אחד על אחד 2021 (3) – ג'וליוס רנדל נגד דומנטאס סאבוניס/ עידו ישראל VS רותם אלרן

שחקןדקותמהשדה
(אחוזים)
מהשלוש
(אחוזים)
מהעונשין
(אחוזים)
ריבאונדים
(התקפה)
אסיסטיםאיבודיםחטיפותחסימותעבירותנקודות
ג'וליוס רנדל37.68.5/18.6
(45.6%)
2.3/5.5
(41.1%)
4.9/6.0
(81.1%)
10.2 (1.2)6.03.40.90.33.224.1
דומנטאס סאבוניס36.07.8/14.6
(53.5%)
0.8/2.6
(32.1%)
3.9/5.3
(73.2%)
12.0 2.46.73.41.20.53.320.3

אלרן: היום נדבר על שניים מהפאוור פורוורדים המוכשרים והמעניינים ביותר בליגה של היום, ג'וליוס רנדל ודומנטאס סאבוניס. הבחירה שלי בין השניים הייתה סאבוניס, השחקן הבולט מהשניים לאורך השנים האחרונות שמראה קו שיפור יציב ומרשים מאז שנכנס לליגה, לעומת רנדל שנתן עונה מרשימה בעונה החולפת, אך עוד לא הוכיח שהוא מסוגל להישאר ברמה שהציג, וגם בפלייאוף התקשה להוכיח שהוא מסוגל לתפקד כשחקן ראשון בצורה אמינה.

סאבוניס ביסס בשנים האחרונות את המעמד שלו כאחד מהגבוהים הטובים והמגוונים בליגה, וחלק חשוב מהגיוון והייחוד שלו מתבטא במשחק פוסט מצוין, ואת כך יוכיחו האחוזים שלו באזור הטבעת – הליטאי קלע ב-74.6% באזור זה, גבוה משמעותית מה-65.9% של רנדל באותו האזור. בזכות היעילות הגבוהה בצבע, סאבוניס קולע באחוז אפקטיבי גבוה מזה של רנדל (56.4% לעומת 51.6%). סאבוניס סקורר מצוין, ולמרות שלרנדל ממוצע נקודות גבוה משלו, 24.1, הנקודות שלו מגיעות ב-18.6 זריקות לעומת 20.3 נקודות ב-14.6 זריקות מצד הפורוורד/סנטר של אינדיאנה.

לצד יכולתו לשים נקודות על הלוח וליצור לעצמו, סאבוניס מסוגל ליצור מצבים מצוינים גם לחבריו לקבוצה – 6.7 אסיסטים בממוצע למשחק מתווספים אל 6.5 Screen Assists (סלים שנוצרו כתוצאה מחסימה שלו בהתקפה), הנתון הגבוה בליגה. בקבוצה שבנויה נכון סביבו ומספקת ריווח טוב מזה של הפייסרס הוא יכול לפרוח ולספק מספרים אפילו גבוהים מאלו שהוא העמיד העונה.

מעל הכל, דבר נוסף שהזכרתי בהתחלה ומשמעותי מאוד בהכרעה בין השניים הוא היציבות של סאבוניס, כשהעונה היחידה שמאוד הרשימה מצד רנדל הייתה האחרונה, וקשה לומר אם יצליח להמשיך ביכולת הזו, אך גם אם מניחים שכן יש את עניין הגיל, כשרנדל מבוגר מסאבוניס בשנתיים, ובגיל 27 כבר נכנס לפריים לעומת סאבוניס שעשוי להראות עוד שיפור, ובשאלה של מי לוקחים לבניית קבוצה, סאבוניס צריך לקחת בזכות היציבות והיתרונות הבולטים שלו על פני יריבו.

ישראל: כל מה שרותם אומר נכון אך היופי בעיניי בצד של רנדל בהשוואה ביניהם הוא שגם בדברים בהם דומאנטס יותר טוב, אולי חוץ ממשחק הפוסט שרנדל לא משחק כמעט בכלל, הפער הוא קטן עד כדי שולי כפי שאפשר לראות בנתונים שרותם הציג. קחו לדוגמה את האסיסטים וראיית המשחק, נקודת החוזקה הכי גדולה של סאבוניס שבה הוא לכל הדעות עדיף על רנדל. גם בקטגוריה הזאת בה סאבוניס מעמיד ממוצע של 6.7 אסיסטים שרותם התגאה בו קודם, רנדל מעמיד ממוצע של 6 אסיסטים למשחק. רק 0.7 פחות מסאבוניס בנקודת החוזקה הגדולה ביותר שלו. מהצד השני התמונה שונה לגמרי, הפערים בנקודות החוזקה של רנדל משמעותיים הרבה יותר.

רנדל קלע השנה מהשלוש ב-41.1% על 5.5 ניסיונות למשחק, לעומת סאבוניס שקלע ב-32.1% מאותו טווח על 2.6 זריקות. הפרש אדיר ונתון חשוב ביותר בטח ובטח כשמסתכלים על הצורך בקליעה אצל הסנטרים ובעיקר אצל הפאוור פורוורדים (עמדה שבה סאבוניס משחק כמות זמן לא מבוטלת שבה קשה עד בלתי אפשרי להתקיים היום ללא קליעה אם אתה לא עילוי על דוגמת יאניס או זאיון) כיום בליגה. לעומת רנדל שגם אם מבחינת כישרון דומה לסאבוניס הוא מאפשר לבנות לידו קבוצה שבה הוא הכוכב השני של הקבוצה, אצל סאבוניס יהיה קשה לייצר קבוצה כזאת שתתקדם רחוק מכיוון שכמות לא מבוטלת מהכוכבים הגדולים ביותר בליגה פשוט לא מתאימים לשחק לצדו. שניהם לא צפויים להיות ברמה של כוכב ראשון באלופה (ואם אני צריך להמר על אחד מהם שיהיה אחד כזה זהו רנדל באופן חד משמעי), ולכן היכולת להתאים לקבוצה של כוכב על אחר היא הרבה יותר משמעותית.

לאחר שאמרנו את כל זה יש את ההבדל הכי חשוב וגדול ביניהם, ההגנה. אם אפשר לטעון שסאבוניס לא חייב קליעה מצוינת כמו של רנדל (למרות שבליגה של היום כבר ברור שיהיה לו מאוד קשה בלעדיה), על ההגנה אי אפשר להתווכח. ההפרש ברייטינג ההגנתי הוא גדול כשרנדל מחזיק בנתון מצוין של 106.8 נקודות כנגדו על כל מאה פוזשנים לעומת סאבוניס שחוטף 111.5 נקודות על אותה כמות פוזשנים בממוצע. יש עוד כמה נתונים הגנתיים אשר מעידים על הפער ביניהם הגנתית אך אפילו במבחן העין קשה לפספס את הקושי הרב של סאבאס לשמור על שחקנים זריזים ובכלל ואילו על היכולת החד משמעית של רנדל לעשות זאת.

עוד דבר הוא לגבי הטענה שלך שרנדל משחק ברמה שהוא שיחק השנה מה שמעיד על חוסר סבירות שימשיך לגדול ולהתפתח ביחס לסאבוניס, היא לא מוסכמת עליי שכן לאחר שנות קפיצה משמעותיות של שחקנים הם נוטים לשמר את היכולת של עונות הקפיצה ואף להשתפר עוד, כפי שניתן לראות עם זוכי השנים הקודמות של "השחקן המשתפר" ביניהם יאניס, באטלר, פול ג'ורג', מקולום, סיאקם ועוד רבים וטובים שחוו קפיצות שהביאו אותם מלהיות שחקנים בינוניים ללהיות שחקנים מצוינים.

אלרן: אתחיל ואומר שנושא יצירת המצבים לחבריו לקבוצה לא תלוי רק באסיסטים עצמם, אלא ביותר מכך – כמו שהצגתי גם בקטע הקודם, יכולת זו של סאבוניס לא מסתכמת רק בכמות אסיסטים גבוהה לעמדה אלא גם בחסימות בהתקפה שמוסיפות היבט התקפי חשוב לקבוצה, ובמדד זה רנדל לא מתקרב לאזורים של סאבוניס כשהאחרון סיים את העונה החולפת עם 403 חסימות שהובילו לסל, לעומת 174 של רנדל. עצם ההימצאות שלו על המגרש משפרת את חבריו לקבוצה, ואמנם ההבדל בכמות האסיסטים זניח, אך גם כשלא מחשיבים אותם, כמות הנקודות שסאבוניס מייצר לקבוצה מהסקורינג והחסימות שלו גבוהה בהרבה (35.6 שלו לעומת 29.6 של רנדל), וכפי שהזכרתי כבר קודם, הסקורינג שלו מגיע ביעילות גבוהה מזו של רנדל.

אני מכיר בכך שרנדל מגן עדיף על סאבוניס, אבל אתה מצייר את הפער ביניהם כעצום, וזה דבר שחוטא למציאות – אתחיל בכך שרייטינג הגנתי הוא לא סטטיסטיקה אישית בלבד אלא גם תלוי בקבוצה, והשוואה בין שחקן שמשחק בקבוצה הרביעית בטיבה בליגה במדד זה לעומת שחקן שמשחק בזו שמדורגת במקום ה-14 תגרום כמעט בכל מקרה לסטטיסטיקה מחמיאה בהרבה לשחקן שמשחק בראשונה.

בפועל, הרייטינג ההגנתי של הניקס משתפר בנקודה כשרנדל לא משחק, ומנגד זה של הפייסרס משתפר ב-1.6 נקודות. יש הבדל בין השניים וכתבתי כבר קודם שאני מכיר בזה, אך ההבדל ביניהם במדד זה הוא זעום, ומעבר לכך, הסתכלות על סאבוניס כמגן שלילי היא לא נכונה, כשהוא מצליח להוריד את אחוזי היריבים בצבע ומסוגל לשים גוף מול לא מעט סנטרים ופורוורדים חזקים. רנדל שיחק השנה באחת מהקבוצות ההגנתיות הבולטות בליגה, ומרבית הקרדיט על המצוינות ההגנתית שלה מגיעה למאמנה טום תיבודו, ורנדל היה ממושמע לשיטה, אך תחת מאמן אחר הוא לא מגן יוצא דופן או שחקן שישנה את רמת הקבוצה בצד זה של המגרש.

התייחסת גם ליכולת שלהם לתפקד כשחקנים מובילים בקבוצה, ודווקא כאן סאבוניס הוא שחקן עדיף, ובפער לא מבוטל כלל. רנדל חווה עונה מצוינת בהרבה היבטים, אבל הוא בעייתי כשחקן מוביל בקבוצה – אחד הדברים החשובים בשחקן מוביל בקבוצה טובה הוא יציבות, ולמרות שנה טובה היו לו הרבה עליות וירידות במהלכה. ב-27 משחקים מתוך ה-71 ששיחק העונה הוא סיים עם פחות מ-40% מהשדה, ולעומתו לסאבוניס היו 11 משחקים כאלו מתוך 62, לעומת 44 שסיים עם לפחות 50% מהשדה. סאבוניס עשוי להיות שחקן פחות נוצץ או מושך לעין, אך כשמסתכלים על שחקן יותר אמין שיספק את הסחורה בכל ערב, הוא השחקן העדיף מביניהם ללא שאלה.

בנוסף לכל אלו, דבר נוסף שמראה את הארסנל ההתקפי הנהדר והמיוחד שלו הוא היכולת שלו לתפקד בשתי עמדות בצורה מצוינת, והעונה שתיים מהחמישיות ההתקפיות היעילות ביותר של הפייסרס כללו אותו בעמדת הסנטר, וכשמתחילים קבוצה וורסטיליות בין עמדות ומסוגלות לתרום לקבוצה במגוון דרכים ובמגוון תפקודים על המגרש היא תכונה חשובה שאותה הוא מביא לשולחן, והיא מוסיפה עוד לפער בינו ובין הפורוורד הטקסני.

ישראל: בוא נתייחס שנייה לנתון של אלרן בטענה שלו שסאבוניס מייצר הרבה יותר נקודות, נתון שבעיניי עוזר לי להבהיר שהפער ביניהם בייצור נקודות לא גדול כפי שניתן לחשוב בגלל העדיפות של סאבוניס בפליימייקינג. כשמתייחסים רק לנקודות שלהם ומחברים נקודות מסקרין אסיסט (אופציית ייצור נקודות שקיימת כמעט ורק לסנטרים) הפער היוצא הוא רק 6 נק' למשחק. כשמתחשבים ביכולת הריווח של רנדל המאפשרת לצבע להיפתח ולהיות מרווח וביכולת שלו להשפיע על המשחק בלי הכדור אני טוען שרנדל עוזר לקבוצה שלו להשיג יותר נקודות למשחק. לפי טענה זו שלי שאני משוכנע בה במאת האחוזים בשביל קבוצה מנצחת שרוצה להשיג כמה שיותר נקודות ולספוג כמה שפחות (הרי בסופו של דבר זו המטרה של המשחק) היתרון הוא שלו בשני צדי המגרש, גם בהתקפה, גם עם הנתון שלך.

בנוסף לכך, לאחר שעניתי לגבי טענתך על היתרון ההתקפי שלטענתי אינו שייך לסאבוניס בהכרח או בכלל, אתה מחזיר אותי לדבר על ההגנה שכן אתה טוען שהפער ההגנתי ביניהם קטן או זניח, אם כך, בוא נכנס לעומק פה. על הסנטרים והפורוורדים החזקים בליגה שאתה טוען שמולם הליטאי שם גוף הוא כמעט ולא שומר (שכן לצדו משחק מיילס טרנר שבדרך כלל נשלח למשימות הנ"ל) ולמרות זאת קולעים עליו בצבע באחוז בלתי ניתן להסתרה של 62.1%. לצורך העניין, על רנדל שכשומר פורוורדים נוטים לשחק עליו בתנועה לתוך הצבע ולא עם כניסה איטית לתוך הגוף קולעים מהצבע 63.3, רק 1.2% יותר כשמדובר בזריקות עם רמת קושי יחסית יותר קשה לעצירה. בעיניי זה נתון חד משמעי שמראה שגם באזור הנוחות ההגנתי של סאבוניס שעליו אתה מדבר הפער מג'וליוס מבחינה אחוזית קטן וזה עוד כשלטענתי רנדל מקשה יותר על השחקנים שעליו הוא שומר. אם מוסיפים לזה את הפער האדיר בפרימטר שכן שם רנדל שומר סביר עד טוב לעומת יריבו להשוואה אשר לא יכול לשמור את קו השלוש מבלי שיעברו אותו ומסוגל לשחק רק אנדר בפיק אנד רול, שתי בעיות אשר מצריכות עזרה ברוב העצום של המקרים ולא מאפשרים ורסטיליות הגנתית להגנה מסביבו וגם מעידים על החולשה ההגנתית שלו.

אם זה לא מספק אתכם לגבי הפער ההגנתי אז יש את עניין המצ'אפים, בעוד שסאבוניס שומר כמות מזערית עד לא קיימת של פוזשנים על שחקני הטופ בעמדות שלו (לצורך העניין 20.3 פוזשנים על אמביד ויוקיץ' יחד כל העונה האחרונה), רנדל שומר כמות גדולה של דקות ופוזשנים על כל פורוורד או גארד מהטופ של הליגה שמשחק מולו (כדי לייצר תנאים הוגנים ניקח רק את שני הפאוור פורוורדים הטובים בליגה יאניס ודוראנט עליהם הוא שמר קצת יותר מ-72 פוזשנים וזה רק בעונה האחרונה). כל אלה מדגישים את הטענה המקורית שרנדל שומר עדיף בהרבה על סאבוניס, ושבצד אחד של המגרש התשובה היא חד משמעית וברורה.

עכשיו נדבר על הובלת קבוצה ואני רוצה להתייחס לזה משני כיוונים. הכיוון הראשון הוא ההתייחסות לשניהם ככוכבים ראשונים והשחקן הראשי בקבוצה. בנוגע לזה, השנה רנדל הוכיח שהוא מסוגל לזה יותר מסאבוניס. רנדל, אשר הוביל את הניקס לביתיות בפלייאוף, הישג שסאבוניס לא הצליח להגיע אליו אף פעם, בטח לא ככוכב הראשי של קבוצתו, מספק לקבוצה שלו יותר מסאבוניס. כאשר אף אחד מהם איננו בעל פוטנציאל אמיתי להגיע לטופ 10 בליגה כדי לבדוק מי יוביל קבוצה בצורה יותר טובה אני משתדל לראות מי יספק לקבוצה שלו יותר אופציות יתרונות ברמה גבוהה ופחות חסרונות. בעיקר בגלל ההגנה אך גם בגלל היתרון ההתקפי הקטן אך חשוב שעליו דיברתי לפני שתי פסקאות אני רואה את רנדל מצליח יותר ככוכב ראשון.

הכיוון השני בהקשר של הובלת קבוצה שעליו אני רוצה לדבר (ואף התייחסתי אליו בקצרה קודם) הוא הובלת הקבוצות שלהם קדימה, איתם ככוכבים שניים מכיוון שלטענתי, ואני מניח שתסכימו איתי על כך, הם אינם מסוגלים להיות טובים מספיק בשביל להרים קבוצה לאליפות לבדם. אם כוכב ראשון רנדל עדיף, כוכב שני הוא עדיף כפליים. הוא מחזיק בכל התכונות הדרושות כדי להיות העוזר הכי מוצלח שאפשר לכל סופרסטאר. עם הגנה, קליעה, ריווח, פליימייקינג ויכולת לשחק אוף דה בול, הסטאר שאנחנו רואים מתפתח בניו יורק יכול להיות גם הסייד קיק המושלם. מנגד, סאבוניס אמנם מסוגל להיות עוזר טוב שכן הוא שחקן מצוין אך כאשר הוא לא מסוגל לקלוע, לשמור בצורה לגיטימית, וחייב את הכדור בידיים או להיות ליד הכדור (דוגמת הסקרין אסיסטים שהזכרת קודם) כדי לתרום התקפית הוא לא מאפשר לסופרסטאר לבוא לידי ביטוי בכל כוחו, ועלול להקשות על הקבוצה שלו לפרוח עד רמת הקונטנשן או האליפות.

לסיכום, בעיניי ההשוואה המעניינת הזאת חייבת להיות של רנדל. בעיקר הגנה ועם זאת גם התקפה וכמובן היתרון ככוכב ראשון וככוכב שני מטות את כף המאזניים בצורה חד משמעית לטובתו של הפורוורד הנהדר של הניקס.

Loading…

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. חברים זו השוואה מעניינת אבל אי אפשר לקיים דיון כזה על בסיס נתונים של עונה אחת. זו פשוט הסתכלות מטעה מראש.
    בטח כשכל הדיון שלכם מבוסס נתונים. יש כאן כמה אמירות לא ברורות לי – כמו למשל שרנדל לא משחק כמעט בפוסט? וכאלה שנטולות קונטקסט כמו הדיון בסקרין אסיסטס – זה לגמרי ענין של סגנון משחק. שחקנים בקבוצות שעושות הרבה דריבל-הנד אוף נראים ככה מה זה מצוין בבוקס סקור בגלל שהם מקבלים גם אסיסט רגיל וגם סקרין אסיסט.

    1. בתור הסתכלות לעתיד אני חושב שהגיוני להסתכל על הנתונים של העונה האחרונה, בעיקר בגלל שרנדל יהיה שחקן הרבה יותר דומה לשחקן שהיה העונה מאשר לשחקן מהעונות שלפניה. גם לגבי סאבוניס זה לגמרי הגיוני הרי בכל זאת שחקנים במגמת עלייה מודדים אותם לפי המיקום הנוכחי שלהם בעלייה, הרי הם שניהם צפויים להמשיך לעלות.

      לגבי הנתונים, על אלו של רותם אין לי מושג הוא מוזמן לדבר עליהם אבל לגבי הנתון על הפוסט אני מודה שהיתה טעות להשמיט ומקווה למצוא לך היום את הנתונים כשיהיה לי קצת זמן פנוי

      1. להנחה שלך שרנדל יהיה הרבה יותר דומה לשחקן של העונה מלעונות שעברו אין שום ביסוס ולהיפך עבור שחקן בגילו זה לרוב לא מדויק.

        1. אוקי אז ככה הלכתי ובדקתי עכשיו את 4 הזוכים האחרונים של השחקן המשתפר שהיו בגיל מבוגר או דומה לשל רנדל בעונת הזכייה (מוכן לבדוק עוד זה לא טירחה מבחינתי).
          ארבעתם העמידו נתונים שווים או יותר טובים (מי שבקצת ומי שבהרבה) מעונת הזכייה בעונה שאחריה, וחוץ מטורקוגלו כולם שימרו את היכולת לפחות שלוש שנים אחרי עונת הזכייה.

          בגלל שזה מרחב מדגם קטן מידי אשמח לחפש עוד אבל עם ההצלחה הכללית של הרוב המשמעותי של השחקנים המשתפרים אני חושב שזה מספיק.

          1. אתה שוב מסתכל לא נכון. שחקנים בותק של רנדל בדרך כלל לא זוכים בפרס הזה. והמדד הוא לא מי שזכה בפרס אלה כלל אוכלוסיית השחקנים בותק כזה שמגלים עונת קפיצה. ברוב המקרים תראה התיישרות כלפי מטה דווקא.

            1. אבל רנדל זכה, זה מה שמייחד אותו מהשחקנים האלו ומשייך אותו למדגם של השחקן המשתפר. אתה מוזמן להציע לי מדגם חדש שאפשרי לבדוק או שחקנים אופציונליים הבעיה היא שיש אינסוף שחקנים שחווים שנת קפיצה ולכן צריך מכנה משותף שייחבר את כולם ובעיניי זכייה בפרס הוא מכנה ספציפי מתאים ופשוט אז זה הכי קל וברור.

            2. הרגע הצעתי…
              וכאמור גם באלו שזכו אם תלך ותסתכל על זוכים מאוחרים זה בדרך כלל עובד הפוך.

          2. רוב השחקנים המשתפרים עושים את זה בעונה ה3-4 שלהם שהם עונות שבהם אתה לרוב עדיין רואה התפתחות הדרגתית אצל השחקן ואז זה בהחלט סביר לצפות להמשך התקדמות.

          3. ה'מאוחרים' שעולים לי לראש זה דראגיץ' וטורקוגולו – בשני המקרים ראית ירידה. אבל גם אצל ה'מוקדמים' לא תמיד נמשכת העלייה ראה סיאקאם אולדיפו וכו'.

            1. אצל טורקוגלו לקחו שנתיים עד הירידה ואצל דראגיץ' לקחו 3 וזה עוד בהנחה שהוא נחשב כירידה אמיתית כשהיה לפני שנה השחקן השלישי הכי חשוב בקבוצת גמר. בכל מקרה אצל קודמיהם זה אפילו ברור יותר והעניין הוא לשמר את היכולת לא לשדרג אותה פלאים.

              סיאקם זה לגמרי מוקדם מידי ובכל מקרה הוא הרבה יותר קרוב לעונת הקפיצה מאשר להתחלה ואולדיפו אי אפשר להאשים אותו בלי להתייחס לפציעות.

            2. מה? עכשיו אתה סתם זורק דברים לא מדויקים. אתה דיברת על שימור נתונים בעונות הקרובות. אצל שניהם הייתה חזרה ברורה אחורה כבר בעונה אחרי. בכל מקרה זה גם לא רבלנטי כי אתה מסתכל קדימה לקריירה ושואל מה המשמעות לגבי השחקן.
              ואם תתעקש מספיק זו לא בעיה להביא עוד מספיק שמות אחרים מ'המשתפרים' שאחרי עונת קפיצה גם בעונה 3-4 הלכו אחורה.

            3. דראגיץ' וטורקוגלו ירדו מספר זניח של 3-4 נק' בעונה שלאחר מכן, והרגרסיה המשמעותית היחידה שלהם היתה באחוזים מ3 (דראגיץ' גם איבד אסיסט וחצי מצד שני הוא גם עבר קבוצנ). נכון, זאת רגרסיה, אבל מינורית. הם שניהם היו יותר קרובים לעונת השחקן המשתפר מאשר לעונות שלפניה (היידו קצת פחות ודראגיץ' קצת יותר אבל זה תלוי בנאדם).

              בכל מקרה מפה ניתן להסיק שהפחד האמיתי על רנדל הוא האחוזים מה3 כי זו רגרסיה ששניהם חוו וראינו בפלייאוף שיש לו את היכולת להיפגע בטווח הזה. מקווה שהוא חזק מנטלית מספיק כדי להמשיך ככה

            4. אז פה בדיון כשאתה בא להלל את רנדל זה משמעותי אבל אצלם זה זניח?
              הבנתי עזוב…
              טור מעולה תמשיך ככה.

            5. הרגרסיה הכללית היא זניחה בעיניי כי ברוב המקרים שבדקתי כולם היו משעותית יותר קרובים לעונת המשתפר מאשר לעונות לפני וזו הטענה שלי בכל מקרה אבל אתה צודק לגבי הרגרסיה כשמדובר על אחוזים ל3 אני לא שמתי לב לנתון הזה קודם וזה בהחלט מדאיג. אני כמובן עדיין מאמין שזה של רנדל אבל בכל מקרה תודה שהסבת את תשומת ליבי. החכמתי

  2. תודה חברים על אחלה השוואה כי באמת מדובר בשני שחקנים על אותה בלטה עם הרבה דמיון. אני הולך עם סאבוניס. שחקן יותר חכם וקבוצתי ומאוד מגוון

  3. התקרה של רנדל כשחקן גבוה יותר אם הוא ימשיך לזרוק מעל 40% לשלוש, ההתרסקות שלו בפלייאוף הראתה את החוסר יציבות שלו (לעומת סבוניס הוא לפחות הגיע לפלייאוף) אבל לדעתי אני לוקח את רנדל. כתבה מעולה!

  4. אהבתי את הטור. נימוקים טובים וגם שחקנים שבאמת קרובים ברמה. הייתה חסרה לי התייחסות ליד פעמיות של אחוזי השלשות של רנדל, הייתי מצפה דווקא מרותם להציג את זה בתור נימוק נגד.

    אני אלך עם המומנטום מהשנה האחרונה ואבחר ברנדל

  5. תודה רבה
    כמו שנאמר – בעייתי להתייחס רק לעונה אחת בה היו הרבה משתנים בקבוצה (ניו יורק גם החליפו מאמן) אז לא רנדל לבדו לקח אותם לפלייאוף, גם ההגנה של הקבוצה.
    אני אקח את סבוניס רק בגלל הגיוון שלו, קשה יותר לסגור שחקן מגוון (ע"ע הפלייאוף של רנדל)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט