כל המרבה למספר הרי זה מסובך / עידו גילרי

הנה נגמרה לה עונת 2021/22 ולפני שמתחיל הפלייאוף כרגיל זה הזמן לסיכומים. זה הולך להיות סיכום קצת שונה – סיכום במספרים, אבל לא כאלו שיראו לכם את האור וישאירו אתכם עם וואו גדול של תובנות עמוקות לגבי מהות החיים על הפרקט ואיך בזבזתם את החיים שלכם עד עכשיו,  אלא סתם מספרים שיספרו לנו מה היה העונה הזו מזווית קצת אחרת. אפשר להגיד מספרים חסרי משמעות אולי קצת בהשראת העמוד הנהדר של עמיתנו אור מ-Insignifistats (מי שלא מכיר מומלץ לעקוב). בקיצור מי שמספרים גורמים לו לגירודים לא רצוניים מומלץ כעת לדלג בזהירות הלאה לפוסט אחר אבל אתם שאוהבים למתוח לפעמים את שריר הטריוויה הראשי – ברוכים הבאים.

בתמונה הכללית זו הייתה קודם כל עונה מלאה ראשונה מאז פרוץ משבר הקורונה. זה ללא ספק היה מאד חשוב לקברניטי הליגה בהיבט היציבות הכלכלית העתידית לנוכח ההפסדים העצומים שה-NBA התמודד איתם בשנתיים שעברו כשגם השחקנים ישמחו סוף סוף לקבל את מלוא שכרם ללא הקיצוץ המאסיבי שספגו בשתי העונות הקודמות. אדם סילבר היה נחוש להראות שהליגה יכולה לחזור לשגרה ויהי מה. היה לזה כמובן גם מחיר כשבאמצע העונה הליגה התמודדה עם גל האומיקרון שגרם להעדרויות של המוני שחקנים עקב פרוטוקול הקורונה האהוב על כולם. אז קיבלנו לא מעט משחקים חסרי ערך ספורטיבי אבל זה היה מחיר שבליגה היו מוכנים לספוג כדי להגיע לפלייאוף עם 1230 משחקים מאחורינו. בהיבט הזה למרות כל החיסורים נתוני הרייטינג הראו חזרה ברורה לשגרה ואת ההתאוששות הצפויה שגם תניב כנראה חוזי שידור שמנים חדשים. כל זה הביא לעלייה מעל הצפוי בתקרת השכר לשנה הבאה שתקפוץ ל-122 מיליון דולר. זינוק של כמעט 10 מיליון דולר וב-6 מיליון יותר מהעלייה המדורגת עליה סוכם לאחר פרוץ משבר הקורונה.

מבחינת כדורסל, יש תחושה של סוג של חילופי דורות עם קריסתן של קבוצות הגלקטיקוס בלוס אנג'לס וברוקלין כשכמעט כל קבוצה בפלייאוף מובלת על ידי כוכב צעיר וכל המתמודדים על ה-MVP בני 28 או פחות. אז נכון הווריורס חזרו לחיים אבל זו התרנגולת מטילת ביצי הזהב של סילבר שבינתיים תאפשר לאפרוחים להמשיך ולגדול. הליגה הכניסה השנה את שינוי החוקים שנועדו למנוע שחיטת עבירות (מוצא חן בעיני הטייפו אז נשאיר אותו). עד כמה זה עבד? קשה עוד להגיד, יש מגמונת של התמתנות בשריקות לפאולים בזריקה בעיקר מעבר לקשת אבל כנראה שנצטרך עוד להמתין כדי להיות בטוחים. מבחינת המגמות הכלליות של השנים האחרונה אז מהפיכת הקצב ללא ספק הסתיימה לה כששנה שנייה ברצף מספר הפוזשנים לקבוצה למשחק יורד בפוזשן אחד למשחק. ה-BFF של מהפכת הקצב הוא כידוע עידן השלוש וכאן אנחנו עדיין רואים מגמת עלייה. השנה היינו מרחק 5 זריקות לשלוש בלבד מלחצות לראשונה את רף 40% מסך כלל הזריקות מעבר לקשת. מצד שני מגמת העלייה נמצאת כבר שנתיים בבלימה – קחו הימור: הגענו לקצה ולא נראה יותר עלייה (לא הייתי בונה על ירידה בקצב הזריקה לשלוש).

טוב הבטחתי לא להתעסק בסוגיות ליבה והנה אני חופר ומתחפר…אז בלי עוד עיכובים נעבור להגדה:

605 – מאט ראיין הוא גיבור בוסטוני. כק"ב של בוסטון קולג' הוא הוביל את האיגלס לשלושה ניצחונות בול רצופים בשנים 2005-2007. ההצלחה שלו בבוסטון הובילה אותו להיבחר 3 בדראפט של 2008 על ידי הפלקונס מאטלנטה במדיהם גם הפך ל-MVP בעונת 2016. אבל גם במקצוענים ראיין הפך לשם דבר בבוסטון כשבסופרבול של אותה עונת MVP היה אחד האחראים להתמוטטות ההיסטורית מיתרון 3-28 על הפטריוטס של ניו אינגלנד להפסד בהארכה.

עשר מכות? הרבה יותר.

טוב אבל אנחנו בענייני כדורסל ובעצם זה לא המאט ריאן הנכון. רגע נתקן. הנה זה טוראי ראיין המבוקש:

ראיין שלנו מעולם לא היה שחקן גדול אבל היה לו חלום והוא לא ויתר עליו – שלושה קולג'ים שונים ושיטוטים בג'י ליג' כשחקן על חוזה דו-כיווני הקנו לו סוף סוף במשחק האחרון של הסלטיקס העונה מול ממפיס דקות ראשונות (וגם שלשה לספרים) בליגה של הגדולים.

בכך הפך מאט לשחקן ה-605 במספר שדורך על מגרשי הליגה העונה – שיא בהפרש עצום מעל ה-540 של העונה שעברה. הסיבה ברורה – פרוטוקול הקורונה שאילץ בערך חצי משחקני הליגה להתבודד לרגעים מסוימים בעונה. אבל מכיוון שבליגה לא התכוונו לוותר על משחקים העונה הוגמשו קריטריונים להחתמת שחקנים על חוזים זמנים וקיבלו זרם גועש ושוצף של שחקני ג'י ליג', זקנים חסרי מנוח, וסתם כאלו שעברו בסביבה שנקראו לדגל להשלים את הסגלים המדוללים. זה גם מביא אותנו למספר הבא.

29 – מאז שהורחב הסגל בהסכם הקיבוצי האחרון כל קבוצה רשאית לשתף 15 שחקנים ולהחזיק עוד שניים על חוזה דו כיווני. כך שאין זה דבר נדיר שבהתחשב בפציעות וטריידים קבוצה תשתף 20 שחקנים במשך עונה שלמה. אבל כאמור האומיקרון טרף את כל הקלפים השנה והגענו לספרות אחרות לחלוטין. את השיא שברו הוויזארדס והבאקס שכל אחת מהן שיתפה בשורותיה העונה 29 שחקנים שונים. זה כאמור לא היה חריג  כשבעקבות הדלתות המסתובבות הממוצע לקבוצה היה 24 שחקנים כשמהצד השני ניתן לציין את הווריורס ששיתפו 17 בלבד. אז אם נראה לכם שקרייג סורד, ג'ורדן שאקל, קאט בארבר או פאריס באס הם לא שמות של שחקני NBA תחשבו טוב טוב שוב.

97 – שיטפון לא רגיל של שחקנים מביא יחד איתו גם באופן בלתי נמנע מצוקה בזמינות של מספרי גופיות משחק. למשל תשמחו לדעת שהעונה 31 שחקנים עלו לפרקט עם מספר 8 על הגב. שזה קצת הזוי לאור העובדה שיש רק 30 קבוצות וב-2 מהן הוא הוצא מהמחזור (כן נראה מי ינחש מי הקבוצה היחידה שלא העלתה השנה 8 למגרש, לא כולל את המנועות). אם כבר היינו במספר 29 קודם אז דווקא הוא מכל המספרים בין 0 ל-45 לא ראה פרקט העונה. בתכלס אבל כזה נחשול של שחקנים הוא הזדמנות להוציא לאור גם מספרים חדשים שנשארו עד עכשיו תקועים בארון. ואם מדברים על מספרי חולצות אז איזה כיף שיש את הבוסטון הסלטיקס שתלו על תקרת הגארדן כל כך הרבה גופיות שזה מרגיש שהם תמידית ביום כביסה אבל גם יוצר תמיד דילמות לשחקנים חדשים שנאלצים להחליף את המספר שאליו היו רגילים.

הנה עוד לפני פתיחת ההעונה דניס שרודר ערך משאל בין עוקביו לגבי איזה מספר לבחור כי ה-17 ה-או כה פופולרי שלו הופרש עבור ג'ון הבליצ'ק האגדי.

זה שלח את שרודר ל-71 שדרש אוורר מאסיבי לאחר שלא יצא מהארון מאז שנות ה-60. זוכרים את מאט ראיין? אז את דקות התהילה שלו הוא בילה בגופיה 37 שהפרזנטור המוביל שלה הוא פחות או יותר סמי אוג'לי (נחשו איפה הוא בילה את רוב הקריירה). כאן אנחנו מגיעים לתומאס. לא, לא אייזאה תומאס שכל כך הרבה אוהדים ירוקים רוצים לראות חזרה בירוק אלא לברודריק תומאס שחקן הטו-ווי של הקבוצה. תומאס שרגיל לשחק עם 33 כנראה הרגיש שזה יהיה קצת חצוף לבקש להוציא את המספר האהוב עליו מפרישהלכבודו ועשה חושבים – הוא בחר בשנת הלידה שלו 97 והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שמשחק עם המספר הנ"ל על הגב.

5 – נראה לי שלא קשה לקבל את הרושם שיציבות מבחינת סגל לא הייתה מנת חלקן של הרבה קבוצות העונה. זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על פציעות וכאלו כרגיל היו לנו למכביר גם של שחקנים מובילים כמו דוראנט, סטף, דיוויס, פול ג'ורג' ועוד, כולם החמיצו משחקים רבים. שחקנים כמו גמ'אל מארי וקאווי לנארד לא ראו פרקט בכלל. לפעמים קשה לראות בכל יער האיברים התקולים מי ספג את המכה הכי קשה כל עונה. כאן קם לעזרנו אתר נחמד בשם man games lost  שעושה עבורינו את המעקב באופן די סיזיפי. ככה נראית התמונה של העונה האחרונה (ותשתדלו להתעלם מאורלנדו שכבר כמה שנים עסוקים בעיקר בביקור בחדרי ניתוח):

קשה להחמיץ כאן את הבועה הענקית המתייחסת ללוס אנג'לס קליפרס (גודל הבועה מציין את החשיבות של השחקנים שנעדרו). מכאן שזה לא אמור להפתיע אותנו שבעונה נטולת יציבות הקליפרס היו סמל לאי יציבות והקבוצה הכי בלתי צפויה בליגה. זה אולי קצת מצחיק כשמדובר בקבוצה הכי קרובה למאזן חצוי שקלעה 8890 נקודות וספגה 8888 אבל זה בא לידי ביטוי בעיקר בהמון שינויי מומנטום חדים במהלך משחקים וגם בהבדלים עצומים ממשחק למשחק. ביותר ממחצית ממשחקי הקבוצה עונה ההפרש הגיע ל-19 נקודות לפחות לטובת אחד הצדדים. אבל מעבר לכך הקליפרס היו קבוצה שיכלה בכל ערב נתון לאבד יתרון של 20 נקודות או לחזור ממנו וזו לא סתם אמירה.

נכון בעידן של קצב משחק גבוה וים של שלשות 20 הפרש זה כבר לא מה שהיה פעם ו-15 הפרש בימינו הוא בקושי הצעת פתיחה בכל מו"מ שמתנהל על המגרש על זהות המנצחת העתידית. אבל עדיין זה לא מסביר איך הקליפרס העונה חזרו לא פחות מחמש פעמים מפיגור של יותר מ-20 נקודות לניצחון (כן זה ה-5).

זה התחיל ב5.11 במשחק הממחיש הכי טוב את הנקודה כשכבר פיגרו בחוץ ב-20 הפרש מול הטימברוולבס במחצית הראשונה אבל תפסו מומנטום מטורף וניצחו את המשחק ב-20 הפרש. ואז הגיע חודש ינואר בו הקבוצה חזרה מהקבר לא פחות משלוש פעמים. הראשונה מפיגור 25 מול הנאגטס, לאחר מכן מ 24- מול הסיקסרס בחוץ רק כדי לקנח ארבעה ימים מאוחר יותר בקאמבק השני בגודלו בתולדות הליגה בוושינגטון כשהם מוחקים פיגור של 35 נקודות עם מהלך 4-נקודות של קנארד שתי שניות לסיום.

רק כדי לתת לעצמנו פרספקטיבה בכל תולדות הליגה היו רק 9 מקרים בהן קבוצה הצליחה לחזור לניצחון מפיגור של 30 נקודות (ועוד אחד בפלייאוף), 42 פעמים ועוד 9 בפלייאוף שקבוצה חזרה מפיגור של 25 הפרש (23 מתוך 51 המקרים הללו הגיעו בחמש השנים האחרונות) כששלושה מהם שייכים לקליפרס של העונה שניצלו את החזרה של פול ג'ורג' ב-29.3 מול הג'אז כדי להשלים את החמישיה של המינוס-20+.

331 – בכל חוסר הודאות ואי היציבות שחווינו העונה על המגרשים צריך לשים לב לאיים קטנים של יציבות. בתוך כל אפלת ההעדרויות שנכפתה עלינו בגין הפציעות והקוביד בלטה לה קרן שמש אחת שסירבה להיבלע. כבר טחנו עד דק את העובדה שרק חמישה שחקנים הצליחו העונה להתייצב בכל 82 המשחקים על המגרש כשמעולם לא היו פחות מ-17 אנשי ברזל בעונה מלאה. אחד מהם הוא כמובן דני אבדיה שלנו אבל את הזרקור נפנה דווקא למיקאל ברידג'ס שחקן השנה הרביעית של הסאנס. ברידג'ס שלא רק היה אחד מה"איירון-פייב" גם הוביל את הליגה בדקות משחק ובנוסף היה מועמד לשחקן ההגנה של העונה. באופן כללי הוא די מצדיק בינתיים את הארכת החוזה שקיבל (ותיכנס לתורף בעונה הבאה). הזמינות הפכה להיות סימן ההיכר של ברידג'ס שמאז הגיע לליגה לא החסיר אפילו משחק אחד. 331 משחקים (עונה סדירה ופלייאוף אחד קסום) החל ממשחק הבכורה המביך בו עלה ל-11 שניות חסרות משמעות מול המאבס ועד למשחק האחרון של העונה הנוכחית. בסקלה היסטורית זה הישג של מה בכך בטח אם חוזרים אחורה לעשורים הראשונים של הליגה אבל אפילו קרל-אנתוני טאונס לא החמיץ משחק מ-303 הראשונים שלו כולם בהרכב הפותח עד שתאונת דרכים עצרה לו את הרצף. מצד שני כשמסתכלים על שלוש העונות האחרונות תחת התפרצות הקורונה הזמינות של ברידג'ס אינה מובנת מאליה בכלל. אם נצרף לכך את העובדה שגם בקולג' בכל שלוש העונות ששיחק בוילאנובה לא החמיץ ולו אחד מ-116 המשחקים של הווילדקאטס מסתמן שיש לנו כאן איש ברזל אמיתי.  

קרן שמש עם החיוך המקסים בליגה

15– אחת המגמות המדאיגות שמסתמנת בשנים האחרונות היא משחקים שהופכים לג'ארבג' טיים אחד ארוך ומעייף. קבוצות שמוותרות על משחקים או קבוצות שתופסות ימים משוגעים. לא תמיד ניתן להפריד בין השניים אבל עובדתית לא הייתה עדיין עונה בהיסטוריה עם כל כך הרבה תבוסות במעל 30 נקודות. לא סתם אולי אחד הסממנים הראשונים לריצה המרשימה של הגריזליס שעמדה להתרחש הייתה שבירת שיא הליגה להפרש במשחק כשהשפילו ללא רחם (ואפילו בלי ג'ה מורנט) את התאנדר המטנקקים 79-152. אם כבר טנקינג אז בפורטלנד החליטו לעשות העונה ריבילד סביב לילארד הפצוע שלח את מקולום לפליקנס ובנו על  בחירת לוטרי שתעזור להם להשיג את המטרה. הכל טוב ויפה רק מה אנפרני סיימונס הצעיר להט ויחד עם ג'וש הארט שהגיע מהפליקנס הובילו את הקבוצה לארבעה ניצחונות רצופים עד לפגרת האולסטאר. במרחק לא גדול מהמקום ה-10 המוביל לפליי-אין ועם לוח המשחקים הקל ביותר בהפרש ניכר כשמעליהם שורה של קבוצות מקרטעות קברניטי פורטלנד הבינו שיש להם בעיה.

תקראו לזה טנקינג, תקראו לזה שמירה על בריאות שחקני העתיד, זה לא משנה כי מה שקרה מכאן ועד סוף העונה הוא פחות או יותר מבצע הימלטות מאימת הפלייאוף כשכל מי שהראה ניצוצות של יכולת גילה די מהר את רשימת הפצועים. מפגרת האולסטאר הבלייזרס ניצחו בשני משחקים בלבד כשהם מפסידים את 21 האחרים כולל כל 11 האחרונים בעונה. זה לא בא בלי תג מחיר כבד לערך הספורטיבי של המשחקים. 11 מההפסדים הגיעו ב-30 נקודות או יותר כשהבלייזרס מסיימים את הרצף שאחרי האולסטאר ב22- בממוצע למשחק. אף קבוצה בהיסטוריה לא הפסידה יותר מ-10 משחקים בעונה בהפרש של 30+ כשהיחידים שהגיעו לשם הייתה הדנבר נאגטס המזעזעים של 1990/91 שחטפו על הראש 131 נקודות במשחק. פורטלנד של לפני האולסטאר לא הייתה סמל לבריאות או תשוקה למשחק אז תוסיפו ל-11 מאז האולסטאר עוד 4 תבוסות ב-30+ מחלק העונה המטרים ונקבל מספר שיא של 15 השפלות 30+. משהו שכנראה לא נראה עוד הרבה זמן ואפשר רק לקוות שמה שלילארד אמר לאוהדים לפני המשחק האחרון הוא נכון: "זה לא ימשיך".

גורים שננטשו מחפשים בית חם

41 – אם כבר אנחנו בענייני חוסר תפקוד אז קשה היה להחמיץ העונה את ההתרסקות המדהימה והרועשת של הלייקרס. הררי מלל כבר נכתבו בנושא אבל יש נתון אחד שקשה להתעלם ממנו שמצביע בעיקר על חוסר סובלנות ו/או רצון לתת לקבוצה זמן להפוך ל…קבוצה. עובדה שמן הסתם קשורה בחלקה למאמן שלא הצליח לבסס את מעמדו וכבר שילם את המחיר, ולא פחות לזה שכקבוצת גלקטיקוס מדובר באוסף כוכבי עבר שאין לו כבר סבלנות לסבלנות. אז ככה – ב-82 משחקים הלייקרס השתמשו העונה בלא פחות מ-41 הרכבים פותחים שונים. יש שיגידו פציעות אבל לשכנה העירונית היו עוד יותר פציעות והם השתמשו רק ב-26 הרכבים שונים. יותר מזה הקליפרס אולי העלו 26 הרכבים שונים אבל שלושה מהם סגרו יחד חצי מהעונה ולהרכב הכי נפוץ היו 16 משחקים יחד על הפרקט. בלייקרס לעומת זאת לא ראינו אף הרכב פותח יותר מ-7 משחקים כשלא פחות מ-16 שחקנים מקבלים את ההזדמנות לעלות בחמישיה. מה שנקרא – יאללה בלאגן.

256 – השנה הייתה תחושה כאילו הכדורסל הריכוזי סופג מכות. בול הוגס ידועים לשמצה כמו ווסטברוק או הארדן התקשו למצוא את המשחק שלהם. לילארד וביל ישבו פצועים בצד. טרה יאנג הצהיר שהעונה הרגילה משעממת אותו ונלחם על חיי הפלייאוף שלו ורק לוקה עשה את הקסם של לוקה. המועמד המוביל ל-MVP הוא שוב ניקולה יוקיץ' שמוביל כדורסל המבוסס על הנעת כדור בדיוק כמו המפלצת מהמפרץ שהכריזה על שובה לזירה. האם זה סימן לתחילתו של עידן חדש – עידן המסירה. בואו נראה, 256 מסירות למשחק הוא המספר הנמוך ביותר לקבוצה ב-NBA העונה. קחו שנייה לחשוב מי הקבוצה האגואיסטית.

 זה אינו מספר יוצא דופן לכשעצמו. בעונת ה-MVP של ראסל ווסטברוק הת'אנדר מסרו בממוצע 255 מסירות למשחק, הרוקטס של הארדן שנה מאוחר יותר עמדו על 254. העונה התואר של הקבוצה הכי פחות מוסרת שייך לאלופה מילווקי באקס שבעונת האליפות רשמו מסירה אחת פחות למשחק. אם נראה לכם שזה מקרה בודד אז יש עוד שתי קבוצות שמוסרות פחות מ-260 פעמים למשחק האחת היא הקבוצה עם ההתקפה השניה ביעילותה בליגה – האטלנטה הוקס והשנייה היא המועמדת הבכירה לאליפות והפיינליסטית של העונה שעברה הפיניקס סאנס. יוטה ג'אז, הקבוצה עם ההתקפה הקטלנית ביותר בליגה העונה נמצאים במקום הרביעי מהסוף עם 266 מסירות למשחק. בכלל חמש ההתקפות היעילות בליגה (יוטה, אטלנטה, ממפיס, מילווקי ופיניקס) נמצאות בין 7 הקבוצות הכי פחות מתמסרות ורובן משחקות כדורסל מהנה לצפייה. יש לנו כאן בעיקר הוכחה נוספת שיש הרבה יותר מדרך אחת "נכונה" לשחק כדורסל וזה לא רק עניין של למסור אלא גם של למסור למצבים שאפשר לעשות מהם נקודות.

שבו בצד ואל תפריעו

47 – לא נוכל לסיים בלי לתת קצת את הבמה לקבוצה שהייתה מעל לכל השאר העונה, זו שיש לה עסק בלתי גמור ונראה שהם לא מתכוונים ללכת לשום מקום בלי לסגור אותו. כריס פול נפצע לפני האולסטאר כשהסאנס נראים נהדר ביתרון 6.5 משחקים על שאר הליגה וישר התחילו החישובים האם הסאנס יצליחו לשמור על המקום הראשון. בפיניקס לא התרשמו, רצו ל4-11 בלעדיו כשהפער מהשאר רק גדל ומאפשר לדומם מנועים עד סוף העונה.

הסאנס נראו מאד מפוקסים העונה ולא נתנו לפציעות או הסחות דעת אחרות להוריד אותם מהמסלול. זה בא לידי ביטוי בלא מעט מקומות אבל גם בעובדה שאם אתה רוצה לנצח אותם אז אל תבוא בפיגור לרבע האחרון. 47 פעמים העונה הסאנס נכנסו מובילים לרבע המכריע, 47 פעמים הם סיימו את המשחק כשידם על העליונה. זו לא פעם ראשונה שזה קורה שקבוצה לא שומטת יתרון בכניסה לרבע האחרון. מאז שנת 2000 זה כבר קרה פעמיים: הלייקרס של עונת הבועה היו 0-43 כשהם הובילו בכניסה לרבע הרביעי, הקאבס של 2017/18 היו 0-39. מעבר למכנה המשותף הברור של שתי הקבוצות יש הבדל מובהק נוסף ביניהן לבין הסאנס: הלייקרס של  2019/20 היו 16-7 כשנכנסו לרבע האחרון בפיגור, הקאבס של 2017/18 32-8. מה עשו הסאנס העונה כשסיימו את הרבע השלישי בפיגור? הם הצליחו לנצח בחצי מהמקרים ולסיים 17-17.  מי הקבוצה האחרונה לסיים במאזן לא שלילי כשהיא נכנסת לרבע האחרון? הווריורס של 2015/16 שסיימו עם 7-10. הסאנס כמובן לא באותה סקלה כשהווריורס מאותה עונה היו 1-61 כשהם מובילים אחרי שלושה רבעים אבל בפיניקס ירצו לסיים אם ניצחון אחד יותר ממה שהווריורס ההם הצליחו להשיג בפלייאוף. ואם לא השתכנעם עד עכשיו כמה הסאנס היו יציבים העונה אז קחו:

אחרי שנתאושש מליל הסדר הפלייאוף מתחיל בשבת ונשאיר את כל מה שהיה בעונה הסדירה מאחור. כך שנותר רק מספר אחד נכסף שמעניין את כולם – 16 (ועוד אחד לקבוצות הפלייאין) שיהיה לכולנו  פלייאוף מרתק ומהנה

חג שמח וחסל סדר סיכום עונה כהלכתו.

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  3. אבי טרכטמן

    15 אפר 2022 09:24:08

    קודם כל, כתבה נפלאה עם המון השקעה.
    שנית, אולי אני טועה (אני אחרי שלוש וודקות) אבל אני לא הבנתי את המספר 15, אבל אם אני מבין נכון, הוא כן קשור הרמטית למספר 605.
    הנה העניין, עד לפני חצי עשור בערך, בשביל לעבור על כל שחקני הנ.ב.א באתר הסטטיסטיקה הרשמי של הנ.ב.א, הספיקו 9-10 מסכים, עם 50 שחקנים למסך, בשנים האחרונות מדובר על 12-13 מסכים. וזה הרבה יותר מדי.
    אני חושב שחלק גדול מאד מהבעיות של הליגה ייפתרו אם הם לא ירשו יותר מאשר 10-11 מסכים, כלומר מקסימום של 550 שחקנים, או כ 18 לקבוצה.

    1. עידו גילרי

      15 אפר 2022 09:27:29

      לא הבנת – כי לא ברור מה המספר?
      אבל כן יש קשר הדוק בין השניים. מסכים.
      זה חלק מ-cba האחרון (ומן הסתם עכשיו הקורונה)

  6. גיא רוזן

    15 אפר 2022 09:46:02

    עכשיו שמעניינים שברומו של עולם (והעולם הבא) מאחורינו,
    אפשר לחזור ולהתעסק בזויות –
    .
    ברידג'ס מאמי, לא רק ששיחק בכל משחק. הוא שיחק הרבה דקות (הכי הרבה בליגה העונה),
    באותן דקות הוא נתן מאמץ אדיר (עבר את המרחק הגדול ביותר לצד usg נמוך, מה שמלמד על השקעה אדירה בעיקר בצד האפור של המשחק),
    ואת אותן דקות "אפורות" הוא בילה כאשר מולו בדרך כלל כוכב היריבה.
    (שמת לב שאימצתי את "מאמי"? הרוויח את זה ביושר, הילד).
    .
    אם ביציבות עסקינן,
    אז הסאנס. בדיאגרמת המשחקים שהוחמצו ניתן לראות בבירור שהסאנס בטופ 10 הן בכמות והן באיכות המשחקים שהוחמצו בעקבות פציעה. ועדיין, עונה של 60+ כאשר את המקום הראשון בליגה הבטחנו שבועיים לפני סוף העונה.
    .
    (חמסה, חמסה, חמסה)
    .
    תודה, עידו. פוסט אדיר!

      1. גיא רוזן

        15 אפר 2022 09:56:09

        עד שסוף סוף הסאנס נותנים לי על מה לכתוב,
        אני צריך להתאפק???
        אתה יודע איך קינאתי באותה "זחיחות אוהד" נפלאה שהציפה את האתר בתקופת השיא של האחים ספלאש?
        זה כל כך נדיר שקבוצה שאתה אוהד הופכת מיוחדת,
        אין ברירה,
        צריך לחגוג גם אם "כגודל הנפילה".

    2. עידו גילרי

      15 אפר 2022 10:09:16

      המשחק שלנו מבוסס פיק אנד רול – כך שיש הרבה חסימות ותנועה אבל הכדור בעיקר אצל שחקן אחד רוב ההתקפה.

  13. ירושלמי

    15 אפר 2022 11:55:53

    לגבי 256 – בתור אחד שמשחק כדורסל מדי פעם,לשחק עם כאלה שמחזיקים את הכדור רוב הזמן ועושים טובה כשהם מחליטים למסור זה פשוט סבל צרוף,ג"כ גורם לשחקנים ישר לזרוק או לנסות להוכיח את עצמם ולעשות שטויות כי הם יודעים שאם הם ימסרו את הכדור אז הסיכוי לקבל אותו בחזרה מאוד נמוך(בוויזארדס זה ממש בולט).
    קיצר,מאוד מפתיע שיש לא מעט קבוצות בטופ של הליגה שמשחקות בסגנון הזה.

    2. thog

      15 אפר 2022 15:04:32

      זה לא כזה הבדל גדול בין הקבוצות. מדובר כאן על טווח של כ2.5 עד 3 וקצת מסירות לפוזשן. אני מניח שהרבה מזה הוא בכלל ביטוי של התקפות מעבר וריבאונדים התקפיים, ואין הבדלים משמעותיים במיוחד בכמות המסירות של קבוצות בהתקפת חצי המגרש בליגה.

  14. דה שוט

    15 אפר 2022 12:58:11

    טור מעולה גילרי – מיספרים באמת מעניינים. היה כיף לקרוא.
    מעניין שההתקפות היותר יעילות (רובן) – מוסרות הכי פחות. רק מחזק טענות שהועלו כאן בעבר שמיעוט מסירות לא מעיד בהכרח על "איגואיזם" ובוודאי שלא פוגע בהכרח ביעילות של ההתקפה.

  16. פחית שימורים צמיגית של Ljos

    15 אפר 2022 13:30:39

    הולי אייסי גרין, באטמן! 331 משחקים?
    .
    איך קבוצה עם 29 שחקנים (זה רוסטר של שחקני הגנה בפוטבול, מה כדורסל קשור למספרים האלה?) פתחה עם פחות הרכבים שונים מהלייקרס?
    .
    ה-5 וה-15 נראים לי קשורים מאוד אחד לשני. מצד אחד, אם 15 הפרש הוא בקושי הצעת פתיחה, זה פחות מרגש לראות תבוסה של 30 הפרש. מצד שני הקצב והשלשות גורמים לכך שפערים גדולים בין הקבוצות (ככה זה שאין מי שינסה בשביל ג'ניפר) יכולים בערב נתון להיראות הרבה יותר גדולים ומנופחים.

    1. פחית שימורים צמיגית של Ljos

      15 אפר 2022 13:46:26

      דרך אגב, ההייטאואר היחיד שאני מכיר שהיה שחקן פוטבול הוא מוכר פרחים שהפך להיות שוטר חביב שמשום מה נכנס למשטרה דרך תוכנית מיוחדת לריג'קטים (מסיבות שאני לא מצליח לזהות מלבד נוחות עלילתית). יש באמת שחקן פוטבול בשם הזה והאם הגנטיקה שלו הרגישה שעם שם מחייב כזה הוא יצא במימדים של שחקן פוטבול ויהי מה?

    2. עידו גילרי

      15 אפר 2022 13:57:22

      איי סי גרין לא פוקח עין בשביל 331.
      אכן גם כאן יש מן הסתם קשר כי שחקנים שהיום הם כאן ומחר שם לא ממש אכפת להם ההפרש.
      ובאמת איך אומרים ג'ניפר בלואיזיאנית.

  19. מנחם לס

    15 אפר 2022 23:47:39

    כמעט החמצתי את הפוסט. אני שמח שממש לפני שזזים לסדר, נתקלתי בו.
    מצויין.
    41 הרכבים פותחים ללייקרס…מעניין כמה אפשרויות של 5 שונים אפשר ליצור מ-8 מספרים (5 פותחים ו-3 שהם ברוטציה)

  21. Yinon Yavor

    17 אפר 2022 00:45:54

    תודה. רק עכשיו ראיתי. מי עוד הפריש את המספר 8 חוץ מהלייקרס?
    הציטוט שהבאת שם על שרודר נראה מוזר: "כל סיפרה חוץ מ 8 תהיה הראשונה עבור הסלטיקס". הבנתי לא נכון או שהכתב הזה ממש לא בכיוון?

    1. עידו גילרי

      17 אפר 2022 08:57:14

      הוא התכוון למספרים ששרודר שם כאופציה(digit זו לא בדיוק הבחירה הנכונה לתיאור…): 96, 80, 84, 71, ו-8.
      ולגבי מי עוד היה 8 מספיק טוב שיתלו את החולצה שלו אז הוא עדיין מטביע -כל שנה:
      https://youtu.be/NLQHFkiTGDs

  22. ירון, החלום

    17 אפר 2022 07:44:54

    בס"ד
    תודה רבה.
    פוסט נהדר. לחיי המספרים.
    הלייקרס הזוי, וגם מדגיש שיש גם למאמן חלק מסויים בכישלון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט