האם דיוקוביץ' ה-G.O.A.T בהיסטוריה של הטניס? / הגולש ניסן שבת

מאת הגולש ניסן זבת

דיוקוביץ!


האם מדובר בגדול מכולם? אני מאמין שכן ולאילך אנסה לשכנע אותכם גם למה.


אפשר לא לאהוב אותו אפשר גם לא לאהוב את הסגנון משחק שלו אבל דבר אחד אפשר לומר בבטיחון: מדובר בשחקן הטניס 'השלם' שהיה, והוספויילר שלי אליכם הוא שדיוקוביץ' גם יהיה השחקן עם הכי הרבה זכיות גראנד סלאם(ים). כן כן. הוא יעקוף את רוג'ר פדרר ורפאל נדאל.

הנה תואריו וזכיותיו:


*18 תארי גראנד סלאם
*309 שבועות במקום הראשון בעולם
מ*דליית ארד באולימפיאדה
*היחידישזכה בכל 9 טורנירי הATP master 100‪0
(אף אחד לא עשה זאת מעולם; הוא עשה זאת פעמיים


'מה דיוקוביץ עושה כל כך טוב' אתם שואלים?

  1. דיוקוביץ הוא קיר. מזה זאת אומרת? אתאר לכם איך אני רואה משחקו בעזרת דימוי מטניס שולחן.
    כיצד שחקן טניס שולחן עליון מתאמן ומשחק לבד??  כדי לעשות את זה הוא מרים את הצד השני של המגרש, 'והקיר' מחזיר לו את כל הכדורים. ככה זה בדיוק לשחק נגד דיוקוביץ, כל כדור חוזר למגרש.
    ישנו משפט פשוט מאוד האומר שמי שמנצח זה מי שעושה פחות טעויות. אז נגד דיוקוביץ אתה צריך לשחק את המשחק הטוב ביותר שלך, ואם תעשה טעויות – תלך הביתה מאוד מוקדם.
  2. יש לו את הבקהנד הטוב בהיסטוריה. זה יתרון גדול מאוד של נובאק אפילו ביחס לנדאל ופדרר. בעוד ששני הגדולים שציינתי למעלה בורחים לפעמים כדי לחבוט את הכדור עם הפורהנד, את דיוקוביץ זה פשוט לא מעניין, רק תנסה לתת לו לבקהנד, וזה כנראה יהיה גרוע יותר עבור היריב. זה גם מה שמאפשר לו להיות קיר, הוא לא מנסה לשמור על הצד החלש שלו כי אין לו כזה.

אני כמעט בטוח שרוב הגולשים טור זה מעדיפים את רוג'ר פדרר ורפא נדאל. משום מה לדיוקוביץ' אין את הכריזמה של פדרר, או את הבעיות הלבביחות של נדאל עם ה-OCD שלו כשהוא שם את הבקבוקים הריקים בשורה, הוא עושה את התנועה המוכרת של יד באוזן, באף, בשערות, ואז שוב באוזן, באף, ובשערות.

מה שאני עומד לו מר יישמע כמשפט קונטרוברסלי ביותר: לדעתי דיוקביץ' הוא השחקן החזק ביותר שהיה לא רק בטניס אלא בכל ספורט: חזר יותר מקובי וחזק מנטלית יותר ממייקל ג'ורדן.


תחשבו על זה שבמשחק טניס רק אתה יכול לעשות נקודות. אין מישהו אחר שאתה יכול לסמוך עליו ביום חלש. כל משחק חייב להיות הכי טוב שלך, כל משחקון אחרון של כל משחק עליך להיות סופר מרוכז, ושווה כמו זריקה עם הבאזר לשוויון או נצחון. אין לו את האמוציות החיצוניות של קובי או מייקל, אבל אתה רואה זאת בעיניו הבוערות.


שאתה רואה משחק של דיוקוביץ ישנם הרגעים האלה שהוא מזהה שפה אפשר להשיג את השבירה. אצלו זה כמו אריה שמחכה לתקוף את 'במבי'.  רמת הריכוז עולה ורואים את פתיחת העניים שלו, ליטראלי. אתה עמוק בתוכך יודע שזה נגמר; שהוא הולך לשבור את היריב. כמו שאני יודע זאת, תאמינו לי שכל מי שישחק נגדו יודע ומרגיש את זה בדיוק בנפשו וגופו.

אז מעתה כשתישאלו מי הוא 'העז' של טניס בכל הזמנים, אנא תיזכרו בפוסט זה ותענו – ללא ספק, נובאק דיוקביץ'! (אם ישאלו אותך מהיכן הביטחון הזה בתשובתך, אתה יכול לענות ללא היסוס: כך כתב והסביר ניסן שבת מ'הופס'!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 70 תגובות

  1. בסד
    תודה רבה.
    העז זה ויכוח תמידי, כמעט בכל ענף ספורט.
    אין ספק שהוא בין הגדולים ביותר. אבל גם לו היו תקופות קשות.

  2. תודה על המאמר ונשמח שתמשיך לכתוב לנו.
    הצד של דג'וקוביץ' לא מיוצג מספיק כנראה, מכיוון שיש לו פחות אוהדים, כך שחשוב שיהיה לו ייצוג.
    הייתי ממליץ לעבור עוד פעם, מכיוון שיש כאן כמה שגיאות כתיב או הקלדה שניתן לתקן, ובמידת הצורך נשמח כאן באתר לעזור בזה.

  3. תודה ניסן :
    בעיני התשובה ברורה וחד משמעית לא !
    ואני מניח שבקרוב מאד הוא ייקח הכי הרבה סלאמים ועדיין התשובה בעינה עומדת לא !
    מדוע ?
    מכיוון שבדיקת תארי הסלמים בפני עצמם לא מביאה תמונה מהימנה אלא רק שורה תחתונה
    מה הכוונה תמונה מהימנה ?
    התשובה היא לנסות לראות את איכות היריבים באותו הדור
    לפיט סמפארס למשל היה לו את איכות היריבים הקשה ביותר לאורך ההיסטוריה יריבים שכללו את קונורס מקנרו קורייר לנדל .בקר אדברג ,איבנסיביץ ,אגאסי מוסטר בורגרה צאנג ובשלב מתקדם מאד גם את פדרר .

    בדור הנוכחי ישנם אמנם 3 ענקיים אך אחריהם לא ניתן לציין בעשור אף אחד למעט אולי מארי שגם הוא יותר שנים פצוע מאשר שחקן מאיים (אולי תים יגיע לשם בהמשך אך יהיה זה כבר בשלהי הקריירה של השלישייה )

    ומה שעושה את נובאק כ"כ טוב זה בעיקר העיתוי
    מה הכוונה עיתוי ?
    התשובה העיקרית ביחס לשני מתחריו
    את נאדל הוא תפס פציע לא מעט
    ומפדרר הוא צעיר ב 6 שנים !!!!
    אתם יודעים מה זה 6 שנים ?
    זה אומר שהוא בשיא הקריירה בן 28 פדרר 34 !
    6 שנים בגיל מתבגר זה המון וזה מה שעושה את דיוקוביץ במאזן חיובי מול פדרר (בקושי אגב)
    אז תגידו רגע אבל גם לפדרר היו 6 שנים ללא נובאק
    תשובה נכון אבל כאשר הוא היה צעיר היו לו יריבים קשים אחרים כמו למשל סאפין ואפילו סמפארס בתחילת הקריירה

    ולכן בשורה התחתונה לא רק הסלמים קובעים אלא גם איכות היריבים
    באיכות היריבים סמפארס חווה את היריבים החזקים ביותר לפחות ב 30-40 שנה האחרונות
    ובכל זאת השיג 14 תארים
    פדרר השיג קצת יותר תארים אך באיכות יריבים פחות חזקה
    ודיוקוביץ ישיג הכי הרבה תארים אך באיכות שהיא כמה ליגות פחות מסמפארס למשל

    1. אהרון אני חושב שהדור הזה שונה מהדור של פעם. ולצערי אז או שהייתי צעיר או שטניס לא עיניין אותי לכן אני לא יכול להגיד דברים על הדור הקודם
      אבל אני חושב שהדור הזה לא פחות טוב. מה שהופך אותו לזה שהוא נחשב כזה זה בגלל שמלבד 3 הגדולים פשוט כל כך דומיננטים אבל אני מחשיב את זה כגדולה שלהם ולא כחולשה של השאר

      1. כל דור ודור, אבל סוף שנות השמונים תחילת שנות התשעים היתה פשוט מסה פסיכית של שחקנים מהגדולים בהיסטוריה בשיאם. אגאסי כמובן, בקר, אדברג, קורייר, מוסטר, לנדל, וזה אחרי שהאבק משנות השמונים של בורג, מקנרו, קונורס, לנדל, ווילאנדר התחיל לשקוע. אז כמותית, היו פשוט המון שמות מאוד חזקים באותה תקופה. לדעתי גם הרבה שחקנים שלא הצליחו להגיע להישגים מרשימים בגלל הקאדר הזה היו משיגים כמה וכמה גראנד סלאמים בימינו.

        1. אהרון וארז, ההבדל הגדול הוא בגודל השחקנים. בכדורסל למשל וילט צ'מברליין, ביל ראסל, אוסקאר רוברטסון – ראיתי את כולם – יכולים היו לשחק היום כפי שהיו. רוד לבר, סדג'מן, או אפילו אגאסי, היו נקברים היום ע"י כל טניסאי מה-50 הראשונים. כמובן שהמחבט הוא אחר, אבל מה שקרה בטניס הוא שפעם 1.90 לא היה חולם על טניס. היום כולם 1.90

          1. האמת שבדיוק ראיתי איפשהו שהגובה האידיאלי לטניס הוא דווקא לא 1.90 אלא 1.85-1.88, וזה מוכח על ידי כל אחד ואחד מהגדולים (כולל סמפראס, שלושת הגדולים של ימינו, אדברג ואחרים).

    2. מעולה אהרון. גם המקום הראשון בטניס לא ממש מלמד, היו לא מעט שחקנים מעולים שלא תפסו את המקום בגלל שיטת הספירה ההזויה של הATP. סמפראס לחלוטין סבל מהעובדה שהוא פרץ בשלהי אחת התקופות הגדולות מבחינת כמות ואיכות של התחרות, אם היה פורץ כמה שנים אחרי היה היום פלוס כמה וכמה תארים.

      1. תודה ארז מסכים גם לגבי שיטת הדירוג .
        ניסן ברור שבמובן מסוים השלישייה גימדה את היתר .
        אבל סביר שאם היתר היו ברמה של בקר /אדברג /קורייר שכאלו הם היו מבליחים ולוקחים תארים לא פעם בייחוד כאשר ברוב הפעמים לא כל השלישייה הגיעה באופן כשיר לטורנירים הללו .

    3. אולי יש כמות אבל אף אחד מהשמות שציינת לא מתקרב לטופ 3 של ימינו, כולם הרבה מעל סמפראס. נולה היה מנצח אותו לפחות 70% מהפעמים

    4. מר שדה,ממליץ לך לעבור על השמות…
      כמעט כל מה שכתבת לא נכון, פשוט תראה את מי ניצח פדרר בגמרים ואת מי ניצח נולה בגמרים ותבין שאתה מקשקש

    5. דווקא התחרות של פדרר היתה בתחילת דרכו החלשה ביותר מביניהם (שהרי לנדאל וג׳וקוביץ׳ היה אחד את השני ,את מארי ואת פדרר עצמו). יואיט (גמד, סוג של מייקל צ׳אנג), סאפין (כשרון על, חלש מנטלית. לא יותר מוכשר ממדבדב נניח) וקוורטן (הפציע) וכמובן אגאסי הזקן לא היו שחקנים ברמה של שנות התשעים. עם כל הכבוד. בעצם, היה גם את רודיק, שהיה מקסימום סוג של פט ראפטר או טוד מרטין. בעיניי השנים 2000-2007 בערך בטניס, היו החלשות אי פעם וזה אפילו לא קרוב (פעם עשיתי אגב מודל שהוכיח את זה).

      1. אני סבור שזה לא שהתחרות הייתה חלשה, אלא שפדרר היה טוב יותר מכל דבר שנראה אי פעם על מגרש הטניס. הראיה לכך היא שכל שחקן טניס אחר מפסיד כמה פעמים בשנה גם ליריבים מקצה הטופ 10 או נמוך יותר, מה שלא קרה לפדרר בשנות השיא שלו
        במשך 3 שנים הפסיד 15 פעמים, מתוכם רק 3 הפסדים לשחקן שאינו טופ 5 למשך 3 שנים, כאשר ב-2006 למשל הוא הפסיד רק לנדאל ואנדי מארי לאורך כל השנה.
        ייתכן שזה היה משתנה אם הוא היה מקבל את דג'וקוביץ' טוב יותר, אבל המאזן ביניהם היה 13- 6 לטובת פדרר לפני שהוא החל "להזדקן", אבל הדומיננטיות של פדרר הייתה כל כך גדולה שייתכן שהפסדנו כישרונות ברמה שעשור קודם לכן הייתה מספיקה ל-4-5 סלאמים.

        אני מודע לכך שאין לי הוכחות, אבל נדמה לי שיש בסיס לא רע בכלל לתזה שלי.

        1. תראה, בשנה שבה הכל התחיל עם פדרר, לגמרי גרנד סלאם הגיעו מאורות גולה כמו שוטלר, ורקרק ופילופסיס מזדקן. בשנים אחר כך הצטרפו אליהם פוארטה, בגדאנטיס ואגאסי בן 200. אלו היו פשוט שנים רעות מאד לטניס שבהם אפילו שחקנים חלשים (בחייאת ורקרק, בגדאנטיס) הצליחו להגיע לגמרי גרנד סלאם בגלל היעדר רמה של ממש בצמרת (כאמור, סאפין היה חלש מאד מנטלית, יואיט היה גמד ורודיק היה בסופו של דבר שחקן מוגבל).

          1. בשנים האחרונות ראינו בגמרים שחקנים כמו מילוש ראוניץ', קווין אנדרסון, קיי נישיקורי ומארין צ'יליץ' (שגם זכה פעם אחת) בגמר גרנד סלאם, וההשוואה בינם ובין שוטלר, פוארטה (שבכלל היה נגד נדאל בגמר ולא פדרר) ובגדאטיס היא די הוגנת, והיא לא על שחקני הצמרת המובילה אלא על "הקו השני". הטיעון שלי הוא לא לגביהם, אלא ההשוואה בין רודיק, יואיט וסאפין ובין השחקנים הבולטים של הדורות הקודמים.

            לייטון יואיט למשל, זכה בארה"ב 2001 (ניצח בגמר את סמפראס) ובווימלבדון 2002. בשנים 2004-5 הוא שיחק ב-7 גרנד סלאמים (היה פצוע ברולאן גארוס 2005) ובאוסטרליה, ווימבלדון, ארה"ב 2004, כמו גם ווימבלדון וארה"ב 2005 הפסיד לפדרר (כולל גמר הבייגל הכפול בארה"ב 2004) בעולם עם סמפראס במקום פדרר אני מניח שיואיט היה מנצח אחד או שניים לפחות בהתחשב במאזן ביניהם שעומד על 5- 4 לטובת יואיט ו-1-1 בגרנד סלאמים, זה כבר מעניק לו 3-4 תארים.

            סאפין יהיה הדוגמה הבאה – זכה בארה"ב 2000 (ניצח את סמפראס בגמר) ובאוסטרליה 2005 (עבר את פדרר בחצי גמר במשחק מהגדולים בהיסטוריה) פדרר מוביל עליו 10- 2 בסך הכל ו-4- 1 בגרנד סלאמים. המאזן בין סמפראס לסאפין הוא 3-3 ושוויון 2 בגרנד סלאם. יש בהחלט מקום לסבור שסאפין היה יכול לקחת עוד גרנד סלאם אחד אם סמפראס היה שם ולא פדרר על פי המאזנים.

            אנדי רודיק הוא האיש שצריך להיות הכי מתוסכל מקיומו של פדרר בסבב. מאזן 21- 3 בסך הכל ו-8- 0 בגרנד סלאמים, כולל 4 גמרים. כאן ההשוואה לא תהיה לסמפראס, אלא לנובאק דג'וקוביץ'. המזאן ביניהם הוא 5- 4 לטובת רודיק בסך הכל ושוויון 1 בגרנד סלאמים. זה אומר סטטיסטית לפחות 3 ניצחונות מ-8.

            על פי החישוב התיאורטי הזה, שיש בו היגיון לדעתי, יוצא שבעולם שבו אין פדרר בשיאו ויש כל שחקן אחר בצמרת ההיסטורית העולמית יש עוד 3 שחקנים ששווים לפחות 3-4 גרנד סלאמים.

            נציין בדרך אגב שפדרר הדיח את סמפראס מווימבלדון כשהלה היה האלוף המכהן 4 פעמים רצוף ו-7 מתוך 8 האחרונות במפגש היחיד ביניהם.

            1. רודיק לא לוקח מערכה מנולה בחיים, אתה חי בסרט

  4. נולה באמת שחקן הגנה אדיר ושחקן אדיר בפני עצמו. החוסן המנטלי שלו לשחק תמיד נגד אהדת הקהל, שתמיד מעדיף את יריביו והעוצמה שלו בגמר ווימבלדון האחרון שלו מול פדרר, באמת מרשימה. גם מגיע לו כל הכבוד על איך שהוא חזר מהשפל שלו במשך שנתיים עם הפציעות והירידה בכושר בשלהי 2016 עד לזכייה בוימבלדון ב18' (אחרי הניצחון אדיר במפגש האפי עם נדאל בחצי הגמר שלקח יומיים).
    מול פדרר, הוא באמת מוביל בניצחונות גם בגראנד סלאמים 6-11, אבל מול נדאל הוא דווקא בפיגור 6-10 (בעיקר בגלל אליפות צרפת שם המאזן ביניהם הוא 7-1) כך שמול אחד מהטריו, הוא בנחיתות מנטלית.
    בעניינים של גואט, קשה עד בלתי אפשרי לשכנע. אין ספק שהוא שחקן היסטורי וסביר להניח שתהיה לו את קריירת הטניס (הפתוחה) כנראה המרשימה מכולם. אבל מי שבוחר אותו על פני רוג'ר פדרר (שסביר להניח שנדאל יעקוף אותו השנה ברולאן גארוס), כנראה גם יעדיף את קארים ולברון על פני ג'ורדן (לא שיש עם זה בעיה), כלומר יתן משמעות גדולה להצלחה לכל אורך הקריירה, מאשר ליכולת ולאייקוניות של השחקן.
    כל מי שבטוח שמייקל הוא העז, יאמר לך "אבל שחקן כמוהו, אין… לא היה ולא יהיה… …מה שהוא עשה, אף אחד לא עשה" לא לחינם הוא נחשב לאלוהי הכדורסל. הוא היה משהו גדול מהענף, הקריירה שלו פחות מרשימה משל ג'אבר וראסל וגם לא מספיק ארוכה, אבל ההשפעה שלו? לאין שיעור.
    גם פדרר, השליטה שלו בשיאו בענף בצורה שאין לה עוררין (אם רק נדאל לא היה מפריע לו בצרפת…), ההדחה של סמפראס מכס המלכות, הניצחונות בארבעת הגמרים הראשונים של גראנד סלאם אליהם הוא הגיע, המקום הראשון בכל הזמנים ברצף השבועות במקום הראשון בדירוג, המקום הראשון במספר השבועות בכלל.
    האסתטיקה במשחק, הסלייסים… כל מי שראה את פדרר משחק, יודע שאף אחד לו ידמה לו בצורת המשחק. ואם באופי עסקינן, זה שבגיל ככ מבוגר הוא מתגבר על כל הפציעות, מצליח לחזור למקום הראשון בעולם ב2017 אחרי זכיה בוימבלדון בגיל 36(!) כשהוא הזוכה המבוגר ביותר בטורניר בעידן הפתוח וזכיה שניה באותה שנה בגראנד סלאם.
    בעיני, פדרר הוא אייקון שגדול (בהרבה) מהענף. והוא עשה את זה עם יריבות עם רפאל נדאל, שכמו נברא בשביל המאצ' אפ מול פדרר.

    1. סיכמת נהדר. בעיניי פדרר יכול לדון על תואר אלוהי הספורט. היריבות בינו לנאדל היא אפית, וברמה הגבוה ביותר כמו של לארי מג'יק ומסי ורנואלדו.

      העניין העיקרי אצל פדרר(בעיניי הכסילות) זה שהוא באמת שירה של המשחק. נולה שחקן טוב, אבל משעמם מוות. פדרר הצליח להפוך את טניס לאומנות(כמו שמסי עשה לכדורגל, למרות שבכדורגל תמיד היו אומנים).

      אךך אם פדרר היה לוקח את הווימבלדון הזה מול נולה, היה לו כבר נקודת טורניר, כמה כאב לי אז.

      1. יפ!
        +💯
        אם כי בעיני (הסומות, אם להשתמש בצורות הביטויים שלך…) אין שום מקום להשוואה בין מסי (אמן ככל שיהיה) לבין פדרר.

    2. אין ספק פדרר אגדה והשחקן האהוב עליי והסיבה שהתחלתי לראות טניס תאמינו לו במשחק הזה ישבתי בהלם
      אבל כמו שנדאל לא יכול להפסיד בצרפת, מרגיש לי שכל משחק של דיוקוביץ בשאר המקומות זה ככה הוא חוזר מנקודות משחק כאילו זה לא ביג דיל בשבילו השוואה שלי לגורדן היא ממש מבחינה מנטלית ובאמת הרגשה אישית כמו שכולם היו בטוחים שמייקל לא יכול להפסיד בגמר ככה אני עם דיוקוביץ

    3. וכמו שהזכירו, פדרר התמודד בתקופה תחרותית יותר והתעלה מעל הענף (דווקא בעיני, נולה גדול מרפא).
      והוא שירה בתנועה. היופי של המשחק. הסיבה שמיליוני אנשים התאבו במשחק והתחברו אליו.

      1. איזה תחרות הייתה לו? היואיט? פיליפוסיס? בגדאקיס? זו בדיחה
        0 תחרות בשנים המוקדמות, תן לרודיק לשחק נגדו שנתיים והוא לא ינצח

  5. טוב, עמיתיי אהרון ופיני סיכמו את הסיבות למה פדרר יותר טוב ולמה ספירת תארים היא לא המדד הנכון בטניס. הבעיה שלי היא שחלק מהטיעונים שלך פה הם דעות שאתה מציג כעובדות, וזה קצת פוגע בדיון הכללי, בהנחה והיתה לך כוונה ליצור כזה.
    *
    ״דיוקוביץ הוא קיר… לשחק נגד דיוקוביץ, כל כדור חוזר למגרש… נגד דיוקוביץ אתה צריך לשחק את המשחק הטוב ביותר שלך… לדעתי דיוקביץ' הוא השחקן החזק ביותר שהיה לא רק בטניס אלא בכל ספורט: חזר יותר מקובי וחזק מנטלית יותר ממייקל ג'ורדן.״
    נכון שמול מדבדב הוא עשה רק 15 unforced errors (ורק במאמר מוסגר, אני לא מת על הקריטריון הזה אישית, אבל לצורך הדיון) שזה אמנם 15 יותר משהקיר עושה, אבל עדיין מרשים, אבל. מול נדאל בגמר הרולאן גארוס 2020 דז׳וקוביץ עשה 52 unforced errors מול 14 של נדאל. 52, זה 22 יותר ממה שמדבדב עשה מול דז׳וקוביץ אתמול. אז קיר זה לא. חסין מנטלית זה לא. ואם כבר, אז עם כל הכבוד לטניס (שהוא ענף שאני אוהב מאוד), נכון שהטניסאי עומד ברשות עצמו ואין לו על מי לסמוך, אז מה נגיד על קוורטרבק בפוטבול, שצריך לשחרר זריקה כשחומה של פרים שועטת מולו או מתאגרף במשקל כבד שכל טעות והוא מסתכן באגרוף שישלח אותו לרצפה, לבית חולים ואולי יגמור לו את הקריירה, או לוחם שוורים שכל טעות תעלה לו בפציעה אנושה? בטניס רוב הטעויות ברות תיקון, בשלוש-ארבע שעות של משחק יש רק צרור טעויות בלתי הפיכות, וגם אז, הפסדת מערכה, יש לך אפשרות לתקן. מה יגיד חובט בטסט קריקט שכל טעות הוא עלול להפסל ולגמור את המשחק שלו, והוא רואה מאות זריקות במשך פרק זמן של שעות? לפני שבוע, רוהיט שארמה ההודי חבט במשך חמש וחצי שעות עד שנפסל מול אנגליה, ובמשחק לפני זה ג׳ו רוט האנגלי חבט במשך יותר מ6 שעות. ולגבי היכולת המנטלית שלו להשיג נקודות הכרעה, אש בעיניים או לא, גם דז׳וקוביץ איבד סט פוינטס ומצ׳ פוינטס בחייו. אף אחד לא מושלם.
    *
    לגבי הבק האנד, זה דיון שאני לא כזה מכניקן של טניס לנהל אותו, אבל להגיד שפדרר לפעמים הולך לפורהאנד וזה הוכחה שהבקהאנד שלו פחות טוב משל דז׳וקוביץ׳ זה כמו להגיד שהכחול של פיקאסו יותר טוב מהכחול של וואן גוך כי וואן גוך הרבה לערבב את הכחול בצבעים אחרים. פדרר בוחר את החבטה שתשרת את המהלך שיש לו בראש, אם זה דורש ממנו לעבור לפורהאנד, הוא יעבור לפורהאנד. אפשר אולי לכמת את העוצמה של דז׳וקוביץ בבקהנד מול אחרים, וזה יוציא אותו ראשון, אבל כמו בסקס, זה לא הגודל אלא מה שאתה עושה איתו. אם לדז׳וקוביץ׳ היה רק בקהנד הוא לא היה ברמה של פדרר ונדאל אלא משהו כמו איבניסביץ׳, ראש לשועלים.
    *
    אני חושב שדז׳וקוביץ שחקן מעולה, ומהטובים בהיסטוריה, במיוחד בהתחשב שהוא משחק היום, ועדיין הצליח להפוך את הדואופול פדרר-נדאל לטריומווירט. אבל הטוב בכל הזמנים? לך תדע מה היה דז׳וקוביץ׳ מצליח להשיג אם היה משחק בתקופה של ביורן בורג ומקנרו. לך תדע כמה היה מצליח לשרוד אם היה משחק מול בקר ואדברג. הוא פרץ בתקופה שבה הטניס המשוחק היום מתאים ליתרונות שלו כמו מחבט ליד, אבל הוא לא הצליח להתעלות מעל התקופה כמו פדרר, או לכבוש אותה כמו נדאל. הוא אולי השחקן הטוב ביותר בטניס המודרני, אבל הוא לא הכי גדול, לא בהיסטוריה ולא היום.

    1. בסוף הכל עיניין של איך אתה מסתכל על הדברים
      כל משחק הוא בר החזרה גם בכדורסל אתה יכול לחזור מפיגורים היסטורים כדורגל גם באיגרוף מישהו יכול להוביל ולנצח את כל הסיבובים ולחטוף נוקאוט בשניה האחרונה.
      מנקודת המבט שלי ויש הרבה פרשנים בכירים בישראל ובעולם שיגידו שפדרר בורח לפורהנד וזה בא מאוד לידי ביטוי בקרבות נגד נדאל שמביאלו מלא ספינים לשם והוא מתקשה
      בסוף כדי להיות "העז" צריך גם פופלריות בגלל זה לברון בחיים לא יהיה וכנראה גם דיוקביץ.
      ניסתי כמה שיותר להיות בצד של דיוקוביץ כי אין ספק שמגיע לו גם להיכלל

      1. אתה מתעלם מהטיעון שלי ומציג אותו באור שנוח לך להתמודד איתו. להגיד שהחוזק המנטלי של שחקן טניס גדול אבסולוטית משל ספורט אחר כי כל טעות קריטית, זה מתעלם מענפים שבהם טעות יכולה לעלות לך במשחק שלך, במשחק כולו, או בגרוע מזה. sack אחד בפוטבול לא אומר שהלכה העונה, אבל תגיד את זה לקוורטרבק שצריך למסור בשעה שכל ההגנה עליו. אני לא מדבר על להפסיד בסיבובים באגרוף, אלא על טעות שעולה לך בנוקאאוט וכל ההשלכות של זה מבחינת הקרב, והבריאות. אני לא בא לשפוט חוסן מנטלי של אחד לעומת אחר, אבל הרבה מהחוסן של טניסאים בא מהאימון והריכוז, והיכולת לשמור על ריכוז לאורך משחק של כמה שעות במטרה לא לאבד אותו ברגע המכריע. זה שווה ערך במובנים מסויימים לחובט בקריקט, אבל גם זה וגם זה לא ברמה של לוחם MMA או מתאגרף או לוחם שוורים.
        יש הרבה פרשנים בכירים בישראל שאומרים הרבה דברים, ויבושם להם. בכלל בישראל נורא בון טון להסתלבט על שחקנים מהאולימפוס של הספורט כאילו הם מליגה ב׳ בישראל (ומנגד להרים לשחקנים ליגה ב׳ בישראל כי אחרת הם יכנסו בך באיזה אירוע חברתי). פדרר לא בורח לשום מקום. אתה מוזמן לקרוא את התיאור של המשחק שלו שתרגמתי לפני כמה חודשים, שזה קצת מדבר על הדברים האלה, יש הבדל בין בחירת חבטות לבריחה, יש נקודות שתנועה מסויימת יותר אפקטיבית מאחרת, ולכן יש את המשחק הזה בין ימין ושמאל. עצם זה שהוא מקבל את ההחלטה באופן אינסטינקטיבי ומסוגל לבצע תרגילים מורכבים כאלה שמתוכננים שלושה וארבעה מהלכים קדימה בעשיריות השניה מלמד שאין פה בריחה אלא בחירה. ואם היתה ״בריחה״ הוא לא היה מגיע להישגים האלה שנה אחרי שנה.
        בסופו של דיון כל אחד בוחר את השחקן שהוא הכי חושב שמגיע לו, וכמו שאומרים מצייר את המטרה מסביב לחץ. למי שאומר נדאל, יש את הטיעונים שלו, ולמי שאומר דז׳וקוביץ יש את שלו, מה שלי הפריע זה שהטיעון על החוסן המנטלי בסופו של דבר זה משהו שיש לכל שחקן טניס ברמות האלה, אז זה סה״כ אומר שדז׳וקוביץ הוא שחקן טניס מעולה, שאת זה כולנו יודעים. זה לא אומר כלום ביחס לספורט אחר או שחקן אחר. כל אחד משוכנע שהספורט ״שלו״ הוא הכי קשה ותובעני מנטלית, וכולם צודקים.

            1. לא חסר זה בטוח. אני לא אתאבד על הגבעה הזו

    2. בעיני, בריידי הוא הספורטאי הגדול ביותר. מעל הקבוצתי והיחידני. אחריו ג'ורדן, פדרר ופלפס.
      בספורט היחידני, מייקל פלפס ורוג'ר פדרר חולקים את הפסגה.

      1. לא יודע מה הקריטריונים, מעבר לאת מי אני הכי אוהב. אני יכול להגיד לך שגרצקי הוא הספורטאי הכי גדול כי ״מספר 2״ בהוקי נמצא שתי ליגות מאחוריו, בעוד שבריידי הוא ״בסהכ״ מוביל קאדר די מוכשר של שחקנים. כנ״ל ג׳ורדן. פדרר לדעתי גם נמצא בלבל משל עצמו מבחינת היכולת והסגנון מבחינת הטניס. זה תמיד תלוי קונטקסט. טיי קוב שיחק בתקופה מאוד קשה מבחינת החובטים בבייסבול והגיע להישגים שאם היה משחק 20 שנה אחרי היו לדעתי מוכפלים, אבל הוא לא נאלץ להתמודד עם קשיים כמו ג׳קי רובינסון למשל.

  6. אני אוהב מושבע של פדרר ולדעתי הוא הספורטאי הכי חזק מנטלית שראיתי אי פעם, כן כולל מייקל. את קובי מביך בכלל להכניס לדיון הזה

  7. לדעתי בבדיקת הגדולים
    ישנם לפחות 3 קריטריונים
    1 ספורטאי קבוצתי
    2 ספורטאי יחידני אולימפי (כזה ששאת העיקר צריך לעשות באולימפיאדה)
    3 שחקן יחידני לא אולימפי (טניס ,אופניים בעיקר)

    במדד הראשון (קבוצתי) הגדולים ביותר מהכדורגל דייגו ,פלה ,מסי ורונאלדו מהכדורסל מייקל מהפוטבול בריידי ואחריו מונטנה מההוקי גרצקי ביתר הענפים פחות שולט
    הפודיום שלי
    1 מייקל
    2 בריידי
    3 דייגו (רק בגלל קוצר באורך הקריירה אחרת ראשון )

    בצמרת הספורטאים האולימפים
    פלפס ושפיץ בשחייה
    לואיס אוואנס בולט ומייקל ג'ונסון באתלטיקה
    וורנר בג'ודו
    הפודיום שלי
    1 פלפס
    2 לואיס
    3 בולט

    בספורטאים האישיים הלא אולימפים (גם אולימפים אך בעיקר לא אולימפים)
    בטניס פדרר נאדל דיוקוביץ סאמפרס
    באופניים אנדוראין ופורום
    באיגרוף טייסון ועלי
    בפורמלה פורסט סנה המילטון ושומאכר
    ועוד
    כאן קשה לי מאד לדרג
    אבל פדרר סנה ועלי לא בהכרח היו הכי טובים ברשימה אבל הכי גדולים במובן הזה של גדולה אותו קשה להסביר.

    1. אני גם חושב שמונחי 'גואט' וגדולה קשורים פחות לקריירה.
      בעיני בולט הוא האצן הגדול בהיסטוריה והוא גם סחב מדינה קטנה לקידמת הבמה. בתור אתלט, יש לו תחרות עזה עם קארל לואיס.
      מוחמד עלי הוא המתאגרף הגדול בהיסטוריה בלי תחרות. הוא שינה כללים ופרץ מוסכמות.
      מעייף, אבל פלה הוא גדול הכדורגלנים בהיסטוריה.

  8. בגלל שתואר הגדול בכל הזמנים תמיד מגיע בסוף לתחרות פופולאריות לפדרר כנראה תמיד יהיה את היתרון על שני המתחרים שלו, למרות שהרמה של שלושתם מאוד דומה. היתרון של פדרר לדעתי על שניהם פרט לסגנון המשחק הוא היעדר מחליף ראוי לדיוקוביץ' ונדאל, מ2011 דיוקוביץ' שולט בסבב כמעט בכל תקופה ללא עוררין. הצעירים שעתידים להחליף אותו מבחינה מנטלית חלשים ובמיוחד ברמת המשחק הם לא מתקרבים לשלישייה (מה שמדגיש כמה הם טובים).

    1. אולי היום פדרר יותר אהוד מנדאל, לפני איזה עשור פדרר דווקא לא היה כזה אהוד, היתה קצת עייפות החומר ממנו (כמו שקורה תמיד שמישהו ננעץ בפיסגה לתקופה ארוכה) והתלהבו מנדאל ומהפאסון הקרבי שלו ושהוא מנצח את פדרר.

  9. כל הדיונים, בכל ספורט או טריטורייה הלשהי, על 'הגדול/ה בכל הזמנים' הוא מיותר לדעתי.
    כל זמן הוא שונה, כל דינמיקה של כל ספורט משתנה, כל העולם משתנה.
    פעם חשבו שמרגרינה בריאה והיום הכיוון הוא לחמאה. פעם המליצו לעשן כי זה 'טוב לריאות' (לא מאמינים? תבדקו בעצמכם) והיום חובה לשים מדבקת 'אזהרה חמורה' על כל קופסה. פעם היה ערוץ אחד, לחם אחד – היום קשה לבחור מרוב מבחר..
    לכל ספורטאי/אמן/אדם יש תכונות ייחודיות משלו (מנחם לס – שנינות, הומור, ידע מגוון… למשל) שמייחדות אותו לעומת אחרים.
    היופי הוא שכל אחד מביא את הכישורים הייחודיים שלו לתוך הענף או המקצוע שלו וככה אפשר להינות מסך הכישורים של כל מי שהוא חלק מאותו תחום.
    ההשוואה נהיית מיותרת, אם בין היתר לוקחים בחשבון שעד לפני 250 שנה היו מיליארד אנשים בעולם והיום יש 8 מיליארד אנשים, ולכל אחד לפחות דיעה אחת.. קיצר, שני סנט

  10. פדרר בשיאו ב-2004-6 היה בלתי מנוצח, כפי שמעיד מאזן 248- 15 באותן 3 שנים. אף טניסאי לא התקרב לזה בפרק זמן של יותר משנה.
    לגבי הדור של סמפראס – החלוקה המאוזנת היא לדעת בעיקר בגלל חוסר דומיננטיות. סמפראס לקח גראנד סלאם אחד או שניים כל שנה, אבל אף פעם לא היה דומיננטי ברמה שמתקרבת למה שאנחנו רואים היום.

  11. אחלה, אני מקווה שצריך את תיק הטניס באתר!

    מאז 2019 אני עובד בטורניר, כנהג של האורחים שלנו. 'זה בעיקר להסיע את החברה למשחקים ולאימונים. תמיד אני שואל מי ינצח את הטורניר. ויש קונצנזוס של כל הטניסאים. נובאק.
    אפשר לנצח אותו רק אם הולכים על ווינרים בכל אפשרות, כמו שקיריוס משחק, ואז עם תפשת יום מטורף תנצח (להלן הניצחונות של קיריוס, ווארוורינקה ופדרר).

    הנה סיפור להציג איזה ספורטאי על הוא. ב2019 הסעתי אותו לרבע הגמר מול נישיקורי. יום של ארבעים מעלות בלי שכבת אוזון. אני פלאח נוסע עם חלונות פתוחים (אבל רוב החברה מפגשים לסגור ולשים מיזוג), נובאק והצוות שלו (אחיו) נכנסים לאוטו, אני סוגר את החלונות ושם מזגן, אחיו אומר תפתח נובאק אוהב חלון פתוח. אני שואל מה עם פאפרצי? שניהם צוחקים, פותחים לבד חלונות. שמתי מוסיקה דיסקו היה קריוקי.
    אחלה גבר, בחור מצחיק בטירוף. במלבורן אנחנו חולים עליו.

    1. דווקא הקונצנזוס הזה מחזק את הנקודה .
      היום בהיות פדרר בן 39 ונאדל עם אחוזי נכות זמניים אין תחרות של ממש ומכאן הקונצנזוס
      אני בטוח שאם היית נהג בתחילת שנות ה 90 בתקופת סאמפרס וקוריר אדברג ווילנדר הקונצנזוס לא היה אותו דבר.

    2. נולה הוא באמת המלך של מלבורן. זה לא סותר.
      והוא באמת קוקו מצחיק שמחקה יריבים במגרש (חיקה פעם אפילו את שראפובה…)

  12. ניסן, תודה רבה. נהניתי לקרוא את דבריך ולהיפתח לזוית ראייתך את הדברים. לא פחות מעניין הוא הדיון בעקבות הפוסט.
    מראש אכתוב שאינני שולט בצד המקצועי של הענף, לכן לא כדאי להתייחס ברצינות מדי לדבריי, אך מבחינתי שלושתם נמצאים על אותה המדרגה וכל אחד מהם גדול בדרכו. מעבר לזה, אלמלא התחרות העזה ביניהם, ייתכן ולא היו הופכים לשחקנים המצטיינים והמגוונים שהם (למשל, שיפור חבטת ההגשה של נדאל, בשלב מאוחר, יחסית, של הקריירה).

  13. הדיונים האלה תמיד יהיו ברור שבלתי אפשרי להשוות בין תקופות וסגנונות טניס
    אבל זה תמיד כיף לשמוע מה אנשים חושבים ואיך הם מבטאים גדולה
    במיוחד בתור כותב כיף שמתייחסים ומגיבים אז תודה לכולם

  14. מה שכן תמיד כיף בדיונים האלה להזכר בכל הטניסאים הגדולים שראיתי.
    אגב, מי שבעיני הGOAT בטניס היא בכלל מרטינה נברטילובה, אבל אני חושש שמעטים יבינו על מה אני מדבר.

    1. מבחינת אורך קריירה ותארים- אתה לגמרי צודק. ההשפעה שלה על המשחק, ועל עניינים שמחוץ למשחק, לוקחת את זה לרמות אחרות לחלוטין. מבחינת טניס נטו, לשטפי גראף וסרינה יש קייס מולה, אבל גראף פרשה מוקדם, ולהשוות בין סרינה לנברטילובה…שווה פוסט נפרד.
      ===
      לגבי פדרר-נדאל-ג'וקוביץ': קודם כל, אני מבחינתי מוציא את נדאל מדיון הgoat. הוא אדיר, השליטה שלו בחימר חסרת תקדים, אבל היעדר הגיוון פוגע בו (לא רק תארים, אלא בעיקר בסגנון- פדרר שינה לחלוטין את משחקו, התאים עצמו למציאות, ונדאל באותו סגנון מתחילת הקריירה). פדרר-ג'וקוביץ': קשה להכריע מבחינה מקצועית, אבל הפרסונה גורמת לי לנטות יותר לפדרר (קצהו של ההבדל בין מייקל לקארים לצורך העניין).

      1. אני לא מדבר על כשרון/יכולת, סלש היתה פיור טאלנט עד שנפצעה בתקיפה ההיא, וגראף בשיאה התעלתה על נברטילובה וכמובן שאני לא משווה לפדרר. אבל מבחינת הקריירה, האישיות, הכשרון, היכולת, התארים, האופן שבו נלחמה על המקום שלה (עד היום!) ועל המקום של טניס הנשים, המנטליות והדומיננטיות, אין ולא היה ולא יהיה שחקן יותר גדול ממנה בטניס העולמי.

  15. תודה על הכתיבה.
    די מיצו פה את כל האופציות של למה הוא לא ואני מסכים עם כולם.מעבר להכל הבעיה העיקרית שלי עם דיוקוביץ זה החוסר יכולת שלו לדעת להפסיד.היו לא מעט מקרים שבהם הוא ראה שהוא הולך להפסיד והוא כנראה ידע שמבחינת אנרגיות אין לו באותו יום ספיצפי את האפשרות להרים את המשחק שלו אז הוא פשוט פורש באיזה תירוץ עלוב של פציעה.הוא עשה את זה לא פעם ולא פעמיים ואותי זה די מעצבן

    1. יש בזה. הפרסונה שלו, מעט בעייתית, קצת לא בוגר, קצת תינוקי, מחפש בכוח את אהבת הקהל, רב עם השופט (נשמע מוכר…), שולח אחרים להשמיץ את פדרר. לא סתם הוא מכונה "הנער הפרחח של הטניס".
      הוא גם סופר קול..https://youtu.be/kLoTwzUFqrU

  16. פוסט יפה גם אם קצת פשטני בטיעונים שלו, אצלי נולה מעל פדרר ונדאל ובטח מעל סמפראס, לשחקנים שלא ראיתי לפני שנות ה-90 אני לא יכול להשוות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט