אחד על אחד 2021 (4) – ג'ה מוראנט נגד לאמלו בול/ עידו ישראל VS רותם אלרן

שחקןדקותמהשדה
(אחוזים)
מהשלוש
(אחוזים)
מהעונשין
(אחוזים)
ריבאונדים
(התקפה)
אסיסטיםאיבודיםחטיפותחסימותעבירותנקודות
ג'ה מוראנט32.66.8/15.2
(44.9%)
1.2/3.8
(30.3%)
4.3/5.9
(72.8%)
3.1 (0.9)7.43.20.90.21.419.1
לאמלו בול28.85.7/13.2
(43.6%)
1.8/5.1
(35.1%)
2.5/3.2
(75.8%)
5.9 (1.2)6.13.21.60.42.715.7

ישראל: היום נדבר על שניים מהפוינט גארדים הצעירים הכי טובים ומוכשרים שיש כיום, לאמלו בול וג'א מוראנט. הבחירה שלי היא במוראנט, הפוינט גארד הצעיר אשר בשנתיים הראשונות שלו בליגה מספק עונות נהדרות ברמה האישית והקבוצתית ומוביל את ממפיס לגבהים שעם הסגל מסביבו הוא לא אמור להתקרב אליהם. הגריזלי לקח סגל מוכשר אך בינוני מסביבו והוביל אותו שנתיים ברצף לפליי-אין, ואף השנה ניצח את הווריורס בפליי-אין והגיע לפלייאוף לאחר עונה סדירה נהדרת של 38 ניצחונות לעומת 34 הפסדים, כל זה בקונפרנס הצפוף, החזק, והמוכשר יותר. נזכיר, לעומת מוראנט, לאמלו הגיע רק למקום העשירי במזרח, נחל תבוסה אדירה של 27 הפרש במשחק הפליי-אין וכל זאת לאחר עונה נחותה משמעותית של 33 ניצחונות לעומת 39 הפסדים.

אחרי שהתחלנו לסקור את הצד הקבוצתי של ההשוואה בואו נסתכל על הצד האישי שלה. מוראנט, אשר מבחינתי הרבה יותר מגוון התקפית, בעיקר בגלל היכולת שלו לייצר לעצמו ברמה שרוב שחקני הליגה היו רק חולמים עליה, מתעלה על לאמלו ברוב הקטגוריות ההתקפיות. הוא אתלט אדיר ועדיף משמעותית על לאמלו, בעל דריבל קטלני מהטופ של הליגה, אבל דבר שאני רוצה להתעכב עליו זה הרמה שלו כפינישר בצבע. ב-83% מהסיומות של מוראנט בצבע יש עליו שומר צמוד ולמרות זאת, מתוך 7.5 ניסיונות לסיומת בצבע על שומר צמוד או צמוד מאוד הוא קולע ב-49.9% מתוכם. מן הצד השני לאמלו שמנסה רק 4.9 לייאפים או סיומות בצבע על שומר צמוד או צמוד מאוד המהווים 78% מהניסיונות שלו בצבע, קולע מאותו טווח ב-48.9 למרות הווליום הנמוך. כל הפערים עלולים להיראות כקטנים (חוץ מהפער המשמעותי בווליום), אך כשמסתכלים על התמונה הכוללת של כל הפערים יחדיו מתגלה לנו הפער בין מסיים על כמו ג'א, לבין מסיים טוב כמו לאמלו. ביחד עם הדריבל, והאתלטיות (וגם הפליימייקינג שעוד נדבר עליו) מתגלה לנו שחקן הרבה יותר מוכשר ומגוון התקפית, וביחד עם ההוכחות בשטח שקיבלנו מ-ממפיס בשנתיים האחרונות, קשה לי לראות איך אפשר לתעדף עליו את לאמלו.

אלרן: קודם כל, חשוב לי להתייחס להבדל בניסיון ביניהם – השנה האחרונה של לאמלו הייתה הראשונה שלו בליגה לעומת כך שזו הייתה השנייה של מוראנט, על הנייר זה לא הבדל משמעותי במיוחד, אך אצל לא מעט שחקנים יש קפיצה משמעותית לאחר עונת הרוקי, וגם בתוך עונתו הראשונה של לאמלו הוא הראה יכולת מרשימה מאוד, ולאחר תקופת הסתגלות בת 20 משחקים שבה עלה מהספסל והעמיד ממוצעים של 12.2 נקודות למשחק לצד 6.1 אסיסטים ו-5.9 ריבאונדים, ממוצעים לא רעים בכלל לרוקי בפני עצמם, הוא קיבל את ההזדמנות בחמישייה ולא אכזב עם 18.1 נקודות ביעילות משופרת, 6.2 אסיסטים ו-5.9 ריבאונדים. גם בנושא הקבוצה שסביבו קשה לומר שממפיס העונה הייתה חלשה משארלוט כשיונאס ולנצ'ונאס, קייל אנדרסון, דיאנתוני מלטון, דילון ברוקס, ברנדון קלארק וטיוס ג'ונס מהווים סגל משלים נחמד גם אם לא מרשים מאוד (ובנוסף לאלו יש גם את ג'ארן ג'קסון ג'וניור שהיה פצוע לחלק משמעותי מהעונה) ומעל כל אלו, ג'ה שיחק תחת מאמן שבלט מאוד בשנתיים הראשונות שלו עם הקבוצה, טיילור ג'נקינס.

ועכשיו, להשוואה בין היכולות של השניים – ג'ה פינישר מרשים מאוד ואי אפשר להכחיש את זה, אך זה גם עלול לעמוד לרעתו בעתיד, כשלא מעט פעמים אנחנו רואים רכזים זריזים עם הסתמכות כבדה על אתלטיות (ראו ערך דריק רוז) נוטים להיקלע לבעיית פציעות או לדעוך בהתאם לדעיכתה של היכולת הפיזית שלהם. דיברת על הפליימייקינג של מוראנט כגורם המבדיל אותו מבול, והתייחסות כזו היא לא נכונה בעיניי כשלאמלו הציג ניהול משחק ושליטה בהתקפת הקבוצה ברמה גבוהה שלא הרבה שחקני שנה ראשונה מסוגלים לה, כך שבעיניי הם יחסית שקולים בעניין זה. מעבר לסיומת שג'ה מציג ומתעלה על זו של לאמלו ומעבר לניהול המשחק, שכפי שציינתי הוא מאוזן בעיניי, במשחק שלו יש יותר חורים משמעותיים, והבולטים שבהם הם קליעה והגנה.

רמת הקליעה שמוראנט הציג בשתי העונות הראשונות שלו בליגה הייתה מתחת לממוצע, והעונה הוא קלע ב-30.3% מעבר לקשת על 3.8 זריקות בממוצע למשחק מאזור זה. מנגד, הרכז הגבוה של ההורנטס קלע באחוזים טובים משמעותית מאלו של ג'ה, וב-31 המשחקים שבהם פתח בעונה הראשונה שלו ב-NBA הוא זרק 5.6 זריקות משלוש שאותן קלע ב-37.9%. צורת הזריקה שלו היא לא קונבנציונלית, אבל בינתיים היא עובדת. נקודה מעניינת נוספת לגבי הקליעה של בול היא ההתפתחות שהוא הראה בתחום זה, לאחר שבאוסטרליה הציג בחירת זריקות מפוקפקת הן מתוך ומחוץ לקשת, דבר שהתבטא בין השאר באחוזים נמוכים שלא ייצגו את הרמה שלו באספקט זה, ובעונה החולפת נראה שהוא מצא את האיזון הנכון בקושי הזריקות וביכולת שלו לקלוע אותן, וזה מבדיל אותו מג'ה בתחום חשוב של המשחק.

הדבר השני שציינתי קודם לכן הוא היכולת ההגנתית, וגם שם יש לו יתרון משמעותי על פני יריבו, ושם זה לא תלוי בכישורים בלבד – המסגרת הפיזית של לאמלו מבדילה אותו ממוראנט בקטגוריה הזאת, כשאמנם הוא עדיין רזה ולא פיזי במיוחד במשקל 82 ק"ג על 2.01 מ', אך הגובה שמצטרף אל הזריזות צפוי לאפשר לו לשמור על רוב הרכזים הבולטים בליגה, וכשיוסיף מעט מסה יוכל לשמור על עמדות נוספות. המסגרת שלו והפוטנציאל הפיזי הם לא הכל בנוגע להגנה שלו, כשהוא גם הראה אינסטינקטים מצוינים לאיתור קווי מסירה.

אני חושב שהגריזלי הוא הבטחה גדולה ללא ספק, אבל לאמלו הראה את היכולת והפוטנציאל להגיע לרמות גבוהות ממנו, ולאורך זמן בבנייה של קבוצה לעתיד, גם הקרוב וגם הרחוק, אני אעדיף את לאמלו על פניו.

ישראל: סלח לי אבל אני ממש לא מסכים עם רוב הטיעונים שלך. ראשית, גם אם הסגל המשלים של ממפיס עדיף על של שארלוט, הפער בין הסגלים קטן עד זניח ואילו הפער בתוצאות על הנייר משמעותי ביותר. שנית, לגבי טיעון הפציעות, קשה לי לראות איך אפשר לייחס פציעות למוראנט אשר החסיר רק 15 משחקים ב-2 העונות הראשונות שלו בליגה, רובם עד כולם עקב דברים זניחים. אצל השחקנים שאתה העלית היו סימנים מוקדמים לפציעות אך אצל ג'א, אשר משחק כמות סבירה ובריאה של דקות ולא הראה ניצוצות של אי בריאות מאז ומעולם, אין שום סיבה להעלות את החשד הזה.

לגבי הטיעון שלך על היתרון של לאמלו מחוץ לקשת, הטיעון שלך עצמו נכון, לאמלו בהחלט עדיף נכון לעכשיו מחוץ לקשת, אך אני לא מסכים על ההשפעה של זה על ההשוואה באופן שאתה מייחס לה בעקבות כמה דברים: הדבר הראשון הוא הטכניקה שלו בזריקה, שאתה הסכמת איתי שהיא לא קונבנציונלית, מה שאמנם עבד עד עכשיו אך עלול בסבירות גבוהה לנטות לאי יציבות או לקריסה של ממש באחוזים. הדבר השני הוא הפציעה בשורש כף היד במרץ, שלאחריה הוא נאלץ לשבת כמעט חודש וחצי בחוץ, לאחר שהוא חזר מהפציעה שהייתה צפויה לפגום לו בזריקה, בכל זאת פציעה בשורש כף היד הוא קלע עד סוף העונה באחוזים מחפירים של 24.4% מ-3. שני הדברים הללו מפריעים לי לתת ללאמלו את האדג' אפילו על הקליעה מ-3, אך גם אם יישאר באזורי ה-35.5% הסבירים ולא יותר שבהם הוא קלע העונה זה לא אחוז מספיק גבוה כדי לשמש אקס פקטור נגד ג'א שעדיף עליו בכל שאר האספקטים בהתקפה.

ביחד עם מה שאמרתי עד עכשיו ועוד אגיד בהמשך, הטיעון שהכי הפריע לי הוא ההגנה. אני לא מאמין שלאמלו עדיף על ג'א הגנתית בשום צורה, אלא להפך. הגריזלי זריז יותר ואתלטי יותר באופן משמעותי, נכון להיום הוא גם חזק יותר (אם אתה מאמין שהוא יתחזק משמעותית אז אני מחכה בקוצר רוח ואשמח לראות את זה אבל נכון לעכשיו זה לא המצב), וקולעים עליהם באחוזים דומים עד זהים בכל הטווחים. בעזרת הנתונים הפיזיים, הזריזות והאתלטיות שלו, מוראנט הראה הגנה טובה עם עבודת רגליים נהדרת כאשר הוא מייצב את מעמדו כשומר אחד על אחד טוב או אפילו טוב מאוד. בעקבות אלו קשה לי להוכיח שמוראנט שומר עדיף בהרבה על יריבו להשוואה אך זה בטח לא ההפך כמו שאתה טוען והיתרון בצד ההגנתי (בפער גדול או קטן – זה נתון לוויכוח) הוא לגמרי של מספר 12 בתכלת.

לגבי הפליימייקינג, האזור בו אתה טוען שהם שווים ואולי בצדק, אני טוען שהסטטיסטיקה שאנחנו יכולים לחלץ מראה בכולה יתרון למוראנט. המדד הפשוט ביותר, אסיסטים מראה יתרון ממוצע למשחק של 1.3 לטובת מוראנט אך ישנם עוד כמה מדדים שמראים את אותה התוצאה. כשמוראנט על המגרש, 4 השחקנים שלצדו קולעים 60.4 נקודות בממוצע למשחק, כשלאמלו נמצא על המגרש חבריו לקבוצה קולעים רק 51.8 נקודות. עוד מדד הוא הנקודות של הקבוצה למאה פוזשנים, כשמוראנט נמצא על המגרש הקבוצה שלו קולעת 114.7 נקודות על כל מאה פוזשנים, וכשהוא יושב בצד הם קולעים רק 105 נקודות בממוצע על אותה הכמות של פוזשנים, פער אדיר של 9.7 נקודות. אצל לאמלו, לעומת זאת, הסיפור שונה לגמרי כשכמות הנקודות על כל מאה פוזשנים כשהוא משחק או יושב על הספסל היא זהה ועומדת על 108.7, אין אפילו לא הבדל קטן. הנתונים האלו עוזרים להראות שגם בפליימייקינג, הדבר שלאמלו עושה הכי טוב, מוראנט שווה לו אם לא עדיף עליו, ואם עד עכשיו לא הייתה החותמת הסופית על עדיפותו הבלתי מעורערת של טאמטריוס ג'מאל מוראנט בפן ההתקפי המצטרפת לעדיפות או השוויון בפן ההגנתי בפסקה הקודמת היא הגיעה עכשיו. התקפה מגוונת, יעילה וטובה משמעותית ביחד עם הגנה עדיפה, אני לוקח את ג'א מוראנט כל יום בשבוע, ומבלי למצמץ.

אלרן: דיברת על כך שמוראנט כמעט ולא החסיר משחקים, וזה נכון, אך גם ציינת דבר שהוא מדויק חלקית באמירה שהיו סימנים מקדימים לפציעות של שחקנים כמו רוז, וקשה לומר את זה – רוז החמיץ 6 משחקי עונה סדירה בשלוש עונותיו הראשונות, ווסטברוק שיחק בכל משחק בחמש עונותיו הראשונות וגם וול הראה מספר עונות בריאות מאוד במהלך הקריירה, כך שמעבר להסתמכות על האתלטיות לא היה גורם מתריע לפציעות החוזרות ונשנות שפגעו במהלך הקריירה של שחקן כמו רוז. אני מאוד מקווה שג'ה יצליח להישאר על המגרש לאורך הקריירה, אבל הדמיון שלו לשחקנים האלו והנטייה שלו ללכת ראש בראש מול שחקנים גבוהים, כבדים וחזקים ממנו עלולה לעלות לו ביוקר בשלב מאוחר יותר בקריירה, לעומת לאמלו שלא משעין את מירב המשחק שלו על היבט פיזי מסוים אלא פורש אותו על תחומים רבים, מה שעשוי בסופו של דבר להביא להמשכיות של רמת משחק גבוהה ויציבה למשך פרק זמן ארוך.

אני מאוד לא מסכים עם חלק גדול מהנקודה השנייה שהעלית. דבר שבול הראה עוד באוסטרליה הוא היכולת לקלוע באחוזים יציבים כשבחירת הזריקות שלו מתאזנת, דבר שקרה באוסטרליה והמשיך בקו רציף ומעודד העונה. לרוב שברים לא נוטים להיות פציעות חוזרות, וסביר להניח שהשבר לא פגע במכניקת הזריקה שלו או ביעילות שלה בפועל, אלא היה שם עניין של חזרה לכושר משחק מלא לצד הסתגלות מחודשת. לא מעט שחקני שנה ראשונים חווים היתקלות ב"קיר" באמצע העונה או לקראת סופה, כשהם לא רגילים לכמות המשחקים או לאינטנסיביות של הליגה, וייתכן שקרה מקרה כזה גם כאן, ושפיטה של שחקן לפי רצף קצר של משחקים לאחר פציעה היא דרך מאוד מפוקפקת להשיג הערכה נכונה עליו.

אני נוטה להתנגד גם לסעיף האחרון שהזכרת בין הטיעונים שלך. מעבר לכך שהפציעה ורצף המשחקים האחרון בעונה פגע במומנטום מאוד חיובי שבול צבר לאורך העונה, הגריזליס היו קבוצה התקפית עדיפה ולא רק בזכות ג'ה – היה להם את אחד משחקני הצבע הדומיננטיים בליגה במהלך העונה (ולאנצ'ונס), שחקנים שמסוגלים לרווח את הפרקט ושיטת משחק שיותר הותאמה למוראנט. לאמלו לא נהנה מאותה הסיטואציה, וניתן לראות זאת גם בכך שהיה שלישי בקבוצה בכמות הזריקות הממוצעת למשחק.

הקבוצה צפויה להתבגר ולגדול סביבו, והשתפרות מצדו עשויה מאוד להגיע בעונת הסופמור שלו בליגה, כך שגם זה לא אמור להדאיג לגביו. יכולת יצירת המהלכים של לאמלו שיפרה את הקבוצה עשרות מונים במהלך העונה, ואמנם ג'ה הרשים כמוביל כדור ומנהל משחק אצל הגריזליס בשתי העונות האחרונות, אך לאמלו הראה תעוזה בתחום הזה, ואפילו חשוב ממנה, הוא הראה יכולת לבצע מהלכים קשים שמשתווים לרמת תעוזה זו.

יש לבול הרבה פחות חורים במשחק כרגע, ובעתיד הפער בקליעה ביניהם יכול להפריד אותם, כפי שאנחנו רואים את ווסטברוק של השנים האחרונות, סקורר מוכשר בצבע ומוסר טוב, לא משתווה לשחקנים בטופ של הליגה בשל המחסור בקליעה והעובדה שהוא לא מהווה איום, מה שגורם להגנות להצטופף ולהקשות עליו ועל קבוצתו אפילו יותר, ומצב דומה (גם אם שונה באלמנטים מסוימים) עלול להבדיל את לאמלו מג'ה, ובנוסף לתחומים אחרים בהם הוא משתווה לו כרגע או מתעלה עליו כשביניהם שנה משמעותית של זמן משחק בליגה, לאמלו צריך להיות הבחירה לשחקן שיבנו סביבו לקראת העתיד.

Loading…

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. שניהם מצויינים שלא יהיה ספק, אבל לדעתי הפוטנציאל של מוראנט גבוה יותר. פוטנציאל של סופרסטאר ללא ספק.
    ציפיתי לקפיצת מדרגה שלא קרתה העונה בגלל שמעון והפציעה. אני לא דואג מהקליעה שלו יש לו אופי טוב והוא חיית אימונים, תוסיף על זה אתלטיות מפלצתית סקילס והשמיים הם הגבול. מה שפוגע לו בעיקר בנתונים זה הבק2בק ששם הוא ירד משמעותית

    1. ברוך כמה שחקנים שיפרו באופן משמעותי את הקליעה שלהם? דארמונד מהעונשין ואולי סקרי טרי. חוץ מהם אני באמת לא מעלה בדעתי שחקנים שעשו את זה כולל שחקנים עם מוסר עבודה סופר גבוה כמו לברון ויאניס

      1. לא חסר שחקנים ששיפרו את הקליעה שלהם באופן משמעותי, לברון ג’יימס, ג’וליוס רנדל ג’ון קולינס קוואי לנאדד … ליאניס יש מכניקה של זורק כדור ברזל גם השליטה שלו בכדור לא טובה, פשוט האתלט מספר 1 בליגה בפער.
        מוראנט מבחינת סקיל עם הכדור וקליעה לפחות ברמת במכניקת הרבה יותר נכונה ולכן השיפור בהחלט יכול לקרות,לא צריך ללמד מכניקה מאפס שזה כמעט בלתי אפשרי (פולץ סימונס יאניס…) אלא רק לשפר משהו קיים.
        .
        מוראנט לא צריך להיות קרי רק להתייצב על 35-37% מ3 (והוא בהחלט יכול לעשות את הקפיצה הזאת. ואז הצעד הראשון ואתלטיות שלו בהחלט יעשו את ההבדל.

        1. אתה רושם דברים שהם פשוט לא נכונים. אתה יכול לומר שקשה לקבוע לפי העונה הראשונה וזה נכון לרוב עונת הרוקי נמוכה משמעותית מעונות אחרות אצל שחקנים שפתחו רע (כמו לברון) רנדל שיפר משמעותית את הקליעה? למעט העונה שהרבה יותר הגיוני לומר שהיא סטייה סטטיסטית אין שום "שיפור" אצלו. גם אצל לברון אין "שיפור" הוא על איזור ה34% לאורך כל הקריירה שלו עם סטיה משמעותית אחת במיאמי וכמובן העונשין שלו מתחת לממוצע הליגה בממוצע קריירה כשהעונה השניה לא שונה מהותית משאר העונות. קולינס נו עוד ניחא למרות שהווליום נמוך מדי בשביל לקבוע את זה. קוואי מתחילת הקריירה קולע מצוין עם שיפור יחסי בעונשין אבל השלשות תמיד היו שם. בקיצור לשפר קליעה זה דבר מאוד נדיר ומה שאתה מייחל לו הוא נדיר מאוד ולא ריאלי.

          1. בקליבלנד היה על 33% מ3 על נפח זריקות קטן משמעותית היה שחקן שהסתמך כמעט אך ורק על האתלטיות המפלצות שלו לברון ג’יימס אחרי מיאמי בטח של היום שהצעד המהיר כבר לא כמו פעם שחקן של 35-36% מ3 שמה שהשתנה זה גם טווח הזריקות.
            .
            קוואי לאונרד היה שחקן מאוד מוגבל בקליעה בקולג וכשהגיע לליגה השיפור שעבר הוא פשוט לא ייאמן, הקליעה השתפרה באופן חריג במיוחד זאת מחצי מרחק, אם תשים לב בגלל שהוא לא קלעי טבעי אלא אחד שנוצר דרך עבודה קשה על ידי גף אינגלנד השחרור זריקה שלו מ3 טיפה איטי הוא לא צלף אוטמטי .
            לונזו בול? זאק לווין יוקיץ …
            .
            בכללי הרשימה היא מאוד ארוכה של שחקנים שעשו קפיצה בקליעה שלא מתבטאת רק באחוזים.
            יש הבדל בין לפתח קליעה ומכניקה כמו במקרה של יאניס סימונס (זה למה אמרתי לך אז שהסרטונים מפוברקים,ללשפר יכולת קליעה
            הראשון בלתי אפשרי השני בהחלט אפשרי גם אם קשה אני בהחלט מאמין שנראה את מוראנט הופך לשחקן של 35-37% מ3 והתקרה שלו היא סופרסטאר. אני הייתי לוקח אותו לפני למלו שגם לו תקרה גבוהה מאוד

            1. אתה פשוט מציג תמונה לא נכונה ובוחר נתונים שמתאימים לתאוריה שלך. נניח שלברון שיפר את הקליעה שלו איפה העונשין עם שיפור הקליעה הזו? מה שאתה מתאר על לאונרד זה לא קשור לשיפור קליעה אלא לאלמנטים אחרים של המשחק שאתה לא מתייחס אליהם ובהחלט ניתנים לשיפור הרבה יותר מקליעה (למשל כדרור)
              "בכללי הרשימה היא מאוד ארוכה של שחקנים שעשו קפיצה בקליעה שלא מתבטאת רק באחוזים". אז איך אתה מגדיר קליעה שהיא לא רק אחוזים? ואילו שחקנים כן העלו את אחוזי הקליעה שלהם?

    1. איפה קונצנזוס? דונציץ יאניס זאיון טרי יאנג, אני לא מדבר על דוראנט דיוויס אמביד יוקיץ… למלו צריך להגיד תודה אם ייכנס לטוף 10 תוך 3 שנים.

  2. זה פשוט לא נכון מה שאתה אומר לברון ג’יימס בתקופה הראשונה בקליבלנד היה על 33% מ3 על נפח זריקות קטן משמעותית היה שחקן שהסתמך כמעט אך ורק על האתלטיות המפלצות שלו לברון ג’יימס אחרי מיאמי בטח של היום שהצעד המהיר כבר לא כמו פעם שחקן של 35-36% מ3 שמה שהשתנה זה גם טווח הזריקות.
    .
    קוואי לאונרד היה שחקן מאוד מוגבל בקליעה בקולג וכשהגיע לליגה השיפור שעבר הוא פשוט לא ייאמן, הקליעה השתפרה באופן חריג במיוחד זאת מחצי מרחק, אם תשים לב בגלל שהוא לא קלעי טבעי אלא אחד שנוצר דרך עבודה קשה על ידי גף אינגלנד השחרור זריקה שלו מ3 טיפה איטי הוא לא צלף אוטמטי .
    לונזו בול? זאק לווין יוקיץ …
    .
    בכללי הרשימה היא מאוד ארוכה של שחקנים שעשו קפיצה בקליעה שלא מתבטאת רק באחוזים.

    יש הבדל בין לפתח קליעה ומכניקה כמו במקרה של יאניס סימונס (זה למה אמרתי לך אז שהסרטונים מפוברקים,ללשפר יכולת קליעה
    הראשון בלתי אפשרי השני בהחלט אפשרי גם אם קשה אני בהחלט מאמין שנראה את מוראנט הופך לשחקן של 35-37% מ3 והתקרה שלו היא סופרסטאר. אני הייתי לוקח אותו לפני למלו שגם לו תקרה גבוהה מאוד

  3. תודה עידו ורותם. את לאמלו לא ראיתי מספיק העונה ,
    את מוראנט ראיתי המון. אני באמת לא חושב שיש שחקן בשל יותר ממנו בין השחקנים שמשחקים ארבע עונות ומטה.
    הראה העונה כבר בשנתו השנייה שמסוגל להוביל קבוצה צעירה אגב ברובה ולהפוך אותה לתחרותית. חד משמעית הולך עם ג'ה.

  4. תודה רותם ועידו.
    לדעתי ג'א ופוקס יותר מתאימים להשוואה.
    ג'א מזכיר לי לא מעט פעמים את רוז בגדולתו, היכולת שלו לשלוט על המגרש היא מרשימה למדי. אני הולך איתו בכל סיטואציה.

  5. תודה רבה לכם.
    שאלה מצוינת.
    ג'ה היה נראה אחרי עונת הרוקי בדרך להיות מפלצת, ונתקע בוואחד קיר.
    כרגע לא ברור מהי המגמה אצלו – יותר המפלצת או יותר הקיר (שזה הקליעה בעיקר).
    למלו, לעומת זאת, הפתיע לטובה והראה ניצוצות של גדולה, אך הוא עדיין מאוד גולמי וקשה להעריך לאן יתפתח.
    כרגע, בגלל הקליעה והניצוצות שראיתי יחד עם בעיית הקליעה של ג'ה, האפסייד של למלו גדול יותר בעיני.
    הייתי בוחר בו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט