אם נרצה להסתכל על עמדה אחת שהתקדמה והשתנתה יותר מכל עמדה אחרת בארבעים השנים האחרונות, זו תהיה עמדת הטייט אנד. אם בשנות השמונים הוא היה פשוט שחקן קו שמדי פעם גם יצא כדי לתפוס כדורים קצרים ומסירות "צ'קדאון", כיום אין לטייט אנד מקום בליגה אם הוא לא גדול מדי בשביל דיפנסיב באק וגם מהיר מדי בשביל ליינבאקר. שחקני הגנה "היברידים", דוגמת אלה שהוצגו בדירוג הסייפטים, מבוקשים בכל הליגה כקונטרה למיסמאצ'ים המהלכים האלה. הנה דירוג של כמה מהם.
לפני שנתחיל, נזכיר קצת מידע בסיסי לגבי הפרוייקט עצמו:
- בתהליך השתתפו שלושה מדרגים: כותב הפוסטים, יאן מלניקוב; חבר צוות "הופס פוטבול", שחר דלאל; ותורם אורח, איתו אבידן. צפו לראות שלוש השקפות שונות לחלוטין באות לידי ביטוי במהלך פרסום הדירוגים.
- כל אחד דירג את 15 המצטיינים שלו לעונת 2019 בכל עמדה, והדירוג שיפורסם הוא תוצאה של שקלול בין כל השלושה. מעל 20 שחקנים קיבלו דירוג כמעט בכל עמדה. אנחנו נתמקד אמנם בטופ 10, אבל כמובן נזכיר את כולם – כולל פירוט מלא של הדירוגים של כולם בכל פוסט.
- על מנת לקבוע עמדות "שנויות במחלקות", נבדקו תרשימי העומק של קבוצות הליגה. משמע, שחקן שמופיע כליינבאקר חיצוני בקבוצה שמשחקת במערך בסיס 3-4 נרשם לצורך הדירוג כמגן קצה (לדוגמה: וון מילר, טי. ג'יי וואט, קאליל מאק). שחקנים בעמדת הדיפנסיב אנד נרשמו כמגני קצה אם המערך הבסיסי הוא 4-3 (לדוגמה: קלאייס קמפבל, קמרון ג'ורדן), וכשחקני קו פנימי אם המערך הבסיסי הוא 3-4 (לדוגמה: ג'יי. ג'יי וואט, אהרון דונלד).
- נאמר זאת כעת בפירוש: הדירוג מתייחס לעונת 2019 בלבד. מכאן, כמובן, שחקנים שפרשו לאחר עונת 2019 עדיין יופיעו בדירוג, ושחקנים שחזרו מפרישה אחריה לא יופיעו.
ראויים לציון:
מקום 18: אריק איברון (אינדיאנפוליס, כיום פיטסבורג), ג'אק דויל (אינדיאנפוליס) והיידן הרסט (בולטימור)
מקום 17: ג'ימי גרהאם (גרין ביי, כיום שיקגו)
מקום 16: ג'ראלד אוורט (ל.א ראמס)
מקום 14: קייל רודולף (מינסוטה) ואו. ג'יי הווארד (טמפה ביי)
מקום 12: ג'ונו סמית' (טנסי) וגרג אולסן (קרוליינה, כיום סיאטל)
מקום 11: אוון אינגרם (ניו יורק ג'איינטס)
מקום 10: דאלאס גאדרט, פילדלפיה
מאז השילוב המוצלח (לזמן מסויים) של ארון הרננדז ורוב גרונקובסקי, הליגה ראתה כמה מסוכנת יכולה להיות התקפה המתבססת על שני טייט אנדים. לא בטוח שזה הכיוון בו חשבו בפילי כשבחרו אותו בסיבוב השני של 2018, אבל בשנתו השנייה בליגה נאלץ דאג פידרסון לעיתים קרובות להעלות אותו על המגרש לצד זאק ארץ – לא רק בגלל החוסר ברסיברים, אלא גם בזכות הביצועים של גאדרט עצמו. יחד עם יכולות התפיסה שלו, הוא גם אחד מחוסמי הריצה הטובים בעמדה. ברור למדי שהוא כבר לא הגיבוי של ארץ, אבל הוא בהחלט יכול להפוך למחליף שלו בהמשך הקריירה.
מקום 9: טיילר היגבי, ל.א ראמס
כמעט רבע מ-734 היארדים הכוללים של היגבי בשנת 2019 הגיעו בחמשת המשחקים האחרונים של העונה. בחירת הסיבוב הרביעי מ-2016 השתפר בכל אחת מהשנים שלו בליגה, עד שפרץ בעונתו הרביעית וביסס עצמו כנשק התקפי לכל דבר ועניין. הוא הפך לטייט אנד הראשון בתולדות הליגה המאוחדת שתפס לפחות 7 כדורים ללפחות 100 יארד בארבעה משחקים רצופים, וכעת יחפש לבנות על החלק המוגדל שלו בהתקפה על מנת להוכיח שהשנה שעברה לא הייתה חד פעמית.
מקום 8: האנטר הנרי, ל.א צ'ארג'רס
הנרי היה אחד הטייט אנדים הטובים בליגה גם לפני שנאלץ להפסיד את כל עונת 2018 בשל פציעה. הוא לא חזר במיטבו, כפי שאפשר לצפות משחקן שקרע את הרצועה הצולבת, ואף הפסיד ארבעה משחקים בעונה שעברה בשל פציעה בברך השנייה. למרות הכל, מדובר באחד השחקנים הטובים בליגה בעמדתו, כל עוד הוא מצליח להישאר בריא – והרוקי שמגיע לעמדת הקווטרבק יצטרך אותו על המגרש כמה שרק אפשר.
מקום 7: ג'ארד קוק, ניו אורלינס
למרות היכולות האתלטיות שלו, שהופכות אותו ל"סיוט באחד על אחד" במילותיו של מאמן הטייט אנדים שלו בניו אורלינס, ג'ארד קוק התקשה לתת תפוקה יציבה בשנותיו הרבות בליגה. כעת, בגיל 33, נראה שקוק סוף סוף מצא את עצמו – לאחר עונת שיא אצל הריידרס של גרודן, הוא חתם בניו אורלינס וזכה לתפוס כדורים מאחד הקווטרבקים הטובים בדור הזה. הוא רשם שיאי קריירה ביארדים לתפיסה (16.4) וט"ד (9), ולמרות שאינו חוסם מוצלח במיוחד, הוא מספק עזרה גדולה לדרו בריס – לצד אלווין קמארה ומייקל תומאס.
חולק את מקום 5: אוסטין הופר, אטלנטה (כיום קליבלנד)
הופר הוא תוצר נוסף של מפעל הטייט אנדים בסטנפורד, שהרוויח ביושר את החוזה הגדול מהקליבלנד בראונס. המעבר ממאט ראיין לבייקר מייפילד צפוי להביא איתו קשיים, אך הוא הוכיח את עצמו ביושר כשמיכת ביטחון מעולה עבור כל קווטרבק, וגם כשחקן שיכול לעשות מעבר לכך. עונתו הרביעית בליגה הייתה הטובה ביותר שלו במונחי תפיסות (75), יארדים (787) וט"ד (6), ומייפילד יקווה שהופר ימשיך את קו השיפור הקבוע שלו מארבע השנים הראשונות בליגה.
חולק את מקום 5: זאק ארץ, פילדלפיה
בעלה של שחקנית נבחרת ארה"ב בכדורגל הציב לעצמו סטנדרט גבוה מאוד בעונת האליפות וגם בעונה שאחריה, בה רשם שיא תפיסות לטייט אנד (116). אך 2019 הייתה מעין עונת ירידה עבור מספר 86, שיחגוג 30 במהלך עונת 2020 המתקרבת. עם העלייה של דאלאס גאדרט, השיפורים בחיל הרסיברים של פילי וההתקרבות של ארץ לצד הלא נכון של גיל 30, נראה סביר יותר ויותר שנמשיך לראות ירידה בתפוקה של ארץ. אך בואו לא נטעה – עד להודעה חדשה, מדובר באחד הטייט אנדים הטובים בליגה.
מקום 4: דארן וולר, אוקלנד
וולר הוא סיפור קלאסי על טיפוס מהקרשים אל פסגת העולם. מאז שנבחר בסיבוב השישי בדראפט 2015, הוא עבר פציעה קשה, שהגיעה בעיצומו של מאבק קשה הרבה יותר עם התמכרות לסמים ואלכוהול, שהחזיקה אותו מאז שהיה בן 16. הוא הושעה פעמיים, בפעם השנייה לעונה שלמה, עד שלבסוף חזר בשנת 2018 וחתם בריידרס בנובמבר של אותה שנה. לקראת 2019 הוא קיבל את מירב המחמאות מהמאמן והקווטרבק שלו, ועמד בציפיות בגדול – המהירות שלו בגובה 1.98 היא מסחררת אפילו עבור טייט אנד, והייתה הנשק העיקרי שלו בדרך לעונה בה היה התופס המוביל של הריידרס, עם 90 תפיסות ל-1145 יארד. הוא חתום לשלום שנים נוספות בריידרס, וצפוי להמשיך להוביל את הגריינדרים של גרודן לאילו גבהים אליהם יגיעו.
מקום 3: מארק אנדרוז, בולטימור
המעבר מזוכה הייזמן אחד לזוכה הייזמן אחר, שהפך לבסוף גם ל-MVP של ה-NFL, עשה רק טוב למארק אנדרוז. בשנתו השנייה בליגה הפך אנדרוז לאחת המטרות הבטוחות ביותר בליגה, וכשלמאר ג'קסון כבר עשה את הדבר הזה שנקרא למסור, לא היה שחקן שקיבל את הכדור יותר ממספר 89. בקבוצה מלאת טייט אנדים, כולל אחד שנבחר בסיבוב הראשון – אפילו לפני למאר ג'קסון – הצליח אנדרוז להתבלט מעל כולם, ולמעשה מעל כמעט כל טייט אנד אחר בליגה.
מקום 2: טראוויס קלסי, קנזס סיטי
היכולות של קלסי כנשק התקפי ברורות למדי כבר כמה שנים טובות, עד כדי כך שאנדי ריד נתן לו גם לשאת את הכדור כמה פעמים במהלך השנים. קלסי הוא כנראה התופס הטוב ביותר בקבוצה בה נמצא גם טייריק היל, והוא מספק בעיית מצ'אפ קיצונית שכמעט אף טייט אנד בליגה לא יודע לספק. הוא מחזיק בשילוב עילאי של מהירות, מידות, ריצת ראוטים וידיים בטוחות – והחל מפברואר הנוכחי, גם טבעת על האצבע – בניגוד למדורג מעליו.
מקום 1: ג'ורג' קיטל, סן פרנסיסקו
לא משנה מה יעשה קיטל על המגרש, קשה עד בלתי אפשרי לפספס אותו. קיטל הוא לא רק הטייט אנד החוסם הטוב בליגה באופן חד משמעי, הוא גם הפך את החסימה להיילייט – וכל זה עוד לפני שבכלל מדברים על העוצמה האמיתית במשחק שלו. אף שחקן בליגה עדיין לא גילה את היכולת לכסות את קיטל במשחק המסירה, ואחרי שהוא כבר תופס את הכדור, לתקל אותו הופכת משימה בלתי אפשרית. קייל שנהאן הצליח לסדר לו עוד ועוד הזדמנויות לרוץ אחרי התפיסה, ובכך לדרוס, לזרוק ולגרור מגנים שמנסים לעצור אותו – כל עוד הוא לא עסוק בלתפוס כדורים בלתי אפשריים מעל מגנים יריבים. אין הרבה שחקני התקפה טובים ממנו בליגה כיום, ונראה שהליגה קיבלה את ההמשך שלה לרוב גרונקובסקי – רק בלי הפציעות.
תודה רבה לכם על הקריאה! הדירוג הבא יעסוק בליינבאקרים.
פירוט הדירוגים המלא:
Havlicek stole the Ball
16 יונ 2020 16:21:19מעולה, תודה גדולה!
לדעתי ארץ 3-4, חוץ מזה מסכים בגדול.. מעניין אם גרונק יכנס לטופ 10 בשנה הבאה..
תומר
16 יונ 2020 17:10:18יופי של דירוג, היה שווה לחכות
.
אין לי הערות משמעותיות, אולי הייתי מחליף את קלסי בקיטל אבל אולי גם לא, זה לא משהו ששווה להתווכח עליו. גם ארץ היה יכול לעלות קצת בדירוג אבל בקטנה. אני מניח שהנרי לא היה נכנס לדירוג אם לא ההיסטוריה שלו אבל שוב – בקטנה.
סך הכל אין מחלוקת שזו עמדה שהופכת להיות אחת המעניינות, לבטח המגוונת ביותר.
.
רק לא כל כך מסתדר לי המשפט "כיום אין לטייט אנד מקום בליגה אם הוא לא … מהיר מדי בשביל ליינבאקר". אאוטסייד ליינבקרים עדיין רצים מהר יותר מכמעט כל הטייטאנדס. לדוגמא, הראשון ברשימה – ג'ורג' קיטל, שהוא ללא ספק אחד המהירים, לא משיג ליינבקר כמו בובי וואגנר שאולי ישתחל לעשיריה אבל כנראה לא בטופ.
מנחם לס
16 יונ 2020 17:35:44מה עם רוב גרונקוסקי, שהוא הטייט-אנד הטוב מכולם, והוא ישחק העונה!???????
אור
16 יונ 2020 17:42:12הדירוג מתייחס לעונה שעברה
מנחם לס
16 יונ 2020 17:44:09ומהעבר, מייק דיטקה. איזו חיה. טוני גונזלס….ג'רי סמית. לא באים לי בראש הרבה יותר.קני וינסלו. ג'ון מקיי…אוזי ניוסאם…
יניב ש.
16 יונ 2020 17:59:30דיטקה הוא אבי הטייט אנד המודרני, אחראי ישירות למעבר משחקן שרק חוסם ומגן על הקווטרבק, לחלק בלתי נפרד ממשחק המסירה.
תומר
16 יונ 2020 18:14:53אנטוניו גייטס החיה, שאנון שארפ המדהים
שחר דלאל
16 יונ 2020 22:03:22שארפ היה הטייט אנד הראשון שבאמת ידעתי להעריך. אחריו כבר הגיעו טוני גונזלס ואנטוניו גייטס שלקחו את העמדה צעד אחד קדימה (U-TE).
.
זאת כנראה העמדה שהכי קשה למצוא בו כוכב מלבד עמדת הקווטרבק, במיוחד בגלל שהיא דורשת כל כך הרבה, וכל כך קשה לגלות מי יהפוך לשחקן טוב במקצוענים. קיטל הוא כמובן הדוגמה המושלמת לזה.
יאן מלניקוב
17 יונ 2020 12:04:27הטייט אנד המודרני הראשון הוא קלן ווינסלו – זה ביל בליצ'ק אמר, לא אני. הוא הראשון שבאמת זז לכל רוחב המערך ושיחק כחוסם או כרסיבר. לגבי ארץ, הוא כנראה היה 3-4 אם לא היה מדובר בדירוג של 2019 בלבד.
שחר דלאל
17 יונ 2020 16:01:40מאנשי המקצוע שחיים היום, אני לא חושב שיש לביליצ'ק מתחרים בנוגע להיסטוריה של הליגה.
עם זאת, לביליצ'ק יש נטייה לרומנטיזציה לגבי שחקנים ספציפיים והוא לא מוכן לקבל דעות אחרות לגביהם. ווינסלו בהחלט היה שונה, אבל היה שונה כמו שדיטקה היה בשלוש השנים הראשונות שלו בליגה. הוא לקח את העמדה לגבהים חדשים, אבל לא שינה אותה כפי שעשו השחקנים שהגיעו בתחילות שנות ה-2000 (כולל ווינסלו ג'וניור).