אז אחרי המתנה של 4 שנים ארוכות, הקיץ סוף סוף הגיע ואיתו אליפות העולם הראגבי שתארח החל מה-8 בספטמבר בצרפת, ועד ה-28 באוקטובר, יום שבת בו ייערך משחק הגמר, 21:00 שעון פריז.

אתר האליפות – https://www.rugbyworldcup.com/2023/ 

אם ברצונכם להיזכר איך זה נגמר אז, אי שם ביפן 2019 – https://hoops.co.il/?p=173381 – אז רק נזכיר שדרום אפריקה מחצה את אנגליה בגמר, 12:32, בדרך לאליפות העולם השלישית (מקום ראשון יחד עם ניו זילנד).

כאמור, האליפות תיפתח ב-8 בספטמבר, 21:15 שעון מקומי, עם בום על-קולי, כאשר המארחת, ומי שרואה את עצמה כמסוגלת ללכת עד הסוף, צרפת, תפגוש את הטוענת לכתר התמידית, נבחרת האול-בלאקס הניו זילנדית.

להזכירכם, לפני 4 שנים דרום אפריקה הייתה הראשונה אי פעם לקחת את הטורניר עם הפסד בשלב הבתים (לניו זילנד), ככה שיהיו במפגש הזה ניצוצות, אבל עדיין מדובר במשחק הראשון של כל אחת ממעצמות הראגבי הללו.

---

קצת רקע והיסטוריה

הראגבי הוא משחק ישן, עפ"י היסטוריונים, המשחק הראשון שוחק ב-1845. למרות גילו המתקדם של הספורט, טורניר גביע העולם החל להתקיים רק משנת 1987, ומשוחק כל 4 שנים.

אמנם הטורניר בגיל צעיר יחסית, אבל לא חסרים לו רגעים אייקונים משלו – מהמהירות האמריקאית שהשאירה את בראיין אבאנה הדרום אפריקאי חסר אונים, שכנראה היה השחקן המהיר בטורניר בשנת 2007, לג'ונה לומו האגדי שרץ דרך שלושה אנגלים מסכנים בדרך לטריי, ועד ליציאתה של דרום אפריקה מצל האפרטהייד לתוך עתיד חדש ומזהיר.

הפכתם לאוהדים? השתכנעתם? 

מה בקשר לאיזה ריקוד מלחמה כפול? כנראה כבר שמעתם על ריקוד ההאקה הניו זילנדי (HAKA), אבל מה עם ה-סיבי (CIBI) של פיג'י, או ה-סיפי טאו (SIPI TAU) של טונגה או ה-סיבה טאו (SIBA TAU) הסמואי. כל שלושת אומות האיים הזעירות האלה בפסיפיק – זאטוטים בכל ענף ספורט אחר, הן שחקניות רציניות בענף הראגבי – ולוקחות כל משחק, במיוחד אחת נגד השנייה, ברצינות תהומית, ובמיוחד מול האול-בלאקס האימתניים.

הפכתם לאוהדים? השתכנעתם?

הטורניר הראשון נערך באוסטרליה וניו זילנד בשנת 1987, ובגמר הנבחרת הניו זילנדית גברה על הצרפתים בתוצאה 29-9.

ב-1991, האי הבריטי יחד עם צרפת אירח את הטורניר בו הנבחרת האוסטרלית ניצחה בגמר, 12-6, את האנגלים.

דרום אפריקה אירחה ב-1995 את הטורניר הבלתי נשכח, עם נלסון מנדלה, הסרט Iinvictus (בכיכובו של מאט דיימון) שיצא ב-2009, וג'ונו לומו (ז"ל) מפחיד אחד שנעצר רק בגמר עם האול-בלאקס ע"י המארחים לזכייה היסטורית של הספרינבוקס.

הנבחרת האוסטרלית רשמה תואר עולמי שני ב-1999, בטורניר שנערך שוב באי הבריטי בשיתוף עם צרפת, שהפסידה בפעם השנייה בגמר.

ב-2003, האנגלים נשאו על גבי הרגל האימתנית של ג'וני וילקינסון כל הדרך לזכייה היחידה שלהם, כשהם גוברים על האוסטרלים 20-17 בגמר בטורניר שנערך באוסטרליה.

בשנת 2007, הצרפתים אירחו את הטורניר וקיוו ללכת עד הסוף על גבו של סבסטיאן שאבל, ה"ענק הירוק", רק כדי לראות את דרום אפריקה זוכה בגביע שני לאחר ניצחון בגמר על אנגליה.

ב-2011 הניו זילנדים קיבלו את אירוח הטורניר, לאחר שבתחילת השנה פקדה רעידת האדמה הנוראית את כרייסצ'רץ'. הניו זילנדים הלכו עד הסוף באליפות מרגשת כשהם מנצחים בגמר את צרפת בתוצאה 8-7.

שנת 2015, הניו זילנדים שוברים את המיתוס שהם מסוגלים לזכות בגביע רק בבית, ובאליפות שנערכה באנגליה, דן קרטר וריצ'י מקאו במשחקם האחרון במדים הלאומיים, נתנו תצוגת תכלית בניצחון 34-17 על האוסטרלים.

ניו זילנד ודרום אפריקה מובילות את טבלת הזכיות עם 3 תארים. אוסטרליה עם 2 תארים, ואנגליה עם תואר בודד. לאורך השנים הראגבי של הכדור הדרומי איכותי יותר וזה בא לידי ביטוי כמובן בכוחן של הנבחרות, כאשר אלו של הדרום דומיננטיות מאשר נבחרות הצפון, אם כי בשנים האחרונות בהחלט ניתן לומר שנבחרות הכדור הצפוני מסתכלות בלבן של העיניים לאלו שבדרומי. ניתן לראות זאת גם בדירוג העולמי, כאשר אירלנד החזקה במקום הראשון, והצרפתים, שחוו אוויר פסגות, ירדו למקום השלישי (ד. אפריקה 2, וניו זילנד 4).

---

בית A – צרפת, ניו זילנד, איטליה, אורוגוואי, נמיביה

על פניו הבית נראה תחרותי. איטליה, אורוגוואי ונמיביה ינסו לגנוב איזה ניצחון שאולי יוביל אותן לשלב הנוק-אאוט, אבל בסופו של יום אני צופה כי התחרות תהיה בין המעצמות של ניו זילנד וצרפת על המקום הראשון.

הצרפתים ישחקו עם המומנטום של אומה שלמה מאחוריהם. הם מחזיקים בשיא המפוקפק, יחד עם האנגלים, של 3 הפסדים בגמר, אבל שלא כמו האנגלים, הצרפתים טרם זכו בגביע, ואין מקום טוב יותר לעשות היסטוריה מאשר בבית, כאשר תור הזהב הצרפתי הולך לטרוף את כר הדשא.
לצרפתים כמה שחקנים מלהיבים, ובהחלט כדאי לשים לב ל-Antoine Dupont, הכוכב הראשי, ומי שרבים רואים בו כשחקן הטוב בעולם כיום, ו-Matthieu Jalibert, שמקבל את עמדת ה-fly-half בהיעדרו של Romain Ntamack.

הניו זילנדים היו אמורים להגיע במומנטום לאליפות הזו. אחרי 10 ניצחונות מ-11 משחקים. רק שדרום אפריקה חיכתה להם במשחק האימון האחרון, שבוע לפני האליפות, והורידו לאול בלאקס סטירה מצלצלת המשחק שהניו זילנדים מעדיפים לשכוח.
האול בלאקס כמו כן מגיעים לטורניר בחילופי משמרות, כאשר עבור כמה אגדות מדובר באליפות אחרונה (Aaron Smith, Beauden Barrett, Samuel Whitelock), ועוד לא דיברנו על סאגת המאמן,  כאשר Ian Foster, יסיים את דרכו בשביל Scott Robertson שעוזב את ה-Crusaders אחרי 7 אליפויות רצופות.
ועדיין כמות הכשרון שהניו זילנדים מציגים אמורה לקחת אותם כל הדרך לגביע.

האיטלקים שעם השנים ממשיכים להשתפר יקוו אולי לגנוב משחק מאחת הגדולות ולחגוג עליה ראשונה אי פעם משלב הבתים לשלב הנוק-אאוט.

אורוגוואי ונמיביה יחפשו ניצחון ראשון אי פעם במסגרת גביע העולם.

בית B – דרום אפריקה, אירלנד, סקוטלנד, טונגה, רומניה

בית חזק אשר משלב את האלופה המכהנת, דרום אפריקה, עם הנבחרת אולי החזקה כיום בעולם, אירלנד.

דרום אפריקה לא ממש הרשימו ב-4 שנים מאז הזכייה, עד שהתעוררו במשחק האימון האחרון מול ניו זילנד ופשוט מחצו אותם בתצוגת תכלית שמשדרת שהאלופים בהחלט פה והם מתכוונים להיות אותה נבחרת עוצמתית ופיזית ולהגן על התואר.
הסגל מרשים ביותר כאשר Frans Malherbe, Trevor Nyakane, Eben Etzebeth, Pieter-Steph du Toit, Siya Kolisi, Duane Vermeulen, Damian de Allende, Jesse Kriel and Willie le Roux יופיעו לטורניר השלישי ברציפות שלהם, כאשר Kolisi מתאושש מפציעת ברך ממנה סבל.
בנוסף, מומלץ לשים לב לשחקן הכנף הצעיר, Canan Moodie, שפרץ לתודעה ב-2022 עם טריי מסחרר מול הוולאביז בסידני, ומבורך בשילוב של גודל ומהירות.
הספרינבוקס היא בהחלט נבחרת שאף אחד לא רוצה לפגוש, ולא בטוח שלאירים ולסקוטים יהיו תשובות אליהם, וככל הנראה מראש הבית הם ימשיכו לרבע הגמר בו כנראה יפגשו ראש בראש מול אחת מצרפת או ניו זילנד. 

האירים מדורגים ראשונים בעולם מאז שזכו בטורניר 6 האומות האחרון, והוסיפו עוד 3 ניצחונות לגראנד סלאם שלהם בשש האומות (טורניר ללא הפסד). רבים רואים בנבחרת הזו פייבוריטים, אם כי צריך לזכור שנבחרת האי הבריטי מעולם לא צלחה את שלב רבע הגמר. משהו אומר לי שבטורניר הזה הנאחס ישבר.
שימו לב לשחקן השנה בעולם, Josh van der Flier, שתורם בכל אספקט של המשחק, ומוביל קבוצה כשרונית מאוד של האירים ומטפס לגבהים חדשים תחת המאמן Andy Farrell. 

הסקוטים מציגים סגל מרענן כאשר הם חווים את הדירוג, 5, הכי גבוה שלהם מאז החזיקו במקום ה-4 בשנת 1991. הנבחרת הזו בהחלט מראה שיפור מגמתי במהלך 5 השנים האחרונות.
מה שאולי יכול להעיק על מצב הרוח הוא הריב, או איבה, בין הכוכב Finn Russell, לבין מאמן הנבחרת Gregor Townsend. אבל מהמחנה הסקוטי יוצאים קולות של פיוס, ויש לצפות שהכוכב הכשרוני יציג את סט היכולות שהפכו אותו לכל כך מהנה לצפייה.
הבעיה של הסקוטים שהם נקלעו לבית עם שתיים מהקבוצות שאמורות ללכת עד הסוף.

טונגה נהנית משינוי החוקים, כאשר שחקנים, אחרי תקופת צינון של 3 שנים, יכולים לשחק עבור ה"שורשים" שלהם, וככה מוצאים את עצמם ניו זילנדים לשעבר כמו George Moala, Malakai Fekitoa, Vaea Fifita, Charles Piutau בסגל של הנבחרת הקטנה מהפסיפיק (ואם לא הפציעות היו מקבלים עוד).
ואם צריך לשים לב למישהו, זה יהיה Vaea Fifita הסופר כשרוני, שבצעירותו נחשב לאחד השחקנים המבטיחים של ניו זילנד, בעיקר בגלל השילוב של גודל, מהירות ועוצמה עם וורסטיליות במספר עמדות במגרש, שהציג לפני שהפציעות החלו לפגוע בו, דבר שגרם לו בסופו של דבר לעבור לאנגליה, לאחר שמיעט לשחק עבור הנבחרת ועבור קבוצת הבית שלו בוולינגטון, ההוריקנס.

רומניה תנסה להנות מהחוויה ואולי לגנוב איזה משחק.

בית C – ווילס, אוסטרליה, פיג'י, גיאורגיה, פורטוגל

בית קשה לחיזוי, בעיקר בגלל ש"הגדולות", ווילס ואוסטרליה נראות רע מאוד, בעוד פיג'י, המדורגת 7 בעולם (הכי גבוה בבית) מגיעה במומנטום נהדר אחרי שניצחו את האנגלים במשחק האימון האחרון לפני האליפות.

האוסטרלים מגיעים עם אדי ג'ונס על הקווים. המאמן שרגיל להוציא זהב עם הכלים העומדים לרשותו (יפן, אנגליה), עושה רושם שטיפה מתקשה עם כישרון אוסטרלי דליל (11-4 בשנה האחרונה). אבל האוסטרלים עדיין אמורים לצלוח את הבית הזה.
הפנים המוכרות של Jordan Petaia, Samu Kerevi, Marika Koroibete, Taniela Tupou, Jordan Uelese, Nic White עדיין פה. מי שסיים את דרכו הוא Michael Hooper שלא נבחר להוביל את הוולביז אחרי שנים שהיווה את הפנים של הנבחרת. גם Quade Cooper לא קיבל את הזימון, כאשר אדי ג'ונס העדיף להצעיר את הנבחרת.
המזל של האוסטרלים שווילס נראית יותר רע מהם ופיג'י צריכים להוכיח שהם על אמת. בנוסף, במידה ויעפילו לרבע הגמר זה יהיה מול בית D ושם לא נמצאת אף אחת מ-4 הגדולות.

נבחרת ווילס סובלת מפרישתם של מספר שחקנים וותיקים חשובים וכושר ירוד לאחר הופעה עגומה בטורניר שש האומות האחרון (מאזן 15-5 במהלך השנתיים האחרונות), וקשה לראות אותם משחזרים את הישג חצי הגמר מלפני 4 שנים.
הוולשים ניסו לשנות, והחזירו את מאמנם הקודם, Warren Gatland, אך גם הוא לא הצליח להביא לשינוי כאשר הוולשים רושמים רק ניצחון אחד בטורניר 6 האומות האחרון.
בנוסף, חמישה שחקנים וותיקים, Alun Wyn Jones, Josh Navidi, Ross Moriarty, Justin Tipuric, Rhys Webb, אשר באמתחתם 393 משחקי נבחרת פרשו בחודשים שקדמו לאליפות. ונותר רק לקוות כי הקפטן הצעיר, Jac Morgan, עם ניסיון בינלאומי של 11 שחקנים יתעלה.

פיג'י מסתמנת כמי שהולכת להיות המרעננת הרשמית של האליפות. הנבחרת הקטנה מהאיים מציגה שיפור עם ראגבי קצבי וכמה כשרונות מענגים לצפייה.
מלבד הפסד מתקבל על הדעת לצרפת, פיג'י פשוט עפים על הדשא עם ארבעה ניצחונות מתוך חמשת משחקי ההכנה לקראת האליפות, וכמובן הניצחון האדיר על האנגלים במשחק ההכנה האחרון.
הפיג'יאנים לקחו הימור עם החלפת מאמנים מספר חודשים לקראת האליפות, אבל בינתיים הם נראים נהדר, בעיקר עם הכשרונות שצוברים דקות משחק ברחבי אירופה והסופר ראגבי פסיפיק.
פיג'י הולכת להסתמך על הצמד הדינמי של קבוצת ה-Fijian Drua, עושי המשחק Frank Lomani ו-Caleb Muntz שמביאים את הניסיון מהסופר ראגבי לרמה הבינלאומית.
הציפיות גבוהות עבור הנבחרת מהאיים, במיוחד לאור הכושר הנפלא וחולשת היריבות, והציפייה היא לפחות רבע גמר.

גיאורגיה (הופעה שישית ברציפות), שהציגה דומיננטיות ברמה ה-2 (Tier 2) באירופה, כולל ניצחונות מול ווילס ואיטליה לפני שנה, ופורטוגל (הופעה שניה אחרי 2007) ירצו להוכיח שהם ראויות למקום באליפות העולם (במיוחד הגיאורגים).

בית D – אנגליה, יפן, ארגנטינה, סמואה, צ'ילה

הבית השוויוני מכולם באליפות, כאשר אולי יחד עם סמואה, 4 נבחרות יכולות לראות את עצמן כראויות להעפיל לשלב הבא. רבים יצפו מהאנגלים לסיים בראש, אבל יפן ואגנטינה כבר הוכיחו שאסור להקל ראש בראגבי הנפלא שלהן.

האנגלים לא נמצאים בכושר בו רצו להיות, בטח אחרי ההפסד לפיג'י. אבל צריך לזכור שמאז תחילת המאה האנגלים הופיעו ב-3 משחקים גמר. ועדיין, איכשהו הם תמיד ימצאו את עצמם במרכזן של השערוריות, אם זה התחיל בפיטורים התמוהים של אדי ג'ונס, והמשיך בתאקל המכוער של Owen Farrell שתחילה לא גרר ענישה כלשהי מהראגבי העולמי (לעומת הסטנדרט הכפול מול שחקני נבחרות קטנות, נטולי היסטוריה כמו של האנגלי, שקיבלו עונשים והרחקות), אבל לאחר הביקורת הציבורית הוא יראה את שני המשחקים הראשונים באליפות מהיציע.
האוהדים האנגלים בהחלט יכולים להנמיך את הציפיות לקראת האליפות. למזלם, הנבחרת שלהם נמצאת בצד "הרך" של האליפות, כאשר הבית שלהם מצטלב עם בית C ברבע הגמר.

היפנים ימשיכו להציג ראגבי מלהיב ויקוו להמשיך את המומנטום לאחר ההופעה שלהם בבית ב-2019 בה הגיעו עד לשלב רבע הגמר. הבעיה, קשה לשמור על המומנטום ומאז הם ניצחו רק ארבעה משחקים.
עקב הקוביד והארגון מחדש, היפנים איבדו את קבוצת הסופר ראגבי שלהם בפאסיפיק. כמו כן, הפסדים לאיטליה ופיג'י גרמו להם להחליק במורד הדירוג העולמי.
לפחות הליגה היפנית מצליחה למשוך כוכבים (חלקם "לשעבר") עם חוזי יפים וחוויה שונה מחוץ לבית עבור אותם שחקנים שמרימים את הרמה ותורמים מהניסיון שלהם עבור השחקנים המקומיים הצעירים.
אפשר לראות את זה גם עם הבחור הצעיר, Warner Dearns, שנולד בניו זילנד, שיצטרך לסחוב על גבו את הנבחרת ועם ה-2.03 שלו קשה שלא להתעלם מהנוכחות שלו.
היפנים עדיין יצטרכו להראות שהם לא רק גימיק חולף שישחקו מחוץ לבית. יש להם את היכולת להבקיע ולשים נקודות על הלוח, אבל ההגנה היא זו שתצטרך לתת את הטון אם היפנים רוצים להתקדם.

ארגנטינה, שטרם החמיצו אליפות עולם, יציגו על הקווים את Michael Cheika (לשעבר מאמן אוסטרליה) ואת הווטרנים Nicolás Sánchez, Agustín Creevy להם זה אליפות רביעית. ויקוו לצלוח את שלב הבתים כפי שעשו 4 פעמים בעבר, ואולי להתקרב להישגים שלהם מ-2007 (3) ו-2015 (4).
הארגנטינאים נראו שעולים לגבהים חדשים כאשר עשו היסטוריה שהשיגו ניצחון ראשון על האול בלאקס על אדמת ניו זילנד. ניצחו את האנגלים על האי הבריטי והכו באוסטרלים.
כמו היפנים, גם הארגנטינאים ראו את קבוצת הסופר ראגבי שלהם נידפת ברוח, ובכך איבדו מקור נוסף לניסיון בינלאומי מול תחרות ברמה הגבוהה ביותר.
האיש המרכזי כמובן יהיה Pablo Matera שישחק בגביע העולם השלישי שלו ומהווה תפקיד חשוב במערך הארגנטינאי. האיש הגדול הוא החבילה השלמה עם פיזיות, וורסטיליות, חוכמת משחק והגנה חזקה.
הארגנטינאים בהחלט יכולים לחלום על ראשות הבית.

סמואה תקווה להחזיר עטרה לישנה… וזאת לאחר שהגיעו לשלב רבע הגמר ב-3 ההופעות הראשונות שלהם (1991, 1995, 1999) ומאז לא הצליחו לעבור את שלב הבתים.
המומנטום התחיל ב-2022, כאשר סמואה זכתה ללא הפסד ב-Pacific Nations Cup, וסיימו במקום השני בטורניר שנערך השנה.
גם הסמואים נהנים משחקנים שהחליטו לשים עליהם את החולצה הכחולה בגלל שורשיי האיים שלהם כמו Lima Sopoaga ו-Steven Luatua, שחקני אול בלאקס לשעבר, ואפילו הרשימו במשחק ההפסד מול המדורגת 1, אירלנד.
כדאי לשים לב ל-Ulupano Seuteni, בן ה-29 שנולד באדלייד, אוסטרליה, שמביא עימו ניסיון אירופאי.
סמואה עושה רושם טיפה מתחת לרדאר של בית D, אבל יש להם מספיק בטחון בעצמם להאמין שהם מסוגלים לחולל איזו הפתעה.

צ'ילה היא הנבחרת היחידה שחווה את המעמד בפעם הראשונה, וזאת לאחר ניצחון דחוק על ארה"ב, 51-52, ביולי בשנה שעברה.

---

יותר ממליץ לעקוב אחרי הפוסטים לאורך האליפות של ארם אבירם בפייסבוק של DeBuzzer

שרון דווידוביץ' העלה בזמנו, לפני האליפות ב-2019, כתבה על המשחק – https://sport1.maariv.co.il/sport1-exclusive/sharon-davidovich-articles/Article-822424/ 

ומה עם נבחרת ישראל אתם שואלים… הנה לינק לאתר – https://www.rugby.org.il/ ולעמוד הפייסבוק https://www.facebook.com/RugbyIsrael/ – בו תוכלו להתעדכן.

צפייה מהנה!!!