שבת בבסיס: רגע האמת / יוני לב ארי

162 משחקים בעונה הסדירה, שני ניצחונות בוויילד קארד (מי כן ומי לא), עוד שלושה בסדרת הדיוויז'ן, עוד ארבעה בסדרת הצ'מפיונשיפ. והנה הגענו לרגע האמת: סדרה אחת, הטוב משבעה משחקים, המנצחת לוקחת הכל – הפילדלפיה פיליס מהצד של הנשיונל ליג, היוסטון אסטרוז מהצד של האמריקן ליג, איך זה ייגמר? אך לפני הכל, בואו נבין מה קרה בסדרות שהובילו אותנו לכאן.

צילום: youthonboard.org

סן דייגו פאדרס – פילדלפיה פיליס 4:1

שתי המפתיעות נפגשו לסדרה של ראש בראש, כששום תוצאה לא יכולה היתה להפיל אותנו מהכיסא. המשחק הראשון היה ממש לפי הספר, לפחות זה שהפיליס כתבו. אייס שזורק שבעה אינינגים מעולים בדמותו של זאק ווילר, הום ראנס משני הסלאגרים – קייל שווארבר וברייס הארפר, בולפן שממשיך את העבודה וניצחון 0:2.

המשחק השני החל כהמשך ישיר לראשון, כשהפיליס טסו ל-0:4, אך כאן הגיעה התעוררות מקומית, כשברנדון דרורי ומאני מצ'אדו מובילים את סן דייגו ל-4:7 בחמישי ו-5:8 בסיום, טסים למזרח במצב של 1:1. בשלב הזה הפיליס השתלטו על העניינים לחלוטין, הרבה בעזרת הקהל, וההתקפה הבלתי נגמרת שלהם. זה החל עם 2:4 בגיים 3, כשהם מובילים לאורך רוב המשחק, ונעזרים בהום ראן של מי אם לא שווארבר.

המשחק המשוגע של הסדרה היה הרביעי. מצ'אדו והפאדרס התעללו בביילי פאלטר וברחו ל-0:4 כבר בראשון, אך המארחת החזירה התעללות במייק קלווינג'ר, ובהמשך גם השוותה באינינג הרביעי. שוב סן דייגו, הפעם 4:6 בחמישי, שוב פיליס, עם ארבע ריצות בחלק התחתון של החמישי חזרו ל-6:8, וסיימו עם 6:10 ענק – מרחק ניצחון מוורלד סירייס.

תופעה דומה קיבלנו במשחק האחרון בסדרה: הוסקינס והפיליס פתחו עם 0:2 על הראש של יו דרוויש באינינג השלישי, אך הפאדרס לא נבהלו, וכשהאינינג השמיני החל הם כבר היו ביתרון 2:3. או אז הגיע, מי אם לא הארפר, ועם 2 ראן הום ראן אדיר קבע 3:4 – הפיליס הולכים לוורלד סירייס ראשון מאז 2009!

מדוע הפיליס ניצחו? לברייס הארפר וקייל שווארבר הצטרף רייס הוסקינס, והשלישייה הזו ייצרה תשעה הום ראנס בחמישה משחקים. עם מספרים כאלה אי אפשר לעצור את הפיליס. כולם אומרים שבאוקטובר פיצ'ינג מנצח. אז אומרים….

מדוע הפאדרס הפסידו? מצד שני של אותו הכדור, ראינו ארבעה סטארטרים: מייק קלווינג'ר, ג'ו מאסגרוב, בלייק סנל ויו דרוויש. האחרון היה היחיד שתפקד, ושלושת הראשונים, שחתומים על לא מעט מההצלחה בסיבובים הקודמים? פשוט קרסו: 10.2 אינינגים פלוס (קלווינג'ר חטף שלושה ראנס בלי להוציא אאוט בכלל), 11 ריצות.

המהלך המנצח בסדרה: משחק מספר 4, אינינג חמישי. במצב של 6:6, אחרי ש-2 ראן הום ראן של הוסקינס השווה את התוצאה, ג'יי.טי ריאלמוטו עלה על בסיס עם Walk. ואז, שוב, מי אם לא הארפר, ירה דאבל לסנטר פילד והחזיר את היתרון לפיליס – עד לסיום המשחק.

יוסטון אסטרוז – ניו יורק יאנקיז 0:4

פה אולי תרגישו קצת אמוציות בכתיבה, מתנצל מראש. הגענו למצב, שזה מרגיש כאילו כששתי הקבוצות האלה נפגשות, זה מתחיל ב-0:3 ליוסטון, רק על הקטע המנטלי. הדחה בוויילד קארד של 2015, הפסדים בסדרות צ'מפיונשיפ ב-2017, 2019 ו-2022, וכמובן שגם בעונה הסדירה האסטרוז שלטו ביד רמה בסדרה בין השתיים.

היאנקיז הגיעו לסדרה אחרי שהלכו מכות עם קליבלנד, בזמן שיוסטון נחה בצד והתארגנה יפה. זה גרם לכך שבשני המשחקים הראשונים ניו יורק עלתה בלי התותחים הכבדים – גאריט קול ונסטור קורטז, ובמשחק הראשון נשלח למערכה הסטארטר הרביעי – ג'יימיסון טאיון. בהתחלה עוד היתה תקווה, כשהאריסון ביידר, שהתחפש לסקוט ברושס בפלייאוף הזה, העלה את ניו יורק ל-0:1 באינינג השני. אך יוסטון השוותה מהר, עלתה ל-1:4 ושייטה לניצחון.

במשחק השני קיבלנו קרב פיצ'ינג בין לואיס סוורינו לפראמבר ואלדז, רק שהראשון אפשר 3 ראן הום ראן לאלכס ברגמן, וזה היה כל ההבדל. יוסטון ניצחה 2:3 והקבוצות טסו לניו יורק במצב של 0:2 לאסטרוז. עכשיו לפחות האייסים של ארון בון עולים.

אם היאנקיז רצו לעשות משהו בסדרה הזו – זה חייב היה להגיע בגיים 3. בבית, מול קהל בטירוף, עם קול על המאונד, ומול כריסטיאן חאווייר, אולי הסטארטר הכי פחות איכותי שיוסטון זרקה למערכה. אבל גם זה לא היה כוחות, כשהאורחת עלתה ל-0:2 כבר באינינג השני, ומילאה את הבסיסים בשישי. זה היה הרגע בון ארון בון בחר לוותר על האייס שלו, והעלה את לו טרווינו, רליבר חביב, שהביא הביתה את כל שלושת הרצים והמשחק / עונה נגמר / ה.

במשחק הרביעי היאנקיז בעיקר רצו להחזיר קצת מהכבוד האבוד, והיו שלבים שזה באמת נראה היה שזה הולך לקרות. 0:2 למארחת בראשון, 0:3 בשני ו-4:5 בשישי. אך שוב, הפערים המנטליים (וכן, גם הבדלי האיכות) החזירו את היתרון לאסטרוז, שניצחו את המשחק 5:6, את הסדרה 0:4 וחגגו ליאנקיז בחדר ההלבשה שלהם, בברונקס, ניו יורק.

מדוע האסטרוז ניצחו? זה שילוב של כל כך הרבה דברים. קודם כל, פיצ'ינג סופר איכותי, שמתחיל ברביעיית סטארטרים לא נגמרת, וממשיך בבולפן, אולי האיכותי ביותר במייג'ורס. אך מעבר לזה, התכונה הזאת, לדעת מתי לחבוט, זה משהו מולד, שלשחקנים כמו ברגמן (ומסתבר שגם לפנייה) יש את זה בדם. עד כה, בשישה משבעת הניצחונות של האסטרוז באוקטובר, המשחקים הסתיימו בהפרש של שתי ריצות ומטה.

מדוע היאנקיז הפסידו? ההתקפה של ניו יורק, שבחצי הראשון של העונה נראתה כמו מפלצת מ-Stranger Things, דרמגוגן או וקנה, תבחרו אתם. בחצי השני היא נרדמה, התעוררה מעט לקראת הסיום, אך בסדרה מול יוסטון היה מחבט אחד פעיל: האריסון ביידר, ואולי מעט אנתוני ריזו. זהו. ארון ג'אג', ג'אנקרלו סטנטון, ג'וש דונאלדסון, גלייבר טורס. כלום. ככה לא עוברים את יוסטון.

המהלך המנצח בסדרה: משחק מספר 3, יאנקי סטדיום. קול פותח את המשחק מצוין, נראה חד מאוד. אינינג שני, שני פסולים, פליי בול פשוט נופל לביידר מהכפפה. לא נורא. או שכן? צ'אז מקורמיק (מי?), הבא בתור, יורה 2 ראן הום ראן שפוגע בגדר ולא היה יוצא, כנראה, באף מגרש אחר החוצה. 0:2 יוסטון, הסיפור גמור.

וורלד סירייס

יוסטון אסטרוז – פילדלפיה פיליס

מאזן במהלך העונה: 1:2 ליוסטון (בסדרה שנעלה את העונה)

מאזן היסטורי: 283:297 לפיליס

מאזן בפוסט סיזן: 2:3 לפיליס (ב-1980, סדרת NLCS, כשיוסטון עוד היתה בנשיונל ליג)

בכמה מילים: על הנייר, לא כוחות. התקפית שתי הקבוצות ייצרו במהלך העונה מספרים די דומים, אך פיצ'ינג-ווייז, מדובר בשתי ליגות שונות (תרתי משמע). האסטרוז במקום השני במייג'ורס עם ERA של 2.9, לעומת ה-3.97 ששם את פילי במקום ה-18. וזה לא רק זה, כמעט בכל קטגוריית פיצ'ינג האסטרוז מובילים, ובהרבה, ואני בכלל לא מדבר על 106 ניצחונות, לעומת 87 בלבד של הפיליס.

אבל, צריך לזכור שאלופת הנשיונל ליג שיחקה בבית מאוד קשה, עם הברייבס והמטס שוב ושוב, בעוד שליוסטון היתה יריבה ראויה אחת בבית – סיאטל. וצריך לזכור שהפיליס רוכבים על גל יוצא דופן מאז תחילת הפלייאוף, ולא מעט אליפויות נקבעו כך, חלקן על הראש של אותם אסטרוז (נשיונלס של 2019 לדוגמה…).

יחגגו גם בתום העונה? אלטובה ופנייה (צילום: es.newstdy.net)

שחקן לשים לב אליו ביוסטון: ג'רמי פנייה. הרוקי בן ה-25 השכיח את הפרידה מקרלוס קוריאה, לא רק בזכות ההגנה, 22 ההום ראנס ו-OPS לא רע שעמד על 715. בעונת בכורה במייג'ורס. אלא בעיקר בזכות הקלאץ' – ההום ראנס שלו מגיעים ממש ברגעים הקריטיים, כאילו נולד לאוקטובר (למרות שנולד בספטמבר). עם כל האיומים בליינאפ של יוסטון, אסור לפספס גם אותו.

שחקן לשים לב אליו בפילדלפיה: ברייסון סטוט. גם לפיליס יש רוקי להתגאות בו, גם הוא בעמדת השורט סטופ, גם הוא בן 25. סטוט, שדי דמם בשתי הסדרות הראשונות של הפוסט סיזן, היה מהשחקנים החשובים בצ'מפיונשיפ עם שלושה דאבלס. מדובר במחבט שמאלי, דבר שמאוד יכול לסייע מול הרוטיישן של האסטרוז.

הימור של הבת שלי: 2:4 ליוסטון.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. הפיליס מזכירים את הברייבס של שנה שעברה, שמזכירים את הנשיונלס של לפני שלוש עונות. או במילים אחרות, מומנטום.
    רק שהפעם כנראה זה ייגמר אחרת, כי האסטרוז נראים כרגע בלתי מנוצחים.

    1. אין דבר כזה מומנטום, אתה יכול לנצח שלושה, להפסיד שלושה, ואז לנצח את האחרון, או כמו שאמר ארל וויבר ״אתה יכול לנצח 5 רצוף ואז לפגוש את נולאן ראיין״. מה שכן, מי שמביא יותר שחקנים בפורמה לשלבים המאוחרים של הפלייאוף יש לו סיכוי לנצח יותר. גם צריך להזכיר שהנראטיב בין הנאשיונלס, הברייבס והפיליס העונה מתחיל ונגמר בהיותם האנדרדוגס ובמפגש מול האסטרוז. זה לא אותם שחקנים, לא אותה שיטה, לא אותם נקודות חוזק. לנאשיונלס היתה רוטציה, באותו רגע הטובה בליגה. הברייבס לכדו את הברק בבקבוק עם רוסאריו וסולייר, והפיליס נהנים מיכולת נהדרת של הוסקינס, הארפר, וריאלמוטו שמוגנים היטב בזכות האיום של שווארבר בלידאוף וקסטייאנוס בחמש. מהעבר השני בעונה הקודמת האסטרוז עלו בלי סטארטרים לוורלד סירייז, ונאלצו למתוח את הבולפן שלהם לקצה הגבול האפשרי בעוד שבעונה הזו יש להם רוטציה חזקה, כל עונה שונה, ומומנטום זה משהו שעדיף להשאיר למכניקה.

  2. תודה יוני, ולשניכם על הפודקאסט, תענוג
    .
    לגבי מי אני רוצה שתנצח אין צורך להרחיב, אבל זה כנראה יילך ליוסטון בין אם אני רוצה או לאו

  3. מתנצל יוני שאני קצת מחוץ לעניינים. אנחנו עוברים לדיור מוגן ביום חמישי ולארוז דירה שלמה בגילי זה לא פשוט. אני לא מסוגל לראות משחק עם בעלה של בתי, ג'ייסון, שהוא חולה פילדלפיה קליני. שאלתי אותו אם אלכס ברגמן יהודי (הוא לא. אביו יהודי אבל אמו קתולית וכך הוא גדל) והוא נתן לי הרצאה של שעה. בינתיים לא קרה דבר באינינג הראשון.

  4. פותח את המשחק בזמן הפסקה מהמשחק של הפייסרס, אינינג שלישי, טאקר עולה ומעיף 3 ראן הום ראן, 5:0, אומר תם הטקס וחוזר לפייסרס
    פותח בבוקר ורואה שפילי ניצחו
    וואט דה פאק? איזה משחק משוגע

    1. חבטו איניג שני 2, אינינג שלישי 3, הפיליס חבטו 3 ואז 2, ואז כלום עד לאקסטרה אינינגס. זה כמו שתגיד שפתחת ברבע השני וראית שהפייסרס מובילים ב20 נקודות והלכת לישון.

  5. על הנייר כאמור האסטרוז מובילים בכל קריטריון, פרט לקצ׳ר והארפר. על הדשא, איפה שמשחקים בייסבול, גוריאל בשלבי סיום קריירה, אלטובה לא הגיע לפלייאוף, אלבארז הוריד הילוך מאז הפתיחה מול המארינרס וברגמן חצי תה חצי קפה. ושוב. ההשענות על ההומראנס מבטיחה שני דברים, האחד, שאתה יוצר מגע אתה מביא ראנס. השני הוא שאתה מגביר את היסוד הראנדומלי ומנטרל את היכולת שלך לשלוט במשחק. ברגע שהסטארטר או הבולפן מצליחים להשאיר את הכדור במגרש, רץ אחד, שני רצים, רצים על הפינות, שני ושלישי, שום דבר לא משנה כי הם לא יגיעו הביתה כל עוד מצליחים למנוע את ההומראן.
    היתרון העיקרי של הפיליס הוא שיש להם הרבה שחקנים בפורמה, ואצלהם שחקנים בפורמה זה כאב ראש, שווארבר פותח, 46 הומראנס בעונה. שרדת אותו, והלכת לנוח בבית ההבראה ע״ש ריס הוסקינס? תגיד שלום כי הבחור מעיף כדורים כאילו הוא שווארבר. אחריו ריאלמוטו, שאמנם העיף ״רק״ 2 הומראנס אבל אחת מהן ניצחה משחק, אחריו הארפר, ואז קסטייאנוס ובוהם, זה אומר שכל הזמן יש עליך לחץ והאיום ההתקפי מאוד רציני. מצד שני, אין להם הגנה. ולמי שחושב שזה שטויות, דוגמה בלייב, אם קסטייאנוס לא תופס את הכדור בגליץ׳ בתחתית האינינג התשיעי, כדור שהוא מפספס 9 מ10 פעמים, אלטובה מגיע הביתה ו1-0 אסטרוס בסדרה, זה למה צריך הגנה. אז לפיליס יש התקפה בפורמה, הגנה לא מתפקדת ופיצ׳ינג מצויין, לאסטרוז התקפה לא בפורמה (4 rbi של טאקר ו1 של מלדונדו בקבוצה עם אלבארז, אלטובה וברגמן?), הגנת ברזל ופיצ׳ינג מצויין. הכל עוד פתוח.

  6. שלא ישתמע כאילו אני לא מחזיק מהאסטרוז, הם לגמרי קבוצה עדיפה מכל הבחינות מהפיליס, גם בעונה הסדירה המטס נצחו את הפיליס די בקלות (14-5) ומול האסטרוז הפוך, 4-0, וזה לא נראה קרוב. בכלל האסטרוז כל העונה נראו כמו אימפריה ככה שזה לא מפתיע שהם פייבוריטים פה. מכל הקבוצות באמריקן הם הקבוצה שהכי לא הייתי רוצה לפגוש, אם היתה לי בחירה. העניין הוא שכידוע, עונה לחוד ופלייאוף לחוד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט