מי משחק. אבל זה לא אומר בהכרח שהתשובה חיובית. נחזור רגע שוב לאותם ווריורס ורוקטס שסגנון המשחק ההתקפי שלהם שינה את הכל. גם בהגנה הם שינו לחלוטין את התפיסה. כדי להתמודד עם האיום מבחוץ שתי הקבוצות הנ"ל הפכו את החילופים האוטומטים בהגנה לכלי עיקרי שהוריד באופן דרסטי את הגנת האחד-על-אחד מסדר היום. קבוצות כמו הבאקס שבהתחלה סירבו להיכנע לטרנד רק הרוויחו בסופו של דבר משינוי התפיסה שאפשר להם לקחת אליפות. כיום רוב ההגנות בליגה מבוססות חילופים אבל הרבה יותר תלויי סיטואציה במי השחקן ובמיקום על המגרש. זאת אומרת שאולי ליכולת  "לבטל" שחקן יריב באישית לוחצת יש היום פחות משמעות אבל יש חשיבות אדירה להבנה מה אתה צריך לעשות בכל רגע נתון בהגנה וליכולת לתרגם את ההבנה הזו למעשים באופן הטוב ביותר. כלומר זה שמשחקים הגנה אחרת לא אומר ש"לא משחקים הגנה יותר".

הנפגעים העיקריים מהשינוי במשחק הם הסנטרים המסורתיים. גם התקפית עם דעיכתו עד גסיסתו של משחק הפוסט וגם הגנתית כשהיכולת להגן על הטבעת פשוט כבר לא מספיקה. שחקן כמו רודי גובר ששני עשורים קודם היה הופך לאגדת NBA כבר לא מסוגל להשפיע על המשחק במידה שתצדיק את חוזה המקסימום שלו בגלל שהוא הולך לאיבוד כשהוא צריך לצאת מסביבת הסל. מההיבט הזה יהיה מאד מעניין לראות את הבחירה מספר 1 בדראפט האחרון שמסוגל להגיב ולקפוץ באופן מהיר מאד ביחס לממדיו.

פחות שחקנים גדולים באמצע והרבה שחקנים בחוץ שמסוגלים לקבור שלשות אמור לעשות את החיים בסביבת הסל קלים יותר וזה אכן המצב. אם נסתכל על כל הזריקות שהגיעו במרחק 3 מטר או פחות נראה שאמנם התדירות שבה הן מגיעות לא עלתה אבל כשמישהו כבר מגיע לאיזור הסל יותר קל לו לעשות נקודות שם (זוכרים מה דונצ'יץ' אמר? זו הייתה הנקודה המרכזית שלו):

האם זה אומר שהפסיקו לשמור בסביבת הסל? מן הסתם לא כי זו תוצאה מצד אחד של הריווח ומצד שני של הדעיכה התלולה במשחק הפוסט. כלומר גם כאן יש איזו סוג של התייעלות. אם אין הגנת תחת הסל אנחנו אמורים לראות הרבה יותר סלים קלים לא? זוכרים – הליגה "רוצה" יותר דאנקים והיילייטס. בפועל אנחנו אולי רואים עלייה קלה בתדירות של הסלים הקלים הנ"ל:
מצד שני זה לא שהלייאפים נהיו קלים יותר לקליעה למרות משחק המעבר המתגבר והריווח שמשאיר להגנה שמיכה קצרה מדי לכסות גם את השלשות וגם מתחת לסל:
צריך לזכור שהחדירה לסל מייצרת לא רק סלים קלים עבור השחקן החודר אלא גם הרבה מבטים פנויים מהשלוש כתוצאה מהתקפלות ההגנה אליו. זה בעצם סוד ההצלחה של כל כך הרבה מהכוכבים החדשים בליגה: דונ'ציץ', מוראנט, SGA, טריי יאנג וג'יילן ברונסון כולם מבססים את משחקם על החדירה לסל והדילמות שהיא מציבה להגנה שממול.

למה להמשיך להעמיד פנים?

כאן אנחנו שוב חוזרים לנקודה כאובה הקשורה אדוקות לאותו משחק חדירה – השיפוט. לפעמים זה מרגיש שכל מה ששחקן צריך כדי להגיע לקו זה פשוט להיכנס לסל  והשופטים כבר ידאגו לשאר. באופן כללי הליגה נמצאת דווקא בתקופת שפל מבחינת מספר העבירות הנשרקות למשחק וגם מבחינת מספר הטיולים לקו העונשין אבל הבנו שהסיבה העיקרית קשורה להסתמכות ההולכת וגוברת על משחק השלשות. ראינו כי יש עליה בתדירות בה שורקים עבירות בזריקות ל-2 נקודות אז אולי יש בכל זאת משהו בהרגשה הזו?

יאניס לדוגמה הלך לקו 12.3 פעמים למשחק בעונה האחרונה. מבחינה היסטורית זו העונה העשירית במספר הזריקות מהקו למשחק כשמקדימות אותה רק עונות של ווילט וג'רי ווסט משנות ה-60 רוויות העונשין ועונה אחת של שאק שהיה מפלצת שיכולת לעצור רק בעבירה. בכל העונות הנ"ל השחקנים בילו מסביבות ה-40 דקות ומעלה למשחק בהשוואה ל-32 של יאניס. הגריק פריק לקח העונה יותר מ-50% מזריקות העונשין של הבאקס במשחקים שבהם הוא שיחק – זה חסר תקדים לחלוטין. מצד שני הוא סחט זריקת עונשין על כל 1.65 זריקות מהשדה שזה אמנם הרבה אבל שחקנים כמו דווייט הווארד (1.14) בארקלי (1.34), דאנטלי (1.52) ושאק (1.46) הציגו בעבר יחס נמוך יותר. ה-MVP ג'ואל אמביד לא מפגר הרבה אחרי יאניס בכל ההיבטים הנ"ל וגם לא מתמודדים עתידיים על התואר כמו לוקה ו-SGA.

זה מרגיש שהכוכבים יחס מועדף וזו אפילו נטייה טבעית לחשוב שכדי לעצור שחקן דומיננטי צריך לעשות עבירה. לא מזיקה העובדה שלרבים מהם נטייה להתלונן לשופטים ולהתווכח איתם. ננסה לרגע לבחון עד כמה זה שונה ממה שהיה בעבר. זו תהיה אמנם בדיקה שטחית מאד אבל גם כזו שאולי תוכל לתת לנו מושג כללי. בחרתי כאן שני פרמטרים קשורים אך כאלה המציגים זוית טיפה שונה.

  1. שחקנים שלוקחים מעל 7 זריקות עונשין מהקו.
  2. שחקנים שלוקחים מעל 30% מזריקות העונשין של קבוצתם.

הפרמטר הראשון (FTA/G) הוא אבסולוטי ונוח אבל צריך לזכור שיש הבדל מהותי בסך זריקות העונשין לאורך ההיסטוריה של הליגה מסביבות ה-35 זריקות למשחק לקבוצה בשנות ה-60 לסביבות ה-30 בשני העשורים שלאחר מכן עד איזור ה-25 למשחק בחצי השני של שנות ה-90 ועד לסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 ועכשיו סביב ה 22-23 למשחק בתקופה הנוכחית.

מצד שני כוכבים סוחטי עבירות תמיד ידעו להגיע לקו בין אם חבריהם עשו את זה יותר או פחות. לכן הפרמטר השני יבדוק עד כמה ההעדפה הזו ביחס לתקופה – כלומר האם שחקנים ספציפיים ממשיכים לקבל הרבה שריקות גם באופן יחסי. אני קורא לפרמטר הזה אחוז הזריקות של השחקן מכלל זריקות העונשין של  (TFTA%) אבל אני למעשה משקר. שחקנים מפספסים משחקים ואני לא מתכוון לבדוק לכל שחקן ספציפית רק את המשחקים ששיחק. בקיצור מה שהנתון יבטא הוא את היחס בין מספר הפעמים ששחקן הולך לקו בממוצע במשחק לבין מספר הפעמים שהקבוצה כולה עושה את זה. הייתי גם מאד ליברלי כאן עם מספר המשחקים בעונה כי אנחנו רוצים לראות האם השחקן מקבל העדפה ולא הקבוצה – לכן המינימום שבחרתי הוא 20 משחקים לעונה.

כדי לבדוק שהסיפים שהצבתי הם הגיוניים נסתכל קודם על שניים מהכוכבים הגדולים ביותר בתולדות הליגה שידעו מצוין לפלס את דרכם אל הקו – מייקל וקובי (בכוונה לא לקחתי סנטרים דומיננטים שמתוקף תפקודם היו סוחטי עבירות):

שימו לב לקו האדום שהוא הרף הנקבע. כמו כן צריך לזכור שהעונות 2 ו-10 של ג'ורדן ובמיוחד 18 של קובי היו עונות שלא עומדות ברף המשחקים (פציעות וחזרה מפרישה).אנחנו רואים ש-MJ נמצא כמעט בכל עונות השיא מעל שני הסיפים בעוד שאצל קובי זה מגיע אחרי העונות לצד שאקיל שהיה מאד דומיננטי בהגעה לקו.

השאלה כעת היא האם השופטים נוטים יותר לתעדף את כוכבי הקבוצות בימינו אנו? האם יש יותר שחקנים שמגיעים הרבה על הקו? בואו נבדוק כמה שחקנים בכל עונה עומדים בתנאים הנ"ל:

אנחנו רואים שיש התאמה די דומה בין שני המדדים למרות שחשוב להדגיש שבהרבה מקרים לא תמיד מדובר באותם שחקנים. כמו כן נבחין שאכן בשנים האחרונות למרות המיעוט בעבירות באופן כללי יש דווקא עליה ברורה במספר השחקנים שמגיעים הרבה אל הקו. חלק מזה קשור מן הסתם לכדורסל הריכוזי שלא מעט קבוצות בליגה משחקות אבל יש פה יסוד סביר להנחה שהשופטים נותנים יותר מדי קרדיט לכוכבי הקבוצות. אם נלך אחורה לשנות ה-80 הזוהרות וניקח את עונת 1986/87 לדוגמה היו 12 שחקנים שזרקו מעל 7 פעמים מהקו למשחק (היו אז רק 23 קבוצות) אבל רק שניים עם מעל 30% מזריקות העונשין של הקבוצה (מייקל ומוזס מאלון). בעונת הריקוד האחרון של הבולס (1997/98) שהגיעה בשיאו של "העידן הקשוח" בליגה היו שבעה שחקנים עם מעל 7 זריקות עונשין למשחק ושוב רק שניים עם מעל 30% מהעונשין הקבוצתי (שוב מייקל הפעם לצד שאק). כלומר זה מרגיש שיש הרבה מאד באמירה שהכוכבים היום מקבלים יותר מדי ריספקט. גם כאן לג'יימס הארדן אבל גם לכוכבים אחרים כמו כריס פול למשל יש חלק גדול בתופעה כאשר בנוסף לסחיטת עבירות לגיטימית הכוכבים למדו להביא את הפלופ לדרגת אומנות.

אז מה, נשארים?

מה את אומרת ליגה שלי? את מטפלת בזה? נובמת – קנסות על פלופים? הצחקת אותי זה לא הזיז לאף אחד עד היום. יותר? מה בדיוק? יו דונט סיי… אז כן מהיום שופטים במשחק שיחשדו בפלופ יוכלו לשרוק פאול לא ספורטיבי שיעניק לקבוצה השניה זריקת עונשין. זהו צעד חשוב במלחמה בתופעה המכוערת הזו וצריך לראות איך הוא ייושם בפועל.

הייתה שיחה טובה NBA יקרה, אז מה סיכמנו? נגמרו המהפכות. לא קרקס ולא בטיח – פשוט כדורסל. את אומרת שאת מטפלת בפלופינג – אני עוקב. אני מוכן לחיות עם הסטיה הזו שלך שנקראת אולסטאר מה ששלך שלך ולכל אחד יש את השריטות שלו. אבל בחייאת מה נסגר עם הקטע הזה של הכוכבים שמתנהגים כמו פרימדונות? רוצה טרייד, לא רוצה טרייד. די!  זה גורם לך להראות לא טוב, בלי עמוד שדרה. את כבר לא צעירה פשוט תתעלמי מהילדים האלה ואל תתני להם לנהל אותך גם הם צריכים לפעמים איזה מבוגר אחראי. יש לכם הסכם לא?

אז מה? – ממשיכים יחד?… יאללה נעשה חיים משוגעים.

שתהיה עונה נהדרת לכולם.

כל הנתונים באדיבות:

basketball.refernce.com

pbpstats.com

לפוסט הזה יש 55 תגובות

  1. אחרי שבועיים שהיו הגרועים בתולדות המדינה שאני זוכר וכנראה גם בכלל הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר שאני חייב להתנתק. שבועיים שבהם אי אפשר להירדם כשהולכים לישון וכשאתה מתעורר בבוקר אתה רק רוצה לעצום בחזרה את העיניים כדי לא לפגוש את המציאות. הרגשתי שאני מוכרח לצאת מהמעגל הזה ולהצליח להתנתק מהזוועות מחוסר ההגיון מחוסר האנושיות מהצער האינסופי מאי הודאות ותחושת חוסר הביטחון. יאוש ותסכול שפשוט לא נגמרים.
    אז החלטתי שאני חייב למצוא משהו חסר רגש לעסוק בו ואין יותר חסר רגש ממספרים. אז כן העיסוק המיותר במספרים חסרי משמעות בטח בהשוואה להתרחשות היום יומית עזרו לי והורידו קצת מהמועקה. אין לי אשליות שזה יכול גם לעזור לאחרים אבל זה מה שעבד בשבילי אם רק זה היה יכול גם אפילו לכמה שניות להוריד מהסבל האינסופי של כל אלה שנפגעו באופן ישיר או עקיף אז הייתי כבר עושה את זה קודם.
    מה שאני כן יכול להגיד זה – אל תהססו לבקש עזרה. כולם במצוקה שהיא מוצדקת לחלוטין ולפעמים הדרך היחידה לעבור אותה היא להיעזר במי שמסביבך. אין בזה בושה, להיפך – יש בזה עוצמה.
    עוד יגיעו ימים שלקרוא בהופס ולראות משחקי NBA ירגיש נורמלי. זה הטבע האנושי היכולת שלנו לשכוח ולהדחיק מאפשרת לנו להתקיים. בינתיים אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לעטוף את אלה שלא משנה כמה זמן יעבור החיים שלהם לעולם לא יחזרו למסלולם.
    נקווה שכל הגולשים והכותבים שלנו יעברו את התקופה הקרובה בשלום.
    שמרו על עצמכם ועל יקירכם.

  2. א. התגובה לפוסט לא פחות חזקה מהפוסט.
    ב. אני שמח שבחרת לתת מפלט למועקה עם מחקר מעמיק שכזה. מרשים!
    ג. אני שמח שיש הלימה בין הנתונים לבין מבחן העין.
    ד. מצטרף לאיחול:
    מי שבחזית – תחזרו מהר, תחזרו בשלום.
    מי שבעורף – שמרו על עצמכם!
    לאבלים שבנינו – שלא תדעו עוד צער.
    לכולנו – עוד יבואו ימים טובים עלינו.

  3. וואו, זה כמו לקרוא תגובה של ביביסט שמתחיל להגיד שאולי ביבי שלו לא כזה מושלם, ואולי עשה כמה דברים לא טובים ואולי, אולי, יש גם בו קצת אחריות לדברים שקרו.
    לא צריך גרפים וניתוחי נתונים מורכבים כדי לראות מגמות פשוטות.
    כל מה שצריך זה לראות משחקים בעיניים בלי להיות biased או נאיבי בצורה מדהימה.
    .
    "כל זה לא קורה בלי הוראות מלמעלה. או שדווקא כן?" – כן, ברור. סילבר מוביל את המגמה והוא מאוד קיצוני ביחס לסטרן.
    "אז תגידו "אין הגנה זה ברור" אבל חכו עוד נחזור לזה בהמשך" – אין הגנה. אסור לשמור. יש הרתעת מגינים שיטתית.
    "האם זה אומר שהפסיקו לשמור בסביבת הסל?" – דא. הביטוי קליר פאת אומר לך משהו?
    "לפעמים זה מרגיש שכל מה ששחקן צריך כדי להגיע לקו זה פשוט להיכנס לסל והשופטים כבר ידאגו לשאר" – ברור, זה מהות הליגה כבר לא מעט שנים.
    "זה מרגיש שהכוכבים יחס מועדף" – לא! אין מצב! ה-NBA שלנו?!
    .
    אל תצפו שמשהו הולך להשתפר, סילבר שינה את הכדורסל (מגמות היו גם לפניו אבל לא בכזאת קיצוניות) והפך אותו לבידורסל.
    אסור לשמור כי תענש בעבירה. אם זה כוכב אז כפליים. למה למישהו לחטוף מרפק או כתף לחזה כשהוא עומד נייח או זז אחורה, או קופץ ורטיקלית, ולהיענש פעמיים – גם חטף את המכה, וגם את העבירה?
    הרתעה, הרתעה, הרתעה, נק' קלות לכוכבים, סקור גבוה, רגעי היילייטס בגלל שאסור להתקרב, זה הסיפור.
    תהנו
    .
    (תזכורת לפוסט דעה שלי בנושא – https://hoops.co.il/?p=285027)
    אני ממשיך לצפות בליגה ואף להנות ממה שיש אבל אין לי שום ציפיות ל"שיפור" או "שינוי מגמות".
    אפשר להנות גם מריאליטי וטראש, יש עוד קבוצות / שחקנים שמנסים לשחק כדורסל וגם הצחוקים לא רעים.

    1. אפס-אחד
      אין טעם להתווכח עם פנאט שאו שלא קורא או שמבין את מה שהוא קרא כמו שהוא רוצה.
      בכל מקרה – הי תראה הנה ביבי.

        1. זה בדיוק מה שהוא התכוון לומר כי הוא גם אומר את זה כל פעם כמו במנטרה.
          אתה רוצה להסביר למה הוא התכוון?

          1. אני חושב – ואולי אני טועה, קטונתי מלפרשן אותו – שהוא ניסה להשתמש באנלוגיה בצורה קצת מגושמת (ובשפה קצת אגרסיבית) בשביל להעביר נקודה. אבל שיגיב בעצמו, אני לא העורך דין שלו.

            1. מי דיבר בכלל על האנלוגיה? היא ברורה למרות שגם שם כרגיל הוא מפספס בקילומטרים.
              הכוונה לראית הדיכוטומית של הכל בשחור לבן. של יש לי עיניים והן רואות הכל. של אני יודע מה קורה וכל מי שרואה אחרת עיוור.
              בקיצור אפס יכולת לזהות מורכבות, אפס יכולת להבין משהו שהוא לא אפס או אחד.

  4. עידו תודה גם על הפוסט וגם על התגובה כולם מרגישים ככה. אכן ימים קשים.
    לגבי הפוסט יש לך פה מסקנה מעניינת מאוד שככה "החבאת" אותה באמצע וריפרפת מעליה. והיא שלמעשה תוחלת הנקודות מזריקה ל 2 (כשמוסיפים את הנקודות מעבירות על הזריקה) גבוהה מזריקה ל 3 וזה נכון כבר מ 2019 לפי הגרף. והשנה זה היה כבר פער עצום. זה מעניין וכנראה זו גם הסיבה שכמות הזריקות ל 3 מסך הזריקות ירדה.
    אני מניח שזה לא מה שרצית לאמר בפוסט – ולכן לא התגשת את זה – זה סוג של תוצר לואי אבל הוא מעניין מאוד. אני מסכים עם המסקנות של הניתוח לגבי השיפוט ההגנות והכבוד שהכוכבים מקבלים.
    תודה.

    1. אז האמת שזו הנקודה הכי מעניינת בפוסט ודווקא חשבתי שהדגשתי אותה ממש אחרי. אבל גם אם לא אני ממש שמח שזה צד את העין שלך.

    2. כן, שני הגרפים שמראים את זה, הם ביי פאר הכי מעניינים בפוסט המעולה הזה, גם כך.
      מה שכן היה מעניין לבדוק (כי ההשערה ברורה) – היא עד כמה מספרי ה-2 נהנים מהעלייה ב-3 וחוסר ההתמקדות לכן, בהגנה מסוגים מסוימים. כלומר, עד כמה הריווח מ-3 עוזר לתוחלת מה-2. אופן אחד שאפשר למדוד את זה בו, הוא המרחק של השומר מהקולע לאורך השנים (נדמה לי שעשיתי משהו כזה באחד המאמרים הסטטיסטיים שלי, גם אם בהקשר אחר). שהוא נגזרת של האיום מהשלוש, כמובן.

    3. אכן נקודה שהפתיעה אותי ואני מניח לא מעט קוראים. מסבירה היטב את הירידה שרואים בזריקות לשלוש. מעניין אם נראה המשך מגמה

  5. וואו פוסט כל כך עמוק ומושקע, על גבול מאמר מדעי.
    תודה רבה.
    מה שאני אוהב בNBA זו הנכונות שלהם כן לשנות דברים כשהם רואים משהו לא עובד. אז אין לי ספק שהם יטפלו בנושא הפלופים

    1. נראה – התחילו כבר ב2013 לתת קנסות לא נראה שזה הזיז למישהו. זה יעבוד רק אם ישרקו (אני מאמין כמוך שזה יעבוד).

    1. חחח, תודה גל אבל עדיף לוותר על תגובות כאלה זה אשכרה זלזול באינטלגנציה. אני לא כותב בשביל 'תודה על המאמץ'.

  6. תודה עידו. גם על הפוסט וגם על התגובה.
    המעט שאנחנו יכולים לעשות כאן זה לספק בריחה מהמציאות למי שזה יכול להועיל לו.
    לפוסט עצמו אני אתייחס בתגובה הבאה

    1. לגבי הפוסט עצמו – התחושה שמובילה לביקורת שאתה הזכרת על ה-NBA נובעת לדעתי מכך שמהפכת הקצב ומהפכת השלשות, שני הגורמים העיקריים ששיפרו את ההתקפות, לא ממש הגיעו ליורוליג. כלומר, מהפכת השלשות היא עדיין נחלת קבוצות בודדות והקצב ביורוליג לא מתקרב לזה של ה-NBA. לכן, ברוב המקרים הכדורסל ב-NBA מביא יותר "התקפה" בעמודת התוצאות לעומת הכדורסל ביורוליג שמביא יותר "הגנה".

      1. זה חצי נכון. היורוליג לא עברה מהפכת קצב אבל עברה ממש במקביל לnba וואחד מהפכת שלשות. זה תמיד משעשע אותי עד כמה אנשים שבויים בקונספציה שבאירופה לא יורים כל כך הרבה מעבר לקשת (מספיק אגב להסתכל על אליפות העולם האחרונה).

  7. When we were newlyweds, we had sex all over the house, in every room. Few years down the line, bedroom sex – only in the bedroom. Nowadays, we have hallway sex – when we pass each other in the hallway, we exchange 'fuck yous'.

  8. תודה רבה נהניתי לקרוא.
    כשדנבר לקחו את האליפות בסיום העונה הייתי מאוד מרוצה, כי זה נתן לי תחושה שהנה הקבוצה שאני בעדה, ושמשחקת לדעתי את הכדורסל הנכון (מקום 28 בזריקות לשלוש למשחק) הוכיחה שזה אכן הכדורסל הנכון ושאני צודק.
    מצד שני הקבוצות במקום הראשון והשני בנסיונות לשלוש רק עונה קודם לכן הגיעו לגמר.
    .
    מבחינת שריקות דרג-זרג, ממשחקים שראיתי בעונה שעברה זה קיים יותר מדי ושריקות האוויר על הזרגים זו רעה חולה. אגב, תזכר בפאול ששרקו לטובת ג'ימי באטלר – קטסטרופה. כל זה במבחן העין שלי, בלי מספרים, אבל מגובה בקטעי וידאו (לדוגמא עבירות אוויר מזעזעות ששרקו לאבדיה).

    1. כאמור מספר שלשות יכול מאד להטעות. הנאגטס שיחקו לאט מרוב הליגה ולכן מיעוט השלשות היחסי. בתדירות השלשות הם היו במקום ה-21 ממש כמו םיניקס עם 36% מהזריקות שלהם. בוא נגיד שלזרוק "מעט" שלשות לאו דווקא אומר כדורסל נכון (וזה בלי קשר כי הנאגטס באמת שיחקו כדורסל יפה). התחתית של חמש האחרונות בליגה בתדירות שלשות: אטלנטה, שיקגו, ניו אורלינס, סן אנטוניו, והלייקרס (שנראו אחרת לגמרי אחרי האולסטאר) אז נזרוק גם את טורונטו שהיו באותה תדירות.
      לגבי עבירות אוויר ודרג-זרג. זה מצב שתמיד היה קיים השאלה עד כמה. כמו שציינתי כבר בפוסט זה נראה שעכשיו אנחנו קצת מגזימים. נקווה שחוקי הפלופינג החדשים יטפלו במצב.

  9. מרתק. הייתי שמח לעיין בפוסט הזה שוב באפריל אחרי עונה סדירה בחצי כח ואמבידים שמכריחים עבירות כי כרגע המח לא במוד כדורסל.
    שנה שעברה זה היה מגוחך.
    בכל מקרה הנתון שהייתי רוצה לראות זה כמה מהזריקות של הפריק מסתיימות העונשין. למרות שפחות או יותר ענית על זה. גריק 12.3 עונשין למשחק מתוך 25 נקודות שהוא עושה למשחק (זה נתון מהזכרון שלי) זה חצי מהפעמים. ומה שגורם לצופים כמו האשך ואני להגיד זה בידורסל. כי הפועל היוצא זה שמגינים, מעדיפים לשמור בחצי כח כי ממילא הם יקבלו עבירה.
    יותר גרועים זה אמביד הארדן ולברון שמחזיקים את המגע עם פלופינג ומכריחים שריקות.
    מה שגורם לי להרגיש שהם לא ברוח ספורטיבית והמשחק מוטה לטובתם.

    עוד משהו שלא הבנתי. כמות שריקות כללית עכשיו לעומת שנות השמונים ביחס לקצב משחק , לא השתנתה?

    1. יאניס קלע בעונה שעברה מעל 31 למשחק וטיפה פחות מ-8 מהן מהקו. כך שזה יוצא בערך רבע מהנקודות. רק בשנה שעברה היו 11 שחקנים שעשו אחוז גבוה יותר מההנקודות שלהם מהקו, לפי סדר מ2 עד 11: SGA, אמביד, יאנג, מאתורין, בארנס, ריבס, בנקרו, לילארד שרודר והארדן. אני אשאיר לך לנחש מי עהראשון ברשימה שהוא גם בפער די ברור השחקן שעשה אחוז הכי גבוה מהנקודות שלו מהקו בחמש השנים האחרונות. כאמור אתה רוצה לחיות בעולם של מוקיוני הבידורסל בבקשה – זה ממש לא הליגה.

      1. אני לא מבין למה אתה מנסה להגחיך חצי מהגולשים באתר אתה לא שם לב לכל שריקות הזבל, הליכות ללא צעדים, התבכיינות לשופטים ופלופינג?
        האמת שזה לא רק באתר פה, בקהילה שלי מתלוננים על האי ספורטיביות של האן בי איי כולם. וטוב עשה הקומישנר שנלחם בחוסר הספוטיביות הזה.
        לעניין יאניס, אם העונשין שלו היה לכיוון השבעים וחמש אחוז ומעלה לא מטה מילוויקי לא היתה עפה סיבוב ראשון. הפאסיביות שלו בקלאץ זה על זה.
        עבודה טובה גילרי. תמיד כיף לקרוא אותך.

        1. טוב אני אקח את זה חזרה למרות שזה בטח לא חצי מהגולשים ולמרות שהם בכל הזדמנות מגחיכים את מי ששלא חושב כמוהם ולמרות שפוסט שלם אני מנסה להראות לך שבידורסל זה ממש לא. אני שמח שאתה לפחות מנסה לפרק את אי ההסכמה לגורמים שאפשר לדון עליהם בניגוד להרבה אחרים ממחנה הבידורסל.

    2. לגבי הנקודה האחרונה – לא ממש הבנתי. אנחנו כבר כמה שנים ממש בקצב של שנות ה-80. מבחינת פאולים אז היה בערך 25 לקבוצה במשחק עכשיו זה בערך 20 – כלומר 10 שריקות פחות במשחק. מבחינת העונשין אז זה היה סביב ה-30 לקבוצה למשחק ועכשיו זה סביב ה-23 (אם נהיה מחמירים וניקח את העונה האחרונה). אז בסך הכללי גם יש לנו 14-15 זריקות עונשין פחות למשחק.

      1. הטענה שלי זה בשנות השמונים תשעים אכן היה משחק חזק ואגאסיבי וכיום בגלל הספייסינג המטורף והזילות והקלות שבשריקות מספרי השריקות על אותה הסקאלה כמו אז.

        אמור להיות הרבה פחות מגע לא אותו דבר.

        1. מה הכוונה שלך ב"חזק ואגרסיבי " – איך זה בא לידי ביטוי בהגנה.
          למה אתה טוען שמספרי השריקות על אותה סקלה (הם ממש לא).
          למה אמור להיות הרבה פחות מגע?

          1. כי המשחק המודרני משוחק על הפרימטר, והמשחק ביימי ג'ורדן ובירד היה בצבע ואזור קו העונשין.
            עניין של עשרה שחקנים, שטח צפיפות ומגע שהיה אז מותר.

            היום למרות שיש יותר מרחק בין עשרת השחקנים, המגע דיי אסור, לכם לדעתי אין ירידה חדה בשריקות.

            אחרי שאמרתי את זה, ראיתי היום שישה רבעים המשחק זרם, לא היו שריקות אוויר לא ראיתי פלופינג אחד. ובאופן כללי מאד נהנתי מהשילוב של נורקיץ עם פיניקס, יכול להיות שהוא הגרוש ללירה.

            1. זה שהיה יותר צפוף לא אומר בהכרח שהיה יותר מגע. זה תלוי על מה אתה מסתכל. במשחק הפוסט היה המון המון מגע לעומת זאת שחקנים שזרקו מיד ריינג' (שלא לדבר על שלשות קיבלו יד חופשית). המגע היום די אסור? ממש לא. תסתכל מה קורה בכל מעבר חסימה בין אם זה בחילוף או או לא יש שם המון מגע. צורת המשחק מאד השתנתה זה נכון המשחק הפך להיות פחות משחק של כח ויותר משחק של זריזות. אבל זה לאו דווקא רע.
              הנקודה הכי מוזרה שאתה אומר שאין ירידה חדה בשריקות? 20% פחות מה זה אם לא ירידה חדה?

  10. תודה עידו.
    מאמר מרתק.
    המסקנה שלך אומרת במילים יפות את מה שאנשים כאן זורקים לאוויר בסיסמאות – יש בימינו יותר כוכבים שנהנים מיותר שריקות – שככל הנראה לא תמיד מוצדקות.
    אפשר אולי לבדוק את זה לפי פילוג העונשין שמקבלים שחקנים בקבוצה (למעשה כיסית את זה כמעט לגמרי עם ה 30%).
    מקווה שהמגמה באמת תשתנה בעניין זה.
    ואכן שותף גם לתגובה הראשונה שלך ולתחושות. גיליתי שמה שממש עזר לי היה יום התנדבות בחממות של חקלאי בדרום. קצת מיישר את הלב ואת הראש בתוך כל הכאוס

    1. נכון אבל צריך לזכור שזה לא הרבה יותר שחקנים אלא מספר יחסית מצומצם. וגם מבחינת מספר השריקות אני לא בטוח עד מכה הם מקבלים הרבה יותר העדפה לעומת כוכבים בעבר. למשל, הייתי בטוח שהעונה האחרונה של יאניס תהיה חרגיה ברמת היחס בים זריקות עונשין לזריקות מהשדה וקצת הופתעתי לגלות שהיא ממש לא.

  11. פוסט מפואר, תודה רבה רבה גילרי, ממש תענוג.
    .
    א. אם הבנתי נכון, נוצר איזון חדש בין ה-2 ל-3, גם בגלל שהמידריינג' ירד, כלומר מימוש מלא של המוריבול, שתמיד ברך על הצבע, והשאיר אותו פנוי לחדירה של הארדן או לוב של קפלה, בשאיפה עם זריקות עונשין במקרה של עבירה, והכי טוב – אנדוואן. נראה לי שזה נכון, בריא ויחסית פשוט.
    .
    ב. שיפוט כוכבים – נוטה להסכים, מקווה שזה ידעך גם אם לא יעלם.
    .
    ג. האם יש הסבר למדוע העליה בקצב המשחק נבלמה? פשוט מגבלות פיזיות (אי אפשר לרוץ עוד יותר מהר להתקפה), משהו בחוקים (סתם מחשבה – אולי חוק ה-14 שניות תרם לעליה, אבל עכשיו יש ניו-נורמל שקשה יותר לעלות ממנו?), זה לא משתלם כי מתחילים לקחת זריקות לא טובות?משהו אחר?

    1. העליה בקצב נבלמה אני מניח כי כמו שאמרת לכל דבר יש מגבלות בסוף וכל מגמה בסוף מגיעה לאיזהשהו שיווי משקל. אם אתה רץ בכל הזדמנות בסוף זה גם מוביל להמון איבודים / זריקות לא טובות. לשעון ה-14 ייתכן והייתה השפעה (בכללי היא לא יכולה להיות משמעותית כי מדובר באחוז קטן מהפוזשנים ובהבדל מינורי מבחינת השינוי בזמן ההתקפה) אבל הוא הגיע דווקא בסוף מהפכת הקצב ב-2018/19 הקצב כבר עמד על 100 פוזשנים למשחק. כבשנתיים לפני זה בערך כל מאמן בליגה הצהיר בראיון – כן אנחנו מתכוונים לרוץ ליותר ולהעלות את קצב המשחק.

  12. הדבר הבא, זה הרכב שני שיעלה את הקצב עוד יותר. אני צופה יותר קבוצות מאוזנות ויותר שיבוטי הרכב ראשון שני כפי שכבר רואים בחלק מהקבוצות.
    אחרת באמת הגענו לקצה

    1. שמע זה לא רעיון כל כך רע להכין איזו אופציה של הרכב על סופר-סטרואידים שיטוס כמה דקות כל משחק ויעשה קצת בלאגן.

    2. לא חושב שהרכבי המחליפים משחקים לאט יותר. הסיבה שלא מהר יותר קשורה למה שמאנו ציין קודם שמגבול מסוים אתה כבר מתחיל לאבד את השליטה.

  13. פוסט מצוין ומאיר עיניים
    כמו ש thetroll כתב, הממצא הכי מעניין הוא שתוחלת זריקה ל 2 נקודות גבוה מזה של 3.
    אין פה ניתוח עדין יותר (בעיקר – לא ראיתי ניתוח יעילות של קליעות מהמידריינג') ואני מניח שיהיו הבדלים משמעותיים בין עונה רגילה לפלייאוף אבל בסך הכל תענוג לקרוא
    .
    אל תעלב אבל אני מניח שאתה לא היחיד שעשה ניתוח כזה ויש מנג'ר או שניים שיושבים על גראפים דומים. מרתק יהיה לצפות למהפכה הבאה, מה אנחנו הולכים לראות בשנים הקרובות. האם הליגה תרחיק את קו העונשין? (בחיים לא) האם יחזור לחיים הסנטר הקלאסי? (אולי) האם תימצא הקבוצה שתדע לייצר נקודות קונסיסטנטיות ממידריינג'?

    1. חחח, אין ממה להיעלב זה לא כאילו פיצחתי את האטום. שום תגלית מרעישה אין כאן.
      גם אני תוהה לא אחת מה יהיה השובר שוויון החדש. זה לא יהיה קליעה קונסיסטנטית מהמידריינג'. אם כבר שאלת לגבי האחוזים – אז דנים זה עמד סביב ה-40%. עם הדילול של זריקות של 'סתם' שחקנים עלינו בשלוש שנים האחרונות לסביבות ה-42-43%.

  14. תודה רבה אדון גילרי על מאמר מאיר עיניים.
    אני סבור שהעבודה הסטטיסטית שעשית תואמת למנתחי הכדורסל הטובים בעולם.
    בהחלט נתונים מעניינים אשר מסבים, לפחות עבורי…הרבה מחשבות.

    אילוא שהנושא העיקרי עליו חשבתי כתוצאה מהנתונים הם שינויי החוקים.
    אם לאחר שנים רבות בהם השלשה הפכה למלכה של הליגה, בשנה האחרונה ראינו ירידה בשל השינויים בחוקים.
    "Kick In Step Back Revoked"

    בואו נראה כיצד המשך השינויים ישפיעו על הנתונים.

    בנימה אישית, מאוד מחמם את הלב לגלות ממך מילים עדינות ושבריריות בימים הקשים הללו…
    באופן אישי אני סברתי שאדם עם שכל כל כך חריף, כבר מסתייג מגילוי רגש…
    אך הנה וגם באמצעות ניתוח סטטיסטי יוצא מן הכלל…זה מתגלה עלייך.

    העבודה שעשית עם המאמר הזה ראויים לעמוד הראשי של מיטב האתרים בעולם ואף עולים באיכותם על מגוון הכתבים המוצעים.
    אתה אשף. אין ספק.

    תודה רבה וסופ"ש נעים ככל שאפשר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט