בית ה':
קבוצות הבית: גרמניה, ספרד, יפן, קוסטה ריקה.
בית שנראה די מובהק לגבי זהות העולות, נכון? למעשה, לא כל כך. ראשית, קוסטה ריקה, על אף שמדורגת בין האחרונות בדירוג הנבחרות בטורניר, הוכיחה שלא צריך מעבר לשוער כדי להפתיע את כל העולם. ויפן? בואו נגיד שבפעם האחרונה שגרמניה פגשה נבחרת מאסיה במונדיאל זה נגמר לצד של האנדרדוג. האם דברים השתנו?

גרמניה

לאחר הכישלון החרוץ במונדיאל 2018 האלופה במונדיאל 2014 מגיעה לכפר על הטורניר המאכזב, והכדורגל הגרמני חוזר למסלול המבטיח. המון שחקנים צעירים שתלו בהם תקוות לפני ארבע שנים כבר הבשילו וגרמניה יכולה להיות מרוצה מהחבר'ה שמשחקים מחוץ למדינה, אבל בעיקר מהשחקנים מהקבוצות שאינן קבוצות הפאר (באיירן ודורטמונד) בזכות העלייה בשנים האחרונות של קבוצות הבונדסליגה בליגות הבכירות באירופה – פרנקפורט, לייפציג.

סגל הנבחרת:
מאמן: האנזי פליק.
שוערים:
מארק אנדרה טר שטגן (ברצלונה), מנואל נוייר (באיירן מינכן), קווין טראפ (פרנקפורט).
הגנה:
ארמל בלה-קוצ'אפ (סאות' האמפטון), מתיאס גינטר (פרייבורג), כריסטיאן גונטר (פרייבורג), דיוויד ראום (לייפציג), ניקו שלוטרבק (דורטמונד), לוקאס קלוסטרמן (לייפציג), ניקלאס זולה (דורטמונד), ת'ילו קהרר (ווסטהאם), אנטוניו רודיגר (ריאל מדריד).
קישור:
יוזואה קימיש (באיירן מינכן), אילקאי גונדואן (מנצ'סטר סיטי), לאון גורצקה (באיירן מינכן), ג'מאל מוסיאלה (באיירן מינכן), יונאס הופמן (מנשנדלאגבך), יוליאן ברנדט (דורטמונד), מריו גצה (פרנקפורט).
התקפה:
קאי האברץ (צ'לסי), יוסופה מוקוקו (דורטמונד), לירוי סאנה (באיירן מינכן), תומאס מולר (באיירן מינכן), קארים אדיימי (דורטמונד), ניקלאס פולקרוג (ורדר ברמן), סרג' גנאברי (באיירן מינכן).

שמות בולטים:
ראשית בולטים בחסרונם מאטס הומלס, מרקו רויס ומשום מה רובין גוזנס שפתח מצוין את העונה.
יוסופה מוקוקו – הכישרון של דורטמונד (בן 17 בלבד!) הוא ההימור של האנזי פליק שיתברר לטעמי כגאוני, המחסור בשחקני התקפה נתן למוקוקו את הצ'אנס להופיע במדי הנבחרת ברמה הגבוהה ביותר ולהוכיח שהוא מסוגל גם בנבחרת גדולה כמו גרמניה להטביע חותם. לא חושב שיהיה פה "קיליאן אמבפה 2.0" אבל שמוקוקו כן יגרור סביבו המון באז לאורך המונדיאל בזכות משחקים מרשימים (בעיקר מול הקבוצות הקטנות של הבית).
מריו גצה – guess who's back, back again. גצה לאחר שיצר סערה במונדיאל 2014 התברר כסערה בכוס תה, ומקבוצות גדולות בבונדסליגה עבר ממקום למקום בשמונה השנים האלו עד שעבר לפרנקפורט והצליח לשקם עצמו מעט. גצה לא השחקן הכי טוב בנבחרת הזאת, זה ברור, אבל זוכרים שהוא עלה כחילוף באותו גמר לפני 8 שנים? גם אז הוא לא היה אופציה ראשונה, והפעם מגיע יותר בוגר וגם מהספסל כדאי לשים לב ל"ילד".
ניקלאס פולקרוג – החלוץ של ורדר ברמן פתח את העונה עם עשרה שערים ושני בישולים בבונדסליגה ובהתחשב בעובדה שלגרמניה אין אף חלוץ הפתיחה המצוינת של פולקרוג נראית כמו הישועה של הנבחרת שלו.

הדרך למונדיאל:
בבית שהוא "לא כוחות" (צפון מקדוניה, ארמניה, רומניה, איסלנד, ליכטנשטיין) גרמניה מנצחת תשעה מעשרה משחקים ועולה בקלות למונדיאל.

היסטוריה:
כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת. ארבעה מונדיאלים, 8 הופעות בגמר בסך הכל, אחת הנבחרות המעוטרות בעולם. אני חושב שאין המקום להרחיב שגרמניה היא מעצמה ופייבוריטית בכל טורניר, איפה שכן יש המקום להרחיב הוא בכישלון ב-2018. נבחרת נורא מבוגרת של גרמניה, מנצחת משחק אחד מתוך שלושה בבית של מקסיקו, שבדיה ודרום קוריאה. באותו טורניר גרמניה נראתה חסרת כושר או מעוף, וכבר במשחק הראשון הפסידה למקסיקו. המשחק האחרון היה מול דרום קוריאה, נבחרת שהייתה (ועדיין, מלבד הבלם של נאפולי) יונג מין סון. כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת? אז בדקות שאחרי ה-90 לכולן יש סיכוי. דרום קוריאה הדהימה את גרמניה וכבשה את גול הניצחון במשחק עמוק בתוספת הזמן, בדקה ה-94. גרמניה שהייתה המומה קיבלה עוד גול שתי דקות לאחר מכן, צמד למי אם לא, סון.

ספרד

סיפור די דומה לגרמניה האמת, נבחרת שהייתה בשיא, התבגרה, הזדקנה, הייתה בתקופה של חילופי דורות ועכשיו מתכננת לחזור בגדול.

סגל הנבחרת:
מאמן: לואיס אנריקה.
שוערים:
אונאי סימון (אתלטיק בילבאו), רוברט סאנצ'ס (ברייטון), דויד ראיה (ברנטפורד).
הגנה: 
דני קרבחאל (ריאל מדריד), ססאר אספיליקואטה (צ'לסי), אריק גרסיה (ברצלונה), הוגו גיאמון (ולנסיה), פאו טורס (ויאריאל), אמריק לאפורט (מנצ'סטר סיטי), ג'ורדי אלבה (ברצלונה), חוסה גאיה (ולנסיה).
קישור: 
סרחיו בוסקטס (ברצלונה), רודרי (מנצ'סטר סיטי), גאבי (ברצלונה), קרלוס סולר (פריז סן ז'רמן), מרקוס יורנטה (אתלטיקו מדריד), פדרי (ברצלונה), קוקה (אתלטיקו מדריד).
התקפה: 
ניקו וויליאמס (אתלטיק בילבאו), ירמי פינו (ויאריאל), אלברו מוראטה (אתלטיקו מדריד), מרקו אסנסיו (ריאל מדריד), פאבלו סראביה (פריז סן ז'רמן), דני אולמו (ר.ב. לייפציג), פראן טורס (ברצלונה), אנסו פאטי (ברצלונה).
אונאי סימון (אתלטיק בילבאו), רוברט סאנצ'ס (ברייטון), דויד ראיה (ברנטפורד).

שמות בולטים:
אלבארו מוראטה – הסיבה שהוא בולט היא מכיוון שהוא שחקן החוד היחיד של הספרדים, ועל אף גילו והיכולת הפחות טובה בשנים האחרונות יצטרך להיות הכי חד בנבחרת הזו, בזכות הניסיון. אם הוא לא ייתן לספרד את השערים הנחוצים הנבחרת תינזק.
מרקו אסנסיו – השחקן ההתקפי הכי יציב של הנבחרת הזו, לצד כל שחקני ההתקפה הצעירים שלא חוו יותר מדי משחקים גדולים בנבחרת אסנסיו נראה כשחקן הבשל ביותר וגם בכושר הכי טוב. הרוטציה של אנריקה כנראה תכלול דקות משחק מרובות שלו.
גאבי ופדרי – בחרתי לקחת את השניים האלו כאחד מאחר והם העתיד של הקישור בספרד. לספרד יש רק שני קשרים אחוריים, מה שאפשר להסיק מכך הוא שאחד מהשניים יילחם על מקום בהרכב מול מרקוס יורנטה או קוקה הוותיק. יהיה נורא מסקרן לצפות בשניים האלו בפעולה לראשונה במשחקים קריטיים של הנבחרת הבוגרת.

הדרך למונדיאל:
ספרד הייתה בבית לא מאתגר במיוחד אבל כן מתעתע עם שבדיה, יוון וגאורגיה. אבל הספרדים לא התקשו ועלו מהמקום הראשון בבית.

היסטוריה:
מונדיאל אחד היסטורי ב-2010 אליו מוסיפה ספרד גם שלוש זכיות ביורו. בספרד עברו כמה מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל. הנבחרת לעומת זאת, לא ידועה כווינרית גדולה בשלבי ההכרעה.

יפן

היפנים היו ויישארו אלופים בלגרום לעולם לתלות תקוות בכישרונות הצעירים שלהם, לתת להם לשחק באירופה ואז להיעלם. אבל בנבחרת, במקום בו שחקן מרגיש שייך יותר, אותם כישרונות יכולים לחזור ליכולת שיא.

סגל הנבחרת:
מאמן: האג'ימה מוריאסו.
שוערים:
שויצ'י גונדה (שימיזו אס-פולס), דניאל שמידט (סנט טרוידן), איג'יי קוואג'ימה (שטרסבורג).
הגנה:
מיקי יאנמה (קאווסקי), הירוקי סקאי (אורווה רדס), מאיה יושידה (שאלקה), טקהירו טומיאסו (ארסנל), שוגו טניגוצ'י (קוואסקי), קו איטאקורה (מנשנגלדבאך), הירוקי איטו (שטוטגארט), יוטו נגאטומו (טוקיו), יוטה נקאימה (הדרספילד).
קשרים:
וטארו אנדו (שטוטגארט), הידמסה מוריטה (ספורטינג), או טנאקה (דיסלדורף), גאקו שיבסאקי (לגאנס), קאורו מיטומה (ברייטון), דאיצ'י קמאדה (פרנקפורט), ריטסו דואן (פרייבורג), יוניה איטו (ריימס), טאקומי מינאמינו (מונאקו), טקפוסו קובו (סוסיאדד), יוקי סומה (נאגויה).
חלוצים:
דאיזן מאדה (סלטיק), טקומה אסאנו (בוכום), איסה אדה (סרקל ברוז').

שמות בולטים:
השם הבולט היחיד בנבחרת יפן, על אף שיש לה כמה וכמה שחקנים שמשחקים באירופה, הוא טאקומי מינאמינו שפרח לצד האלאנד בלייפציג, עבר לליברפול ולא הצליח להתפתח ומשם עבר למונאקו. על אף הדעיכה של טאקומי, הקיצוני בן ה-27 יהיה שחקן משמעותי מאוד לנבחרת שלו, בעיקר בהתקפה שלא שופעת בחלוצים גדולים.

הדרך למונדיאל:
סיימו במקם השני בבית העלייה היבשתי אחרי ערב הסעודית עם 7 נצחונות, תיקו ו-2 הפסדים.

היסטוריה:
המונדיאל הקרוב יהיה השביעי ברציפות של יפן, כשברזומה שלה שלוש העפלות לשלב הנוקאאוט. לצערם של היפנים, לא הצליחו לעבור את שלב שמינית הגמר. באמתחתם גם ארבע אליפויות אסיה.

קוסטה ריקה

מלבד השוער קיילור נבאס לקוסטה ריקה אין כמעט שחקנים שמשחקים מחוץ למדינה, בטח שלא באירופה.

סגל הנבחרת:
מאמן: לואיס פרננדו סוארס.
שוערים: 
קיילור נאבאס (פריז סנט ז'רמן), אסטבן אלווארדו (הרדיאנו), פטריק סקווירה (דיסק לוגו).
מגנים: 
פרנסיסקו קלבו (קוניאספור), חואן פאבלו ורגאס (מיליונריוס), קנדל וואסטון (ספריסה), אוסקר דוארטה (אל-והדה), דניאל צ'אקון (קולורדו ראפידס), קיישר פולר (הרדיאנו), קרלוס מרטינס (סן קרלוס), בריאן אוביידו. (ריאל סולט לייק), רונלד מטריטה (סינסינטי).
קישור:
ילצין טג'דה (הרדיאנו), סלסו בורחס (אלחואלנס), יוסטין סאלאס (ספריסה), רואן ווילסון (גרציה), גרסון טורס (הרדיאנו), דאגלס לופז (הרדיאנו) ג'וויסון בנט (סנדרלנד), אלווארו זמורה (ספריסה), אנתוני הרננדס (פונטרנס), ברנדון אגילרה (נוטינגהאם פורסט), בריאן רואיז (אלאג'ולנסה).
התקפה:
ג'ואל קמפבל (לאון), אנתוני קונטררס (הרדיאנו) יוהאן ונגס (אלחואלנס).

שמות בולטים:
קיילור נבאס – כמובן, השוער האדיר של קוסטה ריקה שבמו ידיו הצליח לשמור על השער ולדחוף את הנבחרת קדימה. הוא אמנם לא צעיר יותר אבל האיכות שלו בוודאי נשמרה גם לרמות הכי גבוהות. הוא יצטרך עוד עזרה מכל שחקני השדה כדי לעשות שוב סנסציה.
ג'ואל קמפבל – מי שהיה אחראי לסנסציה הגדולה של קוסטה ריקה בהתקפה. החלוץ שכבר בן 30 אותו ארסנל גילתה כבר בגיל צעיר התגלגל ממקום למקום מאז אותו מונדיאל וכרגע משחק במקסיקו.

הדרך למונדיאל:
לקוסטה ריקה הייתה דרך לא קלה בכלל למונדיאל. בבית ההעפלה הגיעה למקום הרביעי שלא מעלה אותה ישר למונדיאל אבל נותן לה עוד סיכוי להתמודד במשחק מול אחת הקבוצות הבאות:
הראשונה באוקייניה (ניו זילנד)
החמישית באסיה (אוסטרליה)
החמישית בדרום אמריקה (פרו).
קוסטה ריקה פגשה את ניו זילנד ושער מוקדם של קמפבל נתן להם ניצחון 1-0 ואת הכרטיס למונדיאל.

היסטוריה:
השנים האחרונות הן למעשה "תור הזהב" של קוסטה ריקה, כששוער גדול (נבאס) בקנה מידה בינלאומי בין הקורות, וחלוץ אחד צעיר (קמפבל) שהצליח לפני 8 שנים להטריף את העולם. החבורה של נבאס אחראית לסנסציה בה הדיחה במונדיאל 2014 את יוון בפנדלים בשמינית הגמר ונפלה מול הולנד החזקה גם כן בפנדלים ברבע הגמר.

תחזית הבית

לטעמי, על אף כל הריגוש בלעודד את האנדרדוג, לא יהיו לנו סנסציות בבית הזה. גרמניה תסיים במקום הראשון, אולי אפילו במאזן מושלם, יפן וקוסטה ריקה יילחמו על המקום השלישי וספרד עם החסרונות הטיפה נראים לעין בכל זאת לא תפסיד ליפן או קוסטה ריקה. בקיצור – גרמניה ראשונה, ספרד שנייה, יפן שלישית, קוסטה ריקה רביעית.