את סדרות הוורלד סירייס הגדולות כולם זוכרים. לא אתחיל למנות אותן פה (למה למנות, כשאפשר לספור?), חבל על הזמן שלכם… אך כדי להגיע לסדרה החשובה ביותר בעולם הבייסבול, צריך לעבור משוכה קשה מאוד. סדרות גמרי הליגה – האמריקן והנשיונל ליגס. פה ושם אנחנו מקבלים סדרות יוצאות דופן, אך מה שבאמת נדיר לקבל – זה שתי סדרות עם רגעים מיוחדים באותה העונה. חיפשנו ומצאנו, את ארבע העונות עם שתי הסדרות מלאות ברגעים הגדולים ביותר.
השנה: 1980
היריבות: פילדלפיה פיליס, יוסטון אסטרוז
הסיפור: שתי הקבוצות סיימו ראשונות את הבתים שלהן, שתיהן ביתרון של משחק בודד – האסטרוז על הדודג'רס, הפיליס על האקספוז. יוסטון היתה קבוצה התקפית די בינונית, עם מנהיגים דוגמת סזאר סדניו וארט האו, פלוס ג'ו מורגן קשישא (36). פיצ'ינג? נולן ראיין הוביל חבורה סופר מוכשרת, עם ג'ו נייקרו, ורן רול וג'יי.אר ריצ'ארד. מייק שמידט היה המנהיג הבלתי מעורער של הפיליס, כשגם שם פיט רוז היה בעמדת הזקן. סטיב קארלטון היה האייס בחבורה.
בימים ההם לא היו סדרות דיוויז'ן, והקרב היה הטוב מ-5 בלבד. הסדרה כולה היתה מלאת רגעים גדולים, כשגיים 1 היה היחיד שהסתיים בתשעה אינינגים. הפיליס הוליכו 0:1 בסדרה, האסטרוז 1:2, והמשחק החמישי שוחק ביוסטון. בתחילת האינינג השמיני האסטרוז הוליכו 2:5, ואז החל אינינג מהסרטים, שהסתיים ב-5:7 לפיליס. זהו? לא כל כך מהר. שוב קאמבק, שוב אקסטרה אינינגס, והסוף דרמטי במיוחד.
צפו בתקציר המשחק:
ובתקציר הסדרה הדרמטית כולה:
השנה: 1980
היריבות: קנזס סיטי רויאלס, ניו יורק יאנקיז
הסיפור: הרויאלס של 1980 היו קבוצה של איש אחד, אבל איזה איש זה היה. ג'ורג' ברט הוביל את המלכותיים עם ממוצע חבטות בלתי נתפס של 390., כשלארי גורה היה האייס שמאחוריו. את ניו יורק הוביל מי אם לא רג'י ג'קסון, עם 41 הום ראנס, כשטומי ג'ון, הפיצ'ר שעל שמו… היה האייס. הקלוזר של היאנקיז? גוס גאסג', אחד הגדולים בדורו.
בסדרה הזו פחות מדובר בדרמה, יותר ברגע גדול, ובמץ'-אפ בלתי נשכח. בין ברט וגוס היתה יריבות, לרוב ספורטיבית, לאורך הרבה שנים. אחרי שהרויאלס ניצחו בקנזס סיטי שני משחקים, היאנקיז הוליכו במשחק השלישי 1:2 בתחילת השביעי, אז נכס גאסאג' למטרה אחת – לפסול את ברט, כששניים על הבסיסים. וזה מה שקרה:
השנה: 1986
היריבות: ניו יורק מטס, יוסטון אסטרוז
הסיפור: המטס והאסטרוז היו שתי הקבוצות הטובות בנשיונל ליג בפער די גדול מהשאר. בניו יורק ליהטטו דריל סטרוברי, גארי קרטר וקית' הרננדז, כשדווייט גודן ורון דרלינג זורקים אש. ביוסטון ראיין כבר היה בן 39, אך עדיין היה נולאן, כשמייק סקוט הוא האייס. בהתקפה? גלן דייויס הפציץ, קווין באס סייע.
שני המשחקים הראשונים ביוסטון הסתיימו בחלוקה הוגנת. שלושת אלה בניו יורק? 1:2 למטס (2:3 בסך הכל בסדרה), כשהאחרון הסתיים ב-1:2 ב-12 אינינגים. גיים 6 ביוסטון הוא הסיפור. האסטרוז עלו ל-0:3 מוקדם, שהחזיק כמעט עד הסוף. אבל רק כמעט. מפה עדיף לתת לווידאו לעשות את העבודה, במה שמוגדר על ידי רבים – משחק הבייסבול הגדול ביותר ששוחק אי פעם:
השנה: 1986
היריבות: קליפורניה איינג'לס, בוסטון רד סוקס
הסיפור: גם בצד הזה של הליגה, שתי הקבוצות שעלו די שלטו בעניינים. בבוסטון הובילו ווייד בוגס, דווייט אוואנס וג'ים רייס את ההתקפה (אף מילה על ביל באקנר), אחד בשם רוג'ר קלמנס, בן 23, את הפיצ'ינג. האיינג'לס היו מוגבלים התקפית, עם וולי ג'ויינר ובראיין דוונינג, פלוס רג'י ג'קסון סבא (40), כשמייק וויט מוביל את הרוטיישן.
הסיפור המרכזי בסדרה הזו הוא במשחק החמישי. קליפורניה הגיעה אליו ביתרון 1:3 בסדרה, אחרי 3:4 דרמטי בגיים 4 ב-11 אינינגים. עוד ניצחון ביתי אחד – ויש וורלד סירייס. בוסטון הוליכה 0:2, אך האיינג'לס הפכו ל-2:5, וכך הם נכנסו לתשיעי. שלושה אאוטס – ויש סדרה על התואר. ואז זה קרה, וחכו עד הסוף, כי הדרמות פה לא נגמרות:
השנה: 2003
היריבות: פלורידה מארלינס, שיקגו קאבס
הסיפור: המארלינס של 2003 הגיעו משום מקום, כשאף אחד לא חשב שהסיפור הזה יכול להסתיים באליפות. איוואן "פאדג'" רודריגז הוביל את ההתקפה, עם עזרה ממיגל קבררה הילד (20) ומדרק לי הנפלא. בפיצ'ינג? ג'וש בקט ודונטרל וויליס הצעירים. שיקגו היתה בנויה הרבה יותר לאליפות, עם סמי סוסה ומוייזיס אלו בתקפה, וקרי ווד ומארק פראיור בפיצ'ינג.
אחרי שני משחקים בשיקגו, הקבוצות המריאו לפלורידה במצב של 1:1. הקאבס ניצחו את שני המשחקים הבאים, פלורידה את החמישי, והכל היה מוכן לגיים 6 בשיקגו. ניצחון של הקאבס – ואפשר לחלום על אליפות ראשונה מאז 1908. יתרון 0:1 באינינג הראשון, 0:2 בשישי ו-0:3 בשביעי גרמו גם לזקני האוהדים להתחיל להאמין. נכנסים לשמיני ביתרון של שלוש ריצות. האם הפעם זה קורה? פה נכנס לתמונה אוהד פשוט, שהפך לסלב בעל כרכו:
השנה: 2003
היריבות: ניו יורק יאנקיז, בוסטון רד סוקס
הסיפור: עוד פרק חשוב בסדרת היריבות האדירה בין שתי הקבוצות. בוסטון הונהגה אז בידי נומאר גארסייפארה, דייויד "ביג פאפי" אורטיז, מאני רמירז ופדרו מרטינז, מהצד השני? דרק ג'יטר, רוג'ר קלמנס וג'ייסון ג'יאמבי. ועוד לא מעט כוכבים בשני הצדדים. אחרי שישה משחקים עמוסים בדרמות ופה ושם גם קצת במכות, הכל התנקז למשחק השביעי, בניו יורק.
עד לאינינג השמיני הכל הלך לצד של בוסטון. פאפי העיף הום ראן, כמו גם טרוט ניקסון וקווין מילאר, פדרו שייט מול ההתקפה הניו יורקית, שם היחיד שתפקד היה ג'יאמבי. בתחילת השמיני התחתון בוסטון הוליכה 2:5, ניק ג'ונסון נפסל, ונותרו עוד חמישה אאוטס לעלייה לוורלד סירייס. ואז, מי אם לא ג'יטר החל הכל, ומי היה זה שסיים הכל? צפו:
השנה: 2006
היריבות: ניו יורק מטס, סיינט לואיס קארדינלס
הסיפור: המטס של 2006, בהנהגת ווילי רנדולף, היו אמורים ללכת עד הסוף. 97 ניצחונות בעונה הסדירה, סוויפ על הדודג'רס בסדרת הדיוויז'ן, וכוכבים כמו קרלוס בלטראן, דייויד רייט, קרלוס דלגדו וטום גלאווין. בסיינט לואיס כיכבו אלברט פוהולס, סקוט רולן וג'ים אדמונדס, כשכריס קרפנטר האייס.
הסדרה התנדנדה יפה, כשהקבוצות מחליפות יתרון בכל פעם מחדש. בסופו של דבר, אחרי שישה משחקים התוצאה היתה 3:3, משחק מכריע בשיי סטדיום. המטס עלו ל-0:1 כבר באינינג הראשון, אך הום ראן של יאדייר מולינה (כן כן, כבר אז) איזן בשני. במצב הזה, באינינג השישי, עלה לחבוט רולן, כשרץ אחד על הבסיסים. הום ראן? תראו בעצמכם:
חבל רק שזה לא הספיק, כשהסוף, מבחינת המטס, היה אכזרי:
השנה: 2006
היריבות: דטרויט טייגרס, אוקלנד את'לטיקס
הסיפור: האייז של בילי בין גירסת 2006, נעזרה בעונת שיא של ניק סווישר (35 הום ראנס), ובעונה רגילה של פרנק "הלב הגדול" תומאס (39 דינגרס), כשבארי זיטו מוביל את הרוטיישן ויוסטון סטריט נחשב לאחד הקלוזרים הטובים במייג'ורס. הטייגרס היו מאוזנים מאוד, עם שמונה שחקנים בדאבל פיגרס הום ראנס, בהנהגת מאגליו אורדונייז, קרלוס גייאן ופאדג' רודריגז.
גם במקרה הזה, כמו ב-1980, לא מדובר בדרמה, כמו ברגע גדול. דטרויט חזרה מאוקלנד עם שני ניצחונות, 1:5 ו-5:8, ואף הביסה את האייז 0:3 במשחק השלישי. גיים 4 התחיל אחרת, כשג'יי פייטון ואוקלנד טסים ל-0:3, אך הטייגרס חזרו, עם הום ראן של מי אם לא אורדונייז, ואנחנו נכנסים לתשיעי במצב של 3:3. מרכוס ת'אמס נפסל, קרטיס גראנדרסון נפסל. קרייג מונרו ופלאסידו פולאנקו עם סינגלים, והנה עולה שוב אורדונייז:
אור
21 אוק 2022 21:32:45תודה יוני, הולך לראות את הסרטונים ברצף..
.
לגבי הפלייאוף, הייתי די עסוק אז רק אגיד בקצרה שאם מחפשים אשמים אצל הדודג'רס אז זה דייב רוברטס בקטנה (בחירת הרליברים במשחק 4) והפרונט אופיס עם האנליטיקס (באמת חייבים להעלות רליבר כל פעם אחרי 5 אינינגס?) אבל האמת הפשוטה היא שחוץ מפרימן האליל, כל החובטים לא הגיעו לסדרה וככה אי אפשר לנצח
ארז
22 אוק 2022 21:44:07אני האמת מבסוט, לא בגלל שאני חפץ בהפסד הדודג׳רס, בנקודה הזו דודג׳רס-פאדרס לא היה לי ממש משנה מי תעלה, אלא שזה מזכיר לנו כמה שהמשחק הוא לא ניתן לחיזוי עם כל החפירות וכל האנליטיקס, בסופו של דבר עומד מישהו עם אלה מעץ ומנסה לפגוע בכדור שקוטרו כמעט כגודל האלה שנשלח אליו במהירויות שנעות באזור ה80-90 מייל לשעה ולעשות את זה באופן שהכדור לא ימצא איש משחקני ההגנה ולהגיע לבסיס, והפעולה הזו צולחת בידו 3 מ10 פעמים.
וזה אומר שגם קבוצה שמנצחת 100 פלוס משחקים, ומובילה את כל הליגה, עדין בסדרה נתונה עלולה להפסיד יותר משתנצח, אפילו הדודג׳רס שרושמים עונה של 100+ שניה ברציפות, (והיו רושמים עונה רביעית ברציפות אלמלא הקורונה) עדיין הפסידו סדרה פה ושם, והפעם זה בפלייאוף. ולא רק זה, אלא שכל מה שעבד לפאדרס פה, לא בהכרח עובד להם מול הפיליס, למשל מאסגרוב, ומאצ׳אדו וכאלה.
אור
22 אוק 2022 22:01:19אז איך האסטרוז ממשיכים לנצח בלייאוף כל פעם מחדש 🙁
ארז
22 אוק 2022 22:29:06שאלה טובה, אם כי מה זה לנצח, זה לא שהם לקחו 6 אליפויות ברצף. בסופו של דבר צריך להגיע לפלייאוף עם מה שיותר כלים בפורמה, פיצ׳ינג, היטינג, דיפנס. דיברנו בפודקאסט איך אפילו הבולפן העקום של הפיליס מצליח לפגוע (אם כי את ההגנה שלהם אי אפשר להציל). אני בטוח שלכל מועדון יש את הדרכים שלו לנסות ולהביא את השחקנים בכושר, במיוחד שזה אומר ששיחקת בייסבול סופר תחרותי 162 משחקים, אבל שוב, אם היינו יודעים איך להוציא חובט או זורק מסלאמפ, כל הענף היה משתנה, ככה שזה עדיין עניין של מזל, וזה לגמרי עניין של מזל, ההומראנס של אלווארז בגיים 1 ופנייה בגיים 3, לא היו תוצאה של שום ניהול, אימון או שיטה, מעבר לניהול ולאימון הרגילים. יש כמובן המון חשיבות לנסיון של שחקנים במעמדים גדולים, דיברו על זה ששחקנים במטס אפילו הסדרה מול הברייבס שהיתה סוג של פלייאוף היו בהלם מהמתח והלחץ, מצד שני, זה לא שהפאדרס והפיליס יש להם מושג מה זה פלייאוף, אפילו הכוכבים הגדולים שלהם לא ממש היו שמה, חוץ 2020 וגם זה נגמר תוך שני משחקים. אז זה שילוב של איכות מאוד גבוהה של שחקנים, אולי הקבוצה הכי טובה אול אראונד בליגה, פרט לדודג׳רס, נסיון, צוות סופר מוצלח שמסוגל לשמור את השחקנים רעבים ובכושר ומוכנים, וקצת (או הרבה) מזל.
אור
22 אוק 2022 02:04:21המסקנה שלי מכל הפוסט זה שאם משחק קובע ב-LCS מגיע לתוצאה של 5-2, משהו היסטורי עומד לקרות.. 🙂
ארז
22 אוק 2022 22:15:32תודה יוני, רעיון מאוד מקורי סדרות שהיה אקשן גם פה וגם פה. 2003 כמובן זכורה לכל מי שאוהב בייסבול, ו1986 היא שנת הקסם של המטס. דווקא 2006 היא השנה שתופסת את העין, איזו קבוצה היתה במטס, אחרי שהתפרקה הקבוצה של פיאצה, אלפונזו, לייטר והאמפטון, נבנתה בקווינס קבוצה לא פחות גדולה, רייט הצעיר ורייס עם קרלוס בלטראן, דלגאדו, והפיצ׳ינג, וואי וואי, גלאבין, פדרו, אל דוקה, איזה רוטציה. קצת מזכיר את הטריו של העונה הזו, ועוד דבר שמזכיר את העונה הזו, (וגם את 1999) כגודל הצפיות כך גודל האכזבה, ואז עוד שנים על שנים עד שהמטס הגיעו לגעת בחלום. וזה תמיד השאלה הגדולה, כי הבעיה בלהפסיד בפלייאוף היא יותר גדולה מהאכזבה, כי כולנו יודעים שפלייאוף ב2022 לא מבטיח פלייאוף ב2023, ולכן תמיד אתה רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, לא ״זה צעד ראשון בבניית הקבוצה״ או ״המטרה היא להגיע כל עונה״ כי לך תדע. פגרה, חוזים, פציעות, ירידה ביכולת, טריידים, שום דבר לא מובטח. אחרי הכשלון של 99 המטס חזרו לפלייאוף והגיעו עד לוורלד סירייז. אחרי הכשלון של 2006, המטס נדדו 9 שנים במדבר. שום דבר לא בטוח.