לבחור מחדש: דראפט 2013 / ראובן בראל

הסיפור של דראפט 2013 הוא לא הכוכבים שיצאו ממנו, יד אחת תספיק כדי למנות אותם. הסיפור הוא הניגוד העצום בין הקריירה של הבחירה מספר אחת בדראפט – אולי הגרועה אי פעם עבור שחקן שנבחר בבחירה הראשונה לעומת הסיפור הבלתי יאומן של השחקן הכי טוב שנבחר בו.

הציפיות לפני הדראפט לא היו גבוהות, לא היה שחקן שסומן ככוכב ודאי – התחזיות דיברו על נרלס נואל או אלכס לן בבחירה הראשונה. קליבלנד הפתיעה את כולם כשבחרה ראשונה את אנטוני בנט ממכללת לאס וגאס. מה הם ראו בו? אולי גוף מוכן לליגה שהיה יתרון גדול במכללות. בפועל בנט מעולם לא התקרב למצות אפילו מעט מהציפיות, הוא הגיע לא בכושר לעונה הראשונה, ניצוץ הקליעה שהראה בוגאס נעלם, ההגנה מעולם לא הייתה קיימת וניכר היה שהלחץ להצדיק את הבחירה הראשונה משפיע עליו לרעה. גם המעברים התכופים בין קבוצות ואפילו לליגת הפיתוח לא סייעו, בנט פשוט ויתר כשהיה קשה. היו עוד באסטים בבחירה הראשונה בדראפט אבל הם לפחות הסתובבו בליגה כמה עונות טובות (אולווקונדי, ברניאני) או סבלו מפציעות (אודן) – לבנט אין תירוץ, הוא פשוט לא היה צריך להיות שם.

הבינוניות של השחקנים בדראפט מקשה על בחירה מחדש – מי עדיף: זלר או פלאמלי? אני לא חסיד של דירוגים – כדי לצמצם למינימום את הדעה האישית שלי לגבי השחקנים דירגתי אותם על פי המדדים הבאים:

  1. סך נקודות + ריבאונדים + אסיסטים בקריירה – לדעתי המדד הכי טוב למדוד תרומה של שחקן.
  2. דירוג הגנתי ממוצע – מבדיל בין שחקנים עם נתונים זהים בסעיף (1).
  3. כסף שהובטח להם (כולל חוזים עתידיים) – GM הם אנשים חכמים (רוב הזמן): אם הם משלמים כנראה שהשחקן שווה את זה.
  4. עונות בליגה – פחות מ-6 עונות: אתה מחוץ לדירוג.
  5. קבוצות בקריירה – פחות קבוצות, יותר טוב.

יאללה מתחילים, דייויד סטרן המנוח על הדוכן, בדראפט האחרון שלו לפני הפרישה:

בבחירה הראשונה קליבלנד בוחרת ב… יאניס אנטטוקומפו (נבחר בבחירה ה-15)

בחירה מקורית – אנטוני בנט.

אין כאן בכלל שאלה, יאניס השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט. פעמיים MVP, שחקן ההגנה של העונה, MVP של סדרת הגמר וגם אלוף טרי. כמובן שהיה קשה לצפות את הפריצה המטאורית שלו לפני הדראפט. ההוקס היו חמים עליו אבל לא הצליחו להתקדם כדי לבחור בו, באורלנדו הודו שלא היה להם אומץ לבחור בו בבחירה השנייה. מעניין מה היה קורה אם אכן היה נבחר, האם עדיין היה עובר למיני תמורת קווין לאב או שהשחקן שרואה את עצמו כ-GM הטוב בליגה היה מזהה את הפוטנציאל? כנראה שלא וטוב שכך, לא היינו רוצים להחליף את יאניס של הבאקס בפוטנציאל לא ממומש אצל הזאבים ממיניאפוליס.

בבחירה השנייה אורלנדו בוחרת ב… רודי גובר (27) ושולחת אותו בטרייד לויזארדס תמורת הבחירה השלישית + בחירת סיבוב ראשון

בחירה מקורית – ויקטור אולדיפו .

על פי כל המדדים שבחרתי, גובר הוא השחקן השני הכי טוב שיצא מהדראפט. 4X בחמישיית העונה, 5X בחמישיית ההגנה, 3X שחקן ההגנה, 2X אולסטאר. למרות הרזומה המרשים, גובר לא מספיק טוב כדי להיות השחקן המוביל של קבוצה. הוא מוגבל בהתקפה (רק 12 נקודות למשחק בקריירה) ובסיטואציות מסוימות לא יכול להישאר על המגרש בגלל חוסר היכולת לשמור על גארדים זריזים. לאורלנדו יש את ווצ'ביץ' וגובר לא מהווה שדרוג מספיק כדי לוותר עליו.

בבחירה השלישית וושינגטון בוחרת ב… CJ מקולום (10) ושולחת אותו + בחירת סיבוב ראשון בטרייד לאורלנדו תמורת הבחירה השנייה

בחירה מקורית – אוטו פורטר.

גם כאן ההתאמה משחקת תפקיד, בקו האחורי של הוויזארדס תוכלו למצוא את ג'ון וול ובראדלי ביל. למקולום אין מה לחפש שם. באורלנדו הוא היה מקבל את חותמת האולסטאר שלא קיבל בפורטלנד. למרות שתמיד ניגן כינור שני לדיים בפורטלנד, המספרים של CJ עדיין ממקמים אותו כשחקן השלישי הכי טוב בדראפט. 19 נקודות ב-40% משלוש לאורך הקריירה לנשיא איגוד השחקנים החדש.

בבחירה הרביעית שארלוט בוחרת ב… ויקטור אולאדיפו (3)

בחירה מקורית – קודי זלר.

אולאדיפו הוא השחקן היחיד מהצמרת שנשאר באזור החיוג של הבחירה שלו ללמדכם עוד קצת על החולשה של הדראפט. הממוצעים שלו סבירים אבל היעילות והאחוזים נמוכים. כשנראה היה שהגיעה הפריצה באינדיאנה במהלכה נבחר פעמיים לאולסטאר וזכה בתואר השחקן המשתפר, הגיעה הפציעה ממנה לא באמת חזר. אחרי מעברים ליוסטון, מיאמי ועוד פציעה ינסה להוכיח שוב שמקומו בטופ של הליגה.

בבחירה החמישית פיניקס בוחרת ב… סטיבן אדאמס (12)

בחירה מקורית – אלכס לן.

מהבחירה החמישית רמת השחקנים מתדרדרת מהר, ההתבלטות כאן היא בין אדאמס לדניס שרודר. הנתונים המצטברים שלהם קרובים, לאדמאס עדיפות בדירוג ההגנתי ובשכר. הסאנס בחרו בלן ומקבלים סנטר משודרג ואת אחד השחקנים הקשוחים בליגה. אבל מהבחירה החמישית הייתי רוצה לקבל יותר.

בבחירה השישית ניו אורלינס בוחרת בדניס שרודר (17)

בחירה מקורית – נרלס נואל.

שרודר השחקן השישי האולטימטיבי – סקורר טוב שיכול לסדר לעצמו מצבי קליעה ועושה זאת ביעילות נמוכה. נואל הועבר לפילי תמורת הולידיי ופייר ג'קסון. אם שרודר היה עושה את המסלול הזה הוא היה ממלא את עמודות הסטטיסטיקה בתחילת ימי הפרוסס ועובר משם מהר מאוד ללא תרומה ממשית לניצחונות. ההתפשרות על חוזה של כ-5M הקיץ מעידה על ההערכה המועטה כלפי שרודר ברחבי הליגה.

בבחירה השביעית סקרמנטו בוחרת בטים הארדווי (24)

בחירה מקורית – בן מקלמור.

הקינגס יקבלו מהארדווי את כל מה שקיוו ולא קיבלו ממקלמור שנחשב לאחד הכישרונות המובילים לפני הדראפט אבל כמו הרבה מחבריו לא התקרב לציפיות. כבר לאימונים לפני הדראפט הוא הגיע עם עודף משקל ולא בכושר. הארדווי לעומתו התעלה על הציפיות וקיבל חוזה שני גדול בקיץ האחרון שממקם אותו רביעי ברווחים מחוזי כדורסל בין חבריו לדראפט.

בבחירה השמינית דטרויט בוחרת ברוברט קובינגטון (לא נבחר)

בחירה מקורית – קנטביוס קלדוול פופ.

קובינטון מיצב את עצמו כאחד הפורוורדים הטובים בליגה, בנוסף להגנה הקבוצתית המצוינת הוא שיפר באופן עקבי את הקליעה מבחוץ. דטרויט מקבלת כאן שדרוג בגודל וביכולת אל מול קלדוול פופ.

בבחירה התשיעית מיניסוטה בוחרת בקלי אוליניק (13)

בחירה מקורית – טריי בורק.

המספרים של אוליניק כמעט זהים לבא אחריו (קלדוול פופ), מה שהכריע כאן היה הדירוג ההגנתי העדיף וגם סך השכר הגבוה יותר.

בבחירה העשירית פורטלנד בוחרת באוטו פורטר (3)

בחירה מקורית – CJ מקולום.

הבלייזרס ללא ספק מקבלים שחקן פחות טוב אבל מי יודע, אולי אם ההפרדה של מקולום ולילארד, שכולם מלבד אולישי מאמינים שצריכה לקרות, הייתה מתרחשת בערב הדראפט, הבלייזרס היו מרוויחים סגל מגוון ומוצלח יותר ומקבלים את ה-3ַַ&D שהם מחפשים כבר שנים.

בבחירה האחת עשרה פילי בוחרת בקנטביוס קלדוול פופ (8)

בחירה מקורית – מייקל קרטר ווילאמס.

רוצים עוד הוכחה לחולשה של הדראפט – מייקל קארטר ווילאמס, האיש שהבליח במשחק הראשון בקריירה ומאז נעלם נבחר לרוקי העונה. פילי של תחילת הפרוסס לא הייתה מקום נעים לנחות בו. אבל חלק מהשחקנים שהוטרדו משם לכל עבר היו מוצלחים. אם פופ היה מגיע לשם כנראה שהיה אחד מאלה.

בבחירה ה-12 אוקלהומה בוחרת במייסון פלאמלי (22)

בחירה מקורית – סטיבן אדאמס.

סטיבן אדאמס כבר לא זמין – OKC לוקחת את הסנטר הבא הכי טוב וזו לא מציאה. פלאמלי עשה קריירה נחמדה בפורטלנד ודנבר, קיבל חוזה מוגזם בדטרויט ויקווה לגרום לשארלוט להצטער פחות על הבחירה בזלר.

בבחירה ה-13 דאלאס בוחרת בגורג'י דנג (21)

בחירה מקורית – קלי אוליניק.

גם דנג כמו אוליניק מוטרד לבוסטון, הוא לא עושה שם יותר מידי מלבד להימנע מלפרוק לקווין לאב את המרפק. האם זה יספיק לקאבס לזכות בעוד אליפות מול הווריורס ולמנוע את הפיטורים של בלאט – כנראה שלא.

בבחירה ה-14 יוטה בוחרת בנרלס נואל (6)

בחירה מקורית – שבאז מוחמד.

מצטער ג'אז, גובר לא מחכה לכם בתחתית הסיבוב הראשון. במקומו תיקחו סנטר אחר עם פוטנציאל הגנתי בשמיים שהצליח לנצל את כישרונותיו קצת פחות בעיקר בגלל פציעות וגם בגלל החלטות לא נכונות לגבי חוזים וקבוצות. אותו הם ישאירו בניגוד לשבאז שעבר לוולבס.

15. הבאקס בוחרים בקודי זלר (4) – יאניס נבחר במקור.

16. בוסטון בוחרים בסת' קרי (לא נבחר) ומעבירים אותו לדאלאס כמו את לוקאס נוגיירה שנבחר במקור.

17. אטלנטה בוחרים באלכס לן (5) (דניס שרודר).

18. אטלנטה בוחרים במתיו דלבדובה (לא נבחר) (שיין לארקין) שעובר לדאלאס.

19. קליבלנד בוחרת במייקל קארטר ווילאמס (11) (סרגיי קארסב).

20. שיקגו בוחרת בטריי בורק (9) (טוני סנל).

21. יוטה בוחרת בבן מקלמור (7) (ג'ורג'י דנג).

22. ברוקלין בוחרת בטוני סנל (20) (מייסון פלאמלי).

23. אינדיאנה בוחרת בסולומון היל שנבחר במקור.

24. הניקס בוחרים באלן קראב (31) (הארדווי ג'וניור).

25. הקליפרס בוחרים בג'יימס אניס (50) (רג'י בולוק).

26. מיניסוטה בוחרת ברג'י בולוק (25) (אנדרה רוברסון).

27. דנבר בוחרת במייק מוסקלה (44) (רודי גובר).

28. הספרס בוחרים בדווין דדמון (לא נבחר) (ליביו צארלס).

29. אוקלהומה בוחרת בראול נטו (47) (ארצ'י גודווין).

30. פיניקס בוחרת באנדרה רוברסון (26) נמניה נדוביץ'.

לפוסט הזה יש 79 תגובות

  1. כמה הייתי גבוה על אולאדיפו לפני הפציעה, היה נראה כמו החבילה המלאה. הייתי שמח אם היית מפרט על שיטת הדירוג שנתת, כמה כל אחד קיבל. אחלה פוסט

  2. אגב ראובן לפי 1 ראסל ווסטברוק יוצא השחקן הטוב בליגה כמעט כל עונה…(אבל לפחות לגבי הדראפט שלו זה עובד)

  3. תודה רבה! בתור קודמך, אני יכול לדמיין את התחושה של לשבת מול מסך עם האצבעות על המקלדת ולהתלבט האם לכתוב על שחקנים כאלן קראב וסולומון היל.
    בגלל שמדובר על דראפט 2013 אני מצדיק את קריאת ה'פאק איט' אחרי בחירה 14.
    ברור לי שלוגיקת הבחירה שלך שונה מזו של אחרים. וזה מעניין ומצוין. אני אוהב כמה שחקנים יותר מאחרים, אבל עם הדירוג למעלה אני בעיקר מסכים

        1. היחידי שנותן פייט לגובר על המקום השני בדראפט הזה זה מקולום. לפני שנתיים הייתי מסכים שגם דיפו בתחרות, אבל זה נראה שהפיק שלו היה מאוד קצר.

            1. שאלה טובה. אפשר להתווכח על שם זה או אחר, והשאלה כאן היא לא מי יכול להוביל קבוצה לבד, אלא מי, עם בנייה נכונה, יכול לשמש כמנהיג והשחקן המוביל של קבוצה טובה (אחרי הכל, גם לברון וקובי לא עשו פלייאוף כשלא נבנתה מסביבם קבוצה טובה מספיק). הכללתי גם שחקנים שכבר די ברור שהם בדרך לשם, ושג'י אמס בליגה כבר יתייחסו אליהם ככאלו בשוק החופשי. לדעתי יש בערך 40 שחקנים כאלו בליגה, ועוד כמה חודשים נדע אם יש עוד מבין הרוקיז. ג'יילן גרין לדעתי לגמרי שם אבל אולי מוקדם קצת.

              אלו שחקנים שאם כל הליגה עומדת לבחירה כרגע, הייתי שוקל כאבן פינה לבנות סביבם:
              למלו בול, אנטוני אדוארדס, קאט, לברון, דייויס, קוואי, ג'ורג', בוקר, פול, אייטון, קארי, ג'יילן בראון, טייטום, שרגא, רנדל, (אולי) בארט, דוראנט, הרדן, קיירי, יאניס, סיאקם, זאיון, אינגרם, מיטצ'ל, לאווין, אמביד, (כן,) סימונס, לוקה, דיים, באטלר, טריי, סבוניס, יוקיץ', מארי, ביל, גארלנד, סקסטון, ג'א, ופוקס.

            2. הממ אני הייתי מוריד מהרשימה הזו את: אדוארדס ג'ורג' בראון רנדל בארט סיאקם לאווין סימונס באטלר (אני רואה את הבועה באופן כללי כסטייה) סבוניס ביל גארלנד וסקסטון (שזה 13 שחקנים) גם סביב למלו וקיירי אני מסופק מאוד. ובכל מקרה יש מעט מאוד שחקנים שאפשר לבנות סביבם.
              .
              דווקא סביב גובר לדעתי כן אפשר לבנות פרנצ'ייז. יוטה מעולם לא ניסו לבנות באופן שיטתי ודי עשו טטריס עם החתיכות הכי טובות שהיו זמינות להם (כן הם הביאו את קונלי ואת בוגי אבל זה עדיין לא מספיק, וכמובן איזה פוקס יצא להם עם מיצ'ל)

            3. אפשר להתווכח על שחקן זה או אחר. לפחות לגבי באטלר ג'ורג' רנדל סבוניס וסיאקם, אני לא מבין את ההתנגדות – זה הרי כבר קרה בפועל – יש/היו קבוצות טובות שנבנו סביבם. אבל שוב, ברור שאין כאן שחור ולבן.

            4. אגב, גם אם תוריד את הבועה (לא בצדק לדעתי) באטלר הוביל קבוצות פלייאוף גם במינסוטה ובשיקגו. די מנוסה, הבחור.

            5. זה באמת יהיה כבר עניין של טעם ריח ומילמטרים. בגדול אני לא חושב שהגרוויטי שהשחקנים הללו יוצרים הוא לא מספיק גדול בשביל להוביל קבוצה אולי מעבר למקומות 7-8 (לסיאקם נגיד היה עומק נהדר כמו לקוואי בעונת האליפות) .
              .
              לגבי באטלר אני חושב שהוא אחלה שחקן 2 WAY אבל לא כזה שמספיק בשביל להוביל קבוצה לרמת המעבר למקום 7-8. עם כל הכבוד לו מיאמי היא הרבה יותר מג'יימי ולמעט הפלייאוף ההזוי של הבועה (שבו למשל מילווקי פשוט התפרקה ואני חושב שזה משהו שלא קשור דווקא בכדורסל כי כולנו ראינו מה הם שווים עונה אחרי ועונה לפני) הוא לא הוביל קבוצה לשום מקום.

            6. השאלה היא מי יכול להיות פרנצ'ייז של קבוצה, לאו דווקא של קונטנדרית, ולהוביל קבוצה למקומות 7-8 (וגם פחות מזה – זאק לוין לדוגמא), בהחלט עונה על הקריטריונים שלי.

              לעניין באטלר – אתה עושה לו עוול עצום. הוא לחלוטין דה-מן במיאמי, וגם היה הפרנצ'ייז פלייר בשיקגו ומינסוטה לפני כן (אם כל הכבוד לוויגינס וקאט של השנים המוקדמות). ברור ש'מיאמי היא הרבה יותר מג'ימי' אבל את זה אפשר להגיד גם על לברון. ראינו מה עשה לפני שדייויס חבר אליו.

            7. שיקגו היו מקום 8 לזכרוני עם קבוצה טובה. במיני הוא בהחלט שיחק טוב בעונה הראשונה. בפילי עם כל הכבוד הוא לא זה שעשה את ההבדל, ובמיאמי העונה, אני לא חושב שהוא האיש שלהם אלא באם, אבל באמת שלא ראיתי מספיק את מיאמי בשביל לומר את זה בביטחון מלא.

            8. ורגע על באטלר אתה נלחם ולא על פול ג'ורג'?

            9. סביב גובר אי אפשר לבנות פרנצייז אפילו בחלום

            10. סבבה אחי

            11. למה ככה ברוך? אפשר לבנות את סקרמנטו.

            12. שחקן שנומרו אונו רק בהגנת דרופ דאון וחלש באספקטים אחרים של המשחק בלי התקפה משמע יכולת יצירת נקודות לו או לאחרים, אפשר לבנות קבוצה שתהיה דומה לאינדיאנה במזרח קבוצה לוחמת במערב זה לא באמת תופס התקפה מנצחת מאז ומתמיד, בזמן האחרון יש כמה דפקטים שנותנים חוזה מקס לשחקני הגנה למרות שבהיסטוריה המודרנית של הNBA תחילת שנות השמונים זה זה לא הוכיח את עצמו .

              יש כיום 13 פרנצייז פלייר בליגה יכול להיות עוד בעתיד כמו זאיון לדוגמה… אבל דבר אחד הם חייבים להיות מפלצות התקפיות שמביאות נצחונות השמות בסדר לא כרונולוגי הם:
              לברון (שכבר מזדקן), קוואי, דוראנט, יאניס, יוקיץ אמביד, דיוויס קרי לילארד הארדן דונציץ,יאנג ובוקר.

      1. תכלס צ'יקו.
        אני בכלל לא בטוח שיוטה מגיעים לפלייאוף בחלק ניכר מהעונות ללא גובר (בלי לקחת את הקושי שלו לשחק מול סמול בול)

          1. צ'אלנג' אקספט. אני באמת לא מחזיק ממנו (זו לא הייטריות – לא מת עליו כמובן אבל גם לא שונא אותו)

            1. בקצרה – באטלר הגיע עם הקבוצות שלו בכל השנים שלו לפלייאוף למעט עונה בודדת שהם היו במאזן חצוי והוא היה פצוע.
              גם את מינסוטה הוא הוביל לפסגת המערב עד הפציעה, ואז הם הדרדרו למאבק מול דנבר.. אותה קבוצה הייתה אחת הקבוצות הגרועות בליגה בעונה אחר כך.
              הוא הכניס את פילי לשוויון בסדרה מול האלופה ולא מעט פעמים היה השחקן הטוב על המגרש. עד שקאווי קלע.
              במיאמי הוא הפך אותה לקבוצה לוחמת שעברה את המסלול הקשה ביותר לגמר וגם אם זה נטו מנטלי זה גם אומר משהו.
              .
              העונה ראו כמה הוא חסר, כשהוא לא שיחק הם היו אחת החלשות במזרח.
              בפלייאוף הכישלון שלו תלוי גם בקבוצה וגם בו והוא ביקר את עצמו בחריפות ..

            2. העונה היחידה שהאמת הייתה מרשימה בעיניי זו העונה במינוסוטה. אבל גם שם אני חושב שאתה מגזים עד כמה הוא שיחק טוב. (זה שעד שהוא נפצע הם היו בצמרת לא אומר הרבה גם להרון נפצע וכשהוא חזר הלייקרס לא ממש הצליחו לסחוב)
              .
              אני חושב שאתה די מגזים בחשיבות שלו. שחקן כל כך גדול היה אמור לקחת את הסיקסרס לשלב הבא. גם עם מיני הוא חטף על הראש מיוסטון
              .
              לגבי המנטליות או ליתר דיוק האישיות שלו: אני לא חושב שלחינם הוא נחשב כבעייתי והאוואטאר שלך לא נוצר מכלום. מנהיג לא מתנהג בצורה שהוא התנהג במקומות שונים.

            3. אה. והגנתית אני חושב שהוא מגן טוב אבל ממש ממש אוברייטד.

  4. מה משותף לקמבה ווקר, ווצ'ביץ' וטוביאס האריס?
    (מלבד לעובדה שהם לא שייכים לפוסט הזה… ושכולם נבחרו בדראפט 11)
    .
    לכולם סך נק' + רב' + אס' בקריירה גבוה משל קליי תומפסון (גם הוא מדראפט 11)
    .
    מעבר לנקודה פעוטה זו –
    אחלה פוסט, תודה.
    לא קל לכתוב על דראפט כזה.

    1. ישנם אגב עוד הרבה מוקשים בשיטה. לדוגמא, סטיבן אדמס עושה השנה 30 מליון… אוטו פורטר הרוויח 126 מליון מכדורסל… אבל שוב, אם תוצאות אי אפשר להתווכח והמדד של ראובן עובד לא רע.

        1. לא חכמה להמר בכסף של אחרים. זה עדיין היה חתיכת הימור בזמנו ולקחו כמה שנים עד שהתברר שזה היה הימור משתלם.

    1. אנחנו יודעים על לפחות ארבע קבוצות שכן רצו את יאניס. אטלנטה ושארלוט לא הצליחו לקפוץ לבחירה גבוהה מספיק, בדאלאס דוני נלסון ממש רצה וקובן התעקש שהוא יודע יותר טוב, ומילווקי כמובן.
      מצד שני, אלו הסיפורים שהקבוצות והאנשים רוצות להוציא. אף אחד לא יוציא את הסיפור שהוא התאמץ לזנק בבחירה כדי לבחור את נוגיירה לפני כולם.

      1. לרצות זה יותר טוב מלא לרצות, אבל התוצאה הסופית בדרך כלל תלויה בכמה אתה מוכן לשלם. אני מאמין שגם אטלנטה ושארלוט, אם היו יודעות מה יצא מהילד, היו פותחות את הארנק ומשלמות מחיר שהיה משכנע מישהי ב-14 הראשונות לבחור אותו עבורן.

  5. תודה רבה, בהחלט אחד הדראפטים מסריחים…

    לדעתי גם הגיל צריך להיות פקטור ברה-דראפט, למשל קובינגטון ויאניס שניהם ילידי דצמבר, רק שרוקו 1990 ויאניס 1994…

    נ"ב – מסכן שרודר, אפילו בדירוג שלך נדפק מזה שלא חתם על החוזה השנה

  6. באמת דראפט יבשושי. למעט יאניס שהוא באמת מהגדולים – אני לא עף כאן אפילו על אלה שבאו אחריו. כולל גובר. מקומות 2 עד 5 היו נבחרים יותר נמוך בדראפטים אחרים שפורטו כאן.

  7. וואו, איזה מחזור נוראי. הכי מדהים זה שאוטו פורטר ונרלנס נואל גם ב ד י א ב ד מקבלים בחירת לוטרי, ושחקן כמו סטיבן אדמס נראה סך הכל סביר בבחירה חמישית. פשוט נורא ואיום.

  8. תודה רבה ראובן.
    .
    על סמך סדרת הכתבות הללו יהיה מעניין לבחון אילו קבוצות או יותר נכון GM של הקבוצות עושים החלטות טובות בדראפט ואילו קבוצות עושות החלטות לא טובות. (כמובן שזה יצטרך להיות לפי חתכים די קצרים בשל תחלופת הGMים)

      1. אבל על חשבון מי קוואמי נחבר?
        אם בסנטרים עסקינן, הויזארדס ויתרו על – פאו גאסול (!!!) שנבחר 3, טייסון צ׳נדלר שנבחר שני, ואפילו אדי קארי שנבחר 4 – כולם עדיפים באלפי מונים על קוואמי. ואף אחד מהם לא היה אנונימי כמו יאניס בדראפט 2013. אם נסתכל על עמדות אחרות – יש לך בטופ-10 את שיין באטייה (6) וג׳ו ג׳ונסון (10) – שני שחקנים נהדרים שלמרות שהם לא גאסול, היו יכולים בשקט להיבחר ראשונים מבלי להיחשב לפלופים. ובכוונה לא התייחסתי לשמות בולטים נוספים מאותו דראפט, שנבחרו נמוך יותר כי ככל הנראה בזמן אמת אף אחד לא היה בוחר אותם גם כן.

        1. בקיצור – כשחקן קוואמי ודאי עדיף על בנט. אבל כפספוס – הויזארדס פישלו הרבה יותר ב-2001 לעומת הנהלת קליבלנד ב-2013.

          1. ואפשר להוסיף על זה –
            עד כמה שאנחנו יודעים, בנט לא קיבל יחס גרוע יותר מהקבוצה שלו מכל בחירה ממוצעת בהיסטוריה של הדראפט. מה שבוושינגטון עשו לקוואמי…

  9. תודה על הדירוג! מדהים כמה הדראפט הזה חלש, מזל שיאניס שם להציל אותו..
    בנט כנראה השחקן הכי גרוע שנבחר ראשון, אבל! לא חושב שזאת הייתה הבחירה הכי גרועה. כלומר – הנהלת קליבלנד לא בהכרח פישלו ברמות היסטוריות. בכזה דראפט חלש, וכשיאניס היה דיי אנונימי, על מי הם היו אמורים ללכת? אולדיפו? פורטר? אז הם לקחו כאן הימור, שממש לא השתלם. אבל זה לא שהם וויתרו כאן על יהלום רציני. אם יאניס היה בחירת טופ 10 במוקים – אולי. אבל לאור האנונימיות שלו והעובדה שגם בשנתיים הראשונות שלו בליגה הוא עבד קשה כדיי להישאר רלוונטי, אפשר לתת ״הנחה״ למבצעי ההחלטות של הקאבס.

      1. נכון, בתור מקום 1. אבל אם אני זוכר נכון, הוא דורג ברוב המוקים סביב מקום 5. מצחיק, אם אכן היה נבחר בטופ-10 אבל מחוץ לטופ 3, אף אחד לא היה מדבר עליו ככזה פלופ. יש לא מעט שחקנים בטופ-10 בדראפטים השונים שנפלטו מהר מהליגה. אין ספק שגם קליבלנד אבל במיוחד בנט, נדפקו באופן הדדי מזה שהימרו עליו בבחירה 1.

  10. לא מסכים עם הדירוג בכלל . רודי גובר לא לפני מקולום ואם אולדיפו לפני הפציעה הוא לפני שניהם . איך סת קרי אחרי העונה פנטסטית שלו בפילדלפיה לא בטופ 10?
    סטיבן אדמס חייב לעבור לקבוצה תחרותית הוא פשוט מצויין באוקלהומה הוא עשה עבודה פשוט אדירה גם שמר טוב גם קלע גם ריבאונד התקפה מעולה . גם דבלבדובה שווה קצת יותר ההמיקום שלו

  11. אני רוצה להאמין שבסוף העונה הבאה המיקום של אוטו פורטר יהיה הרבה יותר גבוה. אם זה יהיה המצב, קלי בריא או לא, ג"ס תהיה מפלצת כמו ב 2014 – 2016

כתיבת תגובה

סגירת תפריט