בין יום שישי לשבת תיפתח עונת ה-WNBA, והיום קוראי אתר "הופס" יכירו קצת את ארבע הקבוצות המלהיבות ביותר בליגה. את ארבע הקבוצות שכבר אי אפשר לחכות שיתחילו את העונה. את ארבע הפיייבוריטית להניף את הגביע בחודש אוקטובר.

סיאטל סטורם
למרות שסיימה את העונה הסדירה של 2020 רק במקום השני, הדומיננטיות של סיאטל הזכירה במידת מה את זו של וושינגטון מהעונה שקדמה לכך – ועוד יותר את שלה עצמה בעונת האליפות של 2018. הסטורם היו גם ההתקפה וגם ההגנה הטובה בליגה (לפי רייטינג) בעונת הבועה, וסיימו במאזן 18-4 – זהה לזה של וגאס, שניצחה אותן בשני מפגשי העונה הסדירה (אחד מהם ללא בריאנה סטיוארט וסו בירד).

בפלייאוף זה כבר נראה אחרת – סיאטל לא הפסידה אף משחק, עם צמד סוויפים על מינסוטה בחצי הגמר ועל וגאס בגמר. חמישה מתוך ששת המשחקים ניצחה סיאטל בהפרש דו ספרתי, ושברה שורה ארוכה של שיאי גמר – בין היתר, הכי הרבה נקודות במשחק גמר (בניצחון 104-91 במשחק השני), הכי הרבה אסיסטים במשחק גמר (33, במשחק השני) והניצחון בהפרש הגדול ביותר במשחק גמר (33 נקודות במשחק השלישי והאחרון, ניצחון 92-59).

זה זמן טוב לגילוי נאות: הכותב אוהד סיאטל. אבל לא זו הסיבה שהוקדשו שתי פסקאות לכמה דומיננטית הייתה סיאטל בשנה שעברה. הסיבה היא פשוטה מאוד: סיאטל לא תישאר עד כדי כך דומיננטית בשנה הבאה. בריאנה סטיוארט, ששמה ותאריה הולכים לפניה, עדיין שם. גם ג'ואל לויד, וגם סו בירד. אבל שתי שחקניות חמישייה עזבו באביב האחרון, וממש במקרה מדובר גם בשתיים משחקניות ההגנה הטובות בליגה, נטאשה הווארד שעזבה לניו יורק ואלישה קלארק שחתמה בוושינגטון (אך נפצעה ולא תשחק העונה).

גם סו בירד מתחילה להרגיש את סוף הקריירה שלה. את 2019 היא החמיצה בגלל ניתוח בברך, ובעונת 2020 היא החמיצה מחצית מהמשחקים בגלל פציעות ורשמה את מספר הדקות למשחק הנמוך בקריירה שלה. בירד אמנם שברה שיא גמר (ולמעשה שיא פלייאוף) עם 16 אסיסטים במשחק מספר 1 נגד וגאס, אבל היא עצמה לא מתחמקת מהעובדה שבגיל ארבעים, כל עונה יכולה להיות האחרונה שלה.

לסטורם יש תחליפים לאבידות הללו. ג'ורדין קנדה היא אולי שחקנית הספסל הטובה בליגה והייתה נותנת פייט על פרס השחקנית השישית של השנתיים האחרונות אם לא הייתה פותחת בחמישייה במקום בירד. הסנטר האוסטרלית הצעירה, אזי מגבגור, הראתה פוטנציאל עצום בשני צידי המגרש ובריבאונד בעונת הרוקי שלה. קנדיס דופרי מוסיפה עוד ניסיון לסגל, מיקיא הרברט-האריגן וקייטי לו סמואלסון מוסיפות ורסטיליות ואתלטיות, מרסדס ראסל היא מחליפה אמינה. הסגל הנוכחי חלש משמעותית מזה שזכה בשתי אליפויות בשנתיים בהן היה פעיל במלואו. אבל כדי להגיע לרמות אליהן הגיעה סיאטל, דרוש מאמץ קבוצתי – והעוצמה של הסטורם כקבוצה יכולה להפוך את האבידות לפחות קריטיות, ולהשאיר אותה על כס המלכות של הליגה – עד להודעה חדשה.

לאס וגאס אייסז
עונת 2020 הייתה הזמן של אייג'ה ווילסון לזרוח. אחרי עונת רוקי נהדרת בה לא הצליחה לסחוב קבוצה חלשה לפלייאוף, ועונת סופמור בה נבחרה לקפטנית באולסטאר אבל נעדרה לחלק נרחב מהעונה בגלל פציעה, בעונת 2020 היא הייתה צריכה לעשות צעד נוסף קדימה. ליז קמבייג' בחרה לוותר על עונת הקורונה, וקלסי פלאם נפצעה בגיד האכילס. גם קיילה מקברייד חוותה עונה חלשה למדי בבועה. פתאום, הסגל החזק של לאס וגאס הפך לסגל עם לא מעט חורים, ועל ווילסון הוטלה המשימה לסחוב אותו כמה שיותר רחוק.

היא סחבה את האייסז עד לגמר, תוך שהן מסיימות את העונה הסדירה במקום הראשון ובמאזן 18-4. נכון, הן כבר לא יכלו לסיאטל בזדרת הגמר, אבל ההישג של וגאס עם הסגל שהיה לה הוא עצום. הוא מצביע על מה שלאס וגאס יכולה להיות בעונת 2021 עם סגל מלא, אבל הוא בעיקר מצביע על מה שאייג'ה ווילסון מסוגלת אליו.

בגיל 24 עשתה ווילסון מה שספורטאים וספורטאיות מעטים ומעטות מסוגלים לעשות בקריירה שלמה. בליגה בה הקלישאה "אין משחק קל" היא נכונה לחלוטין, ווילסון לקחה איתה קבוצה עם כמה חוזקות אבל בעיקר חולשות, לגבהים שקשה לדמיין בליגה כל כך קשה, ועוד כשכל הלחץ עליה בכל דקה נתונה, בכל פוזשן נתון.

אייג'ה ווילסון היא שחקנית כדורסל מבריקה וכוכבת על שה-WNBA הייתה צריכה נואשות לפני שהגיעה אליה. הדבר הבאמת מפחיד בכל הסיפור הזה – היא, כאמור, רק בת 24, והכדורסל שלה ככל הנראה יהיה אפילו יותר טוב בהמשך הקריירה שלה. הלאס וגאס אייסז ילכו לאן שתלך אייג'ה ווילסון – זה היה נכון, כמובן, לקבוצה של 2020, אבל זה נכון גם לגרסה המלאה שלהן, שכוללת גם את ליז קמבייג', גם את קלסי פלאם, וגם את צ'לסי גריי וריקוואנה וויליאמס (אבל לא את איינג'ל מקוטרי,שקרעה את הרצועה הצולבת במשחק קדם עונה). עד כדי כך ווילסון קריטית לקבוצה הזו.

מינסוטה לינקס
המינסוטה לינקס היא קבוצת הכדורסל המוצלחת ביותר בעשור שבין 2010 ל-2019. הן זכו בארבע אליפויות (2011, 2013, 2015, 2017) מתוך שש הופעות בגמר (2011-2017 למעט 2014), יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה של הליגה. עם מאיה מור, לינדזי ויילן, רבקה בראנסון, סימון אגסטוס ובהמשך גם סילביה פאולס, הקבוצה של שריל ריב שלטה בליגה ללא עוררין, ממש עד שתם העידן.

אבל במינסוטה הראו שלא רק כישרון בלתי רגיל הוביל את הלינקס רחוק. היכולת למצוא אותו היא זו שתעזור לה להמשיך להיות רלוונטית בליגה לעוד זמן מה. בשנתיים האחרונות השיגה מינסוטה את רוקי העונה בבחירת דראפט נמוכה יחסית – נאפיסה קולייר, שמאז הפכה לאחת השחקניות הטובות בליגה, נבחרת שישית בלבד, בעוד קריסטל דיינג'רפילד, רוקי השנה שעברה, הייתה בכלל בחירת סיבוב שני.

אל הקבוצה שסיימה רביעית את העונה הסדירה (מאזן 14-8) והודחה בחצי הגמר על ידי האלופה סיאטל נוספו כמה חיזוקים משמעותיים. קיילה מקברייד, אולסטאר ב-3 עונות מתוך ה-6 שלה בליגה, הייתה ההחתמה המשמעותית מכולן. אליה מצטרפות גם אריאל פאוורס ונטלי אצ'ונווה, כאשר הרוקי שנבחרה תשיעית בדראפט 2021, רנייה דייויס, נפצעה ותחמיץ את העונה. בכל מקרה, כל ההחתמות האלה, יחד עם קולייר וסילביה פאולס שעדיין נשארה, מצביעות לכיוון אחד: ה-ג-נה.

מינסוטה של 2021 היא קבוצה עם כוכבות צעירות אבל גם ותיקות שמגיעות בדיוק לשיא, וגם אגדות כדורסל שזכו באליפות או שתיים בקריירה שלהן. 2021 יכולה להיות בדיוק הזמן של מינסוטה לחזור למקום בו הרגישה כל כך בבית בעשור הקודם. מאחורי שריל ריב, המאמנת עם אחוזי ההצלחה הגבוהים בתולדות הליגה, ונאפיסה קולייר האדירה שצפויה רק להשתפר בשנתה השלישית בליגה, יש קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף.

שיקאגו סקיי
הסקיי הן לא הקבוצה היחידה בשיקאגו שפשוט לא הולך לה. שיקאגו היא כנראה אחד המקומות היחידים בהם קבוצה שמורכבת מאלנה דלה דון, סווין קאש, סילביה פאולס, קורטני ואנדרסלוט ואלי קווגלי לא מצליחה אפילו להגיע לגמר. אבל זה בדיוק מה שקרה לה. מאז, הסקיי התפזרו וחוברו מחדש – הרבה בעזרת ג'יימס וייד, בן דודו של דוויין ועוזר מאמן שלקח חלק בשושלת של המינסוטה לינקס.

במקום דלה דון ופאולס הגיעו סטפני דולסון, אולי הקלעית הטובה בליגה מעמדת הסנטר, וגם דיימונד דשילדס האולטרה-אתלטית. אבל הבנייה מחדש לא הלכה חלק במיוחד – אחרי הכל, דולסון היא שחקנית משלימה נהדרת, אבל לא כוכבת. דשילדס נתקעה בהתפתחות שלה בעיקר בגלל פציעות. בחירות דראפט גבוהות אחרות לא הסתדרו בקבוצה – קייטי לו סמואלסון, בחירה מספר 4 בדראפט 2019, תפתח את העונה השלישית שלה בקבוצה השלישית שלה, וגאבי וויליאמס, בחירה 4 בדראפט שקדם לכך, ביקשה לעזוב את הקבוצה אחרי שנתיים בסגל שלה (וקיבלה את מבוקשה כשעברה לספארקס בטרייד די מתוקשר). מצד שני, הסקיי נהנו מהקלאס הבלתי נגמר של קורטני ואנדרסלוט, שהפך את הסקיי לקבוצה טובה אבל בעיקר מהנה לצפייה, גם אם לא תגיע רחוק מדי.

כל זה הולך להשתנות בשנה הבאה, בזכות אגדת כדורסל אחרת לחלוטין שמצטרפת לשיקאגו. זוהי, כמובן, קנדס פארקר, שבזכות ההסכם הקיבוצי החדש הפכה לשחקנית חופשייה, ובחרה לעזוב את לוס אנג'לס ולחזור הביתה. שחקנית ההגנה של השנה שעברה סחבה על גבה את הספארקס למקום השלישי בליגה, וכעת היא מגיעה לקבוצה שהיא לא תצטרך לסחוב – מצב שעלול להפוך אותה לעוד יותר מסוכנת, ומכאן, גם את הקבוצה לעוד יותר מסוכנת.

השיקאגו סקיי ישחקו העונה עם שתי שחקניות מהטובות אי פעם בלהפוך את שאר הקבוצה לטובה יותר. לקנדס פארקר יש פוטנציאל לעשות את זה גם בהגנה כמנהיגה בעלת ניסיון ויכולת, וגם בהתקפה כפוקוס שלה וכסקוררית המובילה. כנראה שמאז הטרייד ששלח את אלנה דלה דון לוושינגטון (כמובן, משיקאגו) לא הייתה העברה כל כך משמעותית בליגה, שיכולה לקחת קבוצה כל כך רחוק. אבל זה בדיוק מה שקנדס פארקר יכולה להיות, אפילו בגיל 36.

עדיין אינני בטוח לגבי צורת הסיקור במהלך העונה. כרגע הכיוון הוא סיקור יומי "בוקר שאחרי" בסגנון סיקור ה-NBA באתר, אך זה תלוי בכמה גורמים. בכל מקרה שלא יבוא, עונת ה-WNBA המלהיבה ביותר עד כה תצא לדרך ממש, ממש בקרוב, וההמתנה ממשיכה להפוך יותר ויותר קשה.