אחרי כחודשיים מאז תחילת העונה, ואחרי שהמונדיאל הסתיים ואפשר להתמקד בכדורסל, זה זמן ל-5 על 5 נוסף. איתנו בצוות היום – אבי טרכטמן, שקד יעקבי, תומר שנאן, דור בלוך ומתנאל אלאשבילי.

שאלה 1: אחרי כשליש עונה, בוסטון מחזיקים במאזן הטוב בליגה ובנתוני התקפה היסטוריים. האם ההתקפה שלהם מסוגלת לשמור על הדומיננטיות הזאת, ואיפה הם נמצאים ביחס לקונטנדריות אחרות?

אבי:

אז התשובה הפשוטה היא שלא, אבל לא בטוח שזה משנה. אבל התשובה היותר מעניינת היא ההיסטוריה של צמד הסווינגמנים של הקבוצה בתור המובילים. היו כאלה בפרה-היסטוריה, אבל בתקופות קצת פחות פרה-היסטוריות היו אלו מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן שהציבו את הרף. רף שאליו לא הגיעו צמדים גדולים אחרים כמו למשל גרנט היל וטימאק (יותר מדי פציעות), ואפילו ווייד ולברון חרף האליפויות, ובעיקר בגלל שהם שיחקו ללא סינרגיה של ממש.

לטייטום ולבראון יש סינרגיה. אבל רק לפני שבוע ראינו איך לצמד ה 2-3 הגדול של הקליפרס (קוואי וג'ורג') יש די והותר תשובות עבורם וגם אם מדובר באנקדוטה, קשה לי לדבר על טייטום ובראון כרגע במונחים היסטוריים של ממש. בסופו של דבר, דצמבר לפחות כרגע הוא חודש פחות טוב ברמת הרייטינג ההתקפי מאשר אוקטובר ונובמבר, ואני לא בטוח שינואר ישנה משהו. כך למשל, הטרו שוטינג שלהם טוב כרגע בלא פחות מ-2% מהדולקת אחריה (הקינגס, ואחריה הנטס) ואני לא בטוח שזה משהו שיכול להתקיים תמיד. אני גם לא בטוח אם החזרה הצפויה של הטיים לורד, למרות שזאת עשויה לשפר את הקבוצה בנט רייטינג לא תפגע במידה מסוימת בהתקפה, אם כי תחזיר מימד הגנתי שהיה לה רק בסוף השנה שעברה. 

ועם זאת, כאמור זה לא משנה. האופנסיב רייטינג יירד בנקודה או שלוש, זה די ברור. אבל באותה מידה יש כל כך הרבה שכל וכל כך הרבה כלים בסלטיקס, שלמרות הכל הם עדיין הקבוצה לנצח במזרח, ואולי גם בליגה כולה. מילווקי? כן, סוג של, אבל תגידו את זה למידלטון וקונאטון. אז יש את הווריורס הזקנים, את הפליקנס הצעירים (נדבר עליהם עוד מעט), את הנטס המתקאמבקים, את הנאגטס ה(כעת) בריאים וכו' וכו' – אבל לבוסטון יש משהו שרק לקבוצות הגדולות באמת יש – מילה שכבר הזכרתי בפסקה הראשונה – סינרגיה. זאת לא סינרגיה של 62.5% טרו שוטינג, אבל זאת עשויה להיות סינרגיה לאליפות.

שקד:

אני חושב שבוסטון הגיעו מאוד רעבים אחרי ההפסד בגמר, אבל אני לא חושב שהם יצליחו לשמור על אינטנסיביות כזו לאורך על העונה בלי לספוג פציעה משמעותית או להגיע עייפים לפלייאוף. אני מאמין שככל שהעונה תתקדם הקצב יאט ויסיימו שני אני שלישי במזרח את העונה הסדירה. כרגע אין תחושה שיש קונטנדריות במערב, וכמובן הסלטיקס הם קונטנדרים בצורה שהם משחקים, אבל לצאת מהמזרח יהיה הרבה יותר קשה העונה.

תומר:

האמת שנראה שדברים מעט מתחילים לחרוק בסלטיקס. הקבוצה פתחה את העונה בסערה אבל לשמור על יכולת שיא לאורך 82 משחקים זה על גבול הבלתי אפשרי. חושב שלקראת פברואר נראה אותם לוחצים יותר על הגז. מבחינת קונטנדריות, לגמרי טופ 3 ואולי אפילו טופ 2 יחד עם הבאקס. גמר המזרח השנה יהיה מטורף.

דור:

לא זאת אלא גם זאת, בוסטון לא רק יכולה לשמר את הדומיננטיות הזאת ומייד נדבר על מדוע, הם עוד עשויים להשתפר. מפחיד. מספר הנקודות הרב ביותר למשחק, האחוז השלישי הטוב ביותר מהשדה, האחוז הטוב בליגה לשלוש, הקבוצה שזורקת מקום 2 הכי הרבה שלשות למשחק, בכל פרמטר סטטיסטי בוסטון היא לא רק ההתקפה הטובה ביותר היא גם ההתקפה הכי מותאמת לכדורסל המודרני. 

המקום שבו לבוסטון יש איפה להשתפר הוא דווקא בהגנה, הסלטיקס ששיחקו לפרקים הגנה מופתית בעונה שעברה, בינוניים מאוד בפרמטר הזה העונה כאילו אומרים – אנחנו לא צריכים להתאמץ בהגנה כי ההתקפה שלנו תנצח את המשחק. אין שום סיבה לחשוב שעם חומר השחקנים שלהם, ההגנה שלהם לא תשתפר בצורה משמעותית ככל שנתקרב לרגעי ההכרעה.

במערב אין לאף קבוצה תשובה לבוסטון נכון לעכשיו, אם גולדן סטייט תיכנס לקצב או ניו אורלינס תעשה טרייד גדול או מארי ו-MPJ יחזרו ל-80% ממה שהם היו לפני הפציעות (או האמינו שהם יהיו במקרה של MPJ) אני אהיה מוכן לשמוע מזה, אבל עד אז הפוקוס שלי הוא על המזרח, וספציפית על מילווקי. כמו שהדברים נראים כרגע הגמר האמיתי של העונה יהיה המפגש בין השתיים כשבתקווה הפעם כל השחקנים המרכזיים יגיעו. אני לא יכול לחכות.

מתנאל:

אני רואה שבוסטון קצת מזייפת במשחקים האחרונים, אבל אני חושב שהדבר לא אמור לרגש אותה יותר מדי. עדיין יש לה התקפה נורא מאוזנת בשחקני הכנף, רוברט וויליאמס חזר, ומעבר לצד ההתקפי יש פה צד הגנתי נורא חזק. אבל, וזה אבל גדול, על אף שבוסטון נראית כקונטנדרית המרכזית, אין באמת קונטנדרית השנה. לא מהמזרח, ובטח שלא מהמערב. הליגה העונה מאוזנת כמו שלא הייתה מזה שנים, במזרח אי אפשר לדעת מי תצא עם ידה על העליונה בטח שלא לאחר שליש עונה.

אם אני מדרג לפי רמות הקונטנדריות במזרח אז בדרג הראשון יהיו בוסטון כמובן, מילווקי, הסיקסרס (במידה ויישארו בריאים) וקליבלנד. הפער בין הארבע קטן עד לא קיים על אף המיקום של בוסטון. אוסיף ואומר שמגמה שמתחילה להתייצב בשבוע האחרון (כאוהדי כדורסל אין לנו בעיה עם זה) – הגדולות מפסידות הפסדים שטותיים ומאבדות גובה. ראינו את זה כשבוסטון הפסידה לאורלנדו בבית פעמיים, כשממפיס הפסידה לאוקלהומה לאחר שהביסה את מילווקי, ומילווקי שקיבלה בראש מהגריזליס. אי אפשר לשים את בוסטון במקום הראשון כקונטנדרית באיזור שלה, אבל אם הייתה משחקת במערב? הייתי נותן לה את ה״סלייט אדג׳״ על ניו אורלינס ופיניקס.

שאלה 2: הפליקנס פתחו את העונה בצורה מרשימה מאוד, ונמצאים במקום טוב בצמרת המערב. עם כל הדיבורים על העתיד שיש להם עם זאיון, האם זו קבוצה שצריכה להיחשב קונטנדרית כבר בהווה?

אבי:

המממ… לא, לא חושב. לפליקנס יש כמה בעיות כרגע. הראשונה שבהן היא שכל דקה של ציון בריא היא נס. אז אולי הוא ימשיך להיות בריא, אבל יש סיכוי של לפחות 40%, אני מעריך שלא. השניה היא שגם אינגרם הוא לא בדיוק סמל ומופת לבריאות. כי עובדה. הסיכוי שגם אינגרם וגם ציון יהיו בריאים בפלייאוף, לדעתי נמוך מאשר 50%.

השלישית היא ההגנה. עכשיו, כן, ברור שההגנה של הפליקנס נראית טוב כרגע. סליחה, לא טוב אלא מצוין עם הנט רייטינג מס' 3 בליגה. ציון השתפר מעט, הרב ג'ונס, הלא הוא קוואי לאונרד 2.0 נמצא כאן, לארי נאנס מוביל את ההגנה של הקו השני, ואלברדו משחק בדיוק כמו שאלכס גרסיה לימד אותנו שכל גארד היספאני קטן משחק – אינטנסיביות עצומה בשני צדי המגרש. אבל בפלייאוף, גם אם הוא יהיה בריא, ציון יצטרך לתת עוד יותר בהתקפה, ואני לא בטוח שיהיה לו אוויר בהגנה, ויש גם את הבעיה שהיא יונאס וולנצ'יונאס, שחקן שאני מאד אוהב, משאבת ריבאונדים, אבל לא בדיוק אות ומופת ליציאה לגארדים.

אבל כל אלו מתגמדים למול הבעיה המרכזית של הקבוצה והיא האמון האישי שלי בקבוצות צעירות ורעננות שלהן זו השנה הראשונה לעשות משהו. תראו – ממפיס של שנה שעברה היתה בדיוק הפליקנס של השנה, ועם זאת כשהגיע הפלייאוף היא שקשקה מפחד. בוסטון הגדולה מהתשובה הקודמת נצרכה לחצי עשור לפני שטייטום ובראון סוף סוף הגיעו לגמר הפלייאוף. ולמען האמת אותו כנ"ל בדיוק יאניס ומידלטון בבאקס. קבוצות שלהן זו השנה הראשונה להיות טובות, הן כמעט תמיד רק טובות (= סיבוב שני כזה), אבל אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה שקבוצות כאלה היו אלופות. ולא, גם השנה זה לא יקרה.

במאמר מוסגר אציין – שלמרות הכל, בגלל חולשת המערב, יש סיכוי שבכל זאת הפליקנס יגיעו לגמר. אילו הם היו משחקים באיזור הגאוגרפי האמיתי שלהם – קרי במזרח, לא היה להם שום סיכוי.

שקד:

הפליקנס עשו עבודה מצויינת בבניית הקבוצה סביב זאיון עם כלים התקפיים מאוד מגוונים כמו סיי.ג'יי(אנדרייטד ברמות) ואינגרם אל מול מרפי, ג'ונס ואלברדו בצד ההגנתי, אך עדיין הקבוצה מאוד צעירה ואני לא רואה אותם מגיעים לגמר מערב. דווקא בעונה כזו בו המערב נראה קצת מדשדש בחלק הראשון של העונה קבוצה כמו הפליקנס יכולה להשתחל לדירוג גבוה ולנצל את הביתיות אך לדעתי הם יצטרכו עוד עונה כדי להיחשב קונטנדרים.

תומר:

הפליקנס עדיין לא קונטנדרים לדעתי. הם יכולים לרוץ יפה, אפילו יפה מאוד, ויש סבירות שהם יהיו הסוס השחור של הפלייאוף. אבל למרות הכל חוסר נסיון+העובדה שזאיון ואינגרם "פריכים" כמו הצ'יפס בויטרינה פוגעים מאוד בקבוצה, ולעניות דעתי זה יורגש בפלייאוף.

דור:

ואם בפליקנס עסקינן, אז התשובה לשאלה האם הם קונונטדרים היא, מה לעשות, מורכבת. קודם כל ציון צריך להיות כשיר, בלי זה הפליקנס יהיו הקבוצה הסימפטית שהיו בעונה שעברה כשהקשו על פיניקס ולא יותר מכך.

מעבר לזה, אתה מסתכל על פליקנס ואתה בגדול אוהב את כל מה שאתה רואה, אינגרם הוא סקורר נהדר, סי ג'יי מקאלום מביא את הבגרות וניהול המשחק, ולנצ'יונס הוא גבוה אירופאי כמו שגבוהים אירופאים יודעים להיות – יד רכה, ואגרסיביות בהגנה, ואחריהם שורה של שחקנים שמוכנים לשרוט לצבוט ולעשות כל מה שצריך כדי לנצח – טריי מרפי, הרב ג'ונס, חוזה אלברדו וגם דייסון דניאלס הם כולם שחקני רוטציה לגיטימיים לקונטנדרית, אבל כאשר הדרך לגביע עוברת דרך פול-בוקר-איטון, קארי-תומפסון-גרין, מוראנט-JJJ-ביין, בראון-טייטום-סמארט, יוקיץ'-מארי-MPJ ויאניס-מידלטון-הולידיי, אני חושב שלפליקנס חסר עוד שחקן טופ אמיתי, יש להם את הנכסים כדי לעשות מהלך כזה, האם הם יעשו אותו? נחכה ונראה.

מתנאל:

אין שום פסול בלהחשיב את הפליקנס כקונטנדרית, הסגל שלה עמוק באופן מפחיד בעיקר בצד ההגנתי – אלבראדו, לארי נאנס, הרב ג׳ונס, טריי מרפי. כמובן שזאיון משחק כמו שחקן חמישיית עונה ראשונה, דייסון דניאלס הרוקי מתפקד נהדר ביחד עם סי ג׳יי מקולום כרכזים מתחלפים. בסוף – היא משחקת כדורסל כיפי לצפייה, מלא בהתקפות מרהיבות, והעובדה שיש לה גרזן בריבאונד כמו יונאס ולאנצ׳ונאס כווטרן זה בונוס גדול. כל הריצה של ניו אורלינס עכשיו הייתה ללא אינגרם, וזה חומר למחשבה. צריך לראות אם הקליעה של אינגרם תשפר את ניו אורלינס או שהוא יחזיק בכדור קצת יותר מדי.

שאלה 3: דרג את 3 המועמדים המובילים שלך ל-MVP עד כה העונה.

אבי:

קצת הארכתי בתשובות הקודמות אז אקצר כאן:
ראשון הוא ג'ייסון טייטום, השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה, ושחקן שקולע 30 נקודות למשחק.
השני הוא יאניס, השחקן הכי טוב בקבוצה השניה הכי טובה, ושחקן שגם כבר שנתיים לא היה MVP והוא גם כנראה השחקן הטוב בעולם (בטח בתצורה קולעת השלשות הנוכחית שלו).
השלישי במרחק לא קטן הוא ציון. אם (וזה אם גדול) הפליקנס ימשיכו בקצב של 57 נצחונות למשחק, ואם (וזה אם גדול) גם ציון ימשיך להיות בריא, וגם אינגרם ימשיך להיות לא בריא – כלומר, הוא יוביל אותם בלי שום ספק בכלל, אז ציון צריך להיות מוזכר כאן.

כן, יש גם את הבק טו בק המכהן מסרביה שנותן עונה שבהחלט ייתכן ותיגמר עם ממוצע טריפל דאבל, אבל (א) קשה לי לראות את המצביעים נותנים לו את מה שרק בירד, ווילט וראסל עשו בעבר (שלושה תארים ברצף), בטח כשהקבוצה הבריאה קצת יותר השנה, נמצאת בקצב של פחות מ-50 נצחונות.

שקד:

לוקה, יאניס ויוקיץ'.

תומר:

לחלוטין לא מצליח להפריד כרגע בין יאניס לטייטום. שניהם דומיננטיים, שניהם יעילים, שניהם מציגים נתונים מפלצתיים. העובדה שטייטום לא זכה עדיין בטייטל יחד עם זה שבוסטון בפסגה נותנים לו יתרון בנקודות, אבל זה ממש יכול להשתנות עד סיום העונה.
במקום השלישי אני שם את ג'ה מוראנט. יוקיץ' מרשים נורא, דונצ'יץ' בעונה אישית אדירה אבל הוא מצליח להוביל את ממפיס לפסגת המערב עם תצוגות ענק. אם הגריזליס ימשיכו ככה הוא לגמרי צריך להיות בשיח לתואר.

דור:

ראויים לאזכור: אמביד – לא יכול לקבל כשהקבוצה שלו כל כך לא טובה, דוראנט – אם הנטס ייצאו לריצה ויסיימו ב-2 הראשונות במזרח יש על מה לדבר, לא רואה את זה קורה, קארי – לא יקבל אבל פאק הוא מדהים, יוקיץ' – מדהים כמו בעבר, אבל העייפות ממנו לא תאפשר לשים אותו אפילו בבאלוט, ג'ה מוראנט – לא יודע ממש למה אני לא רואה אותו כמועמד אבל אני לא, אולי כי הוא משחק יחסית מעט, ואחרון חביב וחשוב – אם דיוויס ישאר בריא והלייקרס יגמרו בחמישיה הוא יהיה אחד משלושת המדהימים, פאק כשהוא כשיר הוא פשוט כוח בלתי עציר. 3. לוקה. 2. יאניס. 1. טייטום.

מתנאל:

לוקה, יאניס, טייטום – לוקה משחק די לבד, יש לי כוכבית לגבי לוקה כי הכל יהיה תלוי במאזן שלו. יאניס אין כבר מילים לגבי היכולת שלו שמתורגמת להצלחה קבוצתית. טייטום לראשונה נראה יציב בתחילת עונה, קולע בלי בעיה, כמובן שומר אדיר והקבוצה שלו היא הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אוסיף לטובה את ניקולה יוקיץ׳ שפתח קצת חלש אבל הנאגטס נראים מצוין בשלושת השבועות האחרונים ויוקיץ׳ חזר לכושר אם וי פי.

שאלה 4: דרג את 3 המאמנים הטובים ביותר העונה בליגה, נכון לעכשיו.

אבי: "מאמנים טובים" הוא מושג שבעיניי צריך הרבה יותר הוכחה מאשר שנה אחת. לעזאזל, אפילו כתבתי על זה שלוש כתבות ארוכות מאד כאן בהופס. ואני לא מתכוון לנתח את זה שוב. אבל אם השאלה היא מיהם שלושת המאמנים המובילים כרגע בריצה למאמן השנה – התשובה תמיד תהיה המאמן שמביא את הקבוצה שלו להישגים הטובים ביותר ביחס למצופה ובמידה מסוימת גם המאמן של הקבוצה הטובה בליגה. וכרגע מדובר לכן ב-(1) ווילי גרין (2) ג'ו מאזולה (כל עוד הסלטיקס הם הקבוצה הטובה בליגה) (3) מייק בראון המושמץ לכאורה.

שקד:

טיילור ג'נקינס, ג'יי. בי. ביקרסטאף וצ'ונסי בילאפס.

תומר:

טיילור ג'נקינס במקום הראשון. ממפיס נראית נהדר והרבה מזה בזכותו. אחריו אני שם את מאזולה. נכון, לסלטיקס יש סגל מעולה והוא קיבל קבוצה די בנויה מראש, אבל להצליח להשליט סדר בזמן הקצר שהוא נמצא שם, להנחיל משחק התקפה כל כך שוטף ולהשכיח את טראומת יודוקה בכל כך מעט זמן זה ממש לא עניין של מה בכך.
התחרות על המקום השלישי מאוד צמודה אבל אני הולך עם ביקרסטאף. קליבלנד קמו לתחייה הודות למיטשל אבל גם מגיע לו הרבה מאוד מהקרדיט. הקבוצה עברה מהפך וכרגע ניצבת במקום השלישי במזרח. זה ממש לא עניין של מה בכך.

דור:

3.ווילי גרין.
2.צ'ונסי בילאפס.
1. ג'ו מאזולה.

מתנאל:

ווילי גרין, ג׳ו מוזולה, ג׳יי בי ביקרסטאף. לא בהכרח בסדר הזה. ווילי גרין משחק כדורסל יפה לעין, מוזולה ממשיך את דרכו של יודוקה (יש שיגידו יותר טוב, ימים יגידו) עם תנועה טובה מאוד בהתקפה והגנה שממצה את הכלים שיש לסלטיקס, ביקרסטאף משחק כדורסל נורא הגנתי באופן הגיוני. כי כשיש לך שני שומרים בצבע כמו מובלי ואלן, למאר סטיבנס בעמדה מספר 3 מיוצב על כלל הסטארים בעמדות 1-4 בליגה (מי שרוצה מוזמן להסתכל על היכולת שלו מול יאניס ולוקה, נפלא) ודונובן מיטשל רוצה לשמור אז גם הוא מסוגל. כל אלו הם תוצרים של שיטה הגנתית מצוינת של ג׳יי בי שמשלב איזורית ואישית לאורך כל המשחק.

שאלה 5: נכון לעכשיו, מי לדעתך הוא השחקן המשתפר של העונה?

אבי:

לא כל כך חוכמה, כי הוא קצת יובש בשנה שנתיים האחרונות, אבל נדמה לי שכל עוד הוא גם ישחק איזה 65 משחקים, וגם הקבוצה שלו תנצח איזה 30 פעמים, מדובר בשג"א. אפשר להזכיר אולי כדיסטנט 2 או 3, שחקנים כמו מרקאנן וסיימונס (שאני לא סובל), אולי גם איזה האליברטון אם הוא לא יחזור על תצוגות של נקודה אחת או  קלדון ג'ונסון אם פופ ימשיך להתעקש ולהתרחק מוובמניאמבה. אבל בסופו של דבר, ברור ששג"א. ברור.

שקד:

טייריס האליברטון ללא ספק.

תומר:

כאוהד אוקלהומה מאוד מפתה לבחור בשג"א, אבל אני הולך עם מרקאנן. קפיצה של 8.3 נק', 2.6 ריב' ו-0.8 אס' למשחק עם שיפור של 6% מהשלוש (מ-34 ל-40) ותפקיד הרבה יותר מרכזי שהוא לוקח על עצמו.

דור:

אתחיל מלהגיד שבעיני הבחירה במוראנט לשחקן המשתפר בעונה שעברה הייתה הזויה ב-ה', דגושה. שחקן שהיה עד כדי כך טוב עונה קודם לא יכול להיות השחקן המשתפר אלא אם הוא הפך להיות מייקל ג'ורדן, ועם כל האהבה למוראנט, הוא לא מייקל ג'ורדן.

ועם זאת לדעתי העונה אין ברירה אלא ללכת עם שחקן, שבעונה הקודמת לא היה ג'ה מוראנט, אבל בהחלט היה שחקן טוב. אלא ש-SGA הוא כרגע לא שחקן טוב (24 6 אסיסטים ו-5 ריבאונדים) הוא מגה סופר דופר סטאר, עם 31 נקודות למשחק, הגארד משחק כדורסל פשוט נפלא, והסיכוי היחיד שהוא לא יקח את התואר בסופו של דבר הוא אם הת'אנדר יחליטו להושיב אותו כפי שעשו בעבר כדי לשפר את סיכוייהם לקחת את וומבניאמה. בתרחיש הזה האליברטון ומארקנן הן בחירות אפשריות בהחלט.

מתנאל:

טייריס האליברטון, ללא ספק. פליימייקר אדיר, אולסטאר בוודאות אולי אפילו אול-אן בי איי. הופך את אינדיאנה לקבוצה מנצחת, שוטפת. כנראה הטרייד שייזכר כהכי ״ווין-ווין״ בעשרים השנים האחרונות.