לחלק א׳ – ניתוח אקסטרני של איכות מאמני הליגה, כאן:

לחלק ב – ניתוח אינטרני של איכות מאמני הליגה, כאן:

תודה לכם ששת קוראיי הנאמנים על שקראתם את 7,000 המילים האחרונות שכתבתי בימים האחרונים. אני לא מתכוון לחזור על עומקן של המתודולוגיות שעליהם דיברתי בשני המאמרים הקודמים. אך מכיוון שיש מצב שיום אחד מישהו שלא קרא את שני המאמרים ההם יקרא את זה, רק אומר שמה שניסיתי לעשות כאן הוא לבדוק האם אפשר לכמת מי הם המאמנים הטובים ביותר בנ.ב.א.

במאמר הראשון – עשיתי את זה מול מדדים אקסטרניים – (א) ע״י הצלחת הקבוצה מול הליין בווגאס בתחילת העונה, (ב) הצלחת הקבוצה בפלייאוף מול מיקומה הראשוני בפלייאוף.

ואילו במאמר השני הצבעתי על מספר מדדים אינטרניים להצלחת המאמן – (א) היכולת המנטלית של הקבוצה שהוגדרה כקבוצה שעושה הכי הרבה קאמבקים, סובלת מהכי מעט קאמבקים נגדה, וכשהיא כבר מפסידה משחק, היא מפסידה את רוב משחקיה בכבוד ולא ב 45 הפרש. הצבעתי גם על (ב) היכולת הטקטית של הקבוצה שנמדדת על ידי כמות הזריקות החופשיות יחסית (4 פיט +) שהקבוצה זורקת מול הזריקות החופשיות יחסית שהיריבה זורקת. ולבסוף דיברנו על (ג) יכולת ניהול המשחק של הקבוצה שנמדדת על ידי הקורלציה בין ה +\- של הליין אפים השונים בקבוצה לבין מס׳ הדקות שאותם ליין אפים מקבלים.

סיכמנו את שני המאמרים האלה בסדרה ארוכה של שאלות ובעיות מתודולוגיות שמטילות את הכל בספק. אך הנה העניין – כשיש לנו שני מקורות עם היגיון מסוים, בהחלט אפשר להצליב נתונים ולראות האם הצלבת הנתונים הזאת מסירה עוד ספקות – או במילים אחרות, האם על ידי שימוש בשתי השיטות נוכל להגיע לאמת אחת.

ומכיוון שהבטחתי שהמאמר הזה יהיה קצר בהרבה, אז הנה תמונה:

אז קודם כל, כפי שכולנו יודעים – ירוק זה טוב כי חסה, אדום זה רע כי … תותים?. נתחיל שם.

מה שעשיתי הוא בסך הכל לקחת את דירוג המאמנים על פי השיטה האינטרנית (בקו האנכי) ועל פי השיטה האקסטרנית (בקו המאוזן), ורציתי לראות האם אכן יש קשר בין שתי השיטות, וכדלהלן:

א. הרבע הירוק מצביע על 15 המאמנים שנמצאים הן בצמרת האקסטרנית והן בצמרת האינטרנית

ב. הריבוע הירוק חזק (1/16) מצביעה על השמנת של השמנת, שישה מאמנים שנמצאים בצמרת המאד גבוהה גם בשיטה האקסטרנית וגם בשיטה האינטרנית. וכן, ניק נרס נמצא במקום הראשון בשתי השיטות!!

ג. והפוך, הרבע האדום מצביע על 13 מאמנים שנמצאים בתחתית הן בשיטה האקסטרנית והן בזו האינטרנית.

ד. והריבוע (1/16) האדום חזק סתם אומר לי שלוק וולטון ולארי דרו הם מאמנים ממש גרועים. השני כבר לא בליגה, ואני מניח שגם הראשון מתישהו לא יהיה.

ואולי הדבר הכי חשוב הוא שאני אוהב גם את האדום וגם את הירוק – כי כשיש הרבה שמות עם מתאם ברור בין שתי השיטות – זה אומר ששתי השיטות מספרות לי את אותו סיפור. ובסופו של דבר 28 מתוך 37 שמות המאמנים שנבדקו נמצאים באחד משני הריבועים המובהקים האלה. מה שמשאיר לי רק 9 מאמנים (25%) שאין לי איך להסביר. (וגם 8 מאמנים עם הסבר מובהק, שנמצאים או בחלק הירוק חזק או בחלק האדום חזק. כלומר, רבע מהמאמנים נמצאים בשמינית המובהקת של השטח) ועדיין, מודל, גם אם כפול שמסביר לי לא פחות מ 75% מהממצאים הוא יופי של דבר. ולכן – בעיות מתודולוגיות או לא, כנראה שעשינו משהו נכון.

וחשוב לא פחות מכך – שני הריבועים הצהובים. החלק הצהוב, הן למעלה מצד שמאל והן למטה מצד ימין מספרים לכאורה על המקום בו יש הבדל מובהק בין שתי השיטות, מאמנים שהם ממש טובים אקסטרנית אבל ממש רעים אינטרנית או ממש רעים אקסטרנית וממש טובים אינטרנית. אתם יודעים כמה מאמנים כאלה יש? נכון מאד, אפס. וזה כשלעצמו מחזק מאד את התוקף של השיטה המאוחדת הזו.

וגם, בלי קשר – אני מחבב את מבחן העין. בירוק נמצאים אכן כל המאמנים שכולנו חושבים שהם הכי טובים – פופ, סטיבנס, נרס, קר, בודנהולצר, סניידר וספולסטרה. כשהיחיד שלכאורה אמור להיות שם ולא נמצא שם הוא ריק קרלייל וגם הוא די קרוב. באדום, נמצאים אכן כל המאמנים שכולנו חושבים שהם מחורבנים למדי כמו וולטון, בוילן ומונטי ווליאמס, כשהיחיד שקצת מוזר הוא פרנק ווגל אבל שנים מאד רעות באורלנדו דפקו אותו.

ואם אתם רוצים, אז הנה פחות או יותר אותו דבר אבל בטבלה, החל מהמאמן הטוב ביותר של השנים האחרונות – ניק נרס ועד המאמן הפחות טוב – לארי דרו

אז זהו, את רגע התגלית הגדולה שמספרת לי שבכל זאת כמה שבועות טובים של עבודה הובילו אותי למסקנה נכונה למדי כבר עשיתי. אבל מכיוון שלחלק מכם בא, אז רק כדי לקנח:

קורלציות:

עכשיו שהוכחנו שגם אם מה שעשינו לא מושלם, יש לו ערך רב, הגיע הזמן להבין למה. כאמור, ברמה האינטרנית, מדדנו לא פחות משלושה מדדים לטיב המאמן – ההכנה המנטלית, ההכנה הטקטית, וניהול המשחק. מעניין אם כן, האם הם מסבירים את ההבדלים במדד האקסטרני – כלומר ,הצלחת הקבוצה יחסית למצופה. התשובה היא שכן, בערך. תלוי מה.

הקשרים הפחות מובהקים אך עדיין קיימים באופן חלש (בערכים של 33% ו-34% בהתאמה) הם בין הצלחת הקבוצה יחסית למצופה ובין (א) ההכנה הטקטית (ב) ניהול המשחק. דווקא המדד האינטרני השלישי – הכנה מנטלית הוא המדד הקשור ביותר להצלחת הקבוצה עם קורלציה סבירה למדי של 57%. יתכן ויש כאן מולטיקולינאריות כלשהי שצריך להגדיר, אך על פניו מדובר בקורלציה חביבה למדי.

אם ניקח את ממוצע שלוש המדדים האינטרניים ונשווה למדד האקסטרני, עדיין יש לנו קורלציה סבירה של 56%. או במילים אחרות – 56% מההצלחה האקסטרנית של הקבוצה (נצחונות יחסית לצפוי) ניתנים להסבר על ידי היכולות האינטרניות של ניהול משחק, הכנה טקטית ומנטלית. זה גם מספר מעניין כי הוא אומר שההכנה הטקטית וניהול המשחק לא מוסיפים רבות להסבר שההכנה המנטלית (כאמור, עם קורלציה של 57%) כבר מסבירה.

והנה לנוחיותכם טבלה שמסכמת את כל הקורלציות, כולל בין המדדים האינטרניים לבין הממוצע האינטרני, שם נראה שדווקא ההכנה הטקטית היא המנבאת הטוב ביותר לממוצע בין שלושת המדדים האינטרניים.

 לצערי, אני חייב להודות שהנתונים על פני עונה שלמה לא מספיק בשביל ליצור קורלציה עקבית בין שתי השיטות על סמך עונה בודדה. ולכן ניאלץ להישאר עם הקורלציות הכלליות. וכן, זה אומר שאנחנו אולי יכולים לקבוע מיהם המאמנים הטובים ביותר, אבל קשה ליישם את המידע הזה על פני עונה אחת.

סוף דבר

יאללה, הבטחתי קצר הפעם, והנה לכם – המאמן הטוב בעולם הוא אחד מהחבר׳ה בירוק חזק למעלה, נניח נרס אם אתם מאמינים למדגם בן שתי עונות, נניח מישהו כמו קווין סניידר או ברד סטיבנס או מייק בודנהולצר, אם לא. המאמן המחורבן בעולם הוא, די בוודאות – לוק וולטון.

מסכנים הקינגס.