הקטע האחרון של הטור על אדמת דנמרק הסתיים במיאוץ סיום, שבו זכה דילן גרונבייגן מקבוצת בייק אקסצ'יינג'. עם כל הסימפטיה למאיץ המוכשר, בקבוצת Israel Premier Tech (בקיצור IPT) מן הסתם לא יכלו שלא לעקם את האף לנוכח ההישג של ההולנדי, ולא כיוון שיש לה מאיצים שהתמודדו על הזכייה (אין לה). הסיבה לכך קשורה יותר לדרמה אדירה, המערבת מספר גדול של קבוצות צמרת בעונה הנוכחית, לרבות IPT. הדרמה נוגעת לשאלה מי מהקבוצות תישאר בדרג העליון, ומי מהן תיאלץ לרדת לדרג השני. הנה כמה הסברים על מה שקורה, כולל אם זה טוב ליהודים.

על מה מדובר: הקבוצות בענף מחולקות למספר דרגים, כשהדרג העליון, הנקרא וורלד טור, כולל 18 קבוצות בדיוק. לדרג השני קוראים פרו טור, וישנם דרגים נמוכים יותר. כל הקבוצות הנמצאות בדרג הוורלד טור זכאיות (למעשה חייבות) להשתתף בכל המירוצים מהדרג העליון, הנקראים וורלד טור אף הם. זה כולל את שלושת הגראנד טורים, מירוצים יוקרתיים כמו פאריס-ניס או הדופינה, קלאסיקות חד יומיות לרבות חמשת המונומנטים ולמעשה כל המירוצים המוכרים לחובבי הענף. יש כ-35 כאלה במהלך עונה, ומלבדם יש מאות מירוצים מהדרגות הנמוכות יותר (פרו, 1 ו-2), שבהם הקבוצות רשאיות להשתתף, כתלות בהסכמת מארגני המירוצים. כעת, ה-UCI, הגוף המנהל את ענף האופניים, קבע כללים חדשים יחסית לפני מספר שנים, בכל הנוגע לקבוצות הנכללות בדרג העליון: לפי כללים אלה, 18 קבוצות יקבלו רישיון לדרג זה לשלוש שנים, על פי הישגיהן בשלוש השנים הקודמות. עוד שתי קבוצות, הנקראות וויילד קארד, יקבלו רישיון לשנה אחת על פי הישגיהן בשנה החולפת, ואחת נוספת תקבל רישיון לשנה למירוצי הוורלד טור החד יומיים בלבד, גם כן על פי הישגיה בשנה החולפת. אמנם רוב מארגני המירוצים מזמינים קבוצות נוספות על פי שיקול דעתם, אלא שמדובר בד"כ במספר קטן של קבוצות מקומיות (בגראנד טורים מדובר בשתיים). הדרמה נובעת מהעובדה שחלון שלוש השנים הבאות ייפתח בעונה הבאה.

אז מה המצב: התרשימים הבאים, הלקוחים מהאתר המצויין LanterneRouge, העוקב בין השאר אחר המאבק נגד הירידה, מציגים היטב את המצב. התרשים הראשון מתאר את תמונת המאבק ברישיון לשלוש שנים:

ניתן לראות כאן את התמונה הצמודה באיזור המקום ה-18, תמונה המערבת 7-8 קבוצות. עוד ניתן לראות כאן בבירור את מצב הביש בו נמצאת קבוצת IPT, הניצבת במקום ה-20. הקבוצה הישראלית, הניצבת למעשה במקום האחרון מבין קבוצות הוורלד טור, זקוקה לעבור שתי קבוצות לפחות על מנת להגיע לחוף מבטחים, ועל מנת לעשות זאת היא זקוקה לצבור כ-500 נקודות יותר משתיהן.

התרשים הבא מראה את תמונת המאבק על ה-WC:

למותר לציין שהתחרות הצמודה, בעלת ההשפעה האסטרטגית על העתיד של הרבה מאד קבוצות צמרת, מכניסה את כל הענף למתח. העובדה שהתוצאות הסופיות ייוודעו רק בסיום העונה מקשה מאד על תכנון העונה הבאה ותוקעת יפה את הענף. האלוף האולימפי וזוכה הג'ירו בעבר ריצ'רד קאראפאז הוא למשל אחד שיכול להיות מושפע מכך. לפי הדיווחים, האקוודורי מעוניין לחתום בקבוצת EF האמריקנית בעונות הבאות. עדיין, העובדה שהקבוצה מצוייה באיזור הסכנה, מה שאומר שהיא אולי לא תוכל להשתתף בגראנד טורים, עשוייה לטרפד את החתימה. הקבוצה, יחד עם עוד שש קבוצות אחרות (ביניהן IPT) פנו בבקשה ל-UCI לדחות את חלון השלוש השנים בשנה אחת, בין היתר בגלל ההשפעה של נגיף הקורונה על ההישגים שלהן, אך פניהן הושבו ריקם ע"י הגוף המנהל.

למה זה קרה: הסיבה למהפכים בדירוג נובעת מהפעילות המואצת של כמה קבוצות פרו טור, שהצליחו להשתחל לרשימה על חשבון קבוצות וורלד טור. הבולטת והמצליחה שבהם היא אלפסין-פניקס, הכוללת את הכוכב מתיו ואן דר פול, מאיצים מצליחים כיאספר פיליפסן וטים מרלייה, וגם כמה כוכבים בהתהוות בתחום ה-GC כמו ג'יי ויין. הקבוצה הבלגית בשנים האחרונות בחרה "ללכת בלי ולהרגיש עם", כשהוזמנה דרך קבע לכל המירוצים הנחשבים, בלי להיות מחוייבת לעשות זאת. השנה היא כבר הצהירה כי תתמודד על הרישיון הקבוע, שאותו היא גם תקבל. החובה להשתתף במירוצי הוורלד טור תדרוש מהקבוצה להגדיל את תקציבה, אשר על כן היא הוסיפה כספונסרית את חברת דקיניק (שותפת קוויק-סטפ בעבר). גם קבוצת ארקאה-סאמסיק הצרפתית של נאירו קינטאנה ו-וורן בארגי מגיעה להישגים נאים בשנים האחרונות, מה ששם אותה בעמדה מצויינת לזכות ברישיון המיוחל בעונה הבאה. קבוצת טוטאל-אנרג'י הצרפתית, הכוללת רוכבים כפטר סאגאן ופייר לאטור נראתה מצויין בעונה החולפת, מה שאמור לתת לה את רישיון ה-WC לעונה הבאה.

הבעייה בשיטה: דיברנו כאן על נקודות, אך לא ציינו איך בדיוק משיגים אותן. הטבלה הבאה מציגה זאת היטב:

מי שיעיין היטב בטבלה צפוי לקלוט במהירות כמה מהבעיות הקשות בשיטה הנוכחית: לפני הכל, מדובר במשקל הרב לו זוכים הישגים במירוצים מהדרגות הנמוכות (תחת Continental Circuit בטבלה). כך למשל ניתן לראות שזכייה במירוץ מהדרגה השנייה כמו הטרו ברו ליאון בצרפת (כן, יש כזה מירוץ) מזכה בפי שתיים נקודות מזכייה בקטע בג'ירו או בוואלטה, כשגם זכייה במירוץ מהדרגה השלישית (כאן אפילו לא ניתן דוגמאות) מזכה ביותר נקודות מקטע בכל גראנד טור. קבוצת ארקאה-סאמסיק למשל, ניצלה היטב את העובדה שיכלה לבחור לא להשתתף בג'ירו האחרון על מנת לאסוף באותה התקופה נקודות רבות במירוצים מהדרגות הנמוכות, כולל זכייה באותו טרו ברו ליאון, מה שהקפיץ מאד את הדירוג שלה. מדובר כמובן בדבר חסר היגיון לחלוטין, המעוות את סדרי העדיפויות בענף, ומזמין ביקורת רבה מכל עבר. מבקר אחד כזה היה הבוס הוותיק של קבוצת מוביסטאר, אוסביו אונזואה, שקבוצתו נקלעה אף היא לאיזור המסוכן. אונזואה טען שהוא נאלץ לבקש מאלחנדרו ואלוורדה להשתתף בכמה מירוצים פחותי ערך כאלה (כמו למשל מירוץ אתגר הר וונטו), למרות שהרוכב הוותיק מצוי בעיצומה של עונת הפרישה שלו. ואלוורדה, אחד עם הרבה קלאסה, נענה לבקשה, ולמרות שלא זכה במקומות גבוהים במירוצים, הצליח לקושש כמה נקודות, שמן הסתם לא ישנו לו בעונה הבאה.

בעייה אחרת בשיטה אפשר למצוא בצידה הימני של הטבלה, המראה ניקוד בו זוכים רוכבים באליפויות עולם, אליפויות לאומיות ויבשתיות וגם אולימפיאדות. אלא שמי שמכיר את הענף יודע שהמסגרות בהן הרוכבים משתתפים כאן הן לא הקבוצות הקבועות שלהם, אלא נבחרות לאומיות או אף קבוצות מקומיות במקרה של אליפויות לאומיות. ולפי איזה היגיון אמור להיקבע גורלן של הקבוצות במירוצים בהם הן כלל לא משתתפות? במקרים קיצוניים זה אף עלול לפגוע בערך הספורטיבי של האירוע. דוגמא מייצגת היא אליפות העולם, שזכייה בה נותנת סכום עצום של 600 נקודות. ניקח כדוגמא תיאורטית את מייקל מתיוס וקיילב יואן, הרוכבים בנבחרת אוסטרליה (שבמקרה תארח את האליפות הקרובה), אך ביום יום גם בקבוצות היריבות בייק אקסצ'יינג' ולוטו-סודאל, המתחרות על הרישיון הקבוע. ניתן לדמיין מצב בו מתיוס יחשוב פעמיים אם לסייע באליפות לחברו יואן, בידיעה שזכייה של האחרון תהווה פגיעה ודאית בקריירה שלו בעונה שלאחר מכן.

עיוות אחר בשיטה מצוי בעובדה שסך הנקודות נחשב רק מאלה שהתקבלו מעשרת הרוכבים הראשונים בקבוצה. זה קודם כל מתעדף קבוצות עם מספר קטן של רוכבים איכותיים ופוגע בקבוצות עמוקות עם סגל איכותי ורחב. מה שזה עוד אומר זה שהניקוד על הישגים של רוכבים בקבוצות עשוי להיפסל בעקבות העובדה שנעקפו ע"י חבריהם לקבוצה בדרך לעשירייה הראשונה. כך למשל הניצחון המשמח בקטע הטור דה סוויס של דאריל אימפי, הדרום אפריקאי הוותיק של קבוצת IPT, העניק לקבוצתו 60 נקודות. אך זכייתו של איתמר איינהורן באליפות ישראל מייד לאחר מכן, שהקפיצה את המאיץ הישראלי בחזרה לעשירייה הראשונה על חשבון אימפי, פסלה את הנקודות של האחרון. אותה זכייה של איינהורן אגב מדגימה היטב את מה שנכתב בפסקה הקודמת: כרוכב הממוקם גבוה ביותר בקבוצה, היה לקבוצה אינטרס שהוא יזכה באליפות. בסיום מירוץ האליפות קיבלנו בריחה של ארבעת רוכבי הקבוצה – איינהורן, גיא שגיב, עומר גולדשטיין וגיא ניב. איינהורן התרסק כ-7 ק"מ לסיום, מה שהביא לכך שחבריו עצרו והמתינו לו. יותר סביר שמדובר באקט ג'נטלמני של החברים לקבוצה, אלא שהעובדה שמדובר במאיץ הטוב מבין הארבעה, שהמתנה לו תגרור הפסד ודאי של האליפות עבור חבריו (מה שבאמת קרה) יכולה בהחלט לתדלק את תיאוריות הקונספירציה בעניין.

טענות נוספות על השיטה הן שהיא מתעדפת רכיבה הגנתית. כך למשל, רוכב הנמצא במקום החמישי לקראת סיום של מירוץ, עם סיכוי קטן להגיע לרוכבים מלפנים, עשוי לוותר על המרדף אחר המובילים, ביודעו שהוא מסכן את הנקודות שכבר מובטחות לו (או שהוא יקבל הוראה כזו ממנהלי הקבוצה). אלא שזה די נוגד את רוח הענף, לפיה אין ממש הבדל בין מקום חמישי לאלה שאחריו, לעומת ניסיון מרדף כזה, שוודאי יזכה להערכה רבה יותר גם אם ייכשל.

אז מה קורה איתנו? אם נחזור לקבוצת IPT, אז כפי שראינו בתרשימים, מצבה יכול להיות מוגדר קשה. זה למעשה שיפור לעומת המצב חודש לפני כן, שאז ניתן היה להגדירו "אנוש" – הפיגור שלה אז עמד על כ-1000 נקודות מהקו האדום. השיפור הגיע בחודש האחרון, בו הקבוצה הצליחה להשיג כמה הישגים נאים, כמו 1-2 לפוגלסאנג ו-וודס במירוץ האלפ-מאריטים, פודיום לפוגלסאנג בטור דה סוויס (לאחר שאף הוביל במירוץ הוורלד טור הזה למשך מספר קטעים), ניצחון לאימפי בקטע באותו המירוץ, וזכייה במירוץ רוט ד'אוקסיטני לוודס. ועדיין, כיצד הצליחה הקבוצה להגיע למצב הביש בו היא נתונה כעת? הגרף הזה של אתר ProCyclingStats, (אתר סטטיסטיקות אופניים המהווה תנ"ך עבור חובבי הענף האדוקים), המשווה בין מיקומי הקבוצות שבסיכון מתחילת העונה, יכול לשפוך מעט אור על מהלך העניינים:

ניתן לראות כאן שקבוצת IPT החלה במיקום סביר את העונה (רביעי מהסוף), אך כבר בשבוע ה-18 נעקפה ע"י כל הקבוצות שמתחתיה. זה קרה בעיקר בגלל פתיחת עונה זוועתית, שנבעה ממקבץ פציעות והידבקויות בקורונה, שעצרו את הקבוצה במקום, בזמן שמתחרותיה שעטו קדימה. ייתכן גם שהקבוצה מעט "נרדמה בשמירה" בכל הקשור למאבק הירידה, ולא השכילה להתאים את עצמה לשיטת הניקוד המעוותת של UCI, כפי שכמה ממתחרותיה עשו. ניתן למשל לראות בגרף את הנסיקה של קבוצת ארקאה-סמסיק, אותה הזכרנו קודם – הקבוצה הצרפתית מתחה עד לקצה את האפשרויות שהעניקה לה השיטה, כמו הויתור על הג'ירו או שליחת רוכביה לכל המירוצים האפשריים. הדבר התבטא גם בנקודות שנפסלו לה בגלל עניין העשירייה הראשונה – כרבע מסך כל הנקודות שלה העונה, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת, דבר הצפוי שיקרה כשיורים בכל התותחים. IPT השכילה לעשות זאת רק כעת, כשפיצלה כוחות בין מירוצים שונים, והצליחה לצמצם את הפער ממתחרותיה. נראה שהיא תנסה להמשיך לעשות זאת כעת בתקופה שמייד לאחר הטור, עת תשלח את מומחי הקלאסיקות שלה, ספ ואן מארק וטום ואן אסברוק, למספר מירוצי פרו טור. נקווה שיעזור.
אלא שעם כל הטענות לשיטה, צריך בסופו של דבר להביא נצחונות, והפציעות, המחלות ושאר מרעין הבישין שהקבוצה סבלה מהם הם רק חלק מהסיפור. החלק השני של הסיפור הוא שיש כאן סגל הבנוי בצורה בעייתית למדי, שרובם המכריע של הרוכבים המובילים בו עברו את שיאם. זה משתקף גם בגיל הממוצע של הרוכבים, שבמירוצים רבים היה משמעותית הגבוה ביותר מבין כל הקבוצות. ניתן לראות זאת בפירוט גילאי הרוכבים המובילים של הקבוצה – וודס (35), פוגלסאנג (37), ניצולו (33), ואן מארק (33), אימפי (37), קלארק (35), דה מארקי (36), בווין (31) ופרום (37). פרומי הוא כמובן הדוגמא הברורה והקיצונית ביותר באספקט זה – לא קשה להבין שמדובר ברוכב המציג את היחס הגרוע ביותר של עלות-תועלת בענף.

אז מה יהיה? קודם כל, לא להתייאש. הטור מסמן נקודה המצוייה מעט אחרי אמצע העונה, ויש עוד כ-40% מסך הנקודות בקופה, כך שהדברים עדיין יכולים להתהפך. אם מגמת החודש האחרון תימשך, בחסות שינוי הכיוון של הקבוצה, אזי יש סיכוי לתפוס את מי שמלפנים. עוד דרך אפשרית לגאולה יכולה להגיע מכיוון הקשיים הכלכליים של הקבוצות בענף. סיפרנו כאן פעם על כמה קשה לקבוצות להחזיק מעמד בענף, מה שגורם לרבות מהן להתפרק (האחרונה שעשתה זאת בשנה שעברה הייתה קבוצת MTN קובקה הדרום אפריקנית, שממנה הגיע ג'אקומו ניצולו ל-IPT). קצת קשה להצביע על קבוצה פוטנציאלית כזאת, אולי אסטנה, שסבלה מעט מחוסר היציבות הפוליטי בקזחסטן. במקרה כזה, IPT יכולה להתמזג עם מה שנותר מהקבוצה, בחסות הכיסים העמוקים של הבעלים סילבן אדמס, ולרשת את הנקודות שלה. לא מדובר בפטנט חדש, ולמעשה IPT (בשמה אז סייקלינג אקדמי) נכנסה כך לדרג העליון בדלת האחורית, לאחר שהתמזגה עם מה שנותר מקבוצת קטיושה. ולמי שתוהה אם מדובר בצעד לגיטימי, נענה שהכל מותר באהבה ומלחמה.