לבחור מחדש: דראפט 2012 / רועי ויינברג

פרויקט הדראפטים שלנו ממשיך, ועכשיו 2012. דראפט לא רע בכלל עם כמה הפתעות.

בחירה ראשונה: אנטוני דיוויס (ניו אורלינס)

נבחר בפועל: אנטוני דיוויס.

התלבטתי בין דיוויס לשחקן השני בטיבו בדראפט הזה, דמיאן לילארד. בסופו של דבר הלכתי על דיוויס – שחקן מוכשר יותר שהיה במשך שנים אחד מה-5 הטובים בליגה ויכול להיות שהוא כזה גם היום כשהוא בריא לחלוטין, בזכות התרומה החזקה בהגנה ובהתקפה. אולי יותר קל לבנות סביב לילארד, וזה בהחלט היה מתאים לי עם ההיגיון של שאר הדראפט הזה, אבל דיוויס משמעותית יותר טוב.

וזאת הזדמנות טובה לדבר על הכישלון של הפליקנס בבנייה סביב דיוויס. היה להם אותו ושנה לאחר מכן גם את ג'רו הולידיי (מאז 2013), הגיעו פעם אחת לסיבוב השני, פעם אחת לסיבוב הראשון וזהו. כישרון ענק שנבחר 3 פעמים לחמישיית הליגה הראשונה בתקופה שלו שם ולקח אליפות בפלייאוף היחיד שלו כשחקן בריא מחוץ ל-LA, למרות שזה היה עם לברון ג'יימס.

הפליקנס קיבלו כישרון של פעם בעשור (והקונצנזוס גם אז לבחירה הראשונה) ולא הגיעו איתו לכלום. הקטע העצוב הוא שנראה שגם עכשיו, עם כישרון דורי אחר בשם זאיון וויליאמסון, הם עושים פחות או יותר אותו דבר.

בחירה 2: בראדלי ביל (שרלוט)

הבחירה המקורית: מייקל קיד-גילטריסט. ביל נבחר במקור בבחירה השלישית.

יש לי התלבטות בקשר ללילארד. לקבוצות שבחרו בבחירות 2-4 היו רכזים צעירים ומבטיחים (קמבה ווקר, ג'ון וול, קיירי אירווינג). ההורנטס אמנם ניצחו 7 משחקים בעונה המקוצרת שקדמה לדראפט, אבל לא מוותרים על ההתפתחות של רכז שהפך לאחר מכן לאול-סטאר. לכן הם עם השחקן השלישי הכי טוב בדראפט.

בראדלי ביל ליד קמבה ווקר היה נותן להם צמד של שני קלעים טובים. שניהם לא היו כל כך טובים בשנים הראשונות, אבל הנוכחות של עוד סקורר ליד ווקר הייתה הופכת את שרלוט לקבוצת התקפה אדירה ואולי מצליחים לבנות מעין ספלאש בראד'רס של המזרח, עם קליעה פחות טובה. היה מוציא את ההורנטס מהבינוניות של השנים האחרונות.

הבחירה הזאת כמובן נעשית עכשיו, אבל יש סיכוי טוב שבסוף הקריירות של שניהם ביל יהיה גדול יותר. הוא צעיר מדיים ב-3 שנים ומשחק כדורסל עילאי כבר עכשיו. היום לילארד כנראה טוב יותר, אבל זה כנראה ישתנה בעוד שנה, שנתיים או שלוש. זה משהו שחשוב לזכור בהקשר של הדראפט הזה – ביל היה מהצעירים ביותר שנבחרו בו, לילארד מהמבוגרים ביותר.

בחירה 3: דמיאן לילארד (וושינגטון)

הבחירה המקורית: בראדלי ביל (וושינגטון), לילארד נבחר במקום השישי.

אני חושב שסט הכישורים של לילארד יתאים יותר טוב ליד וול מאשר ליד ווקר. לילארד לא קטן יותר באופן משמעותי מבראדלי ביל שנבחר כאן במקור, הגיע מוכן מאוד לליגה וקלע שלשות טוב מאוד, גם בלי הכדור. השילוב שלו ליד וול יכול לתרום לשניהם.

התלבטתי בקשר לקריס מידלטון גם בבחירה הזאת. מידלטון שחקן מעולה, אבל דיים משמעותית טוב יותר. הוא כנראה לא יתפתח כמוביל כדור אצל המכשפים, אבל הם לא יכולים לוותר על כישרון כזה. במיוחד כשמתחשבים בבריאות של וול שנפצע לאורך זמן משמעותי כבר ב-2012/13.

בחירה 4: קריס מידלטון (קליבלנד)

הבחירה המקורית: דיון וויטרס, מידלטון נבחר במקום ה-39.

במקום וויטרס, פוטנציאל גדול שמצא את עצמו מחוץ לליגה, הם הולכים על מידלטון שהפך למספר 2 באלופה. מידלטון התאמה מושלמת ליד סט הכישורים של אירווינג – קלע טוב מאוד משלוש שיכול לשחק בלי הכדור, שומר אישי מעולה וסקורר נהדר בפני עצמו. מידלטון עשה קפיצה מרשימה במילווקי והפך לאול-סטאר לגיטימי, הוא היה יכול להיות מושלם גם בקבוצה שהייתה מאמינה בו כבר מההתחלה. לא פחות חשוב מזה, הוא התאמה נהדרת ליד לברון ג'יימס שיחזור ב-2015.

בחירה 5: דריימונד גרין (סקרמנטו)

הבחירה המקורית: תומאס רובינסון, גרין נבחר במקום ה-35.

לסקרמנטו קינגס של 2011 היה סנטר צעיר ומבטיח, דמרקוס קאזינס, אחרי עונת רוקי טובה. היו להם צמד סקוררים טובים בכנפיים (מרקוס ת'ורנטון האלמותי וטירייק אוואנס) ואת איזייאה תומאס הצעיר, אבל לא הייתה להם הגנה.

דריימונד גרין יכול לפתור את זה. מבחינת פוטנציאל הוא לא פוטנציאל של בחירת לוטרי, וכנראה לא היה מצליח להפוך לשחקן הגנה הטוב בליגה ושחקן מרכזי בשושלת, אבל הוא היה מוסיף הגנה ויכולת מסירה לצד קאזינס. אולי הנוכחות שלו הייתה מחזירה את הקינגס לפלייאוף.

בחירה 6: אוון פורנייה (פורטלנד)

הבחירה המקורית: דמיאן לילארד, פורנייה נבחר במקום ה-20.

הבלייזרס בחרו כאן את לילארד. פורנייה בחירה פחות טובה, אבל סקורר מגוון שיכול לשים נקודות על הלוח וזה שימושי ליד למרקוס אולדריג'. יש כמה שחקנים טובים על הלוח, אני מאמין שפורנייה הטוב ביניהם בזכות יכולת הקליעה הזאת והיכולת שלו להיות גו-טו-גאי, או קרוב לכך, ליד אולדריג'. בגיל 29 פורנייה מתחיל את העונה הראשונה שלו בקבוצה עם שאיפות אחרי שנים של בינוניות באורלנדו (ועוד חצי עונה לא זוהרת בבוסטון), מעניין מה היה קורה אם הוא היה עושה את זה מתחילת הקריירה.

בחירה 7: ג'יי קראודר (גולדן סטייט)

הבחירה המקורית: האריסון בארנס, קראודר נבחר במקום ה-34.

האריסון בארנס לא היה בחירה רעה. הוא יבחר בלוטרי הזה, כי הוא אחד מ-20 השחקנים הטובים בדראפט, אבל קראודר היה מתאים לא פחות. אנחנו מדברים כאן על עולם שבו דריימונד גרין לא הולך לגולדן סטייט, אבל פורוורד שמצליח לקלוע מהשלוש ומוסיף הגנה יהיה נהדר ליד סטפן קרי וקליי תומפסון. בהנחה שאנדרה איגודלה מגיע אלה 4/5 של חמישיית סמול-בול נהדרת.

בחירה 8: האריסון בארנס (טורונטו)

הבחירה המקורית: טרנס רוס. בארנס נבחר בבחירה השביעית.

יונאס ולאניוצ'אס, הבחירה החמישית ב-2011, עומד להגיע לליגה ולכן לא נבחר באנדרה דראמונד. טרנס רוס שחקן טוב, אבל שחקן שישי טוב ובבחירה השמינית אפשר להשיג שחקן חמישייה. כאן יש פורוורד שמשלים 2 עמדות דינמיות לצד דמאר דרוזן ונותן להם עוד קלע שלשות אמין. מסאי יוג'ירי היה מספר חודשים מהטרייד האדיר של קייל לאורי על גארי פורבס. בארנס נותן להם את הסמול פורוורד שהם חיפשו בשנים של דרוזן.

בחירה 9: אנדרה דראמונד (דטרויט)

הבחירה המקורית: אנדרה דראמונד.

אני לא מאוהדיו הגדולים של דראמונד, או של הבחירה בו כשיש לפיסטונס עוד גבוה (גרג מונרו), אבל זאת בחירה טובה של הפיסטונס. הם השיגו כאן שחקן שנבחר פעמיים לאול-סטאר ונתן מספרים לא רעים בכלל. הם היו יכולים לבנות יותר טוב מסביבו, להגיע לפלייאוף ואולי לבנות יסודות הגנתיים שיהפכו את דראמונד לשחקן שיכול להישאר על המגרש בפוסט-סיזן, אבל לא מוותרים כאן על דראמונד. המהלך הנכון היה לעשות טרייד על מונרו.

בחירה 10: וויל בארטון (ניו אורלינס)

הבחירה המקורית: אוסטין ריברס. בארטון נבחר בבחירה ה-40.

בארטון הוא מה שהיה חסר שם סביב אנטוני דיוויס. בארטון פרץ רק כשהגיע לדנבר, אחרי כמה שנים לא טובות בפורטלנד, אבל הוא היה יכול לתת להם עוד סקורר ושחקן מגוון שמוסיף כוח אש מהספסל. לפליקנס של 2011/12, אז עוד הורנטס, היה את אריק גורדון בן ה-23 לפני הפציעות. לא היה להם עוד כישרון מסביבו, ובארטון עם קריירה יותר מוצלחת מכל מה שהיה להם בזמנו.

בחירה 11: תומאש סאטורנסקי (פורטלנד)

בחירה מקורית: מיירס לנארד. סאטורנסקי נבחר בבחירה ה-32.

סאטורנסקי היה בחירת דראפט-אנד-סטאש במקור והגיע לליגה רק ב-2016, בגיל 25, ואחרי עונת רוקי הפך לקלע שלשות אמין (37.4% מהשדה ב-4 העונות האחרונות), מנהל משחק משני טוב וגארד לא רע בכלל. אחלה שחקן שייתן להם עוד מוביל כדור סולידי, בעולם שבו לילארד לא מגיע לקבוצה, וקלע שלשות שיכול גם להיות מחליף איכותי מהספסל, או פותח עד שמגיע רכז טוב באמת.

בחירה 12: ג'רמי לאמב (יוסטון)

בחירה מקורית: ג'רמי לאמב.

לאמב לא שיחק דקה אחת ביוסטון. 5 ימים לפני המשחק הראשון של העונה הוא עבר יחד עם קווין מרטין, 2 בחירות סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני לאוקלהומה סיטי תמורת דקוואן קוק, לייזר היווארד, קול אולדריץ' ועוד שוטינג גארד בשם ג'יימס הארדן. הרוקטס לא רוצים להימנע מזה מהצד שלהם.

בחירה 13: טרנס רוס (פיניקס)

בחירה מקורית: קנדל מרשל. רוס נבחר בבחירה השישית.

פיניקס בסיום אותה עונה הייתה בפרשת דרכים, עם כמה כוכבים מזדקנים (סטיב נאש, גרנט היל), מרצ'ין גורטאט שהיה הסקורר המוביל שלהם וג'רארד דאדלי. השחקן הצעיר המעניין ביותר היה גוראן דראגיץ' שחזר מיוסטון וירוויח משוטינג גארד כמו רוס, שחקן שישי שהשיג נקודות בכל תחנה בקריירה ופיתח קליעה אמינה מהשלוש.

בחירה 14: ג'מייקל גרין (מילווקי)

נבחר במקור: ג'ון הנסון. ג'מייקל גרין לא נבחר בדראפט.

לבאקס היה את הקו האחורי של ברנדון ג'נינגס ומונטה אליס בזמנו ואת אנדרו בוגוט בעמדת הסנטר. היה להם את טוביאס האריס שהועבר לאורלנדו בעסקה תמוהה שנה לאחר מכן, אבל זה נראה אז כאילו ברור מי מובילים אותם בקו האחורי.

לכן גרין התאמה טובה. הוא גבוה עם הגנה טובה שהגיע מלמטה דרך הג'י-ליג, אבל הפך לגבוה שיכול לקלוע מהשלוש. תמיד יש ביקוש לשחקנים משלימים טובים, והוא מהבודדים שנשארו על הלוח ומשחקים עד היום בליגה. יתאים גם לשחקנים האחרים שנשארו כאן.

בחירה 15: אוסטין ריברס (פילדלפיה)

נבחר במקור: מו הרקלס. ריברס נבחר בבחירה העשירית.

בקיץ 2012 הייתה קבוצה שעשתה סיבוב שני בפילדלפיה ולא הייתה רחוקה מגמר המזרח. הם רצו לעשות צעד אחד קדימה עם הטרייד על אנדרו ביינום, שהתפוצץ להם בפנים והוביל לפרוסס. אם הוא היה נשאר בריא אז ריברס היה מתאים יותר, וגם לקבוצה בבנייה הוא מתאים כמישהו שהצליח לפתח משחק התקפה יותר מהרקלס.

בחירה 16: מו הרקלס (יוסטון)

נבחר במקור: רויס וייט, הרקלס נבחר בבחירה ה-15.

התלבטתי בין הרקלס לסקוט. הרקלס שחקן הגנה טוב יותר והיה חלק מרכזי בריצת פלייאוף מוצלחת (פורטלנד בגמר המערב של 2019), לכן הוא קיבל את היתרון היחסי. האזור הזה של הדראפט כבר נראה פחות טוב, אבל הרקלס שחקן שהיה יכול לתרום מועדון ליוסטון של הארדן.

בחירה 17: דיון ווייטרס (דאלאס, הועבר לקליבלנד בערב הדראפט)

נבחר במקור: טיילר זלר. ווייטרס נבחר בבחירה השלישית.

המלצרים הגיעו לשיא בשנתיים הראשונות שלו בליגה ובעונה ההיא במיאמי של 30 הניצחונות. הוא לא הצליח להישאר טוב, בריא או בלי בעיות משמעת לאורך זמן, אבל אם הוא היה מגיע לארגון חזק יותר מההתחלה אולי היה מתפתח משהו אחר. הוא שחקן מוכשר ואולי אצל ריק קרלייל היה משתנה משהו, בדאלאס שהייתה מאוד בינונית בשנים שאחרי האליפות.

בחירה 18: מייק סקוט (יוסטון)

נבחר במקור: טרנס ג'ונס. סקוט נבחר בבחירה ה-46.

סקוט עד היום בליגה בזכות יכולת הריווח ונכס לקונטנדריות. אין שחקן מוכשר באופן משמעותי שנשאר על הלוח, ובודדים השחקנים שעוד בליגה, לכן הוא המועמד המתאים. יש שחקנים שנתנו מספרים מרשימים יותר ונפלטו מה-NBA, קלע כמו סקוט ליד הארדן בשנים המוקדמות של הקריירה היה עוזר.

בחירה 19: ג'ון הנסון (אורלנדו)

נבחר במקור: אנדרו ניקולסון. הנסון נבחר בבחירה ה-14.

דוויט הווארד היה בדרך החוצה מהמג'יק ואכן עבר בסופו של דבר, בשביל ניקולה ווצ'ביץ' שנתן שנים טובות. הנסון, תיאורטית, היה יכול לשחק לצדו בשנים שלא קידשו את הריווח ולתת להם סנטר מחליף לא רע. הוא אתלט גדול והיו שנים שבהן הוא נראה כמו סנטר מבטיח, וכאן הוא היה יכול להשתלב בצורה מעניינת.

בחירה 20: מיירס לנארד (דנבר)

נבחר במקור: אוון פורנייה. לנארד נבחר בבחירה ה-11.

לנארד, שכבר לא בליגה, גבוה מחליף סולידי עם קליעה מהשלוש. יש עוד כמה אפשרויות כמו טוני רוטן, שנתן שנתיים סבירות בפרוסס ונעלם כלעומת שבא או קייל או'קווין החביב, אבל לא נשארו יותר מדי שחקנים טובים בדראפט הזה. וזה הדראפט שבו מייקל קיד גילטריסט נבחר בבחירה השנייה.

המשך הסיבוב הראשון:

21.בוסטון סלטיקס – ג'ונתן סימונס (אנדראפטד). במקור נבחר ג'ראד סולינג'ר.

22.בוסטון סלטיקס – פסטוס אזילי (הבחירה ה-30). במקור נבחר פאב מלו.

23.אטלנטה הוקס – דריוס מילר (הבחירה ה-46). במקור נבחר ג'ון ג'נקינס.

24.קליבלנד קאבלירס – טוני רוטן (הבחירה ה-25). במקור נבחר ג'ארד קנינגהאם.

25.ממפיס גריזליס – קווינסי אייסי (הבחירה ה-37). במקור נבחר טוני רוטן.

26.אינדיאנה פייסרס – טיילר זלר (הבחירה ה-17). במקור נבחר מיילס פלאמלי.

27.מיאמי היט (הועבר לפילדלפיה) – מייקל קיד גילטריסט (הבחירה השנייה). במקור נבחר ארנט מוטייר.

28.אוקלהומה סיטי ת'אנדר – טרנס ג'ונס (הבחירה ה-18). במקור נבחר פרי ג'ונס.

29.שיקגו בולס – אנדרו ניקולסון (הבחירה ה-29). במקור נבחר מרקיז טיג.

30.גולדן סטייט ווריורס – מיילס פלאמלי (הבחירה ה-26). במקור נבחר פסטוס אזילי.

ביג בורד:

20 השחקנים הכי טובים לפי כישרון בלבד, לא כולל התאמה.

1.אנטוני דיוויס.

2.דמיאן לילארד.

3.בראדלי ביל.

4.קריס מידלטון.

5.דריימונד גרין*.

6.אוון פורנייה.

7.האריסון בארנס.

8.אנדרה דראמונד.

9.ג'יי קראודר.

10.וויל בארטון.

11.טרנס רוס.

12.ג'מייקל גרין.

13.תומאש סאטורנסקי.

14.ג'רמי לאמב.

15.דיון וויטרס.

16.אוסטין ריברס.

17.ג'ון הנסון.

18.מייק סקוט.

19.מו הרקלס.

20.מיירס לנארד.

*שחקן גדול שייכנס להיכל התהילה, אבל לא היה הופך לכזה גדול מחוץ לגולדן סטייט בעיניי. לכן מתחת לשאר.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  1. לא חושב שגולדן סטייט לא הייתה בוחרת בדיעבד שוב את אריסון בארנס. שהוא היה שם הוא שיחק לא רע בכלל התאים מעולה לשיטה ובטח שלא בשביל קראודר. כולם זוכרים את ה2/22 במשחקים 6 ו7 בגמר 2016 אבל לפני זה הוא היה פשוט בשנתיים הכי טובות בקריירה שלו 73/9 לא בא ברגל וכל שחקני החמישייה צריכים להיות בעונת שיא בשביל זה . לגבי הבחירה של דיימונד גרין נכון הוא כרגע לא כמו לפני שלוש ארבע שנים אבל בשיאו דיימונד גרין היה אחד מ15 השחקנים הטובים בליגה מידלטון הוא הרבה יותר טוב לדעתי. אל תשכחו שהמשחק 7 נניח הוא היה השחקן הכי טוב על המגרש עם הופעה ענקית או לאורך כל אותה עונה ממש שיחק כמו סופר סטאר

  2. אם ההייפ סביב לילארד עת הגיעו ל-nba היה כמו זה שהיה סביב קיירי,
    אז נראה לי ששארלוט היו בוחרים בו למרות קמבה.
    .
    אם היה להנהלת הקבוצה כדור בדולח שמאפשר לדת מה באמת השחקן שווה?
    אז זה הופך מ-"נראה לי" ל-"אין מצב שהם לא לוקחים" את לילארד בבחירה מס' 2.
    .
    אני יודע שלילארד מעורר מעט אנטגוניזם בקרב פלגים מסוימים כאן בהופס,
    אבל מדובר בסקורר אדיר,
    מהגדולים שיש בליגה.
    גם הוא, עת הגיע הפלייאוף לחץ על הגז –
    34 נק' ב-60% אפקטיבי לצד 10 אסיסטים.
    מזכיר מאוד את מה שלוקה עשה בסדרת ההפסד לקליפרס.
    .
    תודה, רועי.

    1. גם ביל סקורר אדיר. נכון שברמה הכללית בוודאי שדיים שחקן טוב יותר אבל הוא יותר דומה לקמבה ממה שביל דומה לקמבה. וזה שיקול משמעותי.

      1. אז בועטים את קמבה ונותנים לילארד את המפתחות, כמו שבעטו רבים וטובים אחרים. לילארד הוא אחד מהיחדים שהוא פרנצייז פלייר שמחזיק גם הוא בשילוש הקדוש של קליעה מסירה חדירה.
        ביל בכלל לא באותה כיתה.

        1. ברדלי ביל הפך באתר משחקן אנדרייטד לאוברייטד בצורה לא ייאמנת, גרין מקום 5? אוי ואבוי רועי ההבנה שלך בכדורסל קומה לשלי בביסבול (:

            1. בוא – בקושי בקתה…

            2. חחח
              מה שמצחיק שהמשפט נכון

            3. כלומר – הכפר קיים

  3. קשה קשה לבחור בין דיים לדיוויס. דיוויס ליד כוכב אחר כנראה עדיף מדיים בעיקר בזכות ההגנה שלו.
    אבל פורטלנד ונא של דיוויס היו קבוצות ברמה די זהה עם מאמנים פחים ודיים הצליח כל הזמן להוביל לפלייאוף ולהגיע גבוה בעוד דיוויס העפיל לפלייאוף פעם 1.
    בנוסף דיים יוצר ברמה מאד גבוהה כמו שגיישון אמר גם בלי הפלופינג שלו ב3 העונות האחרונות.
    לכן אם אני מתחיל פרנצייז דיים 1 בקרב צמוד.

    1. דיים
    2. דיוויס
    3. ביל
    4. מידלטון
    5. פורנייה
    6. קראודר
    7. בארנס
    8. רוס
    9. סאטו
    10. דריימונד מחוץ לגולדן הוא היה ביומבו
    11. דראמונד
    12. בארטון
    13. ריברס
    14. לאמב

    חוץ מהביג 4 זה דראפט נוראי

      1. מה זה "שחקנים טובים"? סף אולסטאר? כלומר טופ 40 נגיד?
        אם כן, אז 4 בשנה זה נשמע די ממוצע, בהנחה סבירה של 10 שנות קריירה.

        1. כיוונתי לשחקני חמישייה או מחליפים בכירים. אוסטין פאקינג ריברס – שחקן קצה רוטציה היום, במקום ה16 וזה די מעיד על העומק של המחזור הזה.

          1. דווקא אוסטין ריברס במקום 16 לא מצביע לדעתי על דראפט חלש.
            בוא נראה מי שובצו 16 ברי-דראפטים שכבר פורסמו בפרויקט

            1. בדקתי. זו בחירה 15 ולא 16, ואלה שמות:
              קודי זלר
              בוגדן
              בובי פורטיס
              דרק ג'ונס ג'וניור
              ג'וש הארט
              מיצ'ל רובינסון
              .
              לדעתי ריברס טוב מכולם חוץ מבוגדן, וגם זה לא בהרבה

            2. קודם כל, ריברס שחקן שנלחם על מקומו בליגה אז אם אתה קובע שהוא עדיף על כל אחד מהשחקנים שהזכרת כאן אז תגיד לי בבקשה מה אתה שותה – אני אקח אותו הדבר בבקשה.

              זה די פשוט – תראה כמה שחקני רוטציה וכמה שחקני חמישייה יצאו מהדראפט הזה. לא עשיתי בדיקה בעצמי אבל לדעתי זה הרבה פחות מדראפט ממוצע. זה דראפט שמתחת לבחירה 5 יש בוא בעיקר מחליפים או שחקנים שיצאו מהסבב. בחירות 20-30 הן הכי חלשות לדעתי מכל דראפט שנסקר כאן.

            3. עניתי לך למטה יותר ועדיין – צריך לזכור שריברס כבר 9 עונות בליגה. ה"צעירים" יותר שהזכרתי – לא בטוח שיצליחו להחזיק ככה.

    1. פורניה גרין קראודר דראמונד בארטון ריברס ולאמב נוראים בעיינך?
      בעייני לא. זה דראפט לא רע בכלל גם מחוץ לביג פור.

      1. בכל דראפט יש מספר שחקנים טובים. הסך הכל של הדראפט הזה מאוד עלוב. כבר בעשירייה השניה יש שחקנים שנפלטו מהליגה.

        1. תשמע, מאז הדראפט של 2003 ועד 2012, יש רק שני דראפטים עם יותר בחירות אולסטאר, וגם זה לא בהרבה (30 ו-28, לעומת 24 בחירות לדראפט 2012 – שיש לו עוד יותר שנים לסגור את הפער).
          גם מבחינת בחירות לחמישיות הליגה, נראה שרק את 2009 הדראפט הזה לא יעקוף בסופו של דבר (מאז 2003).

          1. לא יודע אם אתה עוד בודק פה תגובות, אבל קודם כל אני (ואחרים) אמרנו בפירוש שהבעיה בדראפט הזה היא מבחירה 5 ומטה וההישגים שאתה מדבר עליהם הושגו כמעט לחלוטין על ידי בחירות 1-4. לגבי חמישייה – לא התכוונתי לחמישיות עונה (גם כאן בלי בחירות 1-4 אין יותר מידי על מה לכתוב) אלא לאשכרה שחקני חמישייה לגיטימיים. כאלו כמעט ואין פה.

  4. מחזור עם הרבה דובדבנים בעשירייה הראשונה. להתלבט בין ליליארד לדיוויס זו בהחלט פריווילגיה לא רעה.
    תודה רבה גיא על פוסט מעולה

  5. תודה רועי, דראפט טוב,
    גם בחירות 9 עד 13 בביג בורד הם שחקנים טובים.
    השלושה הראשונים סופרסטארים. פלוס מידלטון וגרין, דראפט חזק.
    מסכים עם הסדר סהכ

  6. לילארד לדעתי עדיין צריך לבוא לפני ביל.
    האריסון ברנס היה חלק אינטגרלי מאליפות 2015, וב-2016 בעיקר לא הפריע (עד הפלייאוף שם הוא בהחלט הפריע). אבל הבחור החזיר את הערך שלו אז הייתי נשאר עם הבחירה שלו.
    מסכים עם שמעון לגבי דריימונד (גם זה קורה מידי פעם). הוא היה צריך להיבחר יותר נמוך כי יש גם איזשהן נסיבות והתאמה שלו לקבוצה שקשורות להתפתחות שלו. צד שני – אפשר להגיד לגבי הרבה שחקנים שההתפתחות שלהם תלויה בשיבוץ שלהם בקבוצה ושהם היו נכשלים במקומות אחרים… בקיצור, – כן קצת יותר נמוך בשבילו.

    1. לא מסכים לגבי דריימונד. לא כולם חייבים להיות סטף. המהירות קבלת ההחלטות האגרסיביות האסיסטים נבחר גם לשחקן ההגנה … ומזכיר שהיו לו גם כמה שלשות במאני טיים במשחקים הקובעים ביותר. המנוע של גולדן סטייט אולי הקבוצה הגדולה בהיסטוריה. אין מצב שכל סט הכישורים הזה שווה בחירה נמוכה יותר מעשר. קצת מזלזלים בו פה יותר מידי. הוא בחירה 4 או 5 בדראפט הזה בשקט. בשקט.

      1. עוד פעם התחלנו עם החרטא של המנוע של גולדן סטייט… המנועים היו דוראנט קרי וקליי, הוא שחקן שעלה על העגלה וכמה טיפשים בליגה ״חמישייה שנייה״ לא עלו על הבלוף וניפחו את הנגר הרבה יותר ממה שהוא שווה באמת (אותו דבר קורה עם סימונס עכשיו), גרין לא בחירה טופ 5 בחיים גם בדראפט חסר עומק כזה, בקבוצה אחרת הוא שחקן ספסל

        1. ברור… :).
          שמעתי את המנטרה הזאת.
          מעניין איך בחרו אותו לשחקן ההגנה של השנה. כנראה כל הליגה טעתה רק אתה ושמעון לא. חחחח
          שחקן על. לא כולם חייבים להיות צלפי שלשות או קלעים גדולים. את יתר הדברים הוא עושה טופ שבטופ.
          המנוע של גולדן סטייט ללא ספק בכלל.
          מסכים שלאחרונה איבד מהחדות . כבר לא אותו שחקן.

          1. גם את סימונס בחרו לחמישייה שלישית ולאולסטאר 3 פעמים, טיפה פמפום ופה והטיפשים טועים, הוא היה שחקן הגנה נפלא ל3 שנים וזהו בקבוצה אחרת לא היה רואה הרכב

            1. האמת שזה טיעון חזק אבל שוב.. אנחנו לא מדברים פה על נגר על עם 50% מהעונשין בעונה ו 35% בפליאוף. אנחנו לא מדברים פה על מישהו שלא מעז לזרוק שלשה. אתה מדבר פה על שחקן שב 2015/6 בעונה הרגילה זרק 38% מהשלוש ובפליאוף של אותה שנה זרק 37% מהשלוש (4.5 זריקות למשחק!) ושנה אחרי כן 41% מהשלוש בפליאוף 4.6 זריקות למשחק!. ושהממוצע מהקו שלו לא ירד לאורך כל הקריירה מ 70% והגיע מידי פעם קרוב ל 80%. עשיתם ממנו איזה נגר על. וואלה הגזמתם. ותוסיף לזה ריבאונד אסיסטים הגנה מטורפת ומהירות אדירה בשנים הטובות. נכון שבשנים האחרונות הוא התנגר לגמרי נהיה נגר על אבל זה בגלל שכבר שנתיים אין באמת אתגר שם אצל הלוחמים כי קליי לא משחק ותכלס הם שבעים יש לו 3 טבעות בכיס אל תשכח. אז אני לא אומר ROY אבל רביעי חמישי בדראפט הזה??? בחיאת? הוא לא שווה את זה?

      2. לא אמרתי בחירה יותר נמוכה מ-10. לדעתי גם שמעון שם אותו בחירה 10. נראה לי שהשאלה שלי היא כמה ממה שיצא ממנו זה האישיות שלו וכמה מזה זה ההבנה של ההנהלה בג"ס למה שהוא יכול לעשות. מדמיין שבקבוצות אחרות הוא יכל באמת לסיים בתור בריון שמרביץ בהגנה, מעצבן בחדר ההלבשה זהו…
        משער שתשובת הנסיבות לעומת כישרון או אישיות היא איפשהו באמצע בשביל כולם… אבל בשבילו קצת יותר. אז אולי הייתי מוריד אותו כמה מקומות. לא באופן היסטרי.

        1. הבחירה הכי נמוכה שלו בדראפט הזה היא 5. יתכן שיותר גבוה אפילו. תראה מה שכתבתי לברוך תגובה מעל. אני לא מפנים את דף המסרים שיש פה איזה נגר על שלא שווה את המקום שלו. זה רחוק מאוד מהאמת קצת הגזימו בביקורת עליו פה.

        2. ועוד שאלה באמת הוא בריון שמרביץ וזה הכל? קצת מוגזם. ריבאונדים אסיסטים (בסדר הוא משחק עם צלפי על תוריד 2 אסיסטים למשחק הוא עדין שחקן סבבה. ניהול משחק . ועזוב אותי סטטיסטיקה. לא מסתכל רק על זה. כשאתה רואה אותה משחק בשיאו הוא שחקן על. אדיר פשוט. להגיד שהוא לא שווה בדראפט הזה בחירה חמישית זה בדיחה בעייני. זה ללכצ עם מנטרות שעפות כאן ולא קשורות למציאות.

            1. חס וחלילה חלילה וחס בטח לא איתך. אני פשוט חושב שדריימונד הוא אנדר אסטימייט פה. לא בכל העולם. ולשים אותו לא בטופ 5 של דראפט כזה זה קצת מוגזם. זה הכל.

            2. יודע מה?
              חשבתי על זה הרבה.
              דריימונד צריך להיות בטופ 5 בדראפט הזה. מתאים בול מקום 5 שבו שמו אותו. העונה הזו של ריכוז מעמדת הפורוורד וגם תואר שחקן ההגנה לפני כמה עונות אמורים להגיד דרשני.

  7. תודה רבה על הכתבה.
    לדעתי דיוויס הוא השחקן שראוי למקום ה1.
    זכור לי הטנקינג שג"ס ביצעו בסוף העונה על מנת לקבל את הבחירה ה7 מיוטה. הבחירה שלהם בבארנס הייתה טובה, היו לו שם עונות יפות. ולדעתי אם היה ממשיך אצל הלוחמים הייתה לו קריירה יותר מוצלחת.
    תומאס רובינסון זה פספוס גדול.

  8. נימקת יפה את הבחירה בביל אבל אין לו וגם כנראה לא יהיה לו את הווינריות והקילר אינסטינקט של לילארד. זה לבדו שווה יותר ניצחונות בפלייאוף וצריך לתת את היתרון לליארד בכל שיקוליי בחירה מחדש(ואולי גם על דייויס למרות סל הניצחון שלו מול דנבר בבועה)

  9. אחלה פוסט. דראפט לא רע בכלל… מבחינת סדר האיכות לדעתי אין מה לדבר דייויס ראשון. דיים אחריו. אני גם מעלה את דריימונד גרין מצטער אבל לשחקן הזה בשנות השיא היה סט יכולות מעולה אי אפשר לשים אותו 10 בשום אופן והוא לא היה הופך לביומבו בשום קבוצה.
    1. דייויס
    2. דיים
    3. ביל
    4. מידלטון
    5. גרין
    6. קראודר
    7. פורנייה
    8. דראמונד
    9. בארטון
    10. לאמב
    11. בארנס
    12. רוס
    13. סאטו
    14. ריברס.

  10. אגב, הבחירה המקורית של בוסטון – ג'ארד סאלינג'ר, דווקא נתן כמה עונות בכלל לא רעות עם ממוצע נקודות דו ספרתי. לבחור יש אפילו משחק של 20 ו20 בקורות חיים. זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הרבה מהאחרים כאן. היה ראוי להשאר בבחירה שלו גם בדיעבד.

  11. וושינגטון ניצחה את הבחירה המחודשת של הדראפט. לילארד ליד ג'ון וול שהתכווץ בקלאץ' הוא חיבור הרבה יותר מתאים מביל והנוכחות ההגנתית של וול תתאים ללילארד, כנראה יפסידו ללברון כמה פעמים בגמר המזרח במקום בוסטון

  12. השחקן ביחיד שיש לי התלבטות בינו לבין גרין בבחירה למקום הראשון זה דיוויס וגם הוא לא מסוגל להנהיג קבוצה לאליפות. רק השמרטפות של לברון ועונת הבועה עם הפגרה באמצע הביאו אותו לזכיה האליפות. לילרד וביל ביחד הגיעו לגמר אזורי אחד. לגרין יש זכויות שותף בכיר בשלוש.

      1. אפילו אמא של גרין לא לוקחת את גרין לפניו, גם בשיא הפמפום של גרין דרך אגב של גרין הוא לא התקרב לדיוויס

    1. אם דייויס היה מגיע אלינו במחיר של גרין מבחינת עלות חוזה וטרייד ראש בראש, חושב שהיינו נשארים עם גרין?
      דריימונד אחלה לתפקיד שלו (בעיקר כשהטמפרמנט לא יוצא משליטה) אבל הוא הכי טוב שיש לנו רק במסגרת "עולם של משאבים מוגבלים" ולא מול כל שחקן אחר…

    2. אמנם בניגוד לחלק כאן, גרין שחקן נהדר עם כל ההתקפה המוגבלת אף שקלע מה שהיה צריך, והוא מהשחקנים החכמים ביותר ושחקן הגנה מעולה ומוסר נהדר וריבאונדר משובח וביצע את הפעולות הנכונות בזמן הנכון.

    3. בטעות מחקתי לפני סיום התגובה.

      למרות שגרין שחקן נהדר, הוא בבירור כדורסלן פחות טוב גם מדייוויס וגם מלילארד. מי שחושב כמוך, אינו מבין כדורסל!!!

  13. אחלה פוסט רועי, ניתוחים מאד מעניינים, תודה רבה.
    .
    לא זכרתי שלא בחרנו בכלל בסיבוב הראשון בדראפט הזה. מוזר.
    .
    אני גם הולך על דייויס, אבל אחר כך לילארד. פורטלנד של דיים ומקולום לא אמורה להיות יותר טובה, בטח לא בהרבה, מוושינגטון של וול וביל. אפשר להסביר את זה הפציעות, ואולי גם באופי של וול, אבל לדעתי זה גם בזכות לילארד. הוא שחקן ענק עם אופי ענק שסבל, לדעתי, משוק קטן וממאמן בינוני.

    1. לילארד בפליאוף -61 משחקים, 22 נצחונות, 39 הפסדים
      וול בפליאוף – 37 משחקים 20 נצחונות, 17 הפסדים
      לא ברור לי מה אתה מנסה לומר על האופי של וול אבל הבלייזרס עם מקולום ולילארד לא טובה מהוויזרדס של ביל ווול, והוא טוב מלילארד בהכל חוץ מלדעת לזרוק ולהיות בריא שזה די חשוב אבל עדיין

      1. איפה וול איפה לילארד התקפית, ואני בכלל לא מדבר על הדמגוגיה שעשית בסטטיסטיקה של הקבוצה בפלייאוף וושינגטןן פוגשים את הפחים במזרח בעוד פורטלנד משחק במערב האכזרי, לילארד סקורר אכזרי וטוב בהרבה מוול, ושחקן טוב משמעותית. איפה וול נתן עונה קרובה בכלל למה שלילארד נתן בשני עונות האחרונטת

        1. א) אני מבין שאין לך מושג מה זה דמגוגיה, אז אני מניח שאין טעם שאני אסביר למה הבאתי את הנתונים האלו. אני מניח שזה גם יהיה בזבוז זמן להציג בפניך את מי הבלייזרס ניצחו בפליאוף ולמי הם הפסידו בסוויפ.
          ב) כן, זה נהדר שלילארד יודע לקלוע הרבה יותר טוב מוול אבל זה הדבר היחידי בכדורסל נטו שהוא עושה יותר טוב ממנו, בכל שאר האספקטים של המשחק וול טוב משמעותית. ניתן לטעון שההבדל בקליעה שלהם משמעותי מספיק בשביל שלילארד יהיה טוב יותר בכללי אבל זה לא משנה את העובדה שבכל אספקט במשחק מלבד קליעה ובריאות וול טוב יותר.

  14. כרגיל פחות אתווכח עם הבחירות. אני מעדיף את דימיאן על כולם חוץ מ-AD.
    מה שכן חשוב להזכיר שקשה לשפוט עומק של דראפט ישן יותר מכיוון שקריירת NBA של רול םליירס לא תמיד ארוכה וברגע שיש צורך לשלם יותר יש העדפה לצעירים על חוזי רוקיז. חלק מהרשימה כאן חוו שנים יפות סטטיסטית וגם היו הבטחות לא קטנות. טבעי שפציעות לא תמיד מיטיבות עם שחקנים אתלטיים. דוגמאות:
    דיון וויטרס, ג'ונתן סימונס בספרס, ניקלסון באורלנדו, אזילי (היה אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים כשהיה בווריורס), טרנס רוס (שעדיין נותן בראש מדי פעם),

כתיבת תגובה

סגירת תפריט