שתי בחירות הדראפט הטובות בהיסטוריה בגמר היסטורי / אבי טרכטמן

הפריוויו לסדרת הגמר עוד ייכתב. יש אפילו מצב שאחד מהכותבים הנפלאים של הופס אפילו יכתוב על המצ׳ אפ הגדול הצפוי לנו בין הסווינגמן שהוא ג׳ימי באטלר לבין הסנטר שהוא ניקולה יוקיץ׳. זאת לא המטרה שלי בכלל בכתבה הזאת.

המטרה שלי בכתבה הזאת היא לכתוב על מי באטלר ויוקיץ׳ היו טרם הפכו להיות שתי בחירות הדראפט הטובות בכל הזמנים, והאם ניתן היה לחזות את ההצלחה שלהם, רגע לפני שהם נבחרו במקומות ה-30 וה-41 על ידי שיקגו ודנבר.

וכהרגלי או שלא, אתחיל במאמר פרי עטי שכתבתי לפני 4.5 שנים – המאמר מדבר על הרבה נושאים, אבל אחד מהם הוא הניסיון להגדיר את בחירת הדראפט הטובה בהיסטוריה, כהפרש בין המקום בו שחקן נבחר למקום בו הוא היה אמור להיבחר בראי ההיסטוריה. הנה ציטוט עצמי:

״בחירת הדראפט הטובה בהיסטוריה

הבחירה היא יחסית, ולכן לברון או דאנקן לעולם לא יוכלו להיות בחירת הדראפט הטובה ביותר, אחרי הכל, היה זה NO-BRAINER לבחור בהם. אז מי כן? התשובה היא השחקן עם ה WINSHARE היחסי הגבוה ביותר מבין אותו נבחרי דראפט, באופן יחסי למקום בו הוא נבחר, ובחירת הדראפט הטובה בכל הזמנים היא דווקא לא מי שאתם חושבים אלא…

  1. ג'ימי באטלר, ראשון בין חברי כיתתו ב WINSHARE, (כנראה בגלל שקוואי היה פצוע למשך שנה) ונבחר ממש ממש בסוף הסיבוב הראשון, במקום ה-30. כלומר, 3000% הצלחה פנומנליים. ברור שאם קוואי או מישהו אחר יעברו אותו בהמשך הקריירה, באטלר ייפול מיד ל 1500% סבירים אך לא פנומנליים בלבד. ועם זאת, אין ספק שבאטלר הוא יופי של בחירת דראפט.

יצוין אגב שניקולה יוקיץ'  שהוא כרגע הטוב מבין יוצאי כיתתו אף שנבחר במקום ה-41 בדראפט, אף מדורג גבוה מבאטלר, אך מכיוון שבאמתחתו רק 4 שנים בנ.ב.א ,הוא ייאלץ לחכות כמה שנים עד שנקבע שהוא נבחר הדראפט הטוב בהיסטוריה.״

ועכשיו, שאני טופח לעצמי על השכם, בכך שהגדרתי את השניים כבחירות הדראפט הטובות בהיסטוריה כבר לפני 4.5 שנים, צריך לדבר על הלמה – מה הפך את ג׳ימי באטלר, ילד גטו מיוסטון לבן זונה הקשוח שהוא, ומה גרם לניקולה יוקיץ׳, ילד שמנמן מעיירה סרבית קטנטנה עם שני אחים שבמקרה גם שיחקו כדורסל, גם אם בהצלחה, ובכן, מועטה יותר.

הקדמה קטנה:

יש הבדל ענק בין באטלר ליוקיץ׳, וזה הבדל שאחר כך אחרים יכולים לדבר עליו. אבל עם יש מילה אחת שמגדירה את באטלר – הרי שזו ״קשיחות״. אופי בלתי מתפשר, ווינריות בנשמה, אופי חסר פשרות לחלוטין. מייקל ג׳ורדן אבל עם עשר אחוז מהכשרון של העז. ואם יש מילה אחת שמגדירה את יוקיץ׳, הרי שזו לא מילה בדיוק אלא משפט ״כשרון שנשפך לו מהאוזניים״. הוא שמן, לא מסוגל לקפוץ מעל נייר עיתון ונראה כמו איכר שהיה שותה כל לילה בבית המרזח בברדיצ׳ב או מה שזה לא יהיה – אבל אין מה לעשות, האיש הוא גאון כדורסל ברמה הכי גבוהה שיש. בטח אחד מחמשת השחקנים הכי חכמים ששיחקו את המגרש.

בקיצור, באטלר ויוקיץ׳ הם לא אותו דבר, ממש לא. ועם זאת, אף אחד לא קלט את הקשיחות של באטלר כשהוא נבחר בדראפט לפני יותר מעשור, ואף אחד לא קלט את הגאונות של יוקיץ׳ כשהוא נבחר בדראפט לפני קצת פחות מעשור. למה?

הילדות:

באטלר הוא סיפור עוני ידוע, אבא שלו ברח מהבית כשהיה קטן, אמא שלו העיפה אותו מהבית בגיל בר מצווה כי היא לא אהבה את הפרצוף שלו, אחר כך הוא הלך לשחק בתיכון בינוני, ובג׳וניור קולג׳ בינוני, כשרק משם הוא עובר למכללה סבירה מדיוויז׳ון 1 – מארקט, בתור הפרוספקט מס׳ 127 בשנתון שלו.

יוקיץ׳ גדל כאמור בעיירה קטנה, ובמשפחה אוהבת כדורסל, המימדים שלו נתנו לו חוזה בקבוצת ״מגה באסקט״ הסרבית, שם הוא דפק עונת רוקי בגיל 17 עם 2 נק׳, ו-2 ריבאונדים למשחק.

מסקנה: יש מצב שהילדות של באטלר, שהיא חריגה גם במונחי סיפורי הגטו העצובים של הנ.ב.א, גרמה לקשיחות שלו מאוחר יותר בקריירה, אני לא רואה איך הילדות הבלתי מיוחדת בעליל של יוקיץ׳ תרמה לו למשהו מיוחד ,אבל היי – הבן אדם איינשטיין.

מכללות \ אדריאטית:

באטלר, שכאמור היה הפרוספקט ה-127 שלו עם הכניסה למארקט, בכל זאת שיפר את המעמד שלו בשלוש השנים שלו במכללה. בכל שלוש השנים הקבוצה הגיעה לטורניר הגמר, בשנה הראשונה היא עשתה בדיוק את מה שציפו למדורגת חמישית (סיבוב שני), בשנה השניה היא היתה אנדראצ׳יברית (הפסד בסיבוב הראשון) ובשנתו האחרונה של באטלר, מארקט היתה קצת אובר אצ׳יברית (סיבוב שלישי מהדירוג ה-11). באותן שנים, באטלר אפילו לא היה השחקן הכי טוב בהכרח של הקבוצה, כשלזר הייוורד (בעונת 10-11) ודריוס ג׳ונסון-אודום (בעונת 11-12) היו חשובים לא פחות, ואולי אף יותר (אגב גם ג׳יי קראודר שיחק בקבוצה באותה תקופה, בתפקיד משני יותר). אמנם הוא כן הראה אופי עם שני סלי ניצחון בעונתו השניה (מול יוקון ומול סנט ג׳ונס), אבל קשה לומר שהיה שם הרבה יותר מזה. שחקן מכללות טוב, בקבוצת מכללות סבירה, עם הרבה סימני שאלה לגבי עתידו.

יוקיץ׳ לעומתו היה לא הרבה יותר מאשר הז׳לוב המזרח אירופאי המצוי, אתם יודעים, טימופיי מוזגוב כזה, או במקרה הטוב יותר – יוזיף נורקיץ׳, מקסימום עם יכולת מסירה מעט משופרת. בעונה שלפני הדראפט הוא נתן 11 נק׳, 6 ריב׳ ו-3 אסיסטים בקבוצת ״מגה באסקט״. ואחרי שהוא נבחר במקום ה-41 על ידי דנבר ,הוא המשיך עוד עונה אחת באותה קבוצה שם הוא פתאום פרח (בגיל 19) כשבליגה האדריאטית הוא אף נבחר כ  MVP' עם 15 נק׳, 9 ריב׳ ו-3.5 אס׳ ועם המון המון הצגות בדרך, ואילו בליגה הסרבית הוא אף מגדיל לעשות עם 18 נק׳, 10 ריב׳ ו-3 אסיסטים. אין ספק אמיתי שלו יוקיץ׳ היה מחכה שנה בדראפט, ונבחר אחרי אותה עונה, הוא היה מגיע בקלות ללוטרי, ועדיין, דנבר בחרה בו כשהוא היה ז׳לוב של 11 נקודות למשחק, כמו הרבה מאד ז׳לובים אחרים (הנה השנה משחק באותה קבוצה – מגה, בעמדת הסנטר, בחור בשם דנקו ברנקוביץ׳, בן 22 ועם מספרים עוד יותר טובים)

מסקנה: שני דברים קצת עמדו לטובה עבור שני מקרי המבחן שלנו. באטלר כאמור הוכיח קלאץ׳ פעמיים במכללות, ואילו יוקיץ׳ אולי היה עוד ז׳לוב מצוי כשהוא נבחר במקום ה-41 בדראפט, אבל הוא היה ז׳לוב מצוי עם 3 אסיסטים למשחק. האם מדובר באינדיקציות אדירות? קשה לומר, כי בסופו של דבר, אני בטוח שיש עוד מיליון כמוהם, ועדיין, יש כאן משהו.

דו״ח דראפט: (בירוק דברים חיוביים, באדום, שליליים)

על ג׳ימי באטלר, נאמרו הדברים הבאים:

א. מאמנו במארקט, באז ווליאמס אמר שהוא ״מעולם לא היה קשה עם שחקן, כפי שהיה קשה עם ג׳ימי באטלר״

ב. במבחני sports aptitude (תקראו לזה ״כשרון״ או ״נטייה״ אבל אין באמת מילה בעברית) , באטלר נמצא ב-4% מאד מיוחדים. הוא לא רגיש לביקורת, והוא אדם קר רוח שמתבסס על עובדות ולא על רגשות. לצערי, לא הצלחתי למצוא תוצאות דומות ליוקיץ׳, למרות שזה היה מאד מאד מעניין לראות היכן הוא עומד במבחנים אובייקטיביים.

ג. המבחן גם קבע שהוא אגרסיבי / קומפלסיבי, כלומר אדם תחרותי שנלחם על שליטה.

ד. בדו״ח הדראפט, יונתן גבעוני כתב עליו שהוא בין המובילים בין חברי כיתתו (בעשירייה או חמישייה המובילה) באפקטיביות ההתקפית, איבודים, אחוזי עונשין ונקודות במשחק מעבר.

ה. כבר אז, דיברו מצד אחד על האופי החזק והבלתי מתפשר שלו, כמו גם על הבנת המשחק ההרבה מעל הממוצע שלו, כמו גם על מוסר עבודה גבוה במיוחד.

ו. מנגד, דיברו גם על כך שהטווח שלו מוגבל, כמו גם האתלטיות שהיא סבירה במונחי נ.ב.א, אך לא הרבה יותר מכך. האתלטיות בכלל, היתה נושא שיחה רציני ואחת הסיבות העיקריות בגללן הוא נבחר נמוך יחסית למרות היותו ״ווינג התקפי מהטובים במכללות״. דיברו על כך שהוא אמנם יודע לזוז עם הכדור ,אבל הוא לא אקספלוסיבי במיוחד, לא מהיר במיוחד, לא חזק במיוחד ולא ארוך במיוחד (גובה טוב, אבל מוטת ידיים לא מרשימה). פיזית, הוא לא לברון.

ז. כאמור, חיסרון נוסף עליו דיברו בזמן אמת, הוא בכך שהוא משחק לעיתים יותר מדי כמו פורוורד, חותך בשביל לקבל כדורים, לוקח ריבאונד התקפה וכו׳ ,אבל הוא משחק מעט מאד בפרמטר, ולא קולע היטב מהשלוש. המדהים הוא שזה נכון גם עשור אחר כך, עמוק אל תוך הקריירה ועדיין לא משנה את העובדה שהוא שחקן היסטורי (כמו ווייד לפניו).

ח. לטובה, כן דיברו על היכולת שלו לחדור למרות שהכדרור שלו טוב אבל לא מעולה. דיברו על היכולת שלו להתגמש עם הגוף ועם הידיים בשביל להגיע לפוזיציה אליה הוא רוצה להגיע מתחת לסל למרות אתלטיות לוקה בחסר. כיום, עשור אחר כך, אנחנו יודעים כמה זה נכון. היה ברור שהאיש יודע להגן על הכדור כשהוא בידיים שלו בחדירה, משחק מצוין ללא כדור בחיתוכים, ובאופן כללי, חכם מספיק (אם חוזרים אל נקודת ה-4% העליונים) בשביל ליצור המון נקודות מתחת לסל, למרות האתלטיות הלוקה בחסר.

ט. לבסוף, דיברו עליו בתור שומר חכם שיודע איך להיכנס למקומות שהמתקיף רוצה להגיע אליהם, אבל גם דיברו על כך שהחולשה הפיזית היחסית שלו, אומרת שהוא לא יכול להיות שומר גדול באמת (עשור אחר כך, אנחנו יודעים עד כמה הם טעו).

על ניקולה יוקיץ׳ נאמרו הדברים הבאים:

א. ארוך , יצירתי עם הבנה עמדתית עמוקה (משל היה זה שחמט…) כמו גם עבודת רגליים מצוינת ויצירתיות עם הכדור

ב. מנגד, שחקן עם אתלטיות גרועה, ועם אפסייד נמוך, שצריך למצוא את עצמו לא ככוכב אלא כחלק מקבוצה בשל יכולת המסירה שלו והשכל שלו. (שימו לב, כמו אצל באטלר, גם כאן חוזר המונח ״שכל״).

ג.סטנדינג ריץ׳ מצוין שאמור לעזור לו גם בהגנה וגם בהתקפה מעל שחקנים ״גבוהים״ יותר (וכולנו יודעים כמה זה נכון, עשור אחר כך).

ד. לא מהיר בכלל, לא קופץ בכלל. התחזית היא שהוא יהיה שחקן מוגבל מאד בשני צדי המגרש (חחח… א״ט)

ה. את האינסטינקטים, הבנת המשחק והחוכמה שלו, השוו אז לשחקנים כמו בוריס דיאו (אכן, דיאו היה גאון, א״ט ) ופרו אנטיץ׳ (חחח… .א״ט).

ו. 22% מהשלוש באדריאטית זה אמנם לא משהו, אבל כן דיברו על כך שיתכן והוא יתפתח לסטרץ׳ 5. גם אמרו שיש לו ג׳אמפ שוט מהיר במיוחד שעשוי לתת לו יתרונות מסוימים.

ז. לאנשים שכתבו את דו״ח הדראפט היה ברור שההגנה של יוקיץ׳ תמנע ממנו להיות הרבה יותר מאשר ״בוריס דיאו לעניים״ והוא מקסימום, במקרה הכי טוב, יהיה שחקן מחליף בקבוצה טובה. (חחחח בריבוע, א״ט).

אז מה המשותף בין השניים? המון המון שכל. זה מה שמשותף, וזה היה ברור כבר בדו״ח הדראפט. אז כן, היו שחקנים חכמים נוספים בהיסטוריה שממש לא הצליחו. אבל נדמה לי שאם קבוצה רוצה להצליח עם בחירת סיבוב שני, שכל זה דבר חשוב יותר מאשר אתלטיות. עובדה.

לכן, אולי מדהים שנכון לשנת 2018 (הנתונים האחרונים שמצאתי) רק שש קבוצות נ.ב.א משתמשות במבחן הזה כמשהו משקף. אולי ההצלחה של באטלר ויוקיץ׳ השנה, תשנה את זה. לצערי, chat gpt אומר לי שהנתונים המלאים של כל שחקני הנ.ב.א לא נמצאים באף מאגר ציבורי.

אופי (personality type)

אסיים את המאמר הזה עם השוואה בין שני השחקנים ברמת האופי, במבחן ה MBTI המקובל יחסית.

ג׳ימי באטלר הוא ESTJ (Extroverted, Sensing, Thinking, Judging)

מוחצן, רגיש, חושב ושופט. כן, אני יכול להבין את זה. שחקנים אחרים עם אופי דומה הם חבר קבוצתו, באם אדביו, ג׳ייסון קיד, כריס בוש, ג׳וניל, שיין באטייה האקים אולג׳ואן, ג׳יילן רוז, ג׳יי ג׳יי רדיק ואחרים כמו גם תום ת׳יבודו המאמן.

ניקולה יוקיץ׳ הוא ISTP (introverted, sensing, thinking, perceiving)

אינטרוברט, רגיש, חושב ומקבל (לפחות בשתי תכונות הוא דומה לבאטלר), כששחקנים אחרים עם אופי דומה הם הארדן, קליי תומפסון, זאק לאוין, ג׳ינובילי, לילארד, סטוקטון, דרקסלר, סבוניס (לכאורה השחקן הכי דומה בעולם ליוקיץ׳) וכן, גם שלושה בשם לארי בירד, קובי ברייאנט ובעיקר אחד, מייקל ג׳ורדן ומנגד עוד אחד… בן סימונס.

קשה לומר שיש כאן דמיון מסוים או מסקנה כלשהי.

מסקנות:

שכל, שכל, שכל, תנו לי את ה aptitude test של כל שחקני הליגה. זה שאי אפשר כיום למצוא ברחבי האינטרנט אלא רק בדיסקים החבויים של בעלי קבוצות וסקאוטים, ואולי הייתי יכול לומר לכם מי יהיו היוקיץ׳ והבאטלר הבאים. כמובן, לא יזיק בכלל אם אחד יהיה נער גיטאות שנזרק על ידי אמו בגיל 13, והשני יהיה גאון הכדורסל הכי גדול ששיחק את המשחק מאז, לפחות, ג׳ורדן.

אז נכון, לאחד היה אופי בלתי מתפשר בכלל, ואילו השני היה ה MVP של ליגה חשובה מאד בגיל 19. אחד הוא עם כשרון מוגבל אבל אופי בלתי מוגבל לחלוטין, והשני הוא עם גוף מוגבל אבל שכל בלתי מוגבל לחלוטין

אבל בסופו של דבר ועניין, יש עוד כאלה. באטלר ויוקיץ׳ הם יחידים, שתי בחירות הדראפט הגדולות בכל הזמנים (בהפרש בין מקום הבחירה לאיכות השחקן בשקלול הקריירה), וזה אפילו לא קרוב לאף אחד אחר, והשניים האלה ישחקו עוד שלושה ימים, בגמר אליו, אני אישית, לא יכול לחכות.

לפוסט הזה יש 75 תגובות

  1. תודה אבי.ניתוח מעולה ומרתק. בחוכמת הדיעבד כולנו יכולים להגיד שברור שהיה צריך לזהות ולבחור אותם יותר גבוה משמעותית בדראפט. בפועל נשמע בזמנו כמו שניים שהיו סוג של הימור למרות שכבר בניתוחים שהבאת מערב בחירתם בדראפט כן היו שראו ניצוצות וזיהוי ראשוני למה שהפך אותם להיות מי שהם היום מבחינת התכונות והיכולות הטובות שלהם. בטוח שאף אחד לא יכול היה לחזות לאיזה מפלצת יוקיץ' יתפתח עד כדי כך שיש מצב שידברו עליו בסיום הקריירה כשחקן היסטורי שבמובנים מסוימים מגדיר מחדש את תפקיד הסנטר התקפית (מבחינת ראיית המשחק , ניהול המשחק)

  2. מרתק וכתוב נהדר,תודה רבה
    מגיע גם המון קרדיט לבולס ולנאגטס שהאמינו ונתנו מקום וזמן לשחקנים האלה לפרוח בזמן שרוב הקבוצות מנסות להתמקד בכוכבים ובכאן ועכשיו.
    מעניין איך הקריירה של יוקיץ הייתה נראית במידה ומלו היה נשאר בדנבר

    1. אין קשר לכרמלו.
      אבל באמת צודק בהקשר של שני המועדונים – באטלר היה לייט בלומר בעוד שלנאגטס הייתה החלטה שזכתה לביקורת אצל אנשים מסוימים לגבי הטרייד על נורקיץ'.

      1. למה אין קשר?
        קשה לי להאמין שיוקיץ היה מקבל בכלל דקות אם מלו היה בקבוצה וגם אם היה מקבל כמה כבר היו נותנים לו לגעת בכדור בזמן שיש להם כוכב שכל הקטע שלו זה לשחק עם עצמו ולזרוק בלי סוף?

        1. מתי זו בכלל הייתה אופציה?
          אין קשר כי מלו עזב לפני שיוקיץ' 'נולד'.
          זה כמו להגיד שקשה להאמין שהוא היה מקבל דקות עם ניק ון אקסל, אלכס אינגליש או מחמוד עבדול רעוף בקבוצה.

          1. ניק ואן אקסל הוא ה-G.O.A.T. 😄 ככה זה שאתה מתחיל לעקוב ולאהוד את הלייקרס בתקופת פוסט מג'יק-קארים וטרום קובי-שאק.. מבחינתך ואן אקסל וולאדה דיבאץ' זה הצמד הגדול בהיסטוריה🤦‍♂️

            1. חחח אסף
              הזכרת לי איך הייתי אוהב את אדי ג'ורג' באותה תקופה

            2. אדי ג'ונס כמובן

            3. ואת אדי ג'ורג' לא אהבת?

            4. הייתי צריך לבדוק מי זה.. אז לא חושב שעקבתי אחר ה-NFL כמעט או בכלל כשהוא שיחק

            5. באמת?
              הופתעתי. אז מאיפה קפץ לך הג'ורג'?

            6. זה דווין ג'ורג', לא אדי

            7. הוא בדור אחרי.

            8. טעות סופר..

          2. בגדול אתה צודק אבל לא הייתי הולך עד אינגליש.
            אני כן חושב שהטרייד הזה משפיע כיום בצורה ישירה ובאופן מאוד משמעותי(קיבלו את הבחירה של מארי ,דשדשו במשך שתי עונות עד ההחלטה ללכת לריבילד שאפשרה ליוקיץ להגיע לקבוצה לא תחרותית ובלי כוכבים)

            1. בוא – כולו החלפתם בחירות יש מצב שמארי היה זמין לכם גם בלי זה.
              זה עדיין טרייד שהתרחש ארבע שנים לפני שיוקיץ' דרך אפילו על פרקט ב-NBA. גם הייתם קבוצה יותר מסבירה בלעדיו.
              אם כבר השילוב של הנטישה של איגואדלה לצד הפציעה של גלינארי גרמו לריבילד.

        1. בירד אכן דומה יותר בהרבה ליוקיץ׳ מאשר ג׳ורדן. הוא לבן שלא קופץ ומוסר מסירות גאוניות.

          אבל בעיניי, ג׳ורדן היה בטופ 5 גאוני משחק, איך שלא מסתכלים על זה. היכולת שלו לעבוד על היריב ולמצוא בדיוק את החולשה ההגנתית הנקודתית. היכולת שלו לקרוא כל סיטואציה ברמת שברירי שנייה, היא אולי הטובה ביותר אי פעם. האיש היה גאון מוחלט.

          1. מסכים עם שניכם.
            "הבעיה" של ג'ורדן הייתה שהוא היה כל כך מוכשר וכזה אתלט מדהים שאנשים לא שמו לב כמה חכם הוא היה. נכון, אגב, גם לגבי קארים, טימי, לברון ועוד כמה אנשים עם נתונים פיזיולוגיים חריגים. מי שיחסית הצליח להוציא את עצמו מהנרטיב הזה הוא מג'יק, שאמנם היה ענק ואתלט, אבל המסירות האלה איפשרו לכל עיוור לקלוט את גאוניותו.

  3. יש מצב שמריו אלי הוא בחירת הדראפט הטובה ביותר בכל הזמנים בגלל שנבחר במקום 160 (כשהיו עשרה סיבובים בדראפט), אף שלא היה כוכב מוביל שלא לדבר על כוכב על כיוקיץ'.
    גם ג'ינובילי שנבחר במקום 57 והיה מהשלישייה המובילה של הספרס בשושלת של הקבוצה, הוא בחירת דראפט לא פחות טובה מבאטלר ואולי אף יותר טובה בגלל המיקום.
    ואף בחירות של כוכבי על במקומות 16-12 הם מהבחירות הטובות ביותר, כמו סטוקטון במקום 16, ק' מלון ובראיינט במקום 13 והד"ר במקום 12.
    גם סאבוניס במקום 24 זו בחירה מצוינת ויש לציין שזו הייתה הפעם השנייה ברציפות שניגש לדראפט בגלל שבפעם הראשונה נבחר רק 60.

    1. לכולם יש קייס
      במאמר שלי שציטטתי מלפני 4.5 שנים חישבתי את מילסאפ שני, מנו שלישי, בוזר ודיאנדרה ג'ורדן בתיקו על המקום הרביעי
      התחלתי מ1994, אז מריו אלי לא היה במסד הנתונים

      כך או כך, כל אלו הם בחירות ראויות

            1. תודה רבה!!!

        1. וכן מילסאפ במקום 47, בוזר במקום 34 ודיאנדרה ג'ורדן במקום 35 מהבחירות הטובות ביותר כבחירת מילסאפ טובה יותר בבירור כי לדעתי הוא גם שחקן טוב יותר וגם מיקומו נמוך יותר.

  4. אבי מאמר מצויין, והמאמר מלפני כמה שנים בכלל הוא מאסטרפיס, ותכלס ממש עצום שהם יצאו שם במקומות העליונים. זה ממש וואוו.

  5. כל אחד וההצלחות הנבואיות שלו. אני זוכר שראיתי איזה סנטר צעיר צ'אבי בקבוצה ספרדית, אולי ג'ירונה, ואמרתי שממנו כבר לא ייצא שום דבר. גם את הזכות להיות שחקן גבוה מחליף הוא קיבל בזכות אחיו הגדול, אמרתי, אחד בשם פאו גאסול. ברור שצדקתי, מה כבר יצא ממנו? סנטר אדיר וכנראה גם בחור על הכיפאק שמבלה את החופשות שלו בהצלת פליטים על סירות רעועות? פחחח, כאלה יש לנו עשרה בלירה.
    לגבי יוקיץ' וההוא שהעיף אותנו עכשיו, יש מצב שהכותרת שלך נכונה.
    תודה רבה אבי

  6. מרתק.
    אצל יוקיץ' זה בעיקר מרגיש שהוא הלך לדראפט שנה אחת מוקדם מידיי והיה צריך לחכות ולהירשם בגיל 20. יש סרטונים יפים שלו מהעונה האחרונה באירופה שכבר בהם רואים את סגנון המשחק והחוכמה שלו וגם את השחרור המהיר והקליעה משלוש.

  7. תודה על הכתבה, אתה יכול להסביר קצת על החלק של האופי? בעיני נראה שג'ימי יותר דומה לג'ורדן וקובי במבנה אישיות, איך קובעים את הנתונים האלה?

  8. בכל מקרה מה שיקרה כמעט בוודאות מוחלטת שMVP של הפיינלס יהיה זה שנבחר הכי נמוך בדראפט.
    תכלס התואר הזה מגיע לג'ינובלי אבל שדדו אותו

      1. אלא אם מארי חוזר להביא הצגות כמו ב2020 בסדרה מול יוטה לא רואה סנריו שדנבר ייזכו באליפות ויוקיץ לא יקבל את הMVP

  9. אחלה מאמר עם אחלה זווית. מעניין ומחנך.
    בשל ההישגים, אפשר ללכת עם רוברט הורי. אמנם בחירה מספר 11 שהיא גבוהה מאוד, אבל 7 אליפויות?
    הוא כנראה אחד הנשכחים הגדולים בהיסטוריה של המשחק…אבל מה איכפת לו.

    או, שאפשר ללכת עם סטיב קר. הוא נבחר בסיבוב השני ושיחק 15 שנה כשחקן…זכה בחמש אליפויות…
    כמאמן זכה בעוד 4 ונבחר ל-15 המאמנים החשובים אי פעם…

    תודה אבי.

    ועשיתי מבחן MBTI לעצמי! יצאתי INJF-T!
    Introverted, Intuitive, Feeling, Judging
    כתוב שזה הטיפוס הכי נדיר.
    A walking , talking contradiction

    חחחחח, שוב תודה…או בעצם לא…טוב טוב, תודה…
    hehe 🙂

    1. רוברט הורי?? לא שהוא לא היה שחקן סביר אבל הוא פשוט היה במקום הנכון (קבוצה נכונה) ובזמן הנכון (יכל גם למלא לוטו ולהרוויח את אותם $$$)

      1. היה במקום הנכון ובזמן הנכון 7 פעמים וכך במזל הכל נפל לחיקו…חתיכת מזליסט השחקן הזה…גם כל השלשות המטורפות שלו בקלאץ הכל היה במזל…הוא בכלל שחקן בינוני ומטה שרק במזל כל הקבוצות שרצו לאליפות בחרו בו כרול פלייר….הג'נרל מנגרים עברו על רשימה של כל השחקנים עם עיניים עצומות ואיכשהו בול בכל פעם זה נעצר על רוברט הורי המזליסט…7 פעמים, תודה שהארת את עיננו…עד עכשיו חשבתי שהוא וינר מלידה שהתאמן קשה והגיע לאן שהגיע בזכות האופי שלו והכשרון שלו..כולה מזליסט, טוב לדעת

        1. חחחחחחחח, וואוו פופ! אתה הופך לחבר הכי טוב החדש שלי!
          בול אה? "מזליסט"…
          כאילו הוא התעורר בבוקר, נפל מהמיטה ולקח 7 (!) אליפויות. סתם, "במקרה". שחקן של "פוקסים".
          כאילו לא התאמן עם הטובים ביותר, שיחק מול הטובים ביותר של עידן הזהב והזהב שאחריו בליגה הטובה בעולם…
          איזה אטימות. איזה סגידה למיין סטרים. אוויליות למעשה.
          התבטאויות שכאלו מוכיחים מי מבין כדורסל ומי רק אוהד כדורסל.

  10. דרימונד גרין נבחר במקום ה 35 והיה שותף משמעותי לשישה גמרים וארבע אליפויות. אמנם הוא לא היה מספר 1 אבל שלא כמו הורי או קר הוא היה תמיד השחקן ה 2 – 4 בטיבו בקבוצה.

    1. צודק
      למרות בשנה האחרונה נראלי קצת פחות מ4
      אבל נראלי שלטעות בשחקן כמוהו זה קצת יותר מתקבל על הדעת לאור העובדה שהוא (והקבוצה שלו) שינה את המשחק. שם נראלי התחלנו לראות הרכב בלי סנטר טבעי בפעם הראושונה בהיסטוריה
      שלא לדבר על השילוב הככ ייחודי שלו עם עוד שני שחקנים שלא נראו בליגה הזאת
      לראות כמה הוא טוב בפני עצמו בקבוצה אחרת כבר לא נראה, אבל אין ספק שגם מי שבנה את הקבוצה הזאת לא חלם שהיא תהפוך לככ היסטורית

  11. אחלה מאמר והקטע שקלטת את הגדולה של יוקיץ ובאטלר כבר אז זה בכלל מדהים.
    לגבי הנתונים על השכל (aptitude), מניח שזה בגלל צנעת הפרט. לפחות כך אני מקווה

  12. פצצה של מאמר! מיוחד ומעניין. ומדהים מה שהם עשו לא רק השנה אלא באמת ב4 שנים מאז..
    .
    לגבי סיפור חייו של באטלר דווקא לא נראלי הכי קיצוני (בארהב..) כשרוב גדול של המשפחות השחורות שם מלכתחילה גדלות ללא אבא(!)
    .
    באמת מדהים כמה דמיון יש בין מה שכתבו על באטלר לשחקן שהוא היום.
    .
    מעניין עד כמה אפשר לזהות בגיל כזה שחקן הגנה טוב. כי באמת הוא בטופ. הסיבה העיקרית שבראון היה עם נתונים ככ זוועתיים בסדרה הזאת זה גימי באטלר
    .
    גאמפ שוט מהיר? יוקיץ?

      1. Thog לדעתך נתון של קצת מעל 40% שגדלים ללא אב זה שונה מהותית ממה שFan כתב?! אמנם לא דייק אבל זה עדיין נתון מזעזע.

        כנראה שהכוונה של Fan הייתה לנתון שמופיע גם בקישור שלך לכך ש72% מהילדים ממוצא אפרו אמריקאי גדלים במשפחות חד הוריות

        1. א) הבדל עצום
          ב) נתון שגוי שוב. אתה מציג נתון של אבות שחיים באותו בית עם הילדים שלהם בתור נתון של גדלים ללא אב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט