מאז הפעם הקודמת, התקיימו 4 משחקי 6 ו-3 סדרות נוספות הושלמו בזמן שקליבלנד ואורלנדו תשחקנה הלילה במשחק 7, ובנוסף לכך, הסיבוב השני כבר נפתח עם ניצחון החוץ של מינסוטה בדנבר. נפתח עם הטבלאות של משחק 5 והשאלה איך הדברים שהתמקדנו בהם שם באו לידי ביטוי במשחק 6, נעבור למשחק שפתח את הסיבוב השני ונסגור עם כמה נקודות לקראת משחק 7.

1. משחקי 6.

הפעם נפתח עם הטבלאות, ואחר כך נראה מה השתנה כשהעמודה השמאלית (או השורה התחתונה במקרה של מילווקי-אינדיאנה) שנוספה היא של משחק 6.

ניקס-פילדלפיה:

אפשר לראות שמשחק 6 הלך לכיוונים קצת שונים מאשר משחקים 4 ו-5. הפעם הניקס קלעו באחוזים טובים מחוץ לקשת וזכו ביתרון על הסיקסרס באחוזי הקליעה מכל מקום שאינו קו העונשין, שם פילי שמרו על היתרון שהיה להם ברוב הסדרה. לעומת זאת, היתרון שלהם בריבאונד היה קטן וגם באיבודי הכדור היה להם יתרון מסוים. בכל מקרה, מלבד משחק 3, אותו פילדלפיה ניצחו ב-11, הניקס ניצחו ב-3 פעמיים, פעם אחת ב-5 ופעם אחת ב-7, והפסידו ב-6 בהארכה, כך שהסדרה עם הכי הרבה משחקים צמודים בסיבוב הראשון הסתיימה בתוצאה מצטברת של 650- 649 לניקס שימשיכו איתנו לשלב הבא.

מילווקי-אינדיאנה:

במשחק 6, הפייסרס לא קלעו טוב במיוחד מחוץ לקשת, אבל זה היה המשחק שבו הצבע של מילווקי היה הכי פרוץ בסדרה כולה. לא פחות מ-9 שחקנים שונים של אינדיאנה הצליחו לקלוע באזור המוגבל, ובראשם טופין עם 4/4 משם שסיים כקלעי המוביל עם 21 נקודות. ראויים לציון גם מקונל, שקלע 20, והיה באזור המוגבל עם 2/2 ועוד 5 אסיסטים לשם, במיוחד כמי ששינה את המומנטום ברבע הראשון, האליברטון שקלע שם ב-2/2 וחילק עוד 4 אסיסטים לשם וסיאקם שהיה עם 5/6 מהטווח הזה לאורך המשחק.

קליבלנד-אורלנדו:

באופן טבעי, באנקרו נתן משחק קצת פחות טוב באופן אישי אחרי אותן 39 נקודות במשחק 5, אבל הרבה מזה הגיע מהניסיון של אורלנדו להכניס לעניינים את פרנץ ואגנר וסאגס, כמו שהמלצתי להם אחרי משחק 4, מה שהצליח להם מאוד כשואגנר קלע 14 ברבע הראשון, סאגס קלע 6 שלשות וביחד עם באנקרו שקלע 10 מה-27 שלו ברבע האחרון, היה לאורלנדו טריו של 27- 26- 22 נקודות שגבר על הצגת היחיד של דונובן מיטשל, שקלע 50 והשווה את שיא הפלייאוף הנוכחי, אך קלע את כל 18 הנקודות של קליבלנד ברבע האחרון וזה לא הספיק להם כדי להימנע ממשחק 7.

קליפרס-דאלאס:

אפשר לומר שההתקפה של דאלאס פיצחה את ההגנה של הקליפרס. הנתונים במשחק 6 היו אמנם קצת פחות מרשימים מאשר במשחק 5, הרבה מזה בגלל ירידה בשלשות או בזריקות הקשות האחרונות של דונצ'יץ' ביחס למשחק 5, אבל השליטה של דאלאס בצבע המשיכה ביתר שאת, כשהפעם דונצ'יץ' היה עם 3/3 מהאזור המוגבל בצבע ולא פחות מ-10 אסיסטים לשם – לייבלי 3 פעמים, גאפורד פעמיים, קיירי פעמיים, ג'ונס פעמיים וגרין פעם אחת. המאבס ניצחו בסדרה של 33.5% לשלוש ועם איום גדול מתמיד בצבע, ואוקלהומה יצטרכו להיזהר בשלב הבא.

2. דנבר ומינסוטה יוצאות לקרב.

מחצית ראשונה הגנתית במיוחד הסתיימה ביתרון 44- 40 של דנבר, כאשר אצל שתי הקבוצות קיבלנו התקפה בעיקר משני שחקנים מרכזיים – יוקיץ' ופורטר אצל דנבר ואדוארדס עם קצת טאונס אצל מינסוטה. למעשה, יוקיץ' עם 15 נקודות ו-5 אסיסטים ופורטר עם 13 נקודות היו אחראים על 38 נקודות (אסיסט אחד של יוקיץ' לפורטר נספר רק פעם אחת), והאחרים דאגו בעצמם רק לעוד 6, ואילו אצל מינסוטה אדוארדס עם 25 נקודות וטאונס עם 9 נקודות ו-2 אסיסטים היו אחראים ל-36 נקודות (שוב אסיסט של טאונס לאדוארדס שנספר רק פעם אחת), והיתר דאגו בעצם רק לעוד 4 נקודות. מישהו היה צריך להשתחרר במחצית השנייה, ונראה טבלה אחת אצל כל קבוצה על ההבדלים בין המחציות.

אפשר לראות שההתקפה של דנבר השתפרה במחצית השנייה, בעיקר דרך מארי שנתן מחצית טובה אחרי 0 הנקודות שלו עד ההפסקה, כשגם האחוזים של יוקיץ' קצת השתפרו. מצד שני, פורטר היה פחות טוב במחצית השנייה, וכל היתר נתנו בערך אותו דבר, כשלא ברור אם 30 נקודות משותפות של כל מי שאינו יוקיץ', מארי או פורטר זאת כמות מספיקה לדנבר, למרות שיוקיץ' נתן כמות אסיסטים די רגילה מבחינתו. הנאגטס היו במחצית התקפית טובה נגד ההגנה המצוינת של מינסוטה, אבל בשקלול של כל המשחק זו עדיין תוצאה לא מספיק טובה.

אצל מינסוטה, המחצית השנייה נפתחה ברצף של מהלכים שהלכו לטאונס שקלע 11 נקודות תוך 3 וחצי דקות, והמשיך דרך קונלי שקלע 11 נקודות ברבע השלישי גם הוא, שזה היה רבע בו מינסוטה חילקו 10 אסיסטים לעומת 8 בכל המחצית הראשונה. הרבע האחרון בכלל היה מופע של נאז ריד שקלע 14 נקודות ברבע, ואז אדוארדס דאג להשלים את העבודה עם 12 משלו ברבע הרביעי, וגם גובר קלע 2 סלים בדקות ההכרעה. בקיצור, מינסוטה הצליחו למצוא את הדרך להביא את כל השחקנים הבכירים שלהם לידי ביטוי בחצי השני, וזה הביא אחוזים יוצאי דופן ו-16 אסיסטים על 6 איבודים לעומת 8 על 8 בחצי הראשון.

3. לקראת משחק 7 ראשון העונה.

מאז 1984, היו 20 סדרות של הטוב מ-7 בהן יתרון הביתיות נשמר במשחקים 1-6, וב-15 מהמקרים הקבוצה הביתית ניצחה את משחק 7, אך אם נתעלם מהבועה, שם יתרון ביתיות היה מושג גבולי למדי, הרי ש-3 המקרים האחרונים האלה הסתיימו ב-3 ניצחונות חוץ – דאלאס נגד פיניקס ב-2022, מילווקי נגד ברוקלין ב-2021 וקליבלנד נגד בוסטון ב-2018. בסיבוב הראשון זו תהיה הפעם השישית בסך הכל, כשמיאמי ניצחו את ניו-אורלינס ב-2004, בוסטון את אטלנטה ב-2008 ואת מילווקי עשור מאוחר יותר ויוסטון את אוקלהומה בבועה ב-2020, ואילו יוסטון של 2007 הפסידו אז ליוטה.

אחרי 4 משחקים לא כל כך צמודים, קיבלנו משחק 5 דרמטי בקליבלנד, אותו הקבוצה הביתית ניצחה 104- 103 למרות 39 נקודות של באנקרו, ואילו המג'יק הגיבו עם ניצחון 103- 96 במשחק 6, למרות שדונובן מיטשל קלע 50 עבור קליבלנד, כולל את כל ה-18 של הקאבס ברבע האחרון. אולי המסר העיקרי מכך הוא הצורך של הקבוצות האלה לשלב את השחקנים המרכזיים האחרים בהתקפה כמה שיותר מוקדם, בעיקר גארלנד, שקלע 17 ברבע הראשון של משחק 5, ופרנץ ואגנר שקלע 14 ברבע שפתח את משחק 6.

שתי הקבוצות מתקשות בקליעה מרחוק בסדרה הזאת, אבל דווקא אורלנדו במצב קצת יותר טוב עם 30.7% לשלוש ו-75.3% מהקו לעומת 28.1% ו-73.6% בהתאמה של קליבלנד, אך מצד שני הקאבס הם אלה שקולעים טוב יותר בצבע עם 64.5% מהאזור המוגבל, 45.8% משאר הצבע ו-57.4% בסך הכל בצבע, ואילו המג'יק עם 57.6% מהאזור המוגבל, 40.8% משאר הצבע ו-52% מהצבע בסך הכל. אורלנדו מפתיעים מחצי מרחק עם 52.1% לעומת 36.4% של קליבלנד, כשמדובר בעיקר על באנקרו עם 22/37 (59.5%) מרשימים במיוחד.

תחום משמעותי נוסף בסדרה הזאת הוא נושא הריבאונד, כאשר בממוצע למשחק המג'יק מנצחים 44.3- 40, אך הפער המשמעותי יותר הוא בין משחק למשחק. קליבלנד ניצחו את שני המשחקים הראשונים בסדרה, כזכור, ובהם הקאבס ניצחו 54- 40 ו-48- 41 בריבאונד בהתאמה. משחק 3 הלך לקיצוניות השנייה כשאורלנדו ניצחו 51- 32 במאבק הזה וב-38 הפרש במשחק, ובמשחק 4 המג'יק ניצחו 43- 29 בכדורים החוזרים ושוב הביסו. במשחק 5 הצמוד אורלנדו הובילו 43- 39 בריבאונד, בדומה לממוצע של שתי הקבוצות בסדרה, אך קליבלנד בכל זאת ניצחו, ובמשחק 6 המג'יק ניצחו 48- 38 בריבאונד והם היו אלה שניצחו את המשחק הצמוד הזה.