הצעה מתודולוגית לבחינת הצלחת מאמני הנ.ב.א. חלק ב׳ – ניתוח אינטרני – מבט מעמיק אל תוך הנתונים

הצעה מתודולוגית לבחינת הצלחת מאמני הנ.ב.א. חלק ב׳ – ניתוח אינטרני – מבט מעמיק אל תוך הנתונים

אז קודם כל, אם לא קראתם את החלק הראשון, אז אנא תנו לו את הכבוד הראשון. יהיה לכם יותר קל להבין את המאמר הנוכחי.

בסופו של המאמר הקודם ציינתי שאם נבחן את יכולותיו של המאמן בכלים אקסטרנליים, נגלה לא מעט בעיות מתודולוגיות – הכלים האקסטרנליים שנבחנו היו : (א) לבחון את הצלחת המאמן מול ליין ההימור בווגאס בתחילת העונה, ו(ב) לבחון את הצלחת המאמן מול הדירוג שלו בפלייאוף ולחבר ביניהם. הראינו אמנם מיהם המאמנים המובילים על פי הקריטריונים האלה, אך גם שאלנו שאלות קשות – מה קורה אם לברון מחליט לנוח במהלך העונה הרגילה ולסיים רק במקום השלישי ואז להרים הילוך בפלייאוף? האם ווגאס מחליטה מה שווה הקבוצה גם על סמך יכולת המאמן ועל כן אני מבלבל בין המשתנה התלוי לבלתי תלוי. ובכלל, איך אנחנו יכולים לסמוך על ליין ראשוני בתחילת העונה כאשר ברור לנו שבכל קבוצה יש אלפי שינויים (פציעות, מומנטומים וכו׳) במהלך העונה.

רציתי לכן, להציע מודל חדש ונוסף למודל הקודם. גם המודל שאציע במאמר הזה לא מושלם, וגם לו יש בעיות מתודולוגיות אותן אציין בסוף הפרק הנוכחי, אך נדמה לי שעל ידי איחוד שני המודלים נוכל לקבל תשובה קרובה לאמת.

בואו נחלק

אם יש משהו שלמדתי בשנותיי הרבות בישיבה (לפני המון שנים) ואחר כך כיועץ אסטרטגי הוא שבשביל להבין סוגיה או בעיה אסטרטגית צריך לפרק אותה לגורמיה. הסוגיה שעומדת על הפרק כיום היא – כיצד אנו מודדים את יכולת המאמן והאם וכיצד אנחנו יכולים לקבוע מיהם המאמנים הטובים ביותר בליגה. ובכן על מנת לעשות זאת, נצטרך להבין מה עושה מאמן בליגה ולבחון אם נוכל לבדוק סטטיסטית כל אספקט ואספקט.

בעיניי, ותקנו אותי אם אני טועה, למאמן יש שלושה תפקידים מרכזיים וכדלהלן:

א. הכנה מנטלית – ע״ש פיל ג׳קסון

ב. הכנה טקטית או אסטרטגית – ע״ש גרג פופוביץ׳

ג. ניהול משחק

אם כן, נדמה לי שניתן למצוא דרך לכמת סטטיסטית, לפחות באופן חלקי כל אחד משלושת האספקטים האלה:

א. הכנה מנטלית – לא בוחן כליות ולב אני, אבל אני כן יודע שאפשר לגלות שני דברים – מיהי הקבוצה עם הכי הרבה קאמבקים בליגה, ומיהי הקבוצה שספגה הכי מעט קאמבקים בליגה. צירוף שני המספרים האלה ייתן לנו תמונה חביבה אם אם לא מושלמת על היכולת המנטלית של הקבוצה. את התמונה ישלים מדד נוסף שיגלה לי מיהן הקבוצות שמפסידות הכי ״בכבוד״ בליגה (כלומר, בלי בלוואו-אאוטס רציניים מדי), ובכך אקבל תמונה עגולה יחסית של מנטליות קבוצתית. נכון, חלק מהמנטליות זה גם השחקנים והמועדון, ולא רק המאמן. אבל היי, חלק גדול זה גם המאמן ושיחות המוטיבציה שלו

ב. הכנה טקטית או אסטרטגית – ברמת ההתקפה אני חושב שהדרך הטובה ביותר לבדוק את ההכנה האסטרטגית היא פשוט לראות איזו קבוצה זרקה הכי הרבה קליעות פנויות. אין אינדיקציה טובה יותר מאשר קליעות פנויות ליכולת לקלוע אותן, וההנחה שלי היא שקבוצה שמוצאת המון קליעות פנויות היא קבוצה מאומנת. זאת אולי לא הנחה מושלמת (כי שומרים בכיף ייתנו 3 מטר לדריימונד גרין, אבל זריקה שלו תהיה עדיין זריקה רעה) אבל היא סבירה בעיניי במגבלות הנתונים.

ברמה ההגנתית קשה יותר להפריד בין מה שהמאמן הביא לשולחן לבין מה שהשחקנים הביאו איתם, ואני לא משוכנע שההיפך מההתקפה (כלומר, הקבוצה ששמרה הכי צמוד) אכן קשור למאמן או לשחקן. 538 עשו ניתוח דומה פר שחקן. בגדול, אני חושב שאין לי מדד טוב יותר מזה ולכן אשתמש בו, אך אין לי שום ספק שיש בו הטייה גדולה לטובת קבוצות עם שחקנים, ובכן, נודניקים יותר, כשהשפעת המאמן היא חלקית בלבד.

ג. ניהול משחק – גם את זה ניתן למדוד, ונדמה לי שהמדד הטוב ביותר הוא זה שמשווה ליינאפים. עכשיו תראו, אני לא מתכוון לבדוק כל ליין אפ שאי פעם נעשה בליגה (לכל קבוצה יש בערך 500!! ליינאפים שונים בשנה). אבל אני כן יכול למדוד את הליינאפים המרכזיים – ולבדוק האם אכן המאמן מעדיף ליינאפים טובים וכאלה שמניבים +- חיובי בסך הכל, הוא שמא המאמן מעדיף ליינאפים טובים פחות.

אז נתחיל:

א. הכנה מנטלית – הממוצע בין קאמבק נטו + הפסדים של כבוד

ראשית עליי לציין, כי בניגוד לחלק הראשון במאמר, כאן אדבר לא על 12 אלא רק על 7 עונות. זאת משום, שאין לי מידע על כל מה שקדם לעונת 13-14. (NBA.COM). ועדיין, זה בהחלט מספיק רלוונטי לצורך העניין.

אציין גם כי בגלל סיבות מתודולוגיות, קשה מאד לדבר על המדד הזה ברמת הפלייאוף, ובגדול ניתן להאמין בו רק בעונה הרגילה.

לאחר מחשבה מסוימת, החלטתי שקאמבק יוגדר ככל פעם שקבוצה שניצחה את המשחק, ניצחה את המחצית השניה ביותר מ-15 הפרש, היה מקסימום 90% מההפרש במחצית השניה (כלומר, אם המחצית השניה נוצחה ב-20 הפרש, המקסימום המותר להפרש במשחק בשביל להגדיר את זה כתצוגת קלאץ׳ הוא 18). או במילים אחרות, כאשר לתצוגה בחצי השני היתה משמעות אמיתית בזהות המנצחת של המשחק.

הצעד הבא הוא פשוט לסכום – כמה פעמים קבוצה עשתה קאמבק שהוביל לניצחון בעונה מינוס כמה פעמים קבוצה ספגה קאמבק שהוביל להפסד בעונה – מבחינתי זו אינדיקציה סבירה להכנה המנטלית של מאמן, בין אם לפני המשחק או במהלכו.

אבל זה לא מספיק. מה שהמספרים האלה מראים הם מספרי ביצים, אבל צריך גם לתת קרדיט לקבוצה שנלחמת היטב מהתחלה ועד הסוף – לכן, הוספתי פרמטר נוסף -ממוצע ההפרש בהפסדי הקבוצה לעומת התחזית לממוצע ההפרש בהתבסס על מס׳ הנצחונות של הקבוצה באותה עונה. טוב, זה מסובך – אני אסביר.

ההנחה (המבוססת מתמטית) אומרת שבדרך כלל יהיה קשר ישיר בין מס׳ הנצחונות של הקבוצה, לבין ההפרש לרעתה בהפסדים שלה. כך למשל, קבוצה טובה יותר (גולדן סטייט 15-16 למשל), גם תפסיד את המשחקים שלה, באופן צמוד יחסית. 3 נקודות שם, 8 נקודות פה. לעומת זאת, אם ניקח איזו קבוצת יורוליג ונשבץ אותה בנ.ב.א כך שתנצח בפוקס רק 2 משחקים מתוך 82 בעונה, סביר להניח שההפסדים שלה יהיו תמיד באיזה 35 הפרש.

בדוגמה הזאת – אנחנו אומרים שאם אותה גולדן סטייט אמורה להפסיד את המשחקים שלה, נניח ב-5 נקודות הפרש (על פי קו הרגרסיה), אבל היא בעצם הפסידה אותם ב-10 הפרש, אז היא חלשה מנטלית ב-5 נקודות משהיא אמורה להיות. לעומת זאת, אם קבוצת היורוליג תפסיד את כל משחקיה בכבוד, ורק, נניח ב-15 הפרש (במקום ה-35 נקודות הצפויות על פי קו הרגרסיה), אנו נאמר שהיא בעצם חזקה מנטלית ב-20 נקודות משהיא היתה צריכה להיות.

הדוגמה מאד קיצונית, אבל במציאות, הקורלציה בין ההפרש בהפסדים לבין מס׳ ההפסדים בליגה אכן די ברור (בערך 55%, תלוי בשנה), כך שבחינה כזאת היא הגיונית על מנת למצוא את החוסן המנטלי של הקבוצה.

אף אחד מהמדדים האלה לא מושלם, מן הסתם. כך אם מדברים על קאמבקים, אין המון נתונים כאלה (4-5 בשנה לכל קבוצה) ויותר משהם מדברים על ״חוסן״ הם מדברים על היכולת להתפוצץ, ואילו אם מדברים על הפסדים מינימליים, אז אולי כן קיים כאן ״חוסן״ מסוים, אבל יכול להיות שקבוצה (כמו אותה גולדן סטייט) תעדיף כבר לא להשקיע בהפסד מכובד ובכך להושיב בצד את כוכביה על מנת שהם ינצחו את המשחק הבא.

אז לא, אלו לא מדדים מושלמים, אבל הממוצע (המנורמל) שלהם, מצביע על מה שאני קורא לו ״הכנה מנטלית״ בצורה סבירה, וכדלהלן:

Final RankName# SeasonsNet Comebacks - Average (not normalized)Rank of net comebacksRank"Respectful" Loss normalized averageRank of respectful lossesMental Average - Normalized
1Brad Stevens72.1450.9220.75
2Dwane Casey70.8610110.62
3Mike Budenholzer73.2930.143180.52
4Nick Nurse23.520.022230.49
5Billy Donovan5190.58350.43
6Erik Spoelstra7260.27130.41
7Gregg Popovich72.2940.109200.37
7Quin Snyder6260.201160.37
9Rick Carlisle7-0.14190.66240.31
10Ryan Saunders2-1250.78730.26
11Terry Stotts70.71110.281110.24
12Scott Brooks60.33150.35390.22
12Stan Van Gundy41.580.025220.22
14Alvin Gentry5-0.2200.45560.2
15Mike Malone70.71110.116190.16
16Steve Clifford7-0.43230.108210
16Monty Williams3-1250.27130
16Tom Thibodeau4-1250.275120
19Doc Rivers70.7111-0.23226-0.02
20David Fizdale2-1250.18117-0.05
21Mike D'Antoni50.614-0.44830-0.14
22Steve Kerr63.671-1.30637-0.15
23Frank Vogel60.3315-0.41629-0.16
24Luke Walton4-0.7524-0.12824-0.17
25Kenny Atkinson4-2.75330.3410-0.21
26Jason Kidd5-0.422-0.40928-0.26
27Nate McMillan40.2517-0.61433-0.27
28J.B. Bickerstaff4-3340.26515-0.28
29James Borrego3-125-0.30327-0.29
30Jacque Vaughn3-4350.3888-0.35
30Jim Boylen2-4350.3957-0.35
32Dave Joerger6-1.1730-0.48331-0.4
33Tyronn Lue3-0.3321-0.75635-0.42
34Brett Brown7-2.1432-0.4932-0.54
35Lloyd Pierce2018-1.14436-0.57
36Fred Hoiberg3-1.6731-0.71534-0.58
37Larry Drew2-537-0.16125-0.76

הרשימה שרלוונטית כרגע רק לעונה הרגילה, בגדול מסודרת מהמאמן היותר חזק מנטלית ועד המאמן היותר חלש מנטלית. אם כי אפשר לראות שיש הבדלים גדולים בין שתי הקטגוריות. כך למשל אמנם די ברור שברד סטיבנס הוא המאמן היותר חזק מנטלית, והוא גם חזק בשני סוגי החוסן המנטלי (הפסדים מינימליים, הרבה קאמבקים נטו), אבל מאמנים כמו בודנהולצר ונרס שמדורגים במקום השלישי והרביעי ברשימה אמנם חזקים מנטלית, בגדול, אבל הם לא משהו במס׳ ההפסדים המינימליים ומדורגים שם רק באמצע הרשימה. ולעומתם ריק קרלייל המדורג תשיעי בדירוג החוסן המנטלי הכולל, טוב הרבה יותר בתור מאמן ששומר על הפסדים סבירים, אך לא עושה המון קאמבקים נטו (למעשה, המאזן שלו בקמאבקים נטו שלילי מעט).

אציין כי לגבי הקאמבקים נטו, נתתי מספר ממוצע אמיתי (במקום מנורמל, למרות שחישבתי את הציון המנורמל בשביל הציון הסופי), כי רציתי שתראו כמה קאמבקים נטו בממוצע עושים מאמנים שונים. אין ספק, סטיב קר וגולדן סטייט הגדולה עשו המון המון כאלה. אני רק לא בטוח שזה נבע מחוסן מנטלי כמו מהעובדה שבמחצית הראשונה הם שמו המון ***ין.

ב. הכנה טקטית – זריקות חופשיות נטו

זריקה חופשית מוגדרת בגדול ככל זריקת שדה שבה המרחק בין השחקן הזורק לבין השחקן השומר הוא לפחות 4 פיט. זאת הגדרה שהשתמשתי בה בעבר במאמר שלי על קבלת החלטות אינדבדואליות בהתקפה אבל ההיגיון אומר שתפקיד המאמן הוא להבין את הגנת היריב, ומצד אחד להתכונן אליה כך שהוא יכול למצוא מקסימום מרווח לשחקנים הזורקים שלו (שהרי, ככל שיש יותר מרווח – כך אחוזי הקליעה גבוהים יותר). ומצד שני להצר את צעדי היריבה ולהבטיח שהם יגיעו למינימום זריקות חופשיות. לוקחים את המספר הראשון, מפחיתים את המספר השני ושוב מקבלים אינדיקציה מסוימת להכנה הטקטית של המאמן.

כמה סייגים:

א. זה לא עובד בפלייאוף, השונות בין קבוצה לקבוצה בסדרות השונות גדולה מדי, וזה פשוט לא יכול לעבוד. אין לי מדד אחר כרגע שיכול לעבוד טוב יותר, אז תיאלצו להסתדר עם מספרי העונה הרגילה.

ב. כמו כל המדדים האחרים כאן, זה לא מדד מושלם ולמעשה רחוק מכך. דוגמה מובהקת תהיה מייק דאנטוני – ברור שליוסטון היו יותר זריקות מרווחות, משום שהם פשוט זרקו יותר שלשות שהן בדרך כלל זריקות מרווחות יותר. אבל זה מה יש כרגע. קחו את זה כמו שזה – אינדיקציה אחת להכנה הטקטית של המאמן

בגדול אציין גם כי נתתי משקל גדול יותר לצד ההתקפי מאשר לצד ההגנתי, גם בגלל שהתקפה טובה מנצחת הגנה טובה, וגם בגלל שנדמה לי שההתקפה יותר תלויה במאמן המתקיף מאשר במאמן השומר ובפילוסופיה שלו.

באופן, שכמעט נובע מההגדרה עצמה – כל תוצאה מעל 50% היא תוצאה טובה (אחוז הזריקות המרווחות שלך מינוס אלו של היריב, אם כי במשקלים שונים). כל תוצאה מתחת היא תוצאה טובה פחות.

RankName13-1414-1515-1616-1717-1818-1919-20Averate if 2 min
1Mike Budenholzer0.5470.5440.5540.5090.5290.5260.5350.535
2Mike D'Antoni0.5110.5270.5490.5270.5360.53
3Rick Carlisle0.4840.5120.5290.560.5570.5240.5240.527
3Tyronn Lue0.5170.530.5340.527
5Nick Nurse0.5260.5150.521
6Brad Stevens0.510.5170.5070.5270.5190.5440.4870.516
7Quin Snyder0.5080.510.5030.5370.5210.5130.515
8Gregg Popovich0.5340.5120.5150.5220.5030.4980.5130.514
9Doc Rivers0.5460.5410.5340.5130.4740.4850.4970.513
10Nate McMillan0.490.5430.5060.5080.512
10Terry Stotts0.5260.5350.5150.5010.5130.5030.4910.512
12Lloyd Pierce0.5140.5050.509
12Frank Vogel0.5060.4960.4940.5120.5230.5220.509
14Kenny Atkinson0.5130.5230.4830.506
15Steve Kerr0.4940.5220.4980.4890.5230.5040.505
15Alvin Gentry0.5140.5190.5090.480.5050.505
17Erik Spoelstra0.5250.4810.4810.5150.5370.480.5120.504
18Billy Donovan0.4740.4850.5210.4990.5360.503
19Scott Brooks0.4650.4640.5190.520.5250.5120.501
20David Fizdale0.5140.4870.5
21Ryan Saunders0.4950.5030.499
22J.B. Bickerstaff0.4810.5230.5040.4850.498
22Mike Malone0.470.4960.4910.510.5080.5170.498
22Brett Brown0.4610.4760.4950.5190.5150.5080.5130.498
22Monty Williams0.470.4930.5320.498
22Fred Hoiberg0.5220.4940.480.498
27Dave Joerger0.4870.4870.4930.5060.5030.50.496
28Jacque Vaughn0.5020.4870.495
28Steve Clifford0.4760.4930.4890.470.5260.5220.4910.495
30Luke Walton0.4620.4980.4950.5220.494
31James Borrego0.4820.4770.5110.49
32Stan Van Gundy0.4610.4810.490.5190.488
33Jim Boylen0.4960.4720.484
34Dwane Casey0.470.4570.4650.4730.4970.5230.4850.481
35Larry Drew0.4790.4820.48
36Tom Thibodeau0.4910.4850.4770.4580.478
37Jason Kidd0.4860.5040.4180.4730.47

אז קודם כל, יש לנו כאן עוד אינדיקציה שג׳ייסון קיד הוא מאמן ממש מחורבן. אבל חוץ מזה, אנחנו רואים כמה חבר׳ה הגיוניים בצמרת – מייק בודנהולצר שבכתבה הקודמת קבענו שהוא כנראה מאמן העונה הרגילה הטוב בליגה, אכן מוכיח את עצמו כאן, ויותר מכך – בכל שבע עונותיו (שנבדקו) הוא עם מעל 50%. זה פנומנלי, אם כי אציין שנראה שרוב מאמני הצמרת ברשימה הזאת שומרים על קונסיסטנטיות וכמעט בכל שנה עוברים את ה 50% במדד הזה וגם נראה שהמאמנים הגרועים הם כאלה באופן עקבי. הנה, תראו את התמונה הבאה, שהיא בגדול אותה טבלה מקודם, אבל לא בטבלה מובנית אלא במקום – בצבעים. מה שנקרא, טכניקולור.

מה אני רוצה להראות? ובכן, כחול זה טוב ,אדום זה רע, תכלת זה קצת טוב, ורוד זה קצת רע. תראו איך בצמרת, עונה אחר עונה כולם כחולים, ובתחתית עונה אחר עונה כולם אדומים, ובאמצע (למשל, סטיב קר, אריק ספולסטרה) הם לפעמים ככה ולפעמים ככה. בעיניי זאת תמונה אדירה שמראה הבדלים עקביים מובהקים בין ההכנה הטקטית של מאמנים שונים (אם כי, הבעיה המתודולוגית כאן, היא שרוב המאמנים, להוציא בודנהולצר, סקוט ברוקס ומעטים אחרים מאמנים את אותן קבוצות כל פעם, ויתכן בהחלט שהבעיה היא לא במאמן אלא בקבוצה… עוד נגיע לזה).

ג. ניהול משחק – קורלציה בין הרוטציות המשוחקות לבין ערכן

האמת צריכה להיאמר – בגלל סיבות מתודולוגיות זה למען האמת התפקיד היחיד מבין השלושה שניתן למדוד גם בפלייאוף באופן רציני. מדובר במדד פשוט בתכלית הפשטות – לקחתי את הליין אפים העיקריים של כל קבוצה בליגה, ובדקתי עם יש קורלציה (מתאם בלע״ז עברי) בין הדקות של הליין אפים האלה לבין ה +/- באותן דקות. כמובן, בגלל שאני כולה איש אחד עם אקסל לא יכולתי לקחת כל ליין אפ וליין אפ (כל קבוצה משחקת כ-500 ליין אפים שונים בעונה!) אבל כן לקחתי כל ליין אפ ששוחק מעל 36 דקות במצטבר בעונה הרגילה או מעל 12 דקות במצטבר בפלייאוף בחשבון. אני מקווה שזה מדויק מספיק. וגם אם לא, זה לא כאילו שמאמן באמת יכול לדעת מה הליין אפ ה 88 שהוא משחק איתו יכול להפיק, אז לא נורא.

כלומר, נניח שלושה ליין אפים תיאורטיית. אחד מניב +2, השני תמיד מאופס והשלישי הוא 2-, ההיגיון אומר שהליין אפ הראשון צריך לשחק יותר מהשני ויותר מהשלישי – קורלציה. אך אם הליין אפ השלישי הוא הדומיננטי ביותר, כנראה שהמאמן צריך לחשוב שוב על תפקידו בכוח. ההיגיון הזה גם אגנוסטי ליכולת הקבוצה (אלא אם היא עושה טנקינג), כי אין הבדל אמיתי בין קבוצה מנצחת שבה הליין אפים מניבים תמיד תוצאה חיובית, לבין קבוצה מפסידה בה הליין אפים, נניח, מניבים תמיד תוצאה שלילית. כי תמיד יש חיובי יותר וחיובי פחות, ותמיד יש שלילי יותר ושלילי פחות.

גם כאן, מכוח ההגדרה נובע שכל תוצאה מעל 0 (קורלציה חיובית) היא תוצאה טובה. כל תוצאה מתחת היא תוצאה, ובכן, של מאמן שלא יודע לנהל את הרוטציה שלו.

הנה הטבלה לעונה הרגילה:

RankName13-1414-1515-1616-1717-1818-1919-20average if 2 min
1J.B. Bickerstaff0.2140.4820.374-0.030.26
2Steve Kerr0.1940.0980.170.180.6250.0580.221
3Brett Brown-0.1620.841-0.3260.1440.3170.3720.0080.171
4Alvin Gentry-0.0070.344-0.1040.1960.320.15
5Quin Snyder0.0160.3020.2610.0110.0090.1180.12
6Nate McMillan0.1340.0610.1510.0880.109
7Billy Donovan0.2440.0770.0790.212-0.1040.101
8Nick Nurse0.314-0.1540.08
9Doc Rivers-0.2660.3150.1570.1070.014-0.0230.1540.065
10Dwane Casey-0.108-0.017-0.010.1240.0810.1270.1920.055
10Mike D'Antoni0.0420.2790.0870.056-0.1880.055
12Fred Hoiberg0.474-0.1-0.2170.052
13Erik Spoelstra-0.052-0.0430.0440.1080.0130.1620.1280.051
14Terry Stotts-0.159-0.0160.1490.2840.0540.247-0.2050.05
15Tyronn Lue-0.0210.142-0.0170.034
16Jim Boylen-0.1440.1970.026
17Scott Brooks-0.1310.1460.1170.1250.032-0.1580.022
18Mike Malone-0.0770.0160.090.071-0.0970.0740.013
19Lloyd Pierce0.083-0.0780.002
20Gregg Popovich-0.0650.116-0.136-0.1110.204-0.1830.168-0.001
21Steve Clifford0.134-0.1410.0130.19-0.1260.146-0.3-0.012
22Jacque Vaughn0.022-0.048-0.013
23Rick Carlisle-0.116-0.2010.0290.1760.104-0.134-0.005-0.021
24David Fizdale0.001-0.05-0.024
25Monty Williams-0.4040.1660.154-0.028
26Brad Stevens-0.091-0.1090.021-0.082-0.0510.0680.031-0.03
27Stan Van Gundy0.1620.098-0.4360.047-0.032
28Kenny Atkinson-0.0910.122-0.139-0.036
29Tom Thibodeau0.146-0.323-0.1570.172-0.04
30Luke Walton0.145-0.039-0.178-0.113-0.046
31Mike Budenholzer0.245-0.135-0.079-0.6270.145-0.1970.012-0.091
32Jason Kidd-0.0250.081-0.33-0.162-0.109
33James Borrego-0.5890.1750.041-0.124
34Larry Drew-0.008-0.256-0.132
35Ryan Saunders-0.019-0.273-0.146
36Frank Vogel0.152-0.212-0.314-0.139-0.176-0.298-0.165
37Dave Joerger0.106-0.226-0.025-0.126-0.288-0.485-0.174

אם נעזוב רגע את ביקרסטאף, המאמן החלופי התמידי של הליגה, נגלה שסטיב קר שבמדד הקודם היה די בינוני, מוביל את המדד הנוכחי. לבחור יש חוש למשחק, כמו גם לברט בראון, קווין סניידר או בילי דונובן. ג׳ייסון קיד? אלוהים, איזה מאמן מחורבן, ואחרי זה הוא מתפלא למה הוא רק עוזר מאמן.

אדביק גם כאן טבלה צבעונית דומה לזו שמקודם, רק כדי שתראו שבניגוד למדד הקודם על הטקטיקה, זה קצת פחות עקבי, ועדיין די ברור שחבר׳ה כמו קר וסטיבנס בדרך כלל טובים יותר מחבר׳ה כמו קיד, וולטון ו…. ברד סטיבנס!!

ברור כמובן שהמדד הזה לא מודד את כל ניהול המשחק של המאמן – אחרי הכל, יש עוד דברים כמו החלפת שמירה, רוטציות הגנה והתקפה, מומנטומים וכו׳ וכו׳ שלא באים לידי ביטוי כאן. כמו שני המדדים האחרים זה מדד פגום, אבל סביר מספיק בעיניי בשביל לבדוק, ובכן, משהו.

סיכום שלושת המדדים

אז לפני שאנסה לקחת את חלק א׳ של המאמר הזה ואז את חלק ב׳ של המאמר הזה (כלומר, זה שאתם קוראים עכשיו) וניתן בו קצת היגיון ושכל – נראה רק את הסיכום של שלושת המדדים האינטרניים עליהם דיברתי, אחד ליד השני ואולי עוד איזה גרף או שניים, כדי שיהיה מעניין.

Average rank among 3 criteriaNameCultureTacticsManagement
1Nick Nurse458
2Quin Snyder775
3Billy Donovan5187
4Brad Stevens1626
4Mike D'Antoni21210
4Alvin Gentry14154
7Rick Carlisle9323
7Mike Budenholzer3131
7Terry Stotts111014
10Erik Spoelstra61713
10Gregg Popovich8820
12Doc Rivers1999
13Steve Kerr22152
14Nate McMillan27106
15Dwane Casey23410
16Scott Brooks121917
17J.B. Bickerstaff28221
17Tyronn Lue33315
19Mike Malone152218
20Brett Brown34223
21David Fizdale202024
21Monty Williams172225
23Lloyd Pierce351219
23Ryan Saunders102135
25Kenny Atkinson251428
25Steve Clifford182821
27Fred Hoiberg362212
28Frank Vogel231236
29Stan Van Gundy133227
30Jim Boylen303316
31Jacque Vaughn312822
31Tom Thibodeau163629
33Luke Walton243030
34James Borrego293133
35Jason Kidd263732
36Dave Joerger322737
37Larry Drew373534

הנה לפניכם אם כן דירוג הדירוגים. שלושה קריטריונים, שאם מניחים שהם שווים אחד לשני (ואין סיבה להניח את זה) ובהנחה שכרגע מדובר רק על העונה הסדירה הרי שיש ראש חץ ברור, בדיוק כפי שיש תחתית ברורה. בראש החץ נמצאים הרבה מועמדים טבעיים כמו נרס, סניידר, סטיבנס וד׳אנטוני. קרלייל, בודנהולצר וסטוטס חולקים את המקום ה 7-9. פופ וספולסטרה חולקים את המקום ה 10-11, קר במקום ה-13. מאמנים כמו ווגל, אטקינסון, ברט בראון וקליפורד נמצאים בחצי התחתון, ובתחתית ממש נמצאים מאורות גולה כמו ת׳יבודו, לוק וולטון וג׳ייסון קיד.

אתם יודעים מה – מבחינתי זה עובר את מבחן העין. פחות או יותר.

ואם כן, הנה גרף, כדי לסבר את העין

מחקתי כמה מהשמות הפחות מעניינים כדי שיהיה קל יותר לקרוא. בציר האנכי – מובילי ההכנה הטקטית, כמה שיותר ימין ככה יותר טוב. בטור האופקי מובילי ניהול המשחק, כמה שיותר למעלה ככה יותר טוב. גודל הבועות מספר לנו על ההכנה המנטלית, כשכהגודל בהחלט קובע. ובקיצור, כמה שאתה יותר בריבוע הימני העליון ככה עדיף לכולם.

המדהים הוא שאין אף מאמן שממש נמצא בקצה הימני העליון, או במילים אחרות – אין מאמנים מושלמים. יש מאמנים עם הכנה טקטית מעולה, כמו ד׳אנטוני, קרלייל ובודנהולצר. יש מאמנים עם ניהול משחק נפלא כמו קר, ברט בראון וג׳נטרי. אבל רק בודדים כמו נרס, סניידר, ואולי מקמילן נמצאים בצמרת המאד גבוהה של שניהם.

כמה מילים על הפלייאוף

כמו שהדגשתי כמה וכמה פעמים, שניים משלושת המדדים האלה לא באמת עובד בפלייאוף. אני אסביר – כשמדברים על ההכנה המנטלית, האמת היא שאין לנו מספיק נתונים בשביל לדבר על קאמבקים נטו. למעשה, בקושי יש מספיק נתונים בעונה הרגילה אז בפלייאוף בוודאי שלא, לא משהו שיכול להיות משמעותי סטטיסטית. וגם מהפסדי כבוד קשה להסיק משהו כשמדובר בסדרות עם דינמיקה של סדרות – המספרים קטנים מדי בשביל לתת משמעות כלשהי. אם כי, כן אציג כפיקנטריה כמעט חסרת משמעות את המובילים ברמת הקאמבקים נטו בפלייאוף, וכדלהלן:

  1. סטיב קר עם 9 קאמבקים נטו ב -105 משחקים.
  2. מייק מאלון עם 5 קאמבקים נטו ב-33 משחקים. 4 מהם בפלייאוף החלומי האחרון שלו.
  3. ברד סטיבנס (73 משחקים) וטיירון לו (61 משחקים) עם 4 קאמבקים נטו כ״א
  4. בילי דונובן עם 3 קאמבקים נטו ב 41 משחקים.
  5. כמה וכמה חבר׳ה עם 2 קאמבקים נטו.

כמו שאמרתי – נחמד כפיקנטיה, וכנראה אומר משהו על סטיב קר וכמובן על הפלייאוף האחרון של דנבר – אבל כנראה לא הרבה יותר.

אותה בעיה יש לנו גם עם ההכנה הטקטית. שונה מאד ההכנה הטקטית לסדרה כזאת או אחרת מאשר לעונה עם המון קבוצות שונות. אין דין ההגנה הלוחצת של דטרויט ההיא או הקליפרס של השנה האחרונה כדין ההגנה של איזו פניקס, ולכן מדד כזה פשוט ידפוק את הקבוצה שמנגד. אין לנו מספיק נתונים ורסיטליים בשביל להציג משהו אמיתי.

לכן, הדבר היחיד שאפשר להסיק ממנו משהו הוא הקריטריון השלישי של ניהול המשחק – בסופו של דבר עם מאמן מחליט לשחק עם שחקנים שלא נותנים לו פלוס מינוס חיובי, אז יש לנו בעיה יוסטון… כלומר, פילדלפיה, אבל עוד נגיע לזה עוד מעט.

נכון אמנם – גם כאן אני לא יכול לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו – לקחת עונה אחר עונה ולשקלל ממוצע רב עונתי. אין לנו מספיק נתונים בשביל לעשות את זה, ויש מקומות בהם הקורלציה היא מלאה 1 או 1-, בגלל שיש שלאותה קבוצה באותו פלייאוף היו רק שני ליינאפים עם יותר מ-12 דקות. זה לא עובד. אבל בהחלט כן אפשר לקחת את כל העונות במצטבר ולראות אם ניתן להסיק מסקנות כלשהן.

  ואכן, הנה הם למאמנים עם מינימום של 10 ליינאפים בשבע השנים האחרונות בפלייאוף.

RankNameCountCorrelation
1Quin Snyder330.343
2Nate McMillan130.228
3Dwane Casey500.128
4Scott Brooks300.126
5Steve Clifford180.102
6Mike D'Antoni410.086
7Tyronn Lue390.085
8Mike Malone320.075
9Steve Kerr850.074
10Brett Brown230.059
11Doc Rivers520.054
12Frank Vogel490.04
13Mike Budenholzer530.028
14Gregg Popovich560.025
15Nick Nurse280.004
16Terry Stotts47-0.006
17Erik Spoelstra45-0.011
18Brad Stevens66-0.068
19Tom Thibodeau20-0.102
20Billy Donovan30-0.136
21Rick Carlisle18-0.143

שוב, קשה להסיק מהטבלה הזאת מיהו מאמן פלייאוף טוב יותר. אנחנו לא יודעים כלום על ההכנה המנטלית או הטקטית. אבל כן אפשר להסיק ברמה מסוימת של סבירות, שסניידר במקום הראשון חי את המשחק במהלכו טוב יותר משקרלייל במקום האחרון חי אותו. ופרט אליו מעניין לראות את מקמילן וקייסי בצמרת ואילו מאמנים כמו סטיבנס, ספולסטרה ואפילו פופ במידה מסוימת בתחתית.

בעיות מתודולוגיות

יאללה, סיימנו עוד פרק, ובדיוק כפי שעשינו בפרק הקודם, גם כאן אני רוצה להצביע על לא מעט בעיות מתודולוגיות שמעלות חלק גדול ממה שעשינו כאן בספק.

בעיה א – פלייאוף – אין נתונים, כלומר יש כאן נתונים מצטברים על יכולת ניהול המשחק בפלייאוף, אבל אין נתונים אמינים לכל שנה בנפרד, ומעבר לכך – המתודה של המאמר הזה כולה פשוט לא מתאימה לניתוח הפלייאוף, כפי שכבר ציינתי בתוך המאמר.

בעיה ב – אינטרפרטציה – כמעט כל חלק במאמר הזה יכול להתפרש באופן שונה. קאמבק נטו יכול להצביע על הטמעת יכולת מנטלית גבוהה של המאמן, וגם יכולה להצביע הפוך – על כך שקר סומך על דוראנט וקרי שיצברו הרבה נקודות תוך זמן קצר, ועל ה*** שלהם מה שקורה לפני. הפסדים בכבוד יכולים להצביע על הטמעת יכולת מנטלית וגם יכולה להצביע על סגנון בונקרי שמפחד להעז ובכך להפסיד בהפרשים גבוהים הרבה יותר. זריקות חופשיות נטו, זה בכלל סיפור, כי יתכן שקבוצה שמגיעה ליותר זריקות חופשיות עושה את זה כי הוא נותנת לכל מיני קלעי של אחוז גבינת קוטג׳ לזרוק, במקום לתת לשחקנים שאשכרה יכולים לקלוע לזרוק, או שכמו ד׳אנטוני פשוט נותנת לשחקנים לזרוק שלשות שהן ממילא בדרך כלל קצת יותר חופשיות. ואותו דבר יכול להיות גם בהגנה – קבוצה יכולה לתת המון מטרים לדריימונד גרין וזה לא אומר כלום לרעתם כל עוד הם יודעים לשמור על מי שצריך. ואפילו הקורלציה בניהול משחק יכולה להצביע על אלמנטים שליליים בכך שהמאמן מעז פחות, שלא לדבר על כך שאין לנו מושג לפי הנתונים מתי הליין אפים האלה שיחקו, ויתכן שמאמנים עם קורלציה טובה פשוט נתנו לשחקנים טובים במיוחד לשחק בגארבג׳ טיים ולחשוף אותם לפציעות.

בקיצור, יש צדדים לכאן ולכאן, והאמת היא כנראה איפשהו באמצע. הפרמטרים שהצבתי כנראה מראים משהו. אני רק לא בטוח שהם מראים הרבה יותר ממשהו

בעיה ג – שקלול – לקחתי כאן שלושה מדדים לא קשורים בהכרח, ושיקללתי אותם לכדי דירוג ממוצע. גם אם אני צודק באינטרפרטציה שלי לגבי כל אחד מהם, זה עדיין לא אומר לי מי מהם משפיע יותר על היכולת האמיתית של הקבוצה. האם זו הקורלציה בניהול המשחק או ההכנה הטקטית או שמא ההכנה המנטלית? איך אני באמת משקלל את שלושת האלמנטים האלה לכדי משהו קוהרנטי? לא יודע, אין לי תשובה מספרית אמיתית, פרט לממוצע הדירוגים כפי שעשיתי אותו.

בעיה ד – שחקנים – וזה אולי גם מתקשר לבעיה ה׳ – ״העובדה שרוב המאמנים נמצאים באותה קבוצה״. בסופו של דבר, מאמנים יכולים להכין קבוצה מנטלית, אבל אם יש להם את קיירי בקבוצה זה לא באמת יעזור להם. מאמנים יכולים להכין קבוצה טקטית, אבל שום דבר לא יהיה טוב יותר מאיזה שחקן עם אייקיו התקפי גבוה כמו לברון או אייקיו הגנתי גבוה כמו קוואי, ומאמנים יכולים גם ליצור ליינאפים מנצחים יותר, אבל לכו תדעו איזה לחצים יש להם להציב איזה שחקנים בגלל סיבות חברתיות או אפילו עסקיות.

ואם לסכם בקיצור – מנינו כמה וכמה בעיות ברורות גם במתודולוגיה האינטרנית שהצבתי כאן, וגם במתודולוגיה האקסטרנית שהובאה בפרק הקודם – השאלה היא רק האם ישנה קורלציה בין שתי המתודולוגיות שיכולות להצביע על כך שאולי, בכל זאת, האמת נמצאת אי שם… כלומר, כאן. אבל על כך בפרק האחרון וה (מבטיח) קצר הרבה יותר.

נ.ב. כמה שעות לפני הפרסום, עליתי על עוד אלמנט אחד שיכול להיות מעניין בבחינת מאמנים, אם כי אני בספק עד כמה הוא יכול להיות עקבי ומובהק סטטיסטית – פיתוח צעירים:

האמת היא שגם פה, אוהבים לדבר על ניק נרס בתור מישהו שפיתח כל מיני כאלה שבאו משום מקום כמו סיאקם ועכשיו גם כריס בושר. גם פופ תמיד הוזכר בתור מישהו שבלעדיו קוואי לא היה, ת׳יבודו פיתח את ג׳ימי באטלר משום מקום. אני מניח שאפשר ליצור מתודולוגיה כזאת שתסכום עבור כל מאמן שחקנים שמתקיים בהם אחד מהשניים – , או בחירה נמוכה יחסית, (נניח לא לוטרי) – עם נתונים סטטיסטיים, נניח win share חריגים יחסית לבחירות נמוכות אחרות. או שחקן עם ותק בליגה (נניח וויטסייד במיאמי, או ג׳רמי גרנט עכשיו בדטרויט) שהגיע לקבוצהֿ או ליתר דיוק למאמן חדש ושם פרץ ברמת ה win share או מדד סטטיסטי אחר

זה אולי שווה נספח במאמר, (ואולי חלק ד׳, אם מישהו מקוראיי הנאמנים יחשוב שיש לכך ערך מתודולוגי) אבל תחושת הבטן שלי כרגע היא שהתרומה של האספקט הזה לעיקר ותורף המאמר הזה תהיה זניחה למדי. כמובן, אם יש למישהו רעיון אחר למדד אמיתי ״אינטרני״ איתו ניתן למדוד יכולת אימון, אנא הצביעו על כך.

Subscribe
Notify of
17 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
דוקטור רזי הופמן
20/01/2021 7:46:16

שוב, תודה אבי
מעניין מאד. יש מאמנים שהם טקטיקנים טובים והם מנהלי משחק פחות טובים.
כשהכסף על המגרש מה שקובע זה השחקנים וניהול משחק של המאמן. זו דעתי. אם המאמן לא מנהל משחק טוב, רק השחקנים יכולים להציל אותו מידי פעם. פופ לטעמי הוא מנהל המשחק הכי טוב באן בי איי בעשרים השנה האחרונות והעובדה היא שגם עם קבוצות זבל אחרי הפירוק של פארקר גינו וטימי והעזיבה של המדדה הוא מצליח יחסית במערב הקשה.
אם היה לו את לברון היו לו הרבה יותר תארים.

דוקטור רזי הופמן
21/01/2021 6:27:20

בדיוק אותו הפופ אבל עם חומר שחקנים דל מדיי, הוא לא יכל לעשות יותר במערב, אולי במזרח.

רועי ויינברג
20/01/2021 10:13:59

מאמר פנטסטי. אחד הדברים שקפצו לי מהטבלאות זה בודנהולזר – 3 מבחינת התרבות, ראשון באיכות הזריקות ו-31 מבחינת היעילות של החמישיות השונות. לא הייתי משליך מזה על הפלייאוף כי רק אחד מ-7 הראשונים באמת מאמן פלייאוף טוב וגם זה נתון לויכוח (קר).
.
שאלה מעניינת אחרת היא אם זריקות חופשיות הן המדד המתאים ביותר לאיכות התקפה ולא משהו כמו אחוז אפקטיבי או אחוז טרו שוטינג. יש קבוצות ושחקנים שהיריבות עשויות לתת להן לזרוק שלשות כי הזריקות שלהם, באופן יחסי, פשוט לא טובות. זה לא מוריד מהמחקר המצויין כמובן, סתם פרספקטיבה אחרת.
.
ממליץ גם על הכתבה הזאת בנושא:
https://towardsdatascience.com/analysis-of-after-timeout-plays-in-nba-f69952f74779?gi=c041439c0317

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

תודה רבה אבי, בהחלט מעניין. אני חושב, שכמו שכתבת, הפרמטרים האלה "בעייתיים", אבל גם לי אין איזה רעיון טוב איך למדוד את העניין. הצעתי בפוסט הקודם להסתכל על תוצאות אחרי טיימאאוט, וראיתי שרועי שלח כאן מאמר בעניין, אבל האמת שגם לזה יש ערך מוגבל.
.
פרמטר נוסף שאני יכול לחשוב עליו, למרות שלא חושב שיש לנו נתונים עליו, הוא מספר התרגילים שכל מאמן מריץ – הייתה פעם כתבה על פופ שציטטה סקאוט שאמר שפופ שולף לפעמים תרגילים מלפני 8 או 11 שנים, פשוט לצורך סיטואציה ספציפית או משחק ספציפי, ואחר כך לא עושה בהם שימוש משך שנים ארוכות. בכתבה על רונדו אמרו שהוא לומד את כל התרגילים של היריבה, ופעם כשהיריבה קראה תרגיל מסוים הוא צעק להם – "אין לכם תרגיל כזה בכלל"… אני מניח שכאשר למאמן יש מחסן כזה של תרגילים, והוא אכן עושה בהם שימוש, יש בכך ערך לקבוצה. לא חושב שאפשר למצוא מידע על זה בשום מקום, אבל זה יכול היה להיות מעניין להשוות מאמנים בפרמטר הזה.
.
אינטואיטיבית נראה לי נכון שההבדלים בין המאמנים יכולים לעשות את ההבדל בעיקר כששתי הקבוצות ברמה יחסית שווה. למשל בסדרה בין טורונטו למילווקי אני נותן הרבה קרדיט לנרס במאבק המוחות מול בודנהולצר – טורונטו התחילה גרוע אבל אז השתפרה, האטה את הקצב, צופפה את הצבע מול יאניס, שלחה אותו הרבה לקו, וכו'. אז יתכן שאפשר להסתכל על מאזנים בין המאמנים לבין עצמם, בעיקר בסדרות ברמות הגבוהות ביותר (גמר אזורי, פיינלז), וללמוד מהם משהו. פופ בדרך כלל גבר על דאנטוני. ריברס בדרך כלל הפסיד (לפחות בקליפרס), וכו'. גם כאן זה כמובן קשור המון לקבוצה, לנסיבות, וכו', אבל אולי נמצא משהו.
.
עוד בהקשר הזה – להסתכל על הדקות האחרונות של משחק צמוד ולראות אם יש מאמנים ש"יותר טובים במאניטיים". גם כאן עם כל ההסתייגויות המתבקשות.
.
שוב תודה רבה, נחכה לחלק ג'.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

עוד רעיון בהקשר של הפלייאוף – מאמן טוב צריך לדעת ללמוד במהלך הסדרה ולעשות את ההתאמות הנדרשות. זה ממש קריטי לדעתי. איך נמדוד? אולי דרך "קאמבאק בסדרה"? כלומר כמה פעמים היית בעמדת פיגור בסדרה אבל הצלחת to figure it out, והפכת את הקערה על פיה. דוגמאות אינטואיטיביות – נרס נגד מילווקי, פופ נגד יוסטון ב-2017, מאלון נגד יוטה ונגד הקליפרס ב-2020, וכמובן קר נגד אוקלהומה, ולו נגד הלוחמים ב-2016.

ירון, החלום
ירון, החלום
20/01/2021 14:29:04

בס"ד
שלום.
תודה. המסקנה שלא ניתן להסיק כמעט כלום לגבי ה פלייאוף.

מנחם לס
20/01/2021 18:28:17

פוסט כל כך טוב ומושקע שמעורר מחשבה שהעליתי אותו שוב לטופ של האתר היום. אני מתנצל שוב שאיני יכול להתעמק עכשיו בנתונים כי כל לבי ועיני בהרכזת הנשיא החדש אחרי 4 שנים מטורפות שכמעט הורידו אותנו שאולה אני סוף סוף מרגיש שקט ובטחון בדמוקרטיה האמריקאית ובעתיד האומה. כל מה שנשאר לי לקוות שאקבל חיסון שני בשבועיים הבאים.

עידו גילרי
20/01/2021 18:41:44

את זה אני הרבה יותר אוהב…
בהקשר של הקאמבקים – לטעמי יותר נכון על להסתכל על איזה אחוז מהזזדמנויות לקאמבקים נוצלו / נמנעו. למה אם קבוצה נכנסת הרבה פעמים לפיגור זה צריך לעבוד לטובת המאמן? זה גם מראה על ליקוי מסוים. או מהצד השני – אם אתה מוביל הרבה פעמים בהפרש גדול אז יש יותר סיכויי שייהיו קאמבקים מולך אז אם זה קורה פעם ב… זה לא נורא.
לגבי החלק השני זה באמת הדבר המרכזי שהצלחתי לחשוב עליו שניתו יהיה לכמת. פה אני חושב שנורא צריך להיזהר. יש פה שני אלמנטים. אם יש לך שחקנים יותר טובים הם יקלעו יותר טוב וזריקות פתוחות הן לאו דווקא זריקות טובות. כלומר יש משמעות מאד גדולה למי אתה נותן לזרוק ומאיפה. כל זריקה פתוחה שאתה נותן קלינט קאפלה שני מטר מהסל היא מצויינת עבורך לעומת זאת רוב הזריקות שלו ליד הסל הן "לא פנויות" למרות שהו יקלע אותן באחוזים מצוינים. אותו עיקרון גם בהתקפה. בקיצור הכיוון מעולה אבל צריך מאד לדייק את זה.

עידו גילרי
21/01/2021 8:09:35

לגבי החלק הראשון – אני מסכים ולכן הצעתי דרכים לשפר את נקודת המבט כך שיהיו פחות פתוחים לאינטרפרטציה.
לגבי החלק השני – אתה עושה כאן צעדים מאד מסוכנים בהסקת מסקנות…

trackback

[…] יותר הוכחה מאשר שנה אחת. לעזאזל, אפילו כתבתי על זה שלוש כתבות ארוכות מאד כאן בהופס. ואני לא מתכוון לנתח את זה שוב. אבל […]