הלילה התקיימו משחקי 5 האחרונים, וכל מה שנותר לנו בסיבוב השני זה 4 סדרות שהגיעו למשחקי 6 ואולי משחקי 7, בזמן שדנבר יפגשו את מינסוטה בסיבוב השני ומוליכות האזורים השונים, בוסטון ואוקלהומה, ממתינות ליריבה שלהם. נפתח עם מבט על 4 הקבוצות שכבר העפילו לשלב הבא, נעבור ל-4 הסדרות של הסיבוב הראשון שעוד לא הוכרעו עם טבלה על כל אחת מהן, ונסיים עם כמה מהשחקנים הבולטים שמוצאים את עצמם לראשונה בפלייאוף.

1. העולות לסיבוב השני שכבר נקבעו.

לא במקרה, 4 הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה הן 4 הקבוצות היחידות שהפסידו משחק בודד או בכלל לא בסיבוב הראשון, כאשר בוסטון ודנבר הפסידו משחק יחיד בשחזור של הגמרים האזוריים מהעונה שעברה, ואילו אוקלהומה ומינסוטה סגרו סוויפים.

בוסטון – הסלטיקס ללא פורזינגיס הפצוע, לא ברור עד מתי, ועד כמה שמשחק של 3/29 לשלוש של היריבה לא משקף כלום, הם בכל מקרה יפגשו בשלב הבא קבוצה שלא כל כך מצטיינת מחוץ לקשת – קליבלנד עם 36.7% בעונה הסדירה (מקום 15) ו-28.7% בפלייאוף (מקום 15), ואילו אורלנדו עם 35.2% בעונה הסדירה (מקום 24) ו-30.7% בפלייאוף (מקום 13). הם כן יצטרכו להתמודד עם כוכב של היריבה שדורש התאמות, כלומר דונובן מיטשל או פאולו באנקרו, אבל מהסדרה נגד מיאמי אפשר לומר שהסלטיקס בכושר טוב, גם התקפית וגם הגנתית, וגם ההפסד היחיד הגיע אחרי תצוגת שלשות חריגה.

אוקלהומה – הת'אנדר עצרו את הפליקנס על 89.5 נקודות למשחק ב-39.6% מהשדה, 26.7% לשלוש ו-44.8% אפקטיבי, עם 19.5 אסיסטים, 18 איבודים ויחס אסיסטים-איבודים של 1.08, ובכל אחד מהנתונים זה הטוב ביותר עבור ההגנה בפלייאוף, כשהפליקנס לא קלעו יותר מ-92 נקודות באף אחד מהמשחקים. הפליקנס כן הצליחו להקשות על ההתקפה של אוקלהומה במשחקים 1 ו-4, ובכל מקרה, המבחן האמיתי שלהם, משני צידי המגרש, יתחיל בשלב הבא, לא משנה נגד מי.

דנבר – הנאגטס עוד לא נכנסו לעניינים מחוץ לקשת בפלייאוף הזה. בעונה שעברה, אחד מהיתרונות המרכזיים של דנבר על הלייקרס בסדרה בין הקבוצות היה בשלשות, כשדנבר קלעו 14.5 למשחק ב-40.3% לעומת 9.3 שלשות ב-34.9% של הלייקרס באותה סדרה. הפעם דנבר היו עם 10.6 שלשות ב-30.8% לעומת 8.8 שלשות ב-29.9% של הלייקרס, והיתרון הזה שהצטמצם הפך את המשחקים לצמודים אפילו יותר מאלו של העונה שעברה. נגד ההגנה של מינסוטה יהיה להם יותר קשה בצבע, והם יצטרכו לקבל יותר קליעה מרחוק הפעם.

מינסוטה – הטימברוולבס קיבלו בסיבוב הראשון נגד פיניקס את הסדרה הראשונה שבה טאונס עבר את ה-50% מהשדה, נתון אליו הוא הגיע ב-7 מ-9 העונות הסדירות בקריירה שלו, לראשונה הוא סיים סדרה עם יותר אסיסטים מאיבודים, והוא אפילו שמר טוב על דוראנט (7/17), בוקר (2/5) וביל (1/5). בסדרה נגד דנבר בעונה שעברה, טאונס הוריד את יוקיץ' לאחוזים הנמוכים ביותר מבין כל מי ששמר על יותר מ-15 זריקות שלו בפלייאוף, כולל 1/14 במשחק 5 בו יוקיץ' סיים עם 8/29 מהשדה. אם טאונס יצליח להקשות קצת על יוקיץ' ולהימנע מבעיית עבירות, ייתכן שיש למינסוטה סיכוי לא רע להפתיע את האלופה.

2. טבלאות על משחקי 5 של הסדרות שעוד לא הוכרעו.

ניקס-פילדלפיה – משחק 5 היה דומה למשחק 4 עד ל-30 השניות האחרונות של הזמן החוקי, כולל יתרון בתוצאה מאוד דומה לתוצאת הסיום של משחק 4, אבל אז טייריס מקסי הגיע עם 2 השלשות שלו והעביר את המומנטום צד, והטבלה למטה תראה את קווי הדמיון בין המשחקים וגם את השינוי המשמעותי בהארכה – השליטה בריבאונד, מקום בו נמצא אחד היתרונות המרכזיים של הניקס בסדרה הזאת, שעברה לידי פילי. אולי הדבר הכי מדאיג מבחינת הניקס בהארכה היה ברונסון, כי אם נתעלם מזריקת הייאוש של מקברייד בסיום, הכוכב של הניקס מסר פעם אחת להארט שהחטיא, איבד 2 כדורים וזרק בכל יתר המהלכים של הניקס, וזה לא שהוא כיכב במיוחד עם 9 נקודות ב-3/8 מהשדה ו-1/2 מהקו בהארכה.

מילווקי-אינדיאנה – שני אזורי הקליעה החשובים ביותר בכדורסל המודרני הם הזריקות הקרובות לסל והשלשות, ואפשר לראות פערים משמעותיים בשני התחומים האלה אצל אינדיאנה בין הניצחונות להפסדים, כאשר בכל אחד מהניצחונות הם עברו את ה-120 נקודות, ואילו בכל אחד מההפסדים הם לא הצליחו להגיע אפילו ל-95 נקודות. מהצד השני, ככל שהסדרה מתקדמת נדמה שההגנה שלהם על הצבע משתפרת, כשבמשחק 5 הפייסרס קלעו משם טוב, אבל בקושי הצליחו להגיע לשם ביחס למשחקים הקודמים. אינדיאנה עדיין פייבוריטית מובהקת לאור הפציעות של יאניס ולילארד, אבל יש למילווקי את הניסיון וההתקפה היציבה יותר שקולעת 108-118 למשחק בסדרה הזאת, ואם הם יעשו הגנה יהיה להם גם סיכוי להשלים קאמבק.

קליבלנד-אורלנדו – משחק 5 היה המשחק הצמוד הראשון של הסדרה הזאת וגם הראשון בסדרה בו קליבלנד מצליחים להגיע ל-100 נקודות והראשון בו הם מגיעים ל-35% מחוץ לקשת, כשיש כמובן קשר ישיר בין הדברים. בצד השני, פאולו באנקרו היה במשחק שיא של 39 נקודות, והיה כנראה המרוויח העיקרי מהיעדרו של ג'ארט אלן, כשהיחיד שמצליח להתמודד ולהקשות על באנקרו בעקביות בסדרה הזאת הוא אוון מובלי. הטבלה הבאה תראה את ההבדל בין משחק 5 ליתר המשחקים מבחינת ההצלחה של באנקרו מול השומרים הקבועים השונים שלו.

קליפרס-דאלאס – ב-3 הניצחונות של דאלאס הם עצרו את הקליפרס על 93, 90 ושוב 93 נקודות לעומת 109 ו-116 בניצחונות של הקליפרס, אך בצד השני, זה שבו המאבס תוקפים, יש שיפור עקבי במשחק של דאלאס. הטבלה הבאה תראה את מגמת השיפור כשבמשחק 2 המאבס קלעו נקודה אחת פחות מאשר במשחק 1, אך ניתן לראות בכל המשחקים שיפור עקבי באחוזי השדה של דאלאס, בניהול המשחק וחלוקת האסיסטים של לוקה דונצ'יץ', ובקליעה שלהם בצבע, כששני המרוויחים הגדולים מזה הם דאבל-דריק – ג'ונס ולייבלי – כשהראשון חותך לסל וקולע שלשות והשני מסיים בצבע נהדר, אז גם שניהם נכנסו לטבלה. במשחק 5, לוקה היה עם 4/4 באזור המוגבל בצבע וחילק עוד 5 אסיסטים לשם, כמו גם קיירי שקלע בעצמו פעמיים משם, כך שהם היו אחראים ל-16/16 משם והארדי שנכנס בדקות הסיום עשה עוד 1/2.

3. פלייאוף בכורה של שחקנים מובילים.

בכל עונה כמעט יש שחקנים מובילים שמוצאים את עצמם בפלייאוף לראשונה בקריירה ומקבלים הזדמנות להותיר רושם ראשון חיובי בשלבים המכריעים של העונה, רושם שלפעמים לוקח הרבה זמן לשנות אותו. הפעם ניקח חמישה שחקנים כאלה ונבחן את הנתונים שלהם, ומתוך כך ננסה להסיק איך הם מתמודדים עם הסיטואציה.

פאולו באנקרו (אורלנדו מג'יק) – 24.8 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים, 37.9% לשלוש, 54% אפקטיבי, 71.4% מהקו – באנקרו מאבד המון כדורים, כשרק במשחק 3, בו הוא סיים ללא איבוד, הוא לא הגיע ל-4 איבודים, אך הוא קולע היטב למעט משחק 4 בו המג'יק הסתדרו בלעדיו, ובגיל 21.5 מדובר כבר בכוכב לכל דבר ועניין, גם אם יש עוד דברים שהוא ילמד לשפר עם הניסיון בפלייאוף.

ג'יילן וויליאמס (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – 21.3 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 38.9% לשלוש, 58.1% אפקטיבי, 75% מהקו – מדברים על אוקלהומה כקבוצה של כוכב אחד שהוא מועמד ל-MVP והרבה צוות מסייע, אבל וויליאמס מספק כבר עכשיו נתונים של שחקן שיכול להיות הכוכב השני של קונטנדרית. יהיו לו ולקבוצה מבחנים מאתגרים יותר מהפליקנס מחוסרי זאיון בהמשך, אבל הפתיחה הייתה טובה מאוד.

פרנץ ואגנר (אורלנדו מג'יק) – 20 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים, 1.2 חסימות, 33.3% לשלוש, 52.8% אפקטיבי, 82.8% מהקו – האח הצעיר לבית ואגנר סיפק משחק נהדר במשחק 4 שסידר לו את הממוצעים, אבל זה היה המשחק היחיד בו הוא קלע 20 והיחיד בו הוא באמת קלע באחוזים טובים. הפער בין ה-65.5% מהשדה במשחקי הבית לעומת ה-34.9% מהשדה בחוץ ניכר, אבל במשחק 5 הוא גם הצליח לייצר נקודות מקו העונשין.

טייריס האליברטון (אינדיאנה פייסרס) – 15.8 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 9.2 אסיסטים, 31.8% לשלוש, 53.6% אפקטיבי, 83.3% מהקו – הפלייאוף של האליברטון הוא המשך ישיר של העונה הסדירה ושילוב בין רגעים בהם הוא מנהל המשחק הטוב בליגה וסקורר איכותי לבין רגעים בהם הוא לא מצליח לייצר נקודות והופך לשחקן שרק מוסר. האחוזים לשלוש נמוכים, אבל סל הניצחון במשחק 3 מביא לו הרבה נקודות כאן, ובסך הכל, כל עוד אינדיאנה מובילים בסדרה הוא עושה את שלו.

צ'ט הולמגרן (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – 15.3 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 2.8 חסימות, 30.4% לשלוש, 54.3% אפקטיבי, 71.4% מהקו – אם נתעלם ממשחק 2, בו הולמגרן קלע 26 ב-9/13 מהשדה, הממוצע שלו הוא 11.7 נקודות ב-38.2% מהשדה, שזה לא מספיק טוב, אבל את התפקיד ההגנתי הוא ביצע היטב עם 5 חסימות במשחק 1 ועוד 4 במשחק 3, ובסיבוב השני תהיה לו הזדמנות טובה לחזור לכושר קליעה טוב יותר מבחוץ ובכלל.