בית ה-AFC מערב היה בשנים האחרונות בשליטה המוחלטת של הקנזס סיטי צ'יפס (שסיימו בראשות הבית שש פעמים ברציפות). מאז שהק"ב המופלא פטריק מהומס ירש את אלקס סמית בעמדה שמאחרי הסנטר, הקבוצה רק חיזקה את מעמדה והגיעה לגמר חטיבת ה-AFC בארבע השנים האחרונות, כולל שני סופרבולים ואליפות אחת. עם זאת, השינויים שעברו כל קבוצות הבית בפגרה הנוכחית הפכה את בית ה-AFC מערב להרבה יותר שקול ומרתק – הוא עתה ללא ספק הבית החזק בליגה, עם מצבור הקוורטרבקים המוכשר ביותר (כשלמהומס, ג'סטין הרברט ודרק קאר הצטרף ראסל ווילסון שעבר לדנבר) ולכל הקבוצות שבו יש סיכוי טוב לסיים עם מספר דו ספרתי של ניצחונות. יש להניח שיעפילו לפלייאוף לפחות שתי קבוצות (כמו בעונה שעברה) וככל הנראה אפילו שלוש. לאור כל זאת, כל הערכה לגבי אלופת הבית והקבוצות שיעפילו לפלייאוף מהבית הקשוח הזה היא לא יותר מניחוש בסיכון גבוה – אבל אנסה לחזות את התוצאות בכל זאת… בהנחה הסבירה שאצטרך "לאכול את הכובע" בסיום העונה. מה שבטוח – יהיה שווה לעקוב אחרי המשחקים שיתקיימו בין הקבוצות בתוך הבית במהלך העונה. כל משחק כזה יהיה מלחמה לחיים ולמוות בין קבוצות מעולות עם שאיפות אליפות.

קנזס סיטי צ'יפס (מאזן בעונה שעברה: 12 – 5, אליפות הבית, הגעה לגמר ה-AFC)

כל עוד פטריק מהומס מאייש את עמדת הק"ב בקנזס סיטי (הוא תחת חוזה בקבוצה עד 2030) וכל עוד אנדי ריד לוחש לו מן הקווים (מן הסתם, עד שיפרוש לפנסיה) – הצ'יפס יהיו קבוצת פלייאוף עם שאיפות אליפות. עם זאת, בניגוד לשנים הקודמות שהיו בסימן של התחזקות והתייצבות הסגל, נראה שהשנה הקבוצה נחלשה מעט.

הנוטש הבולט ביותר הוא התופס המצוין טייריק היל (עזב למיאמי) שהיווה כמעט לבדו את "האיום העמוק" וניצל את היד החזקה והמדויקת של מהומס לייצר 5820 יארד ב-71 משחקים (כולל פלייאוף) עם ממוצע של כ-13 יארדים לתפיסה ב- 4 השנים האחרונות. טראוויס קלסי – הטייט אנד הטוב בליגה – נשאר, אבל את המסירות הארוכות של מהומס יצטרכו לנצל קבוצת תופסים מהדרג השני כמו ג'ו-ג'ו סמית שוסטר ומרקז וואלדז-סקאנטלינג, שחסרים את המהירות המסחררת של היל. מה שעשוי לעזור למהומס לייצר יותר זמן בפוקט הוא קו ההתקפה החזק שלו, שדורג שמיני בליגה ואפשר קצב הפלות של 4.8% – מקום רביעי. הצוות הזה צפוי להיות טוב עוד יותר כשהוא מונהג ע"י הטאקל אורלנדו בראון (בעונה שניה בקבוצה)  והסנטר קריד המפרי (שעוד ישתפר אחרי עונת רוקי מצוינת).

גם בהגנה תצטרך הקבוצה להתגבר על עזיבה של כמה שחקני מפתח, בראשם הסייפטי טיירן מתיו שהיה מנהיג ההגנה שהתעלתה על הציפיות (הנמוכות…) למרות שעדיין דורגה במחצית התחתונה של הליגה.  גם הקורנרבק צ'רווריוס וורד עזב. לנעליו של מתיו בעמדת הסייפטי ייכנס ג'סטין ריד ואת מקומו של וורד יימלא הרוקי טרנט מקדפי – אך לא בטוח שאלו יצליחו להתעלות לרמתם של קודמיהם בתפקיד. בסיבוב הראשון בדראפט גויס (בנוסף למקדפי) גם הליינבקר ג'ורג' קרלפטיס שינסה לחזק את הלחץ על הק"ב היריב (הקבוצה השיגה רק 1.8 הפלות למשחק העונה – מקום 30 בליגה) אך לא נראה שיהיה שיפור בהגנת הריצה של הקבוצה שאפשרה 4.8 יארד לנסיון ריצה של היריבה (מקום 31 בליגה).

מה יהיה?  – התקפת הקבוצה תהיה עדיין מהטובות בליגה, בחסות מהומס וריד, אך ללא ספק תאבד מהאקספלוסיביות שאפיינה אותה בשנים עברו. ההגנה תמשיך להיות ממוצעת ומטה – הגנת הריצה תמשיך להיות גרועה והקו האחורי המחודש יצטרך להתגבש תוך כדי התמודדות עם אתגרים גדולים מבעבר. הלו"ז של הקבוצה הוא הקשה ביותר בבית ובשל כל אלה, הקבוצה תייצר מאזן של 11- 6 – מעט פחות טוב מבשנה שעברה, מה שגם יגרום לה לאבד את ראשות הבית, אך עדיין תעפיל לפלייאוף כקבוצת ווילד קארד.

לאס ווגאס ריידרס (מאזן בעונה שעברה : 10- 7, עליה לפלייאוף, הפסד בסיבוב הראשון)

למרות עונה מלאה זעזועים – שכללו בין היתר את פיטורי המאמן ג'ון גרודן (בעקבות פרסומי מכתבים גזעניים ומיזוגניים שכתב בעבר) והתאונה שבה הרג התופס הנרי ראגס עוברת אורח (כנראה תוך כדי נהיגה בשכרות) – הצליחו הריידרס להעפיל לפלייאוף במחזור האחרון, שם היו הראשונים (אך לא האחרונים) שהופתעו ע"י סינסינטי בנגלס שהמשיכה כל הדרך עד לסופרבול. השנה הקבוצה מקווה להשיג יציבות ארגונית תחת המאמן החדש ג'וש מקדניאלס (שהגיע לאחר קדנציה ארוכה כמאמן ההתקפה של הפטריוטס) ושיפור המאזן בעזרת רכש של כמה כוכבים נוצצים במיוחד. עם זאת, הבית הקשה בו היא נמצאת, נקודות תורפה לא מעטות שעוד נותרו בסגל והלו"ז הקשוח שלפניה עשויים לחבל במטרות ששמו לפניהם ראשי הקבוצה מעיר ההימורים.

בהתקפה, כל העיניים יהיו נשואות לאיחוד המחודש בין הק"ב הוותיק של הקבוצה, דרק קאר, לרכש היוקרתי שהגיע מגרין ביי – דבנטה אדאמס, אולי התופס הטוב ביותר בליגה כיום. השניים שיתפו פעולה בהצלחה בקולג' פרסנו-סטייט לפני כמעט עשור, והכימיה שנשארה ביניהם מאז (כך מקווים בלאס-ווגאס) עשויה לתת חיים חדשים להתקפת המסירה של הקבוצה, שהייתה לא יותר מבינונית בשנה שעברה (מקום 17) – זאת למרות שקאר עצמו נתן עונה סטטיסטית טובה כשהוא מוקף בשחקנים איכותיים בעמדות הכישרון בדמותם של התופסים הנטר רנפרו וקילן קול, הטייט אנד דארן וולר והרץ ג'וש ג'ייקובס. הבעיה ככל הנראה טמונה בקו ההתקפה הבעייתי שאפשר 2.4 הפלות ק"ב למשחק (מקום 22) ובמפתיע לא קיבל חיזוק משמעותי בפגרה.

בהגנה, הריידרס צרפו למקס קרוסבי את צ'נדלר ג'ונס (שהגיע מאריזונה). ביחד הם יהוו כנראה את צמד שחקני הקצה (אדג') המפחיד ביותר בליגה וייצרו הרבה לחץ על הק"ב היריבים – מה שיידרש לאור הפגישות התכופות עם פטריק מהומס, ג'סטין הרברט וראסל ווילסון. עם זאת, הקו האחורי של ההגנה לא נראה ערוך לאתגר הזה, ולמרות הגעתו של רוק יא-סין מהקולטס, החלק הזה בקבוצה עדיין לוקה בחסר.

מה יהיה? השילוב בין קאר, אדאמס ושאר סגל התופסים העמוק והמגוון יהפוך את ההתקפה לטובה יותר (למרות הקו הקדמי הבעייתי), אך לא מספיק טובה כדי להתמודד עם החורים בקו האחורי של ההגנה ועם התחרות המתעצמת בתוך הבית. הקבוצה תסיים עם מאזן חיובי של 9- 8 (מעט פחות טוב מהעונה שעברה) שיספיק רק להגעה למקום האחרון בבית וישאיר את הקבוצה מלאס-וגאס מחוץ לפלייאוף.

לוס אנג'לס צ'ארג'רס (מאזן בעונה שעברה: 9- 8, לא העפילו לפלייאוף)

הצ'ארג'רס פספסו את הפלייאוף בשנייה האחרונה של המחזור האחרון, אך למרות זאת יכולים לסכם את העונה הקודמת בסיפוק. הקוורטרבק ג'סטין הרברט (ככל הנראה הק"ב המוכשר ביותר שהגיע לליגה מאז מהומס) המשיך להתקדם ולשבור שיאים, ההתקפה היתה בין הטובות בליגה והמאמן החדש ברנדון סטיילי הדביק בשאפתנות ובאגרסיביות שלו את הסגל ששיפר משמעותית את הישגיו יחסית לשנים עברו. באופן מפתיע (בהתחשב בכך שסטיילי הגיע עם מוניטין של גורו הגנה מתקופתו בראמס) דווקא ההגנה קרטעה ובמידה רבה הייתה אחראית למאזן הבינוני של הקבוצה. נראה שבפגרה הנוכחית נעשו הצעדים הנכונים כדי לתקן ולחזק את נקודות התורפה – הצ'ארג'רס מכוונים הכי גבוה שאפשר, שואפים לחקות את השכנה מלוס אנג'לס (הראמס, שזכו באליפות השנה) ולמלא את הארון הריק מתארים (הקבוצה הופיעה רק בסופרבול אחד -ב-1995 – והפסידה בו).

אוהדי הצ'ארג'רס מברכים כל בוקר את מזלם הטוב ואת הנהלת המיאמי דולפינס על שקנו את ההייפ של טואה טאגווילואה, בחרו בו בבחירה ה-5 בדראפט של 2020 ונתנו לג'סטין הרברט ליפול לידיהם כפרי בשל בבחירה ה-6. לאחר ששבר שיאי רוקי, המשיך הרברט ברצף ההיסטורי שלו והשיג את כמות הירדים הגדולה ביותר בהיסטוריה לק"ב במהלך שתי שנותיו הראשונות בליגה (9350 יארד!). ביחד עם התופסים המוכשרים קינן אלן ומייק וויליאמס והרץ הרבגוני אוסטין אקלר הצליח הרברט לייצר את ההתקפה הרביעית בטיבה בליגה. הוא נעזר גם בקו התקפה קדמי חזק שכלל את הוותיקים קורי לינסלי ומאט פיילר ואת הצעיר המצוין ריישון סלייטר. כיאה להתקפה חזקה ומאוזנת, נדרשו כאן רק מעט שדרוגים – בסיבוב הראשון בחרה הקבוצה את הגארד ההתקפי ציון ג'ונסון, שיחזק עוד יותר את הקו ששומר על הק"ב. הטייט-אנד ג'רלד אוורט שהגיע מסיאטל ייתן להרברט "שסתום ביטחון" לטווחים הקצרים.

אבל השיפור הדרמטי בקבוצה נעשה בהגנה, שכאמור דורגה ב-2021 במקום ה-26 בליגה (כשהגנת הריצה גרועה במיוחד ודורגה במקום ה-30). חליל מאק הגיע משיקגו וביחד עם ג'ואי בוסה יפעילו הרבה לחץ על הק"ב היריבים. כדי לעזור  לשפר את הגנת הריצה הביאה הקבוצה את הדפנסיב טאקל סבסטיאן ג'וזף דיי (שהיה חניכו של סטיילי בהגנת הראמס) ולחיזוק הקו האחורי הגיע מהפטריוטס אחד הקורנרים הטובים בליגה – ג'יי-סי ג'קסון, שיחבור לדרווין ג'יימס להגנת מסירה שלפחות על הנייר נראית מפחידה למדי. נוצר כאן סגל אול-סטארים של ממש אשר – אם כולם יהיו בריאים ויתגבשו קבוצתית – ייתן לסטיילי הרבה חומר לעבוד איתו כדי לשחזר את ההגנה האימתנית שבנה בעבר עבור הראמס.

מה יהיה? הרברט ימשיך במסלול ההמראה המטאורי שלו וההתקפה תהיה שוב בין הטובות ביותר בליגה, אך הפעם ההגנה (למרות שייקח לה זמן להתגבש – היא תשתפר ככל שהעונה תתקדם) תיתן גם היא את חלקה, סטיילי יעשה פחות טעויות של חוסר ניסיון – וכל זה יאפשר לצ'ארג'רס להגיע למאזן של 12- 5, לזכות באליפות הבית ולהגיע לפלייאוף עם הרבה תקוות לשחזר את סיפור הסינדרלה של סינסינטי מהשנה הקודמת – וגם, אולי, להגיע שלב אחד גבוה יותר.

דנבר ברונקוס (מאזן בעונה שעברה : 7- 10, לא עלו לפלייאוף)

הברונקוס השתרכו בתחתית טבלת הבית במשך כל העונה ולא היו קרובים להתמודדות על מקום בפלייאוף. למרות שבניגוד לדעה הרווחת, ההתקפה שלהם (מקום 12 בליגה) הייתה לא רעה, ובוודאי טובה מההגנה (מקום 20), המטרה לשיפור סומנה ע"י ההנהלה והאוהדים באופן ברור ובולט – דנבר צריכה ק"ב ברמה גבוהה, כזה שלא היה לה מאז שפייטון מאנינג עמד על המגרש ב"מייל היי סטאדיום". כתוצאה מכך עשתה הקבוצה את הטרייד המשמעותי ביותר של הקיץ, שהביא לקולורדו מסיאטל את ראסל ווילסון, לאחר 10 שנים ואליפות עם הסיהוקס. עכשיו הציפיות מהקבוצה עלו כמעט לגובה הרי הרוקי, ועל ראסל וחבריו יהיה הרבה לחץ לייצר תוצאות כל עוד הק"ב הלא-צעיר (בן 34) נמצא קרוב לשיאו.

כאמור, התקפת הקבוצה דורגה בחצי העליון של הליגה בעונה שעברה למרות יכולת בינונית ומטה בעמדת הק"ב  – טדי ברידג'ווטר (היציב אך לא מבריק) ודרו לוק (המועד מאד לטעויות). אין ספק שווילסון – שנתן ב-2021 עונה סטטיסטית טובה (רייטינג של 103, 25 ט"ד מול 6 יירוטים) אם כי פחות טובה מעונות השיא שלו – ישפר מאד את משחק המסירה אם יצליח להתחבר חברתית ומקצועית לסביבה החדשה. מי שינסה לעזור לו הוא המאמן החדש נתניאל האקט, שהגיע היישר מתפקיד מתאם ההתקפה של ארון רוג'רס והפאקרס. לאחר שנים שהקריאה הנפוצה בליגה היתה LET RUSS COOK – בנסיון לגרום למאמן סיאטל פיט קרול לתת לווילסון לנהל משחק התקפה מודרני שהולם את יכולת המסירה הפנומנלית שלו – כנראה שהשנה זה סוף סוף יקרה. לווילסון יש בדנבר כמה תופסים מוכשרים (כגון ג'רי ג'ודי וקורטלנד סאטון) ולשם שינוי גם קו התקפה טוב ויציב מכפי שהגן (?) עליו בסיאטל. כל זאת, בנוסף למוטיבציה ולאנרגיה שמייצרת ההצטרפות לקבוצה חדשה שמנסה מאד לתפור את ההתקפה למידותיו תפיק ממנו ומסגל ההתקפה (שכולל גם רצים טובים כמו ג'בונטה וויליאמס ומלווין גורדון) יכולת גבוהה שתוביל אותם אל תוך העשיריה הראשונה של התקפות הליגה (אם כי עדיין תהיה – לכל היותר – ההתקפה השלישית בטיבה בבית אחרי קנזס סיטי ולוס אנג'לס…).

בצד ההגנתי, גם דנבר מתהדרת בצמד שחקני אדג' חזקים כדי להתמודד עם הק"ב הבכירים שתפגוש – זאת לאחר שצרפה לברדלי צ'אב את רנדי גרגורי המצוין אך הבעייתי שהגיע מדאלאס. הקו האחורי יקבל חיזוק כאשר הקורנר פטריק סרטיין, שנבחר גבוה בדראפט ב-2021 אך החמיץ את כל העונה בגלל פציעה, יעלה סוף סוף על המגרש. מעבר לזה, ההגנה שכאמור לא הבריקה בעונה שעברה, לא עברה שינויים גדולים – עדיין יש שם סגל טוב ועמוק שכנראה יכול לתפקד טוב יותר כחלק מקבוצה מנצחת והיא כנראה תשתפר ותדורג בשיפולי צמרת דרוג ההגנות – טוב יותר מרוב חברותיה לבית אך לא בעלית של הליגה.

מה יהיה? לדנבר תהיה קבוצה טובה בהרבה מבשנה שעברה, בעיקר בהתקפה (בשל השדרוג העצום בעמדת הק"ב). עדיין, עם התקפה פחות טובה ומגובשת ביחס ליריבותיה מבית ועם הגנה טובה אך לא מספיק דומיננטית כדי לפצות על כך, הקבוצה תשפר את מאזנה ל- 10- 7 וזה יספיק רק למקום שלישי בבית הקשה הזה ואולי עליה לפלייאוף בסוף רשימת קבוצות הווילד-קארד.