ארבע הקבוצות אותן נכיר בפוסט הבא הן קבוצות שנמצאות כרגע בבנייה מחדש, ומנסות לחזור להיות תחרותיות באמת. בין אם הן התחילו את התהליך ממש עכשיו או לפני שלוש שנים, כולן נופלות לאותה קטגוריה, וכולן יפתיעו אם יעשו רעש בחודש ספטמבר הקרוב. אחת מהן אולי תפתיע בעצם הכללתה בפוסט הנוכחי.

אטלנטה דרים
פחות או יותר בכל מובן, הדרים יוצאות לדרך חדשה. הבעלים הקודמות, שכללו את הסנאטור המפסידה מג'ורג'יה (שדרשה באופן אירוני להוציא את הפוליטיקה מהספורט) קלי לפלר, מכרו את הקבוצה ליו"ר חברת נדל"ן גדולה, וגם לרכזת לשעבר, רניי מונטגומרי, שלפני המגפה עוד פתחה בחמישייה של הדרים.

הגעה של בעלים שאינם שנואים על ידי כל הליגה ובייחוד על ידי השחקניות שלה זו כבר התחלה טובה, אבל לא מעט עוד צריך לקרות באטלנטה על מנת לחזור לימים של תחילת העשור הקודם (אז הפסידה שלוש סדרות גמר בארבע שנים). את העונה שעברה התחילו הדרים עם שני ניצחונות, אבל רצף של עשרה הפסדים מיד לאחריו דחק אותה לתחתית – ממנה לא הצליחה לצאת.

למעט בנייז'א לייני, שכבר עזבה לניו יורק, הדברים המלהיבים קרו בעיקר בקו האחורי של אטלנטה. אותו הובילה קנדי קארטר, הרכזת האולטרה-מוכשרת שתתחיל את העונה השנייה שלה בליגה. הדרים החליטו להמשיך לתגבר את הקו האחורי העונה. לקארטר צפויות להצטרף קורטני וויליאמס שתהיה בריאה יותר העונה, אודיסי סימס שהגיעה בטרייד ממינסוטה ונבחרה לאולסטאר בשנת 2019, טיפאני הייז שנעדרה מעונת הקורונה, והרכזת שהסעירה את טורניר המכללות האחרון במדי הסגנית אריזונה, ארי מקדונלד.

יהיה מעניין לראות כיצד אטלנטה תצליח לשלב את כל אלה על המגרש, ועוד יותר לראות כיצד היא תסתדר בלי יותר מדי נוכחות דומיננטית בצבע. אטלנטה תהיה קבוצה צעירה, זריזה, מחשמלת, אנרגטית ועוד שמות תואר דומים. הן יעשו צרות להרבה קבוצות – אבל תהליך הבנייה עדיין בעיצומו.

דאלאס ווינגס
אריקה אוגובואלה עשתה קסמים במכללות, והמעבר למקצועניות היה חלק מתמיד. היא סחבה על גבה את דאלאס בשתי העונות הראשונות שלה בליגה, כשבעונת הרוקי הייתה ראויה לפרס רוקי השנה (שהלך לבסוף לנאפיסה קולייר) וסיימה שלישית בליגה בנקודות למשחק. בעונת הבועה היא כבר הובילה את הליגה עם יותר מ-22 כאלו, ולמרות שקיבלה עזרה גדולה בדמות חד הקרן הגרמנייה סאטו סבאלי, לא הצליחה להביא את הווינגס לפלייאוף.

אם באטלנטה ישנו עומס בעמדת הגארד, דאלאס בנתה לעצמה עומס דומה מתחת לסל. בשנה שעברה היא בחרה, כאמור, את סאטו סבאלי, בבחירה השניה והוסיפה גם את בלה אלארי בבחירה החמישית. אם זה לא הספיק, הווינגס החזיקו בשתי הבחירות הראשונות בדראפט השנה, והשתמשו בשתיהן עבור סנטריות – צ'ארלי קולייר המעולה מטקסס והפריקית האתלטית אוואק קוייר בת ה-19 מפינלנד.

אבל בעוד יהיה קשה למצוא דקות לכל הצעירות המבטיחות בקו הקדמי, הצרה האמיתית של דאלאס נמצאת בקו האחורי – שם היא עלולה למצוא את עצמה מוותרת לחלוטין על שירותיה של אחת מארבע מועמדות – מוריה ג'פרסון, שמתקשה להישאר בריאה אבל גם מחזיקה בחוזה גדול ומובטח; טיי האריס, שנבחרה מספר 7 בשנה שעברה והרשימה בעונת הרוקי; מארינה מייברי, שהייתה הציוות המוצלח ביותר עם אוגונבואלה וקלעה 10 נקודות למשחק; ודיינה אוונס הנפלאה מלואיוויל, שנפלה לידיה של דאלאס בבחירה מספר 13 השנה.

עודף הצעירות הזה הוא לא רק כאב ראש, הוא גם הסיבה העיקרית שדאלאס לא צפויה לעשות יותר מדי רעש העונה. אריקה היא כמובן כוכבת וגם סבאלי עשויה לעשות צעד גדול קדימה השנה. אבל הקבוצה מסביב היא עדיין צעירה מדי ובוסרית מדי כדי להצליח בליגה הקשה בעולם.

אינדיאנה פיבר
אינדיאנה הייתה הקבוצה השנייה הגרועה ב-WNBA בעונה שעברה, כשניצחה רק שישה משחקים ונראתה רדומה וחסרת מעוף – משהו שלא קל לעשות כשקלסי וטיפאני מיטשל (אין קשר משפחתי) משחקות בקבוצה. אבל עם כל הכבוד להן, לג'ולי אלמן הבלגית, לקייזר גונדרזיק הרוקי המוכשרת וללורן קוקס שצפויה להגיע בריאה ולתרום הרבה יותר בעונתה השנייה – אינדיאנה עלולה להיות אפילו חלשה יותר בעונה הבאה.

בליגה בה כמעט לכל קבוצה יש איזו כוכבת על או משהו קרוב לכך בסגל, לאינדיאנה אין שום דבר כזה. נראה שהיא תיאלץ לנצח עם כדורסל קבוצתי והגנה קשוחה – רק שהיא הייתה ההגנה החלשה בליגה בשנה שעברה, דבר שקשה לעשות עם טיארה מקאוון ונטלי אצ'ונווה (שמאז עזבה למינסוטה) ותיאלץ לעשות מהפך לא קטן רק כדי להימנע מהתחתית.

כמובן שאינדיאנה גם תנצח כמה משחקים ואפילו תיראה טוב לפרקים – בכל זאת, גם מודל 2020 שלה הצליח לנצח את סיאטל שזכתה לבסוף באליפות. זו ה-WNBA, כולם כאן טובים, אבל הכל כאן יחסי. ויחסית לכל השאר, אינדיאנה היא החלשה ביותר, וזה לא קרוב במיוחד.

לוס אנג'לס ספארקס
יש עידן חדש בלוס אנג'לס, בין אם בספארקס יודעים או מקבלים זאת ובין אם לא. העזיבה של קנדס פארקר משאירה את המועדון במצב לא נעים גם על המגרש וגם מבחינת יחסי ציבור. שחקניות חיזוק כמו אריקה ווילר ואמנדה זהואי יעזרו, אבל הן כאן רק כדי לעזור לספארקס לנסות להתברג לפלייאוף.

זו קבוצה שנסחבה על ידי קנדס פארקר לסיבוב השני, מה שכולל גם את נקה אוגומיקה וצ'לסי גריי – שעזבה ללאס וגאס. זו קבוצה עם הרבה שחקניות טובות וסולידיות ואפילו עם כמה צעירות כמו טאה קופר וסידני וויס. זו קבוצה שעדיין לא איבדה את האחיות אוגומיקה הנהדרות. אבל זו גם קבוצה שאיבדה את השחקנית היחידה שיכולה לקחת אותה לגבהים אליהם תמיד שואפים בלוס אנג'לס, ללא תלות בענף.

לוס אנג'לס צריכה להתחיל להתכונן – זה לפחות ירכך את הנחיתה. יש הרבה עבודה לעשות לפני שיוכלו הספארקס להתחרות שוב על האליפות, או אפילו סתם לסיים במאזן השלישי בטיבו, כמו בעונה שעברה.