בשירו "האהבה הישנה" הצליח שלמה ארצי לתמצת אמת ברורה למשפט פשוט "הנביאים כבר מתו, ואין מי שינבא לי", הסדרה המטורפת שקיבלנו מוכיחה את הדברים: מה שחשבנו שאנחנו יודעים – אנחנו לא יודעים. רוב מה שציפינו שיקרה, בזמן אמת, בעצם קורה הפוך.

למעשה, אפשר להגיד שהקשר בין הסדרה הזו לנבואה מסתכם בשמות הסנטרים ג'ואל (יואל) אמביד ואיזיאה (ישעיה) הרטנשטיין. טוב, ואולי גם לתוצאה הסופית, אותה אהבה ישנה שברחה לי.

 זה קרה גם בפרקים הקודמים: פילי הובילה את משחק 2, והיינו בטוחים שהיא אוטוטו גונבת את יתרון הביתיות מהניקס. אבל הניקס ברצף בלתי אפשרי חוזרים ומנצחים את המשחק. כולם בטוחים שזה גמור, אבל פילי מנצחת את משחק 3 ומחזירה את התקווה, רק כדי להפסיד משחק בית, והניקס כבר ב-3-1.

פיגור 3-1 זה משהו שלא חוזרים ממנו, בעיקר כשהמאמן היריב הוא ת'יבודו ולא דוק ריברס. הניקס מובילים בבטחה במשחק 5, במדיסון, ביום רע מאוד של אמביד. כולם כבר מסכמים את הסדרה ומספידים את הפרוסס, עד שמגיע אחד, טייריס מקסי ובחצי דקה קסומה כופה הארכה, ובהמשך מוביל את פילי לניצחון חוץ.

הלאה, לאור הניצחון של פילי שמחזירה את הסדרה הביתה, אנחנו מניחים שיש לה סיכוי טוב לנצח את משחק 6. ובטח מקסי יתן עוד תצוגה מעולה, אחרי ההתעלות שלו. אבל מקסי לא מגיע לתחילת המשחק. איתו גם רוב הסיקסרס. הניקס מתחילים בבליץ של 33-11 תוך פחות מ-10 דקות.

 לפילי "אין ספסל" אז מנבאים שאין לה סיכוי לחזור מזה. ואז באטום ופיין מצליחים לנגוס קצת ביתרון, והקבוצות יורדות ביתרון 14 לניקס. בהמשך באדי עולה למשחק. מה הוא כבר יכול לתרום? כמובן שאנחנו שוב מתבדים, ובאדי נותן רבע שני לפנתיאון עם 17 נקודות (כולל 5 שלשות).

פילי סוגרת את ההפרש כולו ויורדת למחצית ביתרון 54-51. על הדרך היו גם כמה דברים צפויים. ברונסון מצוין. סוחט עבירות בלי סוף ופוגע כשצריך. הרטנשטיין שולט בריבאונד. הארט נלחם בלי לעצור לרגע.

ממשיכים למחצית השנייה. פילי כבר עולה ליתרון 10, והנה, זה נראה שהיא פותחת יתרון משמעותי ורצה קדימה לניצחון. אבל הניקס כמובן חוזרים עם מהלכים גדולים של ברנסון, הרטנשטיין ואננובי, כמו גם מלחמה של הארט, בנוהל.

המומנטום עובר מצד לצד וכל פעם שאנחנו חושבים שהבנו את הסיפור ואנחנו יודעים לנבא את סיום העלילה, ההפך הוא שקורה. כמובן שהספדנו את אמביד, ותכננו טרייד עליו, רק בשביל לקבל ממנו שלושה רבעים מעולים עם 33 נק' (באחוזים מצויינים) ו-12 ריבאונדים.

הרבע השלישי מסתיים בשוויון. באמת שכבר אי אפשר לנבא מה יקרה. הרבע הרביעי ממשיך במלחמה. הספסל של הסיקסרס (שכאמור לא ידענו שקיים) מחזיק אותה בחיים עם מהלכים גדולים של באטום והילד, בדרך ל-42 נקודות של הספסל סה"כ.

 בשוויון 95 ברונסון לוקח את המשחק על עצמו. הניקס כבר בפער של 8 וזה נראה גמור לגמרי. אמביד לא פוגע (זה כן היה קצת צפוי), אבל הסיקסרס מצמצמים בכל זאת. ברונסון סוחט עבירה אבל מחטיא עונשין. מקסי עם מהלך גדול של סל ועבירה משווה את המשחק, 111-111, 35 שניות לסיום.

כל מה שניתן לנבא במצב כזה זה שהניקס ימצאו את הדרך לנצח. ברונסון או דונטה או הארט. הנבואה הפעם מתממשת. הארט קולע שלשה ושוב יתרון לניקס. הסיקסרס עוד השיגו כדור אחרון בפיגור 3 עם יכולת להשוות, למרות הכל, אבל לא מגיעים לזריקה טובה, הילד זורק שלשת התאבדות ומחטיא. המסע נגמר.

 הסדרה הוכיחה לנו שהדבר היחיד שאנחנו יודעים, זה שאנחנו לא יודעים כלום. הנביאים כבר מתו. אבל הנבואה התגשמה בדרך מפתיעה, מלאת תהפוכות. למרות הכל, Knicks in Six. אמביד שוב לא הגיע לרגעי ההכרעה. בחורי ווילאנובה שוב רצו את זה יותר, ולקחו את זה, בדרך לקלאסיקת ניינטיז מול אינדיאנה.

אז אולי הנביאים כבר מתו אבל בכל זאת ניתן לחזות את התוצאה? ולאן הולכים מכאן? האם יש לנו בכלל את היכולת לנבא מה הצעד הנכון הבא לקבוצה? או שנשרוף עכשיו עוד 10 שנים בניסיון לבחור את הדבר הגדול הבא ולהתאכזב? עוד יבוא הזמן לסכם את העונה המשוגעת הזאת, אני בטוח. בינתיים, "בשלט רחוק" אני מביט רחוק. תקוע בחליפת חיינו. חושב על האהבה הישנה, זאת שברחה לי.