פרוייקט דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת הרצים הטובים בליגה

פרוייקט דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת הרצים הטובים בליגה

אין ספק שהחשיבות של עמדת הרץ ירדה באופן משמעותי יותר מכל עמדה אחרת. על הנושא הזה אפשר לדבר ללא הרף, וזהו אולי האפקט הגדול ביותר של הנטייה המתמשכת של הליגה לכיוון המסירה. למרות זאת, עמדת הרץ היא עדיין מעניינת לצפייה ויש לכך כמה סיבות. יותר ויותר רצים מפתחים יכולות תפיסה ומייצרים יארדים ביותר מדרך אחת; כמה משחקני הפוטבול המלהיבים ביותר עדיין משחקים כרצים; וכמובן, משחק הריצה עדיין לא מת. לא חסרים רצים מצוינים בליגה שיודעים לספק היילייטס באופן קבוע, ולא חסרות להם הזדמנויות לעשות זאת.
לפני שנתחיל, נזכיר את הבסיס שכדאי לדעת:

  • בתהליך השתתפו שלושה מדרגים: כותב הפוסטים, יאן מלניקוב; חבר צוות "הופס פוטבול", שחר דלאל; ותורם אורח, איתו אבידן. צפו לראות שלוש השקפות שונות לחלוטין באות לידי ביטוי במהלך פרסום הדירוגים.
  • כל אחד דירג את 15 המצטיינים שלו לעונת 2019 בכל עמדה, והדירוג שיפורסם הוא תוצאה של שקלול בין כל השלושה. מעל 20 שחקנים קיבלו דירוג כמעט בכל עמדה. אנחנו נתמקד אמנם בטופ 10, אבל כמובן נזכיר את כולם – כולל פירוט מלא של הדירוגים של כולם בכל פוסט.
  • על מנת לקבוע עמדות "שנויות במחלקות", נבדקו תרשימי העומק של קבוצות הליגה. משמע, שחקן שמופיע כליינבאקר חיצוני בקבוצה שמשחקת במערך בסיס 3-4 נרשם לצורך הדירוג כמגן קצה (לדוגמה: וון מילר, טי. ג'יי וואט, קאליל מאק). שחקנים בעמדת הדיפנסיב אנד נרשמו כמגני קצה אם המערך הבסיסי הוא 4-3 (לדוגמה: קלאייס קמפבל, קמרון ג'ורדן), וכשחקני קו פנימי אם המערך הבסיסי הוא 3-4 (לדוגמה: ג'יי. ג'יי וואט, אהרון דונלד).
  • נאמר זאת כעת בפירוש: הדירוג מתייחס לעונת 2019 בלבד. מכאן, כמובן, שחקנים שפרשו לאחר עונת 2019 עדיין יופיעו בדירוג, ושחקנים שחזרו מפרישה אחריה לא יופיעו.

ראויים לאזכור:
מקום 21: דווין סינגלטרי (בפאלו) וקייל יושצ'ק (סן פרנסיסקו)
מקום 19: ג'יימס ווייט (ניו אינגלנד) ולנארד פורנט (ג'קסונוויל)
מקום 18: טוני פולארד (דאלאס)
מקום 17: ראהים מוסטרט (סן פרנסיסקו)
מקום 16: לביון בל (ניו יורק ג'טס)
מקום 15: ג'ו מיקסון (סינסינטי)
מקום 13: פיליפ לינדזי (דנבר) וג'יימס קונר (פיטסבורג)
מקום 12: מארק אינגרם (בולטימור)
מקום 11: סייקוואן בארקלי (ניו יורק ג'איינטס)

(USA TODAY)

מקום 10: אלווין קמארה, ניו אורלינס
קמארה הוא חבר במחזור הדראפט הגדול של הסיינטס מ-2017, והפך תוך כמה חודשים משחקן שלא ברור למה הגיע לחלק חשוב מהתקפת המסירה של ניו אורלינס. לצערם של הסיינטס, פציעות הגבילו את התפוקה שלו בשנה השלישית, שהתבררה כחלשה ביותר שלו עד כה. בכל אחת משלושת השנים הראשונות שלו בקריירה תפס קמארה 81 כדורים, אך העונה הוא תפס את רובם המכריע מאחורי קו ההתנגשות – מה שהתבטא גם ביארדים הכוללים (533, לעומת 709 בעונה שעברה ו-826 בעונה שלפניה). קמארה מגיע כעת לשנת חוזה, ואם ברצונו להרוויח בליגה שלא ממהרת לשלם לרצים שלה – הוא חייב קודם כל להגיע בריא ומוכן.

מקום 9: ג'וש ג'ייקובס, לאס וגאס
"הגריינדרים של גרודן" הסעירו את הליגה לכמה שבועות קצרים ואף היו מועמדים מובילים לפלייאוף, אך בסופו של דבר לא הצליחו לשמור על רמה קבוצתית גבוהה. השחקן שכן שמר על רמה גבוהה יותר מכל אחד היה הרוקי מהסיבוב הראשון, ג'וש ג'ייקובס – שיצא כמצטיין מועידת הרצים של אלבמה בעזרת האקספלסיביות והקשיחות שלו. את התכונות האלה הוא הביא איתו גם לעונה האחרונה של הריידרס באוקלנד, ועם שיפור ניכר ביכולות התפיסה שלו, הוא יוביל את הבקפילד של הריידרס לעוד כמה שנים טובות.

מקום 8: כריס קארסון, סיאטל
אין הרבה שוברי תיקולים טובים יותר מכריס קארסון, ואין הרבה רצים שמקבלים יותר הזדמנויות לעשות זאת מכריס קארסון. קבוצתו סיאטל מאוד אוהבת להריץ את הכדור, ויחד עם תוספת הזדמנויות במשחק המסירה, קארסון הראה את מירב יכולתו עד שנפצע במשחק הלפני אחרון של העונה. בחירת הסיבוב השביעי מאוקלהומה סטייט בדראפט 2017 השתלט על תפקיד הפותח גם כשקיבל תחרות מהסיבוב הראשון בדראפט הבא, והוא צפוי להמשיך לקבל את הכדור מראסל ווילסון גם בעונת החוזה שלו, 2020.

(USA TODAY)

מקום 7: אהרון ג'ונס, גרין ביי פאקרס
חלקו של ג'ונס בהתקפה של גרין ביי הלך וגדל מאז שנבחר בסיבוב החמישי של דראפט 2017. הוא הוכיח את עצמו כאחד השחקנים הדינמים בליגה עוד בדרכו לתהילה, אך העונה לא רק אוהדי גרין ביי זכו לחזות באהרון ג'ונס במלוא הדרו. מספר 33 בירוק-צהוב של האורזים הוביל את הליגה עם 19 ט"ד כוללים, תוך שהוא פותח לראשונה בקריירה בכל 16 המשחקים וממשיך לשפר את המספרים שלו בכל קטגוריה. ג'ונס יעניק לצוות המקצועי של גרין ביי התלבטות קשה לגבי החוזה הבא שלו, אם יצליח להמשיך את מגמת העלייה הזו.

מקום 6: אוסטין אקלר, ל.א צ'ארג'רס
רבים רואים באוסטין אקלר מועמד לעונת פריצה ב-2020. אחרים יגידו שכבר ב-2019 הוא עשה את הפריצה הגדולה שלו. עם ההיעדרות שכפה על עצמו מלווין גורדון, אקלר זכה בתפקיד רחב יותר בהתקפה של הצ'ארג'רס ושבר שיאי קריירה בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית – כולל 92 תפיסות ל-993 יארד, יותר מכל רץ אחר למעט כריסטיאן מקאפרי. עם קווטרבק רוקי שצפוי לפתוח במדי הצ'ארג'רס במסגרת המעבר שלהם לאצטדיון החדש, לא יהיה מגוחך אם גם אקלר יחלוף על פני 100 תפיסות ו-1000 יארד בעונה הבאה.

מקום 5: אזיקיאל אליוט, דאלאס
את בעיית החוזה של אליוט פתר ג'רי ג'ונס בדרך הסטריאוטיפית – זרק עליה כסף. אליוט הגיב לחוזה החדש בעוד עונה של עבודה קשה, כשרק כריסטיאן מקאפרי נגע בכדור יותר פעמים ממנו (403 מול 355). על הערך של היארדים שצבר אפשר להתווכח אינסוף, וכך גם על תפקידו בכישלון של קבוצתו להגיע לפלייאוף. אבל עובדה אחת לא תשתנה: זיק אליוט הוא שחקן פוטבול מצוין, והחל מתחילת עונת 2019, הוא גם שחקן פוטבול עשיר.

מקום 4: דלווין קוק, מינסוטה
בעונתו השלישית בליגה הצליח קוק סוף סוף להתגבר על הפציעות שלו ולהתחיל לעבוד לכיוון הצדקת בחירת הסיבוב השני שמינסוטה השתמשה בה תמורתו. קוק נגע בכדור יותר מכל שחקן אחר באחת ההתקפות הטובות בליגה, והיה לאחד השחקנים המלהיבים ביותר בפוטבול בעונה שחלפה. מינסוטה צפויה להמשיך לבנות עליו לכל צרכי הריצה שלה (וגם לחלק מצרכי המסירה), ולקוות שימיו כשחקן פציע שלא מצליח לעלות למגרש עברו וחלפו להם.

מקום 3: דריק הנרי, טנסי
מי ידע שכל מה שצריך כדי לשחרר את החיה שהיא זוכה ההייזמן דריק הנרי, הוא בסך הכל ראיין טנהיל? מאז ההחלפה של מריוטה בטנהיל, דריק הנרי החל להראות את יכולתו במלואה. הגודל והעוצמות שלו הביאו אותו לטנסי בסיבוב השני של דראפט 2016, אך רק בשנתו הרביעית בליגה הפך הנרי רשמית לאחד הרצים הטובים ביותר בה. הוא הוביל את הליגה בנשיאות (303), יארדים בריצה (1540) וט"ד בריצה (16, בצוותא עם אהרון ג'ונס) והכריח את טנסי להצמיד לו את תג הפרנצ'ייז. אם יצליח לשחזר את עונת 2019, טנסי כבר תיאלץ לתת לו חוזה בסדר גודל אליוט ומקאפרי – ואם לא היא, קבוצה אחרת תעשה זאת.

(USA TODAY)

מקום 2: ניק צ'אב, קליבלנד
בדראפט 2018, צ'אב נבחר ארבעה מקומות בלבד אחרי חברו לבקפילד של הג'ורג'יה בולדוגס, סוני מישל. כשנתיים לאחר מכן, צ'אב הוכיח מעל כל ספק את הטעות שנפלה באותו דראפט. הוא השתלט על תפקיד הפותח מיד לאחר פיטורי יו ג'קסון, ולא הסתכל לאחור מאז, תוך שהוא מזיז מדרכו כל מגן שמנסה לעצור אותו. קשה למצוא, אם בכלל, רץ שיודע לייצר יארדים טוב יותר מניק צ'אב, אחד השחקנים המסוכנים בליגה עם הכדור בידיו. רק החוסר שלו ביכולת תפיסה מונע ממנו להיות הרץ הטוב בליגה, או לפחות להתחרות על התואר.

מקום 1: כריסטיאן מקאפרי, קרוליינה
עם קווטרבק שהתקשה לייצר התקפה שוטפת שרצה בהתאם לתוכנית, כריסטיאן מקאפרי מצא את עצמו נאלץ לקדם את ההתקפה לעיתים קרובות, אפילו קרובות מדי – בין אם כתוצאה מאילוץ לרוץ יותר או ממנה גדושה של מסירות קצרות. למזלה של קרוליינה, הוא עשה את זה בגבורה, ועל הדרך ביסס עצמו כרץ הטוב ביותר בליגה עמוסת כישרון בעמדה. הפנתרים לא הצליחו לתרגם את הכישרון של מקאפרי ושל חבריו להתקפה לניצחונות, אבל עם קווטרבק טוב יותר מאחורי הסנטר, מקאפרי יוכל לא רק לסחוב את ההתקפה של קרוליינה לכל תפוקה שהיא, אלא להיות חלק מארסנל מגוון העומד לרשותו של טדי ברידג'ווטר ומאפשר לו להוביל מועמדת לסוס השחור של ה-NFC.

(USA TODAY)

תודה לכם על הקריאה! הדירוג הבא יעסוק בטייט אנדים.
פירוט הדירוגים המלא:

גם כן דורג: קייל יושצ'ק, 15 ע"י שחר דלאל.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  4. birdman

    8 יונ 2020 13:06:18

    נטיית הליגה לכיוון המסירה נבעה משינוי בחוקה הנותן יתרון גדול יותר לתופסים על פני המגנים שלהם.
    האם "שחרור החיה" שבדרק הנרי נובע מכך שטנהיל ק"ב גרוע?

    2. יאן מלניקוב

      8 יונ 2020 14:16:15

      נהפוך הוא. טנהיל, אם נשפוט לפי עונת 2019, הוא קווטרבק נהדר. להנרי היו משהו כמו 2 יארד יותר לנשיאה במשחקים עם טנהיל מאשר במשחקים בלעדיו. אז אם כבר, אפשר להניח שהתקפת המסירה המחוזקת של הטייטנס גרמה להגנות להפסיק להתרכז בהנרי ובריצה.

      1. birdman

        8 יונ 2020 16:48:09

        טנהיל היה גרוע ב-7 עונות במיאמי, כעת אני מתחיל לחשוב שזה יותר בגלל מיאמי ופחות בגלל טנהיל…
        אנקדוטה – בקטגוריות שהופיעו עד היום, מעולם לא הוזכר שחקן ממיאמי…

    3. יניב ש.

      10 יונ 2020 15:25:13

      טנהיל ממש לא גרוע, והוא חלק חשוב בשיפור הניכר שעבר על הטייטנס בחצי השני של העונה.
      גם במיאמי היו לו עונות סבירות, כולל שתי עונות עם מעל 4000 יארדים במסירה.

  6. Havlicek stole the Ball

    8 יונ 2020 15:11:16

    תודה על פרוייקט מעולה, איזה כיף שיש כאן צוות כזה!!
    אבידן, שאלה – מדוע שמת את דריק הנרי שמיני? האם אתה סבור ששבעה רצים שיחקו יותר טוב ממנו בשנה שחלפה?
    עצוב לראות את בארקלי מחוץ לרשימה ואת קאמארה עשירי.. מאמין שבעונות כהלכתן שניהם יכולים להיות טופ 5.
    אני אוהב את צ׳אב, אך חושש שהוא קצת אוברייטד, מה גם שהאנט יקח ממנו ריצות השנה.
    שוב תודה!!

  7. מנחם לס

    8 יונ 2020 19:15:29

    אני אמשיך במנהג שהתחלתי, ואהיה המקשר בין ההווה לעבר. העבר ידוע לי בפרוטרוט יותר מההווה: פעם הייתי עכבר פוטבול אמיתי שהלך לכל משחקי הבית של הג'איינטס והג'טס כמעט ללא יוצא מין הכלל משך 35-40 שנה. זה היה חלק מהריטואל של חיי. הייתי חבר ב"ג'איינטס קידס", והייתי חבר ב-"ג'טס פאק", וכמעט כל יום ראשון בעונת הסתיו ותחילת החורף היה מתחיל ב-9 בבוקר עם ההכנות לכל מה שהלך לפני המשחק עם שולחנות מתקפלים במגרד החנייה, וכל אשה מבשלת לפי תפריט שנישלח, ולכל משחק היה THEME משלו. יום איטלקי למשל עבור שחקן כססיל בונבנטי – הנשים מכינות אוכל איטלקי וניינו מזמינים כנר שינגן סרנדות איטלקיות.
    היו ימים.
    אז היו שני תפקידים שונים ונפרדים – FULL BACK ליארדים קצרים ו-RUNNING BACK. קבוצות כמו אוהיו סטייט שיחקו לפי המוטו: "4 יארדס וענן של אבק". משחק אחר. לכן הבקים של אז היו גדולי המשחק: ג'ים בראון, וולט פייטון, אמת סמית', בארי סנדרס, טוני דורסט. את אדריאן פטרסון אתם מכירים. היו מרכוס אלן, גייל סירס, אוג'יי סימפסון, מרשל פאולק, ת'רמן ת'ומאס, ארל קמפבל, אריק דיקרסון, פרנקו האריס. ועוד ועוד ועוד. עולם פוטבול אחר לחלוטין.

  9. תומר

    8 יונ 2020 21:05:48

    אני מתקשה להחליט אם הדירוג של צ'אב לפני הנרי הוא ברצינות או הטרלה (או סתם התנשאות כמו כל אלה שטוענים שהטרנטינו הכי מוצלח הוא 'שמונת השנואים' כדי להראות שהם רואים דברים שלא כל אחד רואה.
    אחד נתן מספרים טובים בקבוצה מאכזבת שאיבדה עניין בליגה מהמחזור הרביעי בערך והשני שחקן שנתן מספרים טובים אבל באותה הזדמנות גם לקח בדומיננטיות-על קבוצה אפרורית דרך שני סיבובי פלייאוף.
    אכן בחירה קשה.

    1. Havlicek stole the Ball

      8 יונ 2020 21:14:28

      אחלה תגובה תומר!
      מסכים +
      "שמונת השנואים" זה הסרט השני הכי פחות טוב של טרנטינו (רק 'חסין מוות' מאחוריו). לא זו אף זו, סרטים באמת גדולים יש לו שניים (אבל איזה שניים, וואו!) – כלבי וספרות. יש לו עוד שני סרטי כמעט (כיפיים, טובים, משחק נפלא – אך לא great) – ג׳קי בראון וממזרים. יש לו עוד הרבה סצנות מצויינות (סופרמן בקיל ביל 2, האנימציה בקיל ביל 1, ברוס לי בסרט החדש וסצנות מג׳אנגו). אך כסרטים מלאים – הוא לא הצליח להגיע לרמת שני הראשונים שלו לדידי.

    2. יאן מלניקוב

      9 יונ 2020 16:53:11

      אני לא חושב שטנסי קבוצה אפרורית בכלל ואני חושב שתרומתו של הנרי לקבוצה היא אוברייטד מאוד. טנהיל הוא לא הראשון שיעלה לראש כשתרצה לחשוב על קווטרבק מעולה אבל בשנת 2019 הוא היה בדיוק כזה. היה שם גם קו התקפה מהטובים בליגה והגנה מצויינת. הנרי למעשה לא התחיל לתת תפוקה עד שטנהיל השתלט על חולצת ההרכב. בפלייאוף הוא "הוביל" את התקפת טנסי ל-14 נקודות בלבד אצל הפטס (שבע האחרות היו ט"ד הגנתי כשהמשחק כבר היה גמור), היה על פחות מ-30 יארד כשטנהיל כבר העלה את הטייטנס ל-14:0 בבולטימור, והורד לחלוטין מהמגרש כשהם היו בפיגור נגד הצ'יפס. אני לא חושב שנכון להצמיד הצלחה של קבוצה לשחקן אחד מתוך 22 פותחים – אם כבר, הנרי נהנה מקבוצה טובה יותר בעוד צ'אב שיחק מאחורי קו התקפה הרבה יותר חלש ועדיין שיחק פוטבול מצויין.

  10. ברוך רובין

    8 יונ 2020 21:18:33

    תודה על טור מצויין דרק הנרי הוכיח לי בפלייאוף ובסיום העונה שב3 משחקים הוא בכמה רמות יותר מכל רץ אחר בליגה כן גם ממקארפי, הוא ריסק את ההגנות של יוסטון של הפטריוטס ושל הבולטימר כאילו היו שחקני תיכון , כמעט לבדו הוא הפך את טנסי לקוטנדרית. כולם יודעים מה הטייטנס יעשו כולם יודעים שהם ימסרו להנרי ועדיין הוא פורץ את ההגנות

    1. יאן מלניקוב

      9 יונ 2020 16:56:49

      כפי שהגבתי כאן, אני לא מסכים שהנרי סחב את הטייטנס לבדו. אם נתייחס רק למשחקים שציינת:
      המשחק נגד יוסטון היה משחק בו רק לקבוצה אחת היה על מה לשחק, נגד הפטריוטס הנרי "סחב" את התקפת טנסי ל-14 נקודות בלבד וההגנה שעצרה את בריידי על 13 היא זו שניצחה את המשחק, נגד הרייבנס טנסי כבר הובילה 14:0 לפני שהנרי בכלל הגיע ל-30 יארד, ולבסוף נגד הצ'יפס הוא הורד מהמגרש לחלוטין במחצית השנייה כשהטייטנס היו צריכים להפוך פיגור – לא משהו שעושים לשחקן שסוחב לבדו את ההתקפה. (אלא אם הוא בעצם לא)

      1. תומר

        9 יונ 2020 17:53:14

        זו קצת היתממות, אתה לא סוגר פיגור גדול במשחק ריצה גם כשהוא יעיל מאוד.
        ואגב, העובדה היא שבלי הנרי טנסי לא הצליחה אפילו להתקרב.

  11. פריים טיים זק

    9 יונ 2020 08:18:19

    חברים, הדירוג הפעם באמת קצת אקסצנטרי…
    דלווין קוק לפני זיק אליוט? המשמעות של אליוט להצלחת קבוצתו גדול בהרבה מזה של קוק ( וגם של צ'אב) שמדורג לפניו. גם ברמת הסטטיסטיקות הוא עשה יותר יארדים כוללים משניהם השנה, ובוודאי בהסתכלות רב שנתית הוא טוב וחשוב בהרבה.
    סקון ברקלי מחוץ לעשיריה המובילה? שחקן שב-2018 הוביל את הליגה ביארדים כוללים? נכון שהשנה הוא ירד קצת (גם כי נעדר משלושה משחקים וגם בגלל חוסר התפקוד של הג'יאנטס באופן כללי) אבל עדיין הסטטיסטיקות שלו לגמרי ברות השוואה לרצים שמדורגים הרבה מעליו אצלכם (למשל במדד יארדים למהלך ריצה הוא מדורג ב-2019 מעל אליוט, קוק וג'ונס).
    אני מסכים גם למה שנאמר קודם לגבי הסדר בין הנרי לצ'אב – הן ברמת סטטיסטיקות אישיות והן במדד תרומה להצלחת הקבוצה הנרי צריך להיות לפחות שני ברשימה עפ"י ביצועיו בשנה שעברה.
    בסה"כ מסכים כמובן לאמירה לגבי הירידה בחשיבות העמדה הזו בפוטבול המודרני (בניגוד לעבר השפעת הר"ב על תוצאות הקבוצה קטן משמעותית – ראו את העונה המדהימה של מקאפרי שהלכה לאיבוד בקרולינה) אך באופן פרדוקסלי (וכפי שכתבתי במהלך השנה) השילוב ריצה/מסירה עושה סוג של קאמבק ככלי לייצר אופציות מול ההגנות וחשיבותו במשחק דווקא עולה.
    ההמחשה הטובה ביותר לכך הוא השחקן שהשיג הכי הרבה יארדים למהלך ריצה העונה (6.9!) והיה שביעי בכמות היארדים הכוללים בריצה ועדיין (מסיבות ברורות) נעדר מהרשימה הזו – לאמאר ג'קסון, הק"ב של בולטימור.

    1. יאן מלניקוב

      9 יונ 2020 14:30:13

      העלית נקודה טובה, ולדעתי זה כיוון מעולה לנתח את המצב של המסירה מול המצב של הריצה. ריצה היא מסוכנת (כמעט) רק כשהיא משולבת עם איום המסירה, בעוד מסירה תמיד מסוכנת גם בפני עצמה

      1. אור

        9 יונ 2020 15:50:25

        אם אתה כבר מגיב פה למה שלא תפרט קצת על השאלות של המגיבים? אחרת זה נחמד לקרוא את הדירוג אבל.. זהו לא מתפתח דיון בעקבותיו

  12. יאן מלניקוב

    9 יונ 2020 17:24:15

    אגיב כאן לכלל המגיבים כי אני רואה שעלו כמה סוגיות. כמובן שאני יכול לדבר רק בשם עצמי אבל הטופ 4 תואם בדיוק את הטופ 4 שלי, אז בכל זאת תקבלו אינדקציה כלשהי לכיוון המחשבה.

    דריק הנרי – הגבתי כאן גם בנפרד למה אינני מסכים שהוא סחב את ההתקפה של טנסי. בשיא הקיצור – קו ההתקפה שם היה ועודנו מהטובים בליגה, וטנהיל, דווקא טנהיל, נתן עונה מהסרטים מאז שזכה בתפקיד הפותח (ראו זאת כהכנה לדירוג הקווטרבקים). לכן אינני חושב שהוא ראשון וגם לא שני. שלישי, לעומת זאת, מתאים לו מעולה בעיניי. בכל זאת הוא שחקן גדול.
    ניק צ'אב – קל לפספס אותו בגלל הקבוצה שלו אבל אם צופים בו הוא בהחלט שחקן מבריק והראה את זה יותר מפעם או פעמיים בעונה שעברה. בטח אם לוקחים בחשבון את קו ההתקפה החלש משמעותית שהוא שיחק מאחוריו ואת התקפת המסירה שלא באמת היוותה איום. תענוג של שחקן.
    בארקלי – פשוט לא באמת שיחק פוטבול כזה טוב שנה שעברה, עם כל הצער. נוסף על כך הוא לא פספס יותר מדי משחקים אבל שיחק פצוע לפחות חצי עונה. ב-2018 כנראה הייתי מדרג אותו ראשון, ואם זה היה מעין דירוג כללי הוא גם היה נכנס לטופ 10 בקלות וכנראה גם טופ 5.
    אליוט – גם בחלקו הגדול בהתקפה של דאלאס אני לא מאמין, ופחות או יותר מאותן סיבות של הנרי (קו התקפה, קווטרבק מצוין). אני בהחלט מאמין שקוק תרם יותר ממנו, בייחוד במשחק המסירה.
    עוד נושא שתפס אותי הוא היארדים. אמרתי בתגובות לדירוג הקודם שאני משתדל להימנע משימוש בנתוני ספירה סטנדרטים ככלי שיפוט. הנתונים האלה פחות מושכים אותי כהשוואה בין שני שחקנים אלא יותר להצגת פרטים בסיסיים, נתון מעניין (כמו למשל קמארה ו-81 התפיסות שלו) או המחשת נקודה כללית – הנרי ככוח דומיננטי שהוביל את הליגה גם בנשיאות, גם ביארדים וגם בט"ד, או מקאפרי שנאלץ לגעת בכדור הרבה יותר מכל שחקן אחר בליגה כי הקווטרבק שלו לא תיפקד.

    1. תומר

      9 יונ 2020 17:51:09

      לעניין הנרי, הבעיה היא שכולנו ראינו את המשחקים השנה. יכול להיות (אשתי טוענת שאפילו מאוד יכול להיות) שאני רפה שכל כמו שמנחם אוהב לקרוא לזה אבל במשחקים של טנסי שאני ראיתי, הנרי נתן הופעות דומיננטיות שלא ראיתי כבר הרבה זמן (מאז ימי ג'רום בטיס נניח), כולל בפלייאוף.
      ברור שזה שהיה לו קו התקפה מצוין עזר לו מאוד, נדמה לי שאפילו כתבתי משהו כזה בטור על התאקלס ההגנתיים אבל להגיד שהנרי פרח בגלל הקו אפשר להגיד רק אם לא ראית משחקים (ואני יודע שראית). הנרי הוא RB מהסוג הדורס, לא המתחמק. מי שרוצה להגזים יגיד שהוא לא צריך שיפתחו לו נתיב כי הוא מפנה לעצמו נתיב. אז זאת הגזמה אבל בקטנה. הוא היה חתיכת כוח-על.
      דווקא השיפור של טנהיל, פחות קשור לדעתי ליכולת של הנרי (למעט זה שבחירת המהלכים משתנה). QB נמדד ביכולתו למסור את הכדור, לא להגיש אותו לרצים. לפעמים גם זה לא (אם כי אני לא כל כך זוכר מהלכי ווילדקט של טנסי).

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט