לפני שנכיר את ארבע הקבוצות הבאות, חשוב לדבר על אירוע משמעותי שהספיק לקרות מאז פרסום ההקדמה על אטלנטה. כשבוע וחצי לתחילת העונה, המאמנת ניקי קולן – אחרי שלוש שנים במועדון כולל זכייה בפרס מאמנת השנה – עזבה את הדרים על מנת לחתום באוניברסיטת ביילור.
המהלך הזה מפסיק להיות תמוה כשמבינים שפשוט יש הרבה, הרבה יותר כסף במכללות. לא פורסמו פרטי החוזה של קולן, באטלנטה או בביילור, אבל סביר מאוד להניח שבעוד באטלנטה היא הרוויחה חמש ספרות בשנה, בביילור היא תרוויח מיליונים. ככה זה בכדורסל הנשים – המכללות פשוט יוקרתיות יותר. המתקנים והתנאים טובים הרבה יותר. ככה בגמר המכללות צפו חמישה מיליון איש, ובמשחק השלישי של גמר ה-WNBA צפו כמה מאות אלפים. אלה הפערים, ואת זה בדיוק ה-WNBA צריכה לתקן.

ארבע הקבוצות שנכיר הפעם הן לא קבוצות בבנייה, וגם לא קבוצות על שיתחרו ישירות על התואר. אבל בגלל טבעה האולטרה-תחרותי של ה-WNBA, כל אחת מהקבוצות האלה מסוגלת להתחרות על האליפות בכל מקרה, אם כמה דברים ילכו לטובתה או לחובתן של קבוצות אחרות מעליה.

ניו יורק ליברטי
עונת 2020 הייתה אמורה להיות עונה מלאת הבטחה בניו יורק, אבל אז הגיעה המגפה שמנעה ממנה את עונת הבכורה בבארקלייס סנטר, ולאחר מכן הגיעה הפציעה של סברינה יונסקו. הליברטי לא היו אמורות להיות טובות במיוחד ב-2020, אבל שני ניצחונות מול עשרים הפסדים זה מאזן שאותת חזק כפי שהיה אפשר – הגיע הזמן להפוך את הקערה.

את הבחירה הראשונה בדראפט שלחו הליברטי תמורת נטאשה הווארד, שלפני שנתיים זכתה בפרס שחקנית ההגנה של השנה תוך שהיא מתבגרת לרשימת חמש הקלעיות המצטיינות בליגה. בנייז'א לייני, השחקנית המשתפרת של עונת 2020, הצטרפה גם היא לסגל, כמו גם הצלפית האוסטרלית שהגיעה מסיאטל, סאמי וויטקום. פתאום, מקבוצה צעירה בלי כיוון, הפכה ניו יורק לקבוצה עדיין צעירה, אבל אנרגטית ומסוכנת בזכות העזרה של שחקניות ותיקות יותר.

מהדראפט, הוסיפה ניו יורק שתי שחקניות כנף – בבחירה השישית הייתה זו מיכאלה אוניינוורה, ובבחירה מספר 17 הגיעה דידי ריצ'ארדס – שסיפור הקאמבק הנפלא שלה עוד יכול להסתיים במקום בסגל של הליברטי בזכות ההגנה והאנרגיה שהיא מביאה למגרש. לקבוצה הזו יש תמהיל טוב של ותק ומרץ. אם הווארד לחזור לכושר של 2019, אם לייני תמשיך במגמת העלייה, ואם סברינה יונסקו תהיה שחקנית העל שהיא מסוגלת להיות – הליברטי יהפכו לסכנה אמיתית עבור כל קבוצה בליגה.

פיניקס מרקורי
בתיאוריה, לפיניקס יש כל מה שצריך כדי להתחרות על האליפות. יש לה שלוש כוכבות על, בדמות סקיילר דיגינס-סמית', בריטני גריינר וכמובן דיאנה טוראסי. יש לה שחקניות משלימות טובות כמו ג'סיקה ברילנד, בריה הארטלי וסופי קאנינגהאם. יש לה מאמנת ותיקה ומוכחת, סנדי ברונדלו, שמתחילה עונה שמינית בקבוצה אותה הובילה לאליפות בעונתה הראשונה.

אבל משהו שם פשוט לא דופק. בעונה שעברה, פיניקס סיימה חמישית את העונה הסדירה, כמעט הודחה בידי וושינגטון בסיבוב הפלייאוף הראשון לפני שהודחה במשחק צמוד מאוד על ידי מינסוטה. פיניקס אמנם הייתה קרובה לחזור לסדרת חצי הגמר, ובסך הכל היא קבוצה טובה, אבל לא כמו שהיא צריכה להיות. יותר מדי פעמים הייתה תחושה שמשהו חסר – אולי זו דיאנה טוראסי שמתרחקת משיאה, אולי זה הציוות החדש עם דיגינס-סמית' שצריך עוד זמן, אולי זו בכלל ההיעדרות של גריינר בחצי השני של עונת הבועה.

בכל מקרה, פיניקס ויתרה על הדראפט השנה והחליטה להשתמש בבחירה מספר 6 עבור תוספת כוח חדשה – קיה נרס, שתתחיל עונה רביעית בליגה ומציגה שילוב נהדר של נתונים פיזיים ויכולת קליעה. אולי זה בדיוק מה שצריכה פיניקס כדי לתת עוד דחיפה לעומק הפלייאוף. נרס היא לכל הפחות תוספת עומק, כזו שתאפשר לפיניקס לנצח משחקים גם כששחקניות אחרות חסרות או מתפקדות פחות טוב. אם אכן היא תצליח לתרום בצורה הזו, ואם דברים יתחברו נכון לדיגינס-סמית', טוראסי, גריינר ומה שביניהן, למרקורי יש סיכוי אמיתי להביא טבעת למדבר.

קונטיקט סאן
הסאן בנו לעצמן תדמית מאוד ברורה – הקבוצה הקבוצתית ביותר ב-WNBA. יש לה הרבה שחקניות שיכולות לתפוס יום של 25 נקודות, אבל אין להן אף אחת שתעשה את זה בכל יום. זו קבוצה של קשיחות והגנה – השחקניות המובילות בה הן ג'אסמין תומאס, אחת השומרות החיצוניות הטובות בליגה, ועם אליסה תומאס, שאין לה קשר משפחתי לג'אסמין אבל כן יש לה הגנה יוצאת מן הכלל בכל נקודה במגרש. בשנה שעברה לא הצטרפה אליהן הסנטר הנפלאה מהבהאמס (וחברת ילדות של באדי הילד) ג'ונקוול ג'ונס, שמחזיקה ביכולות של כוכבת על אבל במנטליות קבוצתית במיוחד.

מי שכן הצטרפה אליהן היא דוואנה בונר, שחיפשה הזדמנות להוביל התקפה בעצמה ולצאת מהצל של בריטני גריינר ודיאנה טוראסי. אם לא בונר, ההתקפה של קונטיקט כנראה הייתה החלשה בליגה, ולא הייתה מספיקה לה על מנת להידחף לפלייאוף. הסאן פתחו את העונה שעברה עם חמישה הפסדים רצופים וסיימו אותה במקום השביעי במאזן שלילי של 10-12, למרות הגנה חונקת כהרגלה שהייתה שנייה רק לסיאטל.

אבל בפלייאוף, הכל השתנה. הכדורסל האגרסיבי והמכאיב של קונטיקט העלה הילוך. בסיבוב הראשון הן הדיחו את הפייבוריטית הברורה שיקאגו בניצחון שלא השאיר מקום לספק, ובסיבוב השני הן מחצו את הלוס אנג'לס ספארקס של קנדס פארקר – הקבוצה שסיימה שלישית בעונה הסדירה. המגמה המשיכה גם בסדרת חצי הגמר נגד וגאס, כשבמשחק הראשון קונטיקט ניצחה בהפרש של 24(!) נקודות, ומיררה את חייה של ה-MVP אייג'ה ווילסון בדרך להפסד 3-2 בסדרה מורטת עצבים. כל זה כשאליסה תומאס משחקת עם כתף מתפקדת אחת.

למה אני מספר את כל זה? כי עונת 2020, במידה מסוימת, יכולה גם לספר את הסיפור של עונת 2021. הכדורסל של קונטיקט חייב למקסם את עצמו לחלוטין כדי להצליח. קונטיקט לא יכולה להיות רק ההגנה השנייה בטיבה בליגה, היא צריכה להיות הראשונה – והיא צריכה לייצר נקודות באופן יותר עקבי. החזרה של ג'ונקוול ג'ונס צפויה לעזור בכך מאוד, אפילו אם היא לא תמיד תהיה השחקנית הדומיננטית על המגרש. את זה היא יכולה להשאיר לדוואנה בונר. מה שבטוח – כל זה חייב לקרות כדי שקונטיקט תהיה איום ממשי על האליפות, ולא תצטרך לבזבז אנרגיה על סיבובים מוקדמים.

וושינגטון מיסטיקס
קבוצת האליפות של 2019 נראית כמו זיכרון רחוק. הקבוצה ששיחקה כדורסל דומיננטי ברמות לא הגיוניות איבדה כמה שחקניות מפתח מאז, ובעונה שעברה היא נאלצה לשחק בלי אלנה דלה דון – ה-MVP של אותה עונה שגם כן הייתה דומיננטית ברמות לא הגיוניות. כך סיימה וושינגטון את העונה במאזן 9-13 והודחה בסיבוב הראשון, אבל יש לה גם סיבות לאופטימיות.

דלה דון, כמובן, תחזור לעונת 2021, כמו גם טינה צ'ארלס הותיקה שתשחק לראשונה במדי וושינגטון. נטאשה קלאוד, מקור האנרגיה של הקבוצה, גם כן תחזור, כמו גם אריאל אטקינס ומיישה היינס-אלן, שהדהימה את הליגה כשנכללה בחמישייה השנייה של השנה. כמובן, גם המאמן והג'נרל מנג'ר מייק טיבו, שהיה אחראי על ההצגה, ימשיך לנהל אותה.

מצד שני, המיסטיקס מאבדות את לאטויה סנדרס שפרשה, את אריאל פאוורס האנרגטית בפני עצמה שחתמה במינסוטה, את MVP הגמר אמה מיסמן (שתגיע לקבוצה רק אחרי האולימפיאדה אם בכלל) ואת החוכמה והניסיון של קריסטי טוליבר, אולי האבדה הקריטית מכולן.

נוסף לכל זה, קשה להאמין שדלה דון שוב תקלע 50-40-90 ותהיה ה-MVP של הליגה. למעשה, היא לא תצטרך רק לשחזר את הדומיננטיות שלה כדי לקחת את המיסטיקס למרחקים דומים – היא תצטרך להיות אפילו יותר טובה מזה על מנת לפצות על האבדות. רק אז תוכל ווישנגטון להילחם על האליפות שוב. נכון להיום, המיסטיקס הן פשוט עוד קבוצה מצוינת בליגה בה כמעט כל הקבוצות מצוינות.

בפעם הבאה, נפגוש את ארבע הטוענות העיקריות לכתר. כפי שניתן להסיק, אלה יהיו שיקאגו, מינסוטה, לאס וגאס והאלופה המכהנת סיאטל. הישארו מעודכנים, בעוד פחות משבוע תצא לדרך העונה!