מתחילים מחדש: פריוויו לבית ה-NFC צפון/ שחר דלאל

הבית ההיסטורי של הליגה – עם הקבוצות הוותיקות ביותר, הכי הרבה אליפויות וניצחונות ובעיקר יריבויות רוויות שנאה – חוזר למהדורה חדשה, 56 במספר. נכון הכינוי של הבית – "בית החבורות והמכות" (Black and Blue Division) אולי כבר לא מצדיק את שמו מאז שהתקפת המסירה קיבלה עדיפות בליגה, אך מאז תחילת המילניום היא מספקת לפחות מועמדת אחת לסופרבול בכל שנה. אז יאללה, בואו נצלול פנימה:
 
גרין ביי פאקרס
מאזן בעונה שעברה: 13 ניצחונות, הגעה לפלייאוף והפסד בדיוויז'ונל לניינרס
 
מה היה? אחרי עוד קיץ רווי יצרים בין ארון רודג'רס להנהלה הקווטרבק התרצה, וסיים עוד עונה עם תואר האם וי פי ומאזן נפלא בעונה הסדירה בדרך לראשות הבית. עם זאת, כרגיל יש לאמר, בוויסקונסין לא ראו יותר מידי משחקי פלייאוף, כשהפסידו כבר במפגש הראשון שלהם מול סן פרנסיסקו.
 
מה קרה בפגרה? עד ליום שיחליט לפרוש, הקבוצה הזאת תהיה בצלמו ובדמותו של ארון רוג'רס. הקווטרבק המוכשר והשנוי במחלוקת יאלץ להתמודד השנה עם עזיבתו של דבונטה אדאמס, שביקש לעזוב את הקבוצה. בניגוד לשנים הקודמות הפאקרס סוף סוף לקחו רסיבר בדראפט, כאשר בחרו בכריסטיאן ווטסון בסיבוב השני והחתימו את סאמי ווטקינס, שנמצא בדמדומי הקריירה שלו. הוא גם איבד השנה שניים מהמאמנים הקרובים אליו ביותר, כאשר מתאם ההתקפה נתניאל האקט עבר לדנבר ומאמן הק"בים לוק גטסי לשיקאגו.

למזלו, הוא עדיין יכול להסתמך על קו ההתקפה הנהדר שלו, שמאפשר למשחק הריצה בראשותו של ארון ג'ונס להיות מהיעילים בליגה. כמו כן, ההנהלה החליטה להתמודד השנה עם חיזוק ההגנה והקבוצות המיוחדות, שהובילו להפסד מול הניינרס

מה יהיה? כל עוד רודג'רס יישאר בריא יהיה סביר להניח שנראה עוד עונה של לפחות 10 ניצחונות ומקום בפלייאוף. עם זאת, הקווטרבק כבר התחיל להתלונן על הצוות המסייע שלו בתקשורת, מה שכנראה לא מבשר טובות לסיכויים של הקבוצה בפלייאוף, מול קבוצות איכותיות מהם.

מינסוטה וייקינגס
מאזן בעונה שעברה: 8 ניצחונות ופספוס של הפלייאוף במשחק אחד
 
מה היה? הווייקינגס פתחו את העונה עם ציפיות גבוהות שהלכו והתפוגגו לאחר שהפסידו שלושה מארבעת המשחקים הראשונים שלהם, וראו עוד עונה שמסתיימת עם מאזן בינוני ולא מעבר.
 
מה קרה בפגרה? במינסוטה אמרו שלום למאמן המוערך מייק זימר שאימן את הקבוצה מ-2014, אך לא הצליח להוביל אותם אל הסופרבול (ולתואר ראשון עבור הקבוצה היחידה בבית ללא אחד כזה). במקומו מונה מתאם ההתקפה של הראמס, קווין אוקונול, שהיה גורם משמעותי בזכיה שלהם בסופרבול. הם גם מינו את קוואסי אדולפו-מנסה שנחשב למומחה האנליטיקס המוביל בליגה לתפקיד ה-GM.

הווייקינגס שמרו על הצוות ההתקפי שלהם בראשון קירקס קאזינס, הרץ דלווין קוק הרסיבר המצוין ג'סטין ג'פרסון, והתמקדו בחיזוק ההגנה שדורגה רק במקום ה-24 בליגה, כולל בחירה של שלושה שחקנים בשלושת הסיבובים הראשונים בדראפט, ומינויו של גורו הסקנדרי אד דונטל למתאם ההגנה. האם זה יספיק? במינסוטה מאמינים שכן.
 
מה יהיה? בכל שנה הווייקינגס נראים כאילו יש להם את כל החלקים אבל משהו לא מתחבר, אולי שינוי אווירה זה מה שהרופא רשם, ונראה אותם חוזרים לפלייאוף אחרי שנתיים עקרות.
 
שיקאגו ברס
מאזן בעונה שעברה: 6 ניצחונות שהובילו לניקוי אורוות במועדון
 
מה היה? הברס פתחו את העונה במאזן 2-3 אך משם הכל התדרדר, כאשר הפסידו חמישה משחקים ברציפות ושמונה מתשעה. בדרך היו הרבה מאוד מאבקים פנימיים סביב המאמן מאט נאגי, שרצה לתת את המושכות לאנדי דולטון הוותיק לבין קווטרבק העתיד של הקבוצה ג'סטין פילדס. זה נגמר בפיטורי המאמן וה-GM מיד בסיום העונה.
 
מה קרה בפגרה? בשיקאגו נתנו את המושכות למתאם ההתקפה של הקולטס מאט אברפלוס, ואף מינו את ה-GM השחור הראשון בתולדות הקבוצה, כשבחרו בראיין פולס. האחרון החליט שהגיע הזמן להתחיל הכל מחדש סביב פילדס, ונתן לכוכבי הקבוצה המזדקנים (ג'ימי גראהם, אקים היקס, אדי גולדמן ודני טרבטן) לעזוב כאשר בהמשך שלח את חליל מאק בטרייד עם הצ'ארג'רס. הוא מילא את החוסרים עם שחקנים רעבים, שחיפשו מקום לפרוץ, כשההחתמה "הגדולה" שלו הגיעה לפני שבועיים בדמותו של הטאקל המזדקן ריילי ריף.

אברפלוס הביא איתו לשיקאגו את שיטת האימון הבלתי מתפשרת שהיתה נהוגה בימיו של לאבי סמית', בה כל שחקן מקבל ציון על המשחק שלו בכל פעולה בודדת, מה שהוביל את ההגנה של אינדיאנפוליס להיות אחת המובילות בליגה בשנים האחרונות, ובתחילת המילניום את הברס לסופרבול. אין ספק שזה יתקבל בברכה בקרב אוהדי העיר השניה.
 
מה יהיה? הברס נהנים מאחד הלו"זים הקלים בליגה, שינוי מרענן לעומת השנים האחרונות, מה יעזור מאוד לקבוצה לסיים עם לפחות כמות הניצחונות מהעונה שעברה, ואולי אף לשמור על סיכוי קלוש לפלייאוף אם פילדס יצלח את המעבר לשנה השניה בליגה.
 
דטרויט ליונס
מאזן בעונה שעברה: 3 ניצחונות ותיקו אחד
 
מה היה? הליונס השיגו את ניצחונם הראשון בעונה רק במחזור ה-13 מול מינסוטה, כשרק תיקו מול פיטסבורג מנע מהם לרשום 11 הפסדים רצופים. עם זאת, הקבוצה של דן קמפבל היתה אחת מהקשוחות בליגה, ופיצתה על חוסר הכישרון בהרבה מאוד מאמץ. לקראת סוף העונה היה נראה שסוף סוף משהו מתחבר והשחקנים שלו הצליחו לחבר שלושה ניצחונות בששת המשחקים האחרונים, כולל מול אלופת הבית גרין ביי.
 
מה קרה בפגרה? בדטרויט החליטו לפני כשנה שהם מפרקים הכל ובונים מאפס, כאשר העבירו את מאט סטאפורד לראמס. זה לא השתנה גם השנה, כאשר הם לא כיכבו בכותרות בזמן הפגרה (ההחתמה הגדולה ביותר היתה של הרסיבר די ג'יי צ'ארק שמגיע אחרי פציעה) כאשר הדגש העיקרי היה בדראפט. בבחירה השניה הם צרפו את כוכב האונברסיטה המקומית (מישיגן) שחקן הפינה איידן האצ'ינסון, כאשר אליו נוסף אלוף המכללות הטרי הרסיבר ג'יימסאון וויליאמס מאלבמה, לאחר טרייד עם מינסוטה.


בדטרויט, שחוו פרסום שלילי מאוד בשנים האחרונות, החליטו להכניס את מצלמות HBO למתחם האימונים שלהם, ובינתיים התגובות חיוביות ביותר. לאור האישיות של קמפבל, אין ספק שהם יהיו הבחירה הפופולרית של הרבה מאוד אנשים להפתעת העונה.
 
מה יהיה? למרות שנים במעמקי הליגה ואין ספור בחירות דראפט גבוהות, הליונס עדיין מציגים את אחד הסגלים החלשים בליגה, בראשותו של הק"ב המושמץ ג'ראד גוף. אין ספק שהאמונה בדרכו של קמפבל ("Buy In") מצד השחקנים תתרום להם במשחקים צמודים, אבל כנראה שבעיר המכוניות יקוו יותר לבחירה גבוה בדראפט שאולי תביא להם את ק"ב העתיד של הפרנצ'ייז.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. התגעגעתי לקרוא אותך שחר, וכרגיל הנפקת עוד פוסט מצויין. יש לי רושם שאוהדי הג'איינטס הולכים לשכור מטוס שיטוס בשמי העיר עם סרט "20 שנה של פוטבול מחורבן. נמאס לנו". איפה הימים שהג'איינטס ושיקגו ברס היו במיטבן? מינסוטה תנצח את האזור

  2. סיכום מצוין
    אני דווקא אלך על הפחות אובייס ואגיד שיש לי תחושה על מינסוטה שיפתיעו לעומת גרין ביי שאחרי עונת mvp של רוג'רס יחלשו, העזיבה של אדאמס תהא משמעותית וההגנה גם היא תיחלש. מינסוטה לעומת זאת נראית קצת תמונת מראה לגרין ביי – קבוצה שבנויה טוב ועמוק עם ק"ב בינוני+, מעניין אם השינוי בצוות האימון יכול להוציא מקאזינס יותר ואז בהחלט יש פוטנציאל לאיים על ראשות הבית.
    צופה לבית טוב מהמצופה, כאשר בהרגשה שלי דטרויט תיקח את המומנטום מסוף העונה הקודמת ליצור תדמית של קבוצה עיקשת (שבסוף מפסידה) אבל מעוררת סימפטיה ואופטימיות, משיקגו אני מצפה להיות דווקא הפחות טובה ואף מאכזבת במידה מסוימת, אולי בחירה גבוהה שתסייע לבנייה מחדש.
    אבל, אמרו כבר לפני – הנבואה ניתנה לשוטים.
    תודה על הפוסט, יאללה שיתחיל כבר.

  3. או, איזה בית כיפי, בניגוד לקודם שכל קשר בין החברות בו מקרי בהחלט, פה זו יריבות ראויה לשמה, כל הקבוצות מתגודדות באותו אזור בצפון המיד-ווסט, וויסקונסין, מיניסוטה, מישיגן ואילינוי, ועל כן השנאה ההדדית בהחלט קיימת. גם מדובר בארבע קבוצות ותיקות וגאות ואחת מהן היא כמובן ה-קבוצה של הספורט האמריקני, המועדון היחיד שבבעלות האוהדים ולא שייך לאיזה מליארדר.
    גרין ביי בכללה, על האצטדיון הקפוא והמושלג שלה היא נקודת ציון של כל חובב ספורט, זה אחד המקומות שחייבים לבקר בהם, כמו פנווי או ריגלי בבייסבול, הלהבאו סטדיום הוא חוויה, אולי האחרונה מסוגה עם הנטישה של הריידרס. לראות פוטבול על שאריות הדשא שמצליחות לשרוד את השלג עם 80,000 אוהדים אמיתיים שחיים את הקבוצה הזו מילולית, זה משהו שגם עם פוטבול זה לא המשחק שלך, עדיין, חייבים להיות שם.
    ואם כבר אצטדיונים, אז הסולג׳ר פילד בשיקגו הוקם אי שם לפני מאה שנה ואמנם שופץ ושודרג ובעצם מה שאתה רואה שם הוא אצטדיון די חדש בן כ20 שנה, אבל היסודות עדיין שמה. הדובים הם המועדון העתיק ביותר בליגה, יחד עם הקארדינלס שהיום בפיניקס, והם לא מהססים לנופף ברזומה הזה, מה עוד שכמועדון שתהילתו מאחוריו זה די כל מה שנשאר להם, אם כי המחזוריות של הליגה גורמת להם מדי כמה שנים להרים את הראש, לקבל בראש ולחזור להיות בשקט.
    ואם כבר תהילה, אז הוויקינגס, אוי הוויקינגס. איזה מסכנים האוהדים של הוויקינגס. מסוג הקבוצות ש״על הניר״ צריכות לנצח משחקים ועל הדשא… לא ממש. בעונה הקודמת היה להם איזה רצף פסיכי של להוביל בשלושת רבעי מהמשחקים שלהם ולהפסיד אותם, בזיון, אבל עדיין קבוצה עם אוהדים מאוד גאים, גם כי כאמור מאוד אוהבים ספורט שם באזור וגם כי מינסוטה, מה נשאר להם. בכלל כל המועדונים האלה מאוד מתגאים באוהדים שלהם, כמעט ולא תמצא שם תיירים, כי א. מי פסיכי לשבת בגרין ביי או מינסוטה ולקפוא למוות, כשיש לך את הלונה פארקים בטקסס או פלורידה, וב. מי פסיכי להגיע לדטרויט, גרין ביי או מינסוטה נקודה.
    וזה כמובן מחבר אותנו לדטרויט, ולקבוצה שכמו העיר שלה, באמת נדמה כאילו העולם המשיך הלאה והשאיר אותה מאחור. לפעמים אני תוהה אולי שיעלו עם מדים מלפני חמישים שנה. קבוצה באמת עצובה מעיר עצובה, שהם כל כך לוזרים שגם את המקום האחרון הם לא מצליחים לתפוס. עצוב. אבל מצד שני, מי שתראו ביציעים בפורד פילד (אפילו השם הזה עצוב) תוכלו להיות בטוחים שהוא, תחתכו אותו ידמם דטרויט בלו, כי אם לא, אלוהים יודע מה הוא עושה שמה. וכמובן שכל שנה הלב יוצא לאלופה מהבית הזה, וכל שנה זה הולך למחוזות הנוצצים אם מכסף ואם מכוכבים. אולי השנה… אולי לא.

    1. ביקרתי במינסוטה לפני כחודשיים ומעטות הערים בארה"ב שיש להן סטייל כמו מיניאפוליס. גם האיצטדיון של הוייקינגס הוא מהטובים שבליגה, כך שמדובר בהחלט במקום ראוי לקפוץ אליו לביקור כשמזג האוויר טוב יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט