מתכוננים לדראפט 2020 / הגולש יוּנִי

יוּנִי, בן 23, מורה לגיטרה בימים ועכבר כדורסל בלילות. חייל משוחרר, בקרוב סטודנט.

***

איך אפשר להתכונן לדראפט בעידן הקורונה?

היינו אמורים להיות כבר אחרי הדראפט, אחרי ליגת הקיץ, ובעיקר אחרי כל הפרשנויות והחפירות על
השחקנים, על הקבוצות ועל הבחירות שעשו בדראפט. אבל במקום להישאר עם טעם של עוד עם
היילייטס מליגת הקיץ, נשארנו עם סרטונים משעממים ממשחקים חסרי משמעות מהמכללות. מעבר לכך
שכל הסקאוטרים מצאו את עצמם מובטלים, אין לקבוצות מספיק חומר בשביל להבין איזה איכות יש לה
בשוק, מה שמעלה את השאלה – האם היה עד עכשיו מספיק סיקור על מנת שהג'נרל מנג'ר שבוחר
ראשון, יבחר נכון?

נשים בצד לשנייה את הדראפט הקרוב, ונסתכל על הדראפטים של השנים האחרונות. רוב התחזיות פגעו,
וכמעט אין כוכבים שנבחרו יותר נמוך מהמקום ה-14, אחרי בחירות הלוטרי. השחקנים שנבחרו גבוה מזה, נרשמו כ"הפתעה", כ"הברקה" של הג'נרל מנג'רים. אי אפשר להאשים את הפרשנים ברוב המקרים, מכיוון שלא היו פרשנויות ששמו את יוקיץ' בסיבוב הראשון של דראפט 2014, ככה שהוא יותר "הברקה"
מ"פספוס". היכולת של הסקאוט התפתחה מאוד, והשם האחרון שלא הצליחו לקלוט זה "דונובן מיטשל",
שנבחר במקום ה-13, אבל האמת היא שלא היה סיקור או ניתוח שהיה מביא קבוצה לבחור בו בטופ 3.

נסתכל על התחזיות (ה'מוק-דראפט') של השנים האחרונות, נראה שעד אמצע העונה הפרשנים כבר ידעו
לזהות את השחקנים שאמורים להיבחר גבוה. נאמר יותר מזה – לפעמים הפרשנויות של אמצע העונה
'פוגעות' יותר מאשר הניתוחים בתחילת יוני. למשל, עד אמצע עונת 2017 הדיבור החם היה סביב ג'ייסו
טייטום, שנעלם בהמשך העונה, ובמקומו צצו מרקל פולץ הפציע ולונזו בול. השינויים מהתחזית של
אמצע העונה לתחזית בתחילת יוני נובעים גם מההופעות של השחקנים בMarch Madness (שזה לא
בהכרח משקף הרבה), אבל גם מהיטפלות סביב חסרונות שוליים של שחקנים, בלי לנתח את יכולת
השיפור הפוטנציאלית. הרבה פעמים הביקורות נובעות מדברים טפשיים – יש פרשנים אמריקאים שלא
אהבו את לוקה דונצ'יץ' כי חשבו שהוא מגושם, חשבו דייטים לא יודע לכדרר, לא אהבו את קוואי לנארד
כי הוא לא יודע לזרוק, ולא אהבו את סטף כי הוא רק יודע לזרוק (ובגלל זה הוא בכלל לא מתאים
לליגה…). בקיצור, חוסר מקצועיות שמשפיע על בחירות דראפט.

מצד אחד, נראה שההתרשמות הכללית מדראפט 2020 לא הייתה גבוהה במיוחד גם לפני הקורונה, מה
שאומר שהסיכוי שיצאו מפה כוכבים לא גדול, ומצד שני, היו שחקנים שעוד לא מצאו את התזמון הנכון
להוכיח את עצמם, וה-March Madness אולי כן היה יכול להיטיב איתם ועם המניות שלהם. יכול להיות
באמת שחסר לנו את הסיקור של סוף העונה, שהשחקנים מתחילים לקחת את עצמם ואת המעמד יותר
ברצינות. וכאן אני רוצה לשים סימן שאלה – האם הביקורות שהיו לפני הקורונה רלוונטיות עדיין? האם
ביטול העונה פגע באיכות השחקנים, או שאולי נראה הפתעות? מה שכן, יש כמה שחקנים שנראים מאוד
מעניינים, לפחות יותר מבחירות לוטרי של שנים קודמות:

הדילמה סביב הבחירה הראשונה

3 שמות מועמדים להיבחר במקום הראשון: אנתוני אדוארדס, ג'יימס וייסמן, ולמלו בול.

אדוארדס מייצג לכאורה את הכישרון הגדול של הדראפט הזה, ומעבר לכישרון, מדובר בשחקן שנראה
כמו חומר של אלופים. הוא מנהיג, מוביל, ובעיקר נהנה מאוד מהמשחק, ומראה את זה גם על המגרש. לא
סתם תמצאו בדו"חות הסקאוט ברשימת היתרונות: "שחקן נשמה". יש לו יכולות התקפיות מרשימות, לי
הוא מזכיר את בראדלי ביל רק עם יותר מסה, וברוב הניתוחים הוא קיבל השוואות לאולדיפו. החיסרון
העיקרי שלו זה בהגנה. הוא יודע לשמור מצוין, לפעמים מראה ניצוצות של ג'ימי באטלר, אבל הוא נרדם
בהגנה כאילו הוא לא נמצא על המגרש. וזה למעשה חיסרון יותר גדול אצלו – הוא מתעופף לו באמצע
משחק, ומרבה לאבד ריכוז. הוא כנראה בחירה מספר 1 עדיפה על פולץ או וויגינס, אבל בדיוק כמו
וויגינס – הוא לא עקבי ולא יציב בכלל. לא בחירה מספר 1 מהאגדות, אבל אולי מתחבא פה סופרסטאר.

וייסמן, שממשיך את שושלת ציון וויליאמסון עם השמות היהודיים, הוא "ביג מן" קלאסי. הוא לא זורק
מרחוק, דבר שמוריד מאוד מהמניות כיום. הוא סנטר שלפי ההערכות לא ראו הרבה שנים במכללות, עם
יכולת שליטה גבוהה בצבע, בנוסף לזריזות שלו. אני לא באמת יודע מה מסתתר מאחורי החידה הזאת.
הוא מאוד מוערך בליגת המכללות, אבל קצת קשה לעכל גבוה בלי יכולת זריקה בליגה של היום. ולמרות
זאת, הליגה התחילה ברגרסיה בכל מה שקשור לשימוש בשחקנים גבוהים בצבע. הגבוהים הפיזיים
חוזרים לאט לאט לאופנה, ואת זה אפשר לראות בדטרויט עם כריסטיאן ווד, בסקרמנטו עם ראשון
הולמס, ברוקלין עם ג'רט אלן, קליפרס עם מונטרז הארל, ואטלנטה עם ג'ון קולינס (וקאפלה), ובעוד
בקבוצות אחרות שמנסות להוציא משחק יותר פיזי מהקבוצות שלהם, ונקווה שאמביד וטאונס יזרקו פחות
וילכו יותר מכות. כמו וייסמן, צפוי עוד 'ביג מן' קלאסי בטופ 10 – אונייקה אוקונגוו (שמזכיר לי את
מיטשל רובינסון מהניקס), ונקווה בשביל שניהם שילמדו לזרוק.

בול הצעיר הוא התקווה של המשפחה. הפרוספקט החליט בצעד חריג (אבל אופייני למשפחת בול) לא
ללכת למכללות, ואחריו הלכו עוד כמה שחקנים מהמחזור (קיליאן הייז שהלך לגרמניה ואר.ג'יי. המפטון
ששיחק אצל דן שמיר ומול בול), ואת הרייטינג הוא השיג בזכות ולא בחסד. שיחק מעולה באוסטרליה,
והראה שהליגה די קטנה עליו שם, והוא כנראה השיג בזכות זה את הכרטיס לטופ 3 בדראפט. שחקן מגוון
מאוד, אינטליגנט, מוסר מצוין וזורק הרבה יותר טוב מלונזו. הוא צריך את הכדור אצלו ביד, שזה גם
חיסרון, ועוד יותר מזה – הוא לא יכול לבד, הוא חייב שחקני עזר, וכדאי שיהיו לא פחות טובים ממנו.
הוא חייב להפסיק לזרוק זריקות טיפשיות ולהוסיף אגרסיביות. מילה טובה לסיכום – קחו את לונזו בול
ותוסיפו לו קצת מהיתרונות של שון ליווינגסטון. קשה מאוד לדעת על מי ללכת, וכמונו, גם הקבוצות מבולבלות. ויש מצב שמכינים לנו הפתעה.

דראפט 2013ב'?

אפרופו הפתעות, קליבלנד קאבלירס הפתיעה את כולם עם הבחירה מס' 1 ב-2013 עם אנתוני בנט. לפני
הדראפט דיווחו שהם עוד לא החליטו בין נרלנס נואל או אלכס לן, שתי אפשרויות שכיום נראות
מגוחכות, והם הפתיעו את כולם והלכו על בחירה הזויה. למה הם בחרו בבנט? כי הם חשבו שהם בכיוון
של לבנות קבוצה. היה להם את קיירי, היה את דיון ווייטרס, את טריסטיאן, ובגלל הסיקורים הלא ברורים
לקראת אותו הדראפט, בדומה למה שקורה אצלנו ב2020, הם החליטו ללכת על שחקן שישלים להם את
הקבוצה (שחקן שמשחק בעמדות 3-4), במקום עוד סנטר. הם חשבו שהגזימו עם הניתוחים על אולדיפו
ומקלמור (עם השני הם צדקו) ולא הלכו עליהם. השאלה למה הם לא העדיפו את פורטר לא ברורה עד
היום.

גם אז, ב-2013, היה ברור שאין למה לצפות. הכישרונות לא מספיק מרשימים, ולא בוגרים (נרלנס נואל
עשה תספורת עם הסמל של קנטקי בשיער המגוחך שלו בערב בו הוא הכריז לאיזה מכללה הוא הולך,
והפך לבדיחה עצובה ביוטיוב). קליבלנד אומנם זכו בבחירה מספר 1 בלוטרי, אבל לא היה להם שמץ של
מושג מה לעשות עם כל המידע הלא-רלוונטי שיש להם מהפרשנים והסקאוטרים. הם לא סגרו מה הם
בוחרים עד הדקה בטיימר שהפעיל דיוויד סטרן. כנראה שכבר אז הם הבינו שהם הולכים לצאת מובכים
מהאירוע, ולרוע מזלם הם הלכו עם זה עד הסוף. אבל אם נסתכל על הבחירה מספר 15 של מילווקי, היא
החליטה להמר ולוותר על שמות בינוניים בשביל שחקן שבטוח יהיה מעניין עבורם – יאניס אדטוקונבו
(ככה הם כתבו אז בבליצ'ר ריפורט). קליבלנד הגיבו מלחץ ואכלו אותה, אבל מי שמצליח לחשוב מחוץ
לקופסא, מנצח.

האם אנחנו לקראת דראפט דומה ל-2013? ימים יגידו. גם כאן הקבוצות מבולבלות, וכל יום יש כתבה
מונפצת על הדראפט, בדיוק כמו הכתבה הזאת. נאחל רק לאנתוני של הדראפט הזה שלא יסיים כמו
אנתוני (בנט) של 2013.

דני אבדיה

דני זכה ללא ספק לתשומת לב אדירה מהאמריקאים בזכות האפרוריות של מחזור 2020. לעומת מה
שראינו מרוב השחקנים, לאבדיה יש יצירתיות ושליטה בתחומים וסגנונות שונים של המשחק. הוא יכול
להסתגל להרבה סגנונות משחק, בעיקר כי אין לו ייעוד ספציפי, הוא החייל של המאמן שלו. כל מאמן
רוצה אחד כזה, גם אם הוא לא סופסטאר, זה עדיין יתרום המון (ראו ערך אנדרה רוברסון).

גם בארה"ב יודעים לזהות את השיפור שאבדיה עשה בזריקה ל-3 ובפיזיות שלו, שני תחומים שהצביעו
עליהם באמצע העונה כמאוד בעייתיים אצלו, וזה כשלעצמו יתרון – שחקן עם אמביציה ולא חושב שהכל
מגיע לו כי הוא עומד להיבחר גבוה בדראפט (כמו שחקנים שמשחקים שנתיים בליגה ודורשים חוזה
מקסימום. זה מתחיל עוד לפני הNBA). הוא מסקרן מאוד, הוא מהיר, מוסר טוב, שולט בכדור, יש לו
תנועה טובה עם ובלי הכדור, וכמו שאמרנו, הקבוצה שתחשוב מחוץ לקופסא תיקח אותו, ונקווה שהוא
יגיע ליכולות שלא חלמנו עליהם. לאט-לאט שומעים קולות אמריקאים שטוענים שאבדיה יהיה החטיפה
של הדראפט.

נקודה מעניינת לגבי הסקאוט שעשו על אבדיה. כשרוצים להראות את החולשות שלו, מראים משחקי
יורוליג, ובדרך כלל ממשחקי צמרת. בNBA עדיין חושבים שיורוליג לא יכול לנבא קשיחות של שחקן,
והם שוכחים ששחקן צעיר שמקבל דקות יורוליג מתמודד עם אתגרים הרבה יותר קשים משחקן
בNCAA. ראו ערך לוקה דונצ'יץ', שחקן שהרבה מאוד פרשנים ומאמנים אמריקאים לא החזיקו ממנו.

בונוס – כמה שמות שכדאי לזכור

אייזק אוקורו – לי אישית הוא מזכיר את קוואי, בהגנה ובהתקפה, ויש להם ניתוח מאוד זהה: לשניהם
אמרו שאין להם זריקה ושהם משחקים כמו ג'ראלד וואלאס.
אובי טופין – 'ביג-מן' דינמי, רץ, קולע, וחזק בצבע. שומר כמו סטודמאייר וזה קצת מרתיע, אולי בצדק.
בכל אופן, השבוע העלו אותו לטופ 5 בתחזיות.
טייריס הליבורטון – שחקן עם סגנון מאוד מיוחד, קולטים אותו מהר, גם בזכות הזריקה המוזרה (בין
קווין מרטין לשי גילגוס אלכסנדר), אבל הוא שחקן עם בגרות מיוחדת, עם סבלנות, זורק מצוין, ומוסר
איכותי. שם עליו עין ומחזיק אצבעות.
ג'מיוס רמזי – הימור שלי שיפתיע (לא בטירוף, אבל יפתיע). אני עוקב אחריו.

דווין ווסל, קירה לואיס קול אנתוני, קיליאן הייז וטרה ג'ונס, שאותם אני סתם מוסיף לפרוטוקול.

אנחנו עוד לפני הלוטרי, ועוד לא יודעים מי תבחר ראשונה. במצב כזה של דראפט אפרורי, הייתי ממליץ לא להתייחס לניתוחים הלא מקצועיים של החודשים האחרונים, הם ממילא לא יוסיפו שום דבר על הניתוחים שהקבוצות כבר יודעות ממילא. יכול להיות שהג'נרל מנג'ר שבוחר ראשון ילך על הצורך הקבוצתי, או שאולי יהיה מעניין והוא יחשוב מחוץ לקופסה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. asaf

    21 יול 2020 10:22:33

    תודה יוני. פוסט מלמד לכאלה שפחות עכברי דראפט כמוני.
    אבדיה צובר גם נק' יתרון בכך שהוא עדיין פעיל ובכושר משחק.

  2. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    21 יול 2020 10:37:46

    אחלה פוסט! תודה רבה יוני!!!
    .
    כמו בכל העולם כרגע, גם כאן רב הנסתר על הנגלה, והדראפט, שהוא תמיד הימור, עכשיו עוד יותר כזה.
    .
    אני כן חושב שמשהו שנשאר יחסית ברור הוא בקושי עם גבוהים שלא זורקים לשלוש, אז הייתי נזהר לבחור סנטר בבחירה גבוהה, אלא אם יש יסוד סביר להניח שיוכל להתחיל לאיים משלוש גם אם לא עשה זאת עד עכשיו. איך מבססים יסוד סביר שכזה? אין לי מושג. מישהו בדק את זה פעם? קורלציה בין פיתוח קליעה משלוש לבין אלמנטים אחרים (עונשין? לונג טו? ווטאבר?).
    .
    עוד שיקול שיכול לקבל קצת יותר משקל בתנאי אי וודאות כאלה הוא הנתונים הפיזיים, שיותר קשה לשנות אותם במהלך הקריירה (אולי רק משקל), ואולי אולי גם האופי – באיזו מידה אפשר להתרשם שהשחקן יהיה רציני ולא ג'וש ג'קסון – אבל גם אלה לא מבטיחים שום דבר.
    .
    תמשיך לכתוב לנו!

    1. אריאל (יוני) יונגסטר

      21 יול 2020 16:33:52

      תודה!

      אפשר לראות שחקנים כמו מארק גאסול, ואפילו דראמונד(!) שהתחילו לזרוק מ-3. גבוהים שיודעים לזרוק חצי מרחק מצליחים ללמוד מהר לזרוק מ-3. תראה את איבקה למשל, כבר לא זורק כמעט חצי מרחק, ויש לו משחקים עם אחלה זריקות ל3.

  3. ניר מועלם

    21 יול 2020 12:02:58

    תודה רבה יוני, פוסט נהדר.
    מישהו יודע מתי תהיה הגרלת הלוטרי ומתי יהיה הדראפט?

    לגבי הטופ 3 – אני דווקא הייתי בוחר מכולם את בול במקום הראשון, כי הוא לדעתי משחק ברמות הרבה יותר גבוהות מאשר אדוארדס ו-וייסמן, ובלי קשר לזה הוא עם יותר ניסיון שזה מאוד משפיע.
    לגבי דני – רק שימשיך ככה ונראה אותו בטופ 10, מאחל לו רק לא להגיע לניקס.

    2. אריאל (יוני) יונגסטר

      21 יול 2020 16:35:02

      תודה רבה 🙂

      אני הייתי מתלבט בין אדוארדס לבול, וזה תלוי איזה שחקן יש לי באותה עמדה ואם אני רוצה לשמור אותו חזק אצלי בקבוצה בטווח הארוך.

  5. מנחם לס

    21 יול 2020 16:38:24

    פוסט בכורה מצוין. יש לך את זה ואתה צריך להמשיך לכתוב. זה דראפט קצת משונה כי אין בו כוכבי-על אבל הממוצע של שחקני הלוטרי הוא מין 'B' כשכמה נהם B+ וכמה B-. אפילו אין תמימות דעים על הנבחר הראשון. אני זוכר דראפטים 'ממוצעים' כאלה מהעבר ודווקא מהם יצאו כוכבים.
    תודה

  6. birdman

    21 יול 2020 16:49:49

    השמות היהודים הזכירו לי סיפור:
    איש אחד עולה לרכבת, רואה אישה עם כל מיני טבלאות וגרפים.
    שואל מה היא עושה
    עונה שזה מחקר על אברי רביה זכריים
    האיש שואל עם יש מסקנות
    האישה עונה: "לכושים (כך במקור) הכי ארוך, ליהודים הכי רחב.
    – "נעים מאד, מובוטו כהן"

  7. גדי הלוי

    21 יול 2020 21:07:59

    מעולה, תודה רבה. דראפט מאוד מעניין ובאמת קשה להגיד מי יצליח ומי פחות, יהיה מירוץ צמוד לרוקי השנה בעונה הבאה וכמובן שאני מחזיק אצבעות בשביל דני שלנו שימצא את התפקיד הטוב ביותר שהוא יכול ושתהיה לו קריירה מוצלחת

  10. Jonathan

    23 יול 2020 08:29:47

    אחלה סקירה. בואו נדבר על מה שהכי חשוב בדראפט הזה: דני אבדיה מגיעה לקבוצה שהיא לא פארש ולמישהו אכפת ממנה. אני לא יכול עם שנים של כותרות כמעט בכל אתר ישראלי בסגנון: "אבדיה הצטיין במדי מינסוטה עם 19 נקודות אך קבוצתו הפסידה בפעם העשירית ברציפות". זה ילווה בסקירה מעמיקה של קרב אבוד מראש ותמונות של אולם ריק גם אם הקורונה נגמרה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט