הערב יצא לדרך שלב רבע הגמר של היורוליג, כאשר אנאדולו אפס תארח את ריאל בשעה 20:00 למשחק שיפתח את השלב ומילאנו יארחו את באיירן ב-21:45, בזמן ששתי הסדרות הנוספות, זו של צסק"א נגד פנרבחצ'ה ושל ברצלונה נגד זניט, ייפתחו מחר. להלן פריוויו לכל אחת מ-4 הסדרות, כאשר הפעם צוות היורוליג של הופס כולל את חיים, שחר צ'קוטאי ואהרון שדה.

ברצלונה (1) – זניט (8):

מפגשים קודמים העונה: במחזור השני זניט הפתיעה את ברצלונה בניצחון 74- 70 בסנט פטרסבורג, ואילו ברצלונה השיבו בניצחון ביתי משלהם 85- 81 במשחק בברצלונה במחזור ה-22.

מפגשי עבר בשלבים מכריעים: זו הופעה ראשונה אי פעם של זניט בשלבים המכריעים.

ברצלונה:

מאזן: 24- 10

סגל: ברנדון דיוויס, אדם האנגה, ליאנדרו בולמרו, רולאנדס סמיתס, ארטם פוסטובי, איבו באדג'י, פייר אוריולה, אלכס אברינס, קורי היגינס, סרגיי מרטינס, קייל קוריץ', ויקטור קלאבר, ניקולה מירוטיץ', ניק קלאת'ס, פאו גאסול

מאמן: שארונאס יאסיקביצ'יוס – שאראס. עונה ראשונה בקבוצה.

היסטוריה: ברצלונה הצליחו לקטוע את השליטה המוחלטת של ריאל בליגה בשנות ה-80 וב-1984 העפילו לראשונה לגמר, אז זה נגמר בהפסד לרומא. ב-1989 הגיעו לפיינל-פור ראשון מבין 3 רצופים, וכולם הסתיימו בהפסד לספליט האגדית, הראשון בחצי הגמר והשניים הנוספים בגמר. ב-1994 שוב ברצלונה הפסידו בחצי הגמר ופעמיים רצוף בגמר בשנים 1996-7, אז היו אלה 2 היווניות שגברו על ברצלונה בגמר. גם ב-2000 הגיעו ברצלונה לחצי הגמר, ושוב הפסידו, הפעם למכבי.

מסע רכש מאסיבי לעונת 2003, שכלל את בודירוגה, פוצ'קה ושאראס, הביא את הקטלונים לזכייה ראשונה בתואר הנכסף, רגע לפני ששאראס לקח 2 נוספים עם מכבי. ברצלונה הפסידו לצסק"א בחצי הגמר גם ב-2006 ו-2009 וב-2010 הצליחו לגבור על צסק"א בחצי הגמר ועל אולימפיאקוס בגמר, בדרך לתואר שני בתולדות המועדון.

אחרי הדחה ברבע הגמר ב-2011 ברצלונה הודחו 3 פעמים רצוף בחצי הגמר, אך בשנתיים שעברו הם הודחו ברבע הגמר וזו להם הופעה ראשונה ברבע הגמר מאז המעבר לשיטת ליגה לפני 5 שנים, מה שמשאיר את מכבי לבד ברשימת המועדונים הבכירים שלא העפילו לרבע הגמר מאז.

העונה: אחרי ההפסד לזניט במחזור השני יצאה ברצלונה ל-7 ניצחונות רצופים ומאזן 8- 1. מכבי ואות'לו האנטר החלו עבור ברצלונה רצף של 3 הפסדים שהוריד אותם למקום השני, אבל רצף 6 ניצחונות ואחריו רצף 5 ניצחונות החזיר אותם לפסגה, עליה הם שמרו די בקלות עד לסוף העונה.

יתרונות:

סגל רחב ואיכותי – שחקנים בעלי ניסיון רב כמו מירוטיץ', קלאת'ס, היגינס, דיוויס ועוד, וכל זה בלי להזכיר את פאו גאסול. הסגל שלהם הוא סיבה טובה לכך שהם מובילים את הליגה.

הגנה – ברצלונה היא הקבוצה שיריבות קולעות נגדה באחוזים הכי נמוכים, גם ל-2 וגם ל-3. הם מובילים את הליגה עם רייטינג הגנתי של 105.4 (מקום שני זה באיירן עם 109.6). בקיצור, לא פשוט להתקפות נגדם.

חסרונות:

איבודים – ברצלונה מאבדת 14.6 כדורים למשחק, מה שמדרג אותם מקום שני מהסוף בתחום הזה, ומראה שהנעת הכדור של ברצלונה קצת מתקשה. נגד יריבה כמו זניט זה יכול להיות משמעותי.

משחקים שמגיעים לקצב נמוך – ברצלונה במאזן 11- 7 במשחקים בהם היא קלעה פחות מ-80 לעומת 13- 3 במשחקים שהם כן הגיעו ל-80, והיריבות של זניט קלעו פחות מ-80 ב-25 מתוך 34 מהמשחקים, ומתוכם זניט ניצחו 19. ברצלונה נגררת לא אחת לקצב שפחות מתאים לה, הויא צריכה להימנע מזה.

זניט:

מאזן: 20- 14

סגל: קיי סי ריברס, דניס זכרוב, קווין פאנגוס, ויטלי פרידזון, איגור וולחין, אוסטין הולינס, וויל תומאס, בילי בארון, דמיטרי חבוסטוב, אנטון פושקוב, ולדיסלב טרושקין, אנדריי זובקוב, אלכס פוייתרס, מתאוש פוניטקה, ארטוראס גודאיטיס, טאריק בלאק.

מאמן: צ'אבי פסקואל. מונה באמצע העונה שעברה.

היסטוריה: אין. הופיעו לראשונה ביורוליג בעונה שעברה והיו במקום האחרון בזמן ההשבתה.

העונה: פתחו את העונה עם 2 ניצחונות מרשימים מאוד על אנאדולו וברצלונה ואז נכנסו לבידוד והושבתו. זניט הגיעו למחזור 7 במאזן 2- 0 והפסידו לראשונה אז. בהמשך הם הצליחו אפילו להפסיד לחימקי, אבל ניצחו את כל 4 משחקי ההשלמה שלהם, כולל אחד שהתקיים אחרי המחזור האחרון, ואפשר לומר שהם סיימו את הסיבוב הראשון במאזן 12- 5, אם כי בפועל מדובר היה במאזן 10- 5 באותו רגע.

שני רצפים של 3 הפסדים במהלך הסיבוב השני סיבכו את זניט בטבלה, אבל ברגעי האמת של העונה הם הצליחו להביס את וילרבאן 87- 53 ואת פנאתנייקוס 112- 83, כך שמכבי שספגו מהם "רק" הפסד 86- 69 במחזור האחרון יכולים להרגיש שהם יצאו בזול.

יתרונות:

צ'אבי פסקואל – זניט היא קבוצה של מאמן שמשחקת בקצב איטי ומבוקר בפער משמעותי מכל היתר, ועושה זאת דרך התקפה עומדת מאוד מרשימה בהנהגת קווין פאנגוס. פסקואל הוא מאמן מרשים, ויעיד על כך המאזן שלו נגד מכבי שעומד על 16- 3 יוצא דופן, והקבוצה שלו היא כזו שנבנתה בצלם ההגנה שהוא אוהב.

קליעה מהצבע – זניט מדורגים 2 באחוזים ל-2 עם 57.3% נהדרים, והם מצליחים להגיע לזה גם דרך התקפה עומדת באופן שיטתי וגם מול הגנות טובות.

חסרונות:

אין כוכב ברמות הגבוהות – קווין פאנגוס הוא כנראה השחקן הכי טוב של זניט, והוא עדיין לא במעמד של הכוכבים או כמו כל אחד משחקני החמישייה של ברצלונה. במובן הזה טאריק בלאק יכול להיות משמעותי אם יהיה בכושר שיא, אבל קשה לראות אותו דווקא עכשיו נותן תפוקה של יותר משחקן ממוצע.

חוסר ניסיון – רק 5 שחקנים של זניט הופיעו בשלב הזה בעבר, ואחד מהם עשה זאת לאחרונה ב-2007. זה לא כל כך רע, אבל הרבה פחות מברצלונה שיש לה 8 שחקנים שהיו בשלב הזה, קלאת'ס והיגינס שהיו כוכבים של קבוצות שזכו ואחד פאו גאסול שלא היה ביורוליג יותר מדי, אבל ניסיון לא חסר לו.

מאצ'-אפים מרכזיים:

קלאת'ס נגד פאנגוס – פאנגוס שהתאמן בעבר אצל שאראס בז'לגריס, נותן העונה את שיאו עם ממוצע של 13 נקודות ב-52% מהשדה לצד 6.6 אסיסטים. מולו קלאת'ס המנוסה שעבר אצל פסקואל בפאנתנייקוס אמנם נותן עונת קליעה פחות מרשימה, אך הכדורסל והניסיון עוד שם ויש מספיק קלעים אחרים לברצלונה. חסרים לקלאת'ס 3 אסיסטים כדי להגיע ל-1500 כאלה בקריירה והוא היחיד מלבד ניקולה וויצ'י'ץ' שעשה טריפל-דאבל במשחק יורוליג.

שאראס נגד פסקואל – קרב בין 2 מהמאמנים הטובים יותר באירופה ושני מועמדים לתואר מאמן העונה. שאראס מצעיד את ברצלונה למקום הראשון בעונה בה לכל קבוצה היה משבר חוץ מבארסה, ואילו פסקואל הביא את זניט להישג השיא שלהם. ביחד הם הגיעו לחצי הגמר כששאראס שיחק אצל פסקואל בברצלונה ב-2013, וכעת אחד מהם יגיע לפחות לחצי הגמר.

מפתחות:

קצב המשחק – ברצלונה משחקת בקצב די ממוצע, ואילו זניט משחקת הכי לאט באירופה כבר כמה שנים. ברצלונה מתקשה יותר כשקצב המשחק יורד, ואילו זניט שוחה בסגנון האיטי כמו דג במים.

הצד החזק – ההגנה של ברצלונה מדורגת ראשונה, ואילו ההתקפה של זניט מדורגת שלישית, ושם יהיה הקרב העיקרי. אם זניט יקלעו טוב זה ייאלץ את בארסה לסטות מתכנית המשחק המקורית, ואילו אם זניט לא יצליחו לקלוע בהתקפה העומדת הם יהיו אלו שיצטרכו לשנות.

תחזית:

שחר: 3- 2 לברצלונה
חיים: 3- 1 לברצלונה
אהרון: 3- 1 לברצלונה

צסק"א מוסקבה (2) – פנרבחצ'ה (7):

מפגשים קודמים העונה: כל אחת ניצחה דווקא את משחק החוץ שלה. צסק"א ניצחו 78- 77 בטורקיה בהארכה במחזור 3, כאשר וויל קלייבורן קלע את ההארכה והכריע את המשחק, ואילו במפגש השני במוסקה דווקא הטורקים ניצחה, במה שהיה הניצחון השישי ברציפות ברצף של 10, במשחק בו וסלי ודה-קולו סיימו עם מדד משותף של 70.

מפגשי עבר בשלבים מכריעים: צסק"א השיגו ניצחון כפול קליל בסדרת הגמר של 2005 וניצחון צמוד יותר בקרב על המקום השלישי ב-2015, מה שמביא אותנו לגמר של 2016. צסק"א איבדו יתרון 21 וסלוקאס כבר השלים מהפך, אבל חריאפה השווה מריבאונד התקפה וקבע הארכה, בה דה-קולו, היום במדי פנר, הוביל את צסק"א לניצחון.

צסק"א מוסקבה:

מאזן: 24- 10

סגל: ג'ואל בולומבוי, אלכסנדר חומנקו, דארון הילארד, איוון אוחוב, דניאל האקט, סמן אנטונוב, יאניס סטרלניקס, יונאס וויגטמן, וויל קלייבורן, טורניקה שנגליה, אנדריי לופטין, ניקולה מילוטינוב (פצוע), ניקיטה קורבנוב, גבריאל לונדברג.

מאמן: דימיטריוס איטודיס. עונה 7 בקבוצה, 2 זכיות ביורוליג.

היסטוריה: צסק"א הניפו גביע אירופה לראשונה ב-1961 ולקחו 2 מתוך 6 הגביעים הראשונים שהגיעו כולם לנציגות סובייטית. עד 1971 היו הרוסים לקבוצה המעוטרת באירופה עם 4 זכיות, זהה לריאל מדריד בפסגה אז, אך אז השתלטו על הכדורסל האירופאי כמה קבוצות שדחקו את צסק"א הצידה, ובראשן וארזה שזכתה 5 פעמים ב-8 שנים, וצסק"א לא הגיעו לגמר או פיינל-פור במשך כמעט חצי יובל.

הפיינל-פור של 1996 היה הראשון של צסק"א ואם סופרים גם גמרים אז הראשון מאז 1973, וזה נגמר במקום שלישי. בעונת הפיצול של 2001 צסק"א הפסידו למכבי בחצי הגמר ואחרי הדחה בטופ 16 של 2002 הרוסים החמיצו את הפיינל-פור רק פעם אחת, בעונת 2011 בה הם אפילו לא העפילו לטופ 16.

ברצלונה, מכבי וטאו ויטוריה עמדו בפני צסק"א בחצי הגמר ב-3 השנים הבאות, וב-2006 הבצורת שלהם נשברה כשהם גברו על ברצלונה בחצי הגמר והרסו למכבי אפשרות לזכייה שלישית ברציפות בגמר. היה זה הגמר הראשון מתוך 4 רצופים, כאשר בשנים הזוגיות (2006, 2008) הם ניצחו את מכבי בגמר ובשנים האי-זוגיות (2007, 2009) הם הפסידו לפנאתנייקוס בגמר.

ב-2010 הם הפסידו לברצלונה בחצי הגמר, ב-2011 לא היו שם כאמור, וב-2012 הפסידו לאולימפיאקוס בגמר דרמטי ביותר, בחצי הגמר ב-2013 ו-2015 לאולימפיאקוס וב-2014 למכבי במשחק זכור לטוב עבור הישראלים. ב-2016 הצליחו צסק"א להביא את הגביע במשחק שהוזכר כאן נגד פנרבחצ'ה ואחרי הפסדים לאולימפיאקוס ב-2017 וריאל ב-2018 הצליחו הרוסים לגבור על ריאל ואנאדולו בדרך לגביע ב-2019, מה שהופך אותם לאלופי אירופה המכהנים כרגע, כמעט שנתיים אחרי.

העונה: אחרי פתיחה ש'ל 2- 3 הגיע רצף של 12 ניצחונות שהקפיץ את צסק"א למקום הראשון ואת מייק ג'יימס למועמד כמעט יחיד ל-MVP. הסיבוב השני היה פחות טוב וברצלונה הצליחו לעבור את אלופת אירופה המכהנת, אבל גם עם הבעיות מסביב לג'יימס והפציעה של מילוטינוב הצליח איטודיס להוביל את הרוסים לסיבוב שני מספיק טוב ולשמירה על המקום השני. מייק ג'יימס בינתיים הסתכסך סופית עם הקבוצה וכנראה יחתום בברוקלין עם אספקת כדורים חדשה.

יתרונות:

ריבאונד התקפה – צסק"א היא הקבוצה היחידה שלוקחת מעל ל-30% מההחטאות שלה להזדמנות שנייה ובכמות זה יוצא 12.82 למשחק, פער משמעותי מהמקום השני.

כניסה לסל וסחיטת עבירות – צסק"א מובילה את היורוליג בתחום סחיטת העבירות, ואמנם הרבה מזה ניתן לזקוף לזכות מייק ג'יימס, אבל גם קלייבורן שנגלייה והאקט בטופ 20 בתחום העונה, כך שיש עדיין מי שיעשה את זה.

חסרונות:

הגנה – ההגנה של צסק"א הייתה נקודת החוזק של צסק"א בעונה שעברה, כאשר רק למכבי הייתה הגנה טובה יותר. העונה, ההגנה הרוסית מדורגת 10 בלבד, והתלות בהתקפה הופכת לתלות ב-2-3 שחקנים ספציפיים.

קליעה מהעונשין – צסק"א אמנם סוחטת הכי הרבה עבירות למשחק, אבל רק פנאתנייקוס קולעים באחוזים נמוכים יותר מהקו. זה לא עוזר לסחוט עבירות אם לא מצליחים לנצל את זה מהעונשין.

פנרבחצ'ה:

מאזן: 20- 14

סגל: סגל פנרבחצ'ה: ג'וני המילטון, לורנזו בראון, לאו ווסטרמן, מליח מהמטוגלו, טאריק ביברוביץ', ייגיט אונן, ננדו דה-קולו, דשון פייר, דנילו בארתל, יאן וסלי, קינן סיפאי, ג'ארל אדי, ברקאי קנדאן, עלי מוחמד/בובי דיקסון, אחמט דובריוגלו, אדגאראס יולנובאס, מרקו גודוריץ'.

מאמן: איגור קוקושקוב. עונה ראשונה בקבוצה וביורוליג.

היסטוריה: ההופעה הראשונה של פנרבחצ'ה באירופה הייתה עם צמד ניצחונות טכניים על מכבי בעונת 1960, אך הדחה מיד אחר כך והדחה בסיבוב הראשון גם בביקור הבא שלה בגביע אירופה לאלופות ב-1966. הפעם הבאה שהמפעל האירופאי הבכיר ראה את פנר הייתה ב-1992, ורק ב-1999 הם השיגו ניצחונות ראשונים על הפרקט של המפעל הזה, בעונה בה הם הגיעו לשמינית הגמר והודחו שם על ידי ריאל.

בקיץ 2006 הבעלים של קבוצת אולקר עבר קבוצה לפנרבחצ'ה שנקראה "פנרבחצ'ה אולקר" ב-9 העונות הבאות, מה שגרם לכך שפנרבחצ'ה ואולקר, שהעפילה לטופ 16 בשנים 2002-6, נחשבת לאותה קבוצה מבחינת ההישגים של היורוליג. בכל מקרה, פנרבחצ'ה העפילה לרבע הגמר לראשונה ב-2008, שם הפסידה 2- 0 לסיינה.

השנים הבאות לא היו מוצלחות עבור פנרבחצ'ה, שהודחו בטופ 16 ב-5 מתוך 6 השנים הבאות ובנוספת כלל לא העפילו לשם, כולל עונות בהן הם סיימו ראשונים את הבית שלהם בשלב הראשון לפני הקריסה בטופ 16. פרוייקט גלאקטיקוס שאפתני בעונת 2013 שהביא לטורקיה חמישייה של בו מקאלב, רומיין סאטו, בוגדן בוגדנוביץ', דיוויד אנדרסון ומייק באטיסט הסתיים עם מאזן 2- 12 בטופ 16 ואז הבינו שהבעיה היא שאין מאמן בטופ האירופאי.

פנרבחצ'ה החתימו את ז'ליקו אוברדוביץ' האגדי שאימן שם עד 2020, והוביל את פנרבחצ'ה לפיינל-פור ראשון בהיסטוריה ב-2015 אחרי סוויפ על מכבי, גמר ראשון ב-2016 וזכייה ראשונה ב-2017. ב-2018 הם הפסידו לריאל דונצ'יץ' בגמר וב-2019 לאנאדולו אפס בחצי הגמר, כך שהם מחזיקים ברצף פעיל של 4 העפלות לפיינל-פור, שאם יגיע ל-5 יהיה הארוך ביותר מכיוון שרק לצסק"א יש רצף ארוך יותר.

העונה: הטורקים פתחו את העונה עם 2 ניצחונות, אך ההפסד בהארכה לצסק"א היה הראשון מבין 3 רצופים ואחרי ניצחונות על מכבי וחימקי הגיעה תבוסה ב-42 הפרש לברצלונה והיה הראשון מבין תקופה של 8 משחקים בהם פנרבחצ'ה השיגו רק ניצחון אחד על זניט, מה שהביא אותם למאזן 5- 10.

נקודת המפנה של העונה הייתה החזרה של מרקו גודוריץ' מניסיון ה-NBA שלו, והופעת הבכורה שלו הייתה הראשונה ברצף של 10 ניצחונות של פנרבחצ'ה. ולנסיה ואנאדולו אמנם עצרו את הרצף בשלב מסוים, אבל פנר המשיכו בכושר הטוב כדי להבטיח את המקום ברבע הגמר לפני שני הפסדי בית לברצלונה וריאל שהורידו אותם למקום ה-7.

יתרונות:

אחוזי קליעה מכל הטווחים – פנרבחצ'ה מדורגים 3 באחוזים ל-2, 4 באחוזים ל-3 ו-3 באחוזי עונשין, מה שמוביל לכך שהם מובילים את היורוליג באחוז אפקטיבי. ההגנות לא יכולות להתמקד במשהו ספציפי ולנטרל אותו, כי פנר ימצאו את הדרך לקלוע דרך מה שההגנה תאפשר.

סגל רחב – לפנרבחצ'ה יש 12 שחקנים עם 4 נקודות או יותר בממוצע למשחק, וכמה כוכבים בדמות דה-קולו, וסלי, לורנזו בראון ולאחרונה גם פייר וגודוריץ', מה שמאפשר לשחקנים אחרים לבלוט בכל משחק ולקבוצה להסתדר גם כשמישהו ביום פחות טוב.

חסרונות:

נטייה להתפרקות – פנרבחצ'ה עם 20 ניצחונות ו-14 הפסדים, אבל עם מאזן סלים ונט רייטינג שלילי. הסיבה לכך היא 6 תבוסות בהפרש של 20 ומעלה, כולל אחת של 42 הפרש מברצלונה, וגם במחזור האחרון ראינו את הנטייה הזאת בתבוסה 93- 67 נגד ריאל.

ריבאונד – פנרבחצ'ה מדורגים אחרונים ביורוליג בריבאונד. בשלבים מכריעים האחוזים עשויים לרדת וחשוב מאוד למנוע מהיריבה, בוודאי כשמדובר במוליכת הליגה בריבאונד התקפה, להשיג סלים קלים.

מאצ'-אפים מרכזיים:

ננדו דה-קולו נגד דניאל האקט – דה-קולו הוא עדיין השחקן המרכזי של הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות אירופה, אם כי עכשיו הוא נגד האקסית איתה הוא זכה פעמיים. מי שינסה להצר את צעדיו הוא דניאל האקט, אחד משחקני ההגנה הבכירים באירופה מבין הגארדים. יהיה מספיק לשבש קצת את משחקו כדי לפגוע משמעותית בפנר.

טוקו שנגלייה נגד יאן וסלי – הגבוה המוביל של כל אחת מהקבוצות. כל אחד מהם משחק מאוד שונה, אבל סביר שנראה את שניהם שומרים אחד על השני מתישהו בסדרה, או לפחות אם וסלי יהיה בריא.

מפתחות:

ריבאונד – על הנייר יש יתרון משמעותי לצסק"א בתחום הזה, אבל יש לפנרבחצ'ה את הכלים לצמצם את הפער וזה כנראה היתרון שבלעדיו יהיה לצסק"א מאוד קשה.

קליעה מהצבע – פנרבחצ'ה קולעים טוב מכל הטווחים וצסק"א טובים בהגנה על הצבע, מה שאמור ליצור מאבק מעניין. בצד השני, צסק"א קולעים באחוז די ממוצע מכל הטווחים למעט עונשין, וכך גם ההגנה של פנר היא די ממוצעת, ככה שהכל יכול להיות.

תחזית:

שחר: 3- 0 לצסק"א
חיים: 3- 1 לפנרבחצ'ה
אהרון: 3- 2 לפנרבחצ'ה באחת הסדרות הצמודות אי פעם

אנאדולו אפס (3) – ריאל מדריד (6):

מפגשים קודמים העונה: המפגש הראשון היה במחזור האחרון של הסיבוב הראשון, ובו ההגנה של ריאל עשתה את העבודה, בעיקר במחצית השנייה, והספרדים ניצחו 75- 63. הן נפגשו שוב במחזור ה-32, והפעם ההגנה של ריאל קרסה לחלוטין בחצי השני, כשהיא מאפשרת 67 נקודות ב-20 הדקות האחרונות בדרך ל-108- 83 טורקי שהעלה את אנאדולו וסיבך משמעותית את ריאל.

מפגשי עבר בשלבים מכריעים: מפגש העבר היחיד ביניהן בשלב מכריע היה בסדרת רבע הגמר של 2015, אז ריאל אחזה ביתרון הביתיות וניצחה את הסדרה 3- 1, כשהמשחק השלישי בסדרה הוא היחיד שהטורקים לקחו משלשת ניצחון של צ'די עוסמן ששיחק אז באנאדולו יחד עם דריו סאריץ'.

אנאדולו אפס:

מאזן: 22- 12

סגל: שיין לארקין, רודריגו בובואה, כריס סינגלטון, ייג'יטן סייביר, דוגוס בלבאי, טולג'ה ג'קים, ארטן גאזי, סרטאץ' סאנלי, אדריאן מוארמן, בוגרהאם טונצ'ר, טיבור פלייס, ואסילי מיצ'יץ', ג'יימס אנדרסון, ברייאנט דאנסטון, קרונוסלב סימון.

מאמן: ארגין עתמאן. עונה רביעית בקדנציה הנוכחית עם העפלה לגמר ב-2019. בקדנציה הקודמת הוביל את הקבוצה לכל ההעפלות הקודמות לפיינל-פור.

היסטוריה: בסוף שנות ה-70 החלו להיות כוח משמעותי במסגרות המקומיות, אבל רק באמצע שנות ה-90 הפכה אפס פילזן, כפי שנקראה הקבוצה עד 2011, לכוח משמעותי בזירה האירופית. בקדנציה הקודמת של עתמאן כמאמן הוא הוביל את אפס ל-2 הפסדים בחצי גמר הפיינל-פור ב-2000 ובסופרוליג של 2001, כאשר בשני המקרים מכבי ניצחה בחצי הגמר הנוסף.

בעידן הנוכחי, הטורקים העפילו לרבע הגמר ב-2005, 2006, 2013, 2015 ו-2017, כאשר למעט ההפסד לריאל ב-2015 הם הפסידו 3- 2 לאולימפיאקוס בשני המקרים הנוספים בעשור הקודם, 2- 1 לפנאתנייקוס ב-2005 ו-2- 0 לצסק"א ב-2006. החתמת שיין לארקין בקיץ 2018 הפכה את הטורקים למועדון צמרת ביורוליג, כאשר ב-2019 הם חזרו לפיינל-פור והדיחו את פנרבחצ'ה בדרך להפסד בגמר לצסק"א וב-2020 הוליכו בבטחה עם מאזן 24- 4 בעת הפסקת העונה.

העונה: מוליכת העונה שעברה התקשתה בתחילת העונה ואחרי שרצף ניצחונות העלה אותם למאזן חיובי של 6- 4 ו-7- 5 לפני שרצף הפסדים סגר מבחינתם את הסיבוב הראשון במאזן שלילי של 8- 9. הסיבוב השני כבר היה סיפור אחר לחלוטין, ובו הם הפסידו רק לקבוצות הפלייאוף זניט, באיירן ומילאנו בחוץ, כאשר המשחק האחרון היה חסר חשיבות. מעבר לזה, אנאדולו גם הנחילו למכבי את הפסד הבית הגדול ביותר באירופה אי פעם בדרך להבטחת המקום השלישי ויתרון הביתיות.

יתרונות:

התקפה – אנאדולו היא הקבוצה שמובילה את הליגה ברייטינג התקפי, וזה אחרי פתיחת עונה רעה. בהתעלם מהמשחק האחרון וחסר החשיבות של הטורקים במילאנו, מאזנם בסיבוב השני עמד על 14- 2 והם קלעו 92.5 נקודות למשחק, נתון שהיה שובר את השיא המיתולוגי של מכבי מ-2005.

משחק אחראי וחכם – רק מילאנו מאבדת פחות כדורים מאנאדולו שמובילה ביחס אסיסטים-איבודים ומשחקת מאוד חכם בשני צידי המגרש.

חסרונות:

מחסור בגבוה – כל השחקנים הדומיננטיים של אנאדוו הם גארדים – מיצ'יץ', לארקין וסימון בעיקר, והקו הקדמי תלוי בדאנסטון הלא יציב וסאנלי המוכשר, אבל עדיין לא ברמה של הגבוהים הבולטים באירופה. נגד טבארס זה משמעותי.

ריבאונד הגנה – רק פנרבחצ'ה מאפשרת ליריבות יותר ריבאונדים בהתקפה ויריבה עם יתרונות בריבאונד וניסיון כמו ריאל יכולה בהחלט לנצל את זה.

ריאל מדריד:

מאזן: 20- 14

סגל: פביאן קוזר, אנתוני רנדולף (פצוע), רודי פרננדס, אלברטו אבלדה, ניקולאס לפרוויטולה, פליפה רייס, קרלוס אלוסן, אוסמן גארובה, ג'ייסי קארול, אדי טבארס, סרחיו יוי, טריי תומפקינס, בוריס טיסמה, ג'פרי טיילור, אלכס טיוס.

מאמן: פאבלו לאסו. עונה 10 בקבוצה, 2 זכיות ביורוליג.

היסטוריה: הקבוצה המעוטרת באירופה, אבל נתחיל לפי הסדר. בעונת הבכורה של גביע אירופה לאלופות ב-1958 ריאל הודחו בחצי הגמר מפני שלא אושר להם להגיע לברית המועצות. ב-1961 ריאל חזרו שוב לחצי הגמר, והפעם הודחו על ידי ריגה שזכתה בתואר בכל 3 העונות הראשונות.

ב-4 השנים הבאות, כלומר 1962-5, ריאל העפילו לגמר 4 פעמים רצוף. ב-1962 ו-1963 הם הפסידו לטבילסי וצסק"א בהתאמה, ובשנתיים הבאות זכו ב-2 גביעי אירופה הראשונים של המועדון. ב-1966 ריאל הודחו בשלב הבתים שקדם לחצי הגמר ובשנתיים הבאות זכו שוב פעמיים ברציפות, מה שהעניק להם שיא של 4 זכיות.

אחרי הפסד לצסק"א ב-2 הארכות בגמר של 1969 הגיעו כמה שנים פחות מוצלחות בהן ריאל הפסידו 3 פעמים ברציפות בחצי הגמר, לרוב על ידי וארזה, אך ב-1974 ריאל נקמו באיטלקים בגמר והשיגו גביע מספר 5. דרך אגב – בשנים 1970-9 וארזה הגיעו לכל הגמרים וזכו בתואר 5 פעמים. ריאל הייתה היריבה שנתקלה באיטלקים הכי הרבה באותן שנים, כפי שיתואר בהמשך.

וארזה השיבו נקמה ב-2 הגמרים הבאים ודאגו להפסיד לצסק"א במחזור האחרון של 1977 כדי להדיח את ריאל ולהפסיד למכבי באותו גמר מיתולוגי. ריאל חזרו לנקום בוארזה בגמר רביעי בין ה-2 בטווח של 5 שנים וב-1980 ניצלו את הגמר הראשון בלי וארזה אחרי עשור כדי לנצח את מכבי ולהשיג גביע מספר 7 ב-23 השנים הראשונות של המפעל, מקום ראשון בפער משמעותי כמובן.

בשנות ה-80 נשברה הדומיננטיות של הגנרל פרנקו ואיתה גם זו של נציגת הכתר ריאל מדריד, ופתאום היו שנים שברצלונה הייתה זו שזכתה באליפות ספרד והעפילה לגביע אירופה על חשבון ריאל. ב-1985 ריאל חזרו לעניינים והעפילו לגמר, אך הפסידו לציובנה זאגרב של פטרוביץ'. שינוי השיטה ב-1992 שאפשר גם ללא אלופות לשחק ביורוליג החזיר את ריאל לעניינים בשנות ה-90, יחד עם ההחתמה של סאבוניס שהביא את ריאל לפיינל-פור ב-1993 ולגביע מספר 8 ב-1995.

אחרי הפסד בחצי הגמר של 1996 ריאל הגיעו לתקופה קשה בה הם לא הצליחו להעפיל לפיינל-פור במשך שנים ארוכות, ואפילו במפעל המשני היול"ב קאפ הם הפסידו בגמר של 2004 להפועל ירושלים. ב-2011 הובא אטורה מסינה שהחזיר את ריאל לפיינל-פור, שם הם הפסידו למכבי בחצי הגמר, ומאז מונה למאמן פאבלו לאסו שאוחז במשרה עד היום. לאסו הוביל את ריאל להפסדים בגמר של 2013 ו-2014 ולזכייה ב-2015, כאשר ב-2018 ריאל הניפו גביע עשירי, הפעם בעזרת ה-MVP הצעיר אי פעם – לוקה דונצ'יץ'.

העונה: ריאל פתחו את העונה עם ניצחון אחד בלבד ב-5 המחזורים הראשונים, אבל עד סוף הסיבוב הראשון הפסידו רק פעם אחת לצסק"א עם הבאזר. קמפאצו נטש ל-NBA במהלך העונה ואנתוני רנדולף נפצע וגמר את העונה, ואמנם היה נדמה שריאל מסתדרים, אבל אז הגיע הסיבוב השני ובו כל החוסרים של הסגל החלו לבלוט, והתלות בטבארס התגברה.

התבוסה לאנאדולו לפני 3 שבועות העמידה את ריאל במצב קשה, אבל ניצחונות קריטיים על זניט ואולימפיאקוס השאירו אותם תלויים בעצמם והם הביסו את פנרבחצ'ה במחזור האחרון בדרך לרבע הגמר, במה שהיה המשחק האחרון של גבריאל דק שחתם מידיית באוקלהומה. ריאל עדיין צריכים להיות מודאגים מהסיבוב השני שהסתיים במאזן 8- 9 שלילי, אבל לא כדאי לזלזל בחבורה המנוסה הזאת שניצחה את כל המשחקים שהיא הייתה חייבת.

יתרונות:

אדי טבארס – מדורג 5 במדד, 2 בריבאונדים וראשון בריבאונד הגנה, היחיד בריאל שקולע בדאבל-פיגרס והאיש שמקבל הכי הרבה דקות מפאבלו לאסו מאז סרחיו יוי של 2017 לפני הפציעות. טבארס הוא התקווה המרכזית של ריאל להפתעה כאן ומעבר לזה.

ניסיון – סרחיו יוי, ג'ייסי קארול, רודי פרננדס, טריי תומפקינס, ג'פרי טיילור, אדי טבארס, אלכס טיוס ופביאן קוזר הם שחקנים שכולם זכו ביורוליג, ולמעשה טיוס הוא היחיד מביניהם שלא זכה עם ריאל, אלא נגד ריאל בגמר במקרה שלו. עוד לא הזכרנו את פליפה רייס שיושב על הספסל וקיבל אפילו 5 דקות נגד אולימפיאקוס לפני שבועיים ויכול להועיל לפחות מנטלית, למרות שאני סבור שאם בן גילו פאו גאסול יכול לשחק ולקלוע אז כך גם הוא.

חסרונות:

הקו האחורי – סרחיו יוי כבר הרבה אחרי שיאו, לפרוויטולה לא יציב בכלל, קוזר לא מספיק יציב בהתקפה וטיילור קולע באחוזי ווסטברוק מחוץ לקשת. מול לארקין ומיצ'יץ' אין לריאל מישהו שיתן את המניה הבטוחה מהקו האחורי.

הסגל מבוגר ואחרי השיא – הזכרנו רשימה ארוכה של שחקנים שהיו חלק מהזכיות הקודמות של ריאל, אבל הם כמעט כולם רחוקים משיאם ומתקשים לשחזר את יכולת העבר, מה שמעניק לאנאדולו יתרון משמעותי באיכות הסגל.

מאצ'-אפים מרכזיים:

כל הקו הקדמי של אנאדולו נגד טבארס – היתרון המרכזי של ריאל הוא טבארס הענק שהפך העונה לגבוה התקפי מהשורה הראשונה באירופה, אחרי שכבר קודם לכן הוא היה בטופ ההגנתי. אנאדולו יצטרכו ללמוד את הדרך המתאימה להתמודד מולו, ואז ליישם אותה היטב, בזמן שאלכס טיוס יקווה להציג יכולת מספיק טובה שתאפשר לטבארס לנוח מדי פעם.

שיין לארקין נגד ניקולאס לפרוויטולה – המשחק האחרון נגד מילאנו, בו לארקין קיבל הרבה מנוחות, היה היחיד בסיבוב השני בו הגארד לא הגיע לספרות כפולות בטור הנקודות ורשם ממוצע של 17.1 נקודות בזמן שאנאדולו ניצחו 14 מתוך 16 משחקים. לפרוויטולה הוא הרבה פחות יציב, אבל כרגע הוא הגארד המוביל של ריאל והוא יצטרך לקלוע ולמסור הרבה.

מפתחות:

טבארס נגד החדירות – החדירות של לארקין, מיצ'יץ' והיתר הן אלו שמרווחות לאנאדולו את המשחק, כי הן מאלצות את ההגנה להגיב. ככל שטבארס (וטיוס) יוכל להתמודד טוב יותר עם זה בעצמו, כך ריאל תוכל להיצמד יותר לקלעים ולהקשות על המשחק השוטף של אנאדולו.

הקרב על הצבע – ריאל גם קולעת טוב מהצבע וגם מגנה עליו טוב, ועל הדרך גם בין קבוצות הריבאונד הטובות באירופה, ואלו הנקודות שאנאדולו קצת פחות חזקים בהן, למעט הקליעה בה אנאדולו מצטיינים מכל הטווחים. דרך הריבאונד והמשחק בצבע יש לריאל סיכוי לצמצם את הפער באחוזים וליצור פער בכמות הזריקות שיעבוד לטובתם.

תחזית:

שחר: 3- 1 לאנאדולו
חיים: 3- 1 לאנאדולו
אהרון: 3- 0 לאנאדולו

מילאנו (4) – באיירן מינכן (5):

מפגשים קודמים העונה: נפגשו במחזור הפתיחה במינכן למשחק דרמטי שהסתיים בניצחון של מילאנו 81- 79 אחרי הארכה. בסיבוב השני הן נפגשו במחזור ה-21 במילאנו והאיטלקים ניצחו 75- 51 בקלילות.

מפגשי עבר בשלבים מכריעים: זו הופעה ראשונה אי פעם של באיירן בשלבים המכריעים.

מילאנו:

מאזן: 21- 13

סגל: קווין פאנטר, זאק לידיי, דווידה מורטי, ולדימיר מיצוב, ריקרדו מוראצ'יני, מייקל רול, סרחיו רודריגס, קיילב טארזוסקי, פול ביליגה, אנדראה צ'ינצ'יאריני, מלקולם דילייני, שאבון שילדס, ג'ף ברוקס, קייל היינס, לואיג'י דאטומה.

מאמן: אטורה מסינה. עונה שנייה במועדון. מחזיק ב-4 זכיות קודמות ביורוליג, 2 עם בולוניה ו-2 עם צסק"א.

היסטוריה: מילאנו העפילו לרבע הגמר הראשון של היורוליג ב-1958, שנה אחרי זה הודחו על ידי אל ג'זירה מקהיר, מכיוון שהם סירבו לשחק במגרש בחוץ ולא היה למצרים אולם כדורסל ובשנה בעקבותיה הורחקו מאירופה מסיבות שהאינטרנט לא יודע לפרט, או לפחות לא המקורות בהם אני חיפשתי. בכל מקרה, באותה תקופה הסובייטים שלטו ביורוליג, וההיעדרות של נציגה איטלקית כנראה הקלה עליהם.

מילאנו העפילו שוב לרבע הגמר ב-1963 ולחצי גמר ראשון ב-1964, וב-1966 הצליחו האיטלקים לגבור על צסק"א וסלביה פראג בדרך לזכייה בגביע. הפסדים לריאל בגמר של 1967 ולברנו בגמר של 1968 סגרו את העידן הזה מבחינת מילאנו, מכיוון שוארזה לקחה להם כמעט את כל האליפויות באיטליה בעשור אחרי, והגיעו ל-10 גמרי גביע אירופה רצופים.

באופן חריג ביותר לתקופה, בעונת 1973 איטליה קיבלה 2 נציגות בדמות אלופת אירופה וארזה ואלופת איטליה מילאנו, והן אף נפגשו בחצי הגמר, שם וארזה ניצחו בקלילות, וזו הייתה ההופעה האחרונה של מילאנו ביורוליג עד 1983. מייק ד'אנטוני, שהגיע ב-1977, הצליח להוביל את מילאנו שוב לאליפות ב-1982 ובשנה שאחרי הם שוב הפסידו לנציגה איטלקית שהייתה אלופת אירופה המכהנת, הפעם הייתה זו קאנטו בשלב הגמר.

ב-1986 מילאנו חזרו ליורוליג והחמיצו את הגמר במשחק אחד, ובאותו קיץ הם הנחיתו את בוב מקאדו, מי שהיה ה-MVP של ה-NBA ב-1975. בגיל 35, מקאדו היה הסנטר הטוב באירופה כשהיחיד שהתחרה בו היה קווין מגי של מכבי, ובשנתיים הבאות הם נפגשו שניהם בגמר, ובשני המקרים ידו של מקאדו, וידה של מילאנו, הייתה על העליונה. עם זאת, בעונה הבאה הם כלל לא השתתפו בגלל הפסד האליפות לפזארו וב-1990 הם לא הצליחו להעפיל לפיינל-פור, במה שחתם את קריירת היורוליג של מקאדו ומייק ד'אנטוני ואת תור הזהב של מילאנו.

ביקור אחד ביורוליג ב-1997 שהסתיים ברבע הגמר היה היחיד של מילאנו עד 2006, עונה בה זכור לנו בעיקר משחק 2 ההארכות שלהם נגד מכבי. מאז 2008, מילאנו משתתפת באופן קבוע ביורוליג, ועונת השיא של התקופה ההיא מבחינתם הייתה עונת 2014, עונת הפיינל-פור הביתי שלהם. מילאנו הצליחו להגיע לסדרת רבע הגמר עם יתרון ביתיות, אבל נתקלו במכבי בעונת הניסים והנציגה הישראלית הייתה זו שהניפה גביע מול קהל שהרגיש ביתי.

אטורה מסינה, המאמן האגדי, הובא מהספרס בקיץ 2019 על מנת לעשות את מה שאוברדוביץ' עשה לפנרבחצ'ה, ואמנם העונה שעברה לא הייתה הצלחה גדולה מבחינתו, אבל עכשיו אפשר לומר שמילאנו שוב נראית כמו קבוצה מהצמרת של אירופה, משהו שלא קרה כבר 30 שנה, גם אם הייתה להם הבלחה של עונה אחת טובה שהסתיימה באכזבה.

העונה: הסיבוב הראשון היה מאוד לא יציב מבחינת מילאנו, כאשר לא ראינו רצף ארוך יותר מ-2 ניצחונות או הפסדים, ובסיום הסיבוב הראשון מאזנם עמד על 9- 8 אם נספור גם את המשחק נגד זניט שנדחה ושוחק באמצע הסיבוב השני. את הסיבוב השני מילאנו פתחו עם 6 ניצחונות רצופים והתמקמו בצמרת, מה שחסך מהם את קרבות ההעפלה שכמה מהקבוצות האחרות היו צריכות לעבור, ואמנם כמה הפסדים סיבכו אותם, אבל ניצחון על אנאדולו במחזור האחרון הבטיח להם את יתרון הביתיות.

יתרונות:

ניסיון – כשיש בסגל של הקבוצה שמות כמו דילייני, סרחיו רודריגס, דאטומה ,מיצוב, לידיי והיינס קשה להתמודד ולהיות עדיפים עליהם. קל וחומר בסדרה של חמישה משחקים וקל וחומר כשהמאמן הוא מסינה האגדי.

עומק התקפי – למילאנו אין אף שחקן שקולע 15 או יותר בממוצע למשחק, אך 4 שחקנים שקולעים 10 ומעלה, והם פאנטר, שילדס, דילייני ולידיי, וזה עוד בלי להתייחס לפיק-אנד-רול של רודריגס והיינס וקלעים כמו מייקל רול, דאטומה ומיצוב. גם במדד המשוקלל, מילאנו היא היחידה ללא נציג עם 15 או יותר למשחק, אבל היא גם היחידה עם 6 נציגים בעלי מדד 10 או יותר בממוצע.

חסרונות:

ריבאונד התקפה – רק פנרבחצ'ה לוקחים פחות ריבאונדים בהתקפה ומילאנו מדורגים אחרונים באחוז הריבאונדים בהתקפה שהם לוקחים. נגד קבוצת ריבאונד טובה כמו באיירן זה יכול להיות בעייתי.

הנעת כדור והגעה לזריקות נוחות – מילאנו מדורגים 14 באסיסטים ו-15 באחוזים ל-2, מה שמראה שהם לא מממשים את הפוטנציאל ההתקפי הטמון בסגל מספיק ויותר תיאום יכול להפוך את ההתקפה לטובה עוד יותר.

באיירן מינכן:

מאזן: 21- 13

סגל: ניק ויילר-באב, ג'ורג' ג'ייסון, וויד בולדווין, תומאס בריי, אלכס קינג, ג'יילן ריינולדס, מלקולם תומאס, ולדימיר לוצ'יץ', דייגו פלאקארודי, ניהאד דדוביץ', רובין אמייזה, פול זיפסר, ג'וואן ג'ונסון, זאן סיסקו, לאון ראדוסביץ', סשה גראנט, מאטיי רודאן, די ג'יי סילי.

מאמן: אנדראה טרינקיירי. עונה ראשונה בקבוצה.

היסטוריה: ההופעה הראשונה של באיירן ביורוליג הייתה ב-2014, אז הם הגיעו לטופ 16. ב-2015-6 באיירן הודחו בשלב הבתים של היורוליג וחזרו למפעל רק ב-2019. ב-2019 הם לא היו רחוקים בכלל מהמקום ברבע הגמר, אך ב-2020 הייתה להם עונה קשה יותר והם סיימו עם מאזן של 8- 20.

העונה: אחרי הפסד למילאנו בהארכה הגיעו 4 ניצחונות רצופים של באיירן ואחרי 9 מחזורים באיירן עמדו במרחק נגיעה מהפסגה עם מאזן 7- 2, אך אז הגיעה פציעה של לוצ'יץ' ובאירן הפסידו 7 מתוך 12 המשחקים הבאים. אחר כך באיירן ניצחו 6 מ-7 המשחקים הבאים, אחד בהארכה, אחד בהפרש של 5 ועוד 4 בהפרש של 3 ומטה, וניצחונות על ז'לגיריס וברצלונה במחזורי הסיום הבטיחו את המקום ההיסטורי ברבע הגמר ובמקום טוב באמצע.

יתרונות:

ג'יילן ריינולדס – הגבוה ההתקפי הטוב באירופה כרגע שקולע 14 נקודות ב-60% מהשדה ומרחק קליעות עונשין בודדות מאחוזי 90-50-40. אקס מכבי גם מגיע בכושר מצוין אחרי שיא קריירה של 26 נקודות במשחק האחרון נגד ברצלונה.

הגנה על השלשות – יריבות באיירן קולעות ב-34.7% מחוץ לקשת, כאשר רק ברצלונה מורידה את היריבות לאחוז נמוך יותר. נגד קבוצה שקולעת טוב כמו מילאנו זה יהיה קריטי. באופן כללי, ההגנה של באיירן היא השנייה בטיבה ביורוליג העונה, והיא תצטרך לעבוד קשה בסדרה הזאת.

חסרונות:

חוסר ניסיון – עוד מועדון שמוצא את עצמו בשלב הזה לראשונה, ובמקרה שלהם זה הכי קיצוני, מכיוון שרק ג'יימס גיסט מגיע עם ניסיון קודם בשלבי ההכרעה של היורוליג, כאשר הוא עשה זאת בפנאתנייקוס, ואפילו טרינקיירי המאמן הותיק לא הגיע לשלבים האלה ביורוליג.

הנעת כדור – גם באיירן היא לא קבוצה שמרבה לחלק אסיסטים ומסתמכת בעיקר על בולדווין, ריינולדס ולוצ'יץ' שיסדו לעצמם מצבים. גם הרכז המחליף הוא די ג'יי סילי שהוא לא ממש מנהל משחק, כידוע לכל אוהד מכבי. למילאנו יש את האפשרות לשנות סגנון עם רודריגס, מה שיהיה לבאיירן הרבה יותר קשה לעשות.

מאצ'-אפים מרכזיים:

סרחיו רודריגס נגד וויד בולדווין – כשמתקרבים רגעי ההכרעה מבין רודריגס שהוא צריך להעלות הילו, ואחרי עונה שנתנו לו לקחת הכל ברגוע הנה הגיע זמנו. בצד של באיירן, בולדווין השתפר מאוד בחלק המאוחר של העונה והפך אולי לשחקן המרכזי של הגרמנים לאחרונה.

קייל היינס נגד ג'יילן ריינולדס – בעולם ללא טבארס מדובר בקרב בין הגבוה ההגנתי הטוב ביותר באירופה ובין הגבוה ההתקפי הטוב ביותר באירופה. עם זאת, גם במצב הנוכחי מדובר בקרב מרתק עם השלכות משמעותיות מאוד על הסדרה.

מפתחות:

הגנה – זו של באיירן מדורגת 2 וזו של מילאנו 7, אבל במגמת שיפור משמעותית בחלק המאוחר יותר של העונה. לשתי הקבוצות יש מאמנים שיודעים לבנות תכנית משחק הגנתית מתאימה, ויהיה מעניין לראות איך כל אחד מהם ינסה להתמודד עם היריבה.

שמירה על הכדור – מילאנו היא הקבוצה שמאבדת הכי מעט כדורים ובאיירן מדורגת 5 בתחום הזה, ואילו בצד השני באיירן מדורגת 3 בכפיית איבודים על היריבות ומילאנו 8, ככה ששתיהן ינסו להוציא את היריבה מאיזון ולגרום לה לאבד הרבה כדורים.

תחזית:

שחר: 3- 2 למילאנו
חיים: 3- 1 לבאיירן
אהרון: 3- 1 למילאנו